פורמולה 1 עונת 1987
נלסון פיקה זכה באליפות שלישית | |
סוג תחרות | מרוץ מכוניות |
---|---|
תאריך התחלה | 12 באפריל 1987 |
תאריך סיום | 15 בנובמבר 1987 |
מספר עונה | 38 |
מספר מרוצים בעונה | 16 |
זוכה באליפות הנהגים | נלסון פיקה |
נקודות הנהג הזוכה | 73 (76) |
זוכה באליפות היצרנים | ויליאמס |
נקודות היצרן הזוכה | 137 |
במסגרת פורמולה 1 של שנת 1987 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה הברזילאי נלסון פיקה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת ויליאמס.
עונה זו הייתה צמודה למדי כאשר לא פחות מחמישה נהגים ניצחו במרוצים השונים. מעניינת לא פחות הייתה העובדה כי פיקה אשר זכה באליפות ניצח בשלושה מרוצים בלבד, כאשר נייג'ל מנסל ניצח בשישה מרוצים אך סיים במקום השני בלבד. אירוע מעניין נוסף היה כאשר הנהג הצרפתי יאניק דאלמס (שנהג בקבוצת לולה-פורד) שסיים חמישי במרוץ אוסטרליה לא זכה בנקודות בעקבות העובדה כי קבוצתו רשמה רק מכונית אחת למרוץ.
בעונה זו ובזו שאחריה הונהגה אליפות משנה בין היצרנים לדירוג הקבוצות שלא השתמשו במנועים בעלי מגדש טורבו.
בעונה זו נלקחו בחשבון רק 11 התוצאות הטובות ביותר של כל נהג.
מרוצי עונת 1987
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר המרוץ | מקום המסלול | תאריך המרוץ | נהג מנצח | קבוצה מנצחת |
---|---|---|---|---|
1 | ז'אקארפאגה, ברזיל | 12 באפריל | אלן פרוסט | מקלארן-טאג |
2 | אימולה, סן מרינו | 3 במאי | נייג'ל מנסל | ויליאמס-הונדה |
3 | ספא-פרנקורשם, בלגיה | 17 במאי | אלן פרוסט | מקלארן-טאג |
4 | מונטה קרלו, מונקו | 31 במאי | איירטון סנה | לוטוס-הונדה |
5 | דטרויט, ארצות הברית | 22 ביוני | איירטון סנה | לוטוס-הונדה |
6 | פול-ריקאר, צרפת | 5 ביולי | נייג'ל מנסל | ויליאמס-הונדה |
7 | סילברסטון, בריטניה | 12 ביולי | נייג'ל מנסל | ויליאמס-הונדה |
8 | הוקנהיים, גרמניה | 26 ביולי | נלסון פיקה | ויליאמס-הונדה |
9 | בודפשט, הונגריה | 9 באוגוסט | נלסון פיקה | ויליאמס-הונדה |
10 | זלטווג, אוסטריה | 16 באוגוסט | נייג'ל מנסל | ויליאמס-הונדה |
11 | מונזה, איטליה | 6 בספטמבר | נלסון פיקה | ויליאמס-הונדה |
12 | אסטוריל, פורטוגל | 20 בספטמבר | אלן פרוסט | מקלארן-טאג |
13 | חרס, ספרד | 27 בספטמבר | נייג'ל מנסל | ויליאמס-הונדה |
14 | מקסיקו סיטי, מקסיקו | 18 באוקטובר | נייג'ל מנסל | ויליאמס-הונדה |
15 | סוזוקה, יפן | 1 בנובמבר | גרהרד ברגר | מקלארן-הונדה |
16 | אדלייד, אוסטרליה | 15 בנובמבר | גרהרד ברגר | מקלארן-הונדה |
דירוג נהגים סופי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקום | נהג | קבוצה | נקודות |
---|---|---|---|
1 | נלסון פיקה | ויליאמס-הונדה | 73 (76) |
2 | נייג'ל מנסל | ויליאמס-הונדה | 61 |
3 | איירטון סנה | לוטוס-הונדה | 57 |
4 | אלן פרוסט | מקלארן - טאג | 46 |
5 | גרהרד ברגר | פרארי | 36 |
6 | סטפן יוהנסון | מקלארן - טאג | 30 |
7 | מישל אלבורטו | פרארי | 17 |
8 | טיירי בוטסן | בנטון-פורד | 16 |
9 | טאו פאבי | בנטון-פורד | 12 |
10 | אדי שיוור | ארוז-מגטרון | 8 |
11 | ג'ונתן פאלמר | טירל-פורד | 7 |
12 | סאטורו נאקאז'ימה | לוטוס-הונדה | 7 |
13 | ריקארדו פטרזה | ברבהאם-ב.מ.וו | 6 |
14 | אנדראה דה סזאריס | ברבהאם-ב.מ.וו | 4 |
15 | פיליפ סטראיף | טירל-פורד | 4 |
16 | דרק וורוויק | ארוז-מגטרון | 3 |
17 | פיליפ אליו | לולה - פורד | 3 |
18 | מרטין ברנדל | זאקספיד | 2 |
19 | רנה ארנו | ליג'יה - מגטרון | 1 |
20 | איוון קאפלי | מארץ' - פורד | 1 |
21 | רוברטו מורנו | א.ג'.אס - פורד | 1 |
עוד 7 נהגים התחרו לאורך העונה אך סיימו ללא נקודות אליפות ועוד 4 נהגים השתתפו במרוץ אחד או שניים ולא זכו בנקודות אליפות.
- הערה: התוצאה בסוגריים מציינת את סך הנקודות שצבר הנהג. התוצאה בלא סוגריים מציינת את הנקודות שנלקחו בחשבון עבור האליפות בהתאם לתקנון.
דירוג קבוצות סופי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקום | קבוצה | נקודות |
---|---|---|
1 | ויליאמס-הונדה | 137 |
2 | מקלארן - טאג | 76 |
3 | לוטוס - הונדה | 64 |
4 | פרארי | 53 |
5 | בנטון-פורד | 28 |
6 | טירל-פורד | 11 |
7 | ארוז-מגטרון | 11 |
8 | ברבהאם - ב.מ.וו | 10 |
9 | לולה - פורד | 5 |
10 | זאקספיד | 2 |
11 | א.ג'.אס - פורד | 1 |
12 | ליג'יה - אלפא רומיאו/מגטרון | 1 |
13 | מארץ' - פורד | 1 |
שלוש קבוצות נוספות השתתפו באליפות, אך לא זכו באף נקודת אליפות.
1986 | 1987 | 1988 |
אלן פרוסט | אלוף העולם-נלסון פיקה | איירטון סנה |
ויליאמס-הונדה | אליפות היצרנים-ויליאמס-הונדה | מקלארן-הונדה |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
- סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.
עונות פורמולה 1 | |
---|---|
|