מעורבות איראן במלחמת חרבות ברזל
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת חרבות ברזל | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת חרבות ברזל | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 14 באפריל 2024 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ישראל | |||||||||||||||||
| עילה | ההתנקשות במוחמד רזא זאהדי | |||||||||||||||||
| תוצאה | מתמשך | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
המעורבות האיראנית במלחמת חרבות ברזל מתארת את הלחימה הישירה והעקיפה שבין ישראל לאיראן במסגרת מלחמת חרבות ברזל ומהווה גם חלק מהסכסוך האיראני-ישראלי.
המעורבות החלה על ידי כוחות הפרוקסי של איראן בלבנון, סוריה ותימן, והגיעה לשיאה בתקיפה האיראנית על ישראל בה נשלחו מאיראן מאות טילים וכטב"מים ששוגרו מאדמת איראן על ישראל.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבוקר יום שבת כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, שמיני עצרת ושמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ־6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[1] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־251 אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,609[2] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[3] שוטרים ו־10[4] אנשי שירות הביטחון הכללי.
במלחמה בא לידי ביטוי ציר ההתנגדות בהובלת איראן, וישראל התמודדה, נוסף על הזירה העזתית, גם עם איומים מכיוון לבנון, וסוריה, ולראשונה אף נאלצה להתמודד גם עם איומים מכיוון תימן, על ידי החות'ים.
העימות הישיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – ההתנקשות במוחמד רזא זאהדי, ההשתלטות האיראנית על אוניית המכולות MCS Aries, התקיפה האיראנית על ישראל (2024), התפוצצות זימוניות חזבאללה
ב-1 באפריל 2024 הופצצה הקונסוליה האיראנית בדמשק. בתקיפה, שיוחסה לישראל, נהרג מוחמד רזא זאהדי, מפקד כוח קודס בסוריה ולבנון.
איראן בתגובה השתלטה ב-13 באפריל 2024 על אוניית המכולות MCS Aries, הנמצאת בבעלותה של חברת גורטל ספנות, ואשר הושכרה לחברת MSC. חברת גורטל ספנות קשורה לחברת הספנות זודיאק מריטיים, הנמצאת בבעלות חלקית של איש העסקים הישראלי אייל עופר. ולאחר מכן תקפה לראשונה את ישראל ישירות משטחה ב-185 כלי טיס בלתי מאוישים, 110 טילי קרקע-קרקע ו-36 טילי שיוט. רובם המכריע של כלי הטיס והטילים יורטו מחוץ לגבולות מדינת ישראל על ידי מערכות ההגנה האוויריות ועל ידי מטוסי חיל האוויר והשותפות האסטרטגיות של ישראל, בהם ארצות הברית, בריטניה וצרפת. פגיעות בודדות זוהו בבסיס נבטים עם נזק קל לתשתית, וילדה אחת נפצעה באורח קשה בפזורה הבדואית בנגב כתוצאה משברי יירוט.
ב-19 באפריל 2024 אירעה תקיפת ישראל באיראן, והותקף בה בסיס של חיל האוויר האיראני שנמצא ליד העיר אספהאן. לפי דיווחי איראן, הייתה פגיעה בבסיס ללא לנפגעים. ישראל אישרה שהיא התוקפת ולא מסרה מידע על התקיפה, אך בתקשורת הבינלאומית התקיפה יוחסה לישראל, כפעולת תגמול לתקיפה האיראנית על ישראל, ופורסמו פרטים על אופן ביצועה. התקיפה כללה גם תקיפה בא-סווידא שבדרום סוריה.
בליל ה-31 ביולי 2024 חוסל ראש הזרוע המדינית של חמאס, איסמאעיל הנייה, בסיכול ממוקד בטהראן. הנייה הגיע לטהראן לטקס השבעת הנשיא החדש של איראן ושם גם נועד עם המנהיג העליון עלי חמינאי ובכירים נוספים בציר האיראני. אף שישראל לא לקחה אחריות על החיסול, חמאס ואיראן האשימו את ישראל ואיימו בנקמה.
ב-21 באוגוסט הרג צה"ל את ח'ליל אל מקדאח, איש כוח קודס של משמרות המהפכה האסלאמית, שהכווין פיגועים באזורי יהודה ושומרון.
ב-9 בספטמבר חיל האוויר תקף במערב סוריה ב-4 מרחבים שונים מבנים של משמרות המהפכה ובמרחב חמאת מרכז מחקר האחראי על פיתוח אמצעי לחימה של משמרות המהפכה, בתקיפות נהרגו 25 אנשים, 12 מהם איראנים ונפצעו עוד עשרות.
ב-12 בספטמבר דווח בתקשורת הזרה כי במהלך התקיפה הישראלית בליל 9 בספטמבר במסיאף, פשטו כוחות מיוחדים ישראלים על מתקן של משמרות המפכה האיראניים. דווח כי המבצע החל בתקיפות אוויריות על המרחב. מסוקים צבאיים הנחיתו כוחות מיוחדים ישראלים שהשתלשלו ממסוקים באמצעות חבלים במקום, בהגנת מסוקי קרב וכטב"מים שמנעו מכוחות צבא סוריה להתקרב לאזור. הפעולה נמשכה כשעה, במהלכה הכוחות לקחו בשבי בין 2 ל-4 קצינים איראנים ואספו ציוד ומסמכים חשובים איראניים במתקן ולאחר מכן מיקשו אותו מבפנים – והשמידו אותו.[5]
ב-17 בספטמבר בהפצצת הביפרים בסוריה ולבנון לפחות 19 חיילים של משמרות המהפכה נהרגו.[6]
העימות העקיף
[עריכת קוד מקור | עריכה]איראן היא התומכת הכלכלית העיקרית של חמאס והג'יהאד האסלאמי.[7] נשיא איראן אבראהים ראיסי נשא ב"יום ירושלים" באפריל 2023 נאום שהופנה לתושבי עזה, ובעיקר לחמאס ולג'יהאד האסלאמי. בנאום קרא לפלסטינים להאיץ את מאבקם נגד ישראל, ואמר: "יוזמת ההגדרה העצמית נמצאת כיום בידי הפלסטינים".[8] לפי דיווח של וול סטריט ג'ורנל שראיין בכירים של חמאס וחזבאללה, מחודש אוגוסט קצינים במשמרות המהפכה סייעו לחמאס לתכנן את המתקפה המשולבת נגד ישראל.[9]
דיווח נוסף של וול סטריט ג'ורנל טען כי בספטמבר 2023 כ־500 מחבלים פלסטינים מחמאס וגא"פ עברו הדרכות ואימונים במתקנים צבאיים באיראן כהכנה למתקפה. האימונים נערכו בהובלת קצינים של כוח קודס, הכוחות המיוחדים של משמרות המהפכה האיראניים, האחראים בין השאר לכל המבצעים החשאיים מחוץ לגבולות איראן. מפקד כוח קודס, אסמאעיל קאאני, נכח גם הוא באימונים. בכירים בארצות הברית אמרו כי איראן מאמנת לעיתים קרובות חמושים אסלאמיים, אבל אין להם מידע על אימון המוני כזה לפני המתקפה.[10]
בשבועות שלפני המתקפה הם גיבשו את פרטיה בפגישות בביירות עם נציגי חמאס, חזבאללה וארגונים פרו־איראניים נוספים. לפי העיתון, איראן גם נתנה את האישור הסופי למתקפה. איראן מצידה הכחישה מעורבות במתקפה, וארצות הברית טענה כי אין לה מידע על מעורבות כזאת. ב־3 באוקטובר 2023, ארבעה ימים לפני המתקפה, הזהיר עלי ח'אמנאי את סעודיה מנורמליזציה עם ישראל ושיבח את הצעירים הפלסטינים. על פי ד"ר ירון פרידמן, ולפי הערכות של עיתונאים סעודים וקטרים, עיתוי המתקפה קשור לרצונה של איראן לחבל בניסיונות ההתקרבות בין סעודיה לבין ישראל.[7][11] דברים ברוח דומה אמר הנשיא האמריקני ג'ו ביידן.[12]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ※ 100 ימי לחימה: 779 אזרחים נרצחו, 52,571 נפגעו, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2024
- ^ ※ עמית סגל, הבקשה של פיקוד הדרום בלילה שלפני הטבח - והסירוב, באתר מאקו, 26 בפברואר 2024
- ^ ※ אלון חכמון, הותרו לפרסום שמותיהם של 55 שוטרים שנרצחו במתקפת הטרור, באתר מעריב אונליין, 18 באוקטובר 2023
- ^ ※ ראיון של ראש השב"כ רונן בר לדני קושמרו, חדשות 12 - makoVOD (וידאו)
- ^ ליאור בן ארי, התקיפות בסוריה, והדיווח הדרמטי: "כוחות ישראליים השתלשלו עם חבלים לקרקע, נלכדו איראנים", באתר ynet, 12 בספטמבר 2024
- ^ ליאור בן ארי, דיווח סעודי: 19 אנשי משמרות המהפכה נהרגו בפיצוץ הביפרים במזרח סוריה, באתר ynet, 18 בספטמבר 2024
- ^ 1 2 דיווח: איראן עזרה לחמאס לתכנן את מתקפת הפתע, ונתנה את האישור הסופי, באתר ynet, 8 באוקטובר 2023
- ^ דן ארקין, נשיא איראן קרא לתושבי עזה להגביר מאבק נגד ישראל, באתר "IsraelDefense", 17 באפריל 2023
- ^ אמיר בוחבוט, הפתיע גם אותם? כך שלל חמאס מחזבאללה את אפקט ההפתעה, באתר וואלה, 21 באוקטובר 2023
- ^ Summer Said, Dov Lieber, Benoit Faucon,Hamas Fighters Trained in Iran Before Oct. 7 Attacks, The Wall Street Journal, 25 October 2023 (באנגלית)
- ^ The Wall Street Journal, איראן עזרה לתכנן את מתקפת הפתע נגד ישראל במשך כמה שבועות, באתר גלובס, 9 באוקטובר 2023
- ^ הפסגה בורשה: קטאר העבירה לישראל מסר מחמאס, ראש המוסד לא נשאר חייב, באתר מעריב אונליין, 20 בדצמבר 2023
| זירות מלחמת חרבות ברזל | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הזירה העזתית | מתקפת הפתע על ישראל • פינוי צפון הרצועה • קרב בית חאנון • קרב ג'באליה • קרב עזה • הפסקת אש • קרב שג'אעייה • תוכנית אטלנטיס • הלחימה בח'אן יונס • הקרב במחנות המרכז • מבצע עוז וניר • התקיפה נגד כוח צה"ל באל-מע'אזי • מבצע יד זהב • מבצע כתר המערב • מבצע ניתוח מקומי • קרב רפיח • קרב ג'באליה השני • כביש 749 • בסיס נצרים • המשבר ההומניטרי (הרעב ההמוני • הריגת הינד רג'ב • אסון הסיוע ההומניטרי • הריגת עובדי המטבח המרכזי העולמי • הדוחק בתל א-סולטאן • התקיפה בבית הספר אלעודה) • הסיוע ההומניטרי • ההתנקשות באסמאעיל הנייה | ||||||
| החזית הצפונית | ההתנקשות בסאלח אל-עארורי • התקיפה בנמל התעופה חלב • פגיעת הרקטה במג'דל שמס • ההתנקשות בפואד שוכר • הפשיטה הישראלית במסיאף • ההתנקשות באבראהים עקיל | ||||||
| החזית המזרחית | ההתנקשות במוחמד רזא זאהדי • ההשתלטות האיראנית על אוניית המכולות MCS Aries • התקיפה האיראנית על ישראל • התקיפה הישראלית באיראן (2024) | ||||||
| מערכת דעת הקהל העולמית |
| ||||||
| זירות נוספות | זירת יהודה ושומרון • מעורבות החות'ים (מבצע שומר השגשוג • המתקפה האווירית בתימן • מבצע קשת פוסידון • המשבר בים סוף • מבצע יד ארוכה) • העורף הישראלי (מחאות בישראל על רקע מלחמת חרבות ברזל • חסימת משאיות הסיוע לרצועת עזה) • התקפות על בסיסי ארצות הברית בעיראק, ירדן וסוריה במהלך מלחמת חרבות ברזל | ||||||
