לוויין ריגול
לוויין ריגול הוא לוויין המיועד לאיסוף מודיעין צבאי.
הסוגים העיקריים של לווייני ריגול, לפי סוג המידע שהם אוספים, הם:
- לווייני צילום - מצוידים במצלמה טלסקופית גדולה, המאפשרת לצלם את פני כדור הארץ ברזולוציה גבוהה במיוחד.
- לווייני האזנה - מצוידים באנטנות, המאפשרות לקלוט מגוון רחב של שידורים.
- לווייני מכ"ם - לוויינים הכוללים מערכת מכ"ם, שתפקידה לייצר הדמיה של פני השטח. בעוד שלמכ"ם קרקעי יש אנטנה גדולה (היחס בין המפתח לסין אורך הגל קובע את הרזולוציה המרבית הניתנת להשגה), היכולה להגיע במקרים מסוימים לאורך של מאות מטרים - מכ"ם מאפשר שימוש באנטנה קטנה הנמצאת בתנועה, כדי לדמות אנטנה הרבה יותר גדולה. לוויין הוא פלטפורמה אידיאלית לטכנולוגיה זו: מהירותו העצומה - 7 עד 8 ק"מ בשנייה – שוות ערך לאנטנה באורך דומה - מאפשרת להשיג רזולוציה של עשרות סנטימטרים, ללא תלות במזג האוויר בכדור הארץ, וכמובן תוך אפשרות פעולה בלילה, ואף חדירה דרך מיסוך עשן.
- לווייני התרעה על שיגורי טילים בליסטיים - קולטים את החום הרב המוקרן מהמנוע הרקטי החזק של הטיל הבליסטי, ומספקים התרעה מידית על עצם השיגור, ובנוסף גם על מקומו של המשגר ועל מסלול הטיל ועל נקודת הפגיעה המשוערת שלו.
מבחינת החוק הבינלאומי, אפשרות ההצבה של לוויין ריגול מעל שטחה של מדינה שאיננה בהכרח זו ששיגרה אותו מעוגנת בעובדה שהחלל, בגובה של מעל 100 קילומטרים מעל פני כדור הארץ, נחשב לטריטוריה נייטרלית. עובדה זו מהווה יתרון חשוב בהפעלת הלוויין ככלי גלוי לאיסוף מידע משטח אויב, מאחר שעצם הצבתו לא מהווה הפרה של הריבונות של האויב, ואינה יכולה להיחשב כעילה למלחמה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1955 חיל האוויר של ארצות הברית הזמין תכנון אמצעי ריגול שיאפשרו צילום שטח. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 חיל הפעיל תוכניות SAMOS ו-MIDAS שלא זכו להצלחה רבה. בעקבות כך הוחלט להקים משרד הסיור הלאומי שיהיה אחראי על הנושא. בתוכנית הראשונה של המשרד היה מיזם קורונה.
בברית המועצות הוחלט להתחיל בתכנון לוויני ריגול בשנת 1959. בשנת 1962 שוגר בהצלחה לוויין מדגם זניט.
בסין החלו לפתח לווייני ריגול בשנות ה-70 של המאה ה-20. לוויין ראשון מדגם FSW שוגר בהצלחה בשנת 1974.
ישראל שיגרה לראשונה לוויין עם יכולת צילום בשנת 1995. אופק 3 שירת את צורכי מערכת הביטחון עד לשנת 2000.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לוויני סיור, מערכות 216, יולי 1971, עמ' 43-42