לדלג לתוכן

פורמולה 1 עונת 1959

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורמולה 1 עונת 1959
1959 Formula One season
ג'ק ברבהאם, הזוכה באליפות
ג'ק ברבהאם, הזוכה באליפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 10 במאי 1959
תאריך סיום 12 בדצמבר 1959
מספר עונה 10
מספר מרוצים בעונה 9
זוכה באליפות הנהגים ג'ק ברבהאם
נקודות הנהג הזוכה 31 (34)
זוכה באליפות היצרנים קופר-קליימקס
נקודות היצרן הזוכה 40 (53)

עונת 1959 היא העונה העשירית של אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). ג'ק ברבהאם זכה באליפות בפעם הראשונה. קופר-קליימקס, קבוצתו של ברבהאם, זכתה לראשונה באליפות היצרנים.

המרוצים בעונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

12 מרוצים תוכננו להתקיים במהלך העונה, אך בפועל התקיימו רק תשעה. פרישתם של חואן מנואל פנג'יו וחוסה פלוריאן הותירה את האליפות ללא נהגים ארגנטינאים. הדבר הוביל לביטול גרנד פרי ארגנטינה, שתוכנן לחודש ינואר. גרנד פרי בלגיה, שתוכנן להתקיים ביוני בוטל עקב מחלוקת כספית עם המארגנים. גרנד פרי מרקש, שתוכנן לחודש אוקטובר, בוטל מסיבות כלכליות[1].

מרוץ מסלול תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 מונקומונקו גרנד פרי מונקו מונקו 10 במאי בריטניהבריטניה סטירלינג מוס אוסטרליהאוסטרליה ג'ק ברבהאם אוסטרליהאוסטרליה ג'ק ברבהאם בריטניהבריטניה קופר-קליימקס
2 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אינדינפוליס 500 אינדינפוליס 30 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני טומסון ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני טומסון ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) רודג'ר ווארד ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) וטסון-אופנהאוזר
3 הולנדהולנד גרנד פרי הולנד זנדוורט 31 במאי שוודיהשוודיה יואקים בונייה בריטניהבריטניה סטירלינג מוס שוודיהשוודיה יואקים בונייה בריטניהבריטניה BRM
4 צרפתצרפת גרנד פרי צרפת ריימס 5 ביולי בריטניהבריטניה טוני ברוקס בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה טוני ברוקס איטליהאיטליה פרארי
5 בריטניהבריטניה גרנד פרי בריטניה איינטרי 18 ביולי אוסטרליהאוסטרליה ג'ק ברבהאם בריטניהבריטניה סטירלינג מוס
ניו זילנדניו זילנד ברוס מקלארן
אוסטרליהאוסטרליה ג'ק ברבהאם בריטניהבריטניה קופר-קליימקס
6 גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרנד פרי גרמניה אבוס 2 באוגוסט בריטניהבריטניה טוני ברוקס בריטניהבריטניה טוני ברוקס בריטניהבריטניה טוני ברוקס איטליהאיטליה פרארי
7 פורטוגלפורטוגל גרנד פרי פורטוגל מונסנטו 23 באוגוסט בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה קופר-קליימקס
8 איטליהאיטליה גרנד פרי איטליה מונצה 13 בספטמבר בריטניהבריטניה סטירלינג מוס ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) פיל היל בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה קופר-קליימקס
9 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) גרנד פרי ארצות הברית סברינג 12 בדצמבר בריטניהבריטניה סטירלינג מוס צרפתצרפת מוריס טריטגננט ניו זילנדניו זילנד ברוס מקלארן בריטניהבריטניה קופר-קליימקס

תקציר העונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת ונוול, שזכתה באליפות היצרנים בעונה קודמת פרשה מהאליפות. פרישתם של חואן מנואל פנג'יו ומייק הות'ורן הובילה לכך שלראשונה לא השתתף אלוף בתחרויות. רכבי קופר, מצוידים במנועים אחוריים בנפח 2.5 ליטר, ניצחו חמישה מרוצים בעונה. יואקים ברונייה השיג את ניצחון הבכורה עבור קבוצת BRM.

גרנד פרי גרמניה התקיים במסלול אבוס המהיר. ז'אן ברה, נהגה של קבוצת פרארי נהרג בתאונה שאירעה במסלול במהלך מרוץ מקדים שהתקיים יום אחד לפני האירוע המרכזי. ברה נהג במכונית פורשה RSK במרוץ שהתקיים בתנאים גשומים. הוא הועף מהמכונית הנוסעת, נפגע בראשו ומת.

שלושה נהגים הגיעו למרוץ האחרון בעונה עם פוטנציאל לזכייה בתואר: ג'ק ברבהאם ,סטירלינג מוס וטוני ברוקס. מוס פרש במהלך המרוץ וברבהאם לקח את ההובלה במרוץ. במהלך ההקפה האחרונה נגמר הדלק במכוניתו של ברבהאם, אך הוא דחף את מכוניתו עד לקו הסיום אותו חצה במקום הרביעי. ברוקס סיים רק במקום השלישי וברבהאם זכה בתואר האליפות בפעם הראשונה.

דירוג האליפות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הניקוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 5 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג מונקומונקו ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) הולנדהולנד צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) נקודות
1 אוסטרליהאוסטרליה ג'ק ברבהאם 1 2 3 1 פרש פרש 3 (4) 31 (34)
2 בריטניהבריטניה טוני ברוקס 2 פרש 1 פרש 1 9 פרש 3 27
3 בריטניהבריטניה סטירלינג מוס פרש פרש נפסל 2 פרש 1 1 פרש 25.5
4 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) פיל היל 4 6 2 3 פרש 2 פרש 20
5 צרפתצרפת מוריס טריטגננט 3 8 11 5 4 4 9 2 19
6 ניו זילנדניו זילנד ברוס מקלארן 5 5 3 פרש פרש פרש 1 16.5
7 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) דן גרוני פרש 2 3 4 13
8 שוודיהשוודיה יואקים בונייה פרש 1 פרש פרש 5 פרש 8 10
9 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) מסטן גריגורי פרש 3 פרש 7 פרש 2 10
10 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) רודג'ר ווארד 1 פרש 8
11 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ים רת'מן 2 6
12 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני טומסון 3 5
13 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) הארי של פרש פרש 7 4 7 5 7 פרש 5
14 בריטניהבריטניה אינס אירלנד 4 פרש פרש פרש פרש 5 5
15 בלגיהבלגיה אוליבר גנדביין 4 6 3
16 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) טוני בטנהאוזן 4 3
17 בריטניהבריטניה קליף אליסון פרש 9 פרש 5 פרש 2
18 צרפתצרפת ז'אן ברה פרש 5 פרש DNS 2
19 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) פול גולדסמית' 5 2
מיקום נהג מונקומונקו ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) הולנדהולנד צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) נקודות

דירוג היצרנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זאת הייתה העונה השנייה של אליפות היצרנים. חלוקת הנקודות התבצעה בדומה לאליפות הנהגים. הניקוד ניתן ליצרן, בהתאם לתוצאה הגבוהה ביותר שהשיגו נהגי הקבוצה בכל מרוץ. מרוץ האינדינאפוליס 500, נחשב לחלק מהעונה, אך לא נכלל בחלוקת הנקודות ליצרנים.

מיקום נהג מונקומונקו הולנדהולנד צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) נקודות
1 בריטניהבריטניה קופר-קליימקס 1 (2) (3) 1 (4) 1 1 1 40 (53)
2 איטליהאיטליה פרארי 2 (5) 1 1 3 2 (3) 32 (38)
3 בריטניהבריטניה BRM פרש 1 6 2 5 5 7 18
4 בריטניהבריטניה לוטוס-קליימקס פרש 4 פרש 8 פרש פרש פרש 5 5
בריטניהבריטניה קופר-מזארטי 6 פרש פרש 6 10 11 פרש 0
בריטניהבריטניה אסטון מרטין פרש 6 6 10 0
גרמניה המערביתגרמניה המערבית פורשה פרש 10 DNS 7 0
איטליהאיטליה מזארטי DNQ 8 פרש WD WD 15 DNS 0
בריטניהבריטניה קופר-בורגוורד 10 0
בריטניהבריטניה JBW-מזארטי פרש 0
בריטניהבריטניה ונוול פרש 0
ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) קורטיס קראפט-אופנהאוזר פרש 0
בריטניהבריטניה קופר-OSCA פרש 0
איטליהאיטליה טק-מק-מזארטי פרש 0
בריטניהבריטניה קונאאוט-אלטה WD פרש 0
בריטניהבריטניה פריי-קליימקס DNQ 0
מיקום נהג מונקומונקו הולנדהולנד צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) נקודות

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1959 בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]



הקודם:
מייק הות'ורן
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1959
ג'ק ברבהאם
הבא:
ג'ק ברבהאם
הקודם:
ונוול
פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 1959
קופר-קליימקס
הבא:
קופר-קליימקס