כתב יד (מקור)

האדם הוויטרובי, כתב יד של לאונרדו דה וינצ'י, בכתב ראי

עמוד מכתב היד של המניפסט הקומוניסטי

כתב יד (בלועזית: הולוגרף או אוטוגרף) של יצירה טקסטואלית (מאמר, ספר, שיר וכדומה) הוא העותק המקורי של היצירה בכתב ידו של המחבר, קודם פרסומה בדפוס.

בעבר, כתב יד אכן נוצר אך ורק בכתב יד. עם התפתחותה של טכנולוגיית הכתיבה התרחבה משמעותו של מושג זה, ונכלל בה עותק מקורי של היצירה בכל צורה שבה נוצר: בכתב יד, במכונת כתיבה או במעבד תמלילים. גם העותק המקורי של התווים של יצירה מוזיקלית הוא בגדר כתב יד.

במשך התקופה שקדמה להמצאת הדפוס, כתב יד היה לא רק העותק המקורי של היצירה, אלא גם הטכניקה ליצירת עותקים נוספים שלה לשם הפצתה (על כך בנפרד בערך כתב יד (העתק)).

מהותו של כתב יד

במשך שנים רבות היה כתב היד אכן כתוב בכתב ידו של המחבר. במצב זה תלויה קריאותו של כתב היד ביפי כתב ידו של המחבר. קריאות זו פוחתת כאשר, בכורח הנסיבות, נכללים בכתב היד מחיקות ותיקונים. קודם להמצאת הדפוס, הייתה גם היצירה הסופית בכתב יד, שהרי יצירת עותק נוסף נעשתה באמצעות העתקה ידנית של העותק המקורי (או עותק אחר), אך גם בהקשר זה יש מקום להבחנה בין כתב היד, כלומר העותק המקורי של היצירה, לבין העתקים שנוצרו ממנה. כתבי היד של לאונרדו דה וינצ'י, למשל, מונים 13,000 דפים של טקסט ורישומים (כתובים בכתב ראי).

עם המצאת מכונת הכתיבה עברו כותבים, במיוחד כאלה המרבים בכתיבה, להשתמש במכונה זו, אך עדיין כתב היד היה העותק האחד והיחיד שיצא ממכונת הכתיבה של היוצר. התרחבות השימוש במעבד תמלילים, החל מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים, יצרה שינוי מהותי יותר במשמעותו של המושג כתב יד. כתב היד המוגש לפרסום בעקבות יצירתו במעבד תמלילים אינו בהכרח העותק היחיד של כתב יד זה, שהרי ניתן לייצר בקלות רבה עותקים נוספים של כתב היד, זהים לזה שנמסר לפרסום או שונים ממנו במידה זו או אחרת. השפה האנגלית משקפת שינוי זה, בהחלפת המושג manuscript למושג typescript.

שימור כתבי יד

כתב היד של יצירותיהם של כותבים חשובים, בתחומי הספרות היפה וספרות העיון, נשמר בארכיונים המוקדשים למטרה זו, ומשמש חוקרים העוסקים ביוצר (בפרט כאשר היוצר שמר גרסאות אחדות של הטיוטות שיצר). בחודש אפריל 2000 סערה הארץ כאשר נודע שהמשורר יהודה עמיחי מכר את ארכיונו לאוניברסיטת ייל שבארצות הברית.

התפתחות האינטרנט מאפשרת לסרוק ארכיונים של כתבי יד ולהציגם באתרים הפתוחים לציבור. דוגמה לכך היא "ארכיון איינשטיין", שנמצא באוניברסיטה העברית ומכיל מאות דפים של כתבי יד של אלברט איינשטיין, ומוצג לציבור באתר שיועד לכך. הארכיון אינו מכיל את כתבי היד של חיבוריו הנודעים של איינשטיין אודות תורת היחסות הפרטית, תנועה בראונית והאפקט הפוטואלקטרי (שנכתבו בשנת 1905), משום שאיינשטיין השמידם מיד עם קבלת ההגהות מהדפוס.

הוצאה לאור - מכתב יד לדפוס

מסירת כתב היד למו"ל הוא שלב חשוב בתהליך ההוצאה לאור של היצירה. היום ההוצאה לאור דואגת, לא רק להדפסה של כתב היד, אלא גם לעריכה מחדש שלו, הגהתו, עימודו לפורמט של ספר מודפס, עיצוב כריכה וסיוע בכתיבת הטקסט המוצג על הכריכה. ישנן הוצאות לאור שגם מסייעות בהפצה של הספר לחנויות הספרים ובמבצעי קידום מכירות שונים. לא תמיד נחפז הכותב לעשות זאת. דוגמה בולטת לכך הוא הסופר ש"י עגנון, שהותיר בעזבונו כתבי יד רבים, כך שספריו שיצאו לאור לאחר מותו רבים מאלה שיצאו בחייו.

לעיתים אין הכותב מספיק לסיים את הכנתו של כתב היד לדפוס, כפי שמתאר אריה אהרוני בפתח ספרו של יעקב כנעני, "מילון חידושי שלונסקי":

הוא [יעקב כנעני המנוח] עשה זאת ללא שום אמצעי מחשב ושאר עזרי-תחכום המקובלים כיום, אלא, פשוט, רשם ממצאיו בעט על פתקי-נייר שונים, שצירפם בעמל מרובה לכלל מילון. בערוב ימיו, כפי שנמסר לנו, חיזר כנעני על פתחי בתי-הוצאה בישראל, במגמה להוציא מילון זה לאור, ולא נסתייע בידו, לא נמצאה לו אוזן קשבת. ואולי משום כך לא טרח לערוך את החומר הרב שכינס עריכה סופית, ומה שהשאיר אחריו בעזבונו הוא בעצם טיוטה, שהצריכה פענוח, התקנה ועריכה, כדי להכשירה לדפוס.

— אריה אהרוני

קישורים חיצוניים

• חן מלול, הצצה לתעשיית הזיופים המשגשגת של כתבי יד מארצות ערב, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 10 בינואר 2019
• חן מלול, כמו כפפה לכתב-יד, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 3 ביולי 2018
• שימור כתבי יד עתיקים בספרייה הלאומית, סרטון, אתר החינוך של הספרייה הלאומית
• כתבי יד מודרניים בספרייה הלאומית, סרטון, אתר החינוך של הספרייה הלאומית