אדמונד אדולף דה רוטשילד

אדמונד אדולף דה רוטשילד
Edmond de Rothschild
לידה	30 בספטמבר 1926; פריז, צרפת
פטירה	2 בנובמבר 1997 (בגיל 71); Pregny-Chambésy, שווייץ
מדינה	צרפת
השכלה	אוניברסיטת ז'נבה
בן או בת זוג	Veselinka Vladova Gueorguieva (1958–?); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
פרסים והוקרה	לגיון הכבוד

אדמונד אדולף מוריס ז'ול ז'אק דה רוטשילד (30 בספטמבר 1926, פריז, צרפת – 2 בנובמבר 1997, ז'נבה, שווייץ) היה בנקאי יהודי, צאצא של הענף הצרפתי של משפחת רוטשילד^[1].

ביוגרפיה

הוריו של הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד היו הברון מוריס דה רוטשילד והברונית השווייצרית נעמי הלפן, שהתגרשו עוד בילדותו. אמו הייתה נכדתו של איש הכספים יוג'ין פרייר ממשפחת פרייר, משפחת בנקאים יהודית צרפתית ממוצא ספרדי, שהיו גם יריבים עסקיים בתחומי הבנקאות והרכבות של הרוטשילדים. סבו מצד אביו היה אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, "הנדיב הידוע". בשנת 1940 נלקח כילד על ידי אמו לבית משפחתם, שאטו דה פרגני בפרגני-צ'מבי, בשווייץ הנייטרלית, לאחר שאביו, שהיה חבר הסנאט בצרפת, סירב לתמוך במשטר וישי הפרו-נאצי בזמן מלחמת העולם השנייה, ואזרחותו הצרפתית בוטלה. כפליטים יהודים עשירים, תגובת המקומיים בשווייץ הייתה כה עוינת עד שאדמונד לא יכול היה ללכת לבית הספר המקומי, במקום זאת למד בבית ספר בינלאומי בז'נבה. אביו שב לפרגני לאחר מלחמת העולם השנייה לאחר שירש הון משלושה מראשי הענפים של נאפולי, פרנקפורט ופריז של הבנק המשפחתי.

אביו נפטר בשנת 1957 והוריש לבנו כמיליארד פרנק (כ-200 מיליון דולר). בשנת 1958 הוא התחתן עם וסלינקה ולדובה גאורגויבה הבולגרית, אולם הזוג נפרד לאחר שנתיים. בשנת 1963 התחתן עם נדין נלי ז'נט ל'הופיטלייר, שחקנית צרפתית בת מעמד הפועלים, שהייתה ידועה בשם הבמה נדין טלייה^[2]. היא הייתה קתולית, אך התגיירה. בהמשך היא הצהירה: "לא היה ניתן לקבל את השם רוטשילד ולהיות קתולי ... וגם לא זה נכון שבנו של רוטשילד יהיה יהודי-חצי וקתולי-חצי". נולד להם בן אחד, בנז'אמן דה רוטשילד, זמן קצר לאחר נישואיהם.

לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת ז'נבה ותואר במשפטים בפריז, החל משנת 1950 עבד בבנק דה רוטשילד פרייר, של הענף הצרפתי של משפחת רוטשילד. בשנת 1953 עזב את הבנק והקים בנק השקעות משלו, קבוצת אדמונד דה רוטשילד. בשנות השישים הוא רכש את בנק שהתמחה בבנקאות פרטית בז'נבה, הפך אותו לסניף השווייצרי של הבנק שלו. בשנת 1973 רכש מניות בבנק בקליפורניה^[3], ובשנת 1984 מכר את מניותיו ברווח ניכר. בשנת 1974 רכש את יקב "Château Clarke" בחבל בורדו ושם גם בחר להיקבר.

בשנת 1975 רכשו בני הדודים אלי וגאי דה רוטשילד, ששלטו בבנק "רוטשילד פרייר" (האחים רוטשילד) בצרפת, 10% מהבנק של אדמונד. והוא מצידו רכש מניות בבנק שלהם (שהפך אחר כך לרוטשילד ושות'). עד אז היה היה לאדמונד הסכם עם קרובי משפחתו לא לפעול בצרפת, אך לאחר רכישת המניות ההדדית החל קבוצת אדמונד דה רוטשילד לפעול גם בצרפת^[4].

פעילות בישראל

הברון אדמונד אדולף דה רוטשילד היה מעורב בפעילות עסקית ופילנתרופית רבה בישראל. בשנת 1958 הקים את החברה לפיתוח קיסריה על אדמות חברת פיק"א שרכש סבו^[5], ואת קרן אדמונד דה רוטשילד בישראל^[6]. בשנת 1959, מימן את הקמת קו צינור הנפט אילת-חיפה^[7], שהקמתו החלה בשנת 1956^[8], אך קשיים תקציבים עיכבו את הקמתו^[9]. בשנת 1961, מימן את הקמת מפעל התרופות "פלנטקס" בנתניה^[10]. פלנטקס היה מפעל התרופות הראשון בישראל שקיבל אישור של מנהל המזון והתרופות האמריקאי, לשיווק תוצרתו בארצות הברית^[11]^[12]. בשנת 1965, רכש את בנק כללי לישראל^[13]. בשנת 1968, היה בין מייסדי החברה לישראל^[14].

כמו-כן מימן וליווה מקרוב את הקמת תיכון אליאנס בתל אביב.

פעילותו הפילנתרופית כללה בין השאר, הקמת קרן מלגות לסטודנטים באוניברסיטה העברית^[15], תרומה להקמת ביתן צרפתי במוזיאון ישראל^[16] ותרומה להקמת הטלוויזיה החינוכית הישראלית בשנת 1966. בנוסף עמד בראש ארגון הבונדס באירופה^[17]. אשתו הברונית נדין דה רוטשילד כיהנה כנשיאת ארגון ויצו בצרפת^[18].

בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים שלח מכתב ברכה לרמטכ"ל יצחק רבין^[19], אך מיד גם פעל להקמת גוף בינלאומי שיפעל לפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים^[20]. בשנת 1981 ביקר את מדיניות ממשלת ישראל להקמת התנחלויות בשטחים, ועל חקיקת חוק ירושלים^[21].