ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/ספטמבר 2016

ספטמבר
1 בספטמבר 2016	"הדיבוק" מאת אנ-סקי מועלה בתיאטרון יידי בפולין בשנות העשרים התיאטרון בשפת היידיש התפתח והגיע בתקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 לשיא שנמשך עד לזמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה. מרכזו היה באזורים היהודיים התוססים במזרח אירופה ובמרכזה, אך ניתן היה למוצאו גם בפריז, בלונדון, בברלין ואולי יותר מכל בניו יורק. התיאטרון הציג רפרטואר רחב של סגנונות מאופרטה ומלודרמה ועד לדרמה אקספרסיוניסטית. בעשורים שבהם התקיים התפתח התיאטרון היידי לכלל תרבות תיאטרון שלמה ועשירה, ולה כותבים קאנוניים כש. אנ-סקי, אברהם גולדפדן ואיציק מאנגר, וכוכבי במה כדז'יגאן ושומאכר. מלחמת העולם השנייה והשואה, ששמו קץ לציוויליזציה היהודית בת מאות השנים במזרח אירופה, על כל גווניה, גזרו גם כליה על תיאטרון היידיש; הרוב המכריע של יוצריו וקהל היעד שלו נרצחו על ידי הנאצים. אולם למרבה הפלא תיאטרון היידיש הוסיף לפעול לסירוגין גם בתוך החורבן, ואף הצליח לקיים סוג של חיים לאחר המוות במזרח אירופה שלאחר המלחמה. בישראל, בה הפגין הממסד בעבר סלידה מתרבות היידיש, המשיכה היצירה בתיאטרון היידיש, והוקם תיאטרון יידישפיל הזוכה לקהל צופים נאמן, ובו שחקנים כשמואל עצמון, כיענקל'ה בודו וכיעקב אלפרין. בשנת 1996 חוקקה הכנסת חוק להקמת רשות לאומית לתרבות היידיש, שתכליתה "לקדם, לסייע ולעודד את היצירה בת זמננו בלשון היידיש". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בספטמבר 2016	קובוץ ושורוק הם שני סימני ניקוד המציינים בעברית החדשה את התנועה /u/. קובוץ נראה כמו שלוש נקודות באלכסון עולה מימין לשמאל מתחת לאות ושורוק הוא האות וי"ו עם נקודה באמצעה. שורוק, אם כן, נראה כמו האות וי״ו עם דגש, אך במילה שכולה מנוקדת אי־אפשר להתבלבל בין שורוק לדגש – באות שלפני שורוק לא יהיה שום ניקוד אחר. בימינו אין שום הבדל בצליל בין קובוץ לשורוק. לדעת חוקרים רבים לא היה הבדל כזה גם בתקופות הקודמות – קובוץ היה „סימן של דחק”, כלומר הנקדנים הראשונים כתבו קובוץ כאשר בטקסט שניקדו היה אמור להיות צליל /u/ ולא הופיעה האות וי״ו ובשאר המקרים כתבו שורוק. חוקרים אחרים העלו את האפשרות שהצליל של קובוץ היה מעוגל יותר או קצר יותר. בניקוד תקני הקובוץ נכתב בהברה סגורה לא מוטעמת: ”כֻּלָּם” (כולם), ”מְשֻׁגָּע” (משוגע), ”צְהֻבִּים” (צהובים). בשאר המקרים נכתב שורוק. במילים שאולות תמיד נכתב שורוק – ”אוּנִיבֶרְסִיטָה”, ”הַמְבּוּרְג”, ”אוּקְרָאִינָה”. בכתיב חסר־ניקוד צליל /u/ תמיד נכתב באות וי״ו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בספטמבר 2016	קובוץ ושורוק הם שני סימני ניקוד המציינים בעברית החדשה את התנועה /u/. קובוץ נראה כמו שלוש נקודות באלכסון עולה מימין לשמאל מתחת לאות ושורוק הוא האות וי"ו עם נקודה באמצעה. שורוק, אם כן, נראה כמו האות וי״ו עם דגש, אך במילה שכולה מנוקדת אי־אפשר להתבלבל בין שורוק לדגש – באות שלפני שורוק לא יהיה שום ניקוד אחר. בימינו אין שום הבדל בצליל בין קובוץ לשורוק. לדעת חוקרים רבים לא היה הבדל כזה גם בתקופות הקודמות – קובוץ היה „סימן של דחק”, כלומר הנקדנים הראשונים כתבו קובוץ כאשר בטקסט שניקדו היה אמור להיות צליל /u/ ולא הופיעה האות וי״ו ובשאר המקרים כתבו שורוק. חוקרים אחרים העלו את האפשרות שהצליל של קובוץ היה מעוגל יותר או קצר יותר. בניקוד תקני הקובוץ נכתב בהברה סגורה לא מוטעמת: ”כֻּלָּם” (כולם), ”מְשֻׁגָּע” (משוגע), ”צְהֻבִּים” (צהובים). בשאר המקרים נכתב שורוק. במילים שאולות תמיד נכתב שורוק – ”אוּנִיבֶרְסִיטָה”, ”הַמְבּוּרְג”, ”אוּקְרָאִינָה”. בכתיב חסר־ניקוד צליל /u/ תמיד נכתב באות וי״ו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בספטמבר 2016	דוברי קוד הנאוואחו, סאיפאן, יוני 1944 דוברי קוד היו אנשים שבמהלך המאה ה־20 השתמשו בשפות נדירות כאמצעי להעברת שדרים סודיים בזמן מלחמה. כיום המונח מקושר בדרך כלל לחיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית שבמהלך מלחמות העולם השתמשו בידע שלהם בשפות של העמים הילידים בארצות הברית כבסיס להעברת שדרים סודיים. מדובר בעיקר על קבוצה של כ־400 עד 500 ילידים אמריקאים בחיל הנחתים של ארצות הברית שתפקידם העיקרי היה העברת שדרים טקטיים סודיים. דוברי קוד אלו העבירו את השדרים בטלפון או במכשירי קשר אלחוטיים בקודים רשמיים או בלתי רשמיים המבוססים על שפות האם שלהם. פעילותם שיפרה את מהירות ההצפנה של השדרים משני צדי קווי התקשורת במבצעים צבאיים בחזיתות במהלך מלחמת העולם השנייה. המונח "דוברי קוד" מתקשר במיוחד לדוברי שפת הנאווחו הדו-לשוניים שגויסו במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי חיל הנחתים לשירות ביחידות הקשר שלהם במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט. עם זאת, דוברי הקוד הראשונים היו האינדיאנים משבטי הצ'רוקי והצ'וקטאו ששירתו במלחמת העולם הראשונה. דוברי קוד נוספים מילידי ארצות הברית הועסקו על ידי צבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, כולל חיילים מבני שבטי הלקוטה, המסקוואקי והקומאנצ'י. בנוסף, גויסו לחיל הנחתים חיילים ממוצא בסקי לשמש כדוברי קוד במלחמת העולם השנייה באזורים בהם לא היה צפוי שיפעלו דוברי השפה הבסקית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בספטמבר 2016	דוברי קוד הנאוואחו, סאיפאן, יוני 1944 דוברי קוד היו אנשים שבמהלך המאה ה־20 השתמשו בשפות נדירות כאמצעי להעברת שדרים סודיים בזמן מלחמה. כיום המונח מקושר בדרך כלל לחיילי הכוחות המזוינים של ארצות הברית שבמהלך מלחמות העולם השתמשו בידע שלהם בשפות של העמים הילידים בארצות הברית כבסיס להעברת שדרים סודיים. מדובר בעיקר על קבוצה של כ־400 עד 500 ילידים אמריקאים בחיל הנחתים של ארצות הברית שתפקידם העיקרי היה העברת שדרים טקטיים סודיים. דוברי קוד אלו העבירו את השדרים בטלפון או במכשירי קשר אלחוטיים בקודים רשמיים או בלתי רשמיים המבוססים על שפות האם שלהם. פעילותם שיפרה את מהירות ההצפנה של השדרים משני צדי קווי התקשורת במבצעים צבאיים בחזיתות במהלך מלחמת העולם השנייה. המונח "דוברי קוד" מתקשר במיוחד לדוברי שפת הנאווחו הדו-לשוניים שגויסו במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי חיל הנחתים לשירות ביחידות הקשר שלהם במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט. עם זאת, דוברי הקוד הראשונים היו האינדיאנים משבטי הצ'רוקי והצ'וקטאו ששירתו במלחמת העולם הראשונה. דוברי קוד נוספים מילידי ארצות הברית הועסקו על ידי צבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, כולל חיילים מבני שבטי הלקוטה, המסקוואקי והקומאנצ'י. בנוסף, גויסו לחיל הנחתים חיילים ממוצא בסקי לשמש כדוברי קוד במלחמת העולם השנייה באזורים בהם לא היה צפוי שיפעלו דוברי השפה הבסקית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בספטמבר 2016	קרב אוויר הוא קרב המתנהל באוויר בין כלי טיס צבאיים, בדרך כלל מטוסי קרב. מטרת הקרב היא להפיל את כלי הטיס של האויב או למנוע ממנו מלבצע את משימתו. קרבות אוויר התנהלו לראשונה במלחמת העולם הראשונה. בתחילה, הקרבות התבצעו באמצעים מאולתרים. תוך כדי המלחמה, התפתחו הטכנולוגיה והטקטיקה של קרבות האוויר. המטוסים בתקופה זו היו בעלי מדחף וטסו במהירות תת-קולית, והנשק העיקרי היה המקלע. בקרב, המטוסים חגו זה לעומת זה כדי להגיע לעמדת ירי, לעיתים תוך שיתוף פעולה בין מטוסים אחרים במבנה. עם תום מלחמת העולם השנייה ובמהלך המלחמה הקרה התפתחה הטכנולוגיה רבות, ומטוסי הקרב שודרגו להנעה סילונית ולמהירות על-קולית. כמו כן פותחו טילי אוויר-אוויר, שהפכו בהדרגה לנשק העיקרי בקרבות אוויר מודרניים, כאשר התותח מהווה נשק משני. בקרב אוויר מודרני נודעת חשיבות רבה לטכנולוגיות מתקדמות, כמו טילים מתבייתים, מערכות התגוננות מטילים, "תמרון-על" באמצעות הנעה וקטורית ועוד. בקרבות אוויר נעשה שימוש במכ"ם לשם זיהוי, יירוט ו"נעילה" על מטרות, ובמקביל על מנת לשבש מכ"ם האויב. בקרב אוויר בא לידי ביטוי שיתוף פעולה בין מטוסי הקרב, מטוסים לתמיכה, מודיעין ובקרה. בעוד בקרב האוויר הקלאסי יש חשיבות מכרעת לתמרונים ועבודת צוות שאמורים לאפשר למטוס הקרב להגיע למצב בו הוא יוכל להפיל את יריבו בעזרת תותחיו, בקרב האוויר המודרני יש חשיבות למודיעין ויירוט המוכוונים על ידי גורמי בקרה קרקעיים ומוטסים, הפעלת נשק מונחה, לוחמה אלקטרונית ואמצעי נגד למיניהם. למרות הקדמה הטכנולוגית קרב האוויר הקלאסי לא ננטש לגמרי ונותר חלק בלתי נפרד מהכשרתם של טייסי הקרב. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בספטמבר 2016	קרב אוויר הוא קרב המתנהל באוויר בין כלי טיס צבאיים, בדרך כלל מטוסי קרב. מטרת הקרב היא להפיל את כלי הטיס של האויב או למנוע ממנו מלבצע את משימתו. קרבות אוויר התנהלו לראשונה במלחמת העולם הראשונה. בתחילה, הקרבות התבצעו באמצעים מאולתרים. תוך כדי המלחמה, התפתחו הטכנולוגיה והטקטיקה של קרבות האוויר. המטוסים בתקופה זו היו בעלי מדחף וטסו במהירות תת-קולית, והנשק העיקרי היה המקלע. בקרב, המטוסים חגו זה לעומת זה כדי להגיע לעמדת ירי, לעיתים תוך שיתוף פעולה בין מטוסים אחרים במבנה. עם תום מלחמת העולם השנייה ובמהלך המלחמה הקרה התפתחה הטכנולוגיה רבות, ומטוסי הקרב שודרגו להנעה סילונית ולמהירות על-קולית. כמו כן פותחו טילי אוויר-אוויר, שהפכו בהדרגה לנשק העיקרי בקרבות אוויר מודרניים, כאשר התותח מהווה נשק משני. בקרב אוויר מודרני נודעת חשיבות רבה לטכנולוגיות מתקדמות, כמו טילים מתבייתים, מערכות התגוננות מטילים, "תמרון-על" באמצעות הנעה וקטורית ועוד. בקרבות אוויר נעשה שימוש במכ"ם לשם זיהוי, יירוט ו"נעילה" על מטרות, ובמקביל על מנת לשבש מכ"ם האויב. בקרב אוויר בא לידי ביטוי שיתוף פעולה בין מטוסי הקרב, מטוסים לתמיכה, מודיעין ובקרה. בעוד בקרב האוויר הקלאסי יש חשיבות מכרעת לתמרונים ועבודת צוות שאמורים לאפשר למטוס הקרב להגיע למצב בו הוא יוכל להפיל את יריבו בעזרת תותחיו, בקרב האוויר המודרני יש חשיבות למודיעין ויירוט המוכוונים על ידי גורמי בקרה קרקעיים ומוטסים, הפעלת נשק מונחה, לוחמה אלקטרונית ואמצעי נגד למיניהם. למרות הקדמה הטכנולוגית קרב האוויר הקלאסי לא ננטש לגמרי ונותר חלק בלתי נפרד מהכשרתם של טייסי הקרב. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בספטמבר 2016	שחזור אמנותי של נקבת אפרנסיס, אחד המינים הקדומים של הסוג הנכחד אוסטרלופיתקוס האבולוציה של האדם היא תהליך התפתחותו של המין האנושי המודרני הומו ספיינס, כמו גם של מינים נוספים נכחדים בתת-שבט האדם, מתוך קופי-אדם קדומים. תהליך זה התרחש במשך כעשרת מיליוני השנים האחרונות, במהלך התקופות הגאולוגיות של המיוקן, הפליוקן, הפלייסטוקן וההולוקן. האבולוציה של האדם מוכרת למדע מתוך השוואת האנטומיה, ההתנהגות ורצפי הגנום של האדם ושל קופי-האדם, מתוך חקירת מאובנים של מינים נכחדים ומתוך שרידים ארכאולוגיים כמו כלי אבן מסותתים ואמנות פרהיסטורית. התהליכים העיקריים שהובילו להתפתחות האדם הם ההזדקפות על הרגליים האחוריות והגידול המהיר של קליפת המוח. על פי תורת האבולוציה המודרנית, תהליך זה התרחש כתוצאה ממוטציות ומגוון גנטי שנבררו על ידי ברירה טבעית וסחף גנטי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בספטמבר 2016	שחזור אמנותי של נקבת אפרנסיס, אחד המינים הקדומים של הסוג הנכחד אוסטרלופיתקוס האבולוציה של האדם היא תהליך התפתחותו של המין האנושי המודרני הומו ספיינס, כמו גם של מינים נוספים נכחדים בתת-שבט האדם, מתוך קופי-אדם קדומים. תהליך זה התרחש במשך כעשרת מיליוני השנים האחרונות, במהלך התקופות הגאולוגיות של המיוקן, הפליוקן, הפלייסטוקן וההולוקן. האבולוציה של האדם מוכרת למדע מתוך השוואת האנטומיה, ההתנהגות ורצפי הגנום של האדם ושל קופי-האדם, מתוך חקירת מאובנים של מינים נכחדים ומתוך שרידים ארכאולוגיים כמו כלי אבן מסותתים ואמנות פרהיסטורית. התהליכים העיקריים שהובילו להתפתחות האדם הם ההזדקפות על הרגליים האחוריות והגידול המהיר של קליפת המוח. על פי תורת האבולוציה המודרנית, תהליך זה התרחש כתוצאה ממוטציות ומגוון גנטי שנבררו על ידי ברירה טבעית וסחף גנטי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בספטמבר 2016	משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות השמונים, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית באותה עת. בנוסף, בציוריו נוצר חיבור חדשני בין שכול לבין הומוארוטיקה, שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. בין יצירותיו הידועות המיצב "יד ענוגה" (1975); סדרת הציורים "ח"י רקפות" (1984) וסדרת העבודות שנושאן "זרים" משנות התשעים. על יצירתו נמצא ראוי לפרס ישראל לציור בשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בספטמבר 2016	משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות השמונים, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית באותה עת. בנוסף, בציוריו נוצר חיבור חדשני בין שכול לבין הומוארוטיקה, שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. בין יצירותיו הידועות המיצב "יד ענוגה" (1975); סדרת הציורים "ח"י רקפות" (1984) וסדרת העבודות שנושאן "זרים" משנות התשעים. על יצירתו נמצא ראוי לפרס ישראל לציור בשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בספטמבר 2016	יאו מינג במדי יוסטון רוקטס יאו מינג (נולד ב־12 בספטמבר 1980) הוא כדורסלן סיני מקצועני לשעבר. שיחק בקבוצת יוסטון רוקטס ובנבחרת סין בעמדת הסנטר. הוא השתתף עם נבחרת סין בשלוש אולימפיאדות ובשתי אליפויות עולם, והוביל את נבחרתו לרבע הגמר באולימפיאדת אתונה ובאולימפיאדת בייג'ינג. יאו נולד בשאנגחאי. כילד החל לשחק במועדון המקומי, שאנגחאי שארקס. בשנת 1997 הצטרף לקבוצה הבוגרת, ושיחק בה במשך חמש שנים. לאחר שהיה שותף לזכייתה של קבוצתו באליפות סין ב־2002, נבחר על ידי יוסטון רוקטס במקום הראשון בדראפט ה-NBA. יאו הצליח להשתלב ביוסטון וזכה בתארים אישיים: כבר בעונתו הראשונה בה נבחר לחמישיית הרוקיז של השנה, נבחר פעמיים לחמישייה השנייה של העונה ושלוש פעמים לחמישייה השלישית של העונה; כמו כן נבחר לשחק במשחק האולסטאר בכל שבע עונותיו בליגה. הוא העפיל עם יוסטון חמש פעמים לסיבוב הראשון במשחקי הפלייאוף. עם זאת, הקריירה שלו נקטעה מספר פעמים עקב פציעות. ב־2011 הכריעו אותו פציעותיו, והוא הודיע על פרישה ממשחק פעיל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בספטמבר 2016	יאו מינג במדי יוסטון רוקטס יאו מינג (נולד ב־12 בספטמבר 1980) הוא כדורסלן סיני מקצועני לשעבר. שיחק בקבוצת יוסטון רוקטס ובנבחרת סין בעמדת הסנטר. הוא השתתף עם נבחרת סין בשלוש אולימפיאדות ובשתי אליפויות עולם, והוביל את נבחרתו לרבע הגמר באולימפיאדת אתונה ובאולימפיאדת בייג'ינג. יאו נולד בשאנגחאי. כילד החל לשחק במועדון המקומי, שאנגחאי שארקס. בשנת 1997 הצטרף לקבוצה הבוגרת, ושיחק בה במשך חמש שנים. לאחר שהיה שותף לזכייתה של קבוצתו באליפות סין ב־2002, נבחר על ידי יוסטון רוקטס במקום הראשון בדראפט ה-NBA. יאו הצליח להשתלב ביוסטון וזכה בתארים אישיים: כבר בעונתו הראשונה בה נבחר לחמישיית הרוקיז של השנה, נבחר פעמיים לחמישייה השנייה של העונה ושלוש פעמים לחמישייה השלישית של העונה; כמו כן נבחר לשחק במשחק האולסטאר בכל שבע עונותיו בליגה. הוא העפיל עם יוסטון חמש פעמים לסיבוב הראשון במשחקי הפלייאוף. עם זאת, הקריירה שלו נקטעה מספר פעמים עקב פציעות. ב־2011 הכריעו אותו פציעותיו, והוא הודיע על פרישה ממשחק פעיל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 בספטמבר 2016	ג'ון דזמונד ברנל ג'וֹן דֶזְמוֹנְד בֶּרְנַל היה קריסטלוגרף ופיזיקאי יליד אירלנד. ברנל היה מחלוצי הביולוגיה המולקולרית, ואת עיקר מחקריו בתחום ערך בשנות ה-30 במעבדת קוונדיש שבאוניברסיטת קיימברידג'. הקים את המחלקה לקריסטלוגרפיה בקולג' בירקבק שבאוניברסיטת לונדון, אחד המרכזים החשובים בתחום בבריטניה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הועסק כיועץ מדעי בתחום ההגנה האזרחית ואחר כך כיועץ מדעי של המטה למבצעים משולבים. בתפקידו זה היה שותף לתכנון הפלישה לנורמנדי. אחרי המלחמה השתתף בהקמת האיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה והיה נשיאו בין השנים 1963–1966. ברנל דגל בהשתתפות פעילה של הממשלה בתכנון ובתקצוב המחקר המדעי. כקומוניסט אדוק מאז תקופת לימודיו באוניברסיטה ראה בברית המועצות את המודל המושלם למדינה הפועלת לטובת אזרחיה, ופעל בשנים שאחר מלחמת העולם השנייה בהנהגת ארגוני עובדים וארגונים פציפיסטיים שפעלו בחסות ברית המועצות. ברנל היה כותב פורה ופרסם למעלה מ־200 ספרים ומאמרים בתחומים מגוונים, החל במחקרים מדעיים וכלה בעתידנות ובסוציולוגיה של המדע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בספטמבר 2016	ג'ון דזמונד ברנל ג'וֹן דֶזְמוֹנְד בֶּרְנַל היה קריסטלוגרף ופיזיקאי יליד אירלנד. ברנל היה מחלוצי הביולוגיה המולקולרית, ואת עיקר מחקריו בתחום ערך בשנות ה-30 במעבדת קוונדיש שבאוניברסיטת קיימברידג'. הקים את המחלקה לקריסטלוגרפיה בקולג' בירקבק שבאוניברסיטת לונדון, אחד המרכזים החשובים בתחום בבריטניה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הועסק כיועץ מדעי בתחום ההגנה האזרחית ואחר כך כיועץ מדעי של המטה למבצעים משולבים. בתפקידו זה היה שותף לתכנון הפלישה לנורמנדי. אחרי המלחמה השתתף בהקמת האיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה והיה נשיאו בין השנים 1963–1966. ברנל דגל בהשתתפות פעילה של הממשלה בתכנון ובתקצוב המחקר המדעי. כקומוניסט אדוק מאז תקופת לימודיו באוניברסיטה ראה בברית המועצות את המודל המושלם למדינה הפועלת לטובת אזרחיה, ופעל בשנים שאחר מלחמת העולם השנייה בהנהגת ארגוני עובדים וארגונים פציפיסטיים שפעלו בחסות ברית המועצות. ברנל היה כותב פורה ופרסם למעלה מ־200 ספרים ומאמרים בתחומים מגוונים, החל במחקרים מדעיים וכלה בעתידנות ובסוציולוגיה של המדע. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בספטמבר 2016	תיאור התמונה גורדי שחקים מוקדמים נבנו בין השנים 1884–1939 בערים האמריקאיות בכלל ובניו יורק ובשיקגו בפרט, ושימשו לעסקים ולמסחר. ערים אלו החלו להתפתח לגובה הודות לצמיחה כלכלית משמעותית לאחר מלחמת האזרחים. ההתפתחות הטכנולוגית אפשרה את בנייתם של גורדי השחקים ולחצים כלכליים יצרו את האפשרות לבנות בניינים גבוהים דיים כדי לספק מענה לצורך החברתי והכלכלי. העשור הראשון של המאה ה-20 חווה גל חדש בבניית גורדי שחקים בזכות הביקוש לבנייני משרדים חדשים, שיתמכו בכוח העבודה (צווארון לבן) האמריקאי המתעצם. הפיתוחים בתחום ההנדסה האזרחית הפכו את המשימה לפשוטה יותר. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, צמחו גורדי השחקים ברוב הערים המרכזיות בארצות הברית בעוד שקומץ נבנה בשאר המדינות המערביות בעולם. הצמיחה הכלכלית של שנות העשרים ועליות בתחום הנדל"ן הביאו לגל שני בבניית גורדי שחקים בניו יורק ושיקגו. מהפכת תוכנית בניין עיר של שנת 1916 הביאה ליצירת גורדי שחקים בסגנון האר דקו הנסוג, והובילה לתכנון מבנים שהתמקדו בנפח הבניין והצל שהוא מותיר תחתיו ועל הבניינים שבסביבתו. עם תחילתו של השפל הגדול צנח שוויו של הנדל"ן ובנייתם של גורדי שחקים החלה לדשדש עד שנעצרה כמעט לחלוטין. התרבות הפופולרית והאקדמית אימצה לחיקה את גורדי השחקים והנציחה אותם בסרטים, צילומים, ספרות ובלט, המראים את הסמליות המודרנית והמדעית החיובית לצד הסמליות השלילית של תחלואות המודרניזם של החיים והחברה. גורדי השחקים שנבנו לאחר מלחמת העולם השנייה, דחו את הגישה התכנונית שהתפתחה לפני כן ואימצו את הסגנון הבינלאומי. רבים מגורדי השחקים הללו עברו שיפוצים נרחבים והותאמו מחדש לסגנון המאה ה-21, ששם דגש על התייעלות אנרגטית ובנייה ירוקה, וחלקם נהרסו לטובת מבנים מודרניים, כדוגמת בניין סינגר, שהיה הבניין הגבוה ביותר בעולם בין השנים 1908–1909. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בספטמבר 2016	תיאור התמונה גורדי שחקים מוקדמים נבנו בין השנים 1884–1939 בערים האמריקאיות בכלל ובניו יורק ובשיקגו בפרט, ושימשו לעסקים ולמסחר. ערים אלו החלו להתפתח לגובה הודות לצמיחה כלכלית משמעותית לאחר מלחמת האזרחים. ההתפתחות הטכנולוגית אפשרה את בנייתם של גורדי השחקים ולחצים כלכליים יצרו את האפשרות לבנות בניינים גבוהים דיים כדי לספק מענה לצורך החברתי והכלכלי. העשור הראשון של המאה ה-20 חווה גל חדש בבניית גורדי שחקים בזכות הביקוש לבנייני משרדים חדשים, שיתמכו בכוח העבודה (צווארון לבן) האמריקאי המתעצם. הפיתוחים בתחום ההנדסה האזרחית הפכו את המשימה לפשוטה יותר. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, צמחו גורדי השחקים ברוב הערים המרכזיות בארצות הברית בעוד שקומץ נבנה בשאר המדינות המערביות בעולם. הצמיחה הכלכלית של שנות העשרים ועליות בתחום הנדל"ן הביאו לגל שני בבניית גורדי שחקים בניו יורק ושיקגו. מהפכת תוכנית בניין עיר של שנת 1916 הביאה ליצירת גורדי שחקים בסגנון האר דקו הנסוג, והובילה לתכנון מבנים שהתמקדו בנפח הבניין והצל שהוא מותיר תחתיו ועל הבניינים שבסביבתו. עם תחילתו של השפל הגדול צנח שוויו של הנדל"ן ובנייתם של גורדי שחקים החלה לדשדש עד שנעצרה כמעט לחלוטין. התרבות הפופולרית והאקדמית אימצה לחיקה את גורדי השחקים והנציחה אותם בסרטים, צילומים, ספרות ובלט, המראים את הסמליות המודרנית והמדעית החיובית לצד הסמליות השלילית של תחלואות המודרניזם של החיים והחברה. גורדי השחקים שנבנו לאחר מלחמת העולם השנייה, דחו את הגישה התכנונית שהתפתחה לפני כן ואימצו את הסגנון הבינלאומי. רבים מגורדי השחקים הללו עברו שיפוצים נרחבים והותאמו מחדש לסגנון המאה ה-21, ששם דגש על התייעלות אנרגטית ובנייה ירוקה, וחלקם נהרסו לטובת מבנים מודרניים, כדוגמת בניין סינגר, שהיה הבניין הגבוה ביותר בעולם בין השנים 1908–1909. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בספטמבר 2016	באמונה המוסלמית, המהדי הוא גואל העולם (בדומה למשיח ביהדות), אשר יגיע בקץ הזמנים, יושיע את העולם מאלימות ומאי-צדק, ויחזיר את האסלאם למסורותיו המקוריות של הנביא מוחמד. המידע על המהדי אינו מופיע בקוראן אלא בקובצי המסורות שבעל-פה – החדית' – השונים לעיתים בין הסונה לבין שיעה. על כן גילו, מוצאו, ולטענת מספר חוקרים סונים, שאלת עצם קיומו – שונים מאוד בין שני הפלגים העיקריים באסלאם. במהלך ההיסטוריה, הציפייה למהדי התעצמה בעת שגברו קשייה של הקהילה השיעית, בשל רדיפת השליטים הסונים את התומכים במשפחת עלי, שראו את עצמם מנושלים מעמדת הכוח הראויה להם. האמונה במהדי שיחזור לעולם ויעשה צדק, הקלה על המאמינים להתמודד עם קשיי היום-יום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בספטמבר 2016	באמונה המוסלמית, המהדי הוא גואל העולם (בדומה למשיח ביהדות), אשר יגיע בקץ הזמנים, יושיע את העולם מאלימות ומאי-צדק, ויחזיר את האסלאם למסורותיו המקוריות של הנביא מוחמד. המידע על המהדי אינו מופיע בקוראן אלא בקובצי המסורות שבעל-פה – החדית' – השונים לעיתים בין הסונה לבין שיעה. על כן גילו, מוצאו, ולטענת מספר חוקרים סונים, שאלת עצם קיומו – שונים מאוד בין שני הפלגים העיקריים באסלאם. במהלך ההיסטוריה, הציפייה למהדי התעצמה בעת שגברו קשייה של הקהילה השיעית, בשל רדיפת השליטים הסונים את התומכים במשפחת עלי, שראו את עצמם מנושלים מעמדת הכוח הראויה להם. האמונה במהדי שיחזור לעולם ויעשה צדק, הקלה על המאמינים להתמודד עם קשיי היום-יום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בספטמבר 2016	מתפללים בבית הכנסת הספרדי "רבי יוחנן בן זכאי", בין חומות העיר העתיקה, 1893 היישוב הישן הוא החברה היהודית אשר צמחה בארץ ישראל, משלהי המאה ה-18, עד מלחמת העולם הראשונה. אנשי העלייה הראשונה העניקו לה שם זה, כביטוי לנבדלותם ממנה; אולם בין שתי החברות התקיימו יחסי גומלין ענפים. התרחבותו של "היישוב הישן" התחוללה בעקבות גלי עליות מתפוצות ישראל; הגם שרוב העולים, שבאו בדרך כלל בשל הרצון לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, נטו להתאגד ב"כוללים" – קהילות מוצא מאורגנות וסגורות. הריבוד וההשתייכות העדתית ב"יישוב הישן" הושפעו מגלי העליות מאירופה, צפון אפריקה וארצות המזרח התיכון. עד למחצית המאה ה-19 היה רובו ספרדי, וממנו ואילך היו האשכנזים רוב, מפוצלים אמנם, גם לפי תנועות וארגונים באירופה: חסידים, מתנגדים ומשכילים. רוב אנשי היישוב הישן התגוררו בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. פרנסתו של רוב היישוב התבססה על תרומות ותמיכות מחוץ לארץ, של נדבנים – שרובם נקראו כספי החלוקה – ומהון עצמי; וזאת, בעיקר בשל תנאי הממשל והכלכלה בארץ, בשלהי תקופת השלטון העות'מאני. במרוצת השנים נשמעו קולות רבים בעד יצרנות ופרנסה עצמית בחברה היישובית במלאכה ובאומנות, בחקלאות ובתעשייה. השר משה מונטיפיורי היה מראשי הפועלים והיזמים בכיוון זה. אף כי גם בטרם שהקים את משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, קמו בקרב "היישוב הישן" מספר הוגים ויזמים שספגו התנגדות והצלחה מועטת, אך סללו דרך לבאות. משלהי המאה ה-19 הייתה התנועה הציונית הממוסדת הגורם המרכזי בחיי "היישוב הישן"; תוכניותיהם, ביקורתם הנוקבת ומפעליהם בארץ של חלוציה ושוחריה שינו את פני החברה היהודית בארץ ישראל בכללה; בד בבד עם התמורה הגדולה במעמדה המדיני, החברתי והכלכלי, עם כניסת הצבא וראשית תקופת המנדט הבריטי ב-1917. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בספטמבר 2016	מתפללים בבית הכנסת הספרדי "רבי יוחנן בן זכאי", בין חומות העיר העתיקה, 1893 היישוב הישן הוא החברה היהודית אשר צמחה בארץ ישראל, משלהי המאה ה-18, עד מלחמת העולם הראשונה. אנשי העלייה הראשונה העניקו לה שם זה, כביטוי לנבדלותם ממנה; אולם בין שתי החברות התקיימו יחסי גומלין ענפים. התרחבותו של "היישוב הישן" התחוללה בעקבות גלי עליות מתפוצות ישראל; הגם שרוב העולים, שבאו בדרך כלל בשל הרצון לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, נטו להתאגד ב"כוללים" – קהילות מוצא מאורגנות וסגורות. הריבוד וההשתייכות העדתית ב"יישוב הישן" הושפעו מגלי העליות מאירופה, צפון אפריקה וארצות המזרח התיכון. עד למחצית המאה ה-19 היה רובו ספרדי, וממנו ואילך היו האשכנזים רוב, מפוצלים אמנם, גם לפי תנועות וארגונים באירופה: חסידים, מתנגדים ומשכילים. רוב אנשי היישוב הישן התגוררו בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. פרנסתו של רוב היישוב התבססה על תרומות ותמיכות מחוץ לארץ, של נדבנים – שרובם נקראו כספי החלוקה – ומהון עצמי; וזאת, בעיקר בשל תנאי הממשל והכלכלה בארץ, בשלהי תקופת השלטון העות'מאני. במרוצת השנים נשמעו קולות רבים בעד יצרנות ופרנסה עצמית בחברה היישובית במלאכה ובאומנות, בחקלאות ובתעשייה. השר משה מונטיפיורי היה מראשי הפועלים והיזמים בכיוון זה. אף כי גם בטרם שהקים את משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, קמו בקרב "היישוב הישן" מספר הוגים ויזמים שספגו התנגדות והצלחה מועטת, אך סללו דרך לבאות. משלהי המאה ה-19 הייתה התנועה הציונית הממוסדת הגורם המרכזי בחיי "היישוב הישן"; תוכניותיהם, ביקורתם הנוקבת ומפעליהם בארץ של חלוציה ושוחריה שינו את פני החברה היהודית בארץ ישראל בכללה; בד בבד עם התמורה הגדולה במעמדה המדיני, החברתי והכלכלי, עם כניסת הצבא וראשית תקופת המנדט הבריטי ב-1917. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בספטמבר 2016	סמליל התוכנית תנו לסוני צ'אנס היא קומדיית מצבים אמריקאית וסדרת מקור של ערוץ דיסני, בכיכובה של דמי לובאטו. העלילה עוקבת אחר חייה האישיים, כמו גם אחר התמודדותה של המתבגרת סוני מונרו עם ההסתגלות לחיים תחת אור הזרקורים לאחר שהתקבלה כחברת צוות חדשה בקומדיית המערכונים האהובה עליה "לגמרי במקרה!", תוכנית פופולרית המשודרת בשידור חי עם קהל באולפן. קומדיה זו הייתה לסדרה המקורית הראשונה של ערוץ דיסני שצולמה במלואה בפורמט הבחנה גבוהה. יתר על כן היא נמנית בין שלוש סדרות מקור של דיסני המציגות סדרה בתוך סדרה, לצדן של "ג'ט ג'קסון המופלא" ו"שייק". פרק הבכורה שודר ב-8 בפברואר 2009, והעונה השנייה עלתה לשידור ב-14 במרץ 2010. הסדרה ירדה מהמסך ב-2 בינואר 2011 אחרי שתי עונות ו-46 פרקים. הסדרה הייתה מועמדת ל-12 פרסים, בקטגוריות שונות, מהן זכתה ב-5. שידור פרק הבכורה של העונה הראשונה זכה למדרוג 4.1 בעוד פרק הבכורה של העונה השנייה זכה למדרוג 6.3, כמו גם העונה כולה קיבלה אחוזי צפייה גבוהים יותר בהשוואה לקודמתה. בתחילת חודש ערוץ דיסני החליט לשווק את הסדרה מחדש תחת השם "לגמרי במקרה!" לקראת העונה השלישית, אם כי היא נחשבת כסדרה-בת. העונה שמה דגש על קומדיית המערכונים "לגמרי במקרה!" המוצגת בסדרה, להבדיל מהעונות הקודמות שהתמקדו בסצנות מאחורי הקלעים. השם החדש נחשף ב-4 באפריל 2011 וכאמור בהמשך אותו החודש לובאטו הודיעה על פרישתה. פרק הבכורה של "לגמרי במקרה!" שודר ב-5 ביוני 2011 וזכה ל-4.1 מיליון צופים, אך עם הזמן אחוזי הצפייה ירדו משמעותית והסדרה בוטלה לאחר עונה אחת שכללה 26 פרקים. בישראל שודר לראשונה ב-6 בפברואר 2012. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בספטמבר 2016	סמליל התוכנית תנו לסוני צ'אנס היא קומדיית מצבים אמריקאית וסדרת מקור של ערוץ דיסני, בכיכובה של דמי לובאטו. העלילה עוקבת אחר חייה האישיים, כמו גם אחר התמודדותה של המתבגרת סוני מונרו עם ההסתגלות לחיים תחת אור הזרקורים לאחר שהתקבלה כחברת צוות חדשה בקומדיית המערכונים האהובה עליה "לגמרי במקרה!", תוכנית פופולרית המשודרת בשידור חי עם קהל באולפן. קומדיה זו הייתה לסדרה המקורית הראשונה של ערוץ דיסני שצולמה במלואה בפורמט הבחנה גבוהה. יתר על כן היא נמנית בין שלוש סדרות מקור של דיסני המציגות סדרה בתוך סדרה, לצדן של "ג'ט ג'קסון המופלא" ו"שייק". פרק הבכורה שודר ב-8 בפברואר 2009, והעונה השנייה עלתה לשידור ב-14 במרץ 2010. הסדרה ירדה מהמסך ב-2 בינואר 2011 אחרי שתי עונות ו-46 פרקים. הסדרה הייתה מועמדת ל-12 פרסים, בקטגוריות שונות, מהן זכתה ב-5. שידור פרק הבכורה של העונה הראשונה זכה למדרוג 4.1 בעוד פרק הבכורה של העונה השנייה זכה למדרוג 6.3, כמו גם העונה כולה קיבלה אחוזי צפייה גבוהים יותר בהשוואה לקודמתה. בתחילת חודש ערוץ דיסני החליט לשווק את הסדרה מחדש תחת השם "לגמרי במקרה!" לקראת העונה השלישית, אם כי היא נחשבת כסדרה-בת. העונה שמה דגש על קומדיית המערכונים "לגמרי במקרה!" המוצגת בסדרה, להבדיל מהעונות הקודמות שהתמקדו בסצנות מאחורי הקלעים. השם החדש נחשף ב-4 באפריל 2011 וכאמור בהמשך אותו החודש לובאטו הודיעה על פרישתה. פרק הבכורה של "לגמרי במקרה!" שודר ב-5 ביוני 2011 וזכה ל-4.1 מיליון צופים, אך עם הזמן אחוזי הצפייה ירדו משמעותית והסדרה בוטלה לאחר עונה אחת שכללה 26 פרקים. בישראל שודר לראשונה ב-6 בפברואר 2012. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בספטמבר 2016	עטיפת הספר "חבלים" חבלים הוא רומן אוטוביוגרפי מאת חיים באר, שיצא לאור בשנת 1998 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד". הספר מספר את סיפורם של סבתו של באר, אמו ואביו, כפי שסיפרו אותו לבאר הילד וכפי שחווה אותו, בעיקר בילדותו ובנעוריו, אך גם בבגרותו (שבה נותרה בחיים רק אמו). לספר שלושה חלקים: היסוד הנקי של הזמן: חלק זה מתרחש בירושלים בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, והדמות הראשית בו היא סבתו של המספר, אמהּ של אמו. חזקת הבתים: חלק זה מתרחש במהלך שנות ה-50, והדמות הראשית בו היא אמו של המספר, אך יש בו מקום גם לאביו. חלק זה עוסק ביחסים שבין האב לאם, שהמספר הוא בנם היחיד, וביחסים של הבן עם כל אחד מהם. אוויר שאין סופו לנוח: חלק זה מתחיל בשלהי שנות ה-50, ונמשך אל שנות ה-60 וה-70, עד לתחילת כתיבתו של "נוצות", הרומן הראשון של באר, ומותה של אמו. פרופ' אבנר הולצמן תיאר מבנה זה: "'חבלים' בנוי כמין ציור טריפטיכון ששני חלקיו הצדדיים והמשניים ממסגרים את הסצנה האמצעית והעיקרית." לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בספטמבר 2016	עטיפת הספר "חבלים" חבלים הוא רומן אוטוביוגרפי מאת חיים באר, שיצא לאור בשנת 1998 במסגרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד". הספר מספר את סיפורם של סבתו של באר, אמו ואביו, כפי שסיפרו אותו לבאר הילד וכפי שחווה אותו, בעיקר בילדותו ובנעוריו, אך גם בבגרותו (שבה נותרה בחיים רק אמו). לספר שלושה חלקים: היסוד הנקי של הזמן: חלק זה מתרחש בירושלים בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, והדמות הראשית בו היא סבתו של המספר, אמהּ של אמו. חזקת הבתים: חלק זה מתרחש במהלך שנות ה-50, והדמות הראשית בו היא אמו של המספר, אך יש בו מקום גם לאביו. חלק זה עוסק ביחסים שבין האב לאם, שהמספר הוא בנם היחיד, וביחסים של הבן עם כל אחד מהם. אוויר שאין סופו לנוח: חלק זה מתחיל בשלהי שנות ה-50, ונמשך אל שנות ה-60 וה-70, עד לתחילת כתיבתו של "נוצות", הרומן הראשון של באר, ומותה של אמו. פרופ' אבנר הולצמן תיאר מבנה זה: "'חבלים' בנוי כמין ציור טריפטיכון ששני חלקיו הצדדיים והמשניים ממסגרים את הסצנה האמצעית והעיקרית." לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בספטמבר 2016	מתפללים בבית הכנסת הספרדי "רבי יוחנן בן זכאי", בין חומות העיר העתיקה, 1893 היישוב הישן הוא החברה היהודית אשר צמחה בארץ ישראל, משלהי המאה ה-18, עד מלחמת העולם הראשונה. אנשי העלייה הראשונה העניקו לה שם זה, כביטוי לנבדלותם ממנה; אולם בין שתי החברות התקיימו יחסי גומלין ענפים. התרחבותו של "היישוב הישן" התחוללה בעקבות גלי עליות מתפוצות ישראל; הגם שרוב העולים, שבאו בדרך כלל בשל הרצון לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, נטו להתאגד ב"כוללים" – קהילות מוצא מאורגנות וסגורות. הריבוד וההשתייכות העדתית ב"יישוב הישן" הושפעו מגלי העליות מאירופה, צפון אפריקה וארצות המזרח התיכון. עד למחצית המאה ה-19 היה רובו ספרדי, וממנו ואילך היו האשכנזים רוב, מפוצלים אמנם, גם לפי תנועות וארגונים באירופה: חסידים, מתנגדים ומשכילים. רוב אנשי היישוב הישן התגוררו בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. פרנסתו של רוב היישוב התבססה על תרומות ותמיכות מחוץ לארץ, של נדבנים – שרובם נקראו כספי החלוקה – ומהון עצמי; וזאת, בעיקר בשל תנאי הממשל והכלכלה בארץ, בשלהי תקופת השלטון העות'מאני. במרוצת השנים נשמעו קולות רבים בעד יצרנות ופרנסה עצמית בחברה היישובית במלאכה ובאומנות, בחקלאות ובתעשייה. השר משה מונטיפיורי היה מראשי הפועלים והיזמים בכיוון זה. אף כי גם בטרם שהקים את משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, קמו בקרב "היישוב הישן" מספר הוגים ויזמים שספגו התנגדות והצלחה מועטת, אך סללו דרך לבאות. משלהי המאה ה-19 הייתה התנועה הציונית הממוסדת הגורם המרכזי בחיי "היישוב הישן"; תוכניותיהם, ביקורתם הנוקבת ומפעליהם בארץ של חלוציה ושוחריה שינו את פני החברה היהודית בארץ ישראל בכללה; בד בבד עם התמורה הגדולה במעמדה המדיני, החברתי והכלכלי, עם כניסת הצבא וראשית תקופת המנדט הבריטי ב-1917. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בספטמבר 2016	מתפללים בבית הכנסת הספרדי "רבי יוחנן בן זכאי", בין חומות העיר העתיקה, 1893 היישוב הישן הוא החברה היהודית אשר צמחה בארץ ישראל, משלהי המאה ה-18, עד מלחמת העולם הראשונה. אנשי העלייה הראשונה העניקו לה שם זה, כביטוי לנבדלותם ממנה; אולם בין שתי החברות התקיימו יחסי גומלין ענפים. התרחבותו של "היישוב הישן" התחוללה בעקבות גלי עליות מתפוצות ישראל; הגם שרוב העולים, שבאו בדרך כלל בשל הרצון לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, נטו להתאגד ב"כוללים" – קהילות מוצא מאורגנות וסגורות. הריבוד וההשתייכות העדתית ב"יישוב הישן" הושפעו מגלי העליות מאירופה, צפון אפריקה וארצות המזרח התיכון. עד למחצית המאה ה-19 היה רובו ספרדי, וממנו ואילך היו האשכנזים רוב, מפוצלים אמנם, גם לפי תנועות וארגונים באירופה: חסידים, מתנגדים ומשכילים. רוב אנשי היישוב הישן התגוררו בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון. פרנסתו של רוב היישוב התבססה על תרומות ותמיכות מחוץ לארץ, של נדבנים – שרובם נקראו כספי החלוקה – ומהון עצמי; וזאת, בעיקר בשל תנאי הממשל והכלכלה בארץ, בשלהי תקופת השלטון העות'מאני. במרוצת השנים נשמעו קולות רבים בעד יצרנות ופרנסה עצמית בחברה היישובית במלאכה ובאומנות, בחקלאות ובתעשייה. השר משה מונטיפיורי היה מראשי הפועלים והיזמים בכיוון זה. אף כי גם בטרם שהקים את משכנות שאננים, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות, קמו בקרב "היישוב הישן" מספר הוגים ויזמים שספגו התנגדות והצלחה מועטת, אך סללו דרך לבאות. משלהי המאה ה-19 הייתה התנועה הציונית הממוסדת הגורם המרכזי בחיי "היישוב הישן"; תוכניותיהם, ביקורתם הנוקבת ומפעליהם בארץ של חלוציה ושוחריה שינו את פני החברה היהודית בארץ ישראל בכללה; בד בבד עם התמורה הגדולה במעמדה המדיני, החברתי והכלכלי, עם כניסת הצבא וראשית תקופת המנדט הבריטי ב-1917. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בספטמבר 2016	פרנאו מנדש פינטו באנדרטת התגליות פֶרְנָאוּ מֶנְדֶשׁ פִּינְטוּ (1509 או 1511 – 8 ביולי 1583) היה מגלה ארצות וסופר פורטוגזי שעלילותיו נודעו כתוצאה מפרסום ספר זיכרונותיו – "מסעות" – ב-1614, 30 שנים לאחר מותו. הספר הוא אוטוביוגרפיה שפרטים רבים בה שנויים במחלוקת. על פי הספר, ביקר פינטו במהלך מסעותיו במזרח התיכון ובמזרח הרחוק באתיופיה, בים הערבי, בסין, בבורמה, בסיאם, בחצי האי המלאי, בסומטרה, בג'אווה, בהודו וביפן. לטענתו, הוא נמנה עם קבוצת האירופאים הראשונה שהגיעה ליפן, וכי היפנים למדו ממנו לראשונה על הנשק החם. תוך כדי מסעותיו הוא נאסר או נפל בשבי ונמכר כעבד כמה פעמים. בספר "מסעות" מתגלה פינטו כמבקר חריף של הקולוניאליזם הפורטוגזי במזרח הרחוק, ורואה בו פעולה צבועה של רדיפת בצע, המוסווית כפעולה המונעת משיקולים דתיים ומוסריים. נקודת השקפה זו הפכה נפוצה אחר כך, אך הייתה מאוד יוצאת דופן בתקופתו של פינטו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בספטמבר 2016	פרנאו מנדש פינטו באנדרטת התגליות פֶרְנָאוּ מֶנְדֶשׁ פִּינְטוּ (1509 או 1511 – 8 ביולי 1583) היה מגלה ארצות וסופר פורטוגזי שעלילותיו נודעו כתוצאה מפרסום ספר זיכרונותיו – "מסעות" – ב-1614, 30 שנים לאחר מותו. הספר הוא אוטוביוגרפיה שפרטים רבים בה שנויים במחלוקת. על פי הספר, ביקר פינטו במהלך מסעותיו במזרח התיכון ובמזרח הרחוק באתיופיה, בים הערבי, בסין, בבורמה, בסיאם, בחצי האי המלאי, בסומטרה, בג'אווה, בהודו וביפן. לטענתו, הוא נמנה עם קבוצת האירופאים הראשונה שהגיעה ליפן, וכי היפנים למדו ממנו לראשונה על הנשק החם. תוך כדי מסעותיו הוא נאסר או נפל בשבי ונמכר כעבד כמה פעמים. בספר "מסעות" מתגלה פינטו כמבקר חריף של הקולוניאליזם הפורטוגזי במזרח הרחוק, ורואה בו פעולה צבועה של רדיפת בצע, המוסווית כפעולה המונעת משיקולים דתיים ומוסריים. נקודת השקפה זו הפכה נפוצה אחר כך, אך הייתה מאוד יוצאת דופן בתקופתו של פינטו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בספטמבר 2016	שמעון פרס, 2011 שמעון פרס (2 באוגוסט 1923 – 28 בספטמבר 2016) היה נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, ראש הממשלה השמיני שלה, חתן פרס נובל לשלום, שר בממשלות ישראל וחבר הכנסת במשך 48 שנים. מגיל צעיר היה פרס מעורב בעשייה ביטחונית ופוליטית. בגיל 31 מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון, ובתפקיד זה השיג הישגים רבים, לרבות הידוק הברית עם צרפת, הקמת הכור האטומי בדימונה והקמת התעשייה האווירית. פעמיים כיהן שמעון פרס בתפקיד ראש הממשלה. בפעם הראשונה בין שנת 1984 לשנת 1986, לאחר שתוצאת הבחירות לכנסת האחת עשרה לא הצליחה להביא להכרעה בין המערך שבראשו עמד, ובין הליכוד שבראשו עמד יצחק שמיר, והוחלט לקיים "הסכם רוטציה" לפיה ישמש כל אחד מן המנהיגים שנתיים בתפקיד ראש הממשלה. בפעם השנייה בין נובמבר 1995 למאי 1996, מסמוך לאחר רצח יצחק רבין ועד לבחירות לכנסת הארבע עשרה. כשר החוץ בממשלתו של יצחק רבין היה בין המובילים את תהליך השלום עם הפלסטינים, המכונה תהליך אוסלו, ועל כך זכה בפרס נובל לשלום. בשנת 2007 נבחר לכהן כנשיא מדינת ישראל, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 2014. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה