וולקן קנטאור
_(cropped).jpg) | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משגר לפני שיגור | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ייעוד | שיגור לוויינים וחלליות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יצרן | ULA (בואינג ולוקהיד מרטין) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סטטוס | פעיל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתרי שיגור |
SLC-41, קייפ קנברל SLC-3E, בסיס חיל האוויר ונדנברג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגורים | 1 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הצלחות | 1 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור יחיד | 8 בינואר 2024 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יכולת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־LEO | 27,000 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־GTO | 7,000 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
וולקן-קנטאור (באנגלית: Vulcan Centaur) הוא משגר דו שלבי, אשר יוצר על ידי לוקהיד מרטין ומופעל על ידי United Launch Alliance. המשגר צריך להחליף משגים ותיקים אטלס 5 ודלתא 4.
תיאור המשגר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2014 הממשל האמריקאי החליט להפסיק בהדרגה שימוש במנועים מתוצרת רוסיה RD-180 שנוצלו לטובת שיגורי משגר מדגם אטלס 5. הפרויקט הועבר לULA. בספטמבר 2014 הוכרז שחברת בלו אוריג'ין תפתח עבור המשגר מנוע חדש שיחליף את המנוע הרוסי. כמו כן הוחלט לפתח גרסה חדשה של שלב שני של המשגר קנטאור V1. הוכרז ששנת 2021 תהיה היעד לשיגור ראשון וזה יהיה משימה Peregrine Mission One לכיוון הירח. ממספר סיבות לרבות השלכות מגפת הקורונה השיגור נדחה ובוצע בהצלחה בינואר 2024.
המשגר יכול להיות מופעל במספר גרסאות בהתאם למספר מאיצים (עד 6). בהתאם לכך משתנה יכולת המשגר. למשל לתחנת החלל הבין-לאומית הוא יכול להביא מ-8,800 ק"ג בגרסה קלה ועד ל-25,600 ק"ב בגרסה עם 6 מאיצים. למסלול מסונכרן-שמש המשגר יכול להביא עד 22,300 ק"ג.
גובה המשגר תלויה במטען ויכול להגיע ל-67 מטר.
מתוכנן לבצע שדרוג של תכנון המשגר כך ששלב ראשון יהיה מוכן לשימוש חוזר.
לשיגור המשגר הותאמו שני כני שיגור SLC-41 בקייפ קנברל ו-SLC-3E בבסיס חיל האוויר ונדנברג.
עלות השיגור היא כ-100 מיליון $[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.svg)