גרנד פרי בלגיה
 | |
| תוואי המסלול בו מתקיים המרוץ | |
| ענף | פורמולה 1 |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1925 |
| ארגון מפעיל |
הפדרציה הבין-לאומית לרכב  |
| עיר מארחת |
Spa-Francochamps Circuit |
| הכי הרבה זכיות |
אליפות הנהגים:  מיכאל שומאכר (6) אליפות היצרנים:  פרארי (18) |
|
www | |
| קואורדינטות | 50°26′13″N 5°58′08″E / 50.437°N 5.969°E |
 | |
  | |
גרנד פרי בלגיה (בצרפתית: Grand Prix de Belgique) הוא מרוץ גרנד פרי המתקיים מדי שנה כחלק מאליפות הפורמולה 1. מסלול המרוצים ספא-פרנקורשאמפ נבנה בשנת 1921, אך עד לשנת 1924 שימש רק למרוצי אופנועים. בעקבות ההצלחה של מרוץ 24 השעות של לה מאן, שנערך לראשונה בשנת 1923, הוחלט לקיים במסלול את מרוץ 24 השעות של ספא.
מאז הקמתו, מסלול ספא-פרנקורשאמפ ידוע בשל מזג האוויר הבלתי צפוי שלו. פעמים רבות יורד גשם באזור ולעיתים קרובות חלק מהמסלול יבש בעוד קטעים אחרים גשומים וחלקים.
הגרנד פרי הבלגי הוגדר כגרנד פרי אירופה שש פעמים בין השנים 1925 ל-1973, תואר של כבוד שניתן מדי שנה למירוץ גרנד פרי אחד באירופה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגרנד פרי הראשון התקיים בשנת 1925 במסלול המרוצים ספא-פרנקורשאמפ, שהתפרש על פני כ-14.5 ק"מ (9 מייל). אנטוניו אסקרי, נהגה של קבוצת אלפא רומיאו, ניצח את המרוץ. בנו, אלברטו אסקרי, ינצח את המרוץ בשנים 1952 ו-1953. בארבע השנים הבאות לא התקיים המרוץ. לואי שירון ניצח את המרוץ השני שהתקיים בשנת 1930. בשנת 1931 הפך הגרנד פרי למרוץ סיבולת שכלל 88 הקפות של המסלול (כ-1320 ק"מ בסה"כ). לקראת המרוץ של שנת 1939 נוספה למסלול פניית ריידיון (פנייה מס' 4) הצמודה אל פניית או רוז' (Eau Rouge) הידועה. התנאים במרוץ היו קשים מאוד ועל האירוע העיבה התאונה בה מצא את מותו ריצ'רד "דיק" סימן בזמן שהוביל את המירוץ. הוא נכנס לפנייה במהירות, החליק מהכביש ומכונית המרצדס בה נסע החלה לעלות באש. לאחר שחולץ מהרכב סבל מכוויות קשות ונפטר מאוחר יותר בבית החולים. מלחמת העולם השנייה גרמה לביטולו של המרוץ, שחודש ביוני 1946 בפארק בואה דה לה קומבה בבריסל.
ספא-פרנקורשאמפ הישן
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסלול ספא-פרנקורשאמפ שונה כדי להפוך אותו למהיר עוד יותר, וקצר אותו ל-14.1 ק"מ (8.7 מייל). כל הפניות האיטיות בוטלו: פניית ההירפין של סטבלוט והשיקיין של מלמאדי הפכו לפניות מהירות. בשלב זה, כל פינה מלבד לה סורס הייתה מהירות במיוחד. במהלך תקופה זו נודע כאחד המסלולים הקיצוניים, המאתגרים והמפחידים ביותר בתולדות הספורט המוטורי. ב-1950 הוצגה אליפות העולם בפורמולה 1; מרוץ הבכורה נשלט על ידי חואן מנואל פנג'יו הארגנטינאי ונינו פארינה האיטלקי, שניהם מקבוצת אלפא רומיאו. פאנג'יו ניצח את המרוץ ופארינה ניצח במירוץ של ההשנה הבאה. אלברטו אסקרי ניצח את המרוץ בשנת 1953 עבור קבוצת פרארי, בעוד פנג'יו וחוסה פרוילאן גונזלס נאלצו לפרוש בשל בעיות היגוי במזארטי. פנג'יו שב וניצח את המרוץ פעמיים רצופות: בשנת 1954 ניצח עבור מזארטי ושנה לאחר מכן עבור מרצדס[1][2].
מלחמת סיני גרמה לעלייה חדה במחירי הדלק בבלגיה ובהולנד, דבר שהוביל לביטול המרוץ בשנת 1957. בשנת 1958 שודרג המסלול ונבנו בו מתקנים חדשים והישורת באזור רחבת הטיפולים הורחבה. למרות השדרוגים המסלול צבר מוניטין שלילי ונתפס כמסלול לא-סלחני, מסוכן ומאתגר מנטלית. חלק מהנהגים סירבו להתחרות במסלול בשל כך. תוואי המסלול היה דומה לתוואי לפני השיפוץ והשוליים היו קטנים מאוד, כמעט ולא קיימים בחלק מהמקומות, דבר שלא השאיר מקום לטעויות. הפניות החדות והישורות הארוכות הפכו את המסלול למהיר מאוד. על מנת שלא לאבד מהירות בפניות היה צורך לבחור בקווי פנייה מדויקים, אחרת איבוד הזמן היה משמעותי. מזג האוויר באזור הוא בלתי צפוי. במרוצים רבים, בעוד שחלק אחד של המסלול היה יבש וזרחה בו השמש, בחלקים אחרים ירד גשם. בשנות החמישים לנהגים לא היה קשר רדיו עם הקבוצות והם נתקלו בגשם ללא התראה מוקדמת. אופי המסלול גרם לכך שמכוניות שהחליקו על המסלול יכלו לפגוע בעמודי טלגרף, קירות אבן, גדרות או עצים שהיו צמודים לשולי המסלול. נהגים רבים נהרגו או נפצעו קשה כתוצאה מתאונות שאירעו במהלך התחרויות השונות.
המרוץ לא התקיים בשנת 1959. המרוץ ששב שנה לאחר מכן נחשב לאחד המרוצים הקטלניים בתולדות הספורט המוטורי. במהלך האימון המקדים למרוץ סטירלינג מוס, שהתחרה במכונית לוטוס פרטית, איבד גלגל במהלך הנסיעה. מוס, שנחשב אז לאחד מנהגי המרוצים הטובים בעולם, נזרק ממכוניתו ונחת מחוסר הכרה באמצע המסלול. האנגלי שבר את שתי הרגליים, שלוש חוליות, כמה צלעות והיו לו חתכים ושפשופים רבים. הוא שרד אבל לא התחרה במשך רוב אותה שנה. הבריטי מייק טיילור, שנהג גם הוא בלוטוס, סבל מכשל בהיגוי והתנגש בעצים ליד המסלול בסמוך לפניית סטבלוט. הוא נלכד במכונית במשך זמן מה עם פציעות חמורות בראש ובצוואר. התאונה סיימה את קריירת המרוצים שלו. מאוחר יותר תבע בהצלחה את מייסד לוטוס קולין צ'פמן בבית המשפט הבריטי על מכירת מכונות פגומות. בהקפה 17, הבריטי כריס בריסטו, שנהג בקופר, נלחם על המקום השישי מול ווילי מייריס הבלגי. בריסטו, שהיה לו מוניטין של נהג פרוע, מעולם לא נהג בספא לפני כן. מייריס היה ידוע גם הוא כנהג אגרסיבי. השניים נגעו בגלגלים זה של זה, והאנגלי איבד שליטה, התהפך והתנגש בסוללה בצד ימין של המסילה. המכונית התגלגלה מספר פעמים, בריסטו נזרק ממכוניתו וראשו נערף על ידי גדר תיל שהייתה לצד המסלול והוא נהרג במקום. גופתו נחתה חלקית על המסלול. מייריס המשיך להתחרות, אבל פרש מהמירוץ מאוחר יותר בשל בעיות בתיבת היהלוכים. חמש הקפות לאחר מכן הבריטי בן ה-26 אלן סטייסי, שהיה במקום השישי נפגע בפניו מציפור חולפת, לא רחוק מהמקום שבו נהרג בריסטו. הוא איבד שליטה על מכוניתו במהירות של 228 קמ"ש, המכונית טיפסה למעלה ועפה מהסוללה שליד המסלול. לאחר שחדרה 10 מטר של שיחים עבים, המכונית נחתה בשדה הנמוך בכ-25 מטר מהמסלול. בפגיעה בשדה, המכונית התפוצצה, עלתה בלהבות וסטייסי נהרג. לא ידוע אם הפגיעה שברה את צווארו או שהאש שרפה אותו בעודו מחוסר הכרה. ג'ק ברבהאם האוסטרלי ניצח במירוץ, וג'ים קלארק השיג את הנקודות הראשונות שלו בקריירה כשסיים במקום החמישי. קלארק, כמו נהגים אחרים, פיתח סלידה עזה מהמסלול לאחר שנאלץ לסטות במהירויות קיצוניות כדי להימנע מלדרוס את גופו חסר הראש של בריסטו[3][4].
פרארי הייתה דומיננטית במרוץ של שנת 1961 ונהגיה סיימו בכל ארבעת המקומות הראשונים, כאשר פיל היל מנצח את המרוץ[5]. שנה לאחר מכן ניצח את המרוץ ג'ים קלארק, ניצחון ראשון מתוך ארבעה רצופים. המרוץ של שנת 1963 התנהל תחת גשם כבד. קלארק סיים את המרוץ בפער של 4.5 דקות לפני ברוס מקלארן, שהגיע שני[6]. הגרנד פרי של עונת 1966 היה מרוץ גשום במיוחד. סופת גשם חזקה גרמה לשבעה נהגים לאבד שליטה בפניית ברונוויל. ג'קי סטיוארט החליק מהמסלול, נתקע בעמוד טלגרף והתהפך לצידי המסלול. סטיוארט נשאר במכונית ההפוכה במשך כ-30 דקות בעוד דלק ממכל הדלק שנפגע נוזל על המכונית והנהג. גרהאם היל ובוב בונדורנט עצרו את מכוניותיהם וחשו לעזרתו של חברם. בגלל היעדר אמצעי בטיחות ברכבים באותם ימים נאלצו השניים להשאיל מפתח ברגים מאחד הצופים ונעזרו בו במהלך החילוץ. התאונה הובילה לדרישה גוברת לשימוש באמצעי ביטחות במרוצים[7]. שנה לאחר מכן אירעה שוב תאונה קשה. מייק פארקס, נהגה של קבוצת פרארי, התרסק במהירות של 150 קמ"ש, לאחר שהחליק על כתם שמן שנזל ממכוניתו של סטיוארט. כתוצאה מהפגיעה הוא היה שרוי בתרדמת במשך שבוע ובשל הפגיעות ברגליו היה חשש שיאלצו לכרות אותן. הרופאים הצליחו להציל לבסוף את רגליו, אך הוא לא חזר להתחרות במרוצי מכוניות[8].
בשנת פורמולה 1 עונת 1968 הוצג במרוץ חידוש הנדסי שנעשה בו שימוש בפעם הראשונה באליפות: כנפיים שנועדו לשפר את האווירודינמיות של המכונית. כריס אמון, זכה בפול בפוזישן בפער של 4 שניות לפני ג'קי סטיוארט. ברוס מקלארן ניצח את המרוץ, הניצחון הראשון שהשיגה מקלארן כיצרנית. גם במרוץ זה אירועה תאונה חמורה. בריאן רדמן הבריטי התרסק במהירות גבוהה לתוך פורד קורטינה שחנתה לצד המסלול, ומכונית הקופר שלו עלתה באש. הוא נכווה קשות וגם שבר קשות את זרועו הימנית; הוא לא התחרה במשך רוב אותה שנה.
אירועי הבטיחות הרבים הובילו להעלאת דרישות מצד הנהגים לשיפור אמצעי המיגון במסלול. ג'קי סטיוארט, נציג איגוד נהגי הגרנד פרי, העלה את הנושא בפני מנהלי המסלול בסיור שערך במקום לקראת המרוץ של עונת 1969. מנהלי המסלול סירבו לשאת בעלויות. בתגובה הקבוצות האיטלקיות, הבריטיות והצרפתיות הודיעו שלא ישתתפו במרוץ והוא בוטל[9]. המרוץ האחרון במסלול התקיים בשנת 1970. גדרות בטיחות הותקנו לאורך המסלול, אך הן לא היו מספיק חזקות בשביל לעצור את המכוניות שמהירותן הגיעה ל-240 קמ"ש. שנה לאחר מכן בוטל שוב המרוץ מכיוון שלא עמד בתקנות הבטיחות של הפדרציה הבין-לאומית לרכב. בעקבות כך הוחלט להעביר את האירוע למסלולים אחרים.
ניבל וזולדר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מארגני הגרנד פרי החליטו לחלק את האירוע על פני שני מסלולים: ניבל-בולר הסמוך לבריסל וזולדר בצפון המדינה. אמרסון פיטיפלדי ניצח את המרוץ הראשון שהתקיים בניבל. ג'קי סטיוארט ניצח את בזולדר שנה לאחר מכן. המרוץ שב לניבל ב-1974 ופיטיפלדי השיג ניצחון נוסף, אך המסלול לא זכה לפופולריות והמארגנים החליטו להוציא אותו מלוח המרוצים.
הגרנד פרי של עונת 1981 היה עמוס באירועי בטיחות. במהלך האימון ביום שישי קרלוס ראוטמן, נהגה של קבוצת Arrows, דרס בטעות מכונאי של קבוצת אוסלה. המכונאי מת מפצעיו למחרת היום. בעקבות האירוע החליטו הנהגים לשבות, דבר שהוביל לדחיית הפתיחה של המרוץ. לקראת הזינוק התגלתה בעיה במכוניתו של ריקארדו פטרזה והמכונאי דייב לוקט נכנס למסלול בשביל לסייע לפטרזה להניע את המכונית. המארגנים, שלא הבחינו בכניסת המכונאי למסלול, הזניקו את המרוץ בזמן שלוקט עדיין עמד על המסלול. זיגפריד סטור, נהגה של השני של קבוצת Arrows, פגע עם מכוניתו בחלק האחורי של המכונית של פטרזה במקום בו עמד המכונאי. לוקט נפל על הרצפה מחוסר הכרה. כשהמכוניות הגיעו שוב לישורת בתחילת המסלול (לוקט כבר פונה מהמסלול, אך מכוניתו הפגועה של סוטר עדיין עמדה כשסביבה שברים רבים) מספר מרשלים קפצו לתוך המסלול ונופפו לנהגים עם דגלים צהובים במקום דגלים אדומים. לקראת התחלת ההקפה השלישית הבינו הנהגים שיש בעיה ועצרו על המסלול מרצונם. המרוץ הוזנק מחדש וראוטמן השיג את הניצחון[10][11].
ז'יל וילנב נהרג במהלך אימון בזולדר ב-1982 לאחר התנגשות עם יוכן מאס בפניית הבוט המהירה. הפרארי של וילנב התהפכה מספר פעמים והקנדי נזרק ממכוניתו במהלך התאונה; הוא נפצע קשה ומת במהלך הלילה בבית החולים הסמוך למסלול[12].
חזרה לספא-פרנקורשאמפ
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסלול ספא-פרנקורשאמפ עוצב מחדש בהיקף של 7 ק"מ. אלן פרוסט ניצח במרוץ הראשון במסלול החדש במרוץ שנערך בעונת 1979. המסלול החדש זכה במהירות לפופולריות בקרב הנהגים והצופים. בשנת 1984 חזר המרוץ לזולדר באופן חד פעמי. מישל אלבורטו מקבוצת פרארי ניצח במרוץ הפורמולה 1 האחרון שהתקיים במסלול.
על מנת להתמודד עם מזג האוויר הגשום במרוצים לקראת עונת פורמולה 1 עונת 1985 נסלל המסלול מחדש תוך שימוש באספלט מיוחד בעלות של 3 מיליון ליש"ט. העבודות עצמן נדחו בשל תנאי מזג האוויר ובוצעו רק 10 ימים לפני הגרנד פרי. בימי המרוץ מזג האוויר היה חם ובמהלך האימון הראשון האספלט החדש החל להתפרק. ניסיון לתקן את המסלול נעשה במהלך הלילה שבין שישי לשבת, אך בתחילת האימון הראשון בשבת מצב המסלול הלך והחמיר. לאחר התלבטויות רבות בשבת בערב הוחלט על דחיית המרוץ. בסופו של דבר נדחה המרוץ לאמצע ספטמבר. איירטון סנה ניצח במרוץ, ניצחון ראשון מתוך חמישה שהשיג במסלול[13].
נייג'ל מנסל ניצח במרוץ בעונת 1986. שנה לאחר מכן התנגשות בין מנסל וסנה סיימה עבור שניהם את המרוץ לאחר שמנסל ניסה לבצע עקיפה מבחוץ על הברזילאי. סנה ניצח בארבעת המרוצים הבאים, ששניים מהם היו גשומים במיוחד. המרוץ בשנת 1988 היה הראשון שנערך בסוף אוגוסט/תחילת ספטמבר. מאז מתקיים המרוץ תמיד בתקופה זאת של השנה. מיכאל שומאכר ערך את מרוץ הבכורה שלו בגרנד פרי של שנת 1991. שנה לאחר מכן השיג באותו מסלול את הניצחון הראשון בקריירה[14].
בעקבות מותם של סנה ורולנד רצנברגר במסלול אימולה בשנת 1994 נוספה פניית שיקיין בתחתית האו רוז'[15]. שנה לאחר מכן בוטלה הפנייה. באותה שנה ניצח שומאכר את המרוץ, כמו גם את שני המרוצים הבאים. המרוץ בשנת 1998 התקיים תחת תנאי גשם כבדים. המרוץ הופסק לאחר תאונה בה היו מעורבים 13 מתוך 22 הנהגים בפנייה הראשונה של המרוץ[16]. גשם חזק ירד לאחר ההזנקה המוחדשת של המרוץ גרם לראות נמוכה. שומאכר התנגש מאחור במכוניתו של דייוויד קולטהרד ונאלץ לפרוש כשהוא חוזר לאזור הטיפולים בנסיעה על שלושה גלגלים. שומאכר הכועס יצא ממכוניתו ורץ למוסך של מקלארן, שם התעמת עם קולטהרד[17]. שמונה נהגים בלבד סיימו את המרוץ, שניים מהם היו בפיגור של חמש הקפות. דיימון היל ניצח במרוץ, הניצחון הראשון של קבוצת ג'ורדן באליפות[18].
הניצחון של שומאכר בשנת 2001 היה הניצחון ה-52 בקריירה והעלה אותו למקום הראשון ברשימת מנצחי המרוצים באליפות. קימי רייקונן ניצח במרוץ בשנת 2004. שומאכר, שסיים שני באותו המרוץ, הבטיח בכך את זכייתו באליפות הנהגים בפעם השביעית[19].
בעשור הראשון של המאה ה-21 המרוץ לא התקיים פעמיים: בשנת 2003 בוטל המרוץ עקב התקנות בבלגיה שאסרו על פרסום מוצרי טבק. בשנת 2006 לא נכלל המרוץ בלוח המרוצים מכיוון שנדרש לבצע במסלול תיקונים, שלא ניתן היה להספיק לסיים עד למועד המרוץ[20].
בתאונה שאירעה במהלך מרוץ פורמולה 2 בעונת 2019 נהרג אנטואן הובר[21]. בעקבות התאונה בוטל מרוץ הפורמולה 2 וגם מרוץ הספרינט, שתוכנן להתקיים למחרת. מרוצי הפורמולה 3 והפורמולה 1 נפתחו בדקת דומיה לזכרו של הובר[22].
גשם כבד שירד בשנת 2021 הוביל לכך שהמרוץ הוזנק תחת דגל צהוב. אחרי שתי הקפות מאחורי מכונית בטיחות המרוץ נעצר בדגל אדום ולא חודש. מקס ורסטאפן, שינק מהפול פוזישן, הוכרז כמנצח. בשל קיצור המרוץ הוענקו למשתתפים רק מחצית מהנקודות[23]. ההחלטה על חלוקת הנקודות הביאה לביקורת רבה כלפי שיטת הניקוד והבאיה לשינוי הכללים לקראת העונה הבאה[24].
מנצחי מרוצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי שנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע ורד מסמן מרוץ שלא היה חלק מאליפות הפורמולה 1.
רקע צהוב מסמן מרוץ שהיה חלק מאליפות אירופה לפני מלחמת העולם השנייה
רקע ירוק מסמן מרוץ שהיה חלק מאליפות העולם ליצרנים שהתקיימה לפני מלחמת העולם השנייה.
נהגים שניצחו את המרוץ מספר פעמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נהגים המופיעים בכתב מודגש עדיין פעילים באליפות.
| ניצחונות | נהג | שנים |
|---|---|---|
| 6 | מיכאל שומאכר
|
1992, 1995, 1996, 1997, 2001, 2002 |
| 5 |  איירטון סנה
|
1985, 1988, 1989, 1990, 1991 |
| 4 |  ג'ים קלארק
|
1962, 1963, 1964, 1965 |
 קימי רייקונן
|
2004, 2005, 2007, 2009 | |
| לואיס המילטון
|
2010, 2015, 2017, 2020 | |
| 3 |  חואן מנואל פנג'יו
|
1950, 1954, 1955 |
| דיימון היל
|
1993, 1994, 1998 | |
| סבסטיאן פטל
|
2011, 2013, 2018 | |
 מקס ורסטאפן
|
2021, 2022, 2023 | |
| 2 | אלברטו אסקרי
|
1952, 1953 |
| אמרסון פיטיפלדי
|
1972, 1974 | |
 ניקי לאודה
|
1975, 1976 | |
 אלן פרוסט
|
1983, 1987 |
יצרנים שניצחו את המרוץ מספר פעמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| ניצחונות | יצרן | שנים |
|---|---|---|
| 18 | פרארי
|
1952, 1953, 1956, 1961, 1966, 1975, 1976, 1979, 1984, 1996, 1997, 2001, 2002, 2007, 2008, 2009, 2018, 2019 |
| 14 | מקלארן
|
1968, 1974, 1982, 1987, 1988, 1989, 1990, 1991, 1999, 2000, 2004, 2005, 2010, 2012 |
| 8 | לוטוס
|
1962, 1963, 1964, 1965, 1972, 1977, 1978, 1985 |
| 7 | מרצדס
|
1935, 1939, 1955, 2015, 2016, 2017, 2020 |
| 6 | רד בול
|
2011, 2013, 2014, 2021, 2022, 2023 |
| 4 | אלפא רומיאו
|
1925, 1947, 1950, 1951 |
| ויליאמס
|
1981, 1986, 1993, 1994 | |
| 3 | בוגאטי
|
1930, 1931, 1934 |
| 2 | מזארטי
|
1933, 1954 |
| בנטון
|
1992, 1995 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גרנד פרי בלגיה (בצרפתית, באנגלית, בהולנדית ובגרמנית)
גרנד פרי בלגיה, ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1954 Belgian Grand Prix, Motorsport Magazine
- ^ 1954 Belgian Grand Prix, Motorsport Magazine
- ^ Tragedy at Spa: The 1960 Belgian Grand Prix, Fox Sports, 19 June 2017
- ^ 1960 Belgian Grand Prix: F1’s other dark weekend, Motor Burn, 23 August 2016
- ^ 1961 Belgian GP: four Ferraris in the top four spots, ScuderiaFans.com
- ^ F1’s Best Drives #2 – Clark obliterates opposition at ‘hated’ Spa, Formula1.com, 10 April 2019
- ^ Surtees wins as Stewart is trapped, ESPN, 12 June 1966
- ^ 1967 Belgian Grand Prix race report: Gurney's Eagle takes flight, Motorsport Magzine, July 1967
- ^ F1 history: The 1969 Belgian Grand Prix that never happened, MotorSport Magazine, 29 August 2019
- ^ F1’s deadly fiasco at Zolder, RaceFans.net, 17 May 2011
- ^ A Tragically Shambolic Race In A Toxic F1 Season – Zolder ’81, The Race, 27 December 2021
- ^ Gilles Villeneuve killed at Zolder, RaceFans.net, 8 May 2021
- ^ The race that never was, ESPN, 22 August 2013
- ^ Michael Schumacher The King Of Spa-francorchamps, Grandprix247.com, 26 July 2023
- ^ Hill handed win as Schumacher is thrown out, RaceFans.net, 28 AUGUST 2014
- ^ The Biggest Crash In The History Of F1: 1998 Belgian Grand Prix, lastwordonsports.com, 23 July 2023
- ^ Remembering Spa '98 and Schumacher's raging attempt to ASSAULT rival, GPfans.com, 27 July 2023
- ^ The 10 Best ‘jordan’ Moments At Spa, The Race, 30 August 2020
- ^ Schumacher wins 7th title in 700th race for Ferrari, Maxf1.net, 29 August 2023
- ^ Belgian Gp Officially Off The 2006 Calendar, Motorsport.com, 11 February 2006
- ^ Formula 2 driver Anthoine Hubert killed in Belgium crash, BBC, 31 August 2019
- ^ Anthoine Hubert: Formula 1 pays tribute with minute's silence before Belgian GP, BBC, 1 September 2019
- ^ Max Verstappen declared winner of aborted rain-hit Belgian Grand Prix, BBC, 29 August 2021
- ^ F1 Commission approves changes to Sporting Regulations regarding points for shortened races, Formula1.com, 14 February 2022