ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות

דף זה מציג את רשימת הערכים המומלצים שהופיעו או יופיעו בעמוד הראשי. במועדים מיוחדים מוצג מקבץ ערכים במקום הערך המומלץ.

היום
22 בספטמבר 2024	Ray of Light (בעברית: קֶרֶן אוֹר) הוא אלבום האולפן השביעי של הזמרת-יוצרת האמריקאית מדונה, שיצא לאור ב-22 בפברואר 1998. זהו אלבום אלקטרוני וטכנו-פופ, המשלב סוגות מוזיקליות רבות. לצורך הפקתו עבדה הזמרת על קולה ושרה בטווח קולי גדול יותר ובטון מלא בהרבה בהשוואה ליצירות קודמות. מדונה החליטה לאמץ מוטיבים רבים מהקבלה, שבאים לידי ביטוי בלחני השירים באלבום ובמילותיהם. בהמשך לכך אף לקחה שיעורים על דתות ההינדואיזם והבודהיזם ותרגלה אשטנגה יוגה באופן יום-יומי. האלבום, שנחשב ליצירה הטובה ביותר של מדונה לפי מבקרי המוזיקה, זכה לשבחים בין-לאומיים. המבקרים הדגישו בעיקר את הכיוון המוזיקלי החדש שלו, הפקתו המורכבת, החדשנית והניסיונית של אורביט וכישורי הכתיבה של מדונה. האלבום כונה כ"הרפתקני" ונודע בצליליו המופנמים, הרוחניים והדתיים. גם שנים לאחר פרסומו המשיך לצבור ביקורות חיוביות, ולעיתים אף הוכתר כמגנום אופוס של הזמרת. נוסף על כך, הוא דורג כאחד מאלבומי הפופ מיינסטרים הגדולים ביותר בכל הזמנים. הוא זכה בארבעה פרסי גראמי מתוך שש מועמדויות שקיבל. האלבום הופיע לראשונה במקום השני במצעד הבילבורד 200 וקבע את שיא המכירות לאלבום נשי בשבוע הראשון לצאתו. הוא הגיע למקום הראשון ב-17 מדינות נוספות. כמו כן, דורג בין חמשת המקומות הפותחים של מצעדי המוזיקה ברוב השווקים הבין-לאומיים. ברחבי העולם נמכר Ray of Light בלמעלה מ-16 מיליון עותקים – אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים בידי נשים. מתוכו יצאו חמישה סינגלים, ביניהם שני הלהיטים "Frozen" ו-"Ray of Light", שנכנסו לחמישייה הפותחת ברוב מצעדי השירים בעולם. לימים ציינו מבקרי מוזיקה רבים את השפעתו של האלבום על המוזיקה הפופולרית ותרומתו להפצת האלקטרוניקה בתרבות הפופ המרכזית באמריקה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה

ספטמבר
1 בספטמבר 2024	יוסף זריצקי בתצלום מאת אברהם סוסקין, 1926 יוסף זָרִיצְקִי (1 בספטמבר 1891 – 30 בנובמבר 1985) היה צייר ישראלי יליד אוקראינה, ממקדמי האמנות המודרנית בארץ ישראל בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה. במהלך שנות העשרים היה זריצקי מן האמנים המודרניסטים הבולטים שבתקופת מגדל דוד. יצירתו התנערה מסממנים אוריינטליים, שהיו פופולריים באותה עת. בשנת 1948 נמנה זריצקי עם מקימיה ומנהיגיה של קבוצת "אופקים חדשים". ביצירותיו יצר גרסה מקומית של האמנות המופשטת, שאותה ביקש לקדם באמצעות הקבוצה. למרות אופיה האוניברסלי והמופשט של אמנותו הבשלה, ביצירות כגון "יחיעם (הווי בקיבוץ)" (1951) או "נען, הצייר עם מודל" (1952) ניתן למצוא לצד היבטים ארס פואטיים גם ביטויי הזדהות עם המפעל הציוני. על יצירתו זכה בשנת 1959 בפרס ישראל לציור. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בספטמבר 2024	כניעת האימפריה היפנית ב־2 בספטמבר 1945, הייתה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, והביאה לסיומה של מלחמת העולם השנייה. במסגרת הצהרת פוטסדאם, שפורסמה ב-26 ביולי 1945, דרשו ארצות הברית, בריטניה והרפובליקה הסינית מיפן להיכנע ללא תנאי, ואיימו עליה ב"הרס מהיר ומוחלט" אם תסרב. יפן דחתה את תנאי הצהרת פוטסדאם, אך החל מאביב 1945 ניהלה מגעים חשאיים עם ברית המועצות הנייטרלית, בניסיון לשכנע אותה לשמש כמתווכת בינה לבין בעלות הברית. מאמצי היפנים היו לשווא – ללא ידיעתם, במקביל למגעים שניהלה ברית המועצות איתם, נערך הצבא הסובייטי לתקוף את יפן, תוך הפרה של הסכם הנייטרליות הסובייטי-יפני שנחתם ב-1941. ב-6 באוגוסט 1945 בשעה 8:15 בבוקר, הטילה ארצות הברית פצצת אטום על העיר היפנית הירושימה. כ-16 שעות לאחר מכן פרסם נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, הצהרה מוכנה מראש שבה הודיע על השימוש בנשק החדש, וקרא ליפן להיכנע או לצפות ל"גשם של הרס מהאוויר שלא נראה כמוהו בעולם הזה". יומיים לאחר מכן הכריזה ברית המועצות מלחמה על יפן, וב-9 באוגוסט פלשו כוחות רגלים, שריון ואוויר סובייטיים למנצ'וקוו שבשליטת יפן במסגרת מבצע סערת אוגוסט. מאוחר יותר באותו יום הטילה ארצות הברית פצצת אטום שנייה על יפן, על העיר נגסאקי. בעקבות מאורעות אלה התערב הירוהיטו, קיסר יפן, בדיוני קבינט המלחמה היפני והודיע על הסכמתו לקבל את תנאי הכניעה של בעלות הברית. ב-14 באוגוסט הקליט הירוהיטו הודעת רדיו לעם היפני בה הודיע על החלטתו להיכנע. ניסיון אחרון מצד קצינים זוטרים ממשרד המלחמה היפני, בשיתוף פעולה עם חלק מאנשי המשמר הקיסרי, לבצע הפיכה כדי למנוע את הכניעה כשל, והודעתו של הירוהיטו שודרה לעם היפני ביום שלמחרת. ב-15 באוגוסט הודיעה ממשלת יפן על נכונותה להיכנע ולקבל את תנאי הצהרת פוטסדאם, וב-28 באוגוסט החל כיבושה של יפן על ידי ארצות הברית תחת פיקודו של המפקד העליון של כוחות הברית הגנרל דאגלס מקארתור. טקס הכניעה הרשמי התקיים ב-2 בספטמבר, על סיפונה של אוניית המערכה "מיזורי". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בספטמבר 2024	תיאור התמונה קרמיקה ישראלית עוצבה בארץ ישראל ובמדינת ישראל החל מראשית המאה ה-20. לצד קדרות מסורתית, פעלו בארץ אמנים שיצירותיהם נוצרו במסגרת תעשייתית. עד לשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20 התקיימה בישראל מסורת מקומית שהדגישה את ערכי הטבע והמקומיות כביטוי לזהות הציונית. החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החלו להופיע ביצירות האמנים הישראלים ביטויים שביקשו לערער על מסורת זו על ידי שילוב הקרמיקה במדיה אמנותיות נוספות ובשימוש בתכנים אישיים וביקורתיים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בספטמבר 2024	אוניית הצובר "סברינה 1", בקטגוריית גודל פנמקס אוניית צובר היא אוניית משא המובילה מטענים יבשים בתפזורת שאינם ארוזים, כמו דגנים, סוכר, פחם ועפרות מתכת. מאז שנבנתה אוניית הצובר הייעודית הראשונה, בשנת 1852, הביאו שיקולים כלכליים לפיתוחן של אוניות רבות מסוג זה, בהן גדולות ומשוכללות יותר. אוניות צובר נבנות בימינו תוך שימת דגש מיוחד על ניצול מקסימלי של קיבולת מטענן, בטיחותן, יעילותן, ושיפור תנאי העבודה של צוות האונייה. אוניות צובר מהוות כיום כ-40% מכלל אוניות הסוחר בעולם, וגודלן נע מאוניות קטנות, שלהן סַפְנָה (מחסן) אחת ומעמס של אלפי טונות בודדים, ועד לאוניות ענק בעלות מעמס של מאות אלפי טונות, הנמנות עם האוניות הגדולות ביותר השטות בימים. כיום, מבוצע חלק ניכר מהסחר העולמי באמצעות אוניות צובר. על פי נתוני ההתאחדות הבינלאומית של בעלי אוניות הצובר, בין השנים 1990 – 1994 הובלו באוניות צובר 99.9% מהמטענים היבשים בתפזורת בעולם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בספטמבר 2024	תיאור התמונה וריאציות דיאבלי הוא הכינוי המקובל של היצירה 33 וריאציות על ואלס מאת אנטון דיאבלי לפסנתר, אופוס 120, שבטהובן כתב בין 1819 ל־1823. דונלד טובי, הכותב בנושאי מוזיקה, תיאר את היצירה "סט הווריאציות הדגול ביותר שנכתב מאז ומעולם". הפסנתרן אלפרד ברנדל מתאר אותה במילים "הגדולה ביצירות לפסנתר". היצירה מכילה, כדברי הנס פון בילוב, "מיקרוקוסמוס של הכישרון הגאוני הבטהובני, או אפילו דמות התמצית של כל עולם הצלילים". ארנולד שנברג כתב בספרו פונקציות מבניות של הרמוניה, כי "הודות להרמוניה שלהן, וריאציות דיאבלי ראויות לתואר היצירה ההרפתקנית ביותר של בטהובן". היצירה חוברה לאחר שדיאבלי, מו"ל מוזיקה ומלחין נודע, שלח בשנת 1819 ולס פרי עטו אל כל המלחינים החשובים באימפריה האוסטרית, בהם פרנץ שוברט, קארל צ'רני, יוהאן נפומוק הומל, פרנץ קסאפר וולפגנג מוצרט והארכידוכס רודולף וביקש מכל אחד מהם לכתוב וריאציה על יצירתו. תוכניתו הייתה לפרסם את כל הווריאציות בכרך פטריוטי שייקרא Vaterländischer Künstlerverein ("התאחדות אמני המולדת") ורווחיו יינתנו כתרומה ליתומים ולאלמנות של מלחמות נפוליאון. פרנץ ליסט לא נכלל ברשימה, אבל נראה שמורו, צ'רני, דאג לכך שגם הוא יספק וריאציה משלו, שאותה חיבר בגיל 11. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בספטמבר 2024	שחזור אמנותי של נקבת אפרנסיס, אחד המינים הקדומים של הסוג הנכחד אוסטרלופיתקוס האבולוציה של האדם היא תהליך התפתחותו של המין האנושי המודרני הומו ספיינס, כמו גם של מינים נוספים נכחדים בתת-שבט האדם, מתוך קופי-אדם קדומים. תהליך זה התרחש במשך כעשרת מיליוני השנים האחרונות, במהלך התקופות הגאולוגיות של המיוקן, הפליוקן, הפלייסטוקן וההולוקן. האבולוציה של האדם מוכרת למדע מתוך השוואת האנטומיה, ההתנהגות ורצפי הגנום של האדם ושל קופי-האדם, מתוך חקירת מאובנים של מינים נכחדים ומתוך שרידים ארכאולוגיים כמו כלי אבן מסותתים ואמנות פרהיסטורית. התהליכים העיקריים שהובילו להתפתחות האדם הם ההזדקפות על הרגליים האחוריות והגידול המהיר של קליפת המוח. על פי תורת האבולוציה המודרנית, תהליך זה התרחש כתוצאה ממוטציות ומגוון גנטי שנבררו על ידי ברירה טבעית וסחף גנטי. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בספטמבר 2024	ארס הוא תמיסה ביולוגית המופרשת על ידי בעל חיים ומורכבת מרעלנים העשויים מריכוז גבוה של חלבונים פפטידיים, מולקולות קטנות ומלחים, ואנזימים שמטרתם לשבש את תפקודן הנורמלי של מערכות שונות בגוף. הארס מיוצר בגופם של חלק מבעלי החיים למטרות התגוננות, תחרות, הכנעת הטרף והאצת תהליך עיכולו, ואצל טפילים לעיתים ישמש כחומר משתק. מינים מסוימים מנצלים את הארס למטרות משניות ובצורות ייחודיות. בעל חיים ארסי יחדיר את ארסו באמצעות פציעת גוף המותקף על ידי: הכשה, עקיצה וכן הלאה, אמצעים אלה מבדילים אותו מבעל חיים רעיל אשר יחדיר את רעלו באמצעות בליעה, ספיגה דרך העור, ריריות או שאיפה הארס התפתח במרוצת האבולוציה בקרב בעלי חיים שונים כך שצורת העברתו לקורבן מגוונת ביותר. הוא בנוי מאבני-היסוד הזעירות והחיוניות ביותר לתפקוד מערכות הגוף, אשר עברו מוטציה ותפקידן התהפך לרוב על מנת לשבש את פעילות המערכות האלה. התפתחות הארס במגוון גדול מאוד של מיני בעלי חיים היא דוגמה לאבולוציה מתכנסת ובעלת מאפיינים הומופלסיים – כלומר ללא נוכחות אב קדמון משותף. בעלי החיים הארסיים האחראים לעשרות אלפי מקרי מוות בקרב בני אדם מדי שנה הם אלה הנפוצים בסביבתו הקרובה ולאו דווקא הארסיים ביותר. בעת העתיקה בני האדם עשו שימוש בארס בתור כלי נשק ולצורכי רפואה. בימינו ישנן תרופות רבות שנרקחו מארס. תעשיית הפרמקולוגיה מגלה עניין רב בתחום זה, ומתנהלים מחקרים רבים לצורך ייצור תרופות חדשות ממרכיביו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בספטמבר 2024	האנייה פאריטה מורידה מעפילים מרומניה בחוף תל אביב העלייה מרומניה לארץ ישראל ובהמשך למדינת ישראל, התחילה עוד לפני העלייה הראשונה, שבה יוצאי רומניה, מחובבי ציון, בהנהגת דוד שוב, היו מבוני ראש פינה וזכרון יעקב, ונמשכה עד לעזיבת רובם. לא ידוע כמה יהודים עלו מרומניה בתקופה העות'מאנית, אך מסיום מלחמת העולם הראשונה ועד שנת 1995 עלו מרומניה כ-313,400 יהודים. סיפור העלייה מרומניה, שלא נפסקה אפילו בימי מלחמת העולם השנייה, כולל פרקי גבורה ואסונות, כמיהה ציונית חזקה שגברה על מכשולים רבים, ומאידך גיסא חרפת המשטרים השונים שהתעללו ביהודים, ניצלו אותם ומכרו אותם תמורת כסף ושווה כסף. למרות שנשדדו בצורה שיטתית מרכושם, לא הגיעו יהודי רומניה לארץ ישראל בחוסר כל. הם הביאו איתם נכסי תרבות, שתרמו לתרבות העברית-ישראלית המתגבשת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בספטמבר 2024	סמלה של רכבת העמק. פרט מתוך הגדר המקיפה את האנדרטה שמציינת את חנוכת המסילה בחיפה. רכבת העמק הוא השם שרווח ביישוב היהודי בארץ ישראל לשלוחת מסילת הרכבת החיג'אזית שקישרה בין חיפה לסמח' ומשם לדרעא, שם התחברה לקו הרכבת החיג'אזית מדמשק, בירת סוריה, לעיר אל-מדינה שבחג'אז. מסילת הרכבת נסללה מ-1902 עד 1905 והייתה למסילת הברזל השנייה שנבנתה בארץ ישראל אחרי מסילת הרכבת יפו–ירושלים. הרכבת המשיכה לפעול גם במהלך תקופת המנדט, הייתה חשובה להתפתחות יישובי עמק יזרעאל, נפגעה קשות בליל הגשרים ובמלחמת העצמאות והושבתה סופית בשנת 1951 לאחר שבשנים הראשונות של מדינת ישראל פעלה באופן מצומצם בקו עפולה–חיפה. במהלך השנים נערכו תוכניות שונות לחידוש פעילות המסילה, שהבשילו לכדי ביצוע רק בראשית העשור השני של המאה ה-21. ב-16 באוקטובר 2016 נחנכה מסילת העמק המחברת בין חיפה לעפולה ובית שאן. מסלולה עוקב אחר תוואי המסילה הישן אך נבדל ממנו במספר מקטעים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בספטמבר 2024	תיאור התמונה אנטילופה הודית היא מין אנטילופה בינונית במשפחת הצבאיים המהווה מין יחיד בסוגה. היא תוארה מדעית לראשונה בשנת 1758 על ידי הזואולוג השוודי קארל לינאוס, ויש לה שני תת-מינים. היא בעלת מראה חינני, ומפגינה דו-צורתיות זוויגית מובהקת הבאה לידי ביטוי בצבע הפרווה: לזכרים פרווה שחורה כהה עם סימונים לבנים בולטים על הפנים ולנקבות פרווה חומה-כתמתמה בהירה. נוסף על כך, הזכרים מתאפיינים בזוג קרניים מסולסלות דמויות חולץ פקקים שנעדרות לרוב אצל הנקבות. האנטילופה ההודית פעילה בעיקר בשעות היום, והיא חיה בדרך כלל בקבוצות או בעדרים גדולים המורכבים מזכר דומיננטי ונקבות. שוכנת בסוואנות ובאזורים מיוערים בדלילות, ובית גידולה מושפע לרוב מהקרבה למים שלהם היא זקוקה באופן קבוע. במהלך עונת הרבייה, הזכרים מתקבצים בזירת הלק ונאבקים על שטח הליבה כדי להגדיל את הסיכוי שלהם להתרבות עם הנקבות. האנטילופה ההודית היא אצנית מהירה ביותר; בריצה לטווח קצר היא נמצאת במקום רביעי מבין היונקים המהירים בעולם, ובריצה לטווח ארוך היא נמצאת במקום השלישי בעולם לאחר הדלגן והאנטילוקפרה האמריקנית. נוסף על יכולת הריצה שלה, האנטילופה ההודית מסוגלת לבצע זינוקים מרהיבים בתופעה המוכרת כדלגנות. הטורף העיקרי שלה כיום הוא הזאב ההודי המסוגל להתחרות בה, ובעבר גם הברדלס האסייתי בטרם הוכחד מהאזור. כפי שמרמז שמה, האנטילופה ההודית מצויה בעיקר בהודו, אף על פי שבעבר הייתה מצויה גם במרבית המדינות הגובלות בה. בתחילת המאה ה-20, האנטילופה ההודית נמצאה במצב מאוים בשל ירידה דרסטית במספרים בעקבות ציד ואובדן בית גידול, אם כי כיום מצבה השתפר באופן כללי. האנטילופה ההודית תופסת מקום חשוב בדת ההינודאית, והיא הובאה למדינות רבות מחוץ לתחומי תפוצתה בשל היותה פופולרית בציד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בספטמבר 2024	משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות השמונים, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית באותה עת. בנוסף, בציוריו נוצר חיבור חדשני בין שכול לבין הומוארוטיקה, שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. בין יצירותיו הידועות המיצב "יד ענוגה" (1975); סדרת הציורים "ח"י רקפות" (1984) וסדרת העבודות שנושאן "זרים" משנות התשעים. על יצירתו נמצא ראוי לפרס ישראל לציור בשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בספטמבר 2024	קאקאפו בוגר קאקאפו הוא תוכי לילי האנדמי לניו זילנד. לקאקאפו מספר תכונות ייחודיות: יש לו שיטת חיזור מיוחדת; הוא התוכי היחיד החסר יכולת תעופה; הוא התוכי הכבד ביותר; וכן הוא אחד העופות בעלי תוחלת החיים הארוכה ביותר. המין מצוי בסכנת הכחדה חמורה: ידוע על 246 פרטים בלבד בעולם כולו, כולם מסומנים על ידי האדם ונתונים במעקב תמידי. האב הקדמון של הקאקאפו נפרד ממיני התוכיים האחרים כשניו זילנד הפכה לאי, לפני כ-70 מיליון שנה. שם, כמעט בהיעדר טורפים, איבד את יכולת התעופה. עם התיישבות הפולינזים בניו זילנד, ולאחריהם האירופאים, הגיעו עמם טורפים המהווים מינים פולשים, כגון חתולים, חולדות וסמוריים, ואוכלוסיית הקאקאפו הוכחדה כמעט כליל. מאמצי שימור המין החלו בשנות התשעים של המאה ה-19, אך לא נחלו הצלחה משמעותית עד להפעלת תוכנית השבת הקאקאפו לטבע בשנות השמונים של המאה ה-20. כל הפרטים ששרדו שמורים במספר איים זעירים ונטולי-טורפים בקרבת ניו זילנד, בהם צ'אלקי, שבדרום-מערב פיורדלנד, וקודפיש, הסמוך לאי סטיוארט שבקרבת האי הדרומי, שם הם נמצאים תחת השגחה קפדנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בספטמבר 2024	קורנליו זליה קודריאנו קוֹרנֶליוּ זֶלְיָה קוֹדרְיאָנוּ (1899–1938) היה פוליטיקאי רומני ימני קיצוני, אנטישמי ואנטי-קומוניסטי, שהפעיל טרור, תכנן התנקשויות והשתתף בהן. הוא העריץ את משטרו של אדולף היטלר, כונה בידי אנשיו בשם הקפיטן והיה המייסד והמנהיג של "לגיון רב-המלאכים מיכאל" בשמותיו השונים – "משמר הברזל", "הכול למען המולדת" ובעיקר "התנועה הלגיונרית". קודריאנו נרצח בהיותו במאסר, יחד עם 13 לגיונרים נוספים, שריצו עונשי מאסר על מעשי רצח של אישים רומנים בולטים; רצח האסירים בוצע בהוראת קרול השני, מלך רומניה. שנתיים אחרי הרצח הגיעה מפלגתו של קודריאנו לשלטון, באה חשבון עם האחראים לרצח, וערכה לקודריאנו ולחבריו מסע קבורה מפואר. קודריאנו נערץ במהלך חייו ברומניה על ידי רבים, בעיקר צעירים, וגם זכה שישוו אותו בעקיפין לישו. גם בתקופה המודרנית יש ברומניה מעריצים של קודריאנו ושל יצירתו, התנועה הלגיונרית.	עריכה - תבנית - שיחה
14 בספטמבר 2024	$\ 2^{3}=8$ $\ e^{i\pi }=-1$ $\ 2^{\aleph _{0}}=\aleph$ חזקה היא פעולה מתמטית המתבצעת בין שני מספרים ומסומנת $\ a^{b}$. בצורתה הבסיסית ביותר, כאשר $\ n$ הוא מספר טבעי, החזקה $\ a^{n}$ שווה ל-$\ n$ מופעים של $\ a$ הנכפלים זה בזה. את ההגדרה הבסיסית הזו ניתן להרחיב למערכות מספרים רבות, ואף לעצמים מתמטיים שאינם בהכרח מספרים, תוך שמירה על תכונותיה הבסיסיות הייחודיות של הפעולה, הנקראות חוקי חזקות. לחזקה תפקיד מרכזי בתחומים רבים במתמטיקה. השערות ומשפטים הקשורים בפעולה העסיקו מתמטיקאים במשך מאות שנים. פונקציות המבוססות על פעולת החזקה, כגון פולינומים ופונקציות מעריכיות, משמשות בכל תחומי המדעים. בשל כך פותחו שיטות המאפשרות חישוב חזקות באופן יעיל, במקום הכפלה חוזרת שעשויה לקחת זמן רב. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בספטמבר 2024	ההעפלה היא הכניסה הבלתי חוקית של מעפילים לארץ ישראל שאורגנה על ידי היישוב העברי בזמן המנדט הבריטי, משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948. היא כונתה גם "עלייה ב'" משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית, שהייתה מצומצמת בהיקפה. ההעפלה התגברה בתגובה לליל הבדולח בגרמניה ולאנטישמיות באירופה, ואל מול ההגבלות הקשות שהטילו הבריטים על העלייה. במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה, הייתה ההעפלה אחד מנתיבי ההצלה מהשמדה החשובים של יהודים, ולאחר מכן היוותה את מפעל העלייה המשמעותי ביותר לארץ ישראל. מרבית המעפילים הפליגו מאירופה תוך קשיים גדולים ובספינות רעועות, ומקצתם הגיעו ארצה בהעפלה יבשתית מארצות המזרח. הבריטים הצליחו לתפוס חלק גדול מהמעפילים, ומשנת 1946 החלו לגרשם למחנות מעצר בקפריסין. ההעפלה קיבלה סיקור תקשורתי נרחב בעולם כולו, הפכה לסמל תודעתי חשוב עבור התנועה הציונית, ותרמה גם להישגים המדיניים שלה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בספטמבר 2024	תעלת דנובה-הים השחור תעלת דנובה–הים השחור היא תעלה חפורה המתפצלת לשתי זרועות, ממערב למזרח, באורך 95.6 קילומטרים, 64.2 קילומטרים בזרוע הראשית ועוד 31.2 קילומטרים בזרוע המתפצלת מהזרוע הראשית. התעלה ראויה לשיט נהרות, מקשרת את נמל צ'רנוודה שעל הדנובה הישנה (זרוע אוסטרוב) עם נמל קונסטנצה בים השחור ומקצרת בכ-400 קילומטרים את אורך ההפלגה הדרושה כדי להגיע מהדנובה לים השחור. התעלה מחברת את נתיבי השיט האירופיים עם הים השחור ויוצרת נתיב שיט רצוף מקונסטנצה עד רוטרדם. עבודות חפירת התעלה החלו ב-1949 ונפסקו ב-1953 לאחר מות יוסיף סטלין. ב-1976, ביוזמת ניקולאה צ'אושסקו, חודשו העבודות לפי תוכנית חדשה, והסתיימו בתעלה הראשית ב-26 במאי 1984. העבודות ליצירת הזרוע הנוספת התקיימו בין 1984 לבין 1987. ההשקעה בעבודות הייתה כשני מיליארד דולר, ועל פי ההערכות, החזרתה הייתה צפויה תוך 50 שנה. ההכנסות השנתיות מניצול התעלה מכניסות כשלושה מיליון אירו, ולפי נתון זה, החזרת ההשקעה תושלם לאחר 600 שנה. במהלך העבודות נחפרו 294,000,000 מטרים מעוקבים של אדמה בתעלה הראשית ועוד 87,000,000 מטרים מעוקבים בתעלה הצפונית, סך הכל 25,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת סואץ ו-140,000,000 מטרים מעוקבים יותר מתעלת פנמה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בספטמבר 2024	הוגו באל קורא את "קרוואן הפילים" בקברט וולטיר דאדא או דאדאיזם הוא זרם מחאה באמנות שנוסד בציריך ב-1916, ופעל עד שנת 1923. מרכזי פעילות נוספים של תנועת "דאדא" היו בברלין, בהנובר, בפריז, בקלן ובניו יורק. המניע לייסוד תנועת דאדא בציריך היה הזעזוע מזוועות מלחמת העולם הראשונה ומתוצאותיה. בעיני בני התקופה הייתה הטכנולוגיה עתידה להביא לשינוי ולעתיד טוב יותר לאנושות, אך במקום זאת היא הביאה להרס ולאכזבה גדולה שבאו בעקבות המלחמה וזוועותיה. חברי הדאדא ביטאו את מחשבותיהם נגד המלחמה, כנגד הבורגנות וכנגד האמנות המסורתית. "כיצד יוכל אדם להיפטר מכל מה שמריח מעיתונאות, מתולעים, מכל מה שנחמד ונכון, מכיסוי העיניים, ממוסריות, מאירופיות, מחדשנות?" שאל הוגו באל במניפסט שכתב – "על ידי אמירת דאדא". הדאדאיסטים קראו לניהיליזם מוחלט, שבעזרתו ביקשו לערער את כל המוסכמות של האמנות והחברה. על פי הדאדא, ההיגיון והסיבתיות אכזבו ככלים לניהול תקין ורציונלי של העולם, ולכן יש לברוא את העולם מחדש, ללא סדר והיגיון – באקראי, מתוך תקווה אוטופית לעולם טוב יותר, ללא מלחמות. במידה רבה גם ביקרו הדאדאיסטים את תנועות האוונגרד האמנותי של תחילת המאה, כגון אקספרסיוניזם, כיוון שהן נתפשו בעיניהם כמהלך דיאלקטי, ולא כשינוי רדיקלי של התרבות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בספטמבר 2024	המלאכים הטובים של טבענו: מדוע דועכת האלימות בהיסטוריה הוא חיבור עיוני מאת הבלשן והפסיכולוג הקוגניטיבי סטיבן פּינקר שהתפרסם ב-2011. בספר מביא פינקר נתונים רבים מתוך מאות מחקרים המעידים על ירידה ברמת האלימות הפיזית בין בני-אדם, גם בטווח הזמן הארוך בפרהיסטוריה ובהיסטוריה, וגם בטווח הזמן הקצר של עשרות השנים האחרונות, ומסיק שראשית המאה ה-21 היא התקופה השלווה בתולדות האנושות. דעיכת האלימות מתבטאת גם בירידה ברמות פשע אלים, כפי שמתבטא בשיעור מעשי רצח, וגם בהתבססות יחסי שלום בעיקר בין משטרים דמוקרטיים, ובהיעלמותן הכמעט-מוחלטת של מלחמות בין מדינות. בד בבד מנסה פינקר לבאר כיצד ניתן להסביר דעיכה זו בגורמים היסטוריים, סוציולוגיים, ביולוגיים ופסיכולוגיים, מתוך הבנת שורשי האלימות בטבע האדם. הספר זכה לשבחים רבים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בספטמבר 2024	הצלבנים מול חומות ירושלים. תמונה מהמאה ה-19 התקופה הצלבנית בתולדות ירושלים החלה עם כיבוש ירושלים בידי הצלבנים ב־15 ביולי 1099. בכך הגיעו לקיצן 400 שנה של שלטון מוסלמי בעיר. לאחר כיבוש ירושלים הוכרז גוטפריד מבויון כ"מגן הקבר הקדוש", והיה הראשון בשושלת של מלכים צלבניים ששלטו בממלכת ירושלים הצלבנית. לראשונה מאז חורבן העיר בשנת 70, שימשה ירושלים כעיר בירה של ישות מדינית עצמאית - בפעם האחרונה עד המאה ה-20. הצלבנים שיפצו את כנסיות ירושלים וחנכו מחדש את כנסיית הקבר כמבנה קומפקטי והרמוני שבו מוצאים מזרח ומערב שיווי משקל. הר הבית והמבנים הקדושים עליו הפכו לכנסיות, ומגדל דוד שופץ והורחב לצורתו הידועה כיום. בשנת 1187 נכבשה ירושלים על ידי צבאו של צלאח א-דין והעיר נכנסה אל התקופה האיובית הקצרה. בסוף מסע הצלב השישי, בשנת 1229, חזרה ירושלים לשליטה צלבנית שנמשכה עד שנת 1244 - עם כיבוש העיר על ידי פושטים ח'ואריזמים. עליית הממלוכים לשלטון במצרים בשנת 1260 וכיבושם את ארץ ישראל סימנה את תום התקופה הצלבנית-איובית. בתום התקופה חזרה ירושלים למעמד גאופוליטי משני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בספטמבר 2024	עטיפת הספר הראשון בסדרת שיר של אש ושל קרח, "משחקי הכס", בעברית בהוצאת 'אופוס' שיר של אש ושל קרח היא סדרה של ספרי פנטזיה אפיים מאת הסופר והתסריטאי האמריקאי ג'ורג' ר. ר. מרטין. מרטין החל לכתוב את הספר הראשון בסדרה, משחקי הכס, בשנת 1991 והוא יצא לאור ב-1996. הוא תכנן במקור את הסדרה כטרילוגיה, אולם עם התפתחות תהליך הכתיבה, הוא הרחיב את העלילה ואת הדמויות ובהתאם שינה את תחזיותיו על מספר הספרים הסופי של הסדרה ל-7 ספרים מתוכננים. נכון ל-2023 פורסמו חמישה מתוך שבעת הספרים המתוכננים. האחרון מביניהם, "ריקוד עם דרקונים", יצא לאור בשנת 2011. הכרך השישי, "רוחות החורף", נמצא בתהליך כתיבה מאז 2011, ומרטין אף חשף מספר פרקים ממנו בכנסים ובבלוג שלו. שמו של הספר השביעי והאחרון בסדרה נקבע ל"חלום האביב". עלילת הסדרה מתרחשת ביבשות הבדיוניות וסטרוז במערב ואסוס במזרח, אשר ים צר מפריד בינן. כל פרק בסיפור מוצג מנקודת מבט של דמות שונה. הסדרה מציגה שלושה סיפורים עיקריים השזורים זה בזה: מלחמת ירושה בין כמה משפחות אצולה על השליטה בווסטרוז, האיום הגובר והולך של "האחרים" העל-טבעיים באזור השממה הצפוני של וסטרוז מעבר לחומה הגדולה, וסיפורה של דאינריז (דאני) טארגאריין, בתו הגולה של המלך שהודח, החיה בחשאי באסוס ומתכננת להשיג מחדש את השליטה על וסטרוז. ההשראה של מרטין לכתיבה של "שיר של אש ושל קרח" הייתה מלחמות הירושה בין משפחות האצולה האנגליות בית לנקסטר ובית יורק במאה ה-15, שנודעו בשם "מלחמות השושנים", ו"המלכים הארורים", סדרת הרומנים ההיסטוריים מאת הסופר הצרפתי מוריס דרואון, שעוקבים אחר מאבקי השליטה בממלכת צרפת במאה ה-14. נכון לאפריל 2019, הספרים מכרו יותר מ-90 מיליון עותקים ברחבי העולם, לאחר שתורגמו ל-47 שפות החל מינואר 2017. הכרך הרביעי והחמישי הגיעו לראש רשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס עם פרסומם. בין היצירות הנגזרות הרבות שנוצרו בעולם של "שיר של אש וקרח" ניתן למצוא מספר נובלות מקדימות, סדרת טלוויזיה, עיבוד קומיקס וכמה משחקי קלפים, משחק לוח ומשחקי וידאו. סדרת הטלוויזיה, שרצה במשך 8 עונות בין 2011 ל-2019, זכתה בפרסים רבים, לרבות 4 זכיות בפרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר (2015, 2016, 2018, 2019) ונתוני צפייה שוברי שיאים, אשר תרמו לעלייה בפופולריות של הספרים ועלייה משמעותית בקצב מכירתם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בספטמבר 2024	דגל אוסטרליה דגל חבר העמים של אוסטרליה שואב את עיצובו מעיצוב הנס הכחול, בדומה לדגליהן של רבות ממושבותיה ההיסטוריות של בריטניה. הדגל אומץ לאחר שנבחר בתחרות עיצוב בשנת 1901, השנה שבה קיבלה אוסטרליה את עצמאותה מבריטניה. עיצובו של הדגל הוא עיצוב נס בריטי כחול טיפוסי הכולל את היוניון ג'ק בקנטון (הרבע השמאלי העליון הצמוד לתורן) ושדה כחול עם הטבעה של כוכב חבר העמים (כוכב בעל שבעה קודקודים) ובהדמיית מערכת הצלב הדרומי. היוניון ג'ק מבטא את הקשר ההיסטורי והתרבותי בין אוסטרליה ובריטניה, וכל קרן בכוכב חבר העמים מסמלת את אחת מהמדינות והטריטוריות של אוסטרליה, והצלב הדרומי מסמל את מקומה של אוסטרליה בחצי הכדור הדרומי. אף שהדגל נבחר כדגל הלאומי האוסטרלי כבר בשנת 1901, הוא אומץ באופן רשמי וחוקי רק לאחר חקיקתו של חוק הדגלים בשנת 1953, 50 שנה מאוחר יותר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בספטמבר 2024	Ray of Light (בעברית: קֶרֶן אוֹר) הוא אלבום האולפן השביעי של הזמרת-יוצרת האמריקאית מדונה, שיצא לאור ב-22 בפברואר 1998. זהו אלבום אלקטרוני וטכנו-פופ, המשלב סוגות מוזיקליות רבות. לצורך הפקתו עבדה הזמרת על קולה ושרה בטווח קולי גדול יותר ובטון מלא בהרבה בהשוואה ליצירות קודמות. מדונה החליטה לאמץ מוטיבים רבים מהקבלה, שבאים לידי ביטוי בלחני השירים באלבום ובמילותיהם. בהמשך לכך אף לקחה שיעורים על דתות ההינדואיזם והבודהיזם ותרגלה אשטנגה יוגה באופן יום-יומי. האלבום, שנחשב ליצירה הטובה ביותר של מדונה לפי מבקרי המוזיקה, זכה לשבחים בין-לאומיים. המבקרים הדגישו בעיקר את הכיוון המוזיקלי החדש שלו, הפקתו המורכבת, החדשנית והניסיונית של אורביט וכישורי הכתיבה של מדונה. האלבום כונה כ"הרפתקני" ונודע בצליליו המופנמים, הרוחניים והדתיים. גם שנים לאחר פרסומו המשיך לצבור ביקורות חיוביות, ולעיתים אף הוכתר כמגנום אופוס של הזמרת. נוסף על כך, הוא דורג כאחד מאלבומי הפופ מיינסטרים הגדולים ביותר בכל הזמנים. הוא זכה בארבעה פרסי גראמי מתוך שש מועמדויות שקיבל. האלבום הופיע לראשונה במקום השני במצעד הבילבורד 200 וקבע את שיא המכירות לאלבום נשי בשבוע הראשון לצאתו. הוא הגיע למקום הראשון ב-17 מדינות נוספות. כמו כן, דורג בין חמשת המקומות הפותחים של מצעדי המוזיקה ברוב השווקים הבין-לאומיים. ברחבי העולם נמכר Ray of Light בלמעלה מ-16 מיליון עותקים – אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים בידי נשים. מתוכו יצאו חמישה סינגלים, ביניהם שני הלהיטים "Frozen" ו-"Ray of Light", שנכנסו לחמישייה הפותחת ברוב מצעדי השירים בעולם. לימים ציינו מבקרי מוזיקה רבים את השפעתו של האלבום על המוזיקה הפופולרית ותרומתו להפצת האלקטרוניקה בתרבות הפופ המרכזית באמריקה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בספטמבר 2024	טובה סנהדראי, אוקטובר 1959 טובה סַנְהֶדְראי-גולדרייך (1906, טרנופול – 1993, ירושלים) הייתה פעילה מרכזית בזרם הציונות הדתית והסוציאליסטית בישראל, ממייסדות ארגון הפועלות של הפועל המזרחי ומראשותיו, חברת הכנסת מטעם סיעת מפד"ל (האישה הדתייה הראשונה שנבחרה לכנסת), יושבת ראש תנועת "אמונה" ומייסדת הארגון הראשון לשירות לאומי לבנות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בספטמבר 2024	"הדיבוק" מאת אנ-סקי מועלה בתיאטרון יידי בפולין בשנות העשרים התיאטרון בשפת היידיש התפתח והגיע בתקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 לשיא שנמשך עד לזמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה. מרכזו היה באזורים היהודיים התוססים במזרח אירופה ובמרכזה, אך ניתן היה למוצאו גם בפריז, בלונדון, בברלין ואולי יותר מכל בניו יורק. התיאטרון הציג רפרטואר רחב של סגנונות מאופרטה ומלודרמה ועד לדרמה אקספרסיוניסטית. בעשורים שבהם התקיים התפתח התיאטרון היידי לכלל תרבות תיאטרון שלמה ועשירה, ולה כותבים קאנוניים כש. אנ-סקי, אברהם גולדפדן ואיציק מאנגר, וכוכבי במה כדז'יגאן ושומאכר. מלחמת העולם השנייה והשואה, ששמו קץ לציוויליזציה היהודית בת מאות השנים במזרח אירופה, על כל גווניה, גזרו גם כליה על תיאטרון היידיש; הרוב המכריע של יוצריו וקהל היעד שלו נרצחו על ידי הנאצים. אולם למרבה הפלא תיאטרון היידיש הוסיף לפעול לסירוגין גם בתוך החורבן, ואף הצליח לקיים סוג של חיים לאחר המוות במזרח אירופה שלאחר המלחמה. בישראל, בה הפגין הממסד בעבר סלידה מתרבות היידיש, המשיכה היצירה בתיאטרון היידיש, והוקם תיאטרון יידישפיל הזוכה לקהל צופים נאמן, ובו שחקנים כשמואל עצמון, כיענקל'ה בודו וכיעקב אלפרין. בשנת 1996 חוקקה הכנסת חוק להקמת רשות לאומית לתרבות היידיש, שתכליתה "לקדם, לסייע ולעודד את היצירה בת זמננו בלשון היידיש". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בספטמבר 2024	חזית בית אליעזר בן יהודה בתלפיות תלפיות היא שכונה ירושלמית ותיקה, השוכנת בגבולה הדרום-מזרחי של העיר. השכונה התפתחה בתקופת המנדט, וכוללת אזור מגורים ירוק ופסטורלי, ולצדו שיכונים ואזור תעשייה. ייחודה של תלפיות הוא בהיותה השכונה היחידה בירושלים שתוכננה כ"עיר מודרנית" בת כ-800 בתי אב עוד לפני תקופת המנדט (דבר שלא התגשם), וכן בעמידתה רבת-השנים כשכונת סְפר בגבול העיר. בין האישים המפורסמים שהתגוררו בשכונה ניתן למנות את אליעזר בן יהודה, אבל פן, יוסף קלוזנר ושמואל יוסף עגנון שאף תיאר את השכונה ואת ביתו בה בכמה מספריו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בספטמבר 2024	מוזאיקה בצבעי המועדון באצטדיון הקאמפ נואו, האצטדיון הביתי של ברצלונה מועדון הכדורגל ברצלונה הוא מועדון כדורגל מצליח מהעיר ברצלונה שבספרד. המועדון נוסד ב-29 בנובמבר 1899 על ידי קבוצת כדורגלנים שווייצרים, בריטים וקטלאנים, בראשות ז'ואן גאמפר. המועדון הפך למוסד קטלאני תרבותי בולט, ולפיכך המוטו שלו הוא "יותר ממועדון". קבוצת הבוגרים של המועדון עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון קאמפ נואו, האצטדיון הגדול באירופה, המונה 99,354 מקומות ישיבה והוא אחד הגדולים בעולם. מלבד קבוצת הכדורגל הידועה כולל המועדון גם קבוצת מילואים בשם ברצלונה אתלטיק, ועוד ארבע קבוצות מקצועניות בענפי ספורט אחרים: קבוצת כדורסל, כדוריד, כדורגל אולמות והוקי גלגיליות. המועדון חולק את פסגת הכדורגל הספרדי עם ריאל מדריד, והיריבות הספורטיבית ארוכת השנים בין השתיים הפכה לשם דבר בכדורגל הספרדי, שהתחדדה עקב הבדלים גדולים בעמדות הפוליטיות של תומכי שני המועדונים, במהלך שלטונו הדיקטטורי של פרנקו בספרד. המשחקים בין ברצלונה לריאל ידועים בכינוי "אל קלאסיקו". פרט ליריבות עם ריאל מדריד יש לברצלונה יריבות עירונית עם מועדון הכדורגל אספניול. המועדון הוא בין המובילים באירופה. במהלך השנים זכה המועדון מספר פעמים בגביעים יבשתיים על גלגוליהם השונים. הוא זכה 5 פעמים בתואר האירופי החשוב ביותר, ליגת האלופות. במועדון שיחקו במהלך השנים שחקנים ידועים רבים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בספטמבר 2024	העתק גבס של גולגולת LB1 הוֹמוֹ פְלוֹרֵסִיֶּנְסִיס הוא מין נכחד מן הסוג אדם המיוחד בקומתו הנמוכה, כמטר אחד, שבגללה התפרסם בתקשורת בכינוי "הוביט". עצמות של מספר פרטים ממין זה התגלו החל משנת 2003 באי פלורס שבאינדונזיה, ובכללם גולגולת ושלד מפורטים של נקבה בוגרת אחת, וכן כלי אבן שבהם השתמשו ועצמות חיות נכחדות שאותן כנראה צדו. הנפח הפנימי של קופסת המוח בגולגולת הוא הקטן ביותר שנמצא בפרט בוגר כלשהו מסוג האדם – כשליש מגודל המוח של אדם בן-ימינו ודומה לגודלו של מוח קוף אדם. מחלוקות מדעיות קיימות סביב פלורסיינסיס, וישנם חוקרים שסברו כי אין מדובר במין נפרד באבולוציה של האדם, אלא באוכלוסייה של המין האנושי בן ימינו הומו ספיינס שהייתה חולה בפגם גנטי או התפתחותי כלשהו, אולי צורה של מיקרוצפליה או תסמונת דאון. סברה זו נבעה בין השאר מן התארוך הראשוני המאוחר יחסית של הממצאים, 74 אלף עד 13 אלף שנים בלבד לפני זמננו, תקופה החופפת ברובה לתקופת הגירתו של האדם המודרני לאיי דרום מזרח אסיה ולאוסטרליה. ואולם בשנת 2016 תוקן התארוך של ממצאי פלורסיינסיס לתקופות מעט קדומות יותר – 190 אלף עד 50 אלף שנים לפני זמננו, לפי מספר שיטות שונות של תארוך רדיומטרי. לפי תארוך זה היה פלורסיינסיס בן-תקופתם של האדם הניאנדרטלי, האדם הדניסובי והאדם המודרני, אך קדום מבני האדם המודרניים הקדומים ביותר הידועים בדרום-מזרח אסיה ובאיי סונדה. בנוסף, מאובני אדם בלתי-מזוהים עדיין וכלי אבן מסותתים שנמצאו בפלורס מתקופות של עד לפני כמיליון שנה מצביעים על קדמוניותו של יישוב האדם באי, ובכך תומכים באפשרות של פלורסיינסיס כמין שמוצאו מהומו ארקטוס או ממיני הומינינים קדומים אף יותר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בספטמבר 2024	אוניית הוד מלכותה "רויאל אוק", אוניית מערכה, 1937 אוניית מערכה היא סוג של אוניית מלחמה. במאות ה-19 וה-20 היה כלי שיט זה בין האוניות העיקריות בציי המלחמה. ההגדרה אוניית מערכה ניתנה לאוניות בעלות החימוש הכבד ביותר והשריון הכבד ביותר. המונח אוניית מערכה במובנו הצר מתייחס לסוג מסוים של אוניית קרב כבדת-החימוש ביותר, הגדולה מסיירת, ולתקופה המשתרעת מהופעת ה"דרדנוט" בראשית המאה ה-20 ועד לאחר מלחמת העולם השנייה. יש המכנים "אוניות מערכה" גם את אוניות הקרב המשוריינות בתקופת המעבר ממפרש לקיטור, במחצית השנייה של המאה ה-19, אשר בישרו את הופעתה של אוניית המערכה המודרנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בספטמבר 2024	עמדות פיקוח ובקרה במפעל העשרת האורניום באמצעים אלקטרומגנטיים Y-12. הנשים המפעילות כונו "בנות הקלוטרון", תפוקתן הייתה גבוהה, והן כלל לא ידעו מה החומר המיוצר ולמה ישמש. האתר הגרעיני באוק רידג' היה אתר הייצור והעשרת האורניום של פרויקט מנהטן. האתר פעל באוק רידג' בטנסי שבארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. האורניום המועשר שייצר שימש בפצצת האטום שהוטלה על הירושימה באוגוסט 1945, פצצת האטום הראשונה אי פעם שהוטלה באופן מבצעי. בנוסף, יוצרו בו לראשונה כמויות קטנות של פלוטוניום, יסוד בקיע שהתגלה לראשונה באותם ימים. באתר נבנו מפעלי ההעשרה והייצור, תחנת כוח ייעודית, והעיירה אוק רידג' למגורי עובדי הבנייה והייצור, והוא שכן במזרח מדינת טנסי, כ-29 ק"מ מערבית לנוקסוויל. מטה פרויקט מנהטן שכן תחילה ברובע מנהטן שבניו יורק, אך באוגוסט 1943, לאחר שכבר נבנו באתר חלק ממפעלי הייצור והעשרת האורניום, הועבר המטה ממנהטן לאוק רידג'. במהלך המלחמה התבצע עיקר המחקר המדעי המתקדם שנדרש לאתר על ידי המעבדה המטלורגית של אוניברסיטת שיקגו. האתר נבנה כולו בלוח זמנים קצר ובמאמץ כביר, החל מהפקעת הקרקעות הדרושות ועד הקמת מפעלי הייצור. בשל ראשוניותו של הפרויקט, חוסר הבשלות המדעית של תהליכי הפיתוח והייצור של פצצות אטום באותה עת, והעדיפות הגבוהה שנתן הממשל האמריקאי וצבא ארצות הברית לפרויקט, נבנו בו במקביל שלושה מפעלי ייצור והעשרה ענקיים שכל אחד מהם ייצר אורניום מועשר בשיטה שונה: האחד באמצעים אלקרומגנטיים, השני בשיטה של דיפוזיה תרמית, והשלישי באמצעות דיפוזיה גזית, שעבורו נבנה מבנה הגדול ביותר בעולם באותה עת. כל זאת על מנת להבטיח שלפחות שיטה אחת תפיק כמות מספיקה של אורניום מועשר כדי לייצר פצצת אטום עוד במהלך מלחמת העולם השנייה, גם אם שאר השיטות ייכשלו. על פי הערכת ארצות הברית, אם פצצה כזאת תיוצר ותוטל, כוח ההרס חסר התקדים שלה יהיה כל כך גדול, כך שיכריע באופן מוחץ את המלחמה ויביא לניצחון בעלות הברית. במהלך המלחמה היו אתר הייצור והעיירה אוק רידג' מקומות סודיים ביותר, הוקפו בגדרות, ואף לא סומנו במפות. הסודיות והחשדנות היו כל כך גבוהים שאפילו ארונות קבורה נפתחו ונבדקו בידי אנשי ביטחון. העובדים, רובם ככולם, כלל לא ידעו במה הם עוסקים. הם ראו כמויות עצומות של חומרי גלם נכנסים למפעלי הייצור, ומאידך שום דבר לא יוצא מהם. הם משגיחים על "חוגות ומתגים, כשמאחורי קירות בטון עבים מתבצעות ראקציות מסתוריות", בלי שהם יודעים כלל מה מטרת עבודתם (בתמונה נראות נשים שמפעילות עמדות פיקוח ובקרה במפעל העשרת האורניום בשיטה אלקטרומגנטית, שכונו "בנות הקלוטרון". הן כלל לא ידעו מה החומר המיוצר ולמה ישמש). רק לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי, ולאחר תום המלחמה, נאמר לעשרות אלפי עובדי הפרויקט שבעבודתם היו שותפים מכריעים בייצור פצצות האטום, ושהאומה כולה חבה להם חוב גדול על עבודתם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בספטמבר 2024	טורנדו על קנזס טורנדו על קנזס הוא ציור שמן על קנבס משנת 1929 של הצייר האֲזוֹרָני האמריקאי ג'ון סטיוארט קארי. הוא מתאר סצנה דרמטית שבה משפחה בורחת למחסה כשסופת טורנדו מתקרבת לחווה שלה, ומקביל בקומפוזיציה שלו לציורו של קארי ”הטבלה בקנזס“ מ־1928. מאמינים כי ביצירתו, הושפע האמן מאמנות הבארוק ומתצלומים של סופות טורנדו. הוא פיתח פחד מאסונות טבע ויראת שמיים כבר בילדותו, ושניהם ניכרים בציור. לאחר פרסומה לראשונה ב־1930, ”טורנדו על קנזס“ נחשבת ליצירה אֲזוֹרָנית ראויה לציון, אך ילידי קנזס לא אהבו את בחירת אזורם כמקום התרחשות האירוע שבציור. הציור אומנם זכה בפרסים, והיו ששיבחו אותו, אולם אחרים ביקרו את סגנון הציור של קארי כחובבני. עבודתו של קארי ספגה ביקורת מצד הציירים העכשוויים סטיוארט דייוויס ותומאס הארט בנטון, ואף צוינו שגיאות טכניות ביצירה. "טורנדו על קנזס" נמנית בין יצירותיו של קארי המתארות אסונות טבע בקנזס, ובהן גם הציור "אחרי הטורנדו" מ־1930 ו"הטורנדו" – הדפס אבן מ־1932. הציור הופיע במאמרים שפורסמו במגזינים שונים, לרבות "טיים" ו"לייף". זוהי אחת היצירות הידועות ביותר של קארי. החל מ-1935 מוצג הציור במוזיאון מוסקגון לאמנות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה