פורמולה 1 עונת 1959
ג'ק ברבהאם, הזוכה באליפות | |
סוג תחרות | מרוץ מכוניות |
---|---|
תאריך התחלה | 10 במאי 1959 |
תאריך סיום | 12 בדצמבר 1959 |
מספר עונה | 10 |
מספר מרוצים בעונה | 9 |
זוכה באליפות הנהגים | ג'ק ברבהאם |
נקודות הנהג הזוכה | 31 (34) |
זוכה באליפות היצרנים | קופר-קליימקס |
נקודות היצרן הזוכה | 40 (53) |
עונת 1959 היא העונה העשירית של אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). ג'ק ברבהאם זכה באליפות בפעם הראשונה. קופר-קליימקס, קבוצתו של ברבהאם, זכתה לראשונה באליפות היצרנים.
המרוצים בעונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]12 מרוצים תוכננו להתקיים במהלך העונה, אך בפועל התקיימו רק תשעה. פרישתם של חואן מנואל פנג'יו וחוסה פלוריאן הותירה את האליפות ללא נהגים ארגנטינאים. הדבר הוביל לביטול גרנד פרי ארגנטינה, שתוכנן לחודש ינואר. גרנד פרי בלגיה, שתוכנן להתקיים ביוני בוטל עקב מחלוקת כספית עם המארגנים. גרנד פרי מרקש, שתוכנן לחודש אוקטובר, בוטל מסיבות כלכליות[1].
מרוץ | מסלול | תאריך | פול פוזישן | הקפה מהירה | מנצח | יצרן | |
---|---|---|---|---|---|---|---|
1 | גרנד פרי מונקו | מונקו | 10 במאי | סטירלינג מוס | ג'ק ברבהאם | ג'ק ברבהאם | קופר-קליימקס |
2 | אינדינפוליס 500 | אינדינפוליס | 30 במאי | ג'וני טומסון | ג'וני טומסון | רודג'ר ווארד | וטסון-אופנהאוזר |
3 | גרנד פרי הולנד | זנדוורט | 31 במאי | יואקים בונייה | סטירלינג מוס | יואקים בונייה | BRM |
4 | גרנד פרי צרפת | ריימס | 5 ביולי | טוני ברוקס | סטירלינג מוס | טוני ברוקס | פרארי |
5 | גרנד פרי בריטניה | איינטרי | 18 ביולי | ג'ק ברבהאם | סטירלינג מוס ברוס מקלארן |
ג'ק ברבהאם | קופר-קליימקס |
6 | גרנד פרי גרמניה | אבוס | 2 באוגוסט | טוני ברוקס | טוני ברוקס | טוני ברוקס | פרארי |
7 | גרנד פרי פורטוגל | מונסנטו | 23 באוגוסט | סטירלינג מוס | סטירלינג מוס | סטירלינג מוס | קופר-קליימקס |
8 | גרנד פרי איטליה | מונצה | 13 בספטמבר | סטירלינג מוס | פיל היל | סטירלינג מוס | קופר-קליימקס |
9 | גרנד פרי ארצות הברית | סברינג | 12 בדצמבר | סטירלינג מוס | מוריס טריטגננט | ברוס מקלארן | קופר-קליימקס |
תקציר העונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצת ונוול, שזכתה באליפות היצרנים בעונה קודמת פרשה מהאליפות. פרישתם של חואן מנואל פנג'יו ומייק הות'ורן הובילה לכך שלראשונה לא השתתף אלוף בתחרויות. רכבי קופר, מצוידים במנועים אחוריים בנפח 2.5 ליטר, ניצחו חמישה מרוצים בעונה. יואקים ברונייה השיג את ניצחון הבכורה עבור קבוצת BRM.
גרנד פרי גרמניה התקיים במסלול אבוס המהיר. ז'אן ברה, נהגה של קבוצת פרארי נהרג בתאונה שאירעה במסלול במהלך מרוץ מקדים שהתקיים יום אחד לפני האירוע המרכזי. ברה נהג במכונית פורשה RSK במרוץ שהתקיים בתנאים גשומים. הוא הועף מהמכונית הנוסעת, נפגע בראשו ומת.
שלושה נהגים הגיעו למרוץ האחרון בעונה עם פוטנציאל לזכייה בתואר: ג'ק ברבהאם ,סטירלינג מוס וטוני ברוקס. מוס פרש במהלך המרוץ וברבהאם לקח את ההובלה במרוץ. במהלך ההקפה האחרונה נגמר הדלק במכוניתו של ברבהאם, אך הוא דחף את מכוניתו עד לקו הסיום אותו חצה במקום הרביעי. ברוקס סיים רק במקום השלישי וברבהאם זכה בתואר האליפות בפעם הראשונה.
דירוג האליפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיטת הניקוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 5 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.
מיקום | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 |
---|---|---|---|---|---|
נקודות | 8 | 6 | 4 | 3 | 2 |
דירוג הנהגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה
מיקום | נהג | נקודות | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
1 | ג'ק ברבהאם | 1 | 2 | 3 | 1 | פרש | פרש | 3 | (4) | 31 (34) | |
2 | טוני ברוקס | 2 | פרש | 1 | פרש | 1 | 9 | פרש | 3 | 27 | |
3 | סטירלינג מוס | פרש | פרש | נפסל | 2 | פרש | 1 | 1 | פרש | 25.5 | |
4 | פיל היל | 4 | 6 | 2 | 3 | פרש | 2 | פרש | 20 | ||
5 | מוריס טריטגננט | 3 | 8 | 11 | 5 | 4 | 4 | 9 | 2 | 19 | |
6 | ברוס מקלארן | 5 | 5 | 3 | פרש | פרש | פרש | 1 | 16.5 | ||
7 | דן גרוני | פרש | 2 | 3 | 4 | 13 | |||||
8 | יואקים בונייה | פרש | 1 | פרש | פרש | 5 | פרש | 8 | 10 | ||
9 | מסטן גריגורי | פרש | 3 | פרש | 7 | פרש | 2 | 10 | |||
10 | רודג'ר ווארד | 1 | פרש | 8 | |||||||
11 | ג'ים רת'מן | 2 | 6 | ||||||||
12 | ג'וני טומסון | 3 | 5 | ||||||||
13 | הארי של | פרש | פרש | 7 | 4 | 7 | 5 | 7 | פרש | 5 | |
14 | אינס אירלנד | 4 | פרש | פרש | פרש | פרש | 5 | 5 | |||
15 | אוליבר גנדביין | 4 | 6 | 3 | |||||||
16 | טוני בטנהאוזן | 4 | 3 | ||||||||
17 | קליף אליסון | פרש | 9 | פרש | 5 | פרש | 2 | ||||
18 | ז'אן ברה | פרש | 5 | פרש | DNS | 2 | |||||
19 | פול גולדסמית' | 5 | 2 | ||||||||
מיקום | נהג | נקודות |
דירוג היצרנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונה זאת הייתה העונה השנייה של אליפות היצרנים. חלוקת הנקודות התבצעה בדומה לאליפות הנהגים. הניקוד ניתן ליצרן, בהתאם לתוצאה הגבוהה ביותר שהשיגו נהגי הקבוצה בכל מרוץ. מרוץ האינדינאפוליס 500, נחשב לחלק מהעונה, אך לא נכלל בחלוקת הנקודות ליצרנים.
מיקום | נהג | נקודות | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
1 | קופר-קליימקס | 1 | (2) | (3) | 1 | (4) | 1 | 1 | 1 | 40 (53) |
2 | פרארי | 2 | (5) | 1 | 1 | 3 | 2 | (3) | 32 (38) | |
3 | BRM | פרש | 1 | 6 | 2 | 5 | 5 | 7 | 18 | |
4 | לוטוס-קליימקס | פרש | 4 | פרש | 8 | פרש | פרש | פרש | 5 | 5 |
— | קופר-מזארטי | 6 | פרש | פרש | 6 | 10 | 11 | פרש | 0 | |
— | אסטון מרטין | פרש | 6 | 6 | 10 | 0 | ||||
— | פורשה | פרש | 10 | DNS | 7 | 0 | ||||
— | מזארטי | DNQ | 8 | פרש | WD | WD | 15 | DNS | 0 | |
— | קופר-בורגוורד | 10 | 0 | |||||||
— | JBW-מזארטי | פרש | 0 | |||||||
— | ונוול | פרש | 0 | |||||||
— | קורטיס קראפט-אופנהאוזר | פרש | 0 | |||||||
— | קופר-OSCA | פרש | 0 | |||||||
— | טק-מק-מזארטי | פרש | 0 | |||||||
— | קונאאוט-אלטה | WD | פרש | 0 | ||||||
— | פריי-קליימקס | DNQ | 0 | |||||||
מיקום | נהג | נקודות |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
- סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Grands Prix which were cancelled, Autosport
עונות פורמולה 1 | |
---|---|
|
הקודם: מייק הות'ורן |
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1959 ג'ק ברבהאם |
הבא: ג'ק ברבהאם |
הקודם: ונוול |
פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 1959 קופר-קליימקס |
הבא: קופר-קליימקס |