סטירלינג מוס
 | |||||||||||||
| מוס בשנת 1958 | |||||||||||||
| לידה |
17 בספטמבר 1929 לונדון שבאנגליה | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 באפריל 2020 (בגיל 90) מייפייר, הממלכה המאוחדת  | ||||||||||||
| לאום |
 בריטי | ||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||
| תקופת הפעילות |
? – 12 באפריל 2020 | ||||||||||||
| פרסים והוקרה |
| ||||||||||||
| |||||||||||||
|
www | |||||||||||||
  | |||||||||||||
סטירלינג קרופורד מוס (באנגלית: Stirling Craufurd Moss; 17 בספטמבר 1929 – 12 באפריל 2020) היה נהג מרוצים בריטי. ניצח 212 מרוצים מתוך 529 בהם התחרה במהלך הקריירה בקטגוריות מגוונות. למרות מספר הניצחונות הגדול נחשב ל"נהג הגדול ביותר שלא זכה באליפות עולם"[1][2]. בין השנים 1955 - 1961 סיים ארבע פעמים במקום השני באליפות הפורמולה 1. שלוש פעמים נוספות סיים במקום השלישי.
לאחר פרישתו שימש במשך 18 שנים כשדרן ופרשן ברשת ABC.
קריירת מרוצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירת המרוצים של מוס נמשכה בין השנים 1948–1962. במהלך השנים ניצח 212 מרוצים, כולל 16 מרוצי פורמולה 1. הוא התחרה ב-62 מרוצים בשנה אחת ונהג ב-84 מכוניות שונות. בין היצרנים עבורם בתחרה נמנים פרארי, מרצדס, מזארטי, פורשה, לוטוס, אסטון מרטין ויגואר. הוא נחשב לנהג המרוצים הבריטי המצליח ביותר עד לשנת 1991, אז עקף אותו נייג'ל מנסל.
הוא החל להתחרות בשנת 1948 במכונית קופר 500 אותה רכש בכסף בו זכה בתחרויות סוסים. בשנתו הראשונה ניצח מספר מרוצים ואף זכה באליפות הפורמולה 3 הבריטית באותה שנה[3]. הניצחון המשמעותי הראשון הגיע בשנת 1950 כשניצח את גביע ה-RAC Tourist כשהוא נוהג ביגואר XK120. במהלך השנים זכה בתואר עוד שש פעמים נוספות עבור 4 יצרנים שונים: יגואר (1951), מרצדס-בנץ (1955), אסטון מרטין (1958, 1959) ופרארי (1960, 1961). במהלך השנים התחרה גם במרוצי ראלי ושנת 1952 סיים במקום השני את ראלי מונטה קרלו. בשנת 1954 היה לזוכה הראשון שאינו אמריקאי במרוץ 12 השעות של סברינג.
בשנת 1953 פנה אלפרד נויבאואר, מנהל קבוצת המרוצים של מרצדס, אל מנהלו של מוס והביע את רצונו לצרפו לקבוצה. מכיוון שמוס התחרה בעיקר במכוניות לא-תחרותיות המליץ לו נויבאואר לרכוש מזארטי. מוס רכש מאזרטי 250F, אך חוסר האמינות שלה הקשה עליו לצבור נקודות במהלך עונת 1954. בגרנד פרי איטליה הצליח לעקוף 2 אלופים: חואן מנואל פנג'יו, שהתחרה עבור מרצדס ואלברטו אסקרי, שהתחרה עבור פרארי. אסקרי פרש בהמשך בשל בעיות במנוע. מוס המשיך להוביל את המרוץ עד ההקפה ה-68, אז פרש בשל בעיות מנוע. פנג'יו ניצח את המרוץ ומוס סיים במקום העשירי לאחר שדחף את רכבו עד לקו הסיום[4]. נויבאואר, שהתרשם מיכולותיו גם בנסיעות מבחן שערך במסלול ההוקנהיימרינג החתים את מוס בקבוצה לקראת עונת 1955.
ניצחון הבכורה בקבוצה הושג מול הקהל הביתי בגרנד פרי בריטניה. הפעם הראשונה בה הצליח לנצח את פנג'יו, שהיה יריבו העיקרי, אך גם חברו. באותה שנה ניצח גם את מרוץ הטארגה פלוריו ומילה מילייה. הניצחון במילה מילייה הושג לאחר נהיגה במשך 10 שעות ו-7 דקות במהירות ממוצעת של 157.65 קמ"ש. שיא חדש במרוץ. עד היום נחשב הניצחון במרוץ לאחד הניצחונות הנחשבים בעולם הספורט המוטורי[5][6].
בשנת 1957 התחרה עבור קבוצת ונוול. הוא ניצח את הגרנד פרי שהתקיים במסלול פסקארה, המסלול הארוך ביותר בתולדות האליפות - 25.6 ק"מ. במהלך המרוץ קבע את זמן ההקפה המהירה, המהווה גם את שיא המסלול. במרוץ פתיחת העונה הבאה התחרה קבוצת קופר והשיג ניצחון ראשון ברכב בעל מנוע אחורי. בהמשך העונה שב להתחרות עבור ונוול. הוא ניצח את הגרנד פרי בהולנד, בפורטוגל ובמרוקו וסייע לקבוצתו לזכות באליפות היצרנים, בעונת הבכורה של התחרות. מייק הות'ורן היה המתחרה המרכזי של מוס על תואר האליפות. בגרנד פרי פורטוגל, כמעט ונפסלה תוצאותו של הות'ורן. התערבותו של מוס הובילה לביטול הפסילה המתוכננת, למרות שפסילה כזאת הייתה מסייעת למוס לעלות למקום הראשון באליפות ולזכות בתואר. בסיום העונה הקדים הות'ורן את מוס בנקודה אחת וזכה בתואר[1].
בין השנים 1958 - 1960 ניצח 3 פעמים רצופות את מרוץ 1000 הקילומטרים של נורבורגרינג. שני הניצחונות הראשונים הושגו כשהוא נוהג באסטון מרטין ואילו השלישי הושג במזארטי. בעונת 1960 ניצח את גרנד פרי מונקו. במהלך האימונים לקראת גרנד פרי בלגיה נפצע קשה מאוד והחמיץ את שלושת המרוצים הבאים בעונה. הוא שב להתחרות בגרנד פרי ארצות הברית, המרוץ האחרון בעונה. בעונה הבאה עבור להתחרות עבור קבוצת לוטוס. למרות שרכבי הקבוצה היו נחותים מרכבי הפרארי 156 הוא הצליח לנצח את גרנד פרי מונקו ואת גרנד פרי גרמניה.
ב-23 באפריל 1962 ריסק את מכוניתו במהלך מרוץ גביע גלובר. בעקבות התאונה היה נתון בתרדמת במשך חודש ובמשך שישה חודשים סבל משיתוק בצד השמאלי של גופו. לאחר ההחלמה ערך מבחן ללוטוס 19, אך חש שהזמנים שהשיג היו איטיים בהשוואה להישגיו בעבר. בעקבות כך הודיע על פרישתו.
שדרן ופרשן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הפרישה הצטרף כפרשן לתוכנית הספורט ערוץ ABC ולקח חלק בשידור מרוצי פורמולה 1 ונאסקאר. שימש בתפקיד זה עד לשנת 1980. בין השנים 2007–2009 שימש כקריין בסדרת הסטופ מושן הבריטית לילדים "ברק ומכוניות המרוץ" (במקור: "רורי מכונית המרוץ") ששודרה במספר ערוצי ילדים בבריטניה ובארצות הברית.
החזרה למרוצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנים לאחר הפרישה השתתף מוס במספר מרוצים תחרותיים. בשנת 1974 לקח חלק במרוץ לונדון-סהרה-מינכן, אך נאלץ לפרוש במהלך המרוץ באלג'יריה. שנתיים לאחר מכן התחרה יחד עם ג'ק ברבהאם במרוץ באת'ורסט 1000. הצמד פרש כבר בתחילת המרוץ לאחר התנגשות מאחור בקו הזינוק[7]. בשנת 1979 חלק פולקסווגן גולף עם דני האלם במרוץ בנסון אנד הדג'ס 500 שהתקיים בניו זילנד[8].
בשנת 1980 חזר להתחרות באופן סדיר והשתתף באליפות בריטניה למכוניות סלון. במהלך העונה שימש כנהג שני לריצ'רד לויד בקבוצת אאודי. בעונתו השנייה עברה הקבוצה לידי טום ווקינשאו. מוס נשאר בקבוצה והתחרה לצידו של מרטין ברנדל.
במהלך השנים השתתף במספר רב של אירועי מכוניות היסטוריות. ב-9 ביוני 2011 במהלך שלבי הדירוג למרוץ אגדות הלה מאן, שנערך כחלק מאירועי מרוץ 24 השעות של לה מאן, הודיע על פרישתו ההופית ממרוצים. עת ההודעה היה בן 81[9].
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2000 זכה בתואר אבירות על תרומתו לספורט המוטורי. התואר הוענק לו באותה שנה של ידי הנסיך צ'ארלס, בשל נסיעה של המלכה אליזבת' השנייה לאוסטרליה[10][11].
בשנת 2006 הוענקה למוס מדליית זהב על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) כהוקרה על תרומה יוצאת דופן לספורט המוטורי[12].
בשנת 2008 הוציאה מקלארן-מרצדס את הדגם האחרון של מרצדס-בנץ SLR מקלארן שנשאה את שמו של מוס וכללה 75 יחידות בלבד. בשנת 2016 חשפה ליסטר דגם שוא העתק של המכונית בה התחרה בשנת 1950. הדגם העשוי כולו ממגנזיום עלה כ-1 מיליון ליש"ט.
יום הולדתו ה-80 יצא בדיוק ביום פתיחת אירוע הגודווד ריוויוול (Goodwood Revival).בכל אחד משלושת ימי האירוע נערכה שיירה של 80 מכוניות שבראשה נסע מוס, בכל יום בדגם היסטורי אחר[13].
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הקריירה נחשב מוס לאחד מדמויות הידוענים הבולטות בבריטניה והופיע במספר רב של תוכניות טלוויזיה וסרטים. במרץ 1958 השתתף בפאנל התוכנית "מה השורה שלי?" (What's My Line?). שנה לאחר מכן התארח בגרסה הבריטית לתוכנית "חיים שכאלה". בשנת 1964 השתתף בסרט "The Beauty Jungle" ובשנת 1967 הופיע, יחד עם ידוענים נוספים, בסרט קאזינו רויאל מסדרת ג'יימס בונד.
הביטוי "מי אתה חושב שאתה, סטירלינג מוס?" היה לביטוי שגור בקרב שוטרי תנועה בבריטניה כשעצרו נהגים על נהיגה במהירות מופרזת. מוס עצמו סיפר בראיון שגם הוא נעצר על ידי שוטר ונשאל את השאלה. לדבריו, השוטר התקשה להאמין לו שזה אכן הוא[14].
בשנת 1963 פרסם קן פארדי את הספר "All But My Life" העוסק בחייו של מוס ומבוסס על ראיונות שונים שהעניק במהלך השנים. בשנת 2015 פרסם את האוטוביוגרפיה "My Racing Life" שנכתבה בסיוע כתב הספורט סימון טיילור.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוס נולד בלונדון, אביו, אלפרד, היה רופא שיניים ונהג מרוצים חובב. אחותו, פאט, הייתה גם היא נהגת מרוצי ראלי. למד בבתי ספר פרטיים והיה רוכב סוסים מצליח.
מוס מת ב-12 באפריל 2020 לאחר חולי ממושך.[15]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Ken W. Purdy, (1963), All But My Life. Dutton. 239 Pages
- Stirling Moss, (2010), Stirling Moss: All My Races. Haynes Publishing UK. 352 pages
- Simon Tylor, (2015), Stirling Moss: My Racing Life. Evro Publishing Limited. 304 Pages
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סטירלינג מוס- סטירלינג מוס - ביוגרפיה באתר Grand Pprix History.
- סטרלניג מוס - תוצאות מרוץ 24 השעות של לה מאן
- סטירלינג מוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סטירלינג מוס, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Drivers: Sir Stirling Moss, Grandprix.com
- ^ English F1 Legend Moss Holds Unique Place In AARWBA Lore, indianapolismotorspeedway.com
- ^ Formula 3 Britain 500cc 1948 standings, Driver Data Base
- ^ 25th Gran Premio d'Italia, Motorsport Magazine, October 1954
- ^ Stirling Moss: Mille Miglia was the greatest road race in the world, Grandprix247.com, 1 May 2015
- ^ 1955 Mille Miglia: The Most Epic Drive. Ever, MotorTrendd, 12 October 2012
- ^ 1976 Bathurst 1000 Stirling and Jack Brabham
- ^ Leadfoot Festival>> Taking On Millen’s Mile, speedhunters.com
- ^ Stirling Moss announces retirement at age of 81, Reuters, 11 June 2011
- ^ Stirling Moss receives knighthood, 21 March 2000
- ^ הלונדון גאזט, מספר 55710, עמוד 2, 31 בדצמבר 1999
- ^ Legend Moss receives FIA honour, BBC sport, 6 December 2006
- ^ 80th Birthday tribute at Goodwood Revival 2009
- ^
Andrew English, Sir Stirling Moss interview, The Telegraph, 8 May 2012
- ^ "Sir Stirling Moss: Motor racing legend dies aged 90 after long illness". bbc.co.uk. 12 באפריל 2020. נבדק ב-12 באפריל 2020.
{{cite news}}: (עזרה)
