ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/דצמבר 2018

דצמבר
1 בדצמבר 2018	קורנליו זליה קודריאנו קוֹרנֶליוּ זֶלְיָה קוֹדרְיאָנוּ (1899–1938) היה פוליטיקאי רומני ימני קיצוני, אנטישמי ואנטי-קומוניסטי, שהפעיל טרור, תכנן התנקשויות והשתתף בהן. הוא העריץ את משטרו של אדולף היטלר, כונה בידי אנשיו בשם הקפיטן והיה המייסד והמנהיג של "לגיון רב-המלאכים מיכאל" בשמותיו השונים – "משמר הברזל", "הכול למען המולדת" ובעיקר "התנועה הלגיונרית". קודריאנו נרצח בהיותו במאסר, יחד עם 13 לגיונרים נוספים, שריצו עונשי מאסר על מעשי רצח של אישים רומנים בולטים; רצח האסירים בוצע בהוראת קרול השני, מלך רומניה. שנתיים אחרי הרצח הגיעה מפלגתו של קודריאנו לשלטון, באה חשבון עם האחראים לרצח, וערכה לקודריאנו ולחבריו מסע קבורה מפואר. קודריאנו נערץ במהלך חייו ברומניה על ידי רבים, בעיקר צעירים, וגם זכה שישוו אותו בעקיפין לישו. גם בתקופה המודרנית יש ברומניה מעריצים של קודריאנו ושל יצירתו, התנועה הלגיונרית.	עריכה - תבנית - שיחה
2 בדצמבר 2018	מרד החשמונאים, על פי האמן בנו אלקן ביצירתו - מנורת הכנסת מרד החשמונאים הוא מרד של יהודים בשלטון הממלכה הסלאוקית בארץ ישראל, ובתומכיה המתייוונים, שהתרחש בין השנים 167 ל-160 לפנה"ס. לצד מאבק לעצמאות מדינית היה המרד, בין היתר, מאבק על דמותה של החברה היהודית בארץ ישראל. מצד אחד ניצב מרבית העם, נאמני המסורת, ומהצד השני ניצב מיעוט אליטיסטי מתייוון, שרצה להמשיך בביצוע שינויים מרחיקי לכת באופיה של החברה היהודית, בחסות השלטון ההלניסטי. המרד הסתיים בתבוסת המורדים בשדה הקרב, אך בכך לא תמה הפרשה. הממלכה הסלאוקית נחלשה מאוד בעקבות אירועים נוספים שקרו בתקופה זו וכתוצאה מהם לא מימשה את ריבונותה המלאה על יהודה, אף על פי שזכתה בניצחון צבאי בשדה הקרב. יתרה מכך, לאחר המרד החל תהליך איטי של ניתוק יהודה מהממלכה הסלאוקית. בתחילה זכו היהודים באוטונומיה ולאחר מכן ביססו ממלכה עצמאית בארץ ישראל. שם המרד נגזר משמה של משפחת החשמונאים שהנהיגה אותו. ברבות הימים הצמיחה מתוכה משפחת החשמונאים שושלת מלוכה ששלטה בארץ ישראל. לזכר המרד נקבע במסורת היהודית חג החנוכה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בדצמבר 2018	דומיטרו דן דומיטְרו (דֶמֶטְרֶה) דן (1889–1978) היה גאוגרף, מורה לגאוגרפיה ונוסע רומני שיצא למסע רגלי, שבו עבר מרחק של מאה אלף קילומטרים. דומיטרו דן נולד במשפחה רומנית דוברת יוונית בבוחוש. בעת ששהה לצורכי לימודי גאוגרפיה בפריז נרתם יחד עם חבריו למשימה של מסע בן מאה אלף קילומטרים. המסע היה פרי יוזמתו של מועדון התיירות של צרפת, שהכריז ב-1908 על פרס כספי נכבד למי שיצא למסע רגלי ויעבור ברגל מרחק של יותר ממאה אלף קילומטרים. דן ושלושה מחבריו, סטודנטים רומנים כמוהו, נענו לאתגר, ויצאו כעבור שנתיים למסע האתגרי, שאמור היה להימשך שש שנים על פני מאה אלף קילומטרים. המסע החל ב-1 באפריל 1910 ובמהלכו עבר דן, היחיד שהשלים את המסלול, דרך חמש יבשות, חצה שבע פעמים את האוקיינוסים, חצה שש פעמים את קו המשווה ועבר דרך 74 ארצות וכ-1,500 ערים גדולות. שלושת חבריו של דן למסע לא סיימו אותו; שניים מהם מתו בדרך והשלישי נאלץ לפרוש עקב פציעה, שהסתיימה לבסוף במותו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בדצמבר 2018	דומיטרו דן דומיטְרו (דֶמֶטְרֶה) דן (1889–1978) היה גאוגרף, מורה לגאוגרפיה ונוסע רומני שיצא למסע רגלי, שבו עבר מרחק של מאה אלף קילומטרים. דומיטרו דן נולד במשפחה רומנית דוברת יוונית בבוחוש. בעת ששהה לצורכי לימודי גאוגרפיה בפריז נרתם יחד עם חבריו למשימה של מסע בן מאה אלף קילומטרים. המסע היה פרי יוזמתו של מועדון התיירות של צרפת, שהכריז ב-1908 על פרס כספי נכבד למי שיצא למסע רגלי ויעבור ברגל מרחק של יותר ממאה אלף קילומטרים. דן ושלושה מחבריו, סטודנטים רומנים כמוהו, נענו לאתגר, ויצאו כעבור שנתיים למסע האתגרי, שאמור היה להימשך שש שנים על פני מאה אלף קילומטרים. המסע החל ב-1 באפריל 1910 ובמהלכו עבר דן, היחיד שהשלים את המסלול, דרך חמש יבשות, חצה שבע פעמים את האוקיינוסים, חצה שש פעמים את קו המשווה ועבר דרך 74 ארצות וכ-1,500 ערים גדולות. שלושת חבריו של דן למסע לא סיימו אותו; שניים מהם מתו בדרך והשלישי נאלץ לפרוש עקב פציעה, שהסתיימה לבסוף במותו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בדצמבר 2018	אילוסטרציה ממוחשבת המראה את המבנה המשוער של טיסה 19 בעת מעופה טיסה 19 היה כינויה המבצעי של משימת אימון שאליה יצאה קבוצת מפציצים מדגם גראמן TBM אוונג'ר של הצי האמריקני ב-5 בדצמבר 1945, שעקבותיהם אבדו באוקיינוס האטלנטי. הקבוצה, שכללה חמישה מטוסים, איבדה את דרכה באופן פתאומי כשעה וחצי לאחר תחילת הטיסה. סדרה של החלטות שגויות מצד הטייס הבכיר בקבוצה, לוטננט צ'ארלס טיילור, הביאה לכך שהקבוצה פנתה בטעות לכיוון האוקיינוס הפתוח במקום אל עבר היבשה. לאחר כמה שעות, בהן ניסה מגדל הפיקוח לסייע לה ללא הצלחה, התקבל ממנה השידור האחרון והקשר איתה אבד. האסון התעצם כאשר מטוס הצלה מדגם מארטין PBM מארינר, שנשלח לחפש את הטיסה האבודה, אבד אף הוא. גורלם של 14 אנשי הצוות של הטיסה ו-13 אנשי הצוות של מטוס ההצלה לא נודע עד היום. חקירה רשמית של הצי קבעה שאנשי צוות הטיסה נאלצו לבצע נחיתת התרסקות במים סוערים, לאחר שאזל הדלק במטוסיהם, ואילו מטוס ההצלה התפוצץ באוויר עקב תקלה טכנית. במהלך השנים הועלו מספר תאוריות קשר חלופיות להיעלמות המטוסים. מרבית התאוריות מתמקדות במשולש ברמודה, אזור שנפוצו עליו שמועות כי קיים בו, כביכול, כוח מסתורי הגורם להיעלמותם של כלי שיט וכלי טיס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בדצמבר 2018	אילוסטרציה ממוחשבת המראה את המבנה המשוער של טיסה 19 בעת מעופה טיסה 19 היה כינויה המבצעי של משימת אימון שאליה יצאה קבוצת מפציצים מדגם גראמן TBM אוונג'ר של הצי האמריקני ב-5 בדצמבר 1945, שעקבותיהם אבדו באוקיינוס האטלנטי. הקבוצה, שכללה חמישה מטוסים, איבדה את דרכה באופן פתאומי כשעה וחצי לאחר תחילת הטיסה. סדרה של החלטות שגויות מצד הטייס הבכיר בקבוצה, לוטננט צ'ארלס טיילור, הביאה לכך שהקבוצה פנתה בטעות לכיוון האוקיינוס הפתוח במקום אל עבר היבשה. לאחר כמה שעות, בהן ניסה מגדל הפיקוח לסייע לה ללא הצלחה, התקבל ממנה השידור האחרון והקשר איתה אבד. האסון התעצם כאשר מטוס הצלה מדגם מארטין PBM מארינר, שנשלח לחפש את הטיסה האבודה, אבד אף הוא. גורלם של 14 אנשי הצוות של הטיסה ו-13 אנשי הצוות של מטוס ההצלה לא נודע עד היום. חקירה רשמית של הצי קבעה שאנשי צוות הטיסה נאלצו לבצע נחיתת התרסקות במים סוערים, לאחר שאזל הדלק במטוסיהם, ואילו מטוס ההצלה התפוצץ באוויר עקב תקלה טכנית. במהלך השנים הועלו מספר תאוריות קשר חלופיות להיעלמות המטוסים. מרבית התאוריות מתמקדות במשולש ברמודה, אזור שנפוצו עליו שמועות כי קיים בו, כביכול, כוח מסתורי הגורם להיעלמותם של כלי שיט וכלי טיס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בדצמבר 2018	השיטה המדעית היא שם כולל לטכניקות המשמשות במדע לחקר תופעות, צבירת ידע חדש או תיקון ושילוב של ידע קודם. הטכניקות המאפשרות להכריע בין רעיונות ותפיסות שונות כוללות הן אמצעים ושיטות מדידה והן כלים מחשבתיים של היקש לוגי. השיטה המדעית עברה התפתחות רבה במרוצת ההיסטוריה, וחלק מקפיצות הדרך הגדולות במדע נחשבות כנקודות מפתח בשינוי השיטה המדעית. כיוון שהשיטה המדעית עוברת התפתחות מתמדת, אין עליה הסכמה כוללת, באותו אופן שאין הסכמה כוללת לגבי מהו מדע. כך, למשל, לדעת חלק מהעוסקים במדעי הטבע, חלק מהמחקרים בתחומים כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה לוקים במתודולוגיה משום שהשיטות המדעיות שבהן משתמשים ענפים אלו אינן ריגורוזיות מספיק. באותו אופן הוויכוח סביב ענפים הנחשבים כפסבדו-מדע, כגון הומאופתיה, עוסק לרוב בשיטה המדעית שבה ענפים אלו משתמשים (או אינם משתמשים). למרות הבדלים בפרוצדורות המחקריות בין תחומי המחקר השונים, קיימים מספר מאפיינים משותפים המייחדים את החקר המדעי ממתודולוגיות ידע אחרות. חוקרים מדעיים מנסים למצוא מודלים שיסבירו תופעות טבע על פי עקרון תערו של אוקאם: כלומר למצוא את המודל הפשוט ביותר המסביר את התופעות הנצפות. תאוריות אלו נבנות על בסיס לוגי ומתמטי, והדרך להכריע בין תאוריות שונות היא על ידי תכנון ניסויים לבחינתן. ניסויים גם נעשים בתחומים שבהם אין תאוריה, על מנת לצבור ידע שיאפשר בנייתם של הסברים ותאוריות. הדרישה הבסיסית מניסויים היא הדירות. בין המאפיינים המשותפים לתחומי המחקר השונים נמנית הדעה הנחרצת בדבר נחיצות האובייקטיביות בתהליך, כדי לצמצם פירוש מוטה של התוצאות. דרישה בסיסית אחרת היא תיעוד, ארכוב ושיתוף כל המידע והמתודולוגיה, כדי שיעברו ביקורת על ידי מדענים אחרים. כך מתאפשר למדענים לאמת את התוצאות על ידי ניסיון לחזור על הניסוי. הליך זה מאפשר קבלת אמת מידה סטטיסטית לאמינות המידע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בדצמבר 2018	השיטה המדעית היא שם כולל לטכניקות המשמשות במדע לחקר תופעות, צבירת ידע חדש או תיקון ושילוב של ידע קודם. הטכניקות המאפשרות להכריע בין רעיונות ותפיסות שונות כוללות הן אמצעים ושיטות מדידה והן כלים מחשבתיים של היקש לוגי. השיטה המדעית עברה התפתחות רבה במרוצת ההיסטוריה, וחלק מקפיצות הדרך הגדולות במדע נחשבות כנקודות מפתח בשינוי השיטה המדעית. כיוון שהשיטה המדעית עוברת התפתחות מתמדת, אין עליה הסכמה כוללת, באותו אופן שאין הסכמה כוללת לגבי מהו מדע. כך, למשל, לדעת חלק מהעוסקים במדעי הטבע, חלק מהמחקרים בתחומים כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה לוקים במתודולוגיה משום שהשיטות המדעיות שבהן משתמשים ענפים אלו אינן ריגורוזיות מספיק. באותו אופן הוויכוח סביב ענפים הנחשבים כפסבדו-מדע, כגון הומאופתיה, עוסק לרוב בשיטה המדעית שבה ענפים אלו משתמשים (או אינם משתמשים). למרות הבדלים בפרוצדורות המחקריות בין תחומי המחקר השונים, קיימים מספר מאפיינים משותפים המייחדים את החקר המדעי ממתודולוגיות ידע אחרות. חוקרים מדעיים מנסים למצוא מודלים שיסבירו תופעות טבע על פי עקרון תערו של אוקאם: כלומר למצוא את המודל הפשוט ביותר המסביר את התופעות הנצפות. תאוריות אלו נבנות על בסיס לוגי ומתמטי, והדרך להכריע בין תאוריות שונות היא על ידי תכנון ניסויים לבחינתן. ניסויים גם נעשים בתחומים שבהם אין תאוריה, על מנת לצבור ידע שיאפשר בנייתם של הסברים ותאוריות. הדרישה הבסיסית מניסויים היא הדירות. בין המאפיינים המשותפים לתחומי המחקר השונים נמנית הדעה הנחרצת בדבר נחיצות האובייקטיביות בתהליך, כדי לצמצם פירוש מוטה של התוצאות. דרישה בסיסית אחרת היא תיעוד, ארכוב ושיתוף כל המידע והמתודולוגיה, כדי שיעברו ביקורת על ידי מדענים אחרים. כך מתאפשר למדענים לאמת את התוצאות על ידי ניסיון לחזור על הניסוי. הליך זה מאפשר קבלת אמת מידה סטטיסטית לאמינות המידע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בדצמבר 2018	דניאל גולדשמידט ארנסט דניאל גולדשמידט (תרנ"ו 1895, קניגסהוטה, שלזיה עילית – תשל"ג 1972, ירושלים) היה חוקר ופרשן תפילה ופיוט; הגיה, ערך והוציא לאור מהדורות ביקורתיות ומדעיות של סידורים ומחזורי תפילה, לפי מנהגי הקהילות והעדות השונות; חיבר את הספר "הגדה של פסח, מקורותיה ותולדותיה במשך הדורות" והיה אחד המגיהים של תנ"ך קורן. את לימודיו הגבוהים החל באוניברסיטת ברסלאו ובהמשך עבר לאוניברסיטת ברלין. במקביל ללימודיו באוניברסיטה, למד בבית המדרש לרבנים בברלין. בשנת 1925 הגיש את עבודת הדוקטורט, שעסקה בכתביו של המדינאי היווני, הרטוריקן, אייסכינס. הוא סיים את לימודיו, והתקבל לעבודה בספרייה המלכותית של ברלין. בנוסף, היה חבר מערכת ואחראי על כתיבת הערכים של האינקונבולים העבריים, ב"קטלוג הכללי של האינקונבולים", שיצא לאור ב-1925. הוא החל לגלות עניין גם בתחום חקר התפילה והפיוט, בעיקר לגבי נוסחיה השונים. לאחר עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, נפגעו תנאי העסקתו. בשנת 1936, עם ההחמרה במדיניות הנאצים כלפי היהודים, פוטר יחד עם כל העובדים היהודים האחרים מהספרייה. באותה השנה עלה לארץ ישראל והחל לעבוד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. מאוחר יותר, היה גם חבר המערכת של מפעל הביבליוגרפיה העברית. לאחר למעלה מ-25 שנים בהן עבד בבית הספרים הלאומי פרש לגמלאות, אך דווקא אז החל ביתר שאת במלאכת ההוצאה לאור של סידורים ומחזורי תפילה במהדורה מדעית, ובראשם מפעלו "מחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם". הוא נפטר בשנת 1972, בעודו עובד על "מחזור סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, לפי מנהגי בני אשכנז". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בדצמבר 2018	דניאל גולדשמידט ארנסט דניאל גולדשמידט (תרנ"ו 1895, קניגסהוטה, שלזיה עילית – תשל"ג 1972, ירושלים) היה חוקר ופרשן תפילה ופיוט; הגיה, ערך והוציא לאור מהדורות ביקורתיות ומדעיות של סידורים ומחזורי תפילה, לפי מנהגי הקהילות והעדות השונות; חיבר את הספר "הגדה של פסח, מקורותיה ותולדותיה במשך הדורות" והיה אחד המגיהים של תנ"ך קורן. את לימודיו הגבוהים החל באוניברסיטת ברסלאו ובהמשך עבר לאוניברסיטת ברלין. במקביל ללימודיו באוניברסיטה, למד בבית המדרש לרבנים בברלין. בשנת 1925 הגיש את עבודת הדוקטורט, שעסקה בכתביו של המדינאי היווני, הרטוריקן, אייסכינס. הוא סיים את לימודיו, והתקבל לעבודה בספרייה המלכותית של ברלין. בנוסף, היה חבר מערכת ואחראי על כתיבת הערכים של האינקונבולים העבריים, ב"קטלוג הכללי של האינקונבולים", שיצא לאור ב-1925. הוא החל לגלות עניין גם בתחום חקר התפילה והפיוט, בעיקר לגבי נוסחיה השונים. לאחר עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, נפגעו תנאי העסקתו. בשנת 1936, עם ההחמרה במדיניות הנאצים כלפי היהודים, פוטר יחד עם כל העובדים היהודים האחרים מהספרייה. באותה השנה עלה לארץ ישראל והחל לעבוד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. מאוחר יותר, היה גם חבר המערכת של מפעל הביבליוגרפיה העברית. לאחר למעלה מ-25 שנים בהן עבד בבית הספרים הלאומי פרש לגמלאות, אך דווקא אז החל ביתר שאת במלאכת ההוצאה לאור של סידורים ומחזורי תפילה במהדורה מדעית, ובראשם מפעלו "מחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם". הוא נפטר בשנת 1972, בעודו עובד על "מחזור סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, לפי מנהגי בני אשכנז". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בדצמבר 2018	המלאכים הטובים של טבענו: מדוע דועכת האלימות בהיסטוריה הוא חיבור עיוני מאת הבלשן והפסיכולוג הקוגניטיבי סטיבן פּינקר שהתפרסם ב-2011. בספר מביא פינקר נתונים רבים מתוך מאות מחקרים המעידים על ירידה ברמת האלימות הפיזית בין בני-אדם, גם בטווח הזמן הארוך בפרהיסטוריה ובהיסטוריה, וגם בטווח הזמן הקצר של עשרות השנים האחרונות, ומסיק שראשית המאה ה-21 היא התקופה השלווה בתולדות האנושות. דעיכת האלימות מתבטאת גם בירידה ברמות פשע אלים, כפי שמתבטא בשיעור מעשי רצח, וגם בהתבססות יחסי שלום בעיקר בין משטרים דמוקרטיים, ובהיעלמותן הכמעט-מוחלטת של מלחמות בין מדינות. בד בבד מנסה פינקר לבאר כיצד ניתן להסביר דעיכה זו בגורמים היסטוריים, סוציולוגיים, ביולוגיים ופסיכולוגיים, מתוך הבנת שורשי האלימות בטבע האדם. הספר זכה לשבחים רבים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בדצמבר 2018	המלאכים הטובים של טבענו: מדוע דועכת האלימות בהיסטוריה הוא חיבור עיוני מאת הבלשן והפסיכולוג הקוגניטיבי סטיבן פּינקר שהתפרסם ב-2011. בספר מביא פינקר נתונים רבים מתוך מאות מחקרים המעידים על ירידה ברמת האלימות הפיזית בין בני-אדם, גם בטווח הזמן הארוך בפרהיסטוריה ובהיסטוריה, וגם בטווח הזמן הקצר של עשרות השנים האחרונות, ומסיק שראשית המאה ה-21 היא התקופה השלווה בתולדות האנושות. דעיכת האלימות מתבטאת גם בירידה ברמות פשע אלים, כפי שמתבטא בשיעור מעשי רצח, וגם בהתבססות יחסי שלום בעיקר בין משטרים דמוקרטיים, ובהיעלמותן הכמעט-מוחלטת של מלחמות בין מדינות. בד בבד מנסה פינקר לבאר כיצד ניתן להסביר דעיכה זו בגורמים היסטוריים, סוציולוגיים, ביולוגיים ופסיכולוגיים, מתוך הבנת שורשי האלימות בטבע האדם. הספר זכה לשבחים רבים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בדצמבר 2018	חפצים דוממים באטלייה. נחשב לדאגרוטיפ הראשון או למוקדם ביותר ששרד. צולם על ידי דאגר ב-1837 ושמור כיום במרתפי החברה הצרפתית לצילום בפריז (SFP). עם השנים נעלם המראה והדאגרוטיפ הפך למשטח מונוכרומטי חסר דימוי. דאגֵרוֹטִיפּ‏ הוא אחד מתהליכי הצילום המוקדמים ביותר, והראשון שהופץ באופן מסחרי. את התהליך פיתח ב-1836 הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, כשכלול של ההליוגרפיה שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס. התהליך התבסס על טכניקה המטביעה בעזרת קרני-אור את הדימוי המצולם באופן פוזיטיבי, ישירות על פני לוח כסף ממורק שהונח בגב קמרה אובסקורה. הדאגרוטיפ אינו תהליך הצילום הראשון, אך היה מתהליכי הצילום הראשונים שהצליחו לרשום ולקבע בצורה טובה ויציבה את הדימוי המצולם. הדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, והיה נפוץ בעיקר בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-19. הפיכת הצילום לטכניקה שנמצאת בהישג ידו של הציבור הרחב, יצרה מצב חדש שהיו לו השלכות חברתיות, מדעיות ותרבותיות ניכרות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 בדצמבר 2018	חפצים דוממים באטלייה. נחשב לדאגרוטיפ הראשון או למוקדם ביותר ששרד. צולם על ידי דאגר ב-1837 ושמור כיום במרתפי החברה הצרפתית לצילום בפריז (SFP). עם השנים נעלם המראה והדאגרוטיפ הפך למשטח מונוכרומטי חסר דימוי. דאגֵרוֹטִיפּ‏ הוא אחד מתהליכי הצילום המוקדמים ביותר, והראשון שהופץ באופן מסחרי. את התהליך פיתח ב-1836 הצייר ומעצב התפאורות הצרפתי לואי ז'אק מנדה דאגר, כשכלול של ההליוגרפיה שהומצאה ב-1826 על ידי ז'וזף ניספור נייפס. התהליך התבסס על טכניקה המטביעה בעזרת קרני-אור את הדימוי המצולם באופן פוזיטיבי, ישירות על פני לוח כסף ממורק שהונח בגב קמרה אובסקורה. הדאגרוטיפ אינו תהליך הצילום הראשון, אך היה מתהליכי הצילום הראשונים שהצליחו לרשום ולקבע בצורה טובה ויציבה את הדימוי המצולם. הדאגרוטיפ הפך לשיטת הצילום המסחרי הראשונה, והיה נפוץ בעיקר בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-19. הפיכת הצילום לטכניקה שנמצאת בהישג ידו של הציבור הרחב, יצרה מצב חדש שהיו לו השלכות חברתיות, מדעיות ותרבותיות ניכרות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בדצמבר 2018	דגל ישראל דגל מדינת ישראל הוא בעל רקע לבן ועליו שני פסים אופקיים בצבע תכלת כהה, וביניהם מגן דוד. דגל עברי זה אומץ בתחילה כדגלה של התנועה הציונית, מיום היווסדה ב-1897, ולאחר קום מדינת ישראל, אומץ על ידה באופן רשמי ב-28 באוקטובר 1948. מעמדו החוקי של הדגל עוגן בחוק הדגל והסמל, ה'תש"ט. חלק ניכר מתושבי המדינה היהודים רואה בדגל את הביטוי הלאומי לעצמאות העם, ואת סמלו. כך, למשל, אחד הביטויים החזותיים החזקים להחלת הריבונות על שטחי המדינה במהלך מלחמת העצמאות היה הנפת דגל הדיו באילת. מוסדות חינוך חרדיים אינם חייבים להניף את הדגל, ואילו מוסדות חינוך ערביים ממלכתיים מניפים אותו פעמים רבות בצורה צנועה יותר מהמקובל במגזר היהודי. במגזר הדרוזי מקובל להניף את דגל ישראל לצד הדגל הדרוזי. לערך המלא – פורטל ישראל – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בדצמבר 2018	דגל ישראל דגל מדינת ישראל הוא בעל רקע לבן ועליו שני פסים אופקיים בצבע תכלת כהה, וביניהם מגן דוד. דגל עברי זה אומץ בתחילה כדגלה של התנועה הציונית, מיום היווסדה ב-1897, ולאחר קום מדינת ישראל, אומץ על ידה באופן רשמי ב-28 באוקטובר 1948. מעמדו החוקי של הדגל עוגן בחוק הדגל והסמל, ה'תש"ט. חלק ניכר מתושבי המדינה היהודים רואה בדגל את הביטוי הלאומי לעצמאות העם, ואת סמלו. כך, למשל, אחד הביטויים החזותיים החזקים להחלת הריבונות על שטחי המדינה במהלך מלחמת העצמאות היה הנפת דגל הדיו באילת. מוסדות חינוך חרדיים אינם חייבים להניף את הדגל, ואילו מוסדות חינוך ערביים ממלכתיים מניפים אותו פעמים רבות בצורה צנועה יותר מהמקובל במגזר היהודי. במגזר הדרוזי מקובל להניף את דגל ישראל לצד הדגל הדרוזי. לערך המלא – פורטל ישראל – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בדצמבר 2018	שידור רדיו של משחק מליגת העל בכדורגל תקשורת הספורט בישראל עוסקת בספורט על ענפיו השונים, ובתחומים נוספים הנלווים לעיסוק הליבה כגון תרבות הספורט, כלכלה בספורט, רכילות ועוד. בישראל פעלה תקשורת ספורט עוד לפני קום המדינה, עת הקדישה העיתונות העברית של היישוב עמודים לסיקור הספורט בישראל. זאת, לצד עיתוני ספורט שהיו מזוהים עם מרכזי הספורט המפלגתיים-תנועתיים ונדפסו באותה עת. עם הזמן, החלו חלק מהיומונים הנפוצים להדפיס מוסף לעיתון המוקדש כולו לסיקור הספורט. בהמשך, עם חדירתה של התקשורת האלקטרונית לישראל החל גם הרדיו בישראל לסקר את הספורט בישראל ולשדר תחרויות ספורט בשידורים חיים. הטלוויזיה בישראל מקדישה אף היא עוד מימי ראשיתה זמן שידור לסיקור חדשותי ולשידור תחרויות ספורט; מ-1990 משדר בישראל ערוץ הספורט, המקדיש את רוב שעות השידור בו ובערוצי הבת שלו לספורט הישראלי ובשנות האלפיים נפתחו לצדו ערוצי ספורט נוספים. בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20 התפתחה בישראל תקשורת ספורט ענפה המסקרת באמצעי תקשורת‎ שונים בתקשורת הכתובה ובתקשורת האלקטרונית ענפי ספורט שונים בישראל ובשאר העולם. עם זאת, לאורך כל שנות קיומה עמדו בראש סיקור תקשורת הספורט בישראל הכדורגל והכדורסל, הנחשבים לענפי הספורט הפופולריים במדינה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בדצמבר 2018	שידור רדיו של משחק מליגת העל בכדורגל תקשורת הספורט בישראל עוסקת בספורט על ענפיו השונים, ובתחומים נוספים הנלווים לעיסוק הליבה כגון תרבות הספורט, כלכלה בספורט, רכילות ועוד. בישראל פעלה תקשורת ספורט עוד לפני קום המדינה, עת הקדישה העיתונות העברית של היישוב עמודים לסיקור הספורט בישראל. זאת, לצד עיתוני ספורט שהיו מזוהים עם מרכזי הספורט המפלגתיים-תנועתיים ונדפסו באותה עת. עם הזמן, החלו חלק מהיומונים הנפוצים להדפיס מוסף לעיתון המוקדש כולו לסיקור הספורט. בהמשך, עם חדירתה של התקשורת האלקטרונית לישראל החל גם הרדיו בישראל לסקר את הספורט בישראל ולשדר תחרויות ספורט בשידורים חיים. הטלוויזיה בישראל מקדישה אף היא עוד מימי ראשיתה זמן שידור לסיקור חדשותי ולשידור תחרויות ספורט; מ-1990 משדר בישראל ערוץ הספורט, המקדיש את רוב שעות השידור בו ובערוצי הבת שלו לספורט הישראלי ובשנות האלפיים נפתחו לצדו ערוצי ספורט נוספים. בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20 התפתחה בישראל תקשורת ספורט ענפה המסקרת באמצעי תקשורת‎ שונים בתקשורת הכתובה ובתקשורת האלקטרונית ענפי ספורט שונים בישראל ובשאר העולם. עם זאת, לאורך כל שנות קיומה עמדו בראש סיקור תקשורת הספורט בישראל הכדורגל והכדורסל, הנחשבים לענפי הספורט הפופולריים במדינה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בדצמבר 2018	פסלי תותים שהוצבו ברחובות רמת השרון ב-2008. התות נחשב לסמלה הבלתי רשמי של העיר רמת השרון היא עיר במחוז תל אביב בישראל. היא גובלת בצפון בהרצליה, ובקיבוץ גליל ים שבמועצה האזורית חוף השרון, בדרום בתל אביב, במזרח בהוד השרון ובדרום-מזרח בפתח תקווה. רמת השרון הוקמה ב-1923 בשם "עיר שלום", כיוזמה פרטית של יהודים תושבי יפו, ששאפו להקים עיר גנים מחוץ ליפו הצפופה. שנים ספורות לאחר הקמתה שינתה את צביונה, והתבססה כמושבה חקלאית. ב-1949 הוכרזה רמת השרון כמועצה מקומית, אך גם לאחר התרחבותה הקפידה לא לשנות את מעמדה המשפטי ותושביה המשיכו לכנותה "מושבה". לבסוף, ב-2002 הוכרזה כעירייה. בשונה מרשויות מקומיות אחרות במחוז תל אביב, ברמת השרון שטחים פתוחים רבים, הכוללים גם שדות חקלאיים, בהם מגדלים ירקות ותותים, שנחשב לסמלה הבלתי רשמי. בשנת 2010 התגוררו בעיר כ-41 אלף תושבים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בדצמבר 2018	פסלי תותים שהוצבו ברחובות רמת השרון ב-2008. התות נחשב לסמלה הבלתי רשמי של העיר רמת השרון היא עיר במחוז תל אביב בישראל. היא גובלת בצפון בהרצליה, ובקיבוץ גליל ים שבמועצה האזורית חוף השרון, בדרום בתל אביב, במזרח בהוד השרון ובדרום-מזרח בפתח תקווה. רמת השרון הוקמה ב-1923 בשם "עיר שלום", כיוזמה פרטית של יהודים תושבי יפו, ששאפו להקים עיר גנים מחוץ ליפו הצפופה. שנים ספורות לאחר הקמתה שינתה את צביונה, והתבססה כמושבה חקלאית. ב-1949 הוכרזה רמת השרון כמועצה מקומית, אך גם לאחר התרחבותה הקפידה לא לשנות את מעמדה המשפטי ותושביה המשיכו לכנותה "מושבה". לבסוף, ב-2002 הוכרזה כעירייה. בשונה מרשויות מקומיות אחרות במחוז תל אביב, ברמת השרון שטחים פתוחים רבים, הכוללים גם שדות חקלאיים, בהם מגדלים ירקות ותותים, שנחשב לסמלה הבלתי רשמי. בשנת 2010 התגוררו בעיר כ-41 אלף תושבים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בדצמבר 2018	פסלי תותים שהוצבו ברחובות רמת השרון ב-2008. התות נחשב לסמלה הבלתי רשמי של העיר רמת השרון היא עיר במחוז תל אביב בישראל. היא גובלת בצפון בהרצליה, ובקיבוץ גליל ים שבמועצה האזורית חוף השרון, בדרום בתל אביב, במזרח בהוד השרון ובדרום-מזרח בפתח תקווה. רמת השרון הוקמה ב-1923 בשם "עיר שלום", כיוזמה פרטית של יהודים תושבי יפו, ששאפו להקים עיר גנים מחוץ ליפו הצפופה. שנים ספורות לאחר הקמתה שינתה את צביונה, והתבססה כמושבה חקלאית. ב-1949 הוכרזה רמת השרון כמועצה מקומית, אך גם לאחר התרחבותה הקפידה לא לשנות את מעמדה המשפטי ותושביה המשיכו לכנותה "מושבה". לבסוף, ב-2002 הוכרזה כעירייה. בשונה מרשויות מקומיות אחרות במחוז תל אביב, ברמת השרון שטחים פתוחים רבים, הכוללים גם שדות חקלאיים, בהם מגדלים ירקות ותותים, שנחשב לסמלה הבלתי רשמי. בשנת 2010 התגוררו בעיר כ-41 אלף תושבים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בדצמבר 2018	צלמית ברונזה של בעל מהמאות ה-14 עד ה-12 לפני הספירה שנמצאה בחפירות באוגרית עלילות בעל וענת הוא אפוס מיתולוגי קדום, המספר את סיפורם של אלי כנען ואוגרית, ונחשב למיתוס אוגריתי מרכזי וחשוב. היצירה שנכתבה בין המאה ה-15 לבין המאה ה-14 לפני הספירה שופכת אור על אמונותיהם ועל תפיסותיהם הדתיות של אנשי העיר אוגרית, ופותחת צוהר למחשבותיהם ולמנהגיהם של אנשי ארץ כנען. הדמויות המרכזיות בשירה זו: אל – ראש פנתאון האלים הכנעני, בעל – אל הגשם, הסערה והפוריות, אחותו הנאמנה ענת – אלת המלחמה והציד שמסייעת לו, האל ים – אל הימים והנהרות, ומוֹ‏ת – אל השאול והמוות. במרכז העלילה מתרחשת מלחמה והתגוששות בין האלים בעל וענת לבין האלים ים ומות על השליטה ועל המלוכה בארץ. כאשר גוברים בעל וענת, הכוחות החיוביים, יש לבני האדם חיים, גשם ופריון. כשגוברים ים ומות סובלים בני האדם מבצורת, מעקרות, ממגפות, מהצפת נהרות, מנחשולי מים וממוות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בדצמבר 2018	צלמית ברונזה של בעל מהמאות ה-14 עד ה-12 לפני הספירה שנמצאה בחפירות באוגרית עלילות בעל וענת הוא אפוס מיתולוגי קדום, המספר את סיפורם של אלי כנען ואוגרית, ונחשב למיתוס אוגריתי מרכזי וחשוב. היצירה שנכתבה בין המאה ה-15 לבין המאה ה-14 לפני הספירה שופכת אור על אמונותיהם ועל תפיסותיהם הדתיות של אנשי העיר אוגרית, ופותחת צוהר למחשבותיהם ולמנהגיהם של אנשי ארץ כנען. הדמויות המרכזיות בשירה זו: אל – ראש פנתאון האלים הכנעני, בעל – אל הגשם, הסערה והפוריות, אחותו הנאמנה ענת – אלת המלחמה והציד שמסייעת לו, האל ים – אל הימים והנהרות, ומוֹ‏ת – אל השאול והמוות. במרכז העלילה מתרחשת מלחמה והתגוששות בין האלים בעל וענת לבין האלים ים ומות על השליטה ועל המלוכה בארץ. כאשר גוברים בעל וענת, הכוחות החיוביים, יש לבני האדם חיים, גשם ופריון. כשגוברים ים ומות סובלים בני האדם מבצורת, מעקרות, ממגפות, מהצפת נהרות, מנחשולי מים וממוות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בדצמבר 2018	אלבטרוסיים הם משפחה של עופות ימיים מסדרת היסעוראים הכוללת את הגדולות שבציפורי הים. האלבטרוסים נפוצים בעיקר בימים ליד אנטארקטיקה ובצפון האוקיינוס השקט. הם אינם מצויים בצפון האוקיינוס האטלנטי, אף על פי ששרידי מאובנים מעידים שבעבר היו נפוצים גם שם. הם ידועים ביפי מעופם ובהדר מוטת כנפיהם הרחבה. האלבטרוסים הם בין הגדולים שבעופות המסוגלים לעוף. האלבטרוסים מיומנים מאוד בתעופה, והם משתמשים בטכניקות שונות לניצול מוטת כנפיהם וכוחם, כדי לגמוא בקלות מרחקים עצומים. תזונתם מבוססת על דיונונים, דגים וקריל שאותם הם צדים על ידי צלילה לאוקיינוס או סמוך לפני המים. האלבטרוסים מקננים במושבות גדולות השוכנות בדרך כלל באיים מרוחקים באוקיינוס, לעיתים לצד מינים אחרים של עופות ימיים. האלבטרוסים הם מונוגמיים. הקשר בין הזכר לנקבה מטופח במשך מספר שנים, וכולל מצגי חיזור דמויי ריקוד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בדצמבר 2018	אלבטרוסיים הם משפחה של עופות ימיים מסדרת היסעוראים הכוללת את הגדולות שבציפורי הים. האלבטרוסים נפוצים בעיקר בימים ליד אנטארקטיקה ובצפון האוקיינוס השקט. הם אינם מצויים בצפון האוקיינוס האטלנטי, אף על פי ששרידי מאובנים מעידים שבעבר היו נפוצים גם שם. הם ידועים ביפי מעופם ובהדר מוטת כנפיהם הרחבה. האלבטרוסים הם בין הגדולים שבעופות המסוגלים לעוף. האלבטרוסים מיומנים מאוד בתעופה, והם משתמשים בטכניקות שונות לניצול מוטת כנפיהם וכוחם, כדי לגמוא בקלות מרחקים עצומים. תזונתם מבוססת על דיונונים, דגים וקריל שאותם הם צדים על ידי צלילה לאוקיינוס או סמוך לפני המים. האלבטרוסים מקננים במושבות גדולות השוכנות בדרך כלל באיים מרוחקים באוקיינוס, לעיתים לצד מינים אחרים של עופות ימיים. האלבטרוסים הם מונוגמיים. הקשר בין הזכר לנקבה מטופח במשך מספר שנים, וכולל מצגי חיזור דמויי ריקוד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בדצמבר 2018	בית הכנסת האשכנזי המרכזי בסרייבו שהוקם ב-1902 יהדות סרייבו היא קהילה יהודית בת שני קהלים, ספרדי ואשכנזי, המתקיימת בעיר סרייבו בירת בוסניה והרצגובינה מאמצע המאה ה-16 ועד ימינו. במחצית השנייה של המאה ה-16 התיישבו בסרייבו סוחרים יהודים ספרדים שהגיעו לעיר בעיקר מסלוניקי. ב-1878, קיבלה האימפריה האוסטרו-הונגרית חסות על אזורי בוסניה והרצגובינה, אך סיפחה אותם דה פקטו. האוסטרו-הונגרים פעלו להפיכתה של סרייבו לעיר אירופית מודרנית ובכלל זה פיתוח תשתיות ובניין מבני ציבור. במסגרת תהליך זה היגרו לסרייבו משפחות אשכנזיות, ובהן משכילים ובעלי מקצועות חופשיים. ב-1879 נוסדה הקהילה האשכנזית בעיר, ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היא גדלה לכדי רבע מכלל יהודי סרייבו. ב-1902 נחנך בית הכנסת המרכזי של הקהילה האשכנזית. לאחר מלחמת העולם הראשונה והקמת ממלכת יוגוסלביה הייתה קהילת סרייבו אחת מ-117 הקהילות המאורגנות בממלכה, והשלישית בגודלה. המשבר הכלכלי העולמי של 1929 לא פסח על בני הקהילה, ומספר בניה גדל בהתמדה בשל הגירה פנימית מקהילות קטנות ולא מבוססות, בעיקר ספרדיות. התהליך הוביל למשבר, בעיקר בקהילה הספרדית, אשר שליש מבניה הוגדרו עניים. שתי הקהילות פעלו יחדיו למתן סיוע לנזקקים, והשכבה האמידה ייסדה אגודות לקידום החינוך, סיוע רפואי וסיוע לנזקקים, לצד בנקים קואופרטיביים אשר תמכו בבעלי עסקים מקרב יהודי העיר. ב-1932 נחנך בית הכנסת הספרדי הגדול החדש. ב-1941, לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית וכינון המדינה העצמאית של קרואטיה בשלטון האוסטאשה, הוחל ביישום הפתרון הסופי ביהודי העיר. בין ספטמבר לאוקטובר 1941, נעצרו יהודי העיר וגורשו אל מחנות ההשמדה. מוערך שכ-2,400 מתוך 9,000 יהודי העיר ניצלו ממחנות ההשמדה, וחלקם הצטרפו לכוחות הפרטיזנים של טיטו. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 החל תהליך ההתפרקות האלים של יוגוסלביה. כחלק מתהליך זה פרצה מלחמת בוסניה, שבמהלכה צרו כוחות סרביים על סרייבו במשך חודשים. כ-700 מיהודי סרייבו חולצו ממנה והיגרו אל מחוץ למדינה ובכלל זה לישראל. ב-2007 התגוררו בסרייבו 700 יהודים, ב-2022 התגוררו בה 500 יהודים, והיא נותרה הגדולה שבקהילות יהדות בוסניה והרצגובינה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בדצמבר 2018	בית הכנסת האשכנזי המרכזי בסרייבו שהוקם ב-1902 יהדות סרייבו היא קהילה יהודית בת שני קהלים, ספרדי ואשכנזי, המתקיימת בעיר סרייבו בירת בוסניה והרצגובינה מאמצע המאה ה-16 ועד ימינו. במחצית השנייה של המאה ה-16 התיישבו בסרייבו סוחרים יהודים ספרדים שהגיעו לעיר בעיקר מסלוניקי. ב-1878, קיבלה האימפריה האוסטרו-הונגרית חסות על אזורי בוסניה והרצגובינה, אך סיפחה אותם דה פקטו. האוסטרו-הונגרים פעלו להפיכתה של סרייבו לעיר אירופית מודרנית ובכלל זה פיתוח תשתיות ובניין מבני ציבור. במסגרת תהליך זה היגרו לסרייבו משפחות אשכנזיות, ובהן משכילים ובעלי מקצועות חופשיים. ב-1879 נוסדה הקהילה האשכנזית בעיר, ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היא גדלה לכדי רבע מכלל יהודי סרייבו. ב-1902 נחנך בית הכנסת המרכזי של הקהילה האשכנזית. לאחר מלחמת העולם הראשונה והקמת ממלכת יוגוסלביה הייתה קהילת סרייבו אחת מ-117 הקהילות המאורגנות בממלכה, והשלישית בגודלה. המשבר הכלכלי העולמי של 1929 לא פסח על בני הקהילה, ומספר בניה גדל בהתמדה בשל הגירה פנימית מקהילות קטנות ולא מבוססות, בעיקר ספרדיות. התהליך הוביל למשבר, בעיקר בקהילה הספרדית, אשר שליש מבניה הוגדרו עניים. שתי הקהילות פעלו יחדיו למתן סיוע לנזקקים, והשכבה האמידה ייסדה אגודות לקידום החינוך, סיוע רפואי וסיוע לנזקקים, לצד בנקים קואופרטיביים אשר תמכו בבעלי עסקים מקרב יהודי העיר. ב-1932 נחנך בית הכנסת הספרדי הגדול החדש. ב-1941, לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית וכינון המדינה העצמאית של קרואטיה בשלטון האוסטאשה, הוחל ביישום הפתרון הסופי ביהודי העיר. בין ספטמבר לאוקטובר 1941, נעצרו יהודי העיר וגורשו אל מחנות ההשמדה. מוערך שכ-2,400 מתוך 9,000 יהודי העיר ניצלו ממחנות ההשמדה, וחלקם הצטרפו לכוחות הפרטיזנים של טיטו. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 החל תהליך ההתפרקות האלים של יוגוסלביה. כחלק מתהליך זה פרצה מלחמת בוסניה, שבמהלכה צרו כוחות סרביים על סרייבו במשך חודשים. כ-700 מיהודי סרייבו חולצו ממנה והיגרו אל מחוץ למדינה ובכלל זה לישראל. ב-2007 התגוררו בסרייבו 700 יהודים, ב-2022 התגוררו בה 500 יהודים, והיא נותרה הגדולה שבקהילות יהדות בוסניה והרצגובינה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בדצמבר 2018	ג'יימס ג'ויס, 1915 ג'יימס ג'ויס (2 בפברואר 1882 – 13 בינואר 1941) היה סופר ומשורר אירי, נחשב לאחד מחשובי הסופרים של המאה העשרים והספרות המודרנית. ג'ויס נולד בדבלין וגדל בה, אך בהיותו בן 22 עזב את אירלנד לצמיתות. הוא חי שנים רבות בתנאי דלות בערים שונות באירופה, שבהן כתב את יצירותיו הספרותיות החשובות, ובהן "דבלינאים", "דיוקן האמן כאיש צעיר", ו"יוליסס", יצירתו המונומנטלית שנחשבת חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של תומאס מאן ומרסל פרוסט. יצירותיו של ג'ויס נכתבו כולן באנגלית, ונסבו ברובן סביב הווי עיר מולדתו דבלין, אף שאת מרבית חייו בילה מחוץ לה. בכתיבתו התייחס לאירועים, דמויות ואתרים אותנטיים, בעיקר כאלה מסביבתו הקרובה. הוא הרבה להשתמש בכתיבתו בסגנון זרם התודעה, תוך חדירה לתודעת הדמויות, ונחשב לאמן בשימוש בשפה. ביצירתו לא נרתע משחיטת פרות קדושות, ובהן הדת הקתולית והלאומיות האירית. חלק מיצירותיו של ג'ויס עמדו במרכזה של מחלוקת קשה, על רקע סגנונו המיוחד והבלתי מרוסן, שערער על מוסכמות חברתיות ודתיות בעת ההיא, והוצאתן לאור הייתה כרוכה במאבק משפטי וציבורי. משנת 1920 התגורר ג'ויס בעיקר בפריז, עד שבשלהי 1940, בעקבות כיבוש העיר על ידי הנאצים, עקר לשווייץ. בינואר 1941 מת לאחר ניתוח ונקבר בציריך. חייו ויצירתו הונצחו ב"בלומסדיי", מעין יום חג חילוני למעריציו, הנחגג מדי שנה ב-16 ביוני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בדצמבר 2018	ג'יימס ג'ויס, 1915 ג'יימס ג'ויס (2 בפברואר 1882 – 13 בינואר 1941) היה סופר ומשורר אירי, נחשב לאחד מחשובי הסופרים של המאה העשרים והספרות המודרנית. ג'ויס נולד בדבלין וגדל בה, אך בהיותו בן 22 עזב את אירלנד לצמיתות. הוא חי שנים רבות בתנאי דלות בערים שונות באירופה, שבהן כתב את יצירותיו הספרותיות החשובות, ובהן "דבלינאים", "דיוקן האמן כאיש צעיר", ו"יוליסס", יצירתו המונומנטלית שנחשבת חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של תומאס מאן ומרסל פרוסט. יצירותיו של ג'ויס נכתבו כולן באנגלית, ונסבו ברובן סביב הווי עיר מולדתו דבלין, אף שאת מרבית חייו בילה מחוץ לה. בכתיבתו התייחס לאירועים, דמויות ואתרים אותנטיים, בעיקר כאלה מסביבתו הקרובה. הוא הרבה להשתמש בכתיבתו בסגנון זרם התודעה, תוך חדירה לתודעת הדמויות, ונחשב לאמן בשימוש בשפה. ביצירתו לא נרתע משחיטת פרות קדושות, ובהן הדת הקתולית והלאומיות האירית. חלק מיצירותיו של ג'ויס עמדו במרכזה של מחלוקת קשה, על רקע סגנונו המיוחד והבלתי מרוסן, שערער על מוסכמות חברתיות ודתיות בעת ההיא, והוצאתן לאור הייתה כרוכה במאבק משפטי וציבורי. משנת 1920 התגורר ג'ויס בעיקר בפריז, עד שבשלהי 1940, בעקבות כיבוש העיר על ידי הנאצים, עקר לשווייץ. בינואר 1941 מת לאחר ניתוח ונקבר בציריך. חייו ויצירתו הונצחו ב"בלומסדיי", מעין יום חג חילוני למעריציו, הנחגג מדי שנה ב-16 ביוני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בדצמבר 2018	פְּסִיכוֹפַּתְיָה היא מונח בפסיכיאטריה, בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה להפרעת אישיות, שמאפייניה העיקריים הם דפוס נרחב ומתמשך של התנהגות אנטי-חברתית, היעדר אמפתיה, היעדר הרגשת אשמה או חרטה, תכונות אופי נועזות, חסרות עכבות, ואגואיסטיות. התווית "פסיכופת" בדרך כלל מתלווה לסטיגמות ולהשלכות רבות הקשורות לחומרת הענישה על מעשים פליליים, טיפול רפואי וכן הלאה. לכן, בשנים האחרונות נעשו מאמצים על מנת להבהיר את משמעות המונח. אף על פי שאף ארגון פסיכיאטרי או פסיכולוגי לא אישר את האבחנה שכותרתה היא "פסיכופתיה", נעשה שימוש נרחב בהערכות של מאפיינים פסיכופתיים במסגרות פורנזיות ומשפטיות שונות, ובמדינות מסוימות להערכה עלולה להיות השלכות חמורות על האינדיבידואל המאובחן, ואף להוביל לעונש מוות (במקרה של העמדה לדין בגין רצח או פשע חמור אחר). חקר הפסיכופתיה הוא תחום מחקר פעיל, והמונח נמצא גם בשימוש בקרב הציבור הרחב, בפסיכולוגיה פופולרית, בעיתונאות, ובעבודות בדיוניות. המונח הוא נפוץ ולעיתים קרובות משמש כקללה פסיכולוגית בצירוף עם מילים כמו "משוגע", "מטורף" ו"חולה נפש" אבל עם הקשר מוסרי של רוע ומסוכנות, ולעיתים קרובות אנשים אינם מבחינים בין אלו עם פסיכוזה לבין אלו עם פסיכופתיה. על פי מדריכי אבחנות פסיכיאטריות רשמיים המונח מקביל להפרעת אישיות אנטיסוציאלית עם זאת פסיכופתיה נבדלת מהפרעה זאת בכמה מישורים. ההבדל הראשון מתבטא כבר באופי האבחון. אבחון של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית יהיה התנהגותי בעיקרו, דהיינו מתמקד בהתנהגות הנבדק, בעוד אבחון של פסיכופתיה הוא אישיותי בעיקרו. הפרעת האישיות האנטיסוציאלית מאובחנת באמצעות הכלי האבחוני של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי – DSM. אבחון זה מתבסס על דפוסי התנהגות, ולא על תכונות אישיותיות. דפוסי ההתנהגות הנבחנים בהקשר של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית כוללים, בין היתר, התנהגות עבריינית, שקרנות חוזרת ונשנית, תוקפנות, הפרת התחייבויות, מעבר תכוף מעבודה אחת לאחרת וכדומה, אשר מופיעים כבר בתקופת הנעורים. על אבחון זה נמתחה ביקורת רבה בגין היותו סינונימי במידה רבה לעבריינות. מחקרים מראים כי אבחון של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית תקף פחות מאבחון של פסיכופתיה באמצעות רשימת הפסיכופתיה של רוברט ד' הייר. האבחון ברשימת הפסיכופתיה של הייר מגדיר אישיות בעלת מרכיבים רגשיים, בין-אישיים, התנהגותיים, ואורח חיים מובחנים, אשר נבדלים באופן ברור מסממנים של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 בדצמבר 2018	פְּסִיכוֹפַּתְיָה היא מונח בפסיכיאטריה, בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה להפרעת אישיות, שמאפייניה העיקריים הם דפוס נרחב ומתמשך של התנהגות אנטי-חברתית, היעדר אמפתיה, היעדר הרגשת אשמה או חרטה, תכונות אופי נועזות, חסרות עכבות, ואגואיסטיות. התווית "פסיכופת" בדרך כלל מתלווה לסטיגמות ולהשלכות רבות הקשורות לחומרת הענישה על מעשים פליליים, טיפול רפואי וכן הלאה. לכן, בשנים האחרונות נעשו מאמצים על מנת להבהיר את משמעות המונח. אף על פי שאף ארגון פסיכיאטרי או פסיכולוגי לא אישר את האבחנה שכותרתה היא "פסיכופתיה", נעשה שימוש נרחב בהערכות של מאפיינים פסיכופתיים במסגרות פורנזיות ומשפטיות שונות, ובמדינות מסוימות להערכה עלולה להיות השלכות חמורות על האינדיבידואל המאובחן, ואף להוביל לעונש מוות (במקרה של העמדה לדין בגין רצח או פשע חמור אחר). חקר הפסיכופתיה הוא תחום מחקר פעיל, והמונח נמצא גם בשימוש בקרב הציבור הרחב, בפסיכולוגיה פופולרית, בעיתונאות, ובעבודות בדיוניות. המונח הוא נפוץ ולעיתים קרובות משמש כקללה פסיכולוגית בצירוף עם מילים כמו "משוגע", "מטורף" ו"חולה נפש" אבל עם הקשר מוסרי של רוע ומסוכנות, ולעיתים קרובות אנשים אינם מבחינים בין אלו עם פסיכוזה לבין אלו עם פסיכופתיה. על פי מדריכי אבחנות פסיכיאטריות רשמיים המונח מקביל להפרעת אישיות אנטיסוציאלית עם זאת פסיכופתיה נבדלת מהפרעה זאת בכמה מישורים. ההבדל הראשון מתבטא כבר באופי האבחון. אבחון של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית יהיה התנהגותי בעיקרו, דהיינו מתמקד בהתנהגות הנבדק, בעוד אבחון של פסיכופתיה הוא אישיותי בעיקרו. הפרעת האישיות האנטיסוציאלית מאובחנת באמצעות הכלי האבחוני של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי – DSM. אבחון זה מתבסס על דפוסי התנהגות, ולא על תכונות אישיותיות. דפוסי ההתנהגות הנבחנים בהקשר של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית כוללים, בין היתר, התנהגות עבריינית, שקרנות חוזרת ונשנית, תוקפנות, הפרת התחייבויות, מעבר תכוף מעבודה אחת לאחרת וכדומה, אשר מופיעים כבר בתקופת הנעורים. על אבחון זה נמתחה ביקורת רבה בגין היותו סינונימי במידה רבה לעבריינות. מחקרים מראים כי אבחון של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית תקף פחות מאבחון של פסיכופתיה באמצעות רשימת הפסיכופתיה של רוברט ד' הייר. האבחון ברשימת הפסיכופתיה של הייר מגדיר אישיות בעלת מרכיבים רגשיים, בין-אישיים, התנהגותיים, ואורח חיים מובחנים, אשר נבדלים באופן ברור מסממנים של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה