ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/דצמבר 2016

דצמבר
1 בדצמבר 2016	שער מגזין "האטלנטיק" בגיליון שבו פורסם המאמר. "האם גוגל עושה אותנו טיפשים? - מה האינטרנט עושה למוח שלנו" הוא מאמר ביקורת על השפעת האינטרנט על ההכרה האנושית, מאת הסופר לענייני טכנולוגיה ניקולאס קאר, שפורסם ככתבת שער באורך שישה עמודים בגיליון יולי–אוגוסט 2008 של כתב העת "האטלנטיק". הטיעון המרכזי במאמר הוא שלאינטרנט עלולות להיות השפעות מזיקות על ההכרה, המצמצמות את יכולת הריכוז וההתבוננות של המשתמשים בו. מחקרים פסיכולוגיים ונוירולוגיים ארוכי טווח טרם הניבו תוצאות מוחלטות שיאששו את טענתו של קאר, אם כי מחקרים אחדים סיפקו הצצה להרגלי המודעות המשתנים של המשתמשים באינטרנט. מחקר שנערך ביוניברסיטי קולג' בלונדון טען שצעירים בני ימינו כבר לא קוראים טקסטים, אלא רק סורקים אותם. מחקר נוסף, שפרסם הקינגס קולג' שבלונדון, טען כי היכולת השכלית של הצעירים הידרדרה בעשור האחרון, וכי הם מתקשים להבין רעיונות מדעיים בסיסיים. לעומת זאת, ממצאי מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בשנת 2008, שבדק טווח מסוים של פעילויות מוחיות שהוצגו בסריקות fMRI כאשר משתמשים ביצעו חיפושים באינטרנט, עוררו תהיות האם הרשת משפרת את היכולת לסנן מידע ולקבל החלטות במהירות, או שמא פוגמת באיכות החשיבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בדצמבר 2016	שער מגזין "האטלנטיק" בגיליון שבו פורסם המאמר. "האם גוגל עושה אותנו טיפשים? - מה האינטרנט עושה למוח שלנו" הוא מאמר ביקורת על השפעת האינטרנט על ההכרה האנושית, מאת הסופר לענייני טכנולוגיה ניקולאס קאר, שפורסם ככתבת שער באורך שישה עמודים בגיליון יולי–אוגוסט 2008 של כתב העת "האטלנטיק". הטיעון המרכזי במאמר הוא שלאינטרנט עלולות להיות השפעות מזיקות על ההכרה, המצמצמות את יכולת הריכוז וההתבוננות של המשתמשים בו. מחקרים פסיכולוגיים ונוירולוגיים ארוכי טווח טרם הניבו תוצאות מוחלטות שיאששו את טענתו של קאר, אם כי מחקרים אחדים סיפקו הצצה להרגלי המודעות המשתנים של המשתמשים באינטרנט. מחקר שנערך ביוניברסיטי קולג' בלונדון טען שצעירים בני ימינו כבר לא קוראים טקסטים, אלא רק סורקים אותם. מחקר נוסף, שפרסם הקינגס קולג' שבלונדון, טען כי היכולת השכלית של הצעירים הידרדרה בעשור האחרון, וכי הם מתקשים להבין רעיונות מדעיים בסיסיים. לעומת זאת, ממצאי מחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס בשנת 2008, שבדק טווח מסוים של פעילויות מוחיות שהוצגו בסריקות fMRI כאשר משתמשים ביצעו חיפושים באינטרנט, עוררו תהיות האם הרשת משפרת את היכולת לסנן מידע ולקבל החלטות במהירות, או שמא פוגמת באיכות החשיבה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בדצמבר 2016	תיאור התמונה קבוצת המזרח הרחוק הייתה חלק ממשלחת אוסטרלאסיה לאנטארקטיקה, שפעלה בשנים 1911–1914. מטרת הקבוצה, שכללה את מפקד המשלחת דאגלס מוסון ועמו אדוארד ניניס וזאוויר מרץ, הייתה לחקור את האזור הרחק מזרחה מבסיסם העיקרי בארץ אדלי, בכוונה להרחיק עד 800 ק"מ לעבר אדמת ויקטוריה. הקבוצה השתמשה בכלבי מזחלת כדי לזרז את התקדמותם על פני הקרח. הקבוצה יצאה לדרכה בנובמבר 1912. בחלקו הראשון של המסע התקדמו חברי הקבוצה היטב וחצו שני קרחוני ענק בנתיבם לכיוון דרום-מזרח. ב-14 בדצמבר 1912, כשהקבוצה הייתה רחוקה כ-500 ק"מ מן המקלט הבטוח של הבסיס העיקרי בכף דניסון, אירעה תאונה, כשניניס והמזחלת שלצדה רץ הבקיעו את כיסוי השלג של בתרון עמוק ואבדו בתוכו. מאחר שהצידה שלהם פחתה עכשיו במידה מסוכנת, פנו מוסון ומרץ מערבה, כדי לחזור על עקבותיהם, ובהדרגה השתמשו בכלבי המזחלת הנותרים להשלמת מנות המזון הזעומות שנותרו להם. תוך כדי חציית הקרחון הראשון בדרכם חזרה חלה מרץ ונפטר כעבור שבוע. במשך קרוב לחודש משך מוסון את מזחלתו על פני אנטארקטיקה והצליח לחצות את הקרחון השני. מוסון הגיע אל המקלט היחסי של "מערת אלאדין" – מצבור מזון במרחק 8.8 ק"מ מן הבסיס העיקרי – ב-1 בפברואר 1913, ושם נלכד למשך שבוע כשסופת שלגים עזה השתוללה בחוץ. כתוצאה מכך החמיץ את האונייה חזרה לאוסטרליה; "אורורה" הפליגה ב-8 בפברואר, שעות ספורות לפני שהגיע לכף דניסון, אחרי שהמתינה שם יותר משלושה שבועות. האונייה הוזעקה ברדיו, אך תנאי מזג אוויר מנעו את שובה לבסיס, ומוסון נשאר לחרוף עם הקבוצה המחליפה בכף דניסון עד ש"אורורה" חזרה לשם בדצמבר 1913. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בדצמבר 2016	תיאור התמונה קבוצת המזרח הרחוק הייתה חלק ממשלחת אוסטרלאסיה לאנטארקטיקה, שפעלה בשנים 1911–1914. מטרת הקבוצה, שכללה את מפקד המשלחת דאגלס מוסון ועמו אדוארד ניניס וזאוויר מרץ, הייתה לחקור את האזור הרחק מזרחה מבסיסם העיקרי בארץ אדלי, בכוונה להרחיק עד 800 ק"מ לעבר אדמת ויקטוריה. הקבוצה השתמשה בכלבי מזחלת כדי לזרז את התקדמותם על פני הקרח. הקבוצה יצאה לדרכה בנובמבר 1912. בחלקו הראשון של המסע התקדמו חברי הקבוצה היטב וחצו שני קרחוני ענק בנתיבם לכיוון דרום-מזרח. ב-14 בדצמבר 1912, כשהקבוצה הייתה רחוקה כ-500 ק"מ מן המקלט הבטוח של הבסיס העיקרי בכף דניסון, אירעה תאונה, כשניניס והמזחלת שלצדה רץ הבקיעו את כיסוי השלג של בתרון עמוק ואבדו בתוכו. מאחר שהצידה שלהם פחתה עכשיו במידה מסוכנת, פנו מוסון ומרץ מערבה, כדי לחזור על עקבותיהם, ובהדרגה השתמשו בכלבי המזחלת הנותרים להשלמת מנות המזון הזעומות שנותרו להם. תוך כדי חציית הקרחון הראשון בדרכם חזרה חלה מרץ ונפטר כעבור שבוע. במשך קרוב לחודש משך מוסון את מזחלתו על פני אנטארקטיקה והצליח לחצות את הקרחון השני. מוסון הגיע אל המקלט היחסי של "מערת אלאדין" – מצבור מזון במרחק 8.8 ק"מ מן הבסיס העיקרי – ב-1 בפברואר 1913, ושם נלכד למשך שבוע כשסופת שלגים עזה השתוללה בחוץ. כתוצאה מכך החמיץ את האונייה חזרה לאוסטרליה; "אורורה" הפליגה ב-8 בפברואר, שעות ספורות לפני שהגיע לכף דניסון, אחרי שהמתינה שם יותר משלושה שבועות. האונייה הוזעקה ברדיו, אך תנאי מזג אוויר מנעו את שובה לבסיס, ומוסון נשאר לחרוף עם הקבוצה המחליפה בכף דניסון עד ש"אורורה" חזרה לשם בדצמבר 1913. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בדצמבר 2016	גרשם שלום, 1935 גרשֹם שלום (1897 – 1982) היה מגדולי חוקרי הקבלה, ספרן, וכן אספן ספרי קבלה, חסידות ומיסטיקה. בניגוד למשפחתו המתבוללת, נמשך ליהדות והיה חבר בארגון הציוני "יוּנג יוּדה". הוא למד עברית ותלמוד מגיל צעיר ובגיל 18 החל ללמוד את ספר הזוהר בכוחות עצמו. את עבודת הדוקטורט שלו, על ספר הבהיר, עשה באוניברסיטת ברלין. בשנת 1923 עלה לארץ ישראל וניהל את המחלקה ליהדות בבית הספרים הלאומי. בין השנים 1925 ל-1964 היה מרצה לקבלה באוניברסיטה העברית. במהלך הקריירה שלו הוזמן להרצות במוסדות אקדמיים יוקרתיים בכל העולם. פעילותו הציבורית כללה, בין היתר, פרסום מאמרים בענייני השעה, חברות בתנועת "ברית שלום", ושליחות מטעם האוניברסיטה העברית לאירופה לשם הצלת ספרים שהוחרמו בתקופת השואה. בנוסף, סייע בהקמת מספר מכוני מחקר ומוסדות אקדמיים ואף עמד בראש חלק מהם. שלום הקדיש את חייו לחקר המיסטיקה היהודית והיה מהראשונים שחקרו את התחום באמצעות כלי מחקר אקדמיים. הוא גילה והוציא לאור כתבי יד רבים בתחום הקבלה וחקר את כל ענפי תורת הסוד היהודית. בהגיעו לגיל 80 מנתה הביבליוגרפיה שלו כ-600 מחקרים בתחום הקבלה. עם ספריו הנודעים ביותר ניתן למנות את סדרת הרצאותיו, משנת 1938, על הזרמים העיקריים של המיסטיקה היהודית (באנגלית), ומחקרו על שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, משנת 1957, שניהם תורגמו לשפות רבות והקנו לו הכרה בינלאומית. על פועלו האקדמי הוא זכה בתוארי כבוד ובפרסים רבים בארץ ובמדינות שונות בעולם, אף על פי שחלק ממחקריו, בעיקר בתחום החסידות והשבתאות, עורר בשעתו מחלוקות קשות. השפעתה של תורתו חרגה מעבר לעולם האקדמיה ומדעי היהדות, והיא ממשיכה להשפיע על רבים גם לאחר מותו. מדי שנה מתפרסמים קבצים המכנסים את מחקריו בנושאים שונים, וכן מתפרסמים יומניו האישיים ותכתובות שניהל. במקביל, מתפרסמים עשרות מחקרים על מחקריו, שחלקם באים להפריך חלק מהנחות היסוד שקבע. לאחר מותו, בהתאם להוראות שהשאיר, הועברו לספרייה הלאומית ארכיונו וספרייתו בתורת הסוד, שהכילו כ-25,000 ספרים שקיבץ במשך חייו, מחציתם בתורת הסוד, והם כוללים את מרבית הפרסומים בדפוס בתחום זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בדצמבר 2016	גרשם שלום, 1935 גרשֹם שלום (1897 – 1982) היה מגדולי חוקרי הקבלה, ספרן, וכן אספן ספרי קבלה, חסידות ומיסטיקה. בניגוד למשפחתו המתבוללת, נמשך ליהדות והיה חבר בארגון הציוני "יוּנג יוּדה". הוא למד עברית ותלמוד מגיל צעיר ובגיל 18 החל ללמוד את ספר הזוהר בכוחות עצמו. את עבודת הדוקטורט שלו, על ספר הבהיר, עשה באוניברסיטת ברלין. בשנת 1923 עלה לארץ ישראל וניהל את המחלקה ליהדות בבית הספרים הלאומי. בין השנים 1925 ל-1964 היה מרצה לקבלה באוניברסיטה העברית. במהלך הקריירה שלו הוזמן להרצות במוסדות אקדמיים יוקרתיים בכל העולם. פעילותו הציבורית כללה, בין היתר, פרסום מאמרים בענייני השעה, חברות בתנועת "ברית שלום", ושליחות מטעם האוניברסיטה העברית לאירופה לשם הצלת ספרים שהוחרמו בתקופת השואה. בנוסף, סייע בהקמת מספר מכוני מחקר ומוסדות אקדמיים ואף עמד בראש חלק מהם. שלום הקדיש את חייו לחקר המיסטיקה היהודית והיה מהראשונים שחקרו את התחום באמצעות כלי מחקר אקדמיים. הוא גילה והוציא לאור כתבי יד רבים בתחום הקבלה וחקר את כל ענפי תורת הסוד היהודית. בהגיעו לגיל 80 מנתה הביבליוגרפיה שלו כ-600 מחקרים בתחום הקבלה. עם ספריו הנודעים ביותר ניתן למנות את סדרת הרצאותיו, משנת 1938, על הזרמים העיקריים של המיסטיקה היהודית (באנגלית), ומחקרו על שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, משנת 1957, שניהם תורגמו לשפות רבות והקנו לו הכרה בינלאומית. על פועלו האקדמי הוא זכה בתוארי כבוד ובפרסים רבים בארץ ובמדינות שונות בעולם, אף על פי שחלק ממחקריו, בעיקר בתחום החסידות והשבתאות, עורר בשעתו מחלוקות קשות. השפעתה של תורתו חרגה מעבר לעולם האקדמיה ומדעי היהדות, והיא ממשיכה להשפיע על רבים גם לאחר מותו. מדי שנה מתפרסמים קבצים המכנסים את מחקריו בנושאים שונים, וכן מתפרסמים יומניו האישיים ותכתובות שניהל. במקביל, מתפרסמים עשרות מחקרים על מחקריו, שחלקם באים להפריך חלק מהנחות היסוד שקבע. לאחר מותו, בהתאם להוראות שהשאיר, הועברו לספרייה הלאומית ארכיונו וספרייתו בתורת הסוד, שהכילו כ-25,000 ספרים שקיבץ במשך חייו, מחציתם בתורת הסוד, והם כוללים את מרבית הפרסומים בדפוס בתחום זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בדצמבר 2016	הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, או בקיצור הפרעת קשב, היא הפרעה נוירו-התפתחותית שתסמיני הליבה שלה הם: קשיי קשב וקשיי ריכוז, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות. עם זאת, לא כל התסמינים חייבים להופיע כדי לענות על הקריטריונים של אבחנת הפרעת קשב. הפרעת קשב היא תופעה שכיחה שמעריכים כי היא קיימת בקרב כ-5%-10% מהאוכלוסייה. היא מתפתחת במשך חמש שנות החיים הראשונות ואינה דועכת בגיל מסוים, לכן ניתן למצוא אותה בכל שכבות הגיל. הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים. היא עלולה להפריע בלמידה, בעבודה, ביחסים בין-אישיים ובפעילויות הטיפול העצמי. בהתאם לכך, רבים מהחוקרים והעוסקים בתחום זה טוענים כי כל מקרה של הפרעת קשב צריך להיות מאובחן ומטופל באופן יעיל. בנוסף, הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלווית משמעותית, כך שלעיתים קרובות קיים יותר ממקור אחד הגורם לתסמינים; איתור או שלילה של מקורות נוספים לתסמינים נעשה במסגרת תהליך אבחון הפרעת קשב, ומסייע להתאים את הטיפול לכל אדם באופן אישי. אף על פי שהתפקוד האקדמי עלול להיפגע בעקבות הפרעת קשב, היא אינה מוגדרת על ידי המדריכים האבחוניים DSM ו-ICD כלקות למידה. זאת משום שהתפקוד בתחום זה אינו בהכרח מושפע מהפרעת הקשב, ומשום שהיא יכולה לפגוע גם בתחומים שאינם אקדמיים. כמו כן, אין קשר בין המנגנונים העומדים בבסיס לקויות הלמידה דיסלקסיה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה לבין אלו של הפרעת קשב. עם זאת, יש המכלילים גם מיומנויות הקשבה כתחומי למידה שנפגעים בלקות למידה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בדצמבר 2016	הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, או בקיצור הפרעת קשב, היא הפרעה נוירו-התפתחותית שתסמיני הליבה שלה הם: קשיי קשב וקשיי ריכוז, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות. עם זאת, לא כל התסמינים חייבים להופיע כדי לענות על הקריטריונים של אבחנת הפרעת קשב. הפרעת קשב היא תופעה שכיחה שמעריכים כי היא קיימת בקרב כ-5%-10% מהאוכלוסייה. היא מתפתחת במשך חמש שנות החיים הראשונות ואינה דועכת בגיל מסוים, לכן ניתן למצוא אותה בכל שכבות הגיל. הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים. היא עלולה להפריע בלמידה, בעבודה, ביחסים בין-אישיים ובפעילויות הטיפול העצמי. בהתאם לכך, רבים מהחוקרים והעוסקים בתחום זה טוענים כי כל מקרה של הפרעת קשב צריך להיות מאובחן ומטופל באופן יעיל. בנוסף, הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלווית משמעותית, כך שלעיתים קרובות קיים יותר ממקור אחד הגורם לתסמינים; איתור או שלילה של מקורות נוספים לתסמינים נעשה במסגרת תהליך אבחון הפרעת קשב, ומסייע להתאים את הטיפול לכל אדם באופן אישי. אף על פי שהתפקוד האקדמי עלול להיפגע בעקבות הפרעת קשב, היא אינה מוגדרת על ידי המדריכים האבחוניים DSM ו-ICD כלקות למידה. זאת משום שהתפקוד בתחום זה אינו בהכרח מושפע מהפרעת הקשב, ומשום שהיא יכולה לפגוע גם בתחומים שאינם אקדמיים. כמו כן, אין קשר בין המנגנונים העומדים בבסיס לקויות הלמידה דיסלקסיה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה לבין אלו של הפרעת קשב. עם זאת, יש המכלילים גם מיומנויות הקשבה כתחומי למידה שנפגעים בלקות למידה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בדצמבר 2016	דניאל גולדשמידט ארנסט דניאל גולדשמידט (תרנ"ו 1895, קניגסהוטה, שלזיה עילית – תשל"ג 1972, ירושלים) היה חוקר ופרשן תפילה ופיוט; הגיה, ערך והוציא לאור מהדורות ביקורתיות ומדעיות של סידורים ומחזורי תפילה, לפי מנהגי הקהילות והעדות השונות; חיבר את הספר "הגדה של פסח, מקורותיה ותולדותיה במשך הדורות" והיה אחד המגיהים של תנ"ך קורן. את לימודיו הגבוהים החל באוניברסיטת ברסלאו ובהמשך עבר לאוניברסיטת ברלין. במקביל ללימודיו באוניברסיטה, למד בבית המדרש לרבנים בברלין. בשנת 1925 הגיש את עבודת הדוקטורט, שעסקה בכתביו של המדינאי היווני, הרטוריקן, אייסכינס. הוא סיים את לימודיו, והתקבל לעבודה בספרייה המלכותית של ברלין. בנוסף, היה חבר מערכת ואחראי על כתיבת הערכים של האינקונבולים העבריים, ב"קטלוג הכללי של האינקונבולים", שיצא לאור ב-1925. הוא החל לגלות עניין גם בתחום חקר התפילה והפיוט, בעיקר לגבי נוסחיה השונים. לאחר עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, נפגעו תנאי העסקתו. בשנת 1936, עם ההחמרה במדיניות הנאצים כלפי היהודים, פוטר יחד עם כל העובדים היהודים האחרים מהספרייה. באותה השנה עלה לארץ ישראל והחל לעבוד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. מאוחר יותר, היה גם חבר המערכת של מפעל הביבליוגרפיה העברית. לאחר למעלה מ-25 שנים בהן עבד בבית הספרים הלאומי פרש לגמלאות, אך דווקא אז החל ביתר שאת במלאכת ההוצאה לאור של סידורים ומחזורי תפילה במהדורה מדעית, ובראשם מפעלו "מחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם". הוא נפטר בשנת 1972, בעודו עובד על "מחזור סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, לפי מנהגי בני אשכנז". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בדצמבר 2016	דניאל גולדשמידט ארנסט דניאל גולדשמידט (תרנ"ו 1895, קניגסהוטה, שלזיה עילית – תשל"ג 1972, ירושלים) היה חוקר ופרשן תפילה ופיוט; הגיה, ערך והוציא לאור מהדורות ביקורתיות ומדעיות של סידורים ומחזורי תפילה, לפי מנהגי הקהילות והעדות השונות; חיבר את הספר "הגדה של פסח, מקורותיה ותולדותיה במשך הדורות" והיה אחד המגיהים של תנ"ך קורן. את לימודיו הגבוהים החל באוניברסיטת ברסלאו ובהמשך עבר לאוניברסיטת ברלין. במקביל ללימודיו באוניברסיטה, למד בבית המדרש לרבנים בברלין. בשנת 1925 הגיש את עבודת הדוקטורט, שעסקה בכתביו של המדינאי היווני, הרטוריקן, אייסכינס. הוא סיים את לימודיו, והתקבל לעבודה בספרייה המלכותית של ברלין. בנוסף, היה חבר מערכת ואחראי על כתיבת הערכים של האינקונבולים העבריים, ב"קטלוג הכללי של האינקונבולים", שיצא לאור ב-1925. הוא החל לגלות עניין גם בתחום חקר התפילה והפיוט, בעיקר לגבי נוסחיה השונים. לאחר עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, נפגעו תנאי העסקתו. בשנת 1936, עם ההחמרה במדיניות הנאצים כלפי היהודים, פוטר יחד עם כל העובדים היהודים האחרים מהספרייה. באותה השנה עלה לארץ ישראל והחל לעבוד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. מאוחר יותר, היה גם חבר המערכת של מפעל הביבליוגרפיה העברית. לאחר למעלה מ-25 שנים בהן עבד בבית הספרים הלאומי פרש לגמלאות, אך דווקא אז החל ביתר שאת במלאכת ההוצאה לאור של סידורים ומחזורי תפילה במהדורה מדעית, ובראשם מפעלו "מחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם". הוא נפטר בשנת 1972, בעודו עובד על "מחזור סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, לפי מנהגי בני אשכנז". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בדצמבר 2016	תיאור התמונה V-3 היה תותח-על שתוכנן על ידי גרמניה הנאצית. התותח תוכנן לטווח מקסימלי של כ-165 קילומטר ולקצב אש של 12 פגזים בשעה. מטרת תכנונו של התותח הייתה הפגזתה של לונדון במשך כל שעות היממה. התותח תוכנן להיות נשק שיטיל טרור על אוכלוסייה אזרחית, כמו טילי ה-V האחרים, ויועד ליצור את אפקט ההפצצה האסטרטגית. V-3 היה אמור לגרום לנזק רב ולהרוגים רבים בלונדון, דבר שהיה גורם לאוכלוסייה האזרחית, לפי התכנון הגרמני, ללחוץ על הממשלה להביא לסיום המלחמה. תותחי V-3 יועדו להיות מוצבים בצפון צרפת, ובשל כך נבנו שם מתחמי בונקרים עצומים, עבור קני התותחים הרבים, והושקעו משאבים רבים כדי להעניק להם הגנה מקסימלית. לאחר שנודע לבעלות הברית על תוכנית זו, הושקעו משאבים רבים בהריסת המתחם. בוצעו כ-18 גיחות תקיפה בהם השתתפו אלפי כלי טיס וטונות רבות של פצצות הוטלו על המתחם. לאחר ניסיונות רבים, הצליחו מפציצי אוורו לנקסטר מטייסת 617, אשר הטילו על המתחם פצצות טולבוי נגד בונקרים במשקל של 5 טונה כל אחת, לחדור את מעטפת הבטון והסלע ולהשמיד את המתחם. התכנון של תותחים אלו היווה בסיס לפרויקט השאפתני HARP של ארצות הברית ושל קנדה, שמטרתו הייתה לבנות תותח-על שיוכל לשגר לוויינים לחלל. שיאים שנקבעו במסגרת פרויקט HARP לא נשברו עד היום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בדצמבר 2016	תיאור התמונה V-3 היה תותח-על שתוכנן על ידי גרמניה הנאצית. התותח תוכנן לטווח מקסימלי של כ-165 קילומטר ולקצב אש של 12 פגזים בשעה. מטרת תכנונו של התותח הייתה הפגזתה של לונדון במשך כל שעות היממה. התותח תוכנן להיות נשק שיטיל טרור על אוכלוסייה אזרחית, כמו טילי ה-V האחרים, ויועד ליצור את אפקט ההפצצה האסטרטגית. V-3 היה אמור לגרום לנזק רב ולהרוגים רבים בלונדון, דבר שהיה גורם לאוכלוסייה האזרחית, לפי התכנון הגרמני, ללחוץ על הממשלה להביא לסיום המלחמה. תותחי V-3 יועדו להיות מוצבים בצפון צרפת, ובשל כך נבנו שם מתחמי בונקרים עצומים, עבור קני התותחים הרבים, והושקעו משאבים רבים כדי להעניק להם הגנה מקסימלית. לאחר שנודע לבעלות הברית על תוכנית זו, הושקעו משאבים רבים בהריסת המתחם. בוצעו כ-18 גיחות תקיפה בהם השתתפו אלפי כלי טיס וטונות רבות של פצצות הוטלו על המתחם. לאחר ניסיונות רבים, הצליחו מפציצי אוורו לנקסטר מטייסת 617, אשר הטילו על המתחם פצצות טולבוי נגד בונקרים במשקל של 5 טונה כל אחת, לחדור את מעטפת הבטון והסלע ולהשמיד את המתחם. התכנון של תותחים אלו היווה בסיס לפרויקט השאפתני HARP של ארצות הברית ושל קנדה, שמטרתו הייתה לבנות תותח-על שיוכל לשגר לוויינים לחלל. שיאים שנקבעו במסגרת פרויקט HARP לא נשברו עד היום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בדצמבר 2016	ש"י עגנון הרופא וגרושתו הוא סיפור קצר בן 11 פרקים מאת ש"י עגנון, העוסק באהבתם של רופא ואחות יהודים, אהבה הנשלטת על ידי אובססיה של הרופא לפרט מסוים בעברה של האחות. הסיפור, שאותו מספר הרופא, מתרחש בווינה זמן לא רב לאחר מלחמת העולם הראשונה. לאחר שהוקסם מיופיהּ של האחות, דינה, הרופא מחזר אחריה, והם מתארסים. לאחר שהרופא חש שעצבות מסוימת מקננת בדינה, היא מגלה לו שקודם לפגישתם הייתה בקשר רומנטי עם אחר. הרופא מפתח אובססיה לגבי המאהב הקודם של דינה, ומחשבות על אותו אדם טורדות את הרופא בעומדו תחת החופה עם דינה, וגם בליל הכלולות. דינה ניסתה כמיטב יכולתה לשקם יחסיה עם הרופא, אך מחשבותיו האובססיביות לא הרפו ממנו. בסופו של דבר התגרשו השניים, והרופא מסיים את סיפורו: "אבל בלבי ידידי שמור חיוכה שבשפתיה ואותה תכלת שחורה שבעיניה כביום שראיתיה בראשונה. פעמים בלילה זוקף אני עצמי ממטתי כאותם חולים שטיפלה בהם ומושיט את שתי ידי וקורא אחות אחות בואי אצלי". ראשיתו של "הרופא וגרושתו" כחלק מהטיוטות של הרומן "אורח נטה ללון", אך הוא ראה אור בדפוס כסיפור עצמאי. לראשונה פורסם כסיפור עצמאי במאסף "בַּכּור" בשנת 1941, וב"כל כתבי עגנון" הוא נכלל בכרך "על כפות המנעול", שכותרת המשנה שלו היא "סיפורי אהבים". הסיפור הוא האחרון במקבץ הקרוי "סיפורים קטנים", שבו נכללים גם הסיפורים "אחות", "חופת דודים" ו"פנים אחרות". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 בדצמבר 2016	ש"י עגנון הרופא וגרושתו הוא סיפור קצר בן 11 פרקים מאת ש"י עגנון, העוסק באהבתם של רופא ואחות יהודים, אהבה הנשלטת על ידי אובססיה של הרופא לפרט מסוים בעברה של האחות. הסיפור, שאותו מספר הרופא, מתרחש בווינה זמן לא רב לאחר מלחמת העולם הראשונה. לאחר שהוקסם מיופיהּ של האחות, דינה, הרופא מחזר אחריה, והם מתארסים. לאחר שהרופא חש שעצבות מסוימת מקננת בדינה, היא מגלה לו שקודם לפגישתם הייתה בקשר רומנטי עם אחר. הרופא מפתח אובססיה לגבי המאהב הקודם של דינה, ומחשבות על אותו אדם טורדות את הרופא בעומדו תחת החופה עם דינה, וגם בליל הכלולות. דינה ניסתה כמיטב יכולתה לשקם יחסיה עם הרופא, אך מחשבותיו האובססיביות לא הרפו ממנו. בסופו של דבר התגרשו השניים, והרופא מסיים את סיפורו: "אבל בלבי ידידי שמור חיוכה שבשפתיה ואותה תכלת שחורה שבעיניה כביום שראיתיה בראשונה. פעמים בלילה זוקף אני עצמי ממטתי כאותם חולים שטיפלה בהם ומושיט את שתי ידי וקורא אחות אחות בואי אצלי". ראשיתו של "הרופא וגרושתו" כחלק מהטיוטות של הרומן "אורח נטה ללון", אך הוא ראה אור בדפוס כסיפור עצמאי. לראשונה פורסם כסיפור עצמאי במאסף "בַּכּור" בשנת 1941, וב"כל כתבי עגנון" הוא נכלל בכרך "על כפות המנעול", שכותרת המשנה שלו היא "סיפורי אהבים". הסיפור הוא האחרון במקבץ הקרוי "סיפורים קטנים", שבו נכללים גם הסיפורים "אחות", "חופת דודים" ו"פנים אחרות". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בדצמבר 2016	תיאור התמונה הקרב על הבליטה הוא הכינוי שניתן למערכה צבאית בין צבא גרמניה הנאצית לבין צבאות בעלות הברית המערביות, שהתחוללה מאמצע דצמבר 1944 עד אמצע ינואר 1945 במסגרת החזית המערבית במלחמת העולם השנייה, והסתיימה בניצחון בעלות הברית. מטרת המתקפה הגרמנית הייתה ליצור פרצה רחבה בחזית בעלות הברית, לתפוס את נמל אנטוורפן, ולהשמיד את כוחות בעלות הברית בהולנד ובצפון בלגיה, שינותקו על ידי המתקפה הגרמנית. אדולף היטלר האמין כי הצלחה תגרום לקרע בתוך הקואליציה האנגלו-אמריקאית, ותאפשר לגרמניה להעביר לאחר מכן את כוחותיה לחזית המזרחית כדי לבלום את המשך התקדמות הצבא האדום מערבה. המתקפה החלה ב-16 בדצמבר והצליחה להפתיע את הכוחות האמריקאיים החלשים יחסית באזור. עד 24 בדצמבר יצרה המתקפה הגרמנית בליטה עמוקה בחזית האמריקאית, שעומקה המרבי היה כ-100 ק"מ. כוחות החלוץ הגרמניים הגיעו עד מרחק קילומטרים ספורים מהנהר מז, אך שם נבלמה התקדמותם. עד 26 בדצמבר איבדו הגרמנים את היוזמה, וכוחות בעלות הברית עברו למתקפת נגד. ב-7 בינואר 1945 הסכים היטלר לבסוף להפסיק את המבצע ולהסיג את כוחותיו מגזרת הארדנים, אך רק ב-25 בינואר השלימו הכוחות הגרמניים את נסיגתם לקווי ההתחלה שלהם. להוציא את קרב הפלישה לנורמנדי, קרב הארדנים היה הקרב הגדול ומרובה-האבדות ביותר שניהל הצבא האמריקאי במהלך מלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בדצמבר 2016	תיאור התמונה הקרב על הבליטה הוא הכינוי שניתן למערכה צבאית בין צבא גרמניה הנאצית לבין צבאות בעלות הברית המערביות, שהתחוללה מאמצע דצמבר 1944 עד אמצע ינואר 1945 במסגרת החזית המערבית במלחמת העולם השנייה, והסתיימה בניצחון בעלות הברית. מטרת המתקפה הגרמנית הייתה ליצור פרצה רחבה בחזית בעלות הברית, לתפוס את נמל אנטוורפן, ולהשמיד את כוחות בעלות הברית בהולנד ובצפון בלגיה, שינותקו על ידי המתקפה הגרמנית. אדולף היטלר האמין כי הצלחה תגרום לקרע בתוך הקואליציה האנגלו-אמריקאית, ותאפשר לגרמניה להעביר לאחר מכן את כוחותיה לחזית המזרחית כדי לבלום את המשך התקדמות הצבא האדום מערבה. המתקפה החלה ב-16 בדצמבר והצליחה להפתיע את הכוחות האמריקאיים החלשים יחסית באזור. עד 24 בדצמבר יצרה המתקפה הגרמנית בליטה עמוקה בחזית האמריקאית, שעומקה המרבי היה כ-100 ק"מ. כוחות החלוץ הגרמניים הגיעו עד מרחק קילומטרים ספורים מהנהר מז, אך שם נבלמה התקדמותם. עד 26 בדצמבר איבדו הגרמנים את היוזמה, וכוחות בעלות הברית עברו למתקפת נגד. ב-7 בינואר 1945 הסכים היטלר לבסוף להפסיק את המבצע ולהסיג את כוחותיו מגזרת הארדנים, אך רק ב-25 בינואר השלימו הכוחות הגרמניים את נסיגתם לקווי ההתחלה שלהם. להוציא את קרב הפלישה לנורמנדי, קרב הארדנים היה הקרב הגדול ומרובה-האבדות ביותר שניהל הצבא האמריקאי במהלך מלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בדצמבר 2016	הרמטכ"ל משה דיין סוקר מסדר של חטיבה 9 בשארם א-שייח' עם סיום מלחמת סיני במלחמת סיני נלחמה ישראל במצרים, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956. במהלך המלחמה כבשה ישראל את חצי האי סיני ולאחר סיומה פינתה אותו. המלחמה נוהלה בתיאום מדיני וצבאי עם בריטניה וצרפת. המבצע הבריטי-צרפתי כנגד מצרים שהוחל בביצועו במקביל למבצע קדש נקרא בשם מבצע מוסקטר. צבא הגנה לישראל בפיקוד ראש המטה הכללי משה דיין, זכה בניצחון רב רושם במלחמה זו. מלבד המהלכים המדיניים והצבאיים של המלחמה, הייתה לה, בזירת הפנים, השפעה מרוממת ומעודדת על העורף הישראלי ועל הציבור בישראל. ביטוי עז לתחושת הרווחה והשמחה שחש העם בישראל לאחר הסרת האיום המצרי ועל גודל ההישג הצבאי בא לביטוי בדבריו של דוד בן-גוריון באיגרת לחיילי חטיבה 9 ולמפקדיה, לרגל מסדר הניצחון של החטיבה שנערך בשארם א-שייח' ב-6 בנובמבר 1956: הבאתם לסיום מוצלח המבצע הצבאי הגדול והמפואר ביותר בתולדות עמנו ואחד המבצעים המופלאים בתולדות העמים. שוב נוכל לשיר שירת משה ובני ישראל העתיקה: "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען, תיפול עליהם אימתה ופחד". אילת שוב תהיה הנמל העברי הראשי בדרום, ויוטבת, המכונה טיראן, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בדצמבר 2016	הרמטכ"ל משה דיין סוקר מסדר של חטיבה 9 בשארם א-שייח' עם סיום מלחמת סיני במלחמת סיני נלחמה ישראל במצרים, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956. במהלך המלחמה כבשה ישראל את חצי האי סיני ולאחר סיומה פינתה אותו. המלחמה נוהלה בתיאום מדיני וצבאי עם בריטניה וצרפת. המבצע הבריטי-צרפתי כנגד מצרים שהוחל בביצועו במקביל למבצע קדש נקרא בשם מבצע מוסקטר. צבא הגנה לישראל בפיקוד ראש המטה הכללי משה דיין, זכה בניצחון רב רושם במלחמה זו. מלבד המהלכים המדיניים והצבאיים של המלחמה, הייתה לה, בזירת הפנים, השפעה מרוממת ומעודדת על העורף הישראלי ועל הציבור בישראל. ביטוי עז לתחושת הרווחה והשמחה שחש העם בישראל לאחר הסרת האיום המצרי ועל גודל ההישג הצבאי בא לביטוי בדבריו של דוד בן-גוריון באיגרת לחיילי חטיבה 9 ולמפקדיה, לרגל מסדר הניצחון של החטיבה שנערך בשארם א-שייח' ב-6 בנובמבר 1956: הבאתם לסיום מוצלח המבצע הצבאי הגדול והמפואר ביותר בתולדות עמנו ואחד המבצעים המופלאים בתולדות העמים. שוב נוכל לשיר שירת משה ובני ישראל העתיקה: "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען, תיפול עליהם אימתה ופחד". אילת שוב תהיה הנמל העברי הראשי בדרום, ויוטבת, המכונה טיראן, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בדצמבר 2016	תיאור התמונה מפלגת הכּתאיבּ הלבנונית, הידועה יותר בשם הפָלַנְגוֹת, היא מפלגה נוצרית-מרונית וארגון גרילה לשעבר בלבנון. ראשית המפלגה בארגון נוער שהוקם בידי פייר ג'ומאייל ב-1936 בהשראת מפלגת הפלנחות הספרדית הפשיסטית ומפלגות אחרות שהוקמו לפי אותו דגם באירופה של שנות ה-30 של המאה ה-20. השם "כּתאיבּ" עצמו הוא תרגום לערבית של שמה של המפלגה הספרדית. למפלגה נודעה השפעה רבה במהלך מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) בזכות הכוח הצבאי המשמעותי שלה – הפַלֵנְגות, שהיו הלוחמים העיקריים ב"פלג השמרני". עם הפלישה הישראלית ללבנון שיתפו הפלנגות פעולה עם ישראל, וכך הפכו למפלגה החזקה ביותר במדינה. לאחר המלחמה, נוכח התדמית של "משתפי הפעולה עם ישראל" שדבקה באנשי הפלנגות, ומספר אירועי טבח שביצעו בפלסטינים בלבנון (המפורסם בהם הוא טבח סברה ושתילה), ירד כוחה של המפלגה. בהתאם לתוצאות בחירות 2009 בלבנון מחזיקה המפלגה בחמישה מושבים בפרלמנט הלבנוני, ומאז 2015 עומד בראשה סאמי ג'ומאייל. המפלגה חברה בקואליציית 14 במרץ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בדצמבר 2016	תיאור התמונה מפלגת הכּתאיבּ הלבנונית, הידועה יותר בשם הפָלַנְגוֹת, היא מפלגה נוצרית-מרונית וארגון גרילה לשעבר בלבנון. ראשית המפלגה בארגון נוער שהוקם בידי פייר ג'ומאייל ב-1936 בהשראת מפלגת הפלנחות הספרדית הפשיסטית ומפלגות אחרות שהוקמו לפי אותו דגם באירופה של שנות ה-30 של המאה ה-20. השם "כּתאיבּ" עצמו הוא תרגום לערבית של שמה של המפלגה הספרדית. למפלגה נודעה השפעה רבה במהלך מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) בזכות הכוח הצבאי המשמעותי שלה – הפַלֵנְגות, שהיו הלוחמים העיקריים ב"פלג השמרני". עם הפלישה הישראלית ללבנון שיתפו הפלנגות פעולה עם ישראל, וכך הפכו למפלגה החזקה ביותר במדינה. לאחר המלחמה, נוכח התדמית של "משתפי הפעולה עם ישראל" שדבקה באנשי הפלנגות, ומספר אירועי טבח שביצעו בפלסטינים בלבנון (המפורסם בהם הוא טבח סברה ושתילה), ירד כוחה של המפלגה. בהתאם לתוצאות בחירות 2009 בלבנון מחזיקה המפלגה בחמישה מושבים בפרלמנט הלבנוני, ומאז 2015 עומד בראשה סאמי ג'ומאייל. המפלגה חברה בקואליציית 14 במרץ. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בדצמבר 2016	הדף הראשון בחוברת הרשמית של החוק להגנת האומה החוק להגנת האומה היה חוק גזע אנטישמי, שהיה בתוקף בממלכת בולגריה מ-23 בינואר 1941 עד ביטולו ב-5 בספטמבר 1944. החוק דמה במתכונתו לחוקי נירנברג והגביל את זכויותיהם של יהודי בולגריה. הוא תאם את מדיניותו של בוריס השלישי, מלך בולגריה, שבאמצעות ממשלתו והעומד בראשה בוגדאן פילוב נקט צעדי התקרבות לגרמניה הנאצית, במטרה לזכות בתמיכתה ולהשיב למדינה את השטחים שנגרעו ממנה במסגרת חוזה ניי, שסיים את מלחמת העולם הראשונה. החוק אושר בפרלמנט הבולגרי ברוב גדול למרות מחאות רמות מצד חלקים באליטה האינטלקטואלית הבולגרית, ובמסגרתו הופסקה פעילותם של ארגונים יהודיים ועל בני הקהילה הוטלו מגבלות עיסוקים ותנועה, וכן נומרוס קלאוזוס במוסדות להשכלה גבוהה. רכוש רב הוחרם, כספים הופקדו בחשבונות בנק מוגבלים, בני הקהילה נשלחו לעבודות כפייה ובהמשך חויבו לענוד כוכב צהוב. רדיפת יהודי בולגריה הגיעה לשיאה בראשית מרץ 1943 עת גירשו הבולגרים לטרבלינקה את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה הווארדארית ופירוט. ניסיון גירושם של לפחות 6,365 מיהודי "בולגריה הישנה" נכשל בשל מאבק עיקש שניהלו בני הקהילה היהודית, תוך שהם מסתייעים בקומץ פוליטיקאים ובראשי הכנסייה. נטיית החזית המזרחית לרעת הגרמנים ומותו הפתאומי של המלך בוריס הובילו לשינוי מדיניותה של בולגריה כלפי יהודי הממלכה. ב-30 באוגוסט 1944 אישר הפרלמנט הבולגרי הצעת חוק שיזם ממשלו של איוון בגריאנוב במסגרתו בוטל רשמית החוק להגנת האומה, וב-5 בספטמבר פורסם הביטול ברשומות הממלכה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בדצמבר 2016	הדף הראשון בחוברת הרשמית של החוק להגנת האומה החוק להגנת האומה היה חוק גזע אנטישמי, שהיה בתוקף בממלכת בולגריה מ-23 בינואר 1941 עד ביטולו ב-5 בספטמבר 1944. החוק דמה במתכונתו לחוקי נירנברג והגביל את זכויותיהם של יהודי בולגריה. הוא תאם את מדיניותו של בוריס השלישי, מלך בולגריה, שבאמצעות ממשלתו והעומד בראשה בוגדאן פילוב נקט צעדי התקרבות לגרמניה הנאצית, במטרה לזכות בתמיכתה ולהשיב למדינה את השטחים שנגרעו ממנה במסגרת חוזה ניי, שסיים את מלחמת העולם הראשונה. החוק אושר בפרלמנט הבולגרי ברוב גדול למרות מחאות רמות מצד חלקים באליטה האינטלקטואלית הבולגרית, ובמסגרתו הופסקה פעילותם של ארגונים יהודיים ועל בני הקהילה הוטלו מגבלות עיסוקים ותנועה, וכן נומרוס קלאוזוס במוסדות להשכלה גבוהה. רכוש רב הוחרם, כספים הופקדו בחשבונות בנק מוגבלים, בני הקהילה נשלחו לעבודות כפייה ובהמשך חויבו לענוד כוכב צהוב. רדיפת יהודי בולגריה הגיעה לשיאה בראשית מרץ 1943 עת גירשו הבולגרים לטרבלינקה את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה הווארדארית ופירוט. ניסיון גירושם של לפחות 6,365 מיהודי "בולגריה הישנה" נכשל בשל מאבק עיקש שניהלו בני הקהילה היהודית, תוך שהם מסתייעים בקומץ פוליטיקאים ובראשי הכנסייה. נטיית החזית המזרחית לרעת הגרמנים ומותו הפתאומי של המלך בוריס הובילו לשינוי מדיניותה של בולגריה כלפי יהודי הממלכה. ב-30 באוגוסט 1944 אישר הפרלמנט הבולגרי הצעת חוק שיזם ממשלו של איוון בגריאנוב במסגרתו בוטל רשמית החוק להגנת האומה, וב-5 בספטמבר פורסם הביטול ברשומות הממלכה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בדצמבר 2016	כתובת ההקדשה והברדלסים, סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס, על הגשר סמוך ללוד התקופה הממלוכית בארץ ישראל היא התקופה שבין השנים 1260–1517 בה שלטו בארץ הממלוכים, שליטים מוסלמים ממוצא לא ערבי, שמרכז שלטונם היה בקהיר. חשיבותה העיקרית של הארץ הייתה כתווך שבו עברה דרך הדואר הראשית בין המרכז השלטוני בקהיר לבירת המחוזות הצפוניים של הסולטנות הממלוכית, בדמשק. חשיבות נוספת לארץ הייתה חשיבות דתית, בהיותה אתר התרחשותם של סיפורים המוזכרים בקוראן (כגון סיפורי האבות). כעקרון, בשנים בהן השלטון המרכזי היה חזק עול המיסים היה כבד, האדיקות הדתית המוסלמית הייתה רבה וחוקי האסלאם נאכפו בקפדנות וביד חזקה, מאידך הייתה רמה גבוהה של ביטחון אישי, סדר וארגון. בשנות הרפיון וההתפוררות עלו מנהיגים מקומיים, שודדים וכנופיות בדואיות שהטילו את אימתם על תושבי הארץ. היישוב היהודי התרכז בעיקר בערים (ירושלים, צפת, חברון ועזה), בדרך כלל הגנו השליטים על שלום היהודים אך הגבילו אותם והפלו אותם, וכן את המיעוטים הנוצריים, בדרכים שונות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בדצמבר 2016	כתובת ההקדשה והברדלסים, סמלו של הסולטאן הממלוכי ביברס, על הגשר סמוך ללוד התקופה הממלוכית בארץ ישראל היא התקופה שבין השנים 1260–1517 בה שלטו בארץ הממלוכים, שליטים מוסלמים ממוצא לא ערבי, שמרכז שלטונם היה בקהיר. חשיבותה העיקרית של הארץ הייתה כתווך שבו עברה דרך הדואר הראשית בין המרכז השלטוני בקהיר לבירת המחוזות הצפוניים של הסולטנות הממלוכית, בדמשק. חשיבות נוספת לארץ הייתה חשיבות דתית, בהיותה אתר התרחשותם של סיפורים המוזכרים בקוראן (כגון סיפורי האבות). כעקרון, בשנים בהן השלטון המרכזי היה חזק עול המיסים היה כבד, האדיקות הדתית המוסלמית הייתה רבה וחוקי האסלאם נאכפו בקפדנות וביד חזקה, מאידך הייתה רמה גבוהה של ביטחון אישי, סדר וארגון. בשנות הרפיון וההתפוררות עלו מנהיגים מקומיים, שודדים וכנופיות בדואיות שהטילו את אימתם על תושבי הארץ. היישוב היהודי התרכז בעיקר בערים (ירושלים, צפת, חברון ועזה), בדרך כלל הגנו השליטים על שלום היהודים אך הגבילו אותם והפלו אותם, וכן את המיעוטים הנוצריים, בדרכים שונות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בדצמבר 2016	מצדה מצדה היא מבצר עתיק על פסגתו של צוק מבודד, בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, המתנשא לגובה של 63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל ים המלח שלמרגלותיו. הצוק נבחר על ידי המלך הורדוס לשמש כמקום מפלט ומצודה מלכותית. על פי יוסף בן מתתיהו, לאחר חורבן בית שני, תפסו מורדים יהודים מכת הסיקריים את מצדה וממנה יצאו לגיחות שוד אל יישובים באזור ים המלח. הלגיון העשירי הרומי הגיע למצדה, והטיל מצור על הצוק. המורדים בחרו להתאבד ולא לסיים את חייהם כעבדים, לאחר קרבות נואשים על חומות המבצר ומשאפסה תקוותם להסיר את המצור. לאחר כיבוש מצדה שקע ההר בתהומות השיכחה עד לגילויו מחדש על ידי חוקרים בני המאה ה-19. חפירות ארכאולוגיות אינטנסיביות נערכו במצדה ובמידה פחותה במערכת המצור הרומאית שלרגליה החל משנות ה-60 של המאה ה-20, אז נחפר ונחקר רובו המכריע של האתר כולו. בעוד היהדות המסורתית התנערה מסיפור ההתאבדות ההמונית על מצדה, אימצה התנועה הציונית את סיפור מצדה כסמל וכמיתוס לשאיפה לחירות והתחדשות לאומית תוך לחימה בלתי פוסקת ולא מתפשרת עד השגת המטרה או מוות. מצדה הפכה ליעד של מטיילים ומסעות של תנועות הנוער ולאחר הקמת מדינת ישראל כאתר השבעה של טירונים בצה"ל מחיילות שונים, על רקע זה נטבעה הקריאה "שנית מצדה לא תיפול". החל מסוף המאה העשרים חל כרסום במעמדה של מצדה כמיתוס ציוני ויש הנרתעים מהמסר הבעייתי המשתקף בקנאות הקיצונית של הסיקריים ובבחירתם להתאבד על פסגת מצדה. בשנת 1968 הוכרזה מצדה כגן לאומי בשטח של 3,400 דונם, ובשנת 2001 הכריז עליה ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מדי שנה פוקדים את האתר כ-750,000 מבקרים והוא נחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בדצמבר 2016	מצדה מצדה היא מבצר עתיק על פסגתו של צוק מבודד, בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, המתנשא לגובה של 63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל ים המלח שלמרגלותיו. הצוק נבחר על ידי המלך הורדוס לשמש כמקום מפלט ומצודה מלכותית. על פי יוסף בן מתתיהו, לאחר חורבן בית שני, תפסו מורדים יהודים מכת הסיקריים את מצדה וממנה יצאו לגיחות שוד אל יישובים באזור ים המלח. הלגיון העשירי הרומי הגיע למצדה, והטיל מצור על הצוק. המורדים בחרו להתאבד ולא לסיים את חייהם כעבדים, לאחר קרבות נואשים על חומות המבצר ומשאפסה תקוותם להסיר את המצור. לאחר כיבוש מצדה שקע ההר בתהומות השיכחה עד לגילויו מחדש על ידי חוקרים בני המאה ה-19. חפירות ארכאולוגיות אינטנסיביות נערכו במצדה ובמידה פחותה במערכת המצור הרומאית שלרגליה החל משנות ה-60 של המאה ה-20, אז נחפר ונחקר רובו המכריע של האתר כולו. בעוד היהדות המסורתית התנערה מסיפור ההתאבדות ההמונית על מצדה, אימצה התנועה הציונית את סיפור מצדה כסמל וכמיתוס לשאיפה לחירות והתחדשות לאומית תוך לחימה בלתי פוסקת ולא מתפשרת עד השגת המטרה או מוות. מצדה הפכה ליעד של מטיילים ומסעות של תנועות הנוער ולאחר הקמת מדינת ישראל כאתר השבעה של טירונים בצה"ל מחיילות שונים, על רקע זה נטבעה הקריאה "שנית מצדה לא תיפול". החל מסוף המאה העשרים חל כרסום במעמדה של מצדה כמיתוס ציוני ויש הנרתעים מהמסר הבעייתי המשתקף בקנאות הקיצונית של הסיקריים ובבחירתם להתאבד על פסגת מצדה. בשנת 1968 הוכרזה מצדה כגן לאומי בשטח של 3,400 דונם, ובשנת 2001 הכריז עליה ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מדי שנה פוקדים את האתר כ-750,000 מבקרים והוא נחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בדצמבר 2016	תיאור התמונה הטרק הגדול היה גל הגירה המוני של אפריקאנרים ילידי מושבת הכף הבריטית במהלך אמצע המאה ה-19. בשנות הטרק הגדול כחמישה עשר אלף בני אדם, כרבע מהאוכלוסייה הלבנה של מושבת הכף, עזבו אותה על רקע סכסוכים שונים שפרצו בינם לבין השלטונות הבריטים החדשים שלה. הם נעו אל פנים יבשת אפריקה על מנת לייסד מדינת לאום אפריקאנרית. אנשי הטרק הגדול כונו "פוּרְטְרֶקֵרִים", "חלוצים-נוודים" בהולנדית, והטרק הגדול עצמו נחשב לפי רבים לאירוע הלאומי המכונן של האומה האפריקאנרית. ראשוני המהגרים של הטרק הגדול היו מאות ספורות של אפריקאנרים אשר החלו לנדוד מזרחה, באופן הדומה למסעותיהם של הטרקבורים כמה עשרות שנים קודם לכן. הם תרו את הארץ לאורכה ולרוחבה, למדו אותה ונלחמו בשבטים שחורים ילידיים אשר ניסו להתנגד לבואם. בעקבותיהם עזבו תוך שנים ספורות אלפי אפריקאנרים את מושבת הכף והחלו לנדוד במרחבי הארץ ולאחר מכן גם להתיישב בה. ניסיונם המקורי לקיים רפובליקה עצמאית בחבל נטאל נכשל לבסוף בעקבות הכיבוש הבריטי של המקום בשנת 1843. לפיכך, הם תבעו לעצמם את השטחים מצפון וממזרח לנהר אורנג'. לאחר מאבק ממושך עם הבריטים גם על אזורים אלו, הכירה בריטניה בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19 בבעלותם של האפריקאנרים על השטח. בשנת 1852 הכריזו האפריקאנרים על הקמתה של הרפובליקה הדרום-אפריקאית וב-1854 על הקמתה של מדינת אורנג' החופשית, שתי מדינות לאום אפריקאנריות עצמאיות. מדינות אלו התקיימו כחמישים שנה, עד תבוסתן לבריטים במלחמת הבורים בשנת 1902. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בדצמבר 2016	תיאור התמונה הטרק הגדול היה גל הגירה המוני של אפריקאנרים ילידי מושבת הכף הבריטית במהלך אמצע המאה ה-19. בשנות הטרק הגדול כחמישה עשר אלף בני אדם, כרבע מהאוכלוסייה הלבנה של מושבת הכף, עזבו אותה על רקע סכסוכים שונים שפרצו בינם לבין השלטונות הבריטים החדשים שלה. הם נעו אל פנים יבשת אפריקה על מנת לייסד מדינת לאום אפריקאנרית. אנשי הטרק הגדול כונו "פוּרְטְרֶקֵרִים", "חלוצים-נוודים" בהולנדית, והטרק הגדול עצמו נחשב לפי רבים לאירוע הלאומי המכונן של האומה האפריקאנרית. ראשוני המהגרים של הטרק הגדול היו מאות ספורות של אפריקאנרים אשר החלו לנדוד מזרחה, באופן הדומה למסעותיהם של הטרקבורים כמה עשרות שנים קודם לכן. הם תרו את הארץ לאורכה ולרוחבה, למדו אותה ונלחמו בשבטים שחורים ילידיים אשר ניסו להתנגד לבואם. בעקבותיהם עזבו תוך שנים ספורות אלפי אפריקאנרים את מושבת הכף והחלו לנדוד במרחבי הארץ ולאחר מכן גם להתיישב בה. ניסיונם המקורי לקיים רפובליקה עצמאית בחבל נטאל נכשל לבסוף בעקבות הכיבוש הבריטי של המקום בשנת 1843. לפיכך, הם תבעו לעצמם את השטחים מצפון וממזרח לנהר אורנג'. לאחר מאבק ממושך עם הבריטים גם על אזורים אלו, הכירה בריטניה בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19 בבעלותם של האפריקאנרים על השטח. בשנת 1852 הכריזו האפריקאנרים על הקמתה של הרפובליקה הדרום-אפריקאית וב-1854 על הקמתה של מדינת אורנג' החופשית, שתי מדינות לאום אפריקאנריות עצמאיות. מדינות אלו התקיימו כחמישים שנה, עד תבוסתן לבריטים במלחמת הבורים בשנת 1902. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בדצמבר 2016	מוזיקה יהודית היא המורשת המוזיקלית של עם ישראל לדורותיו. היא מתאפיינת בריבוד תקופות ובמבחר השפעות תרבותיות מקומיות, שחלחלו אל התרבות המוזיקלית המסורתית והעצמאית של קהילות יהודיות בארץ ישראל ובתפוצות ישראל. המוזיקה, במופעיה ובשימושיה השונים, הייתה חלק מן החיים היהודיים, בקודש ובחול. במקורות העבריים מהעת העתיקה, יוחסו לה סגולות מרפא והיא היוותה חלק ממערך המצוות בטקסי בית המקדש – ולאחר חורבנו בבתי הכנסת ובקריאת התורה והנביאים. בימי הביניים כתבו והלחינו מוזיקאים יהודים שירים בארצות מגוריהם ובשפת האומות שבסביבם הקרובה. רבים מהם שירתו כמוזיקאים בחצר הכליף או האמיר המוסלמים, המלך הנוצרי, הבישוף או האביר. בעת החדשה, המשיכה היצירה המוזיקלית היהודית לנבוע תוך כדי שיח עם התרבות הכללית. במרחב הערבי והמוסלמי הולחנו פיוטים עבריים בסגנון מקאמות, וכמו כן הולחנו ניגונים חסידיים בהשארת מלודיות של עמי מזרח אירופה. בפורמט המוזיקלי המודרני, תרמה תרבותם היהודית של המלחינים והאופי הנייד והרבגוני של מוצאם, לאופי המנעדי של עבודותיהם, כאשר משולב בהם הממד ההיסטורי, מהעבר הרחוק ומתמורות העבר הקרוב. היישוב היהודי החדש בארץ ישראל שילב בחייו ערכים מוזיקליים מראשיתו, בשלהי המאה ה-19. אולם רק בשנות ה-30 של המאה ה-20 התפתחה המוזיקה הקלאסית הישראלית. במקביל קמה תרבות זמר והלחנה פופולרית שהושפעה מערכי ההתיישבות וההגנה. בישראל גורם המבחר הרב, יחד עם גודל האוכלסייה של החברה הישראלית, להשפעות הדדיות של המוזיקאים. המוזיקאים הישראלים המגיעים ממגזרים שונים, נמצאים בשיח דינאמי עם התרבות המערבית הקלאסית והעדכנית תוך שילוב עם תרבויות ארצות המוצא שלהם ושל הוריהם, יחד עם מוזיקת עולם קדומה ועדכנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בדצמבר 2016	מוזיקה יהודית היא המורשת המוזיקלית של עם ישראל לדורותיו. היא מתאפיינת בריבוד תקופות ובמבחר השפעות תרבותיות מקומיות, שחלחלו אל התרבות המוזיקלית המסורתית והעצמאית של קהילות יהודיות בארץ ישראל ובתפוצות ישראל. המוזיקה, במופעיה ובשימושיה השונים, הייתה חלק מן החיים היהודיים, בקודש ובחול. במקורות העבריים מהעת העתיקה, יוחסו לה סגולות מרפא והיא היוותה חלק ממערך המצוות בטקסי בית המקדש – ולאחר חורבנו בבתי הכנסת ובקריאת התורה והנביאים. בימי הביניים כתבו והלחינו מוזיקאים יהודים שירים בארצות מגוריהם ובשפת האומות שבסביבם הקרובה. רבים מהם שירתו כמוזיקאים בחצר הכליף או האמיר המוסלמים, המלך הנוצרי, הבישוף או האביר. בעת החדשה, המשיכה היצירה המוזיקלית היהודית לנבוע תוך כדי שיח עם התרבות הכללית. במרחב הערבי והמוסלמי הולחנו פיוטים עבריים בסגנון מקאמות, וכמו כן הולחנו ניגונים חסידיים בהשארת מלודיות של עמי מזרח אירופה. בפורמט המוזיקלי המודרני, תרמה תרבותם היהודית של המלחינים והאופי הנייד והרבגוני של מוצאם, לאופי המנעדי של עבודותיהם, כאשר משולב בהם הממד ההיסטורי, מהעבר הרחוק ומתמורות העבר הקרוב. היישוב היהודי החדש בארץ ישראל שילב בחייו ערכים מוזיקליים מראשיתו, בשלהי המאה ה-19. אולם רק בשנות ה-30 של המאה ה-20 התפתחה המוזיקה הקלאסית הישראלית. במקביל קמה תרבות זמר והלחנה פופולרית שהושפעה מערכי ההתיישבות וההגנה. בישראל גורם המבחר הרב, יחד עם גודל האוכלסייה של החברה הישראלית, להשפעות הדדיות של המוזיקאים. המוזיקאים הישראלים המגיעים ממגזרים שונים, נמצאים בשיח דינאמי עם התרבות המערבית הקלאסית והעדכנית תוך שילוב עם תרבויות ארצות המוצא שלהם ושל הוריהם, יחד עם מוזיקת עולם קדומה ועדכנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 בדצמבר 2016	קטר חונה ליד הרציף בתחנת רעמסס, קהיר הרכבות במצרים היו הרכבות הראשונות ביבשת אפריקה. כבר בשנת 1851 החלה סלילת מסילות רכבת במצרים, והתפתחות הרכבת במדינה זו מלווה כמה מן האירועים הבולטים של התקופה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, קהיר הייתה אחת משלוש הערים המרכזיות באימפריה הבריטית, לצד לונדון וניו דלהי. מצרים הייתה לנקודת כינוס מרכזית לכוחות הצבא הבריטי בשתי מערכות גדולות, האחת בדרדנלים והשנייה במערכה לכיבוש ארץ ישראל, והרכבת המצרית גויסה, רובה ככולה, למאמץ המלחמתי. כאשר החלו הכוחות הבריטים להתקדם מזרחה בחצי האי סיני, בשלהי 1916, נסללה מסילת רכבת לאורך החוף הצפוני של חצי האי. המסילה יצאה מן העיר קנטרה, על גדת תעלת סואץ, והגיעה עד לעיר רפיח, שבינה ובין עזה עבר קו החזית בין הצבא העות'מאני לצבא הבריטי. לאחר שכבשו הכוחות הבריטים את עזה, הוארכה המסילה אל העיר, ולאחר שנכנסו לארץ ישראל, הגיעה המסילה עד לעיר לוד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה