סופיות
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| דת | אסלאם |
| זרם | אסלאם סוני |
| תאריך ייסוד | שלהי המאה ה-8 |
| מייסד |
מוחמד  |
| ארגונים ופעילות | |
| מיקום |
העולם המוסלמי, כלל עולמי, העולם |
| מוסדות |
Lataif-e-sitta, maqam, ḥāl, Warid, Wird |
  | |
הסוּפיות או סוּפיזם (בערבית: صوفية; בתעתיק מדויק: צופיה) היא זרם מיסטי באסלאם, השם את הדגש על האהבה והכוונה שבעשייה, יותר מאשר על ההלכה עצמה. בעוד ששאר הזרמים באסלאם סבורים כי הנביא מוחמד מת ומורשתו חקוקה בסלע ולא ניתן לשנות בה דבר, הסופים סבורים כי הנביא מוחמד מוסיף לדבר אל מאמיניו באמצעות מורי ההלכה הקדושים, המחוברים בשרשרת מיסטית אל מוחמד והם אלה שקובעים בנוגע לכל דבר. הם שאפו להתאחד עם האל ("איתיחאד") תוך ביטול המהות העצמית שלהם, ולצורך כך פיתחו סוג מדיטציה הנקרא מוראקבה המזכיר את מסורות המדיטציה של המזרח הרחוק.
הסופים חיים כסגפנים, חיים בעוני מתוך בחירה ומנעו מעצמם שינה, מזון ונוחות פיזית. בראשית דרכם נקראו אנשים אלה "זאהִד" (בערבית: "زاهد").
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסופיות צמחה בתוך העולם המוסלמי של שלהי המאה השמינית, בקרב קבוצת אנשים קטנה שכונו בשם "אלו הפוסעים בשבילי הדרך הרוחנית". את אלוהים והאמת הם כינו "האהוב", בשל תשוקתם וכמיהתם העזה לאלוהות, והיו ידועים כ"אהוביו של אלוהים" או "אוהבי האל". מאוחר יותר קיבלו את הכינוי "סופיים". השערות נפוצות בקשר למקור השם הן:
- בגדי הצמר הלבנים שנהגו ללבוש כביטוי לפשטות וחוסר תשומת לב לחיצוניות (צמר = צוּף, בערבית: صوف).
- רמיזה לטוהר לבם (צפאא', בערבית: صفاء).
- מתוך המילה "סאפווא" – אלו הנבחרים, משמעות המצוטטת פעמים רבות בספרות הסופית.
- מתוך "סופה" – שמה של מרפסת גבס נמוכה שהייתה מחוץ למסגדו של מוחמד במדינה, שם ישבו חסידיו של מוחמד.
עבד אל כרים אל קושיירי ואבן ח'לדון דחו שניהם את כל האפשרויות מלבד צוּף על רקע לשוני.[1]
במאמרו "חקר הסופיות במערב", אידריס שאה מסכם את הקשיים בדרכו של מי שמנסה לקבוע את פירוש המילה "סופי". הוא מונה שורה ארוכה של הגדרות והסברים כולל אלה הרשומים למעלה. כנגד זה, שאה נותן הסבר לא אטימולוגי למושג: "סופים מתייחסים לצלילים של האותיות ס, ו, פ (בערבית ص, و, ف) כמשמעותיים בהשפעתם על החשיבה האנושית."[2]
לפי התפיסה הסופית, תורתו של מוחמד עוותה על ידי מלכים ושליטים שהכפיפו את חוקי האסלאם לצורכיהם והשתמשו בהם לטובתם האישית, על מנת להצדיק את מעשיהם ואת אורח חייהם. הסופים, הרואים עצמם כמשמרי המסר הטהור של האסלאם המקורי, החלו להתגבש כאלטרנטיבה לשחיקה הרבה שעברה הדת הצעירה. קבוצות קטנות של מחפשים אוחדו סביב מורים רוחניים, שבמהלך הזמן הפכו לאחוות ומסדרים שונים, כל מסדר נקרא על שם מייסדו.
שלבים בהתפתחות התנועה הסופית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלב ראשון, במאה ה-8 חיו הזוהוד כבודדים ולא כקבוצה וכל אחד יצק משמעות רוחנית לאמונה באל על פי הבנתו.
- שלב שני, במאה ה-9, אנשים אלה התקבצו לקבוצה ומקבלים את השם "סופיות" [או "צופיות"]. על פי תורתם, אין האמונה באללה, בנבואה וביום הדין מספיקה, וכדי להגיע אל העונג של חיי העולם הבא יש להפנות עורף למעמד ולממון, לברוח מכל העיסוקים והקשרים ולכבוש את היצר. הצופים הראשונים דגלו בסגפנות, בעינוי הגוף על ידי צומות, התבודדות, מיעוט שינה ותרגילים גופניים שונים כדי להתכונן ליום הדין. הם התרחקו מבעלי השררה גם כדי להתרחק מטובות הנאה וגם כמחאה על אי אדיקותם של השליטים. על פי תפיסתם, לידיעת האל האמיתית (מעריפה – שהיא ידיעה חווייתית בלתי אמצעית) מגיעים באמצעות אהבה אליו ולא באמצעות לימוד טקסטים (עילְם – ידיעה פורמלית הנרכשת בלימוד ושינון), וחשיבות האהבה גדולה מחשיבות קיום המצוות. הם פיתחו טכניקות כמו שירה, ריקוד, דקלום וחזרה על תשעים ותשעה שמות האל כדי להגיע לאיחוד האקסטטי המיוחל עם האל.
- שלב שלישי, במאה ה-10, התנועה הפכה לתנועת המונים. הסופים התחרו עם אנשי הדת הבכירים על לב העם. התנועה מיתנה את דרכה. עדיין דגלה בחיי פשטות אך היו להם חיי משפחה ויכלו לעבוד לפרנסתם אם כי בצנעה גדולה. התחילה התארגנות במסדרים [טריקות]. בראש כל מסדר עמד שייח' שידע כיצד להוביל את אנשי התנועה לאיתיחאד עם אללה. משמעות המילה טריקה היא מסע, מסע רוחני ליישום דרכו הרוחנית של השייח' להתאחדות עם האל. בשלב זה רעיון ההתבודדות התחלף בנטייה להזדהות עם אינטרסים של קבוצת הטריקה. גם נשים בודדות הצליחו להגיע למעמד של שייח' בראש טריקה.
- שלב רביעי, במאה ה-12, הטריקות נעשו מחייבות, השייח'ים קיבלו מעמד פוליטי והפכו לבעלי השפעה חברתית נרחבת. בתוך הטריקה יש היררכיה פנימית נוקשה, חלק מביטול העצמי כרוך לעיתים בשירות פיסי עבור השייח'.
- בשלב האחרון, במאה ה-18, זרם הסופיות ניקה עצמו ממיסטיקה קיצונית. הדגש הושם על מוסר ורוחניות של החברה יותר מאשר על החוויה האישית. הטריקות הפכו מאורגנות יותר ופעילות פוליטית ודתית. השייח'ים היו בעלי נגישות לבעיות העם והיו בעלי סמכות לפרש הלכה תוך הפעלת שיקול דעת.
השקפה רוחנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המיסטיקנים הסופים שאבו את עיקר השקפתם מן הקוראן, אשר עבור המוסלמים מכיל את כל החוכמה האלוהית ויש לפרש אותו בתבונה, והעניקו בפרשנותם משקל רב להצהרה שאלוהים "אוהב אותם והם אוהבים אותו", שהפכה להנחת בסיס בתפיסה מיסטית שנשענת על אהבה[3].
בבסיס התפיסה הסופית, בדומה לזרמים מוסלמים רבים, נמצא התווחיד, העיקרון המונותאיסטי ש"אין עוד אלוהות מלבד אללה". תפיסה זו עברה מספר גלגולים לאורך ההיסטוריה של התפתחות הסופיות, ובעת המודרנית התייחסות נפוצה כלפיה היא שאין בעולם דבר מלבד אלוהים[3].
שתי גישות אלו, שאלוהים הוא הכול, ושאלוהים מלא אהבה, הובילו לכך שבלב הדרך הסופית ישנה שאיפה לכניעה לאלוהים באהבה, שוב ושוב, והשאיפה לראות בכל אדם, חיה, צמח ודומם את ההתגלמות המוחלטת של אלוהים השורה בכול. הסופים מאמינים שהאלוהות יצרה את העולם כאחדות אחת הפועלת במסגרת של חוקים הרמוניים, של שאיפה לאיזון בין נתינה לקבלה, ומטרת הדרך הסופית היא לחזק את האחדות של הפרט עם הדרך האלוהית.
באופן מסורתי השקפתם הגיעה לצד ציות קפדני לחוקי הדת והפיכתו של הנביא מוחמד למודל לחיקוי. מנקודת מוצא זו, שאיפתם להגשמה רוחנית מתמקדת בהתבוננות פנימית נוקשה ומאבק נפשי, בניסיון לטהר את האדם אפילו מהסימנים הקטנים ביותר של אנוכיות, ובכך להשיג אח'לאץ, טוהר מוחלט של כוונה ומעשה. תרגול תווכל (אנ'), אמונה אדוקה באלוהים, מתורגל לעיתים במידה כזו שכל מחשבה שעוסקת ביום המחר נתפסת כלא-דתית. תפיסה בסיסית במיסטיקה הסופית עוסקת ב"מעט שינה, מעט דיבורים, מעט אוכל", וצום נחשב לאחד מהתרגולים החשובים ביותר לשגשוג רוחני[3]. הסופים מייחסים חשיבות רבה לציטוט של מוחמד: "העוני הוא גאוותי", ומפרשים את ה"עוני" כגישה שלפיה אין עניין בשום דבר בחיים פרט לאלוהים. מדריך רוחני סופי אמור לקבל מתלמידו התמסרות מלאה לשיטות תרגול קפדניות. רעיון ה"ג'יהאד", מלחמת הקודש המוסלמית, מקבל פרשנות בזרמים הסופיים שלפיה זוהי מלחמה ב"נפש התחתונה", שמומשלת לעיתים ל"כלב שחור" שלא ניתן להורגו אלא רק לאלפו לדרך האלוהים. גם סבלנות והכרת תודה נחשבים כערכים נעלים[4].
על פי המיסטיקה הסופית, על האדם לעבור בחייו מסע רוחני, בניסיון להגיע לפנאא' (אנ'), המדמה מוות של התכונות האנושיות – מצב שבו האדם מתנקה מתכונותיו האנושיות, ומפנה מקום לתכונות האל. תחנה רוחנית אידילית זו מתוארת כאקסטטית ומלאת פיקחון. כדי להגיע אל הפנאא', על פי האמונה הסופית, יש לדבוק במסורות שונות, בהן תפילות טקסיות חזרתיוֹת[4].
על פי התפיסה הסופית, אין די לאנושות בידע המדעי, אלא היא זקוקה לצידו גם לידע אינטואיטיבי, כדי להגיע להארה רוחנית אמיתית. במיסטיקה הסופית חיוני לחוות את העולם באופן ישיר. המיסטיקנים הסופים מאמינים שאף תגלית לא יכולה לסתור את הכוונה האמיתית של הקוראן, ורואים בו את הביטוי הגבוה ביותר של חוכמה אלוהית[3].
הסופים מאמינים שמספר הדרכים אל האחד הוא כמספר בני האדם על פני האדמה, וכל אחד ואחד צופן בתוכו את הקריאה לפקוח את עיניו לנסתרות, ולבוא ולחזור אל שורש שורשי מהותו הפנימית. דוגמה לחשיבות שמייחסים הסופים למציאת הדרך האישית לאלוהים ניתן למצוא בשירו של שייח' מוזאפר:[דרוש מקור]
עִזְבוּ הַכֹּל וּלְכוּ בְּעִקְבוֹת הָאַהֲבָה בִּלְבַד, הוֹ לִבִּי,
אַנְשֵׁי מְצִיאוּת מְצַיְּתִים לָאַהֲבָה,
עֲבוּרָם הָאַהֲבָה עַתִּיקָה יוֹתֵר מִכָּל הַיָּדוּעַ לָנוּ.
הֵם חִפְּשׂוּ אֶת רֵאשִׁיתָה שֶׁל הָאַהֲבָה,
אַךְ גִּלּוּ שֶׁאֵין לָהּ רֵאשִׁית.
תורותיהם וכתביהם של הסופים מתארים את מסעה של הנשמה הנפרדת אל האחדות עם אלוהים, ומציעה קווים מנחים וייעוץ בנתיב מסע זה. הספרות הסוּפית מציעה הסברים עשירים ומפורטים להבנת מערכת היחסים שבין האדם לאלוהיו, ומתארת כיצד כמיהה כנה לאלוהים עוזרת להיטהרות, ומדגישה כיצד נוכחותו של אלוהים עשויה להתגלות בפנינו גם ברגעים קשים, כשהיא נראית רחוקה מאיתנו ביותר.
המיסטיקנים שמגיעים, על פי תפיסתם הרוחנית של הסופים, לקרבה הגדולה ביותר לאלוהים – מקבלים את התואר "וַלִיּ", או ברבים "אַוְולִיַאא'". הוולים נחשבים בתפיסה הסופית לכאלו שנוצרו, רוחנית, מתוך אורו של מוחמד הנביא[3].
חקר הסופיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'לאל א-דין רוּמי הוא המפורסם ביותר מבין המורים הסופים הרבים, וכתביו המתורגמים לשפות רבות הפכו את הסופיות למוכרת במערב.
יש חוקרים הסבורים שרבי אברהם בן הרמב"ם עסק ברעיונות הסופיים ולדעתם כמה מהם קיימים ביהדות. הוא אף הנהיג קבוצה של חסידים שנהגו במנהגי פולחן ברוח הסופיות לדעתם, ושמם הידוע במחקר הוא חסידי מצרים.[5]
החוקרים נמרוד לוז ומיכאל ארליך עסקו בהשפעת התיישבותם של מטיפים סופים על התאסלמותה של האוכלוסייה הכפרית באזור ירושלים וצפת תחת השלטון המוסלמי.[6]
מסדרים סופים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בקטשיה – מייסד: חאג' בּכּתאש ולי
- כובראוויה – מייסד: נג'ם א-דין כּובְּרא
- מוולאוויה (אנ') – על שם ג'לאל א-דין רומי
- נקשבנדיה – מייסד: בהאא א-דין נקשבנד בח'ארי
- סנוסים – מייסד: מוחמד אבן עלי א-סנוסי
- צ'ישתיה – מייסד: מועין א-דין צ'ישתי
- קאדריה – מייסד: עבד אל-קאדר אל-ג'ילאני
- רושאניה – מייסד: באיזיד רושאני
- שאד'ליה (אנ') – מייסד: אבו אל-חסן א-שאד'לי
- תיג'אניה (אנ') – מייסד: אחמד א-תיג'אני
- בדאוויה – מייסד: אחמד אל-בדאווי
- סוהרוורדיה – מייסד: שיהאב א-דין עומר א-סוהרווארדי
- ח'לותיה – מייסד: מוחמד בן אחמד בן מוחמד כרים א-דין אל-ח'לוותי
- ח'לותיה ג'אמעה רחמאניה – מייסד: השייח' עבד א-רחמן א-שריף
היחס לסופיה בדתות וזרמים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביקורת איסלמית על ההיבט האנטי-חומרני בסופיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש היבטים מסוימים של הפילוסופיה הסופית שמעוררים מחלוקות ודיון. הבולט ביניהם הוא האופי האנטי-חומרני שבאתוס שלה. גמאל מרזוק, פרופסור לפילוסופיה אסלאמית באוניברסיטת עין-שמס בקהיר, במאמר בשם "השפעת הנצרות על ההתהוות הראשונית של סופיות אסלאמית", הבליט את המגמה הנזירית והאנטי-חומרנית שבסופיות, ושם דגש על הנטייה שלהם "לנטוש חומרניות ולחיות רק כדי להתפלל, משהו דומה לחיים נזיריים".[7]
יש מוסלמים שסבורים כי גישה זו לא עולה בקנה אחד עם הקוראן: בסורת אל-חדיד, פסוק 27, מוצגת ההתנזרות כהמצאה אנושית ולא כצו אלוהי. בנוסף יש בקוראן דגש חזק על החוקים הפיזיים של היקום, והפצרה במאמינים ללמוד ולהבין את ה"סימנים" של אלוהים בעולם הפיזי (כגון סורת אל-בקרה, פסוק 164). גישה כזו מוציאה מכלל חשבון את ההימנעות וההתרחקות מהעולם החומרי. אבראהים ב. סעיד, מנהל הקרן הבין-לאומית למחקר אסלאמי בארצות הברית, מציין עובדה מעניינת הקשורה למושג בערבית "עלים" (عليم) המופיע בקוראן. בדרך כלל נוהגים לפרש את המושג הזה כ"מנהיג דתי". סעיד טוען שהכוונה ב"עלים" היא בעצם לאנשי מדע, דבר שמצביע על החשיבות הגבוהה שהקוראן נותן לעולם הפיזי ולמאמץ להבין אותו.[8] בקוראן יש פסוקים המדרבנים מאמינים לנסות לשפר את מצב האנושות ולפעול לייסד את חוקי האלוהים בתוך החברה האנושית (כגון סורת אל-חג', פסוק 41), משימה שאינה עולה בקנה אחד עם הנטיות להתבודדות ולהתנזרות הקיימות בסופיות.
השקפה מחוץ לאסלאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]תורת הנסתר הסופית מקסימה אנשים במערב שנים רבות, במיוחד מזרחנים.[9] דמויות כמו רומי הפכו למוכרות מאוד בארצות הברית, מקום שבו הסופיות נתפסת כפן לא פוליטי ולא לוחמני של האסלאם.[9][10] אוריינטליסטים הציעו מגוון רחב של תאוריות לגבי התכונות של הסופיות, כגון שהיא הושפעה מנאופלאטוניזם או שהיא הייתה תגובה היסטורית של הארים נגד השפעה תרבותית "שמית". חוקר האסלאם סייד חוסיין נסר (אנ') סבור שהתאוריות הללו כוזבות מנקודת המבט הסופית.[11]
במכון האסלאם הנמצא במנהיים, גרמניה, שבו עובדים על נושא קליטת המוסלמים באירופה, רואים בסופיות השקפה שמתאימה במיוחד לדיאלוג בין-דתי ולהרמוניזציה בין-תרבותית בחברות דמוקרטיות ופלורליסטיות. במכון מתארים את הסופיות כסמל של סובלנות והומניזם – היא אינה דוגמטית, היא גמישה ואינה אלימה.[12] לפי פיליפ ג'נקינס, פרופסור מאוניברסיטת ביילור שבטקסס, "הסופים הם הרבה יותר משותפים טקטיים של המערב: יש להם פוטנציאל להיות התקווה הגדולה ביותר של פלורליסטיות ודמוקרטיה במדינות אסלאמיות." כמו כן, מספר ממשלות וארגונים תומכים בקידום של סופיות כאמצעי להיאבק במגמות בלתי סובלניות ואלימות באסלאם.[13] לדוגמה, ממשלות סין ורוסיה[14] תומכות באופן גלוי בסופיות כדרך הטובה ביותר להגנה נגד חתרנות אסלאמית. ממשלת בריטניה, במיוחד לאחר פגועי הטרור ב-5 ביולי 2005, תמכה בקבוצות סופיות בקרב שלה נגד קיצונים אסלאמיים. מכון מחקר ראנד הידוע ובעל ההשפעה, הוציא דו"ח חשוב בשם "בניית רשתות מוסלמיות מתונות", הדוחק בממשלת ארצות הברית לחזק קבוצות מוסלמיות המתנגדות לקיצוניות אסלאמית.[15] הדו"ח הדגיש את תפקיד הסופים כמוסלמים מסורתיים מתונים הפתוחים לשינוי, ולכן שותפים למאבק באלימות.[16][17] גם ארגוני חדשות כגון ה-BBC, ה-Economist והעיתון Boston Globe רואים בסופיות אמצעי להתמודד עם קיצונים מוסלמים אלימים.[18]
אידריס שאה קובע שלסופיות יש טבע אוניברסלי, וששורשיה קודמים לעליית האסלאם והנצרות.[19] הוא מצטט את סוהראוורדי, סופי פרסי מהמאה ה-12, שאמר "[סופיות] הייתה צורת חוכמה מוכרת ומיושמת על ידי סדרה של חכמים, כולל החכם הקדום והמסתורי הרמס המצרי". הוא מפרש את השירה של אבן אל-פריד ש"מדגיש שסופיות נמצא גם מעבר וגם לפני מערכות הידע; ש'היין שלנו התקיים לפני הענב והגפן' (המדרשה והמערכת)...".[20] אך יש חוקרים הדוחים את טענותיו של שאה.[21] המגמות המודרניות של נאו-סופים בארצות מערביות מתירות לאנשים לא מוסלמים לקבל "הדרכה בדרך הסופית", דבר שמוסלמים רבים מתנגדים לו עקב התפיסה שאת הסופיות אפשר ללמוד רק במסגרת האסלאם.[22][23]
פולחנים סופיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לסופים מספר פולחנים ייחודיים לזרם שמתווספים לפולחנים הסוניים המקובלים, ומטרתם להביא למצב נפשי הנקרא פיטרה (בערבית: فطرة). הפיטרה היא מצב נפשי טהור ובסיסי שבו הנפש פתוחה לראות בכל דבר בעולם חלק מהשלם הנקרא אללה. פולחנים אלו מקבלים צורה של תרגולים יום יומיים במודעוּת הדומים לתרגולי הקשיבות המזרחיים. משום שהתרגולים רבים ואין הם חובה מוסלמית, רוב המאמינים הסופים אינם לוקחים חלק בכולם. על המורה הסופי לבחור את התרגולים שיועילו ביותר לתלמידיו במצבם. ניתן לחלק את התרגולים לשתי קטגוריות על:
דיקְר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זיכר
מטרת תרגול הדיקר היא לפתח קשב ומודעות לנוכחות האל בהכול. התרגול הפרטני המוכר ביותר הוא שינון 99 שמותיו של אללה (לרוב באמצעות מסבחה) או שינון פסוקים מסוימים מהקוראן או מהחדית'. אך ישנם מגוון של תרגולי דיקר במסורות סוניות שונות, ובהם שירה, ריקוד, מוזיקה אינסטרומנטלית, והדלקת קטורת. המפורסם שבתרגולים אלו הוא טקס הסמאע הטורקי המשלב שירה, ריקוד, תפילה וביגוד טקסי מיוחד.
מוראקבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרגול המוּרַאקַבַּה (ערבית: المراقبة) הוא סוג של תרגול מדיטטיבי שמטרתו לטהר את הנפש ממושגים כוזבים דוגמת עצמי ונפרדות במטרה לאפשר ללב לקבל את התווחיד, האיחוד הכללי עם אללה. בתרגול המורקאבה על המתרגל לצפות בליבו (המטפורי) ולהפיק תובנות על הקשר של ליבו אל האל ואל העולם שהאל ברא. ביטול העצמי נועד לעזור בטיפוח אורח חיים צנוע ובהתחברות עם המהות האלוהית.
המוראקבה השפיעה רבות על אמני מדיטציה במזרח, ובמיוחד על אושו שכתב עליה מספר ספרים.
סמאע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – סמאע (סופיות)
סַמָאע – "הדרווישים המסתחררים" (בפרסית, ערבית ו-אורדו: سَماع – סַמָאע; בטורקית: Sema) הוא טקס סופי, במיוחד במסדר המאולוויה, המתבצע כחלק מתרגול מדיטציה והתקרבות לאלוהים. הטקס כולל, בין היתר: הכנה, תפילה, שירה, נגינה וריקודים מסוחררים, עם לבוש מיוחד.
בשנת 2005, אונסק"ו אישר את "טקס הסמאע" של טורקיה כאחת מיצירות המופת של המורשת בעל פה והבלתי מוחשית, של האנושות (אנ').
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק יהודה גולדציהר, הרצאות על האסלאם (מגרמנית: י.י. ריבלין), ירושלים: מוסד ביאליק תשל"ח, עמודים 100–137
- שרה סבירי, הסופים: אנתולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, 2008
- אהרן ליש (עורך), "האסלאם, המרת דת, צופיות, תחייה ורפורמה", קובץ מאמרים לזכרו של נחמיה לבציון, מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, ירושלים, תשע"ב
- חוה לצרוס-יפה, אסלאם-יהדות - יהדות-אסלאם (עורך: מיכאל וינטר), הוצאת האוניברסיטה המשודרת, 2003, עמודים 80–96
- מחמוד נעאמנה וסלים אבו ג'אבר, עין השמש, על הצופיות האסלאמית בשירה הערבית בת זמננו, רסלינג, 2023
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סופיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סופיות (תנועה מיסטית מוסלמית), דף שער בספרייה הלאומית
אתרים שונים בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יואב קרני, המלחמה השקטה של האסלאם, באתר גלובס, 28 ביולי 2012
- מחול סופי
- מרגולין, ירון (2010-10-05). "הדרווישים הרוקדים לכבודו של ג'לאל א-דין רומי". אורכב מ-המקור ב-2013-01-08. נבדק ב-2011-04-02.4
- עפרי אילני, הג'יהאד הגדול של הנפש, באתר הארץ, 16 באפריל 2008
יגאל מוסקו, רק אהבה: הצצה לזרם המסתורי של האסלאם, באתר מאקו, 2 בדצמבר 2017- כתב יד סופי, מאה 13, סנט פטסבורג, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
אתרים שונים באנגלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rashid Ahmad Jullundhry, Qur'anic Exegesis in Classical Literature, pg. 56. New Westminster: The Other Press, 2010. ISBN 9789675062551
- ^ Idries Shah, The Way of the Sufi, E.P. Dutton, 1970, עמ' 13-16
- ^ 1 2 3 4 5 סופיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ 1 2 סופיזם - הדרך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ Obadyah Maimonides, תרגום: Dr. Paul Fenton בעברית יוסף ינון פנטון, The Treatise of the Pool, Al-Maqalat al-Hadiyya, London: Octagon, 1981, עמ' 4-12, ISBN 978-0900860874. (באנגלית עם טקסט מקור בערבית יהודית)
- ^ Ehrlich, Michael (2022). The Islamization of the Holy Land, 634-1800. Leeds, UK: Arc Humanities Press. pp. 14, 30, 75. ISBN 978-1-64189-222-3. OCLC 1302180905.
- ^ Karimah Suwaydan 2014-11-10, "25. Monks and Islamic Sufism", Arab West Report, 25/5/2015
- ^ Islamic Research Foundation International, Inc., QUR'AN INSPIRES MODERN SCIENCE, http://www.irfi.org, 19 בנובמבר 2001
- ^ 1 2 Ron Geaves, Theodore Gabriel, Yvonne Haddad, Jane Idleman Smith, עמ' 67, Islam and the West Post 9/11, Ashgate Publishing Ltd.. (באנגלית)
- ^ Corbett, Rosemary R., . Making Moderate Islam: Sufism, Service, and the "Ground Zero Mosque" Controversy, Stanford University Press, 2016
- ^ Nasr, Seyyed Hossein Nasr, An Introduction to Islamic Cosmological Doctrines, SUNY Press, 1993, ISBN 9780791415153. (באנגלית)
- ^ Jamal Malik, John R. Hinnells, Sufism in the West, Sufism in the West, עמ' 25
- ^ Philip Jenkins, Mystical power, 25/1/2009
- ^ Tom Parfitt, The battle for the soul of Chechnya, 22 בנובמבר 2007
- ^ DELHI, LAHORE AND SEHWAN SHARIF, Of saints and sinners, The Economist, 18/12/2008
- ^ Sufi Orders, Pew Research Center, 25/9/2010
- ^ Angel Rabasa, Cheryl Benard, Lowell H. Schwartz, Peter Sickle., Building Moderate Muslim Networks, 2007
- ^ ALI ETERAZ, State-Sponsored Sufism, FP, 10/6/2009
- ^ Richard C.Munn, Review: The Sufis by Idries Shah, JSTOR: Journal of the American Oriental Society, Vol. 89 No.1 1969
- ^ Idries Shah, The Way of the Sufi, E.P. Dutton, 1970, עמ' 28-29
- ^ Annemarie Schimmel, Sufism, Encyclopedia Britannica, 1/8/2016
- ^ Sufism, Sufis, Sufi Orders, uga.edu, 13/8/2012
- ^ Idries Shah, The Sufis, Doubleday, 1964, ISBN 0-385-07966-4
