N-II
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| איור המשגר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ייעוד | שיגור לוויינים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יצרן | מיצובישי תעשיות כבדות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 יפן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סטטוס | לא פעיל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתרי שיגור | מרכז החלל טנגשימה, מרכז שיגורים "אוסקי" | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגורים | 8 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הצלחות | 8 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור ראשון | 11 בפברואר 1981 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור אחרון | 19 בפברואר 1987 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יכולת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־LEO | 2,000 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־GTO | 730 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
N-II היה משגר רב־שלבי שפותח על ידי מיצובישי תעשיות כבדות (MHI) תוך ניצול טכנולוגיה אמריקאית בחלק מהשלבים.
המשגר החליף את המשגרים מדגם N-1 והוחלף בהמשך על ידי משגרים H-I. השיגורים החלו בשנת 1981 והסתיימו בשנת 1987. כול 8 שיגורים הסתיימו בהצלחה. כול השיגורים בוצעו ממרכז החלל טנגשימה ממתחם שיגורים "אוסקי".
כשלב ראשון של המשגר נוצל מנוע של סדרת משגרים "תור" שפותח עבור משגרים מדגם "דלתא 1000". הוא היה מיוצר ביפן תחת רישיון ייצור. בשלב השני הותקן מנוע מפיתוח יפנית. להגדלת יכולת נוצלו מאיצים מתוצרת אמריקאית וחלק מהשיגורים בוצעו תוך התקנת השלב השלישי.
למשגר הייתה יכולת להביא מטען של 2,000 ק"ו למסלול לווייני נמוך.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
