שביט (משגר לוויינים)

שביט
	שיגור הלוויין אופק 7
ייעוד	שיגור לוויינים למסלול לווייני נמוך
יצרן	התעשייה האווירית לישראל
ארץ ייצור	ישראל
היסטוריית שיגורים
סטטוס	בשימוש
אתרי שיגור	בסיס חיל-האוויר פלמחים
שיגורים	12
הצלחות	10
כישלונות	2
שיגור ראשון	19 בספטמבר 1988
מטענים ידועים	לוויני אופק
יכולת
מטען ל־LEO	380 ק"ג
גובה	22 מטרים
קוטר	1.35 מטר
משקל	30,500 עד 70,000 ק"ג
שלבים	3 (אפשרי 4)
דחף	774 קילו-ניוטון
מתקף סגולי	בריק - 268 שניות; בגובה פני הים - 250 שניות
זמן בעירה	55 שניות
דלק	HTPB
דחף	1,650 קילו-ניוטון
מתקף סגולי	280 שניות
זמן בעירה	82 שניות
דלק	HTPB
מספר מנועים	1
דחף	774 קילו-ניוטון
מתקף סגולי	בריק - 268 שניות; בגובה פני הים - 250 שניות
זמן בעירה	55 שניות
דלק	HTPB
מספר מנועים	1
דחף	58.8 קילו-ניוטון
מתקף סגולי	298 שניות
זמן בעירה	94 שניות
דלק	מוצק
דחף	0.40 קילו-ניוטון
מתקף סגולי	200 שניות
זמן בעירה	800 שניות
דלק	N2O4

שביט הוא משגר לוויינים ישראלי מתוצרת מפעל מלמ של התעשייה האווירית. הוא מיוצר החל משנת 1982 ומשמש לשיגור לוויינים קטנים למסלול לווייני נמוך, רובם ככולם ממשפחת לווייני אופק. השביט שוגר למסלול לראשונה ב-19 בספטמבר 1988 מבסיס פלמחים כשהוא נושא את הלוויין הישראלי הראשון אופק 1. שיגור זה הפך את ישראל למדינה השמינית שמשיגה יכולת שיגור עצמאית למסלול.^[3]

השביט משוגר מבסיס פלמחים. בניגוד למשגרי לוויינים אחרים בעולם, ה"שביט" משוגר מערבה, נגד סיבוב כדור הארץ, וזאת עקב הרצון למנוע נפילתם של שברים על מקומות מיושבים וכן להימנע מטיסה מעל מדינות עוינות.^[4] השיגור מערבה מצריך יותר כוח מאשר שיגור לכיוון מזרח; דבר המקטין את יכולת הנשיאה של המשגר באחוזים ניכרים. לשביט יכולת נשיאה של 290 ק"ג ואילו גרסאות מתקדמות שלו מיועדת לשאת 350 ק"ג ואף 380 ק"ג למסלול לווייני נמוך.^[1] המשגר הוא בעל שלושה שלבים המונעים בדלק מוצק. המנועים הרקטיים של שני השלבים הראשונים מיוצרים על ידי מפעל "גבעון" (בעבר של תעש ומנובמבר 2018 של "תומר"), והמנוע של השלב השלישי מיוצר על ידי רפא"ל ומכונה "אזוב".

רקע

עקב מדיניות העמימות של ישראל אין די מידע כדי לקבוע מתי בדיוק הוחלט להתחיל את פרויקט משגר השביט. עם זאת, על פי מספר פרסומים שונים כבר בתחילת שנות ה-70 החלה התעניינות בצמרת הביטחונית בישראל בהקמת תוכנית שיגור לווייני צילום ומודיעין.^[5] בכתבה בעיתון "מיאמי הראלד", למחרת שיגור הלוויין אופק 1, רמז יו"ר סוכנות החלל הישראלית דאז, יובל נאמן, כי ישראל עבדה על הלוויין והמשגר כבר מתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20.^[6] יתרה מכך, בפרסום של העיתון הארץ ממרץ 1995 נחשף כי במהלך פעולה משפטית של התעשייה האווירית נגד עובד שלה לשעבר, הודתה התעשייה האווירית כי כבר בשנת 1973 בחנה את הסבירות להצלחת שיגור לוויין דמוי "אופק" על גבי משגר דמוי השביט והסיקה כי הקמת פרויקט כזה הוא מעשי.^[7]

הצורך הישראלי ביכולת שיגור עצמאית ובלוויין בא לידי ביטוי בשנת 1973 במלחמת יום הכיפורים, על הכשלים המודיעיניים שהתגלו במהלכה. במשך עשורים נעזרה ישראל בגישה מצומצמת לתמונות לוויין אמריקאיות; לאחר תקיפת הכור הגרעיני בעיראק בשנת 1981 הוגבלה עוד יותר הגישה שניתנה לישראל לתוצרים של לוויינים אמריקאיים. על פי פרסומים שונים, לפני ההחלטה הרשמית בשנת 1982 להקמת תוכנית חלל, ניסתה ישראל פעמיים, בשנים 1975 ו-1981, לרכוש שליטה מלאה על לוויין אמריקאי או לרכוש גישה מלאה ללוויין אמריקאי. יצחק רבין אף ציין כי בדצמבר 1975, שר הביטחון דאז שמעון פרס הגיש בקשה רשמית לרכישת לוויין מהאמריקאים בתמורה למיליארד דולר אמריקאי. לעומת זאת, מספר חודשים לאחר מכן, כאשר העיד בפני חברי קונגרס, טען רבין כי אחרי הכל ישראל לא ביקשה מהם לוויין.^[8]

פיתוח

פיתוחו המעשי של משגר השביט החל בנובמבר 1982,^[5] כאשר יובל נאמן, אז שר המדע והטכנולוגיה הכריז כי ישראל תקים סוכנות חלל במטרה לבנות ולשגר לוויינים. השביט פותח על ידי התעשייה האווירית לישראל כקבלן הראשי ומפעל מלמ בייחוד. התעשייה הצבאית ייצרה את המנועים הרקטיים של שני השלבים הראשונים, ורפא"ל ייצרה את המנוע הרקטי לשלב השלישי של השביט. השביט הוא משגר תלת-שלבי המונע בדלק מוצק אשר תוכנן לשאת מטען של עד 250 ק"ג למסלול לווייני נמוך. הערכות שונות שיערו תחילה כי שני השלבים הראשונים של השביט לקוחים מהטיל הבליסטי יריחו 2. מאוחר יותר הערכות אלה אושרו בפרסום זר.^[9]

מאפיינים

משגר השביט הראשון היה משגר תלת-שלבי קטן המונע בדלק מוצק ומבוסס על הטיל הבליסטי יריחו 2. הגרסה החדשה יותר של השביט נקראה תחילה "Next" אך שונתה מאוחר יותר לשביט 2. לשביט יכולת נשיאה של 290 ק"ג ואילו גרסאות מתקדמות שלו מיועדות לשאת 350 ק"ג ואף 380 ק"ג.

השביט שוגר לראשונה בשנת 1988 ועקב מיקומה הגאוגרפי ויחסיה העוינים של ישראל עם המדינות השכנות, השביט משוגר מערבה בניגוד לכיוון הסיבוב של כדור הארץ, באופן המקטין את יכולת הנשיאה של המשגר באחוזים ניכרים. שיטת שיגור זו מנוגדת להיגיון ההנדסי והכלכלי ולכן איננה נהוגה בעולם, אך בישראל היא כורח המציאות עקב מיקומה הגאוגרפי. הדבר נעשה כדי שבמקרה של כישלון, הלוויינים לא יפלו על אזורים מיושבים או לידיהן של מדינות ערב השכנות. גם בשיגור מערבה אין לישראל יד חופשית, זאת עקב רוחבו הצר יחסית של הים התיכון והאיים הפזורים בו. למעשה, ישראל יכולה לשגר לתוך מסדרון צר המסתכם במספר מעלות, אם ברצונה למנוע אפשרות של נפילת הלוויין על שטחים מיושבים בשלבי השיגור הראשונים.^[10] נוהל זה הוחל בשנת 1988 ונמשך מאז.

בתהליך השיגור, שני השלבים הראשונים של השביט מאיצים אל מחוץ לאטמוספירה ולאחר מכן ניתקים מהשלב השלישי שנושא את הלוויין. השלב השלישי ממשיך בשיוט לא ממונע סביב כדור הארץ בזמן שהחיפוי המגן על הלוויין מוסר והלוויין נחשף לראשונה לתנאי החלל. לאחר מכן מנועי השלב השלישי מאיצים את הלוויין למהירות הנדרשת על מנת להיכנס למסלול ולבסוף הלוויין נפרד מהמשגר ומתחיל את תפקודו העצמאי בחלל בזמן שהשלב השלישי נופל למימי כדור הארץ.^[11] ניווט המשגר מתבצע באמצעים אווירודינמיים והטיית וקטור הדחף של השלב הראשון. ניווט השלב השני מתבצע על ידי הזרקת נוזל לתוצרי הפליטה של המנוע.^[4]

היסטוריית שיגורים

השביט שוגר מבסיס פלמחים שתים עשרה פעמים והכניס בהצלחה מטען למסלול עשר פעמים. בשיגור הרביעי והשישי כשל המשגר לפני שהגיע לחלל. כל שיגורי השביט נשאו לוויינים מסדרת לווייני אופק; שני השיגורים הראשונים נשאו לווייני ניסוי והיתר הם לווייני ריגול שנועדו לצילום לצורך איסוף מודיעין צבאי.

גרסת משגר	תאריך שיגור	מקום שיגור	מטען	תוצאה
שביט	19 בספטמבר 1988	בסיס פלמחים	אופק 1	הצלחה
שביט	3 באפריל 1990	בסיס פלמחים	אופק 2	הצלחה
שביט 1	5 באפריל 1995	בסיס פלמחים	אופק 3	הצלחה
שביט 1	22 בינואר 1998	בסיס פלמחים	אופק 4	כישלון
שביט 1	28 במאי 2002	בסיס פלמחים	אופק 5	הצלחה
שביט 1	6 בספטמבר 2004	בסיס פלמחים	אופק 6	כישלון
שביט 2	11 ביוני 2007	בסיס פלמחים	אופק 7	הצלחה
שביט 2	22 ביוני 2010	בסיס פלמחים	אופק 9	הצלחה
שביט 2	9 באפריל 2014	בסיס פלמחים	אופק 10	הצלחה
שביט 2	13 בספטמבר 2016	בסיס פלמחים	אופק 11	הצלחה
שביט 2	6 ביולי 2020	בסיס פלמחים	אופק 16	הצלחה
שביט 2	29 במרץ 2023	בסיס פלמחים	אופק 13	הצלחה

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שביט בוויקישיתוף

‏"Israel's Quest for Satellite Intelligence" עמ' 33–38, מידע מורחב על פרויקט השביט מתוך היומן האקדמי Studies in Intelligence של ה-CIA,‏ 2001.
משגר השביט באתר התעשייה האווירית
משגר השביט באתר Encyclopedia Astronautica
סרטון מאת משרד הביטחון של שיגור הלוויין אופק 16 על ידי משגר השביט
שביט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ‏השביט באתר של התעשייה האווירית לישראל
^ קסטור 120 באתר Encyclopedia Astronautica
^ ‏פרטים אודות השביט Space Launch Report
^ ¹ ² ‏ משגר השביט באתר סוכנות החלל הישראלית
^ ¹ ² אי. אל. זורן,‏ "Israel's Quest for Satellite Intelligence" ‏ 2001,‏ Studies in Intelligence,‏ CIA. עמ' 33–38
^ חואן או. טמאיו, "Israel Launches Satellite With Military Potential",‏ 20 בספטמבר 1988, מיאמי הראלד, עמ' 14
^ שרון שדה, "IAI Confirms Having Satellite-Launching Capability in 1973",‏ 16 במרץ 1995, הארץ, עמ' 6
^ ג'ושוע בריליאנט, "A Peek Under the Shroud of Secrecy",‏ 23 בספטמבר 1988, ג'רוזלם פוסט, עמ' 4
^ ‏ "NTI: Country Overviews: Israel: Missile Overview", אוקטובר 2007,‏ Nuclear Threat Initiative
^ ג'ון מ. לוגסדון,‏ משגר השביט, באנציקלופדיה בריטניקה
^ "שיגור אופק 9 באמצעות משגר הלוויינים שביט – עובדות על הלוויין, המשגר ותהליך השיגור", 23 ביוני 2010, הידען

[השביט,_IAI-1] ¹ ² ‏השביט באתר של התעשייה האווירית לישראל

[2] קסטור 120 באתר Encyclopedia Astronautica

[3] ‏פרטים אודות השביט Space Launch Report

[המשגר_באתר_ISA-4] ¹ ² ‏ משגר השביט באתר סוכנות החלל הישראלית

[פרטים_שפורסמו_על_ידי_ה-CIA_כחלק_מה-Studies_in_Intelligence-5] ¹ ² אי. אל. זורן,‏ "Israel's Quest for Satellite Intelligence" ‏ 2001,‏ Studies in Intelligence,‏ CIA. עמ' 33–38

[6] חואן או. טמאיו, "Israel Launches Satellite With Military Potential",‏ 20 בספטמבר 1988, מיאמי הראלד, עמ' 14

[7] שרון שדה, "IAI Confirms Having Satellite-Launching Capability in 1973",‏ 16 במרץ 1995, הארץ, עמ' 6

[8] ג'ושוע בריליאנט, "A Peek Under the Shroud of Secrecy",‏ 23 בספטמבר 1988, ג'רוזלם פוסט, עמ' 4

[9] ‏ "NTI: Country Overviews: Israel: Missile Overview", אוקטובר 2007,‏ Nuclear Threat Initiative

[10] ג'ון מ. לוגסדון,‏ משגר השביט, באנציקלופדיה בריטניקה

[11] "שיגור אופק 9 באמצעות משגר הלוויינים שביט – עובדות על הלוויין, המשגר ותהליך השיגור", 23 ביוני 2010, הידען

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

משגרי לוויינים וחלליות
בשימוש	ארצות הברית אטלס 5 • טאורוס • מינוטואר • אלקטרון • אנטארס • פאלקון 9 • פאלקון כבד • פגאסוס • SLS‏ • וולקן קנטאור • פיירפליי אלפה רוסיה סויוז 2 • אנגרה • פרוטון (פרוטון M) צ'אנגג'נג (2C‏ • 2D‏ • 2F‏ • 3A‏ • 3B‏ • 3C‏ • 4B‏ • 4C‏ • 5 • 6 • 7 • 8 • 11) • קואיג'ואו • קינטיקה 1 • קרס 1 • Zhuque • Jielong ‏• גרביטי • היפרבולה הודו GSLV‏ • PSLV‏ • SSLV • LVM-3‏ יפן H-II‏ (H-IIA)‏ • H-3‏ • אפסילון איראן סימורג • Qaem האיחוד האירופי וגה צרפת אריאן 6 קוריאה הדרומית נורי קוריאה הצפונית אונחה ישראל שביט
יצאו משימוש	ארצות הברית אטלס (1 • 2 • 3 • אג'ינה • אייבל • קנטאור • A‏ • B‏ • C‏ • D‏ • E/F‏ • G‏ • H‏ • LV-3B‏ • SLV-3) • אתנה • ג'ונו 2 • דלתא (0100 • 2 • 3 • 4 • 1000 • 2000 • 3000 • 4000 • 5000 • A‏ • B‏ • C‏ • D‏ • E‏ • G‏ • J‏ • L‏ • M‏ • N)‏ • ואנגארד • טיטן (טיטן 2 23G‏ • טיטן 2 GLV‏ • 3A‏ • 3B‏ • 3C‏ • 3D‏ • 3E‏ • טיטן 3 מסחרי • 4‏ • 34D) • ליטל ג'ו • סטורן (1 • 5 • IB‏ • INT-21) • פאלקון 1 • רדסטון • תור (אג'ינה • אייבל • אייבלסטאר • בורנר • דלתא • תוראד-אג'ינה • DSV-2 • DSV-2U)‏ • Launcher One • סקאוט ברית המועצות ספוטניק • לונה • ווסטוק (ווסטוק K • ווסטוק 2 • ווסטוק 2M) • קוסמוס (קוסמוס 2 • קוסמוס 3M) • מולניה • ווסחוד • סויוז (סויוז • סויוז FG • סויוז U) • פרוטון (פרוטון • פרוטון K) • רוקוט • זניט (זניט 2 • זניט-3SL) • דנייפר • ציקלון (ציקלון 2 • ציקלון 3) פנג באו 1 • צ'אנגג'נג (1 • 2 • 3) יפן N-1‏ • N-II‏ • H-I‏ • H-IIB‏ • Mu‏ הודו GSLV‏ (Mk I)‏ • צרפת דיאמנט • אריאן (1 • 2 • 3 • 4 • 5) • איראן סאפיר • קוריאה הדרומית נרו 1
בפיתוח	ניו גלן • אירטיש • סויוז SPG • סטארשיפ • צ'אנגג'נג 9 • צ'אנגג'נג 12 • טיאנלונג-3
פיתוחם בוטל	ארס 1 • ארס 5 • K-1‏ • Sea Dragon‏ • STAR 460 Stratolaunch

ישראל לוויינים ישראליים ותוכניות חלל אחרות
לווייני תקשורת	עמוס (1 • 2 • 3 • 4 • 5 • 6) • דרור 1
לווייני צילום מסחריים	ארוס • אופטסאט
לוויינים צבאיים ולוויינים של צה"ל	אביר • אופק (1 • 2 • 3 • 4 • 5 • 6 • 7 • 8 • 9 • 10 • 11 • 16 • 13) • טכסאר
לווייני מחקר וטלסקופים	ULTRASAT‏* • ונוס* • DIDO • SHALOM • SLOSHSAT
לווייני סטודנטים ואוניברסיטאות	טכסאט • דוכיפת 1 • דוכיפת 2 • דוכיפת 3 • SAMSON • BGUSAT • SATLLA-1 • SATLLA-2B
חלליות וגשושיות	בראשית • בראשית 2*
יכולות שיגור	משגר שביט • בסיס פלמחים
משימות אנלוגיות למאדים	D-MARS
מיזמים שהוקפאו	טאווקס* • ‏MuSAR‏* • דוד*
ארגונים ישראליים קשורים	סוכנות החלל הישראלית • מפא"ת • מנהלת תוכנית החלל • התעשייה האווירית לישראל • SpaceIL
* שיתופי פעולה בינלאומיים

כלי טיס מתוצרת התעשייה האווירית לישראל
מטוסי קרב	נשר • כפיר • נמר • אריה • לביא • F/A-259 סטרייקר
מטוסים צבאיים	ערבה • סי-סקאן • צוקית
מטוסים אזרחיים	וסטווינד • גאלפסטרים G100 (אסטרה) • גאלפסטרים G200 (גלקסי)
כטב"מים	בירד-איי • I-View
כטב"מים טקטיים	מוסקיטו • סקאוט • RQ-2 פיוניר • האנטר • סרצ'ר • פנתר • תעתוע • הרון-T
כטב"מים ארוכי טווח	הרון 1 • איתן • סופר הרון • הרון 2 • יסעורון ירוק
חימוש משוטט	הארפי • הארופ • ברקן ירוק
טילים	שביט (משגר לוויינים) • יריחו • להט • נמרוד • ברק 8 • ברק MX • גבריאל • לורה • חץ 2 • חץ 3 • חץ 4 • ג'אמפר • SkySniper • (אנ') Wind Demon

ישראל אמצעי לחימה מתוצרת רפאל מערכות לחימה מתקדמות
טילים ורקטות	אנקור (אנקור כחול • אנקור כסוף • אנקור שחור) • ברק • גיל • גיל 2 • דרבי • לוז • מטאדור • סיימון • ספייק • פופאי • פיתון • שפריר • משגר השביט • תמוז • ‏CARPET • ‏Sea Breaker • רוקס
עמדות שליטה מרחוק בנשק	טייפון • מאג רפא"ל • קטלנית • רואה-יורה
מערכות הגנה אווירית	ברק • כיפת ברזל • כיפת מגן • מגן אור • קלע דוד ("שרביט קסמים") • קלע חד • SPYDER • ‏כיפת רחפן
לויינים	אביר • ונוס
רכבי שטח, כלי שיט וכלי טיס	גולן • זאב • חצצית • סקיילייט • פרוטקטור • רקון • מעוז
שונות	אזוב • מאמין • מאמין קל • "מעיל רוח"/TROPHY • ספייס • לייטנינג‏ • Sky Shield‏ • THOR – מערכת סילוק פצצות