קרב מוצב נחל עוז
 | ||||||||||||||||||
| חמ"ל התצפיתניות השרוף | ||||||||||||||||||
| מערכה: טבח שבעה באוקטובר | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת חרבות ברזל | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 7 באוקטובר 2023 – 9 באוקטובר 2023 (50 שעות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מוצב נחל עוז | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 31°28′44″N 34°30′03″E / 31.478888888889°N 34.500833333333°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | המוצב נכבש על ידי חמאס ושוחרר לאחר קרב | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   מוצב נחל עוז  | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב מוצב נחל עוז היה קרב שהתנהל ב-7 באוקטובר 2023 במוצב נחל עוז בין מחבלי גדודי עז א-דין אל-קסאם לבין חיילי צה"ל. הקרב החל בשעה 06:29 והסתיים בשעה 17:30, כשהסתיים טיהור המוצב. בקרב נהרגו 54 חיילי צה"ל ועשרות מחבלים, ונחטפו לרצועת עזה שבע תצפיתניות ושלושה לוחמי חיל השריון. זהו הקרב עם מספר האבדות הרב ביותר לצה"ל בטבח שבעה באוקטובר.
בקרב נלחמו לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני, נהגי קו מהחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, לוחמי שריון מגדוד 77 של חטיבה 7, צוות לוחמות מיחידת רוכב שמיים, צוות לוחמי בלון מיחידה 414, חוליית צלפים של סיירת צנחנים, חוליית צלפים של יחידת הלוט"ר, הפלוגה המסייעת של גדוד 890, כוח מבא"ח צנחנים וכוח ימ"מ, נגד 215 מחבלים מגדודי עז א-דין אל-קסאם שפשטו על המוצב.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצב נחל עוז ממוקם כ-800 מטרים מרצועת עזה וכ-500 מטרים מצפון לקיבוץ נחל עוז. המוצב הוחזק על ידי גדוד חי"ר וחיילי שריון שביצע תעסוקה מבצעית בגזרה, תוך התחלפות מידי ארבעה חודשים, כאשר הפיקוד על המוצב היה נתון לידי מפקד גדוד החי"ר. בנוסף משמש המוצב כבסיס לתצפיתניות של יחידה 414 במערך האיסוף הקרבי וליחידות נוספות, בהן יחידה 5353 ("יחידת רוכב שמים"). בטרם המתקפה תפסו את המוצב גדוד 13 של חטיבת גולני יחד עם טנקים מגדוד 77 של חטיבה 7 שמשימתם הייתה הגנה על גזרת נחל עוז והמוצב. טרם המתקפה, שהו במוצב כ-162 חיילים, כמחציתם לוחמים.[1]
המוצב בנוי ממבנים פשוטים כגון גלילונים, שער קטן מברזל ומיגוניות חלקיות עם שלושה קירות.[2] מגורי החיילות לא היו ממוגנים,[דרושה הבהרה] ולא הייתה מיגוניות עם דלת קרובה לגדר המוצב. עם זאת, תחושת הביטחון של החיילות הייתה מוחלטת; הן התנהלו במוצב בביטחון וחשו שהחמ"ל הוא המקום הבטוח ביותר במוצב.[2] חמאס בנה תיק מודיעין מפורט על המוצב, שתוכנו נאסף באמצעות תצפיות, רחפנים ומעקב אחרי רשתות חברתיות. לפי התחקיר הצה"לי, היה מוצב נחל עוז מטרה מרכזית של חמאס מבין מוצבי צה"ל.[3]
תרחיש של פשיטת מחבלים הוזכר בתדריכים שהתקיימו כל ערב במוצב, אך לא נערכו תרגולים להתמודד איתו. צה"ל ציפה לתרחיש פשיטה של 7-8 מחבלים לכל היותר, שניתן להתמודד איתו באמצעות החיילים שתפסו קו במוצב.[1] התצפיתניות לא קיבלו הכשרה או הנחיות כיצד לפעול במקרה של פשיטה, והדיונים בנושא עסקו בעיקר בתפקודן בחמ"ל ולא כהגנה עצמית.
בחודשים שלפני מתקפת הפתע, התצפיתניות הבחינו בהכנות של חמאס לפלישה. שינויים ראשוניים בפעילות חמאס בקרבת המוצב החלו מסוף 2022 ועד מהלך הרבעון הראשון של שנת 2023. בחצי השנה טרם מתקפת הפתע, נרשמו כמעט מדי יום פעילות של חמאס סמוך לגדר וחציות של הגדר. הפרות הסדר הפכו לשגרה, עם עשרות עד מאות אנשים שהתקרבו לגדר, הבעירו צמיגים, יידו אבנים והשליכו מטענים. חודשיים לפני מתקפת הפתע, התצפיתניות זיהו הסלמה משמעותית. הן זיהו מגמת התקרבות לגדר ושימוש הולך וגובר במטענים מצד חמאס, אך התגובות בשטח כללו פעולות מינימליות כמו ירי פצצות תאורה, שלא היו יעילות. התצפיתניות הרגישו שהתרעותיהן אינן מטופלות.[2]
ערב הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]קורס ההכשרה לתצפיתניות ערב הקרב הסתיים ב-4 באוקטובר 2023 בטקס בתל חדיד. ביום חמישי, 5 באוקטובר, חמש חיילות נוספות הצטרפו למוצב: שירת ים עמר, אגם ברגר, נעמה לוי, נועם אברמוביץ ולירי אלבג. ביום שישי בלילה נערכה במוצב מסיבת פרידה לתצפיתנית שחף ניסני, ולאחריה נכנסו חלק מהחיילות למשמרת שגרתית בחמ"ל, והשאר הלכו למגורים.[2]
במוצב שהו לוחמי פלוגה מבצעית ב' של גדוד 13 של גולני, שהיו בכוננות שבת ובכוח מצומצם.[4]
הגזרה הייתה שקטה מתמיד באותו שישי, מה שתרם להחלטה להוריד כוננות. כ-12 שעות לפני תחילת הטבח הורדו שני הטנקים של של חטיבה 7 מהעמדות, והוחזרו למוצב ללילה, במקום להישאר בעמדה במהלך השבת.[1] ב-5:30 לפנות בוקר ביום שבת הסתיימה הערכת המצב בפיקוד דרום, אך למרות סימנים מדאיגים מהמודיעין, לא התקבלה החלטה להעלות את הכוננות.[1]
מהלך הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 באוקטובר 2023, בשעה 6:29, החל ירי טילים על המוצב. במקביל זיהו התצפיתניות בחמ"ל מחבלים המתקרבים למרחב הגדר, וכן פיצוצי מטענים במטרה לפרוץ את הגדר. בשעה 6:40 הוכרז בקשר נוהל "פרש טורקי" - חדירת גורמים עוינים שחצו את הגדר.[1] הכריזה במוצב התחלפה מ"צבע אדום" להכרזה בקולה של חיילת שאומרת: "אירוע מורכב".[1] ב-6:54 הגיע הגל הראשון של מחבלים למוצב, כוח של כ-90 מחבלים.[1] בשעה 7:00, 6 דקות לאחר הפלישה הראשונה, התרחש גל שני של פלישה, ובו חדרו למוצב 80 מחבלים נוספים.[1] הפשיטות התרחשו תוך שיגור מאות פצמ"רים, והפעלת רחפנים שהטילו פצצות על מערכות התצפית ונטרלו אותן. ב-10:30 בבוקר, שלוש שעות וחצי לאחר מכן, התבצעה פלישה שלישית של כ-50 מחבלים.[5]
לוחמי פלוגה מבצעית ב' של גדוד 13 של גולני ששהו במוצב נערכו לקרב מול המחבלים, שבשלב הראשון היו ביתרון מספרי גדול (לפי ההערכות – 6 מחבלים על כל חייל).[4] שישה לוחמים ניהלו קרב פנים מול פנים במרחקים קצרים מול מחבלי חמאס, בעזרת הסמב"ציות שהכווינו אותם לחוליות המחבלים יחד עם התצפיתניות. שני לוחמים מהפלוגה נהרגו.
עם תחילת המתקפה שלח סמ"פ פלוגה ח' מגדוד 77 של השריון הודעה בוואטסאפ הפלוגתי להקפיץ את כל הטנקים לעמדות, ושני צוותי הטנקים של המוצב הוקפצו.[6][1] לאחר תחילת הלחימה בתוך המוצב, חזר הטנק אליו והשתתף בלחימה עד שנפגע מרקטות RPG, ושניים מאנשי הצוות נהרגו.[7]
בשעה 6:36 רצו סמ"ר דור לזימי וסמ"ר אורי כרמי לעבר עמדת הש"ג שבה שמר חברם סמ"ר אדיר אישטו בוגלה. אל מול כוח מחבלים גדול, הם ניהלו קרב ארוך, והצליחו להרוג רבים מהם. בשעה 7:30 ולאחר שנהדפו, הצליחו המחבלים להכריע את עמדת הכניסה לבסיס, בתום קרב ממושך. סמל שוהם שלמה נידם ששמר באותה העת בנשקייה, נפל במהלך הלחימה.
.jpg)
שמונה לוחמים הגיעו בצמדים לעמדות שעל חומת הבסיס וחיסלו עשרות מחבלים, אך תוך דקות ספגה העמדה ירי צלפים וטיל נ"ט שהרס אותה. סמ"ר נאור סיבוני וסמ"ר דוד רתנר נפצעו באורח אנוש, ופונו למיגונית של גולני. החובש הפלוגתי יחד עם שלושה חובשים מחלקתיים וקומץ לוחמים ניסו לטפל בהם תוך שהם נלחמים במחבלים רבים בהיתקלויות מטווח קצר ומבקשים בקשר פינוי מוסק מיידי. דקות אחרי השעה שבע, המחבלים כיתרו את המיגונית, והירי הפך לקרב מטווחים קצרים במיוחד. ב-10:55 המחבלים הצליחו לפגוע בחיילים שהגנו על הכניסה הדרומית של המיגונית, וזרקו רימון לתוכה. לאחר פיצוץ הרימון וירי לתוך המיגונית, מספר חיילים הצליחו לצאת מהמיגונית.[1]
מפקד הפלוגה, רס"ן שילה הר-אבן, החליט לצאת מהמוצב עם הקשר שלו, שמעון מלכה, כדי להגיע לנגמ"ש המרכבה (נמ"ר) שהיה שני קילומטרים צפונית למוצב. כאשר הגיעו לעמדה הצטרפו לסמל רועי ברקת וארבעה לוחמים נוספים מהפלוגה ויצאו להילחם מול מחבלים רבים שפרצו את גדר המערכת. בדרכו לגדר, חיסל הכוח מחבלים רבים. באחת ההיתקלויות עלה הנמ"ר על מטען וספג ירי RPG שהשבית את המנוע, אך לא פגע בכוח שהיה בתוכו.
סמג"ד 13 רס"ן ניר בוימפלק יחד עם שלושה לוחמים קפצו לכיוון הש"ג, שם התנהל קרב גבורה עיקש מול המחבלים. הסמג"ד ושלושת החיילים נתקלו באש תופת שכתוצאה ממנה נפגע הסמג"ד בראשו.
לאחר קבלת דיווח על פציעת הסמג"ד, החליט המ"פ הר-אבן, שנלחם עם הנמ"ר באזור הגדר, לשוב רגלית למוצב כדי לסייע בהדיפת עשרות המחבלים שכבר חדרו אליו. בשעה 08:30, כאשר כוחו של המ"פ שילה הר-אבן התקרב לאזור הש"ג, סמ"ר ברקת יצר קשר עם מפקד נמ"ר אחר, אברהם פסקין, ודיווח על אש כבדה מחוץ למוצב. פסקין קיבל את ההודעה, והנמ"ר שבפיקודו, שהיה בדרכו לחדר האוכל, שינה כיוון ומיהר לעבר הלוחמים. במקביל, כוח הר-אבן שמחוץ לשער תפס עמדות מאחורי בטונדות, אך נקלע למארב מחבלים. כעבור דקות ספורות, הגיע הנמ"ר של פסקין לשער המוצב וגילה כי לוחמי כוח הר-אבן נהרגו מאש צלפים שהיו בקו הראייה שלהם. בתקרית הצלפים מחוץ לשער נהרגו: המ"פ רס"ן שילה הר-אבן,[8] סמל רועי ברקת,[9] סמ"ר דביר זכאי,[10] סמ"ר דור ירחי,[11] סמ"ר ישי פיטוסי,[12] וסמ"ר יעד בן יעקב.[13] שמעון מלכה, הקשר שנותר לבדו מצוות הר אבן, תפס מחסה במבנה סמוך כשהמחבלים התקדמו לעברו. הוא הצליח לעזוב את המקום ולחבור לפלוגה אחרת איתה המשיך ללחימה בכפר עזה.[4]
בעקבות הפגיעה במפקדי הכוח, משלב זה כמעט ולא הייתה לחימה מאורגנת במוצב נחל עוז. החיילים שנותרו במוצב פעלו על בסיס מעט מידע ומעט ציוד, ועשו את המיטב במסגרת הנסיבות.[1]
בצידו האחר של הבסיס הסתגרו תצפיתניות וקציני מטה של גדוד 13 בתוך החמ"ל ואיתם ארבעה לוחמים (גשש הגדוד, שני קצינים ולוחם מגדוד 13), שניהלו קרב מהחמ"ל החוצה תוך שהם יוצאים ממנו וחוזרים. במשך שעות ניסו המחבלים להשתלט על החמ"ל, אך נהדפו בידי הלוחמים. לאחר שניסו לשכנע את הלוחמים להיכנע ונענו בשלילה, וכשאזלה ללוחמים התחמושת, ניסה אחד המחבלים לפרוץ לחמ"ל וחוסל על ידי הלוחמים שהשתמשו בסכין של אחד המחבלים. המחבלים השליכו לתוך החמ"ל רימונים עם חומר בערה שכלל גזים רעילים והציתו את החמ"ל.[5] כתוצאה מכך נהרגו חמישה-עשר חיילים שהיו בחמ"ל (שבע תצפיתניות: ים גלס, יעל לייבושור, מיה ויאלובו פולו, רוני אשל, שירה שוחט, עדי לנדמן ושיראל מור, המפקדת שלהן סגן שיר אילת, שתי סמב"ציות: שיראל חיים-פור ואושר ברזילי, סמב"צ גולני דניאל ראשד, קצין הקשר הגדודי של גדוד 13, סרן עידן בלוי, מ"מ ולוחם מגדוד 13, סגן יוחאי דוכן, סמ"ר איתי אברהם רון והגשש רס"ם איברהים ח'רובה). שבעה חיילים שרדו - מספר קציני מטה, לוחם גולני ותצפיתנית אחת. שלוש מההרוגות – שיראל חיים פור,[14] ים גלס[15] ורוני אשל[16] – נחשבו כנעדרות במשך מספר שבועות, עד שזוהו גופותיהן כחודש לאחר המתקפה.
בתחילת המתקפה התפנו לוחמי בלון מיחידה 414 למיגונית פנימית במוצב סמוך לגדר המזרחית. מיגונית זו הייתה סמוכה לעמדת בלון התצפית, אך הבלון עצמו היה מקולקל ולא תוקן במשך ימים לפני המתקפה.[1] לוחם הבלון אמיר איל היה בשמירה במיגונית אחרת סמוך לבלון התצפית. איל ניהל קרב עם מחבל שפלש למוצב ונפצע, אך הצליח להשיב אש ולהרגו. לאחר מכן חבר לשאר חברי הצוות במיגונית הפנימית. הבלונאים נלחמו במספר גדול של מחבלים בסמוך ובתוך המיגונית והרגו חלק מהמחבלים, תוך כדי שהם מטפלים בפציעות. הקשר איתם נותק ב-8:10, כאשר מספר גדול של מחבלים הכניע מספרית את הצוות. חמשתם נמצאו למחרת בתוך המיגונית ללא רוח חיים.[17]
עם פתיחת המתקפה וירי הטילים, חיילות רבות שלא היו במשמרת התפנו למרחב מוגן - מיגונית פתוחה. במיגונית הצטופפו עשרות חיילות כולל תצפיתניות, חיילות מיחידה 5353, חובשות קרביות, חיילות מאיסוף קרבי וחיילת מחיל התקשוב.[1] היחידות שהיו חמושות הן הלוחמות של רוכב שמיים. שאר החיילות ששהו במיגונית לא היו מצוידות בנשק, שכפ"צים או קסדות, מכיוון שציוד זה נלקח מהן ונשמר לשחרור,[דרושה הבהרה] עקב חשש מגניבות.[1] זמן קצר לאחר תחילת מתקפת הטילים הופיע רס"ם איברהים ח'רובה, גשש החטיבה הצפונית בפתח המיגונית וקרא לסמב"צית שיראל חיים פור שהייתה במיגונית, והסביר שהיא חייבת להיות בחמ"ל.[1] שיראל צוידה בקסדה ובווסט ורצה לחמ"ל תחת מתקפת הפצמ"רים, מלווה על ידי ח'רובה.[1] בסביבות 7:44, מחבל נוח'בה נכנס למיגונית עם רימון ופוצץ אותו, בעוד מחבלים נוספים הצטרפו אליו. סרן עדן נימרי, מפקדת צוות מיחידה 5353, הצליחה לפגוע במחבל הראשון, אך שלושה רימונים נוספים נזרקו למיגונית, והירי נמשך. חלק מהחיילות הצליחו לברוח מהמיגונית לכיוון המגורים, ביניהן יעל רוטנברג, התצפיתנית היחידה ששהתה במיגונית ולא נרצחה או נחטפה, שלוש חובשות, ארבע חיילות מיחידה 5353 וחיילות נוספות מחיל הגנת הגבולות.[1][18] מהירי והרימונים במיגונית נהרגו: אביב חג'ג', שחף ניסני, נועה פרייס, נועם אברמוביץ, שירת ים עמר, שי אשרם, הדר מרים כהן, סיוון-שמחה אסראף וסרן עדן נימרי. שבע חיילות שרדו את הירי ונותרו במיגונית: נעמה לוי, לירי אלבג, אגם ברגר, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע, אורי מגידיש ונועה מרציאנו, נחטפו. החיילות שהצליחו לצאת מהמיגונית הסתתרו במגורים, ביניהן החובשות ירין מארי פלד מקיבוץ בארי ושיר ביטון מאשקלון.[1]
המיגונית היחידה במוצב שניתן היה לנעול אותה תפקדה כמרחב מוגן, וכל מי שהיה בה נשאר בחיים. החיילים לא ידעו על מה שמתרחש בקרב, והתנהלו כמערכות נפרדות משאר המוצב.[1]
לאחר שש שעות של לחימה, הגיעה תגבורת של קצינים לומדים מחטיבת גולני (בפיקודו של רס"ן אבינעם בן פזי) אליהם הצטרפו לוחמים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890, כוח של קצינים מבא"ח צנחנים וכוח ימ"מ. אליהם הצטרפו מספר לוחמים במילואים מחטיבה 55. התקפת הנגד על המוצב תוכננה בשטח המיוער שבין המוצב לקיבוץ נחל עוז. כוח מרכזי - שהתפצל ל-2: כוח קצינים לומדים מחטיבת גולני הלך למוקד בו היו אינדקציות להמצאות כוחות צה"ל, וצוות אוה"ד מהפלוגה המסייעת וקצינים נוספים מבא"ח צנחנים (בפיקוד רס"ן רועי זבאטני) יחד עם כוח ימ"מ, שתקף את לב המוצב. כוח משני - צוות צלפים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890, מג"ד 890 (סא"ל יוני הכהן) ומפקד הפלוגה המסייעת (סגן רועי בן דוד) תקף את המתקן הצבאי בחלקו המזרחי של המוצב ואיפשר את הכניסה של הכח העיקרי ללחימה. במהלך ההתקפה על המתקן נתקל הכח במחבלים. בהיתקלות נפגע קשר מפקד הפלוגה ופונה לאחור. הכח חיסל את המחבלים וחילץ את חמשת אנשי המודיעין אשר שהו במתקן.
טיהור המוצב ופינוי הפצועים וההרוגים הסתיים עד השעה 17:30 בערב. במהלך הלילה נמשכו הקרבות. צוות הצלפים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890 הרג במהלך הלילה כעשרה מחבלים נוספים אשר ניסו לפשוט על המוצב, בשיתוף פעולה עם טייסת זיק[דרושה הבהרה] של חיל האוויר.
בקרב מוצב נחל עוז נפלו 53 חיילי צה"ל, המספר הגבוה ביותר של חיילים שנפלו במקום אחד באותו יום. בסך הכול, חדרו למוצב נחל עוז באותו היום 215 מחבלים, וכ-70 מחבלים נהרגו.[1]
החטופים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שבע תצפיתניות נחטפו לעזה – נעמה לוי, לירי אלבג, אגם ברגר, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע, אורי מגידיש ונועה מרציאנו.[19][20] עם תחילת המתקפה הן שהו במגורי חיילות במוצב ורצו למיגונית פתוחה יחד עם עוד חיילות. בסביבות 7:44 הגיעו המחבלים למיגונית וזרקו לתוכה רימונים. המחבלים נכנסו לתוך המיגונית מצאו את החיילות שנותרו בחיים, אזקו אותן ולקחו מהן את הטלפונים, אותם ניפצו על הרצפה. עד 9:30 בבוקר ישבו החיילות האזוקות לצידן של חברותיהן שנרצחו וניסו לתקשר עם המחבלים. לפי עדויות החיילות החטופות הוכרחו לצפות במחבלים מתעללים בגופות חיילים שנפלו בקרב. בשעה 9:30 הובילו המחבלים את החיילות החטופות לרכב צה"לי שנבזז והן נחטפו לרצועת עזה.[1]
באחד הטנקים של פלוגת השריון ששהתה במוצב, צוות פרץ, נהרגו סגן דניאל-שמעון פרץ ואיתי חן ונחטפו. תומר (תותו) ליבוביץ נהרג, ומתן אנגרסט נפצע ונחטף בחיים.[21]
באותו הבוקר התצפיתנית נעמה לוי נראתה בסרטון חמאס בג'יפ צה"לי שנגנב, כשהוא כבר בתוך שטח רצועת עזה. שאר החטופות זוהו בסרטונים נוספים שהופצו על ידי חמאס כשהן חטופות בתוך ג'יפ גנוב של צה"ל, וכן בסרטונים ליד קיר המיגונית של החיילות במוצב נחל עוז.[22]
בליל 29–30 באוקטובר, בפעילות קרקעית ברצועה, חילצו כוחות צה"ל ושב"כ את החיילת טוראית אורי מגידיש, ששירתה כתצפיתנית ונחטפה במהלך הקרב.[23][24]
ב-13 בנובמבר 2023 פרסם חמאס סרטון מהשבוע הראשון של המלחמה (צולם על ידי חמאס כנראה בערך לאחר בין 3 עד 5 ימים ממועד תחילתה), בו נראית החיילת נועה מרציאנו, ששירתה כתצפיתנית ונחטפה במהלך הקרב, כשהיא מדברת בשבי. בהמשך - התברר שב-9 בנובמבר, באחת התקיפות של צה"ל מהאוויר היא נפצעה בשוגג והובלה לבית החולים שיפא, ונרצחה בידי רופא.[25] ב-14 בנובמבר, יום לאחר פרסום הסרטון בו דיברה מרציאנו, צה"ל פרסם את דבר הירצחה בשבי החמאס. ב-16 בנובמבר 2023 חילצו כוחות צה"ל את גופתה של מרציאנו במהלך סריקות סמוך לבית החולים שיפא (תוך כדי הסריקות זוהתה גם גופתה של יהודית וייס, שנחטפה בחיים מקיבוץ בארי).[26][27]
משפחות התצפיתניות החטופות פרסמו ב-22 במאי 2024 סרטון באורך של כשלוש דקות שצולם ממצלמת גו פרו של מחבלי חמאס, המתעד את תחילת חטיפתן.[28] במהלך יולי 2024 פרסמו המשפחות תיעוד נוסף שהגיע אליהן, שתיעד את השבוע הראשון לחטיפתן של חמש התצפיתניות.
ב-25 וב-30 בינואר 2025, במסגרת עסקת החטופים השנייה, שחררו חמאס חמש תצפיתניות – נעמה לוי, לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ואגם ברגר.[29][30]
אירועים נוספים לאחר הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 בנובמבר 2023, שלושים יום אחרי נפילת המוצב, חזר לפעילות חמ"ל התצפיתניות של נחל עוז בתוך מחנה רעים.[31]
ב-14 בנובמבר 2023, במהלך הלחימה הקרקעית ברצועת עזה, פשטו לוחמי גדוד 13 על מתחם המשטרה הצבאית של חמאס בשכונת א-רימאל במרכז העיר עזה. במהלך הסריקות במבנה מצאו הלוחמים ציוד לחימה ששייך לגדוד, שנלקח בקרב על מוצב נחל עוז וכלל אמצעי לחימה, מסמכים וציוד של לוחמי הגדוד שנהרגו במתקפת הפתע.[32] בדצמבר 2023 לוחמי שריון איתרו בשג'אעיה "האמר" שנגנב מהמוצב במצב יחסית תקין, והוא הושב למוצב.[33]
ב-19 בדצמבר 2023 צה"ל ערך סיור להורי הנופלים במוצב.[34]
ביולי 2024 הוקמה אנדרטת התצפיתניות, אתר הנצחה שהוקם לזכר התצפיתניות שנפלו. המצפה ממוקם בין מוצב נחל עוז ליישובי עוטף עזה, הערים שדרות ונתיבות, ונועד להמחיש את תפקידן החיוני של התצפיתניות בהגנה על גבולות מדינת ישראל.[35]
תחקיר צה"ל אודות הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2025 הוצג תחקיר צה"ל על קרב מוצב נחל עוז, ובו נקבע כי הוא "אחד הכישלונות הכי גדולים בשבעה באוקטובר".[3] התחקיר מצביע על שורה ארוכה של כשלים בכל הרמות הצבאיות. במוצב היו באותו בוקר 162 חיילים ולוחמים, רובם מגדוד 13 של חטיבת גולני שהחזיקו את הגזרה. רק 90 חיילים וקצינים אחזו בנשק באותו בוקר במוצב, והם לא תרגלו לפני כן תרגולת "הגנת מוצב" במוצב. הקרב הוכרע בדקות הראשונות. התחקיר קובע כי אי קיום פקודות בסיסיות כמו תגבור עמדות סביב המוצב לפני הסתערות המחבלים על המוצב, מחסור בכוח אש וסרבול בתנועת הטנקים בשל זמני כוננות שנקבעו על ידי אוגדת עזה והחטיבה הצפונית - גרמו למפלה. לוחמי המוצב וחיל האוויר הצליחו במהלך הקרב להרוג 71 מחבלים.
התחקיר מצביע על כשל באופן תפיסת המקום שנמצא מרחק של פחות מ-850 מטרים מגדר הגבול. המקום היה אמור להיות מוצב קדמי אבל בפועל הוא הפך למחנה עורפי בשל אילוצים כלכליים. הוא לא נוהל בשגרת מוצב, לא הייתה בו דריכות מבצעית מספקת והוא התנהל כבסיס עורפי מבחינת תפיסת האבטחה: רק שומר אחד בש"ג שפנה לשטח ישראל ולא לרצועה, ושלושה שומרים נוספים שהיו מוצבים בתוך המחנה כדי למנוע גניבות.
לצד הכישלון, התחקיר מצביע על גבורה עילאית של מפקדים ולוחמים שחירפו את נפשם, ומגלה כי התצפיתניות פעלו במקצועיות, נחישות ואומץ לב.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חטיבת גולני במלחמת חרבות ברזל
- החטיפה לעזה (מלחמת חרבות ברזל)
- חטיבה 7 במלחמת חרבות ברזל
- אנדרטת התצפיתניות
- חיילות של אף אחד
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אילן כפיר, אוגדת עזה נכבשה, ידיעות ספרים, 2024, הפרק "חנק מגז רעיל בחמ"ל. תצפיתניות נלכדו בפיג'מות", עמ' 73–79
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרב על נחל עוז, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 5 בנובמבר 2023- נחל עוז - המוצב שהופקר, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 בספטמבר 2024
- מפת הטבח ב־7 באוקטובר – פרויקט גיאו־ויזואלי לייצוג מקיף של הזוועות – מקומות, שמות ותמונות הנרצחים, באתר oct7map ובאתר github
זמן אמת עונה 7 פרק 10 | התצפיתניות שראו הכל, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב, 26 באוקטובר 2023- קרן נויבך בתוכנית "סדר יום", הקרב על נחל עוז, באתר כאן חדשות
- מיכל פעילן, "נלחמה עד הדקה האחרונה": גבורתן של הלוחמות שיצאו להגן על הבית - ולא שבו, באתר מאקו, 31 באוקטובר 2023
- יהודה שלזינגר, צוות של שבעה מול מאות מחבלים: סיפור הגבורה של סרן שילה הר אבן ז"ל, באתר ישראל היום, 14 בנובמבר 2023
- שרון כידון, ניר כהן, יוחאי נפל בקרב 21 שנה לאחר אביו – קרוביו מגייסים מימון לספר תורה לזכרו, באתר ynet, 7 בנובמבר 2023
- אלישע בן קימון, עינב חלבי, הגדוד שאיבד עשרות לוחמים במתקפת הפתע - עם דגלי ישראל בבניין מועצת חמאס | תיעוד, באתר ynet, 13 בנובמבר 2023
- אלון בן דוד, המג"ד שאיבד 41 לוחמים ביום אחד: "חשבתי רק על היישובים", באתר חדשות 13, 17 באוקטובר 2023
אמיר תיבון, מפעילי בלון התצפית בנחל עוז נלחמו עד הסוף: "הם מנעו מעוד מחבלים להגיע לקיבוץ", באתר הארץ, 1 בדצמבר 2023- "גדוד 13 לא נשבר ולא ישבר" - קללת שג'אעיה של גולני, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב, 13 בדצמבר 2023
- כומתה חומה: קרב הגבורה של גדוד 13 של גולני ב-7 באוקטובר, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב, 15 בדצמבר 2023
- "מסוגלת לעשות הכל": עדן הצילה את חיי הלוחמות שלה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 באוקטובר 2023
- ליאור ורוצלבסקי, הגבורה של עדן, שנלחמה במחבלים בנחל עוז: "הצילה חיים", באתר חדשות 13, 18 באוקטובר 2023
- ניר כהן, שרון כידון, סרן עדן נימרי הצילה את צוותה ונהרגה: "אהבת חיי, עכשיו צריך להגן על המדינה", באתר ynet, 16 באוקטובר 2023
- עידו רקובסקי, עדן נימרי פרשה מהשחייה בשביל להיות לוחמת. ב-7 באוקטובר נהרגה בעת שהצילה רבות, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2023
- יניב קובוביץ, התצפיתניות הוכנו לכל תרחיש מלבד אחד: מה עושים כשפושטים על המוצב, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2024
- החמ"ל במחנה נחל עוז, מיזם אבני מורשת
- חיילות של אף אחד, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי
- נדב איל, הגבורה וההפקרה, באתר ynet, 27 בפברואר 2025
- עובדה, "הגיבורים של מוצב נחל עוז": מפה, באתר N12
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 נחל עוז - המוצב שהופקר, פרק 2: אדמה רועדת, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 באוקטובר 2024
- ^ 1 2 3 4 נחל עוז - המוצב שהופקר, פרק 1: שבת אחרונה לנצח, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 באוקטובר 2024
- ^ 1 2 אבי אשכנזי, תחקיר צה"ל על הקרב בנחל עוז: מוצב גולני הוכרע תוך 15 דקות, באתר מעריב אונליין, 3 במרץ 2025
- ^ 1 2 3 כומתה חומה: קרב הגבורה של גדוד 13 של גולני ב-7 באוקטובר, סרטון בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב, 15 בדצמבר 2023
- ^ 1 2 ירון אברהם, 170 מחבלים ב-3 גלים: תחקיר צה"ל על הפלישה למוצב נחל עוז בשבת השחורה, באתר מאקו, 19 בדצמבר 2023
- ^ חנן גרינווד, הילה טימור אשור, יפעת ארליך, דויד פרץ, מרב סבר, אייל לוי, גיבורי ישראל: בתוך התופת התגלתה רוחם של האזרחים והלוחמים, באתר ישראל היום, 12 באוקטובר 2023
- ^ טנק אחד, צוות אחד ו-50 מחבלים מחוסלים: הצוות שהיה בקו הראשון משחזר את הקרבות ביום הראשון ללחימה, נבדק ב-2024-03-14 בדקה 04:35. באתר youtube. ב־19 באוקטובר 2023
- ^
רס"ן שילה הר-אבן ז"ל, באתר צה"ל
- ^ סמ"ר רועי ברקת ז"ל, באתר צה"ל
- ^ סמ"ר דביר זכאי ז"ל, באתר צה"ל
- ^ סמ"ר דור ירחי ז"ל, באתר צה"ל
- ^ סמ"ר ישי פיטוסי ז"ל, באתר צה"ל
- ^ סמ"ר יעד בן יעקב ז"ל, באתר צה"ל
- ^ שיראל נפלה ב-7 באוקטובר, משפחתה עודכנה אחרי כ-3 שבועות, באתר ynet, 28 באוקטובר 2023
- ^ "ידענו שיבואו לדפוק אצלנו": אחרי חודש - זוהתה גופתה של התצפיתנית ים גלס, באתר ישראל היום, 19 בדצמבר 2023
- ^ אור הלר, אריאלה שטרנבך, זוהתה גופתה של התצפיתנית רוני אשל, שני לוחמים נפלו ברצועה, באתר חדשות 13, 9 בנובמבר 2023
- ^ כאן 11, חמשת הבלונאים שנפלו בשבת השחורה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 16 בנובמבר 2023
ישראל מושקוביץ, הורי הבלונאים שנפלו בנחל עוז: "ילדינו הופקרו", באתר ynet, 27 בדצמבר 2023 - ^ "אני התצפיתנית היחידה ששרדה את התופת במיגונית", באתר מאקו, 21 באוקטובר 2023
- ^ עידן אבני, 20 תצפיתניות נעלמו מבסיס נחל עוז, ההורים לא מקבלים תשובות, באתר ישראל היום, 10 באוקטובר 2023
- ^ אלי אשכנזי, הותר לפרסום: התצפיתנית רוני אשל, שהוכרזה כנעדרת, נרצחה בשבת השחורה; לוחם שלדג נפל היום בעזה, באתר וואלה, 9 בנובמבר 2023
- ^ יעל צ'כנובר, ליאור אל-חי, נחטף מהטנק, עובר ניסיון לינץ' ומתושאל ע"י מחבל: התיעודים המטלטלים של מתן, באתר ynet, 3 באפריל 2025
- ^ "הצעירה בסרטון של חמאס זו הבת שלי - ושעון החול אוזל": אמא של נעמה מתחננת להצלתה, באתר ynet, 9 בדצמבר 2023
- ^ עוזי ברוך, הותר לפרסום: חיילת שנחטפה לעזה שוחררה במהלך פעולה קרקעית, באתר ערוץ 7, 30 באוקטובר 2023
- ^ חיילת שנחטפה לעזה שוחררה על ידי צה"ל והשב"כ במהלך הלילה, באתר ישראל היום, 30 באוקטובר 2023
- ^ טל לב רם, ארנולד נטייב, אכזריות בלי סוף: רב"ט נועה מרציאנו, שהופיעה בסרטון שפרסם חמאס, נרצחה בשבי, באתר מעריב אונליין, 14 בנובמבר 2023,
אמיר בוחבוט, התיעוד האחרון של נועה בשבי: הפרסום של חמאס שקדם לבשורה המרה, באתר וואלה, 13 בנובמבר 2023 - ^ לילך שובל, גופתה של התצפיתנית נועה מרציאנו חולצה בעזה - והובאה לקבורה בישראל, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2023
- ^ סרטון בטיקטוק, n12news
- ^ x.com, X (formerly Twitter)
- ^ איתמר אייכנר, יעל צ'כנובר, עינב חלבי, איתן גליקמן, נינה פוקס, לירי אלבג, דניאלה גלבוע, נעמה לוי וקרינה ארייב אמורות להשתחרר מחר מהשבי, באתר ynet, 24 בינואר 2025
- ^ ארבל, גדי ו-5 אזרחי תאילנד סוף-סוף בארץ, אחרי מופע האימים בחאן יונס: "מצבם תקין", באתר ynet, 30 בינואר 2025
- ^ אריה יואלי, 30 יום אחרי הטבח: נחנך מחדש חמ"ל התצפיתניות של נחל עוז, באתר "סרוגים", 6 בנובמבר 2023
- ^ לוחמי גולני שנלחמים בעזה מצאו ציוד לחימה של הגדוד שלהם שנגנב במהלך הטבח ב-7 באוקטובר, באתר מאקו, 14 בנובמבר 2023
- ^ יואב זיתון, האמר שחמאס גנב ב-7 באוקטובר אותר בשג'אעיה - והוחזר לבסיס בנחל עוז, באתר ynet, 9 בדצמבר 2023
- ^ תיעוד ראשון מהחמ"ל השרוף: הורי התצפיתניות שנפלו ביקרו בנחל עוז, באתר מאקו, 19 בדצמבר 2023
- ^ פלד ארבלי, "שדות במקום גדרות": מיזם להנצחת התצפיתניות שנפלו, באתר מעריב אונליין, 27 ביולי 2024
| זירות מלחמת חרבות ברזל | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הזירה העזתית | טבח שבעה באוקטובר • פינוי צפון הרצועה • קרב בית חאנון • קרב ג'באליה • קרב עזה • הפסקת אש • קרב שג'אעייה • תוכנית אטלנטיס • הלחימה בח'אן יונס • הקרב במחנות המרכז • מבצע עוז וניר • התקיפה נגד כוח צה"ל באל-מע'אזי • מבצע יד זהב • מבצע כתר המערב • מבצע ניתוח מקומי • קרב רפיח • קרב ג'באליה השני • כביש 749 • בסיס נצרים • המשבר ההומניטרי (הרעב ההמוני • הריגת הינד רג'ב • אסון הסיוע ההומניטרי • הריגת עובדי המטבח המרכזי העולמי • האסון בתל א-סולטאן • התקיפה בבית הספר אלעודה • התקיפה בבית לאהיא (29 באוקטובר 2024)) • הסיוע ההומניטרי • ההתנקשות באסמאעיל הנייה • קרב ג'באליה השלישי • הריגת יחיא סינוואר • הסכם חמאס–ישראל (2025) • מבצע עוז וחרב • תוכנית טראמפ לפינוי רצועת עזה | ||||||
| החזית הצפונית | ההתנקשות בסאלח אל-עארורי • התקיפה בנמל התעופה חלב • פגיעת הרקטה במג'דל שמס • ההתנקשות בפואד שוכר • מבצע רבות הדרכים • ההתנקשות באבראהים עקיל • מבצע חיצי הצפון • מבצע סדר חדש • התמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל • פגיעת הכטב"ם בבא"ח גולני • מבצע חץ הבשן | ||||||
| החזית המזרחית | ההתנקשות במוחמד רזא זאהדי • ההשתלטות האיראנית על אוניית המכולות MCS Aries • המתקפה האיראנית על ישראל (אפריל 2024) • התקיפה הישראלית באיראן (אפריל 2024) • המתקפה האיראנית על ישראל (אוקטובר 2024) • מבצע ימי תשובה (2024) | ||||||
| מערכת דעת הקהל העולמית |
| ||||||
| זירות נוספות | זירת יהודה ושומרון • מעורבות החות'ים (מבצע שומר השגשוג • מצור החות'ים על ים סוף • מבצע יד ארוכה • מבצע העיר הלבנה • מבצע צלילי הכרם • התקיפה הישראלית בתימן (ינואר 2025)) • העורף הישראלי (מחאות בישראל על רקע מלחמת חרבות ברזל • חסימת משאיות הסיוע לרצועת עזה) • התקפות על בסיסי ארצות הברית בעיראק, ירדן וסוריה במהלך מלחמת חרבות ברזל | ||||||
