בניין הטכניון הישן

בניין הטכניון הישן

מידע כללי
סוג	בניין
שימוש	מדעטק - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל
כתובת	שמריהו לוין 25\בלפור 12, חיפה
מיקום	חיפה
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	11 באפריל 1912 – 9 בפברואר 1925 (12 שנים)
אדריכל	אלכסנדר ברוולד
מידות
קומות	3
קואורדינטות	32°48′37″N 34°59′47″E
(למפת חיפה מוגדלת)   בניין הטכניון הישן (למפת חיפה רגילה)   בניין הטכניון הישן (למפת הגליל המערבי רגילה)   בניין הטכניון הישן (למפת הגליל המערבי מוגדלת)   בניין הטכניון הישן

בניין הטכניון הישן הוא מבנה בולט בשכונת הדר הכרמל שבחיפה. הבניין תוכנן על ידי האדריכל היהודי-גרמני אלכסנדר ברוולד בסגנון הארץ ישראלי, המתאפיין בניסיון ליצור סינתזה בין האדריכלות המערבית-אירופית והבנייה המקומית-ערבית. הבניין נחנך בשנת 1925. הבניין נבנה כמשכנו של הטכניון, ושימש אותו בין השנים 1925–1985. בהמשך שוּכּן בו המדעטק - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל.

היסטוריה

ערך מורחב – הטכניון

הרקע לבנייה

בשנת 1901 קמה בברלין שבגרמניה "חברת עזרה של יהודי גרמניה" (בקיצור "עזרה"). אחת מפעולות החברה הייתה הקמת בתי ספר בארץ ישראל, במטרה לקדם את התרבות הגרמנית אצל היהודים מחוץ לגרמניה. בחודשים ספטמבר-דצמבר 1907 סייר מייסד "עזרה", ד"ר פאול נתן, בארץ ישראל כדי לראות את בתי הספר ש"עזרה" הקימה. בזמן שהייתו בישראל עלה בדעתו רעיון להקים מוסד לימודי עליון במתכונת של בית ספר טכני שיקרא "הטכניקום", יסייע בפיתוח היישוב היהודי ויהיה גולת הכותרת של פעולתה החינוכית של "עזרה". תרומה משמעותית שהושגה מדוד ויסוצקי התניעה את תהליך ההקמה.

המקום שנבחר להקמת בית הספר הטכני הגבוה היה חיפה. על אף שחיפה בתקופה העות'מאנית הייתה עיר קטנה עם 20,000 תושבים, מתוכם רק 2,000 יהודים, היו לה יתרונות אחדים:

• באותה עת התחילה הממשלה הטורקית להשתמש בחיפה כצומת מרכזי לרכבות שהגיעו לארצות השכנות.
• הממשלה הטורקית תכננה פרויקט להרחבת הנמל בחיפה.

היה ברור ששתי עובדות אלו יהפכו את חיפה למרכז תעשייתי ותחבורתי. בית ספר טכני קשור לתעשייה ולתחבורה באופן ישיר, וכך יספק עבודות לבוגרי הטכניון. בנוסף, היישוב היהודי בחיפה היה קטן ולא מקובע בדעות פוליטיות או דתיות כמו מקומות מרכזיים אחרים כגון ירושלים, שהייתה נתונה להשפעה חרדית, או יפו. בית ספר טכני יכול להפוך את העיר למרכז יהודי חדש ולקדם את פיתוחה.

ב-1908 קיבל נתן את תרומתם של יורשי ויסוצקי, וכך יכול היה להתחיל לקנות קרקעות. הוא ביקש מאפרים כהן, נציג "עזרה" בארץ, לחפש מקומות בחיפה שיתאימו לבית הספר הטכני. הנציג מצא כמה מקומות שאותם בדק נתן באופן אישי חודשיים אחר כך, ובחר, לאחר שהתייעץ עם שמואל פבזנר, בשטח בגודל 46 דונם בשכונת "מיראוואן", אשר נודעה לאחר מכן כהדר הכרמל. השטח נקנה מכמה בעלי קרקע ערבים וגרמנים מתנועת הטמפלרים. בשל חוק עות'מאני שאיפשר רישום קרקע על שם אזרחי האימפריה בלבד, נדחה רישום הקרקע על שם חברת "עזרה" הגרמנית בשנתיים שלמות, עד שנתן הפעיל לחץ על הממשלה העות'מאנית בעזרת השגריר הגרמני באיסטנבול. באוגוסט 1910 נרשמה הקרקע על שמו של ד"ר ג'יימס סימון, יו"ר חברת עזרה. קניית השטח, התיווך והרישום עלו 100,000 פרנק צרפתי. מכיוון שהיה צורך בכסף נוסף, נערכה מגבית שבה הותרמו ארגונים נוספים, בהם קרן קיימת לישראל וקבוצת יהודים אמריקאים בראשות יעקב שיף.

לבניית הטכניקום הובא מגרמניה האדריכל היהודי אלכסנדר ברוולד. התכנון כלל את בניין הטכניון המרכזי ומבנה נוסף שאמור היה לשמש בית ספר תיכון, ושימש ברבות השנים את בית הספר הריאלי. אחרי שברוולד תכנן את מבני הטכניקום, נדרשו שלושה רישיונות שונים כדי להתחיל את הבנייה, תהליך ארוך ומסובך שארך שנתיים. העיכוב נגרם בשל עוינות התושבים הערבים וחוסר יעילותה של הממשלה הטורקית. כמנהל אחראי על הבנייה במקום מטעם הנהלת המוסד מונה ד"ר שמריהו לוין. ב-11 באפריל 1912 התקיים הטקס הרשמי של הנחת אבן היסוד לבניין הראשי של הטכניקום.

מבנה הטכניון הישן במבט פנורמי, 2008

המכשולים בבניית הטכניקום ובהכנתו

בניית הטכניון בחיפה, צילום משנת 1912

הבנייה לוותה בקשיים רבים:

• לא היו פועלים מיומנים לבנייה באזור ולכן היו צריכים להביא אותם ממקומות אחרים: ירושלים ואפילו גרמניה.
• התגלע ריב בין העובדים היהודיים לעובדים הערבים על רקע הטענה שהפועלים היהודים מנעו כניסת עובדים ערבים לאתר, עד שהסתבר שזו האשמת שווא.
• המתכנן התלבט ארוכות בקשר לסוג חומרי הבנייה שבהם יעשה שימוש בבניית הטכניקום בשל התקציב המוגבל.
• רוב החומרים, וכל המכונות, הובאו מגרמניה, והדבר גרם לעלויות נוספות ולאיבוד זמן.
• מקור המים לבית הספר היה אמור להיות באר שתיחפר בשטח הטכניקום, אלא שהפועלים המקומיים לא היו מיומנים מספיק על מנת להגיע לעומק הדרוש. אי לכך נדחתה בניית הבאר, עד שמהנדס גרמני הגיע ובעזרת ציוד מתאים הצליח לחפור ולהגיע למי התהום בעומק של 100 מטר.

בית הספר שליד הטכניקום הושלם והחל לפעול ב-1913. המבנה המרכזי הושלם ברובו בשנת 1913, והמטרה הייתה שבתחילת אפריל 1914 יוכל המוסד להתחיל לפעול.

משכנו הראשון של הטכניון בשכונת הדר הכרמל, בצילום משנת 1913

היה צורך לבצע הערכות מחדש של העלויות, ובסופו של דבר התברר שלא ניתן להשלים את הבנייה בתקציב הקיים, וצריך היה לפנות שוב לתורמים ולנסות לגייס כסף ממקורות נוספים. המכשול העיקרי לגיוס הכספים היה מלחמת השפות שהעמידה את הטכניון בליבה של מחלוקת גדולה, שלבסוף הוכרעה לטובת העברית. פתרון בעיית השפה לא פתר את בעיית התקציב, שהחמירה. ב-17 ביולי 1914 התנהלה הישיבה האחרונה של הדירקטוריון בברלין. בין השותפים בהנהלת המוסד פרצו ויכוחים פנימיים בנושא, עד שחברת "עזרה" הציעה למכור את הטכניקום ואת הבניין במכירה פומבית. מטרתה הסמויה של "עזרה", שהייתה בעלת החוב העיקרית של הטכניקום, הייתה לקנות את המקום בעצמה כדי שלא יפריעו לה עוד בניהולו.

כעבור שבועיים פרצה מלחמת העולם הראשונה. הדבר איפשר לחברת עזרה, שמושבה בגרמניה ושהייתה בת ברית לעות'מאנים, לקנות את הטכניקום כפי שתכננה, מכיוון שהמתחרים שלה לקניית המוסד היו ממדינות ההסכמה שנלחמו באימפריה העות'מאנית. ב-15 במרץ 1915 נמכרו במכירה פומבית נכסי "אגודת הטכניקום", וחברת עזרה רכשה לעצמה את הקרקע ואת הבניינים תמורת 225,000 מרק.

בזמן המלחמה הופסקה הבנייה והעבודה הצטמצמה לשמירה ולתחזוקה של הבניינים והציוד. ב-1917 תפס הצבא הגרמני את הבניינים והשתמש בהם כמכון חיטוי וכבית מטבחיים. באביב אותה שנה הגיע במקומו הצבא העות'מאני, שהפך את הבניין הראשי לבית חולים. באוקטובר 1918 כבשו האנגלים את חיפה, ואף הם השתמשו במבנים כבית חולים צבאי.

בתום המלחמה היה מצבה הכלכלי של "עזרה" בכי רע, וההסתדרות הציונית, בת בריתו של הצד המנצח במלחמה, ניצלה את ההזדמנות וקנתה את הטכניקום מחברת עזרה ב-6 בפברואר 1920, ורשמה את השטח על שם הקרן הקיימת לישראל, עם הבטחה שהמקרקעין ישמשו אך ורק למוסד חינוכי.

פתיחת הטכניון

הבניין, הגן ושכונת הדר, בצילום אוויר של זולטן קלוגר, 1937-1938

מצב הבניין היה גרוע. הצבא הבריטי הקים בשטחו בית חולים והשתלט על הבאר. רוב המכונות שהיו במוסד נגנבו או נמכרו בתקופת המלחמה, והיה צורך דחוף לגייס כסף לתיקונים ולרכישת מכונות חדשות. כמו כן היה צורך לשכנע את האנגלים לפנות את השטח. ד"ר חיים ויצמן היה הרוח החיה בניסיונות לגייס את הכספים הדרושים לשיפוץ הבניינים, להשלמת הבנייה ולרכישת המכונות. התהליך ארך חמש שנים, שבמהלכן נמצאו הכספים הדרושים בשביל התיקונים, נרכשו מכונות וציוד לימודים, נבחרו המורים והצוות המנהלי למוסד וגובשה תוכנית הלימודים של הטכניקום. קרן היסוד מימנה את בניית המבנים ואלו נרשמו על שמה, בנפרד מהבעלות של הקרן הקיימת על הקרקע. בעקבות שינוי החוק שלא אפשר רישום נפרד של מבנים מרישום הקרקע, החכירה קק"ל את השטח לקרן היסוד, בשנת 1937.

ב-1923 ביקר אלברט איינשטיין באתר הטכניון, נטע עץ דקל הקיים עד היום, והסכים לשמש כנשיא ועד המוסד.

מצעד האחד במאי ברחבה שבחזית הבניין, 1930

שיעורי הערב הראשונים החלו ב-14 בדצמבר 1924. בחינות הקבלה התקיימו ב-16 בדצמבר 1924, והלימודים החלו ב-7 בינואר 1925, כשהקורס הראשון היה של המחלקה לבנייה וסלילה. טקס הפתיחה הרשמי של הטכניון התקיים בט"ו בשבט, 9 בפברואר 1925, 13 שנה לאחר הנחת אבן הפינה. הפקולטה הראשונה שנפתחה בבניין הייתה הפקולטה לארכיטקטורה, בראשה עמד מתכנן הבניין, אלכסנדר ברוולד.

הטכניון, הטכנודע והמדעטק

עד תחילת שנות החמישים שימש הבניין כמבנה המרכזי של הטכניקום, שבינתיים שונה שמו לטכניון. עם הגידול במספר הפקולטות והתלמידים הוחל בבניית קמפוס חדש באזור נווה שאנן, ובשנת 1965 נותרה בבניין רק הפקולטה לאדריכלות. בשנת 1984 הושלם המעבר לקמפוס החדש בנווה שאנן, ובבניין הריק הוקם הטכנודע, שבהמשך שונה שמו למדעטק - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל. עם המעבר למוזיאון, הוסרו מהבניין תוספות מאוחרות שפגעו בחזותו, והוא שופץ ושומר לפי תוכניותיו המקוריות של ברוולד. על שחזורו של הבניין זכה המוזיאון לאות הוקרה מהמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

גלויה עם צילום בניין הטכניון, שנות השלושים

בשנת 2022 נחתם הסכם פשרה על פיו הבעלות במקרקעין תהיה בידי הקרן הקיימת לישראל, והיא תוחכר במחיר סמלי לטכניון כל עוד ישמש השטח למטרות ציבוריות.

אדריכלות

המבנה סימטרי, בנוי לגובה שלוש קומות, ומורכב מחמישה חללים עיקריים: גוש מרכזי גבוה ובולט, בראשו כיפה, ובו נמצאת הכניסה המרכזית לבניין, ושני אגפים מוארכים משני הצדדים, שבקצותיהם גושים גבוהים מעט יותר ובולטים מקו הבניין. באגף המרכזי בולטת בכניסה לבניין קשת גדולה המתנשאת לכל גובה הבניין. הצבת המבנה, שהיה בית בודד בשטח בעת בנייתו, תוכננה כך שייראה היטב מהעיר (מהעיר התחתית המודרנית), ויבלוט ביחס לשאר מבני הקמפוס.

קשת גדולה, קשתות מחודדות ותבליט מגן דוד בכניסה הראשית

המבנה הוא אחד הבניינים הבולטים בשכונת הדר הכרמל ובחיפה בכלל, ומהווה סמל עירוני חשוב. יחד עם הגימנסיה הרצליה שנהרסה, הבניין הוא אחד משני הבניינים החשובים ביותר שנבנו בסגנון הארץ ישראלי, שהיה אחד מגלגוליו המוקדמים של הסגנון האקלקטי בארץ ישראל. זרם זה שאף ליצור בארץ אדריכלות חדשה שתשתלב בנוף המקומי ותמזג בין המערב למזרח. ניתן לזהות בבניין גישה תכנונית מערבית - המתבטאת בעיקר בקומפוזיציה הסימטרית והמונומנטלית ובחלונות הרבועים המודרניים, לצד השפעות ומאפיינים מקומיים-ערביים הכוללים: קשתות מחודדות, חיפוי אבן, שיני חומה, כיפה, ותכנון אקלימי המתבטא בחדרים גבוהים ופתחים מתומנים קטנים מעל החלונות, ליציאת אוויר חם.

בחזית המבנה ישנה רחבה, הקרויה על שם שלמה קפלנסקי, וגן גדול, השייך גם הוא למוזיאון, ובו תערוכות ומיצגים.

בתרבות ובאמנות

בציור "חיפה, הטכניון" של הצייר הישראלי יוסף זריצקי מצויר מסדרון מקושת בבניין.

לקריאה נוספת

• זאב ענר (עורך), סיפורי בתים - סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תל אביב 1988

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בניין הטכניון הישן בוויקישיתוף

• היסטוריית הטכניון באתר הטכניון
• על המבנה באתר המדעטק - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל
• אורית בר-גיל, ‏בניין הטכניון הישן בחיפה: סמלים מזרחיים ומערביים, באתר גלובס, 29 ביוני 2008