ליטל ג'ו

ליטל ג'ו
	ליטל ג'ו 1 (מימין) ו-2 (משמאל)
ייעוד	טיסות מבחן לא מאוישות ל:; 1: חלליות המרקורי; 2: חלליות האפולו
יצרן	1: נורת' אמריקן אוויאיישן; 2: ג'נרל דיינמיקס/קונבאייר
ארץ ייצור	ארצות הברית
גרסאות	ליטל ג'ו 1; ליטל ג'ו 2
היסטוריית שיגורים
סטטוס	לא פעיל
אתרי שיגור	1: מתקן הטיסות וולופס, וירג'יניה; 2: LC-36, נמל החלל וייט סנדס, ניו מקסיקו
שיגורים	1: 8, 2: 5
הצלחות	1: 3, 2: 5
כישלונות	1: 1, 2: 0
חלקיות	1: 4
שיגור ראשון	1: 21 באוגוסט 1959; 2: 28 באוגוסט 1963
שיגור אחרון	1: 28 באפריל 1961; 2: 20 בינואר 1966
מטענים ידועים	חלליות המרקורי; חלליות האפולו
יכולת
מטען ל־LEO	לא נוסה
מטען לתת-מסלול	1: 1,400 ק"ג; 2: 14,700 ק"ג
גובה	1: 15.2 מטר; 2: 26.2 מטר
קוטר	1: 2.03 מטרים; 2: 3.9 מטרים
משקל	1: 12,700 ק"ג; 2: 25,900 - 80,300 ק"ג
שלבים	1: 1; 2: 2

הליטל ג'ו (באנגלית: Little Joe - "ג'ו קטן") היה משגר רקטי שפותח על ידי נאס"א, סוכנות החלל של ארצות הברית, על מנת לבחון את התנהגותן של חלליות המרקורי והאפולו ברגעים הקריטיים של השיגור, במיוחד בזמן שהלחץ האווירודינמי נמצא בשיאו (Max Q), וכן לבחינת מערכת המילוט של החלליות במהלך השיגור.

הליטל ג'ו תוכנן כך שיהיה זול ואמין, ועל כן נבנה מרכיבים קיימים שכבר הוכיחו את יעילותם.

הגרסה הראשונה של המשגר - ליטל ג'ו 1 - שימש לבחינת חלליות המרקורי, ושוגר 8 פעמים בין 1959 ל-1961, מתוכם שני שיגורים נכשלו. הגרסה השנייה של המשגר - ליטל ג'ו 2 - שימש לבחינת חלליות האפולו, ושוגר בהצלחה 5 פעמים בין 1963 ל-1966.

ליטל ג'ו 1

בניית הגרסה הראשונה של הליטל ג'ו (ליטל ג'ו 1) החלה עם תכנון תוכנית מרקורי, תוכנית החלל המאוישת הראשונה של ארצות הברית, והתבססה על תכנונים קודמים של מקסים פאגט ופאול פורסר. מטרת המשגר הייתה לאפשר את בחינת מערכת המילוט של חללית המרקורי ואת מערכת המצנחים והנחיתה שלה, כל זאת בעלות הזולה ביותר. מחירם של המשגרים האחרים שתוכננו לשימוש בתוכנית, המרקורי-רדסטון והאטלס, עלו מיליון דולר ו-2.5 מיליון דולר (בהתאמה), והיו יקרים מדי לשימוש בטיסות המבחן של החללית (שמטרתם הייתה לבחון את מערכות החללית בעת הנחיתה והשיגור ולא בטיסה מסלולית - עבור משימות מבחן אלו השתמשו במרקורי-רדסטון ובאטלס). על ידי שילוב מאיצי דלק מוצק קיימים לשלב ראשון לא-מונחה התקבל משגר השווה בעוצמתו למרקורי-רדסטון, אך בחמישית ממחירו.^[1]

הליטל ג'ו 1 כלל שילוב של מאיצי דלק מוצק שכבר היו בייצור: 2 עד 4 מאיצים מסוג קסטור או פולוקס (259 קילו ניוטון למשך 37 שניות כל אחד) יחד עם 1-4 מאיצים מסוג ריקרוט (167 קילו ניוטון למשך 1.53 שניות כל אחד) שסיפקו עוד דחף ברגע ההתרוממות. משקל המשגר היה תלוי במספר המאיצים מכל סוג, ונע בין 11 ל-18 טון.^[2] מאיצי הקסטור והפולוקס הופעלו בשני אופנים: או כולם בבת אחת בעת השיגור, או בשני שלבים כדי להאריך את זמן הטיסה.

הליטל ג'ו היה למעשה מעין גליל שבתחתיתו גומחות, אליהן ניתן היה להכניס את המאיצים. גובה הגליל היה כ-7.5 מטרים וקוטרו כ-2 מטרים. יחד עם חללית המרקורי ומערכת המילוט, שהורכבו בראש הגליל, הגיע גובה הליטל ג'ו ל-15 מטרים. בתחתית הגליל הורכבו 4 כנפונים שייצבו את המשגר בעת הטיסה. הליטל ג'ו 1 נבנה על ידי חטיבת הטילים של נורת' אמריקן אוויאיישן, שזכתה בחוזה לייצורו בדצמבר 1958.

שיגורים

משימה	הנעה	שיגור	גובה מרבי	מהירות מרבית (מאך)	הערות
LJ-1	4 פולוקס + 4 ריקרוט	21 באוגוסט 1959			השיגור נכשל - המשגר לא התרומם מהקרקע
LJ-6	4 פולוקס + 4 ריקרוט	4 אוקטובר 1959	74 ק"מ	3.5	המשימה הושלמה בהצלחה
LJ-1A	2 פולוקס + 4 ריקרוט	4 בנובמבר 1959	13 ק"מ	1.9	הצלחה חלקית - מערכת המילוט הוצתה מאוחר מדי
LJ-2	4 קסטור + 4 ריקרוט	4 בדצמבר 1959	98 ק"מ	5.2	הצלחה (החללית נשאה שימפנזה)
LJ-1B	2 פולוקס + 4 ריקרוט	21 בינואר 1960	17 ק"מ	3	הצלחה (החללית נשאה שימפנזה)
LJ-5	2 פולוקס + 4 ריקרוט	8 בנובמבר 1960	16.5 ק"מ	1.7	כישלון חלקי - מערכת המילוט ניצתה מוקדם מדי, לפני שחללית המרקורי נותקה מן המשגר
LJ-5A	4 קסטור + 4 ריקרוט	18 במרץ 1961			כישלון חלקי - מערכת המילוט ניצתה מוקדם מדי, לפני שחללית המרקורי נותקה מן המשגר
LJ-5B	4 קסטור + 4 ריקרוט	28 באפריל 1961			כישלון חלקי של המשגר אך המשימה הושלמה בהצלחה

ליטל ג'ו 2

הליטל ג'ו 2 פותח מאותו קונספט של הליטל ג'ו 1, תוך התאמתו לצורכי חללית האפולו, ששקל פי 10 מחללית המרקורי. בתחילת 1962 פרסמה נאס"א מכרז לבניית 5 משגרי ליטל ג'ו 2, בו זכתה חברת קונבאייר האמריקאית שהציעה לבנות את המשגרים תמורת 4.4 מיליון דולר.^[3]

גרסה זו הליטל ג'ו נועדה לבחון את צירוף ה-CSM (תא הפיקוד + תא השירות) של חללית האפולו, שבטיסות מבחן אלו שקלו כ-15 טון (החלליות המבצעיות שקלו כ-50 טון). כדי להשיג מספיק דחף, הוחלפו מאיצי הפולוקס והקסטור ב-1 עד 6 מאיצים מסוג אלגול 1D ‏(465 ק"נ למשך 40 שניות כל אחד) שפותחו במקור עבור טיל הסקאוט. כמו קודמו, המשגר כלל גם עד ל-6 מאיצים מסוג ריקרוט.

כמו בגרסתו הקודמת, ניתן היה להתאים את סוג ומספר המאיצים של המשגר בהתאם לצורכי המשימה, ועל כן משקלו (לא כולל חללית האפולו) נע בין 15 טון ל-48 טון. כמו כן ניתן היה להפעיל את המאיצים בשלבים, על מנת להגדיל את זמן הטיסה.

קוטר הליטל ג'ו 2 היה 3.9 מטרים (כקוטר חללית האפולו) וגובהו היה כגובה מאיץ האלגול - 10 מטרים. יחד עם חללית האפולו ומערכת המילוט בחרטומו הגיע גובה המשגר ל-26 מטרים.^[4]

כמו הליטל ג'ו 1, גם הליטל ג'ו 2 היה גליל בעל 7 תאים שעברו בתוכו ולאורכו: אחד במרכז ו-6 סביבו במעגל. בכל תא ניתן היה להכניס או מאיץ אלגול יחיד או בין 1 ל-3 מאיצי ריקרוט. בתחתית הגליל הורכבו 4 כנפונים לייצוב המשגר בעת טיסתו.

שיגורים

משימה	הנעה	שיגור	גובה מרבי	מהירות מרבית (מאך)
QTV	1 אלגול + 6 ריקרוט	28 באוגוסט 1963	5.5 ק"מ	0.93
A-001	1 אלגול + 6 ריקרוט	13 במאי 1964	5.9 ק"מ	0.94
A-002	2 אלגול + 4 ריקרוט	8 בדצמבר 1964	9.8 ק"מ	1.56
A-003	6 אלגול	19 במאי 1965	3.8 ק"מ	0.75
A-004	4 אלגול + 5 ריקרוט	20 בינואר 1966	18.6 ק"מ	2.43

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליטל ג'ו בוויקישיתוף

ליטל ג'ו 1 באנציקלופדיה אסטרונאוטיקה (באנגלית)
ליטל ג'ו 2 באנציקלופדיה אסטרונאוטיקה (באנגלית)

הערות שוליים

[1] Little Joe - Encyclopedia Astronautica

[2] NASA report on the results of the first 5 flights of Little Joe I page 11.

[3] NASA Volume 1 : Gestion du projet page 4-2.

[4] NASA Volume 2: Technical Specifications 1-9.

[1]

[2]

[3]

[4]

משגרי לוויינים וחלליות
בשימוש	ארצות הברית אטלס 5 • טאורוס • מינוטואר • אלקטרון • אנטארס • פאלקון 9 • פאלקון כבד • פגאסוס • SLS‏ • וולקן קנטאור • פיירפליי אלפה רוסיה סויוז 2 • אנגרה • פרוטון (פרוטון M) צ'אנגג'נג (2C‏ • 2D‏ • 2F‏ • 3A‏ • 3B‏ • 3C‏ • 4B‏ • 4C‏ • 5 • 6 • 7 • 8 • 11) • קואיג'ואו • קינטיקה 1 • קרס 1 • Zhuque • Jielong ‏• גרביטי • היפרבולה הודו GSLV‏ • PSLV‏ • SSLV • LVM-3‏ יפן H-II‏ (H-IIA)‏ • H-3‏ • אפסילון איראן סימורג • Qaem האיחוד האירופי וגה צרפת אריאן 6 קוריאה הדרומית נורי קוריאה הצפונית אונחה ישראל שביט
יצאו משימוש	ארצות הברית אטלס (1 • 2 • 3 • אג'ינה • אייבל • קנטאור • A‏ • B‏ • C‏ • D‏ • E/F‏ • G‏ • H‏ • LV-3B‏ • SLV-3) • אתנה • ג'ונו 2 • דלתא (0100 • 2 • 3 • 4 • 1000 • 2000 • 3000 • 4000 • 5000 • A‏ • B‏ • C‏ • D‏ • E‏ • G‏ • J‏ • L‏ • M‏ • N)‏ • ואנגארד • טיטן (טיטן 2 23G‏ • טיטן 2 GLV‏ • 3A‏ • 3B‏ • 3C‏ • 3D‏ • 3E‏ • טיטן 3 מסחרי • 4‏ • 34D) • ליטל ג'ו • סטורן (1 • 5 • IB‏ • INT-21) • פאלקון 1 • רדסטון • תור (אג'ינה • אייבל • אייבלסטאר • בורנר • דלתא • תוראד-אג'ינה • DSV-2 • DSV-2U)‏ • Launcher One • סקאוט ברית המועצות ספוטניק • לונה • ווסטוק (ווסטוק K • ווסטוק 2 • ווסטוק 2M) • קוסמוס (קוסמוס 2 • קוסמוס 3M) • מולניה • ווסחוד • סויוז (סויוז • סויוז FG • סויוז U) • פרוטון (פרוטון • פרוטון K) • רוקוט • זניט (זניט 2 • זניט-3SL) • דנייפר • ציקלון (ציקלון 2 • ציקלון 3) פנג באו 1 • צ'אנגג'נג (1 • 2 • 3) יפן N-1‏ • N-II‏ • H-I‏ • H-IIB‏ • Mu‏ הודו GSLV‏ (Mk I)‏ • צרפת דיאמנט • אריאן (1 • 2 • 3 • 4 • 5) • איראן סאפיר • קוריאה הדרומית נרו 1
בפיתוח	ניו גלן • אירטיש • סויוז SPG • סטארשיפ • צ'אנגג'נג 9 • צ'אנגג'נג 12 • טיאנלונג-3
פיתוחם בוטל	ארס 1 • ארס 5 • K-1‏ • Sea Dragon‏ • STAR 460 Stratolaunch

תוכנית מרקורי
טיסות לא מאוישות	ליטל ג'ו 1 • ביג ג'ו 1 • ליטל ג'ו 6 • ליטל ג'ו 1A • מרקורי-אטלס 1 • Beach Abort • ליטל ג'ו 5 • מרקורי-רדסטון 1 • מרקורי-רדסטון 1A • מרקורי-אטלס 2 • ליטל ג'ו 5A • מרקורי-רדסטון BD • מרקורי-אטלס 3 • ליטל ג'ו 5B • מרקורי-אטלס 4 • מרקורי סקאוט 1
טיסות עם יונקים	ליטל ג'ו 2 • ליטל ג'ו 1B • מרקורי-רדסטון 2 • מרקורי-אטלס 5
טיסות מאוישות	מרקורי-רדסטון 3 • מרקורי-רדסטון 4 • מרקורי-אטלס 6 • מרקורי-אטלס 7 • מרקורי-אטלס 8 • מרקורי-אטלס 9
טיסות שבוטלו	Balloon Ascents • מרקורי־יופיטר • מרקורי-אטלס 10 • מרקורי-אטלס 11 • מרקורי-אטלס 12
אסטרונאוטים	אלן שפרד • וירג'יל גריסום • ג'ון גלן • סקוט קרפנטר • וולטר שירה הבן • גורדון קופר • דונלד סלייטון
משגרים	ליטל ג'ו • מרקורי-רדסטון • אטלס
שונות	שביעיית מרקורי • ה-13 של מרקורי • אנוס (שימפנזה) • האם (שימפנזה) • הצוות המובחר • די אוהרה