לדלג לתוכן

טיטן 34D

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיטן 34D
Titan 34D
משגר בשיגור
משגר בשיגור
ייעוד שיגור חלליות
משפחה משפחת משגרי הטיטן
יצרן מרטין מריאטה
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור SLC-4E‏ בבסיס חיל האוויר ונדנברג
LC-40 נמל החלל קייפ קנוורל
שיגורים 15
הצלחות 12
כישלונות 2
חלקיות 1
שיגור ראשון 30 באוקטובר 1982
שיגור אחרון 4 בספטמבר 1989
יכולת
מטען ל־LEO 14,515 ק"ג
מטען ל־GTO 5,000 ק"ג
מידע נוסף
גובה 50 מטרים
קוטר 3.0 מטרים
משקל 737,420 ק"ג
שלבים 4
UA1206
מספר מאיצים 1
דחף 6,227 קילו־ניוטון
מתקף סגולי 265 שניות
זמן בעירה 114 שניות
דלק דלק מוצק
שלב ראשון Titan IIIB-1
מספר מנועים 2
סוג מנוע LR-87-11
דחף 2,413 קילו ניוטון
מתקף סגולי 302 שניות
זמן בעירה 161 שניות
דלק אירוזין 50/N2O4
שלב שני Titan IIIB-2
מספר מנועים 1
סוג מנוע LR-91-11
דחף 460 קילו ניוטון
מתקף סגולי 316 שניות
זמן בעירה 230 שניות
דלק אירוזין 50/N2O4

טיטן 34Dאנגלית: Titan 34D) היה משגר שפותח מטיל בליסטי בין־יבשתי טיטן 2. המשגר שימש לשיגור חלליות בשנים 19821989. השינוי העיקרי לעומת המשגרים הקודמים היה שימוש במנוע חזק יותר במאיץ.

תיאור המשגר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעומת דגמים קודמים במשגר הותקן מנוע חזק יותר עבור השלבים הראשונים. כשלב אחרון נוצלו יחידות מדגמים שונים.

השיגור הראשון בוצע בשנת 1982 מכן שיגור LC-40 מנמל החלל קייפ קנוורל. בהמשך שיגורים בוצעו גם מ-SLC-4E‏ בבסיס חיל האוויר ונדנברג. השיגורים נמשכו עד לשנת 1989. בסך הכול בוצעו 15 שיגורים מהם 12 הסתיימו בהצלחה.

בשנת 1985 במהלך השיגור השביעי התרחשה תקלה במשגר. לאחר חקירת האירוע הוחלט להתקין במשגר אמצעי ניטור נוספים שהיו מעברים למרכז הבקרה נתונים על מצב המערכות.

באפריל 1986 התרחשה תקלה נוספת מספר שניות לאחר שיגור. החלקים נפלו על אזור השיגור וכתוצא המכך כני שיגור 4E ו-4W יצאו מניצול עד לשיפוצם שהסתיים בשנת 1987.

התרחשות מספר תקלות ברצף דרשה חקירה מעמיקה. במהלכה התגלו מספר סיבות טכניות אפשריות אך הסיבה המדויקת לא התגלתה.

בהמשך בוצעו מספר שיגורים שעברו ללא תקלות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיטן 34D בוויקישיתוף