לדלג לתוכן

הדר הכרמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בשכונה הוותיקה במרכז חיפה. אם התכוונתם לחברה שהקימה את השכונות הראשונות מחוץ לחומות חיפה העתיקה בשלהי המאה ה-19, ראו ארד אל-יהוד.
הדר הכרמל (רובע)
סניף הנביאים של דואר ישראל, בפינת הרחובות הנביאים ושבתאי לוי. ברקע – מלונות על רכס הכרמל (מימין: מלון דן כרמל, מלון נוף ומגדלי פנורמה)
סניף הנביאים של דואר ישראל, בפינת הרחובות הנביאים ושבתאי לוי. ברקע – מלונות על רכס הכרמל (מימין: מלון דן כרמל, מלון נוף ומגדלי פנורמה)
מדינה ישראלישראל ישראל
עיר אם חיפה
שטח 2.83 קמ"ר
אוכלוסייה ‏
 ‑ ברובע 40,120[1] (2015)
קואורדינטות 32°48′28″N 34°59′53″E / 32.80776389°N 34.99815°E / 32.80776389; 34.99815 

לחצו כדי להקטין חזרה

קריית חיים - קריית שמואלמפרץ חיפההעיר התחתיתמערב חיפההדר הכרמלנווה שאנן - יזרעאליהרמות נווה שאנןכרמלרמות הכרמל
מפה
מקדש הבאב במרכזם של הגנים הבהאיים, כפי שנשקף מפינת הרחובות הנביאים ושבתאי לוי
הבניין ההיסטורי של הטכניון, בעת הקמתו
הבניין ההיסטורי של הטכניון, בו שוכן היום המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל, 2006
תהלוכת שבועות בהדר הכרמל – חיפה, 1928
מבנה חטיבת הכיתות התיכוניות של בית הספר הריאלי בהדר, שקו המתאר שלו אומץ כסמל בית הספר

הדר הכרמל (קרויה בקיצור הדר) היא מהשכונות הוותיקות של חיפה ורובע-מגורים מרכזי בעיר. הדר הוקמה כ"עיר גנים" על פי תכנונו של ריכרד קאופמן בשנת 1922. המונח "הדר" כולל את אוסף השכונות המצויות על המדרגה שבין העיר התחתית והכרמל. בעבר הייתה המשמעות מצומצמת יותר, ושכונת הדר הוגדרה על ידי הרחובות שממזרח לשכונת הרצליה, שאדמתה נרכשה כבר בשנת 1907, ועד מעט מזרחה מרחוב בלפור של ימינו. שכונות-בנות, שקמו מכל עבר, התמזגו עד מהרה, כשחלקן מאבדות את שמן וזהותן, ונכללו ב"הדר הכרמל", ויחד הן מהוות עתה רובע ששטחו 2.83 קמ"ר, כ-4.4% משטח השיפוט של העיר חיפה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 החלו יהודים תושבי חיפה לעלות במעלה ההר על מנת לשפר את תנאי המגורים שלהם, שכונת אנפורטה שבמרכזה רחוב אנפורטה (רחוב הנביאים של ימינו) הייתה מיושבת על ידי ערבים, לכן השכונה החדשה נבנתה מדרום לשכונת אנפורטה. חלק מהאדמות במדרון הכרמל היו שייכות אז לערבים, וחלקן לטמפלרים הגרמנים; חלקן בידי חברת הכשרת היישוב ומקצתן בבעלות יק"א, וגורמים נוספים. השכונה הראשונה, הרצליה, נוסדה ב-1907 על ידי "אגודת אחים" שבראשה עמדו אנשי הציבור שבתי לוי ומשה גוטל לוין. ב-1913, לאחר חזון רב-שנים ומכשולים לא מעטים, וכשברקע ניטשת מלחמת השפות, הוקמו על גבעה לא הרחק משם בניין בית הספר הטכני בארץ ישראל – הטכניקום ובית הספר הריאלי העברי בחיפה, לפי תוכנית שהוזמנה מאלכסנדר ברוולד. בשנת 1920 נבנו בתיה הראשונים של "שכונת הטכניקום".

שנות ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1918 נמנו בהדר הכרמל רק עשרה בתים, ואולם מקץ שנתיים, במקביל לבנייה סביב הטכניקום, נוספו מספר בתים לאורך רחוב הרצל (אז דרך לא סלולה)[2]. שני הבתים הראשונים ברחוב היו בתיהם של המהנדסים דוניה (בפינת רחוב חיים) ושל שמואל איצקוביץ' (בפינת רחוב מנחם) במהלך שנות ה-20 קמו שכונות שונות, המהוות היום אחדים מחלקי הרובע, חלקן על פי תכנונו של ריכרד קאופמן. לצד שכונת הדר המתוכננת נבנו שכונות קטנות ביוזמות מקומיות, של התאגדויות רוכשים שביקשו להוזיל ולשפר את תנאי מימון מגרשיהן. בשנת 1921 נרכשה אדמת שכונת מצפה (האזור שמעל הטכניקום), ושכונת נחלה (רחוב מיכאל וסביבתו[3]), שאדמתה נרכשה בשנת 1914, אוכלסה בשנת 1922. בשנה זו נרכשה אדמת שכונת יחיאלה של קואופרטיב ברשד (על שם יחיאל צ'לנוב, באזור רחוב החלוץ), שנבנתה על אדמות מסדר שאד'לי הסופי, ולכן נקראה בהתחלה שדליה; ושלוש שנים אחר כך נרכשו אדמות "נחלת יהודה" (רחוב ברזילי וסביבתו) ו"גאולה" (מדרום לנחלה)[4]. "גבעת המעיין" (בהדר העליון, רחובות רש"י-רמב"ן) הוקמה ב-1929.

בשנת 1925 היו בהדר הכרמל כבר 2,500 תושבים שגרו ב-145 בתים ועוד 90 צריפים. השכונה הייתה למרכזה של חיפה העברית שרחוב הרצל בליבה. בשנה זו החלה סלילת רחובות והקמת תשתיות של מים וביוב על ידי חברת "סולל בונה"[5].

הדר הכרמל נוהלה באמצעות אספת מורשים כללית וזו בחרה את ועד התושבים, שנקרא "ועד הדר הכרמל"[6]. הוועד ניהל את אספקת המים לתושבי הדר הכרמל וגבה עבורם תשלום[5]. הוועד גם היה אחראי לסלילת הרחובות והקמת התשתיות[5], לשירותי הניקיון והיה רשום כאגודה עות'מאנית[7].

ועד הדר היה עצמאי בהחלטותיו מאחר שלא הזדקק לאישור תקציבי מצד מושל המחוז. זו גם הסיבה שמעת לעת נטל הלוואות, פעולה שגוף מתוקצב לא היה יכול לבצע. במסגרת עצמאות זו עלתה יוזמה להיפרדות מוניציפלית של הדר הכרמל מחיפה, יוזמה שלא הבשילה לכדי דיונים מעשיים[8]. עקב המיסים הגבוהים שהטיל הוועד על התושבים קמה ב-1927 קבוצת אופוזיציה, שביקשה לפרקו ואף הגישה בקשת פירוק רשמית[9].

ועד הדר הכרמל היה רק אחד ממוקדי הכוח שפעלו בהדר. האחרים היו:

בשנת 1926, לאחר פתיחת בית החרושת למלט נשר, השיג ועד הדר הכרמל את אישור הבריטים לצפות את המבנים בטיח (מלט) במקום באבן. השימוש במלט נעשה מתוך רצון להתנתק מהתלות בערבים שהחזיקו את המונופול על החציבה ועבודות האבן, ולעבור לבנייה עברית, והוא האיץ את התפתחות הארכיטקטורה בחיפה והביא לבנייה גם בסגנון מודרני[10].

בשנת 1928 נחנך ממזרח להדר גשר רושמיה, שחיבר אותה עם שכונת חליסה ומשם לקריות ולעמק יזרעאל. עד לבניית הגשר עברה התנועה מזרחה דרך העיר התחתית. בנייתו השפיעה מיידית על התפתחות השכונות המזרחיות (נחלה, נחלת יהודה וגאולה) ועל הביקושים לקרקעות בהן[11].

שנות ה-30

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929) חל גידול באוכלוסיית הדר הכרמל. הסיבה לכך הייתה בריחתם של תושביה היהודים של ארד אל-יהוד אל הדר, שהייתה הגוש היהודי הגדול בחיפה של אותה עת. מספר תושבי הדר הכרמל בשנת 1931 היה פי שניים ורבע ממספרם חמש שנים קודם לכן, ומנה 6,500 תושבים[12]. כעבור שנה, עם תחילת העלייה החמישית, ניכרה בהדר תנופת בנייה. הגידול באוכלוסייה עיבּה את השכונות המזרחיות, והבנייה התאפיינה במעבר למבנים עם מספר קומות במקום קומה אחת, כולל הוספת קומות למבנים קיימים. בשנים 1933–1934 התרחבה תנועת הבנייה גם לעבר הרחובות במעלה ההר של שכונת גאולה, ל"מצפה" וכן לרחובות מלצ'ט ותל-חי. חלק לא מבוטל מהבנייה נעשה למטרת השקעה, כולל הקמת המרכז המסחרי החדש. גל הגאות בבנייה הגיע לשיא בשנים 1934–1935. בעקבותיו נבנו גם בניני מסחר ומשרדים, בהם בית הקרנות שנחנך ב-1937 ושוק תלפיות שנחנך ב-1940, והיה בבעלות ועד הדר הכרמל[13].

שנות ה-40 ואילך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית הראשונה של שנות ה-40 השפיע האדריכל אדולף רדינג השפעה מכרעת על נופה של הדר[דרושה הבהרה][דרוש מקור].

בשנת 1946 יזם ועד הדר הכרמל את הקמת חברת השיכון "מעון", שמטרתה הייתה לספק שיכון זול לעולים חדשים ניצולי שואה, וכן לחיילים משוחררים מהצבא הבריטי[14]. את המימון להקמת החברה סיפק מס שיכון שגבה הוועד, בנוסף גויס כסף מהסוכנות היהודית וממכירת מניות של החברה[14]. המגרשים הראשונים שרכשה החברה היו בשכונת נווה שאנן[14]. הוועד הקים גם קופת גמל לעובדיו[15].

עם הקמת המדינה מנה הרובע כ-50,000 תושבים[7]. ועד הדר הכרמל המשיך לפעול בנפרד מעיריית חיפה[16]. כולל אחריות לאספקת המים[17].

בשנת 1957 החל משא ומתן על פירוק "ועד הדר הכרמל" והעברת נכסיו לעיריית חיפה[18], אולם השלמת המשא ומתן התעכבה עקב מחלוקת על השלמת מבנה "בית העם", אותו מימן הוועד, וקליטת 110 העובדים שלו בעיריית חיפה[19][20][21]. פירוק הוועד והעברת הנכסים הושלמו בפברואר 1959[22]. הנכסים שעברו לרשות העייריה כללו: 14 מגרשים, גני ילדים, ספרייה, שוק תלפיות ורשת המים של הרובע שפעלה תחת חברת בת בשם "מי הדר הכרמל"[23]. חברת השיכון "מעון" נמכרה בנפרד לחברת "רסקו", שבתמורה השלימה את הקמת "בית העם" של הרובע הצמוד לתיאטרון חיפה (הוא נפתח כשנה לפני התיאטרון)[24].

בשנת 1959 נחנך מתחת לרובע הקו היחיד של הכרמלית, פוניקולר המקשר את תושבי הדר הכרמל עם מרכז הכרמל על ראש ההר ועם העיר התחתית ונמל חיפה למרגלותיו[25][26].

במרץ 1966 נערכה בהדר ה"ארכיפַּרְחיטורה" תהלוכה פורימית שמיצגי הענק שלה, שהורכבו על משאיות, הוכנו על ידי סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון (ולכן שם התהלוכה היה הלחם של "ארכיטקטורה" עם הביטוי "ארחי פרחי")[27][28]. הארכיפרחיטורה נערכה מאז בקביעות עד 1990[29].

במרץ 1987 נפתח מדרחוב נורדאו בהדר והיה למדרחוב הראשון בחיפה[30]. עם פתיחתו המדרחוב שקק חיים והותר למסעדות ובתי הקפה במקום לפעול בשבת, אך לאחר מחאה של תושבים דתיים נאסר על העסקים להוציא כיסאות ושולחנות לרחוב בשבת[31].

מראשית שנות ה-30 ועד לשנות ה-80 הייתה הדר הכרמל המרכז המסחרי והעסקי של העיר (מע"ר), לצד העיר התחתית. מאז תחילת שנות ה-90 ירדה הדר מגדולתה, רבים מתושביה המבוססים נטשו אותה, היא הוזנחה בהדרגה ומעמדה הסוציו-אקונומי דעך[32]. רחוב הרצל, שהיה הרחוב המסחרי הראשי בחיפה[33], ירד גם הוא מגדולתו[34][35], בעקבות מעבר המסחר לקניונים מחוץ לאזור והזדקנות האוכלסיה בסביבתו[36][32].

במאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 מאות בתים ברובע שנבנו בסגנון הבין-לאומי (באוהאוס) נכללו ברשימת השימור העירונית[37]. בחיפה יש הריכוז השני בגודלו של מבני באוהאוס בישראל לאחר תל אביב, רובם ברובע הדר הכרמל[38][39].

ביוני 2003 נערך לראשונה מצעד הגאווה בחיפה שהסתיים בהדר הכרמל[40]. לאחר הפסקה של כמה שנים נערך המצעד בקביעות מדי שנה מאז 2007[41], ומאז 2008 בחסות העירייה[42][43].

במחצית השנייה של העשור הראשון של המאה ה-21 החלה הדר הכרמל לעבור שיקום, באמצעות "קהילת הדר", עמותה שפועלת מטעם עיריית חיפה, ונעשה מאמץ להשיב לשכונהה את חשיבותה ומרכזיותה. הדבר בא לידי ביטוי בשיפוץ פיזי של הרחובות הראשיים כולל חידוש תשתיות, ריצוף, שתילת עצים חדשים והתקנת ריהוט רחוב במטרה למשוך עסקים וצעירים לאזור[44]. בשנת 2006 יזמו עיריית חיפה ואוניברסיטת חיפה הקמת "כפר סטודנטים"[45]. בנוסף החלו לפעול בהדר הכרמל קיבוץ עירוני של תנועת הנוער העובד והלומד, קומונת שינשי"נים במסגרת גרעין "רעים" של הצופים, קומונה של ארגון "החלוץ" וכן קהילת אמנים של תנועת תרבות[46].

במרץ 2011, לראשונה מזה 20 שנה, נערכה תהלוכת פורים ההיתולית – ה"ארכיפרחיטורה", בציריה המרכזיים של הדר הכרמל, בשיירת משאיות צבעונית שאורגנה על ידי תלמידי הפקולטה לאדריכלות בטכניון[47].

בשנת 2012 הקימה עיריית חיפה מנהלת ציבורית להתחדשות מדרחוב נורדאו וסביבתו. לצדה פועלת בהתנדבות "קבוצת מ.ק.ס" (ראשי תיבות: מתכננים, קהילה, סביבה; שמה מנציח את שמו הפרטי של מקס נורדאו שעל שמו קרוי הרחוב) הכוללת מתכננים ואנשי תרבות המתגוררים או פועלים בהדר הכרמל. המנהלת עוסקת בכל ההיבטים של התחדשות עירונית, ובכלל זה שיקום ושיפוץ בניינים וייזום אירועי תרבות ואמנות ופסטיבלי רחוב[46].

באוגוסט 2013, החל לפעול בהדר הכרמל קו 3 של ה"מטרונית", בנתיב תחבורה ציבורית ייעודי[48].

בעשור השני של המאה ה-21 החלו לפעול ברובע משקיעי נדל"ן, חלקם השקיעו בשיפוץ מבנים לשימור[49], רבים אחרים רכשו נכסים קיימים להשקעה[50]. בנוסף חלה התאוששות בפעילות המסחר ומקומות בילוי[51]. תהליך התחדשות העירונית דחק חלק מהתושבים מחוץ לרובע, עם עליית המחירים[52], אך מחירי הנדל"ן עדיין נמוכים יחסית לשכונות אחרות בחיפה[53].

חשיבות היסטורית ועירונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיבותה ההיסטורית של הדר היא במיקומה על רצף ההתפתחות של העיר העברית בחיפה במאה ה-20, ובבנייניה ומוסדותיה המשקפים התפתחות זו.

בהדר נמצאים מבנים שנבנו בסגנון הבין-לאומי המושפע מאסכולת הבאוהאוס הגרמנית לצד בניינים אקלקטיים וארצישראליים. רחוב הרצל שעובר בה הוא אחד הרחובות הסואנים של חיפה, ובו נמצאים חנויות ובתי עסק רבים, ולאורך השנים עברו בו מרבית קווי התחבורה הציבורית העירוניים (אוטובוסים ומוניות שירות). בסמיכות זה לזה עומדים במרכז השכונה מגדל השעון שהוקם בשנת 1935[54], בית הקרנות, שנבנה בשנות ה-30 ושיכן את המוסדות הלאומיים; בניין הטכניון הישן – היום מוזיאון המדע, ומשכן בית הספר הריאלי – חלוץ החינוך העברי. מבחינת קוויהם האדריכליים, ארבעת המבנים מתייחסים זה לזה. בהדר עומד גם בית העירייה, שנבנה בסגנון המונומנטלי ומשמש כמשכנם של כל ראשי העיר בתקופה המודרנית.

בנוסף להיותה שכונת מגורים הייתה הדר הכרמל גם מרכז אורבני ראשי עבור חיפה. במשך שנים רבות הייתה משכנם של מרכזי המסחר העירוניים, שוק תלפיות משרדי ממשלה, לשכת הגיוס, התיאטרון העירוני, המוזיאונים החיפאיים ובתי המשפט, כמו גם מרכז השכלה שכלל את הטכניון ואת בתי הספר בסמ"ת, הריאלי, גימנסיה ביאליק, גימנסיה אבן פינה, "אליאנס" (כי"ח), ובתי ספר יסודיים רבים.

דמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה מספר תושבים הערה[55]
1921 40
1922 280
1923 1,280
1924 1,720
1925 1,966 עם שכונת "הרצליה" – 2,500
1926 2,876 משנה זו נכללים תושבי שכונת "הרצליה" בשכונה
1931 6,500 בעקבות בריחת תושבי ארד אל-יהוד משכונתם
1932 9,000 גידול בעקבות העלייה החמישית
1939 36,000
1944 45,000
1948 48,000

האוכלוסייה המקורית של הדר הייתה הגרעין הבורגני של העיר העברית, אולם לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20 עברו חלק ניכר מתושבים אלו לשכונות שנבנו במעלה הכרמל, והדירות שהתפנו אוכלסו על ידי תושבים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך יותר ובעיקר ערבים וחרדים.

בעקבות העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 התיישבו רבים מעולים אלה בהדר הכרמל. הביקוש הרב העלה תחילה את מחירי הדירות, אולם המחירים חזרו לרמתם הנמוכה לאחר שגלי העלייה שככו והעולים שהתבססו עזבו, ואלה שנותרו, המהווים חלק ניכר ממנה, הם אוכלוסייה קשת-יום.

הדר היא הרובע הצפוף ביותר בחיפה, עם כ-14,000 תושבים לקמ"ר. נכון ל-2008 מתגוררים בה 36,600 נפש, כ-14% מכלל תושבי חיפה. הרכב האוכלוסייה מגוון: לצד ותיקים וילידי הארץ, 36% הם עולים מחבר המדינות ו-24% מהתושבים משתייכים למגזר הערבי. הקהילות החרדיות מרוכזות בעיקר באזור רמת ויז'ניץ וגאולה, שם שוכנים מרכזיהן של החסידויות השונות ובהן גור, בעלז וצאנז. חלק גדול ממוסדות החינוך בהדר שייכים לזרם החרדי. בעשור השני של המאה ה-21, בעקבות מצוקת הדיור הכלל ארצית של הציבור החרדי, מחירי הדיור הזולים בהדר הכרמל משכו משפחות חרדיות רבות מהמרכז. עקב הביקוש הרב, מחירי הדירות הכפילו ואף שילשו עצמם, בשנים ספורות. הדבר מעודד זוגות צעירים חרדים לחרוג מעבר לאזור המסורתי ולרכוש דירות גם באזור הרחובות הרצל, ירושלים וארלוזורוב.

ברחבי הדר הכרמל מספר רב של בתי אבות.

אתרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן בנימין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמל הדר הכרמל מוטבע על קיר הכניסה לספריית פבזנר בגן בנימין. הסמל עוצב על ידי שלמה בן דוד שזכה בתחרות לקביעת הסמל ב-1940.
גן בנימין ב-1933
שלט הנצחה לשמואל פבזנר בכניסה לגן בנימין
מבנה שוק תלפיות, מבט לכיוון דרום-מערב

גן בנימין, הגן הציבורי הראשון בישראל, הוקם ב-1923 בין הרחובות נורדאו ויוסף כגן ציבורי לרווחת תושבי הדר הכרמל. ב-1925, לרגל ביקור הברון בנימין רוטשילד בחיפה, נקרא הגן על שמו[56]. כשנפטר שמואל פבזנר, ממייסדי השכונה וראש ועד-השכונה, הוחלט להנציח את שמו על שלט בכניסה לגן.

בגן, שתוכנן על ידי ריכרד קאופמן, הוקם בית קפה (קפה-גן) שמבנהו, העומד בפאתי הגן עד היום, תוכנן על ידי אלכסנדר ברוולד. בשנות ה-40 היו באים למקום זה על מנת לקרוא עיתונים בבוקר, ולבלות ולרקוד בערב. במהלך השנים איבד הקפה את כדאיותו הכלכלית ונסגר.

בנייתו של התיאטרון העירוני חיפה בקצהו הדרומי של הגן בראשית שנות ה-60 הביאה לצימצום שטחו של הגן לכ-8 דונם. בתחילת המאה ה-21 הוקם מגרש חנייה עבור מתחם התיאטרון וכתוצאה מכך הועברו מספר עצי זית אירופי בני כ-75 שנים ממקומם, ופוזרו במתחם הגן, ואולם רובם לא נקלטו כראוי.

מאז שנות ה-90, עם התבססותן של אוכלוסיות עולים בהדר והפיכת השכונה לאזור קשה-יום, הפך הגן למוקד סחר בסמים[57] וכתוצאה מכך למוקד אלימות שהבריח את התושבים מהמקום בשעות אחר הצהריים והערב. בשנת 2005 שופץ הגן ומאז נערכים בו אירועי תרבות שונים בחודשי הקיץ, ובימי שמש הוא מושך אליו קשישים ועולים רבים המסבים לשולחנות ומשחקים שחמט ומשחקים שונים. מאז 2010 שערי הגן ננעלים לעת ערב כדי למנוע ונדליזם.

ספריית פבזנר ובית פבזנר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ספריית פבזנר

הספרייה הציבורית על שם פבזנר היא הגדולה שבין הספריות הציבוריות בחיפה.

הספרייה הוקמה ליד גן בנימין ב-1932 על ידי "האגודה להשתלמות במדע" שליד ועד הדר הכרמל. אגודה זו נוסדה על ידי פרופ' אהרן צ'רניבסקי במטרה לסייע לבוגרי בתי ספר להעמיק את השכלתם מבלי שיצטרכו לעזוב את ארץ ישראל לארצות אחרות.

הספרייה שימשה כספרייה עירונית אף על פי שבאותה עת לא הוחזקה על ידי העירייה. אחרי עליית הנאצים לשלטון, והאיסור על יהודי גרמניה להוציא משם את רכושם, ניצלה הספרייה פרצה בחוק הגרמני[58] שאפשרה להעביר ספרים לספריות בישראל, וכך הגדילה את אוסף הספרים. בצורה זו הגיעו לספרייה אוספיהם של אפרים ריינרד וכתבי אלברט איינשטיין שנתרמו על ידי ג' ברג.

בפברואר 1933 נפטר רוכש הקרקעות וסוחר-הספרים בנימין בן-ישראל ברשטיין (בנימין עברי). בצוואתו הוא הוריש את אוסף הספרים שלו, שהכיל קרוב ל-10,000 כותרים – בהם ספרי יודאיקה רבים, לציבור בחיפה, כשספרי המדע יועדו לאגודה להשתלמות במדע וכותרי ספרות יפה לספרייה הציבורית[59]. ב-1934 נחתם הסכם לאיחוד שתי הספריות, המדעית – של האגודה להשתלמות במדע, והעיונית של ועד הדר הכרמל, לספרייה אחת – "הספרייה הציבורית בהדר הכרמל". עם זאת, רק ב-1941 בוצע האיחוד בפועל. עם קום מדינת ישראל היו בספריית פבזנר כ-40 אלף ספרים – מתוכם, כמחצית ספרי מדע ומחצית ספרות יפה. במהלך השנים שלאחר מכן הפכה הספרייה לספרייה עירונית ואוספי הספרים שתרמו עברי, ריינרד וברג היוו את הבסיס להקמת ספריית אוניברסיטת חיפה.

בתחום בית פבזנר פועל סניף ארגון חברי ההגנה, וכן הגרפוטק – עמותת עיצוב ישראלית שמפעילה ספריית השאלה להדפסים מקוריים.

התיאטרון העירוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תיאטרון חיפה

התיאטרון העירוני חיפה, שבראשית המאה ה-21 שינה שמו ל"תיאטרון חיפה", הוא התיאטרון העירוני הראשון בישראל. התיאטרון הוקם ב-1961 על ידי ראש העיר, אבא חושי, בקצהו הדרומי של גן בנימין, בצמוד לספריית פבזנר[60][61]. עוד קודם שהחל לפועל, הזמין חושי, בתחילת 1960, את יוסף מילוא ויצחק קדישזון לפתוח סניף של "מועדון התיאטרון" התל אביבי במקום, כחלק ממתחם תרבות שכלל את תיאטרון חיפה, והספרייה העירונית. במועדון הופיעה להקת שחקנים שכללה את רבקה מיכאלי, גאולה נוני, עליזה עזיקרי, חיים טופול, שמעון ישראלי, אברהם מור, זהר אוריין ואחרים[62]. המועדון המשיך לפעול בהפסקות עד תחילת שנות ה-70[63]. אך נסגר לאחר תלונות חזרות ונשנות על הרעש שבקע מהמועדון[64][65].

החל משנת 1987 נערך מדי שנה, בחול המועד פסח, פסטיבל חיפה להצגות ילדים במתחם התיאטרון, כשחלק מהאירועים גולשים לשטח הגן הסמוך[66].

שוק תלפיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שוק תלפיות

שוק תלפיות הוקם ב-1940 במטרה לרכז את המסחר בתוצרת החקלאית מהיישובים מסביב לחיפה ולהחליף את השווקים שפעלו בעיר התחתית, כשוק הטורקים ושוקי הערבים בעיר העתיקה[67]. הוא תוכנן על פי עקרונות מתקדמים על ידי האדריכל משה גרשטל, בעקבות זכייתו בתחרות אדריכלים שיזם ועד הדר-הכרמל, ונבנה כשבמרכזו מבנה מעוגל שלו תקרה שקופה המכניסה את אור השמש לפנים השוק. עם הזמן "גלש" השוק אל מחוץ למבנה והפעילות שלו התבססה לאורך הרחובות לונץ, יחיאל וסירקין, ואף רחוב החלוץ. מאז שנות ה-90 משמשת רק קומת המרתף כשוק ירקות ופירות ואילו קומת המסחר המקורית כמעט ונטושה. במאי 2020 החל פרויקט לשיקום וחידוש השוק[68].

המרכז המסחרי החדש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"מרכז המסחרי" של הדר הוא צביר מבנים בין הרחובות הרצל, ביאליק, החלוץ ושפירא, שנבנה על ידי ועד הדר הכרמל על מנת לשמש גורם הכנסה לוועד. מאורעות תרפ"ט והצורך שנוצר בהעברת מרכזי התעסוקה והמסחר שבעיר התחתית (דוגמת המרכז המסחרי הישן; וראו שוק תלפיות לעיל) האיצו את בניית המרכז. אבן הפינה הונחה ביולי 1932 לאחר שנחתמו חוזי החכירה בין קק"ל, חוכרי החלקות במרכז והוועד[69]. האדריכלים ברוולד וליאון וַמוּשׁ[70] תכננו את המבנן בסגנון הבין-לאומי כך שימלא את כל השטח שבין הרחובות שתחמו אותו. המרכז בנוי ממספר בניינים המקיפים חצר פנימית החבויה מן הרחוב, ובה הוקם שוק, שאינו קיים עוד ושירותים ציבוריים ראשונים בשכונה. קומת הקרקע יועדה למחסנים וחנויות והקומות העליונות לחנויות ומשרדים שונים. במרכז פעל לימים "מלון השרון", שגם הוא אינו פעיל עוד.

אתרים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת משנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדר הוא רובע מגורים המחולק למספר שכונות: הדר הכרמל (מרכז הדר), הדר עליון ורמת הדר, מערב הדר, ומזרח הדר הכולל את השכונות יל"ג, גאולה ורמת ויז'ניץ.

הדר מערב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שדרות הציונות

מערב הדר נמצאת ממערב לשכונת הרצליה ומעל (=מדרום) למושבה הגרמנית. שדרות הציונות מתעקלות במעלה ההר, וממערב להן, ומצפון להן, רחובות צרים שבהם בתי אבן גדולים מוקפים עצי פרי, ובהם גרים נוצרים אמידים, בהאים ויהודים. הרחוב המרכזי הוא רחוב עבאס, שנקרא על שמו של עבאס אפנדי, בנו של הנביא בהאא אללה מפרס. מספר נתיבי מדרגות עוברים בשכונה.

במאה ה-19 נטעו הטמפלרים כרמי גפנים על המדרון שמעל המושבה שהקימו. החל משנות ה-30 של המאה ה-20 התחלפו המטעים בבתי-פאר שבהם חיו עשירי הקהילה הפלסטינית-נוצרית[71], והמקום נקרא "באב אל-מנאט'ר". בתום מלחמת העצמאות רוכזו כאן חלק מהתושבים הערבים שנותרו בחיפה[71].

בלב שכונת-בוסתנים זו עוברים הגנים הבהאיים. הגנים מתפרסים מצפון לדרום, והקישור בין חלקיהם נעשה באמצעות גשרונים מטופחים שנבנו מעל שדרות הציונות ורחוב עבאס. המקדש הסמוך, אשר נבנה בשנות ה-50 ובראשו מתנוססת כיפת-זהב, הוא למעשה אחוזת קברם של מייסד הדת הבהאית וממשיכו. בשדרות הציונות 54 עומד בית החולים של "חברת עזרה" שתוכנן על ידי אלכסנדר ברוולד בסגנון הארצישראלי. בהמשכו של רחוב עבאס נמתח, בצמוד לצלע ההר, רחוב הבישוף, שנפגש עם דרך סטלה מאריס וחותם את גבולה המערבי של הדר[71].

במערב הדר התגוררו ב-2007 7,940 תושבים, מתוכם כ-65% ערבים וכ-20% עולים חדשים. בתי הספר בשכונה כוללים את בית הספר ומנזר "נזירות נצרת" ברחוב עבאס, שנחנך בשנת 1911 וכולל מגורי פנימייה וחטיבת חינוך מהגן עד י"ב, בית הספר היסודי "מעלה הכרמל" בשדרות הציונות (נסגר ב-2009 ותלמידיו ומוריו הועברו לבית הספר "טשרניחובסקי" בכרמל), התיכון העירוני המקיף "שיזף" ברחוב הבישוף, ומרכז "שמע", מרכז לימודי-טיפולי לילדים ונוער לקויי-שמיעה[72].

הדר מזרח

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדר מזרח

בתת-הרובע הדר מזרח התגוררו בשנת 2007 9,430 תושבים. תת-הרובע מחולק היסטורית לשכונות: יל"ג (כולל "מעונות עובדים"), נחלה ונחלת יהודה (נחלה התחתונה), גאולה, רמת ויז'ניץ ומעונות גאולה.

גאולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – רמת ויז'ניץ, נחלה

גאולה שוכנת על שטחן של שתי שכונות היסטוריות, שכונת "נחלה" שנוסדה בשנת 1922 באזור רחוב מיכאל[3], ושכונת "גאולה", מדרום-מערב לה. אדמותיה של גאולה נקנו ב-1925, שהייתה שנה קריטית בהרחבת הדר הכרמל בכיוון מזרח, והיא החלה להיבנות ב-1932[73]. במשך השנים נעלם השם נחלה, ושני האזורים אוחדו לשכונה אחת בשם גאולה. בשנת 1937 נבנה בית הכנסת הגדול של חיפה, ובראשית שנות ה-50 התמקמו מוסדות חסידות סערט ויז'ניץ על צלע ההר שמעל ואדי רושמיה, בקצה השכונה. בשנות ה-50 וה-60 עדיין הורכבה אוכלוסיית גאולה בעיקר מחילונים ודתיים לאומיים. בצדו המזרחי של רחוב מיכאל הוקם בשנת 1955 סניף הדר של תנועת "בני עקיבא"[74], שהיה פעיל מעל 20 שנה, עד שנסגר בעקבות שינוי הרכב האוכלוסייה. במקום שבו שכן הסניף מתחיל רחוב אהבת ישראל, שבו נבנו שיכונים לאוכלוסייה החרדית. במקום שבו שוכן היום סמינר "בית יעקב", שכן בעבר המרכז הקהילתי "בית הנוער", שהיה מרכז לפעילות ובילוי של נוער דתי-לאומי באזור חיפה וסביבתה.

לאורך שנות ה-70 וה-80 התגברה כניסתם של חרדים לאזור. גאולה מאוכלסת רובה בחרדים מזרמים שונים של תנועת החסידות, ופועלים בה מרכזים תורניים ותיקים. "רמת ויז'ניץ" – משכן חצר חסידי סערט ויז'ניץ, כוללת מוסדות ידועים כ"שערי אברהם" וביתו של האדמו"ר, בית הכנסת "מקור ברוך", תלמודי תורה של החסידות, ובית הספר לבנות "אשת חיל". סביב בית הכנסת הגדול בין הרחובות הרצוג והרצל הוקמו מספר מוסדות עזרה וישיבות, וקטעי רחובות אלה נסגרים בשבת לתנועת כלי רכב. בית כנסת זה, ששירת את כלל הקהילה הדתית של העיר, עבר לשימושה של קהילת חסידות בעלז. בצומת גאולה ההומה, בהצטלבות הרחובות הפועל וארלוזורוב, עומדים ישיבת "תפארת ישראל", מהגדולות בעיר, ומקווה. כן נמצאים בשכונה תלמוד תורה "תורת אמת", תנועת הנוער "בנות בתיה", בית ספר תיכון וסמינר לבנות "בית יעקב", בית ספר ממ"ד "יבנה – נצח ישראל" ובתי הספר של החינוך העצמאי: "בית יוסף" ותלמוד-תורה "מורשת תורה". בית הכנסת "איחוד בני הישיבות" מאגד סביבו את רוב האברכים הצעירים המשתייכים לזרם החרדי ליטאי, דבר המעודד הישארותם של תושבים צעירים רבים בשכונה. במוסדות החינוך הדתיים שבוויז'ניץ-גאולה וסביבותיה מתחנכים אלפי תלמידים ותלמידות מהזרם החרדי, המתגוררים בהדר ואף מחוצה לה.

עם האתרים הלא-דתיים בשכונה נמנה מרכז מוזיקה על שם הרמן שטרוק, הנמצא בבית שבנה האמן בשנות ה-20. בסמוך, ברחוב ארלוזורוב 17, ניצב הבית שבו, בשנת 1936, התגורר ראול ולנברג. במבנה סניף קופת חולים כללית שברחוב גאולה השתכן בסוף שנות ה-40 מטה ההגנה, שממנו נוהל הקרב על חיפה.

שכונת יל"ג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה מסחר ותעסוקה בצומת הרחובות ארלוזורוב והרצל משנת 1939 בתכנון בנימין אוראל, 2010

שכונת יל"ג (מכונה גם "הדר תחתון") היא שכונה ותיקה שבה רחובות ישרים העשויים שתי וערב. היא גובלת ממזרח בוואדי רושמיה, מדרום בגאולה, במערב בשכונת הדר ומצפון בעיר התחתית. אדמותיה נרכשו בשנות ה-20, ותחילה נבנתה עליהן שכונה בשם "נחלת יהודה" – שעם השנים קיבלה את השם "נחלה התחתונה"[75]. ייחודה היה בהיותה שכונה בעלת אוכלוסייה הומוגנית יהודית. רחוב השומר נסלל בה כגבול בין העיר התחתונה, הערבית ברובה, להדר היהודית, בידי תושבים שנמלטו מהפּרעות שבוצעו בחארת אל-יהוד ובארד אל יהוד. ב-1925 באה תנופת קניית קרקעות ברחובות השכונה, וב-1933 נסלל רחובה המרכזי, שנקרא על שם המשורר יהודה לייב גורדון, ומהווה את המשכו המזרחי של רחוב החלוץ. שנה קודם לכן הושלמה שם בניית "בית החלוצות" (בית ליגת נשים מניו יורק)[76]. בהמשך שנות ה-30 קם בפאתי השכונה "בית התעשייה", שתוכנן על ידי משה גרשטל, פנינת אדריכלות ברוטליסטית שעתידה לשמש כעמדה הקיצונית (המזרחית) של הכוחות העבריים בקרב על העיר. בטבורה של השכונה נמצא שוק תלפיות, שהוקם ב-1940 ושהמבנה המרכזי המעוגל שלו נחשב כסמל לחוסר שימור[77]. סביב השוק שיכונים ישנים שיועדו לאכלס יהודים בשנות ה-50.

החל בשנות ה-90 אוכלסה השכונה ביוצאי ברית המועצות, בני מיעוטים ועובדים זרים. בשכונה פועל, במבנה שבעבר שימש את בית הספר כי"ח, המרכז הרפואי החיפאי של מכבי שירותי בריאות. מולו, במבנה ששימש קודם לכן בית ספר יסודי, נמצא המרכז הקהילתי עציון, ומזרחה ממנו, במבנה ששימש אף הוא בית ספר יסודי, נמצא בית הדין הרבני של חיפה. מעל קו הרקיע הנמוך של רחוב הרצל מתנשא "מגדל חיפה" (בראשיתו "מגדל חיים") בעל הצורה הייחודית, שבו שוכנים בית מלון, משרדים וקליניקות, ולצדו, במבנה באוהאוס משוחזר, פועל מלון "גלרי".

גלגול שמה של השכונה קשור בשכונת נחלה הסמוכה, כשבמקור הוא היה "נחלת יהודה" (על שמו של יהודה אתין[78]) ובמהרה המקום זוהה כ"נחלה תחתית", או "תחתונה", כהתייחסות למיקום מצפון לנחלה. עם הזמן הושמט התואר "תחתונה" בפי התושבים, ועד היום במפות מודרניות מסומן האזור שבין הרחובות יל"ג והרצל כנחלה, שם שהשתמר גם בסניף הדואר השכונתי, "נחלה".

הדר עליון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדר עליון הוקמה בשנות ה-30 של המאה ה-20. היא משתרעת על המדרון התלול המחבר את הכרמל המרכזי עם הדר. זוהי "שכונת אלף המדרגות", שדרכה עוברים נתיבי מדרגות רבים המקשרים בין הכרמל לעיר התחתית ומהווים קיצורי דרך עוד משחר העיר המודרנית, שאז הם שימשו "נתיבי החמורים".

בשנת 2007 התגוררו בהדר עליון 10,210 תושבים. זוהי שכונה פלורליסטית שבה גרים זה לצד זה מהגרים, אמנים, פעילים פוליטיים, חרדים ומשפחות חד-מיניות. חלקה המערבי של השכונה מתאפיין בקרבה למוסדות המסדר הבהאי, שרבים מחבריו גרים באזור. ברחוב בר-גיורא עומד בית הבנוי (בחלקו) מלבני זכוכית (ידוע כ"בית הזכוכית"), שתוכנן על ידי תיאודור מנקס ובשנות ה-40 שיכן פקידים ומהנדסים מאזור התעשייה במפרץ חיפה[79].

בלב השכונה עומד המרכז הרפואי בני ציון (בית החולים רוטשילד), השני בגודלו בעיר, ובסמוך לו תחנת הכרמלית גולומב, המשרתת את הדר עליון. מול בית החולים ניצב "בית הרופא" של ההסתדרות הרפואית בישראל, שהוקם ביוזמת ד"ר יצחק איצקוביטש, מראשוני הרופאים היהודיים בחיפה. מתחת לבית החולים נמצא בית שבתאי לוי שהוקם כמעון יום לילדים וכיום מפעיל מרכז חרום לילדים בגיל הרך. עוד בשכונה מרכז אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפה.

בין בתי הספר בשכונה – בית הספר הממלכתי-יסודי של מרכז חינוך ליאו בק, המכונה גם "בית הספר הילל", שרוב תלמידיו הם בני משפחות עולים ומהגרים שהעברית עבורם היא שפה שנייה; בית הספר "אורים" לחינוך מיוחד, בית הספר לסיעוד על שם ד"ר יעקב זיידה ליד המרכז הרפואי בני-ציון.

רמת הדר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמת הדר תופסת את חלקה הדרומי-מזרחי של הדר העליונה. היא נמצאת בין שכונת גאולה ומעונות גאולה ממזרח, נחל תן מדרום, מרכז הכרמל ממערב והדר עליון מצפון.

רחובה הראשי של רמת הדר הוא רחוב לאון בלום. רוב המבנים בשכונה הוקמו במהלך שנות ה-60 וה-70, ובשנות ה-90 הצטרפו אליהם בתי מגורים חדשים רבים שנבנו עבור המעמד הבינוני-נמוך.

בשכונה ניתן למצוא את מרכז יובל למוזיקה, שנחנך ב-1996; את בית הספר התיכון הטכנולוגי "אורט חנה סנש" שאליו צמוד מרכז קהילתי באותו שם, ואת בית הספר התיכון רעות (לשעבר: "ויצו"), שלפנים שכנה בו האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה.

הדר מרכז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז הדר הוא החלק הצפוני, המישורי וההיסטורי של הרובע, שבמרכזו עוברים הרחובות הרצל, החלוץ ובלפור, וסביבם שכונת הרצליה, "שכונת הטכניקום", וגוש הרחובות, שתוכנן כ"עיר גנים", שמשתרע ממזרח לרחוב בלפור ובמרכזו התיאטרון העירוני, מדרחוב נורדאו וגן בנימין. שלוש תחנות על הציר של הכרמלית משרתות את מרכז הדר: כיכר סולל-בונה, הנביאים ומסדה. בשכונה התגוררו בשנת 2007 9,220 תושבים, מהם חלק ניכר עולים חדשים יוצאי מדינות ברית המועצות. כ-22% מאוכלוסיית השכונה הם בני 65 ויותר.

הדר מרכז, שמשמש כאחד משלושת מרכזי העסקים העירוניים בחיפה, מכיל עוגני מסחר, תרבות ופנאי אולם חשיבותו פחתה מאז הקמת קריית הממשלה והעברת משרדי ממשלה אליה. יוממים מרחבי מטרופולין חיפה ממלאים בשעות היום את הרחובות הרצל והחלוץ, שלאחר רדת החשכה מתרוקנים מכל פעילות. במקום נמצאים משרדי העירייה, לשכת הגיוס, משרד מבקר המדינה ומתקניהן המרכזיים של קופות החולים לאומית ומאוחדת, לצד מוזיאון המדע – שאליו סמוכים הסניף הוותיק של בית הספר הריאלי ושבט הצופים "משוטטי בכרמל" – ראשון שבטי הצופים בארץ. עוד בשכונה, בית הספר הטכנולוגי מופ"ת – בסמ"ת ברחוב מסדה, סניפי מפלגות – שבהם הגדול הוא בניין מפלגת העבודה ברחוב החלוץ, ברחוב גם שלוחת חיפה של מכינה קדם-צבאית רבין ופעילות שנה ב' של החלוץ (תנועה להגשמה משותפת), מתנ"ס הדר – שלו שתי שלוחות, ובעבר לאחר שנסגרו: "מרתף 10" – חלל הופעות אקוסטיות, ה"סיטי הול", ממועדוני הלילה הוותיקים בחיפה ובית הפורום החיפאי לקהילת הלהט"ב. בנוסף ישנם בתי מלון קטנים: "עדן" ו"עליה", וסניף חיפה של המשביר לצרכן.

מייסדי מלון עדן עלו מגרמניה בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 ורכשו מבנה ברחוב שמריהו לוין 8 בו הקימו את "מלון עדן". אחד מניניהם של מייסדי המלון, עופר, הוא מנהל המלון נכון ל-2014.

בעבר פעל באזור מלון ציון שהוקם בשנות ה-30 של המאה ה-20 והיה בין המלונות המפוארים בתקופת הזהר שלו. הוא נוהל שנים רבות על ידי מיכאל דרזנר שהיה בן למייסדי המלון עד שנסגר בשנת 1987 והפך לבניין משרדים.

שכונת הרצליה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שכונת הרצליה בשנת הקמתה

שכונת הרצליה ההיסטורית, הרחובות הרצליה, שבתאי לוי ומספר סמטאות היוצאות מהם דרומה, הייתה השלב הראשון של ההתיישבות העברית במעלה ההר. היא נוסדה בשנת 1907 על ידי "אגודת אחים", על אדמה שנקנתה מערבים באותה שנה; ובתיה נחנכו כעבור שנתיים[80]. האגודה, שבראשה עמדו שבתי לוי ומשה גוטל-לוין (ממקימי "טבע"), הוקמה על ידי קבוצת יהודים אמידים שרובם התגוררו בשכירות במושבה הגרמנית.

חברי האגודה רכשו מרפאל חכים חלקה של 12 דונם ופנו לבנק אנגלו-פלשתינה כנציג קרן קיימת לישראל[81] על מנת לזכות בהלוואה לצורך בניית הבתים. בעקבות פנייה אישית של ארתור רופין אל זלמן דוד ליבונטין אושרה ההלוואה.

עד ספטמבר 1909 הצליחו לסיים בנייתם של 5 מבנים ולאכלס אותם, לקדוח באר ולהתחיל להקים מגדל מים. בסוף 1912 היו בשכונה 12 בתים בנויים. בתקופת המנדט נבנו ברחוב בתים נוספים, בהם מלון כרמליה (הפך לבית הורים), קולנוע אוריון (שבינתיים נהרס), ומבנה משרדים, שבו שכנו במשך שנים רבות משרדי מס רכוש וקרן הפיצויים. במהלך השנים השכונה התפתחה דרומה לכיוון רחוב בן יהודה. רשת דוכני הפלאפל "פלאפל אוריון" התחילה את דרכה בדוכן בודד שעמד מול קולנוע אוריון וקיבל את שמו מבית הקולנוע. בשכונה פועלת גם חנות הסנדוויצים הוותיקה סנדוויץ' ברכה.

שכונת הטכניקום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
"בית יהודה איתין", נבנה בשנים 1919–1920, ובין השנים 1922–1942 שכן בו בית החולים "הדסה". אדריכל הבית היה גדליהו וילבושביץ.

שכונת הטכניקום הוא שמה ההיסטורי של השכונה שבין חומת הטכניון לבין רחוב הנביאים, הכוללת בעיקר את הרחובות שמריהו לוין, אחד העם ויונה. השטח שעליו היא יושבת היה קרוי בפי הערבים מיראוואן. היא הוקמה עם תום מלחמת העולם הראשונה, ונקראה על שם הטכניקום, שמו המקורי של הטכניון. היוזמה להקמת השכונה הייתה של שבתי לוי, שהיה מעוניין בשכנים יהודים שישתכנו ליד שכונת הרצליה שממערב, ושל שמואל פבזנר, שהיה אז מנהל בית החרושת "עתיד" ומימן חלק ניכר מרכישת הקרקעות. מבין הבתים הראשונים שנבנו ברחוב אחד העם היו מס' 5 – ביתו של משה גליקין, מס' 7 – ביתם של לאה ושמואל פבזנר (שבתקופת מלחמת העצמאות שכן בו מטה "ההגנה" בחיפה ואחרי המלחמה הוקם בו סמינר מורים שממנו התפתחה מאוחר יותר מכללת גורדון. במהלך השנים נהרס הבניין שבנה פבזנר ובמקומו נבנה מבנה אחר), ומס' 12 – ביתו של אפרים קראוזה.

בשכונה הוקם בית החולים "הדסה", במבנה שהקים יהודה איתין[78], ממיסדי הדר הכרמל וחבר הוועד[78], שממנו התפתח המרכז הרפואי בני ציון; בשכונה הוקם גם בית ספר יסודי על שם ביאליק, שמאוחר יותר שינה את ייעודו והפך לבית ספר תיכון (שבינתיים נסגר), וכן הוקם בה בית הכלבו של "המשביר לצרכן". השכונה התפשטה דרומה, עד לרחוב הילל של היום. מתחת לרחוב מסדה (שכונת "מצפה") עמד בעבר מגדל מים.

שתי השכונות ההיסטוריות, הרצליה והטכניקום, נבנו באבן בסגנון אקלקטי, כלומר תערובת סגנונות בנייה ומכאן שפע של תוספות כמו מגדלונים, חלונות קשתיים ומרפסות עם כרכובים מקושטים.

אתגרים במאה ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקיעת האוכלוסייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדר הכרמל איבדה במהלך השנים משפחות שעברו לנווה שאנן ולכרמל או שיצאו מהעיר. בחלק מהדירות שהתפנו השתכנו משרדים אולם עם פתיחת קריית הממשלה עברו חלקם לעיר התחתית. בשנות ה-90 קלטה השכונה חלק ניכר מבאי גל העלייה של יוצאי ברית המועצות לשעבר שהתיישבו בה, לעיתים 2–3 משפחות בדירה קטנה. עם השתלבותם בשוק העבודה ושיפור הכנסתם, עזבו חלקם את השכונה.

תוצאת לוואי של תהליך זה הייתה סגירתם של רוב מוסדות החינוך. הטכניון עבר לנווה שאנן בשנות ה-70 של המאה ה-20[82], ובסוף המאה ה-20 נותרו בהדר רק סניף הדר של בית הספר הריאלי העברי, ובית הספר מופ"ת בסמ"ת. בשנת 2018 עבר בית הספר בסמ"ת למשכנו החדש בקריה הטכנולוגית בשכונת נווה דוד, ושמו הוסב ל"בסמת החדש". לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20 עזבו את השכונה בתי הספר היוקרתיים "חוגים" ו"ליאו בק". "בית חינוך" (תיכון חדש), נסגר והבניין משמש את המוזאון העירוני לאומנות. לקראת סוף המאה נסגרו הגימנסיות "ביאליק", "אבן פינה" ובית הספר המקצועי בסמ"ת. בתי הספר התיכוניים "אליאנס" ו"יבנה" עקרו לעמק השמש (דניה) ולרמת אלון (נווה שאנן) בהתאמה; התיכון האקסטרני "מישלב" עבר לבת-גלים ו"במעלה" נסגר. בתי ספר יסודיים נסגרו אף הם (על שטחו של יסודי "ביאליק" נבנה אגף של בית החולים בני-ציון, בית הספר "יל"ג" הפך למשרדי הרבנות, "עממי א" "גאולה" נסגרו, בית הספר לבנות "עציון" הפך למועדון גמלאים), ובשנת 2009 נסגר גם "מעלה כרמל" בשל מיעוט תלמידים ומבנים מיושנים.

תוצאת לוואי של מצב מוסדות החינוך היא, שהניסיונות למשוך להדר משפחות, נתקלים בחסרונם של בתי ספר, מה שמונע מהמשפחות להגיע ומנגד, כל עוד אין מספיק ילדים, גם אין הצדקה לפתיחתם של בתי ספר.

נטישת מסחר ושירותים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדר הכרמל הייתה מרכז מסחרי ותרבותי חשוב בחיפה טרם קום המדינה ועד לשנות ה-80. במהלך השנים עברו חלק מהחנויות לאזורי המגורים החדשים שצמחו, חלקן התכנסו אל תוך הקניונים ואחרות נסגרו כיוון שלא הצליחו להתחרות במגרשי החנייה של הקניונים. אל זאת הצטרפה סגירתם של מקומות הבילוי בהדר, שלא פסחה על בתי קולנוע, מסעדות ומועדונים. כל בתי-הקולנוע שפעלו בהדר במהלך המאה ה-20, נסגרו בזה אחר זה. בשנת 2010 נסגר גם מועדון "סיטי הול" לאחר כ-15 שנות פעילות שבהן שימש כבמה למופעי מוזיקה[83].

הגירתם של משרדים ונותני שירותים אל מחוץ להדר התרחשה בעקבות עזיבת התושבים את השכונה, ואולם התרומה המשמעותית לריקון השכונה אירעה עם מעבר משרדי הממשלה שפעלו בהדר לקריית הממשלה המחוזית שבמרכז העיר. משרדי עריכת דין וראיית חשבון עקרו לאזור שבו הם נדרשו, ובעקבותיהם הצטרפו חנויות, עסקים ושירותים נלווים אל משרדי הממשלה.

תחבורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהדר הכרמל עוברים קווי אוטובוסים רבים של חברת אגד שהיא החברה המרכזית לתחבורה בחיפה כולה אשר מקשרים אותה עם כל השכונות המרכזיות בעיר.

בהדר הכרמל עובר גם קו הכרמלית ומתוך שש התחנות של הקו ארבע הן בשכונת הדר. הכרמלית מחברת את שכונת הדר עם מרכז הכרמל והעיר התחתית.

מהשכונה מתחילות את נסיעתן מוניות שירות רבות אשר מחברות את השכונה עם חוף הכרמל, שכונת אחוזה, מרכז הכרמל, שכונת נווה שאנן, לב המפרץ, אזור הקריות, עכו, נהריה וישובים נוספים לאורך כביש 4.

בשכונה עוברת המטרונית אשר מחברת את השכונה עם לב המפרץ והקריות ועם חוף הכרמל. בניית מסלול המטרונית החלה בשנת 2006 והסתיימה בשנת 2013.

תוכנית הדרגנועים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.

בדצמבר 2020 פורסם כי קיים תכנון להקמת דרגנוע שיחבר את השכונה לשכונת מרכז הכרמל, דרגנוע נוסף יחבר בין רחוב שבתאי לוי שגם הוא בשכונת הדר הכרמל לשכונת ואדי ניסנאס, דרגנוע אחר יוקם במתחם שוק תלפיות ויחבר את השוק לרחובות החלוץ והרצל ולשכונת ואדי סאליב, עוד דרגנוע צפוי לחבר בין רחוב אל כיאם שממול בניין העירייה ומעלה השחרור וזאת על מנת לחבר את קריית הממשל לאזור העירייה[84].

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורטל
פורטל

ראו גם פורטל חיפה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: הדר הכרמל
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הדר הכרמל

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ עיריית חיפה, דמוגרפיה: אוכלוסיית חיפה לפי רבעים, עמוד 70
  2. ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1918–1947, עבודת דוקטורט שהוגשה לסנאט האוניברסיטה העברית, 1974, עמ' 31.
  3. ^ 1 2 שמעון שטרן, "הדר הכרמל – מרכז החיים היהודיים בחיפה", חיפה בהתפתחותה, 1918–1948, עמ' 42.
  4. ^ חיים אהרנוביץ, הדר הכרמל – מסכת עמל ויצירה של דור המיסדים, בהוצאת "ועד הדר הכרמל בחיפה", 1958, עמ' 23, 28, 33, 48, 72, 76.
  5. ^ 1 2 3 התפתחותה של הדר הכרמל בחיפה, הארץ, 23 בדצמבר 1925
  6. ^ חיפה – ביקור המושל בוועד הדר הכרמל, דבר, 7 באוגוסט 1942
  7. ^ 1 2 ד"ר ח. פלקנשטין, עתיד "הדר הכרמל", הארץ, 25 ביולי 1949
  8. ^ ענת קדרון, החברה היהודית בחיפה ערב ה-29 בנובמבר 1947.
  9. ^ התנקשות מבפנים בשכונות "הדר הכרמל", דבר, 22 ביוני 1927
  10. ^ גילברט הרברט וסילבינה סוסנובסקי, "התפתחותה של חיפה 1918–1948", חיפה בהתפתחותה, 1918–1948, הוצאת יד יצחק בן-צבי, בעריכת מרדכי נאור ויוסי בן-ארצי, 1989, עמ' 54–55.
  11. ^ יוסי בן-ארצי, להפוך מדבר לכרמל, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2004, עמ' 197.
  12. ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1918–1947, עמ' 33–34.
  13. ^ חיפה – התפתחות שוק תלפיות, דבר, 16 במאי 1940
  14. ^ 1 2 3 שנה שניה לחברת <<מעון>>, הארץ, 13 באוגוסט 1947
  15. ^ קופת תגמולין לעובדי ועד הדר הכרמל, קול העם, 2 בנובמבר 1947
  16. ^ הכפילות המוניציפאלית בחיפה, קול העם, 11 בספטמבר 1949
  17. ^ צנור מים חדש להדר־הכרמל, קול העם, 13 בספטמבר 1951
  18. ^ נכסי ועד הדר הכרמל יועברו לרשות עירית חיפה, הארץ, 17 בנובמבר 1957
  19. ^ קפאון במו"מ בין עירית חיפה ובין ועד הדר הכרמל, הארץ, 6 במאי 1958
  20. ^ רכוש ועד הדר הכרמל – לעיריה, הארץ, 24 באוקטובר 1958
  21. ^ אושרה העברת רכוש ועד הדר הכרמל, הארץ, 27 באוקטובר 1958
  22. ^ ועד הדר הכרמל העביר נכסיו, הארץ, 20 בפברואר 1959
  23. ^ אריה נשר, מי הדר הכרמל לרשות עירית חיפה, הארץ, 3 באפריל 1959
  24. ^ ש. שחורי, מפעל ציבורי שחוסל, דבר, 19 באוגוסט 1962
  25. ^ מאת סופר "הארץ" בחיפה, <<כרמלית>> הופעלה בחיפה, הארץ, 7 באוקטובר 1959
  26. ^ מאיר הראובני, יומה הראשון של "כרמלית", למרחב, 7 באוקטובר 1959
  27. ^ "אווירה פורימית" ברחבי הארץ, למרחב, 7 במרץ 1966
  28. ^ ארכיפרחיטורה, הארץ, 2 במרץ 1966
  29. ^ ראובן בן-צבי, חיפה: ארכיפרחיטורה. איך אפשר בלי, מעריב, 8 במרץ 1990
  30. ^ ראובן בן־צבי, בלונים ואופנה פתחו את מדרחוב נורדאו, מעריב, 30 במרץ 1987
  31. ^ יגאל קוצר, חיפה: הדתיים לחצו, המדרחוב הושבת, חדשות, 31 במאי 1987
  32. ^ 1 2 שני שילה, לא הוד ולא הדר, באתר הארץ, 14 בפברואר 2008
  33. ^ אתר למנויים בלבד נילי גולד, צומת הרחובות שהשפיע כל כך על הסופרים החיפאים, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2013
  34. ^ אמיר זוהר, חיפה, חיפה, עיר בלי עתיד?, באתר הארץ, 14 במאי 2008
  35. ^ שלומית לן, ‏חיפה, בדרך לתחתית, באתר גלובס, 23 בנובמבר 2005
  36. ^ דוד שליט, ‏ה-Main Street איבד את מקומו לטובת הקניונים הממוזגים - העיריות רוצות להחזיר את "הנשמה של העיר", באתר גלובס, 20 ביוני 2009
  37. ^ אבי שמול, חיפה: מאות בתים בסגנון הבאוהאוס ייכללו ברשימת מבנים לשימור, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2001
  38. ^ מיכאל יעקובסון, 6 פנינים של באוהאוס בחיפה: ראש העירייה בוחרת את המיטב, באתר Xnet‏, 28 בנובמבר 2019
  39. ^ חגית הורנשטיין, החל פרויקט שילוט מבני באוהאוס בחיפה, באתר כלבו – חיפה והצפון, 24 בינואר 2022
  40. ^ עתי"ם, רק 300 השתתפו במצעד הראשון בחיפה, באתר הארץ, 22 ביוני 2003
  41. ^ מיכל גילת, צפו: מצעד הגאווה ה-15 של חיפה יצא לדרך, באתר כלבו – חיפה והצפון, 24 ביוני 2022
  42. ^ פאדי עיאדאת, קריאות נאצה במצעד הגאווה בחיפה, באתר הארץ, 18 ביוני 2009
  43. ^ תדהר טויכר, שבוע עליז, באתר כלבו – חיפה והצפון, 27 במאי 2017
  44. ^ אתר למנויים בלבד חיים לוי, רחביה של הצפון מנסה למשוך משקיעים מבחוץ, באתר TheMarker‏, 1 באוגוסט 2014
  45. ^ חגית פלג-רותם, ‏התחדשות עירונית עם מלגה: "כפר סטודנטים" יוקם בהדר הכרמל, באתר גלובס, 10 בספטמבר 2006
  46. ^ 1 2 קשת רוזנבלום, להחזיר את ההוד להדר הכרמל, באתר הארץ, 30 בינואר 2013
  47. ^ אתר למנויים בלבד קשת רוזנבלום, עשה לך עיר, באתר הארץ, 13 במרץ 2013
  48. ^ אתר למנויים בלבד דניאל שמיל, שר התחבורה: "הפריפריה נמצאת בגוש דן", באתר TheMarker‏, 16 באוגוסט 2013
  49. ^ אתר למנויים בלבד ישראל פישר, העיר הלבנה על הכרמל: בחיפה עלו על גל שימור המבנים, באתר TheMarker‏, 28 ביולי 2014
  50. ^ אתר למנויים בלבד הדר הכרמל והעיר התחתית של חיפה: ההשקעה המשתלמת ביותר בנדל"ן מצפון לתל אביב, באתר TheMarker‏, 1 בינואר 2018
  51. ^ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, מרכזי הבילוי של חיפה מתעוררים, אבל למה אחד על חשבון השני?, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2018
    אתר למנויים בלבד בן שלו, עם מועדונים ערביים ואינדי פורח, בחיפה קוראים תיגר על תל אביב, באתר הארץ, 26 במרץ 2019
  52. ^ אתר למנויים בלבד ישעיהו (שי) גבור, כך דוחקת התחדשות עירונית את האוכלוסייה המקורית מחוץ לערים | דעה, באתר TheMarker‏, 11 במאי 2019
  53. ^ אתר למנויים בלבד אסנת ניר, "בזכות המחירים הנמוכים רכשתי פה 2 דירות", באתר TheMarker‏, 14 בינואר 2022
  54. ^ לא לבלבל עם מגדל השעון שבעיר התחתית.
  55. ^ שמעון שטרן, התפתחות המערך העירוני של חיפה בשנים 1918–1947, עמ' 34.
  56. ^ אהרנוביץ עמ' 59.
  57. ^ שי רזיאלי, מחריפה תופעת הסמים בקרב בני נוער בהדר, באתר ynet, 17 בפברואר 2004.
  58. ^ דב שידורסקי, גווילים נשרפים ואותיות פורחות: תולדותיהם של אוספי ספריות וספריות בארץ ישראל וניסיונות להצלת שרידיהם לאחר השואה, הוצאת מאגנס, 2008, עמ' 24 ועמ' 118, ISBN 9789654933353.
  59. ^ בנימין עברי, דבר, 15 בפברואר 1933.
  60. ^ התחילה העבודה בתיאטרון העירוני בחיפה, דבר, 3 ביולי 1961.
  61. ^ מ' ברנע, התיאטרון יציג 5 מחזות בשנה, דבר, 14 בספטמבר 1961
  62. ^ מועדון התיאטרון יוקם בחיפה, דבר, 31 בינואר 1960
    "מועדון התיאטרון" גם בחיפה, קול העם, 24 במרץ 1960
  63. ^ מועדון התיאטרון בחיפה חידש פעילותו, דבר, 19 במרץ 1970
  64. ^ מועדון התיאטרון בחיפה ונדודי השינה של השכנים, מעריב, 2 בספטמבר 1960
  65. ^ עמוס כרמלי, מועדון התיאטרון בחיפה עלול להיסגר בגלל תלונות שכנים, דבר, 12 בספטמבר 1971
  66. ^ ציפי רום, חדש בחיפה: פסטיבל הצגות ילדים, חדשות, 29 בינואר 1987
  67. ^ תמיר גורן, שיתוף בצל עימות: ערבים ויהודים בשלטון המקומי בחיפה בתקופת המנדט הבריטי, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2008, עמ' 222–223.
  68. ^ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, שיק או שוק? עיריית חיפה החלה לשקם את שוק תלפיות, באתר הארץ, 3 במאי 2020
  69. ^ אהרנוביץ, עמ' 108
  70. ^ ברוולד החל בתכנון וומוש סיימו עם פטירת ברוולד.
  71. ^ 1 2 3 חיים הנגבי, מהציונות לסטלה מאריס, כותרת ראשית, 19 באפריל 1984
  72. ^ אתר מרכז "שמע".
  73. ^ אהרנוביץ, עמ' 130.
  74. ^ אהרנוביץ, עמ' 254.
  75. ^ תמיר גורן, שיתוף בצל עימות: ערבים ויהודים בשלטון המקומי בחיפה בתקופת המנדט הבריטי, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2008, עמ' 187; ח' אבן-אורה, במשכנות עוני – ואדי רושמיה, דבר, 6 במאי 1936.
  76. ^ חנוכת בית החלוצות בחיפה, דבר, 29 בפברואר 1932
  77. ^ עכבר העיר, בנוי לתלפיות: אייקונים אדריכליים בסכנת הכחדה, באתר הארץ, 5 במאי 2010
  78. ^ 1 2 3 אריה נשר, ממיסדי הדר הכרמל, הארץ, 3 ביולי 1959
  79. ^ נועם דביר, בית הזכוכית בחיפה: אוונגרד בסכנה, באתר הארץ, 4 באפריל 2012
  80. ^ אהרנוביץ, עמ' 6.
  81. ^ יוסי כץ, אחוזת-בית הדר-הכרמל נחלת בנימין, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.
  82. ^ הפקולטה לארכיטקטורה הועברה בשנות ה-80, והייתה האחרונה לעבור מהבניין ההיסטורי בהדר.
  83. ^ נועם דביר, המבנה האלגנטי שמסתתר מאחורי הזנחה בחיפה, באתר הארץ, 23 במאי 2012
  84. ^ אחיה ראב, תכנית הדרגנוע של עיריית חיפה: עד 200 מדרגות נעות באוויר הפתוח, באתר ynet, 9 בדצמבר 2020
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הדר_הכרמל&oldid=40141554"