לדלג לתוכן

אדמונד ג'יימס דה רוטשילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד
Edmond James de Rothschild
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד
אדמונד ג'יימס דה רוטשילד
לידה 19 באוגוסט 1845
בולון-ביאנקור, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בנובמבר 1934 (בגיל 89)
פריז, צרפת
מדינה צרפתצרפת צרפת
מקום קבורה רמת הנדיב עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 18821934 (כ־52 שנים)
תפקיד נדבן
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אדלידה דה רוטשילד (18771935) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר בלגיון הכבוד (1908) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בנימין אדמונד רוטשילד בצעירותו, 1882
הברון רוטשילד ורעייתו אדלהייד בביקור במטעים בזכרון יעקב, 1914
החותם האישי של אדמונד דה רוטשילד
הכניסה לאחוזת הקבר בגני רמת הנדיב שבה קבורים הברון רוטשילד ורעייתו
קבר הברון רוטשילד ואשתו בגן רמת הנדיב
דיוקנו של הברון דה רוטשילד על שטר של 500 שקלים
הברון על בול משנת 1954 בעיצובו של ג. המורי

הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד מכונה אבי היישוב וגם הנדיב הידוע[1] (Edmond James de Rothschild;‏ 19 באוגוסט 1845, ט"ז באב ה'תר"ה2 בנובמבר 1934, כ"ד בחשוון ה'תרצ"ה) היה יהודי בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה, ובנימינה. קיבוץ אשדות יעקב הוקם על אדמות שנרכשו על ידי הברון וקרוי על שם בנו, יעקב-ג'יימס. מזכרת בתיה קרויה על שם אימו.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמונד ג'יימס דה רוטשילד נולד בשנת 1845 בעיירה ליד פריז שבצרפת, כבנם השלישי של ג'יימס מאיר רוטשילד ובטי סלומון דה רוטשילד. בשנת 1854 מימן אביו את הקמת בית הספר אוולינה דה רוטשילד לבנות בירושלים – בית הספר הראשון בארץ ישראל שבו הועברו שיעורים בעברית.

בניגוד לשני אחיו הבוגרים, לא היה אדמונד ג'יימס רוטשילד מעורב ישירות בענייני הבנקאות של משפחתו, ונודע כחובב אמנות ותרבות. את השכלתו רכש בבית-הספר המשפחתי, שבו למד עברית, תורה והיסטוריה של העם היהודי, מפי מורהו אלברט כהן[2]. בהמשך, כשאלברט כהן נשלח לנהל את ארגוני הצדקה של אביו, אדמונד המשיך את לימודיו בבית הספר המיוחד לילדי אצילים. בגיל 32 נשא לאישה את אדלהייד (Adelheid, שלימים נקראה עדה), בתו של בן דודו וילהלם קרל רוטשילד, שכונה הברון "הצדיק" מפרנקפורט, או בשמו העברי שמעון זאב בן קלמן קרל רוטשילד מנאפולי. גם עדה הייתה קשורה מאוד למסורת היהודית, דרך החינוך האדוק מבית אביה בפרנקפורט. לזוג נולדו שלושה ילדים: ג'יימס (יעקב) ארמנד, מוריס אדמונד קארל (אנ'), ומרים קרולינה אלכסנדרינה.

עם תחילת פרעות "הסופות בנגב" ברוסיה בשנת 1881, הקימו ראשי יהדות צרפת ועד סיוע ליהודי רוסיה ופרסמו כרוז נגד המדיניות האנטישמית. בין החותמים עליו היה רוטשילד, והדבר הביא אותו למסקנה שיש לפתור את בעיית היהודים על ידי עלייה לארץ ישראל. שני האנשים שהשפיעו על דעתו של רוטשילד בנושא מצב היהודים היו הרב הראשי של פריז (לימים של צרפת), צדוק כהן, שבניגוד לחלק מהרבנים באותה תקופה תמך בתנועת "חובבי ציון", והפעיל הציבורי הבולט מזכיר חברת כי"ח, קרל נטר, שהקים בארץ ישראל עוד בשנת 1870 את בית הספר החקלאי מקוה ישראל.

לאחר מכן התחיל הברון לעסוק בפיתוח יישובים בארץ ישראל. המשבר החריף שבו היו נתונות המושבות הראשונות בארץ ישראל, דחף את רוטשילד להשקיע בהן כספים רבים ולגלו֗ת מעורבות רבה בענייניהן. תחילה עזר למושבה ראשון לציון, כאשר הייתה על סף התפרקות. אחד המתיישבים במושבה, יוסף פיינברג, פנה אל רוטשילד בשנת 1882 וביקש ממנו סיוע כספי. רוטשילד סייע תחילה למתיישבים הראשונים של ראשון לציון על ידי חפירת באר, סיוע למשפחות עניות, ומימון מדריך חקלאי למושבה. מתוך רצון להעסיק פועלים יהודים, הוא פנה לאגודת "חובבי ציון" וביקש לבחור צעירים שאותם יכשיר לשמש כמדריכים חקלאיים במושבות. בהמשך הרחיב מאוד את תחומי העזרה שלו ותמך למעשה בכל המושבות החדשות; אלמלא עזרתו, היה חשש כבד להתפזרות המתיישבים ולפירוק התיישבות העלייה הראשונה. היות שבתחילה נמנע מפרסום שמו בפומבי, זכה לכינוי "הנדיב הידוע"[3]. הוא שלח מומחים חקלאיים מצרפת להדריך את המתיישבים החדשים ואת האיכרים בגידול כרמי ענבים ובייצור יין – גידול זה, לפי דעתם של המומחים, היה המתאים ביותר לתנאי הארץ ולשיווק העולמי. עד שייצור היין החל, סיפק הברון קצבאות חודשיות למחיית המתיישבים, מימן את שירותי-הבריאות, החינוך והדת, ועוד.

על-מנת להבטיח שייעשה שימוש נבון ויעיל בכספיו, מינה אדמונד ג'יימס רוטשילד פקידים משלו לחלק מהמושבות בארץ ישראל, והם פיקחו על הקצאת הכספים. בין המושבות ששלח אליהן את פקידיו היו ראשון לציון, עקרון (מזכרת בתיה) זכרון יעקב וראש פינה. הפקידים שילמו לאיכרים קצבאות מדי חודש, וגודל התשלום היה תלוי בגודל המשפחה בלבד ולא בתפוקה החקלאית של האיכר. אף על פי שמעורבותו של רוטשילד אפשרה למושבות את המשך קיומן, התנהגותה של הפקידות ואופי המשטר שנוצר סביבה קוממו את המתיישבים נגדו, אך המרד נרגע לאחר כניעתם של המתיישבים, שכן הם היו תלויים בכספיו של רוטשילד. בשנת 1901 העביר הברון את המושבות הראשונות לידי חברת יק"א והוסיף כספים לניהול, להמשך פעילות, לפיתוח ולהרחבת היישובים החדשים, ובמקביל ביטל את שיטת הפקידות לאחר שהבין כי התלות של המושבות בו לא תסתיים אם הן לא תהיינה עצמאיות. בשנת 1923 הוציא את מפעליו בארץ ישראל מידי יק"א והקים את החברה פיק"א בהנהלת בנו, ג'יימס ארמן רוטשילד.

הברון רוטשילד נפטר בפריז ב-1934, ונקבר בבית הקברות פר לשז שבעיר[4]. ב-6 באפריל 1954 הועלו עצמותיו ועצמות אשתו עדה לישראל בהתאם לצוואתו ונטמנו ברמת הנדיב שליד זכרון יעקב[5].

פעולתו הציונית ומורשתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברון סייע לבניין הבית הלאומי בשלושה אופנים מרכזיים:

  1. רכישת אדמות – במהלך עשרות שנות פעילותו בארץ ישראל ובמיוחד בתקופת העלייה הראשונה, היה הברון רוטשילד עסוק ברכישת אדמות מידי הממשלה הטורקית ומידי בעלים ערבים, ותוך זמן קצר הצליח להכפיל את כמות האדמות[6] שבידי היהודים. עד אמצע תקופת המנדט עלה היקף הקרקעות שרכש באופן אישי ובאמצעות החברות יק"א ופיק"א על זה של כל המוסדות הציוניים (הקק"ל, הכשרת היישוב וכו') גם יחד.
  2. נטילת החסות על המושבות הראשונות, ופיתוחן הכלכלי – המושבות הראשונות ובהן ראשון לציון, ראש פינה, זכרון יעקב, יסוד המעלה, פתח תקווה ומטולה חוו קשיים רבים ונקלעו לגירעון כלכלי שהעמיד את קיומן בסכנה. הברון רוטשילד נעתר לפניית גורמים בארץ-ישראל ובעולם והחליט לתמוך במושבות, מה שנודע כמשטר האפוטרופסות של הברון רוטשילד, באמצעות מנגנון של פקידים שהעבירו את המושבות בעיקר לייצור יין. תוך תקופה קצרה היו אנשי הברון אחראים לכל התחומים בחיי האיכרים.
  3. פיתוח תשתיות ציבור ושירותי קהילה – יש חוקרים, ובראשם רן אהרנסון, ששמים את הדגש על היבטי תשתית ושירותים מרכזיים, כמו הקמת מוסדות חינוך מתקדמים ומערך בריאותי מסועף, ועל הפעלתם. שירותים חיוניים אלו ניתנו על ידי הברון באמצעות פקידים מומחים רבים (מורים ושאר אנשי הוראה, רופאים ואנשי רפואה אחרים) לא רק לאנשי "מושבות הברון" אלא אף לכל בני ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

פעולתו במבט לאחור, על אף שהיו בה מגרעות רבות, סייעה רבות להתפתחות ההתיישבות בארץ ישראל ולחיזוקה הכלכלי. תמיכתו במושבות לאורך כ-20 שנה בצורה ישירה ועוד עשרות שנים בצורה עקיפה, אִפשרה את התפתחות המושבות, והן נעשו לדגל בהתפתחות עבודת האדמה והתעשייה בישראל – יקבים, תעשיות בשמים, מטעי זיתים, שקדים, פרי הצבר, תחנות נסיוניות, דרכים, כבישים, ועוד.

בעבר רווחה הטענה כי תמיכתו של הברון רוטשילד במושבות הסתיימה כאשר העביר את ניהולן ליק"א, חברה להתיישבות יהודית מיסוֹדו של הברון הירש. בדור האחרון טוענים מחקרים חדשים כי למעשה הברון רוטשילד נשאר הדמות המובילה גם בפעילות יק"א בארץ ישראל, דבר שנמשך גם כשיק"א הייתה לפיק"א בתחילת תקופת המנדט.[דרוש מקור]

הקשר עם הברון נותק במהלך מלחמת העולם הראשונה. בתקופה זו סייע הברון למוסדות הציוניים בעולם. עם תום המלחמה ביקש לחזק את ענף התעשייה בארץ ישראל. בשנת 1929, עם הקמתה של חברת הסוכנות היהודית, נבחר לנשיא הכבוד שלה.

בין "מושבות הברון" ניתן למנות את המושבות זכרון יעקב (על שם אביו) מזכרת בתיה (על שם אימו), ראשון לציון, בנימינה (על שמו), גבעת עדה (על שם אשתו), ועוד.

בתקופה האחרונה של חייו, מימן אדמונד ג'יימס רוטשילד חפירות ארכאולוגיות רבות בארץ. בשנת 1913 רכש את שטח הקרקע המשתרע על מרבית המדרון המזרחי של עיר דוד בירושלים, ושכנע את הארכאולוג הצרפתי היהודי ריימון וייל לערוך במקום חפירות. הדבר נעשה כתגובה לחפירתו השערורייתית של מונטגיו פארקר בעיר דוד בשנת 1911. רוטשילד חזר ומימן עונת חפירות נוספת, בשנים 1923–1924, בניהולו של וייל. בגלל רכישת הקרקע נשאר השטח ריק מבתים. כך יכול היה זמן רב אחרי כן הארכאולוג הישראלי יגאל שילה לחפור במקום באין מפריע. כמו כן, הוא סייע לחיים ויצמן בזמן השגת הצהרת בלפור. אדמונד ג'יימס רוטשילד לא הפסיק את מעורבותו בחיי המושבות, עד מותו בשנת 1934 כ"ד בחשוון התרצ"ה.

במהלך חייו, הוא השקיע יותר מחמישה מיליון לירות שטרלינג בפיתוח היישובים הראשונים, במשך 18 שנים. הוא רכש בארץ ישראל כ-500,000 דונם של אדמה (500 קמ״ר), ועל שטח זה נבנו כמעט שלושים יישובים והוקמו מפעלים, יקבים ובתי חרושת.

בשנת 1957 הועבר כל הרכוש של חברת פיק"א למדינת ישראל.

צאצאיו של אדמונד ג'יימס רוטשילד מממנים עד היום מפעלים שונים בארץ, על ידי הכספים של קרן רוטשילד קיסריה[7], "קרן רוטשילד" (הנקראת גם יד הנדיב): השקעות רבות ב"חברה לפיתוח קיסריה", "החברה לישראל" וחברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א).

על שמו של אדמונד ג'יימס (בנימין) רוטשילד נקראים היישוב בנימינה, קריית בנימין – שכונה של קריית אתא, "גן בנימין" – גן ציבורי בחיפה, מרכז התרבות "בית רוטשילד" במרכז הכרמל, ורחובות ברחבי הארץ (לדוגמה, שדרות רוטשילד בתל אביב).

זכרו של אדמונד רוטשילד הונצח בבול דואר ישראלי. ב-23 בנובמבר 1954 הנפיק דואר ישראל בול לזכרו של רוטשילד, שעליו מופיע דיוקנו ולצידו אשכול ענבים, סמל ליקב שהקים בישראל. האמן גדעון המורי עיצב את הבול.[8]

ביקוריו בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקוריו של הברון רוטשילד בארץ ישראל היוו אירועים חשובים מאוד בחיי היישובים הראשונים. הוא ביקר בארץ ישראל חמש פעמים:

אילן יוחסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עץ משפחת רוטשילד 


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר אנשל
רוטשילד

1743–1812
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'יימס (פריז)
1792–1868
 
בטי סלומון
1805–1886
 
 
סלומון (וינה)
1774–1855
 
קארל (אנ') (נאפולי)
1788–1855
 
אנשל (פרנקפורט)
1773–1855
 
נתן (לונדון)
1777–1836
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדמונד
1845–1934
"הנדיב הידוע"
 
גוסטב (אנ')
1829–1911
 
אלפונס
1827–1905
 
שמעון זאב
1828–1910
 
נתנאל (אנ')
1812–1870
 
 
 
 
 
 
 
ליונל נתן
1808–1879
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוריס (אנ')
1857–1881
 
ג'יימס
1878–1957
נישא לדורותי
 
רוברט (אנ')
1880–1946
 
אדוארד (אנ')
1868–1949
 
נתן
1844–1881
 
 
 
 
 
ליאופולד
1845–1917
 
 
 
 
 
 
 
נתן מאיר
1840–1915
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדמונד
1926–1997
 
אלאן (אנ')
1910–1982
 
אלי (אנ')
1917–2007
 
 
 
 
 
 
הנרי
1872–1946
 
אנתוני גוסטב
1887–1961
 
ליונל
1882–1942
 
אוולין אקיל
1886–1917
 
צ'ארלס (אנ')
1877–1923
 
וולטר
1868–1937
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנז'אמן
1963–2021
נישא לאריאן
 
אריק
1940–
 
גאי (אנ')
1909–2007
 
בת שבע
1914–1999
 
פיליפ
1902–1988
 
אוולין רוברט (אנ')
1931–2022
 
אדמונד ליאופולד
1916–2009
 
מרים רוטשילד
1908–2005
 
ויקטור
1910–1990
 
פאנוניקה דה קניגסווארטר
1913–1988
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד (אנ')
1942–
 
אדוארד
1957–
 
פיליפין
1933–2014
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'ייקוב
1936–2024

הערה: אילן יוחסין זה אינו כולל את כל חברי משפחת רוטשילד, אלא מתרכז באישים בולטים בה, בפרט בענפים הצרפתי והבריטי.


לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הברון אדמונד דה רוטשילד
  • Ran Aaronsohn, Rothschild and Early Jewish Colonization in Palestine, Rowman & Littlefield Pub., The Hebrew University, Jerusalem, Lanham-Boulder, New York, 2000[15]
הברון אדמונד דה רוטשילד – 1845–1934
  • רן אהרנסון, ביקור אנונימי שהיה למנוף התיישבות (מאה שנה לביקורו הראשון של רוטשילד בארץ-ישראל), טבע וארץ ל (1), 1987, עמ' 38–40.
  • רן אהרנסון, הבארון רוטשילד וחדרה, אריאל טו (96-95), 1993, עמ' 33–40.
  • רן אהרנסון, המערך הרפואי הראשון: הברון אדמונד דה-רוטשילד והקמת שירות הבריאות במושבות בסוף המאה הי"ט, הרפואה 134 (11), 1998, עמ' 895–899.
  • רן אהרנסון, תוכנית נֶטֶר-רוטשילד: תחילת פעולתו היישובית של הבארון בארץ-ישראל, קתדרה 44, יוני 1987, עמ' 55–79
  • אהוד בן עזר, כיצד הגיע הברון בראשונה לזיכרון, עת־מול 26 (1), 2000, עמ' 21–23.
  • דודו דיין, כה אמר הברון, עת־מול ל (178), 2004, עמ' 31.
  • אברהם הדס, יעדים גאו-פוליטיים של הברון ברכישת קרקעות בארץ-ישראל, נופים 7, 1977, עמ' 7–11.
  • יורם מיורק, הברון רוטשילד, יק"א ופיק"א בארץ-ישראל: מקורות ארכיוניים, דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות ב (1), 1989, עמ' 319–323.
  • מרדכי נאור, רוטשילד והציונים, עת־מול כא (5), 1996, עמ' 6–8.
  • אביתר פריזל, הברון אדמונד דה רוטשילד והציונים בשנים 1918–1919, ציון ל"ח, עמ' 116–138.
  • הרב משה צבי נריה, 'בשבחו של הנדיב הידוע - אבי היישוב - הברון בנימין רוטשילד ז"ל', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 375–386.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שמו הפרטי העברי: אדמונד בנימין. ראו: דוד תדהר (עורך), "הבארון אברהם בנימין (אדמונד) דה רוטשילד ("הנדיב הידוע" - "אבי הישוב")", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2441
  2. ^ יוחנן פוגרובינסקי, ה נ ד י ב הידוע, הירדן, 22 בנובמבר 1935
  3. ^ וראו גם אליהו הכהן, 'אֵלֶיךָ אָבִינוּ': תפילה לשלום הנדיב הידוע, בבלוג "עונג שבת", אוקטובר 2017.
  4. ^ פרטי הלוית הנדיב בפאריס, דואר היום, 14 בנובמבר 1934
  5. ^ פרוטוקולים של ישיבות הממשלה ב־7 וב־14 במרס 1954. לדוגמה 'מעריב' הקדיש שתי כותרת ראשיות לאירוע: 'ארון רוטשילד בחוף הארץ' (5 באפריל 1954) 'ויהי בנסוע ארון הנדיב [...] עצמות הברון רוטשילד ורעייתו נטמנות באדמת זיכרון־יעקב' (6 באפריל 1954).
  6. ^ מפת הקרקעות והישובים היהודים בארץ-ישראל, 1932-1933 עם סימון קרקעות שרכש הברון ברמת הגולן, ושהועברו מאוחר יותר לפיק"'א ולקק"ל. השטחים מסומנים במפה בשם 'אדמת פיק"א', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  7. ^ קרן רוטשילד קיסריה
  8. ^ אתר התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל
  9. ^ הברון רוטשילד במושבות יהודה, החרות, 20 בפברואר 1914
    הבארון רוטשילד במושבת חדרה, הצפירה, 18 במרץ 1914
  10. ^ הברון רוטשילד בתל אביב, דואר היום, 18 במאי 1925
  11. ^ הברון רוטשילד במקווה ישראל, דואר היום, 20 במאי 1925
  12. ^ הנציב אצל הברון, דואר היום, 21 במאי 1925
  13. ^ הצפייה לברון רוטשילד, דואר היום, 25 במאי 1925
  14. ^ הברון לא יבקר את ירושלים, דואר היום, 27 במאי 1925
  15. ^ ביקורת: שולמית לסקוב, ‏רוטשילד – בעד ונגד, קתדרה 101, אוקטובר 2001, עמ' 194-191