תומאס הארט בנטון

תומאס הארט בנטון
Thomas Hart Benton
לידה	15 באפריל 1889; Neosho, ארצות הברית
פטירה	19 בינואר 1975 (בגיל 85); קנזס סיטי, ארצות הברית
מקום לימודים	בית הספר לאמנות של מכון שיקגו; האקדמיה הצבאית המערבית; מכון האמנות של קנזס סיטי; אקדמיה ז'וליאן; בית הספר על שם קורקורן לאומנות ועיצוב ;
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אזורנות
יצירות ידועות	America Today
פרסים והוקרה	פרס צלחת הזהב (1960)
בן או בת זוג	Rita Piacenza Benton
צאצאים	Jessie Benton

תומאס הארט בנטון (באנגלית: Thomas Hart Benton;‏ 1889 – 1975) היה צייר אמריקאי. יחד עם גרנט ווד וג'ון סטיוארט קארי הוא היה בחזית התנועה האמנותית האֲזוֹרָנית. הדמויות המפוסלות בציוריו מציגות אנשים יומיומיים בסצנות החיים בארצות הברית. עבודתו קשורה חזק מאוד למערב ארצות הברית, האזור בו הוא נולד ושאותו כינה בית רוב חייו. הוא למד גם בפריז, התגורר בעיר ניו יורק יותר מעשרים שנה וצייר שם עשרות יצירות.^[1]

ביוגרפיה

ילדות וחינוך

בנטון נולד ב-15 באפריל 1889, בניאו, מיזורי, למשפחה של פוליטיקאים. היו לו שתי אחיות קטנות יותר, מרי ומילדרד, ואח צעיר נתנאל.^[2] אמו הייתה אליזבת וויז בנטון ואביו, קולונל מקנאס בנטון, היה עורך דין ונבחר ארבע פעמים לקונגרס של ארצות הברית. תומאס הארט בנטון, נקרא של שם דודו שהיה אחד משני הסנאטורים הראשונים של ארצות הברית שנבחרו ממיזורי. בהתחשב בקריירה הפוליטית של אביו, בנטון בילה בילדותו בין וושינגטון, די.סי. ומיזורי. אביו שלח אותו לאקדמיה הצבאית המערבית, בשנים 1905–1906, בתקווה להכין אותו לקריירה פוליטית. בנטון גדל בשתי תרבויות שונות ומרד בתוכניותיו של אביו. הוא רצה לפתח את התעניינותו באמנות, שאמו תמכה בה. כנער עבד כקריקטוריסט בעיתון בג'ופלין, מיזורי.

בעידוד אמו, בשנת 1907 נרשם בנטון לבית הספר של מכון האמנות של שיקגו. שנתיים לאחר מכן הוא עבר לפריז כדי להמשיך את לימודי האמנות באקדמיה ז'וליאן.^[3] אמו תמכה בו כלכלית ורגשית כדי שיתמסר לאמנות עד שהתחתן בתחילת שנות השלושים לחייו. בפריז פגש בנטון אמנים אחרים מצפון אמריקה, כמו דייגו ריברה המקסיקני וסטנטון מקדונלד-רייט, תומך בסגנון הציור סינכרומיזם. בהשפעתו של האחרון, בנטון אימץ אחר כך את הסגנון.

תחילת הקריירה ומלחמת העולם הראשונה

לאחר לימודיו באירופה, בנטון עבר לעיר ניו יורק בשנת 1912 וחזר לצייר. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא שירת בצי ארצות הברית והוצב בנורפוק, וירג'יניה. יצירותיו הקשורות למלחמה השפיעו על הסגנון שלו. הוא הכין רישומים ואיורים של העבודות במספנות. התיעוד הריאליסטי השפיע מאוד על סגנונו המאוחר. בהמשך המלחמה, שסווגה כ"הסוואה", צייר בנטון את הספינות המוסוות שנכנסו לנמל נורפוק.^[4] עבודתו נדרשה מכמה סיבות: להבטיח כי ציירי אוניות אמריקאיות מיישמים כראוי את תוכניות ההסוואה, לסייע בזיהוי ספינות אמריקאיות שעלולות לאבד מאוחר יותר, ולרשום רישומים על הסוואת האוניות של חילות הים האחרים של בעלות הברית. בהמשך אמר בנטון כי עבודתו עבור חיל הים "הייתה הדבר החשוב ביותר, עד שהפכתי לאמן."

נישואין ומשפחה

בגיל 33 התחתן בנטון עם ריטה פיאנצה, מהגרת איטלקית, בשנת 1922. הם נפגשו בזמן שבנטון לימד שיעורי אמנות בארגון שכונתי בעיר ניו יורק, שם הייתה אחת מתלמידיו. הם היו נשואים כמעט 53 שנים עד מותו של בנטון ב-19 בינואר, שנת 1975; ריטה נפטרה אחד עשר שבועות לאחר בעלה. לזוג נולדו בן, תומאס פיאנצה בנטון, יליד 1926, ובת, ג'סי בנטון, ילידת 1939.

המשך הקריירה

אמנות אֲזוֹרָנית

בשובו לניו יורק בראשית שנות העשרים הכריז בנטון על עצמו כ"אויב המודרניזם". הוא החל בעבודה הנטורליסטית והייצוגית המכונה "ציור אזורני". הוא סייר באמריקה, רשם רישומים של הדברים שראה. הוא היה חוזר לרישומים האלה שוב ושוב כטיוטות לציורים עתידיים. הוא הרחיב את היקף עבודותיו האזוריות, והגיע לשיאו בציורי קיר "אמריקה היום" בבית הספר החדש למחקר חברתי בשנים 1930–1931. בשנת 1984 נרכשו ושוחזרו ציורי הקיר כדי לתלותם בלובי של מגדל מרכז אקסא בשדרה השישית 1290, בניו יורק. בדצמבר 2012 נתרמו ציורי הקיר למוזיאון המטרופוליטן לאמנות, שהוצגו בתערוכה ב-2015.

בנטון פרץ אל הזרם המרכזי בשנת 1932. הוא זכה בעבודה לצייר ציורי קיר של החיים באינדיאנה, בתערוכת המאה של שנת 1933 בשיקגו. ציורי הקיר של אינדיאנה עוררו מחלוקת. בנטון צייר אנשים יומיומיים, וכלל תיאור של אירועים בתולדות המדינה אשר חלק מהאנשים לא רצו לפרסמם. המבקרים תקפו את עבודתו בגין הצגתם של חברי הקו-קלוקס-קלאן^[5] תנועה גזענית שהגיעה לשיאה בשנת 1925. באינדיאנה העריכו כ-30% מהגברים היו חברים בקלאן, ובשנת 1924 נבחר אחד מחבריה כמושל ואחרים התמנו למשרות פוליטיות אחרות.^[6]

ציורי הקיר האלה מוצגים כעת באוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון. ארבעה פאנלים נוספים מוצגים בתיאטרון האוניברסיטאי לשעבר המחובר לאולם. שני פאנלים, כולל זה עם תמונות של ה-ק.ק.ק. נמצאים באולם הרצאות וודבורן.

בשנת 1932 צייר בנטון גם את "אמנות החיים באמריקה", סט ציורי קיר גדולים לאתר מוקדם של מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית.^[7] פאנלים מרכזיים כוללים נופי העיר, נופי המערב, נופי הדרום ואמנות האינדיאנים.^[7] בשנת 1953 נרכשו חלק מהלוחות על ידי המוזיאון לאמנות אמריקאית של ניו בריטניה בקונטיקט, ומאז הם מוצגים שם.

ב־24 בדצמבר 1934 הוצג בנטון באחת מכריכות הצבע המוקדמות ביותר של המגזין "טיים".^[8] עבודתו הוצגה יחד עם עבודות עמיתיו גרנט ווד וג'ון סטיוארט קארי במאמר שכותרתו "הסצנה האמריקאית". השלישייה הוצגה כגיבורי האמנות האמריקאיים החדשים, והאֲזוֹרָנות תוארה כתנועת אמנות משמעותית.^[9]

בשנת 1935, בנטון עזב את הדיונים האמנותיים של ניו יורק. חזר למקום הולדתו במיזורי. הוא הוזמן ליצור ציור קיר לקפיטול מדינת מיזורי בג'פרסון סיטי. ה"היסטוריה חברתית של מיזורי" היא אולי העבודה הגדולה ביותר שלו. בראיון בשנת 1973 הוא אמר, "אם יש לי זכות להביע דעה, הייתי אומר כי ציור הקיר במיזורי הוא היצירה הטובה ביותר שלי."

בדומה לעבודותיו הקודמות, התעוררה מחלוקת על הצגתו את ההיסטוריה של המדינה, שכן הוא כלל את נושא העבדות ונושאים אחרים שנתפסו כבעייתיים. עם שובו למיזורי, התחבר בנטון לתנועת האמנות האֲזוֹרָנית.

הוא התיישב בקנזס סיטי וקיבל עבודת הוראה במכון לאמנות של קנזס סיטי. בסיס זה העניק לבנטון גישה גדולה יותר לאמריקה הכפרית, שהשתנתה במהירות. אהדתו של בנטון הייתה למעמד הפועלים ולחקלאיים הקטנים, שלא הצליחו להשיג יתרון חומרי למרות המהפכה התעשייתית. עבודותיו מראות לרוב את המלנכוליה, הייאוש והיופי של חיי העיר הקטנה.

בשנת 1937 פרסם בנטון את האוטוביוגרפיה שלו כאמן באמריקה, שזכתה לשבחים רבים. במהלך תקופה זו בנטון החל גם להפיק ליתוגרפיות חתומות, במהדורה מוגבלת,

קריירת הוראה

האוטוביוגרפיה של בנטון מצביעה על כך שבנו נרשם מגיל 3 עד 9 בבית הספר סיטי וקאנטרי בניו יורק בתמורה להוראת האמנות שלו שם. הוא כלל את מייסדת בית הספר, קרוליין פראט, בפאנל "פעילויות בעיר עם אולם ריקודים", אחד מעשרת הפאנלים ב"אמריקה היום". בנטון לימד בליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק בשנים 1926–1935 ובמכון לאמנות של קנזס סיטי בשנים 1935–1941. התלמיד המפורסם ביותר שלו, ג'קסון פולוק, אותו חנך בליגת הסטודנטים לאמנות, ייסד את תנועת האקספרסיוניזם המופשט. פולוק אמר לעיתים קרובות כי תורתו המסורתית של בנטון נתנה לו משהו למרוד בו. עם עוד אחד מתלמידיו, גלן רונדס, שהמשיך להיות מחבר ומאייר פורה של ספרי ילדים, בנטון בילה קיץ בסיורים במערב ארצות הברית בראשית שנות השלושים.

תלמידיו של בנטון בניו יורק וקנזס סיטי כללו ציירים רבים שתרמו משמעותית לאמנות אמריקאית. הם כללו את אחיו של פולוק, צ'ארלס פולוק, צ'ארלס בנקס וילסון, פרדריק ג'יימס, רג'ינלד מארש, צ'ארלס גרין שו, מרגוט פיט, רוג'ר מדריס, גלן גנט, פולר פוטר ואחרים.

בשנת 1941 פוטר בנטון מהמכון לאמנות לאחר שאמר כי מוזיאון האמנות הטיפוסי היה "בית קברות שמנוהל על ידי ילד יפה עם מפרקי כף יד עדינים והליכה מתנדנדת", כוונתו הייתה על ההשפעה המוגזמת של הומואים בעולם האמנות.^[10]

חיים מאוחרים

במהלך מלחמת העולם השנייה בנטון יצר סדרה בכותרת "שנת הסיכון", אשר הציגה את האיום על האידיאלים האמריקניים על ידי הפשיזם והנאציזם. ההדפסים הופצו באופן נרחב. לאחר המלחמה, הזרם האֲזוֹרָני באמנות נעלם, עקב העלייה של האקספרסיוניזם המופשט.^[11] בנטון נשאר פעיל כשלושים שנה נוספות, אך עבודתו כללה פרשנויות חברתיות פחות בולטות והציגה נופים קדם-תעשייתיות.

הוא המשיך לצייר ציורי קיר, כולל את לינקולן (1953), עבור אוניברסיטת לינקולן בג'פרסון סיטי, מיזורי וציורים נוספים עבור מוסדות שונים ברחבי ארצות הברית, כולל ספריית הנשיא טרומן שאיתו התיידד.

בנטון נפטר ב-19 בינואר 1975 בעבודה בסטודיו שלו, כשהשלים את ציור הקיר עבור מוזיאון היכל התהילה של מוזיקת קאנטרי בנשוויל, טנסי.

מורשת

בנטון נבחר לאקדמיה הלאומית לעיצוב בשנת 1954 והפך לחבר מן המניין בשנת 1956.

בשנת 1977, הסטודיו הביתי והמגורים הוויקטוריאני של בנטון הוגדר על ידי מיזורי כאתר היסטורי לאומי.^[12] האתר ההיסטורי נשמר כמעט ללא שינוי מאז מותו; מברשות בגדים, רהיטים ומכחולים עדיין קיימים במקום. מוזיאון הבית ההיסטורי, מציג 13 יצירות אמנות מקוריות, פתוח לסיורים מודרכים.

בנטון היה נושא הסרט התיעודי המפורסם משנת 1988, תומאס הארט בנטון, בבימויו של קן ברנס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תומאס הארט בנטון בוויקישיתוף

תומאס הארט בנטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי תומאס הארט בנטון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
תומאס הארט בנטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ ULAN Full Record Display (Getty Research), www.getty.edu
^ About Benton | Ken Burns, Thomas Hart Benton (באנגלית)
^ Thomas Hart Benton: Murals in the Missouri State Capitol, web.archive.org, ‏2015-02-21
^ "Exhibit on artist Thomas Hart Benton highlights influence from Navy stint"
^ IU Art Museum opens doors to conservation of famed Thomas Benton murals: IU News Room: Indiana University, newsinfo.iu.edu
^ ISL: Ku Klux Klan in Indiana, www.in.gov
^ ¹ ² New Britain Museum of American Art | Art Museum in New Britain, CT, NBMAA (באנגלית)
^ Time, inc., Thomas Benton's Thomas Benton : he knows an ass and the dust of his kicking., Time, 1934
^ "The U.S. Scene"
^ "Benton Hates Museums"
^ New Britain Museum of American Art - Benton Biography, web.archive.org, ‏2011-07-26
^ "Travel". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-05.

[1] ULAN Full Record Display (Getty Research), www.getty.edu

[2] About Benton | Ken Burns, Thomas Hart Benton (באנגלית)

[3] Thomas Hart Benton: Murals in the Missouri State Capitol, web.archive.org, ‏2015-02-21

[4] "Exhibit on artist Thomas Hart Benton highlights influence from Navy stint"

[5] IU Art Museum opens doors to conservation of famed Thomas Benton murals: IU News Room: Indiana University, newsinfo.iu.edu

[6] ISL: Ku Klux Klan in Indiana, www.in.gov

[nbmaa.org-7] ¹ ² New Britain Museum of American Art | Art Museum in New Britain, CT, NBMAA (באנגלית)

[8] Time, inc., Thomas Benton's Thomas Benton : he knows an ass and the dust of his kicking., Time, 1934

[9] "The U.S. Scene"

[10] "Benton Hates Museums"

[11] New Britain Museum of American Art - Benton Biography, web.archive.org, ‏2011-07-26

[12] "Travel". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-05.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]