משתמש:Orangepluto123/טיוטה

מדינת ישראל

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
המנון לאומי	התקווה המנון
ממשל
משטר	דיקטטורה
ראש המדינה	נשיא בית המשפט העליון
ראש הרשות המבצעת	נשיא בית המשפט העליון
נשיא בית המשפט העליון	אסתר חיות
שפה רשמית	עברית
עיר בירה	ירושלים 31°47′N 35°13′E (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	בית המשפט העליון
רשות שופטת	בית המשפט העליון
גאוגרפיה
יבשת	דרום-מערב אסיה
שטח יבשתי	תבנית:נתוני מדינות/טיוטה קמ"ר ([[מדינות לפי אוכלוסייה, שטח, צפיפות, תמ"ג ופיתוח אנושי|תבנית:נתוני מדינות/טיוטה בעולם]])
אחוז שטח המים	2.1%
אזור זמן	UTC +2
היסטוריה
הקמה	הכרזת העצמאות
- עצמאות - תאריך	מהמנדט הבריטי ה' באייר ה'תש"ח (14 במאי 1948)
ישות קודמת
שליטים בולטים	אהרון ברק, דורית בייניש, מרים נאור, אסתר חיות
דמוגרפיה
אוכלוסייה (תבנית:נתוני מדינות/טיוטה)	תבנית:נתוני מדינות/טיוטה נפש ([[מדינות לפי אוכלוסייה, שטח, צפיפות, תמ"ג ופיתוח אנושי|תבנית:נתוני מדינות/טיוטה בעולם]])
צפיפות	תבנית:נתוני מדינות/טיוטה נפש לקמ"ר ([[מדינות לפי אוכלוסייה, שטח, צפיפות, תמ"ג ופיתוח אנושי|תבנית:נתוני מדינות/טיוטה בעולם]])
כלכלה
תמ"ג (תבנית:נתוני מדינות/טיוטה)	תבנית:נתוני מדינות/טיוטה מיליון $ ([[מדינות לפי אוכלוסייה, שטח, צפיפות, תמ"ג ופיתוח אנושי|תבנית:נתוני מדינות/טיוטה בעולם]])
תמ"ג לנפש	תבנית:נתוני מדינות/טיוטה$ ([[מדינות לפי אוכלוסייה, שטח, צפיפות, תמ"ג ופיתוח אנושי|תבנית:נתוני מדינות/טיוטה בעולם]])
מדד הפיתוח האנושי (2022)	תבנית:נתוני מדינות/טיוטה ([[מדינות לפי אוכלוסייה, שטח, צפיפות, תמ"ג ופיתוח אנושי|תבנית:נתוני מדינות/טיוטה בעולם]])
מטבע	שקל חדש‏ (ILS)
שונות
סיומת אינטרנט	il
קידומת בין־לאומית	972

מדינת ישראל - וידאו

יִשְׂרָאֵל (בערבית: إسرائيل, אִסְרַאאִיל) היא מדינה במזרח התיכון, השוכנת על החוף הדרום-מזרחי של הים התיכון. ישראל הוקמה בשטחי ארץ ישראל, ביתו הלאומי וארץ מולדתו של העם היהודי. המדינה הכריזה על עצמאותה בה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, והיא בעלת משטר דמוקרטיה פרלמנטרית.

שטחה של המדינה הוא 22,072 קמ"ר (כולל מזרח ירושלים ורמת הגולן וללא יהודה ושומרון). אוכלוסייתה מנתה ביולי 2020, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 9,228,000 תושבים. מבחינה דמוגרפית, רוב הישראלים הם יהודים, אך יש בה מיעוט ערבי גדול (כ-20.9%, מרביתו מוסלמי) וקבוצות מיעוט אחרות (4.8%). ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים האדום בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון-מזרח ובלבנון בצפון. בין ישראל ומצרים, לחוף הים התיכון, נמצאת רצועת עזה, שבשליטת חמאס. באזור ההר המרכזי והבקעה שבין ישראל לירדן נמצאים שטחי יהודה ושומרון, המוחזקים בידי ישראל תחת תפיסה לוחמתית.

במהלך המאה ה-19 חלה התעוררות לאומית בקרב יהודי אירופה שהביאה להקמת התנועה הציונית ולגלי עלייה לארץ ישראל. ב-1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבשה האימפריה הבריטית את ארץ ישראל מידי העות'מאנים ופורסמה הצהרת בלפור. בתקופת המנדט הבריטי מאבקים ממושכים בין היישוב היהודי וערביי ארץ ישראל הביאו את בריטניה למסור את שאלת המנדט בארץ לאו"ם, שהמליץ ב-1947 לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית. התוכנית התקבלה על ידי הסוכנות היהודית, אך נדחתה בידי ההנהגה הערבית; עימות צבאי שניצת בין הצדדים התפתח למלחמת העצמאות, שבמהלכה הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל. בתום המלחמה והסכמי שביתת הנשק, שלטה ישראל במרבית שטח המנדט לשעבר, אף מעבר למה שהוקצה למדינה היהודית בתוכנית החלוקה. יהודה ושומרון ורצועת עזה נכבשו על ידי ירדן ומצרים, בהתאמה. המדינה הערבית לא הוקמה, ומאות אלפי ערבים-פלסטינים נסו וגורשו מבתיהם במסגרת הנכבה. במקביל עלו לישראל מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב.

ב-1967, במלחמת ששת הימים, כבשה ישראל את יהודה ושומרון, רצועת עזה וחצי האי סיני ואת רמת הגולן. מלבד סיני, שהחזירה ישראל למצרים במסגרת הסכם השלום ביניהן, ורצועת עזה, שממנה נסוגה באופן חד-צדדי ב-2005, המשיכה ישראל לשלוט בשאר השטחים האמורים. חוקי המדינה הוחלו במלואם על מזרח ירושלים ורמת הגולן, ובאופן חלקי על המתנחלים. בעקבות הסכמי אוסלו, ניתנה אוטונומיה חלקית לרשות הפלסטינית בכ-40% משטחי יהודה ושומרון ובעבר גם על רוב שטח רצועת עזה. מאמצים לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא הבשילו לכדי הסכם שלום סופי; ברם, נחתמו הסכמי שלום ונורמליזציה אחרים בין ישראל למדינות ערביות.

בחוקי היסוד שלה מוגדרת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". ישראל היא דמוקרטיה ייצוגית, עם מערכת פרלמנטרית, ייצוג בשיטה היחסית וזכות בחירה אוניברסלית. ראש הממשלה הוא ראש הרשות המבצעת והכנסת היא הרשות המחוקקת. ישראל היא מדינה מפותחת וחברה בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). כלכלת המדינה דורגה ב-2016 במקום ה-34 בעולם, על פי תוצר מקומי גולמי נומינלי. לישראל כוח עבודה מיומן, והיא אחת המדינות המשכילות בעולם, על פי אחוז אזרחיה בעלי תואר דוקטור. רמת החיים בישראל היא הגבוהה ביותר במזרח התיכון, ותוחלת החיים בה היא אחת הגבוהות בעולם.

על פי החוק הישראלי, בירת ישראל היא ירושלים. למדינות רבות יש הסתייגויות לגבי מעמדה של ירושלים כבירת ישראל, ועל כן רוב השגרירויות הזרות בישראל נמצאות בגוש דן ובפרט בתל אביב, המרכז הכלכלי והטכנולוגי של המדינה.

שם המדינה

מצבת מרנפתח (המאה ה -13 לפני הספירה). רוב הארכאולוגים המקראיים מתרגמים קבוצה של הירוגליפים כ"ישראל", המקרה הראשון של תיעוד השם.

במגילת העצמאות נאמר: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל, היא מדינת ישראל". הצירוף "מדינת ישראל" נמצא בשימוש נרחב, והוא מופיע, בין השאר, על עטיפת הדרכון הישראלי. בסמל המדינה מופיע מראשיתו השם "ישראל". במרץ 2016 נקבע בתיקון לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה כי שם המדינה הוא "ישראל", וכך נקבע גם בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. השם "ישראל" מופיע בתנ"ך יותר מאלפיים פעמים, תחילה כשמו החדש של יעקב אבינו. על מסמכים רשמיים של המדינה מופיע שם המדינה גם בערבית, שפה שיש לה מעמד מיוחד בישראל. שם המדינה בערבית, إسرائيل (תעתיק: אִסְרָאאִיל), נלקח מהאופן שבו מופיע השם "ישראל" בקוראן ובמקורות המוסלמיים, ומהאופן שבו מתועתק השם "ישראל" בתרגומי התנ"ך לערבית. על שטרות כסף, מטבעות ובולים מופיע שם המדינה בעברית, בערבית ובאנגלית: Israel.

שמה של המדינה נקבע סמוך להקמתה על-פי הצעתו של דוד בן-גוריון, ראש ההנהגה של "המדינה שבדרך", שהיה לראש הממשלה הראשון. השם מייצג את אופיה היהודי של המדינה, בלי ליצור בעיות קשות לזהותם של אזרחים לא-יהודים ובלי להתחייב לאידאולוגיה או למציאות פוליטית מסוימת.

המדינה, ערכיה וסמליה

סמלים

ערך מורחב – הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל

תבליט בשער טיטוס המתאר את הגולים ברומא לאחר חורבן ירושלים וביזת בית המקדש, ובידיהם מנורת שבעת הקנים

דגל המדינה שנקבע בחוק הוא גם דגל התנועה הציונית. מסיבה זו התלבטה הוועדה שדנה בסמלי המדינה עם הקמתה אם לאמץ אותו, כיוון שהדבר היה עלול ליצור בעיה ליהודים ציונים שהם אזרחי מדינות אחרות. אחת ההצעות שעמדו על הפרק הייתה דגל על בסיס רעיונו של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, בספרו "מדינת היהודים", אולם לבסוף הוחלט לאמץ את הדגל הנוכחי, כיוון שהיה פופולרי מאוד ביישוב העברי בארץ ובקרב יהודים בעולם, וכיוון שראשי הסניפים הגדולים של התנועה הציונית בחוץ-לארץ עודדו זאת.

לצורך עיצוב סמל המדינה פרסמה הוועדה מכרז. במכרז נכתב כי מומלץ שימוש בסמל מנורת שבעת הקנים, שהוא סמל יהודי ותיק, אולם נשקלו הצעות שונות. בסופו של דבר נבחרה הצעתם של האחים שמיר בשינויים קלים. הסמל כולל את מנורת שבעת הקנים, כפי שהיא מופיעה בתבליט על שער טיטוס ברומא כמוקד הסמל, ומשני עבריה ענפי זית, ותחתיה המילה "ישראל" בעברית. שימוש בענפי הזית כסמל השלום הועדף על פני שימוש במוטו "שלום על ישראל". תיאור הדומה למראה סמל המדינה מופיע בספר זכריה (פרק ד), אולם לא ברור אם הדמיון מקרי או שהאחים שמיר אכן השתמשו בספר זכריה כהשראה לעיצוב הסמל.

חגים לאומיים

החגים של מדינת ישראל מבוססים במידה רבה על החגים היהודיים; הבולטים שבהם חגי תשרי (ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות) וחג הפסח, ובמידה פחותה גם חנוכה ופורים. בחגים אלה ישנן חופשות מרוכזות בבתי הספר ובחלק ניכר ממקומות העבודה ולכן ישראלים רבים מנצלים אותם לחופשה, טיולים, בילויים בחיק הטבע ומפגשים משפחתיים מורחבים.

לצד חגים אלה נקבעו מספר מועדים לאומיים: המרכזי שבהם הוא יום העצמאות שנחגג בה' באייר או בסמוך לו, ובו נחגגת הקמת מדינת ישראל. יום קודם לכן מציינת ישראל את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שבו מתייחד עם ישראל עם זכרם של חללי מערכות ישראל בעת שירותם בכוחות הביטחון, ונפגעי פעולות האיבה. יום הזיכרון השני החשוב שקבעה ישראל הוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה בו מתייחד עם ישראל עם זכר היהודים שנספו בשואה. ישנם מועדים רשמיים חשובים פחות, בהם יום ירושלים, יום הרצל ויום הזיכרון ליצחק רבין.

לצד החגים הלאומיים והחגים היהודיים, נחגגים גם חגים של דתות ועדות אחרות, כגון צום הרמדאן של המוסלמים וחג המולד של הנוצרים.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של מדינת ישראל

היסטוריה של ארץ ישראל

לוח התקופות בארץ ישראל

שורשים היסטוריים

ערכים מורחבים – היסטוריה של ארץ ישראל, היסטוריה של עם ישראל

ישראל קמה על שטח שהיה חלק מארץ ישראל, מקום מושבן ההיסטורי של ממלכות ישראל (המכונה גם: אפרים, התקיימה עד המאה ה-8 לפנה"ס) ויהודה (התקיימה לסירוגין, עד המאה ה-1 לספירה). על-פי התנ"ך, זוהי הארץ שהובטחה לשבטי ישראל לאחר יציאת מצרים, ואשר בה שכנה ממלכת ישראל המאוחדת בימי ממלכת שאול, דוד ושלמה.

מ-63 לפנה"ס החלה יהודה לאבד את עצמאותה, כאשר ירושלים נכבשה בידי פומפיוס והפכה למדינת חסות רומית. המרד הגדול, שפרץ ב-66 לספירה, דוכא בידי הרומאים, ובסיומו החריב טיטוס את בית המקדש השני. בעקבות מרד בר כוכבא, שפרץ ב-135, הפכו היהודים למיעוט בארץ. יישוב יהודי משמעותי בארץ ישראל התקיים עד המאה ה-9, אך מאוחר יותר, ובמשך כאלף שנים היו בארץ קהילות יהודיות קטנות מאוד.

מהמאה ה-4 לספירה ועד המאה ה-20 החליפה ארץ ישראל, שהייתה ידועה בלעז כפלשׂתינה, ידיים רבות בין כובשים מלאומים ודתות שונות. עלייה יהודית מן התפוצות לארץ ישראל, בתקופות שבהן הדבר התאפשר, הגדילה את מספר היהודים שחיו בארץ מסוף ימי הביניים ואילך. העליות הגדולות ביותר החלו במאה ה-19, ערב הקמת התנועה הציונית.

התנועה הציונית והמדינה שבדרך

תמונתו האיקונית של בנימין זאב הרצל בקונגרס הציוני החמישי בבזל, 1901

במאה ה-19 הוקמה התנועה הציונית ובשלהי המאה הוקמו מוסדותיה. ההסתדרות הציונית העולמית הגדירה בתוכנית בזל את מטרתה של התנועה הציונית להקים "מולדת לעם היהודי בארץ ישראל במשפחת העמים". בנימין זאב הרצל היה מייסד ההסתדרות הציונית ומנהיגה מהיווסדה ב-1897 ועד מותו ב-1904. לצד הרצל פעל המנהיג הציוני והמדען חיים ויצמן, שתרם לפרסום הצהרת בלפור בידי ממשלת בריטניה ב-1917. במקביל להקמת התנועה הציונית התחוללה פעילות ציונית מעשית, שבאה לידי ביטוי בעלייה גדולה יחסית לארץ. לאחר הקמת המנדט הבריטי על ארץ ישראל על-בסיס הצהרת בלפור, לאחר מלחמת העולם הראשונה, החל היישוב העברי בארץ להתפתח ולשגשג, למרות התנגדות ערביי ארץ ישראל, ולמרות ניסיונות מאוחרים של ממשלת בריטניה להתנער מהצהרת בלפור, כגון קביעת תקנות הספר הלבן של 1939.

דוד בן-גוריון היה מראשי תנועת העבודה ביישוב, ובשנים 1935–1948 שימש כיושב ראש הסוכנות היהודית, שהייתה "הממשלה" של היישוב היהודי בארץ, או ממשלת "המדינה שבדרך" (ממשלת מדינת ישראל שטרם הוקמה ואף טרם נקראה בשם).

בן-גוריון הוביל את הדרישה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אף במחיר חלוקת הארץ בין היהודים לערבים. התנועה הציונית קיבלה את תוכניתו של בן-גוריון בוועידת בילטמור ב-1942. לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות השואה ובעיית הפליטים שלא הצליחו להגיע ארצה, זכה העניין היהודי לאהדה כלל-עולמית, וגברה ההכרה בצורך להעניק ליהודים בית לאומי וריבונות בחלקים מארץ ישראל, לאחר התפרקות בריטניה מארצות החסות שלה.

הקמת המדינה ואחריה

דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל בפני מועצת העם בבית דיזנגוף בתל אביב, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948

בעקבות החלטת האו"ם בדבר חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית – פרצו מהומות בכל הארץ, שהפכו במהרה למלחמת העצמאות. ב-14 במאי 1948 (יום שישי, ה' באייר תש"ח, ערב סיום המנדט הבריטי 15 במאי), קרא דוד בן-גוריון את מגילת העצמאות והכריז על הקמתה של מדינת ישראל.

אז החל החלק השני של מלחמת העצמאות: צבאות מצרים, סוריה, עבר-הירדן, לבנון ועיראק הצטרפו ללחימה. בתחילת יוני הכריז האו"ם על הפסקת אש ("ההפוגה הראשונה") למשך חודש ימים. בסוף מאי הוקם צבא ההגנה לישראל, ולאחר ההפוגה הייתה ידו על העליונה והוא עבר להתקפה. לאחר חודשים ארוכים של לחימה הוכרזה ב-1949 הפסקת האש ונקבעו קווי שביתת הנשק – הקו הירוק. "הקו הירוק" לא הוגדר מעולם כגבול קבע, אולם במשך הזמן החלו רבים להתייחס אליו ככזה.

על התושבים הערביים שנשארו בתוך תחומי המדינה או שהיו בשטחים והועברו אליה בעקבות הסכמי שביתת הנשק הוטל ממשל צבאי, שבוטל רק ב-1966.

ב-11 במאי 1949 הצטרפה ישראל לאומות המאוחדות.

ראש הממשלה בן-גוריון ביקש לבסס את הממלכתיות כעקרון מנחה בהנהגת המדינה. בשנה הראשונה להקמתה, הוא פירק את הפלמ"ח ופעל כנגד המחתרות היהודיות אצ"ל ולח"י, בפעולות שהעיקרית והידועה שבהן הייתה הטבעת אוניית הנשק אלטלנה. פעולות נגד ארגוני מחתרת נעשו גם לאחר רצח הדיפלומט השוודי פולקה ברנדוט, שבעקבותיו הוציאה הממשלה הזמנית תקנות חמורות למניעת טרור. לח"י וארגון בשם "חזית המולדת", שנטל אחריות לרצח, הוכרזו כארגוני טרור.

מיד לאחר ההכרזה על הקמת המדינה החלו גלי עלייה מארצות רבות, ותוך מספר שנים הוכפל מספר היהודים במדינה. גל העלייה הגדול ביותר היה ב-1949, בתום מלחמת העצמאות, ונקרא העלייה ההמונית. מבצעים מיוחדים נעשו להעלאת יהודים, במיוחד מארצות ערב, שאחד המפורסמים בהם היה מרבד הקסמים, להעלאת יהודי תימן.

שנות ה-50

בשנת 1952 נחתם הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה המערבית. בשנים 1954–55 התחוללה בארץ פרשת לבון, שעוררה בפעם הראשונה פקפוק בממשל ובמוסדות הביטחון. ב-1956, בעקבות הודעת מצרים על הלאמת תעלת סואץ ושורה של פעולות טרור מצד הפדאיון, פתחה ישראל, בשיתוף פעולה סודי עם בריטניה וצרפת, במבצע קדש – לכיבוש חצי האי סיני והשגת שליטה על תעלת סואץ. במלחמה הציג צה"ל תמרונים מזהירים של חיל השריון שהביסו את הצבא המצרי, וכבש את סיני. לאחר שהושגו התוצאות הרצויות נסוגה ישראל מחצי האי סיני ומרצועת עזה, בלחץ המעצמות.

שנות ה-60

הרמטכ"ל יצחק רבין ושר הביטחון משה דיין נכנסים לירושלים העתיקה בתום מלחמת ששת הימים, 7 ביוני 1967

ב-1961 לכד המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים את פושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן, והוא הובא למשפט בישראל. במהלך משפטו נחשפו בציבוריות הישראלית פרטים רבים וקשים על השואה, והחברה החלה לגלות יותר עניין בנושא זה. אייכמן נמצא אשם ונידון למוות. הוא הוצא להורג ב-1962.

במהלך חודש מאי 1967 התחדש המתח בין ישראל לשכנותיה. בעקבות איומים של מצרים, סוריה וירדן, גירוש כוחות האו"ם מרצועת עזה וסגירת מצרי טיראן לשיט ישראלי, שהיוותה עילת מלחמה (casus belli), פתחה ישראל ב-5 ביוני במתקפת מנע נגד צבאות מדינות ערב, שהתפתחה למלחמת ששת הימים. המלחמה הסתיימה בניצחון לישראל, שהביסה שלושה צבאות ערביים גדולים, וכבשה את חצי האי סיני, את רמת הגולן, את רצועת עזה, את יהודה ושומרון ואת מזרח ירושלים. קו הפסקת האש החדש ברמת הגולן כונה "הקו הסגול". בעקבות המלחמה הפך "הקו הירוק" לגבול מנהלי בין שטחים הנתונים למרות ישראל. החוק הישראלי הוחל על השטחים שבתוך הקו הירוק, וכן על החלק המזרחי של ירושלים (שאוחד עם החלק המערבי) ועל רמת הגולן (מאז 1981). רוב השטחים שמחוץ ל"קו הירוק" הוכפפו לממשל מיוחד.

שנות ה-70

בין השנים 1968–1972 התחוללו קרבות בין ישראל לבין סוריה ומצרים לאורך "הקו הסגול". תקופה זו מכונה "מלחמת ההתשה". בתחילת שנות ה-70 החלו ארגוני הטרור הפלסטיניים, בראשות אש"ף, בהפעלת גל טרור כנגד ישראל ונגד מטרות יהודיות מחוץ לישראל. שיא גל הטרור היה טבח הספורטאים במינכן בזמן אולימפיאדת מינכן 1972.

ביום הכיפורים תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, הפתיעו צבאות מצרים וסוריה את ישראל במתקפה, שהתפתחה למלחמת יום הכיפורים, במטרה להשיב לעצמן את השטחים שאיבדו במלחמת ששת הימים או לפחות חלק מהם. למרות ההפתעה והמכה שספג צה"ל בתחילת המלחמה, הוא יצא ממנה כשידו על העליונה, וב-24 באוקטובר 1973, עם הכרזת האו"ם על הפסקת האש, הייתה דמשק בטווח הארטילריה הישראלית. מלחמה זו נחשבת לאירוע קשה בתולדות המדינה, עקב המספר הגבוה של ההרוגים במערכה ובעקבותיה מונתה ועדת אגרנט. למלחמה היו השפעות מדיניות ופוליטיות רבות; היא הייתה בין הגורמים העיקריים למהפך במערכת הפוליטית הישראלית וסללה את הדרך להסכם השלום בין ישראל למצרים.

מימין לשמאל: ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ונשיא מצרים אנואר סאדאת בהסכמי קמפ דייוויד, ספטמבר 1978

הבחירות שנערכו במאי 1977, שהתנהלו ערב גילוי פרשיות שחיתות רבות תחת שלטונו הראשון של יצחק רבין, הביאו למהפך בישראל. בפעם הראשונה מאז קום המדינה חדלה מפא"י (על נגזרותיה: המערך הראשון, מפלגת העבודה, המערך השני) להיות מפלגת השלטון. מפלגת הליכוד ובראשה מנחם בגין, השיגה רוב בכנסת יחד עם המפד"ל והרכיבה ממשלה. מאוחר יותר הצטרפה אליה גם מפלגת ד"ש.

בנובמבר 1977 ביקר נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, ונאם בפני הכנסת. זו הייתה ההכרה הראשונה שישראל זכתה לה מצד אחת משכנותיה. בעקבות הביקור החל משא ומתן בין ישראל למצרים שהסתיים בחתימת הסכמי קמפ דייוויד. במרץ 1979 חתמו ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת על הסכם שלום בין שתי המדינות, שבמסגרתו החזירה ישראל למצרים את חצי האי סיני, ופינתה מספר יישובים ישראלים שהוקמו בו במהלך שנות ה-70. ישראל נתנה אוטונומיה לפלסטינים ברוב יהודה ושומרון וכן ברצועת עזה.

שנות ה-80

ב-7 ביוני 1981, במבצע אופרה, תקפה ישראל והשמידה כור גרעיני עיראקי בשלבי בנייה, ובכך מנעה מסדאם חוסיין להשיג נשק גרעיני. את התקיפה ביצע חיל האוויר הישראלי באמצעות מטוסי קרב מדגם F-16 נץ בחיפוי מטוסי F-15 בז.

ב-1982 תקפה ישראל את לבנון ופתחה במבצע שלום הגליל (ומאוחר יותר: "מלחמת לבנון"). מטרתה המוצהרת של ההתקפה הייתה הגנה על יישובי צפון הארץ מהתקפות המחבלים, בעיקר מטעם ארגונים פלסטינים שהתרכזו בדרום לבנון, באזור שכונה בישראל "פתחלנד". המטרה שקבעה הממשלה בתחילת המלחמה הייתה כיבוש רצועה באורך 40 ק"מ, אך צה"ל הגיע בסופו של דבר עד לצפון לבנון וכבש את בירת לבנון, ביירות. צה"ל גירש את אנשי אש"ף מלבנון, ומרכז הארגון עבר לתוניס. המלחמה גבתה מצה"ל מחיר דמים גבוה. ב-1986 נסוג הצבא מרוב שטחי לבנון, והקים רצועת-חיץ בדרום לבנון במטרה להגן על יישובי הצפון.

ב-1983 התפטר ראש הממשלה מנחם בגין מראשות הממשלה, כשהצהיר בישיבת הממשלה: "איני יכול עוד" והוחלף על ידי יצחק שמיר

שנות ה-80 של המאה ה-20 התאפיינו בתיקו פוליטי בין גוש מפלגות הימין בהנהגת מנחם בגין ויצחק שמיר לגוש מפלגות השמאל בהנהגת שמעון פרס. מלחמת לבנון הראשונה, האינפלציה התלת-ספרתית והתיקו הפוליטי חייבו ב-1984 הקמת ממשלת אחדות לאומית שכללה רוטציה בראשות הממשלה. בבחירות 1988 ניצח הליכוד את המערך בהפרש של רבבות קולות. שמיר, יושב ראש הליכוד, הקים ממשלת אחדות לאומית בלי רוטציה. ב-15 במרץ 1990 הפילו ש"ס והמערך את ממשלת האחדות, בניסיון להקים ממשלת שמאל-דתיים, במהלך שנודע לימים בשם "התרגיל המסריח". הניסיון כשל, ושמיר הרכיב ממשלת ימין-דתיים צרה.

ב-1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה, שהתבטאה בעיקר במהומות, הפרות סדר, יידוי אבנים, פיגועי סכינאות ופיגועי ירי.

שנות ה-90

טקס חתימת הסכם השלום עם ירדן, במסוף הערבה שבגבול ישראל–ירדן בסמוך לאילת, 26 באוקטובר 1994

במלחמת המפרץ (ינואר–פברואר 1991) הותקפה ישראל בטילי סקאד עיראקיים, במהלך שנועד לגרור אותה למלחמה ולערער בכך את הקואליציה בין ארצות הברית ובעלות בריתה הערביות נגד עיראק. ממשלת ישראל בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר נמנעה מתגובה, לבקשת ארצות הברית. בסוף 1991 נערכה ועידת מדריד, שסללה את הדרך בהמשך למשא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים.

בבחירות שנערכו במאי 1992 הצליחו מפלגות השמאל להשיג גוש חוסם בכנסת, לראשונה מאז 1977, ויצחק רבין מונה בשנית לראשות הממשלה. הממשלה בראשותו של רבין הובילה מספר מהלכים מדיניים לשלום עם שכנותיה. במסגרת מאמצים אלו נחתם הסכם השלום עם ירדן, נחתמו הסכמי אוסלו, שבמהלכם הכירה תנועת אש"ף בקיומה של ישראל, והוקמה הרשות הפלסטינית שבמסגרתה ניתנה אוטונומיה לפלסטינים בשטחים בדמות שטח A ושטח B. לאחר מכן התבצעו גם מגעים לשלום עם סוריה לאורך העשור.

הסכמי אוסלו, וגל הטרור הפלסטיני שבא בעקבותם, גרמו למחלוקת קשה בעם, שגררה הפגנות רבות אך לעיתים גם גלשה לאלימות. ב-25 בפברואר 1994 רצח ברוך גולדשטיין 29 ערבים בטבח מערת המכפלה.

ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין על ידי יגאל עמיר, שהתנגד לפשרות עם הפלסטינים שאותן הוביל רבין. לאחר מותו החליף אותו שמעון פרס בראשות הממשלה לתקופה קצרה, שבמהלכה יצא צה"ל למבצע ענבי זעם. פרס הפסיד לבנימין נתניהו בבחירות 1996, בעקבות גל פיגועי התאבדות של חמאס ב-1996. בבחירות אלה לראשונה התנהלה ההצבעה בשני פתקים, האחד לבחירת רשימה לכנסת, והשני לבחירת ראש הממשלה.

בתקופת נתניהו חלה ירידה בהיקף הטרור הפלסטיני, אחרי שהתנה התקדמות מדינית במאבק מצד הרשות הפלסטינית בטרור ובפרט בתנועת חמאס. בספטמבר 1996 פרצו מהומות מנהרת הכותל על רקע פתיחת מנהרת הכותל בירושלים. ב-1997 מסר נתניהו את רוב חברון לפלסטינים במסגרת הסכם חברון, ובאוקטובר 1998 נחתם במרילנד הסכם ואי, אשר היווה צעד נוסף במסגרת מימוש הסכמי אוסלו. במקביל לתהליך המדיני, דחף נתניהו לכלכלה קפיטליסטית והחל בהפרטת חברות וגופים ממשלתיים. בחזית הלבנונית אירעו בשנת 1997 אסון המסוקים ואסון השייטת.

ב-1999 הפסיד נתניהו לאהוד ברק בבחירות 1999, שהתנהלו ברובן על הרקע החברתי-כלכלי והדמויות האישיות של שני המתמודדים, על רקע השקט הביטחוני-כלכלי ששרר באותה תקופה. נתניהו פרש אחרי הפסדו ובליכוד החליף אותו אריאל שרון.

העשור הראשון של המאה ה-21

גדר ההפרדה ספטמבר 2005

ממשלת ברק הובילה נסיגה חד-צדדית מרצועת הביטחון בדרום לבנון, בתמיכת הציבור בישראל, וב-24 במאי 2000 יצא אחרון חיילי צה"ל מלבנון. בניגוד לתקוות ודרישות ישראל, לא התפרס צבא לבנון באזור, וכוחות החזבאללה שלטו בו. ב-7 באוקטובר 2000 חטף חזבאללה 3 חיילים בהר דב ומאוחר יותר גם את אלחנן טננבאום. טננבאום וגופות 3 החיילים הוחזרו ב-2004 תמורת שחרור מאות אסירים ערביים.

בשנת 2000, לאחר כישלון השיחות בועידת קמפ דייוויד (2000) ובסמוך לעליית ראש האופוזיציה, אריאל שרון, להר הבית, החל גל טרור פלסטיני ומאבק אלים ומתמשך בין ישראל לפלסטינים במסגרת האינתיפאדה השנייה. אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 13 אזרחים ערביים ואזרח יהודי אחד, הובילו להקמת ועדת אור והחלו הרעה ביחסי יהודים-ערבים בישראל.

חיילים מפנים מתנחלים מבתיהם כחלק מתוכנית ההתנתקות

ב-2001 נערכו בחירות מיוחדות לראשות הממשלה, בעקבות התפטרות ראש הממשלה ברק, שבהן ניצח שרון. השנים 2001–2004 היו קשות מבחינת פיגועים, שיא הפיגועים היה ב"מרץ השחור" (2002), אשר הוביל למבצע חומת מגן. הפעילות הצבאית הניבה תוצאות וגל הטרור דעך. בעקבות האינתיפאדה הוחלט לבנות את גדר ההפרדה לאורכה של מדינת ישראל, ברובה סמוך לקו הירוק. בבחירות לכנסת ה-16, בינואר 2003 ניצח הליכוד באופן ניכר ושרון המשיך לכהן כראש ממשלה. המהלך המשמעותי ביותר של ממשלת ישראל בראשותו של שרון הייתה תוכנית ההתנתקות ב-2005, שבמהלכה, באורח חד-צדדי וללא הסכם, פונו ההתנחלויות הישראליות ברצועת עזה ובצפון השומרון. לקראת בחירות 2006, עזב שרון את הליכוד והקים את מפלגת המרכז קדימה. עוד לפני הבחירות, אושפז שרון והוחלף בידי אהוד אולמרט, שהוביל את קדימה לניצחון בבחירות והרכיב את הממשלה לאחר הבחירות.

בנוסף לאירועים הביטחוניים-מדיניים חלו שינויים בישראל גם בתחומי הכלכלה והחברה. שרי האוצר בתקופה זו היו סילבן שלום (עד 2003) ובנימין נתניהו (עד אוגוסט 2005). בעקבות האינתיפאדה נכנס המשק למיתון בשנים 2002–2004 אך לאחר מכן התאושש ושב לצמוח, תוך כדי העמקת הפערים בין העשירונים ופגיעה בקצבאות הסעד. הופרטו מספר חברות ממשלתיות גדולות, בהן אל על, מפעל הנשק הקל של תע"ש, בזק ובנק דיסקונט.

ביולי 2006 חטיפת שני חיילי צה"ל בידי חזבאללה והריגת חיילים נוספים, הובילו את ישראל לפתוח בלחימה בחזבאללה על כלל שטח לבנון. הלחימה התפתחה למלחמת לבנון השנייה, ובסופה נפרסו כוחות בינלאומיים רחבים (יוניפי"ל) ושל צבא לבנון בדרום לבנון במקום חזבאללה. כשנה לאחר המלחמה, ב-6 בספטמבר 2007 השמידה ישראל כור גרעיני בשלבי בנייה בסוריה במבצע מחוץ לקופסה שכלל השגת מודיעין צבאי על ידי אמ"ן והמוסד, והפצצה שביצע חיל האוויר הישראלי באמצעות מטוסי F-15I רעם ו-F-16I סופה.

העשור השני של המאה ה-21

בגזרת רצועת עזה שאחרי ההתנתקות המשיכה הלחימה בין ישראל לארגוני הטרור, ובראשם חמאס שאף השתלט צבאית על הרצועה. ב-25 ביוני 2006 נחטף החייל גלעד שליט, דבר שהביא לפתיחת מבצע גשמי קיץ. כתגובה לירי של רקטות מרצועת עזה יצאה ישראל למספר מבצעים שהביאו בסיומם להפסקות אש זמניות: ב-27 בדצמבר 2008 עד 18 בינואר 2009 נערך מבצע עופרת יצוקה, ב-14 בנובמבר עד 21 בנובמבר 2012 מבצע עמוד ענן וב-8 ביולי 2014 עד 26 באוגוסט 2014 נערך מבצע צוק איתן. בכל מבצע נהרגו בין מאות לאלפי פלסטינים, רובם מחבלים אך גם אזרחים, ונגרמו נזקים גדולים לתשתית בעזה, ובמקביל שיגרו המחבלים אלפי רקטות על העורף הישראלי. בעקבות המבצעים נמתחה ביקורת קשה על ישראל והיא הואשמה בפשעי מלחמה, והוקמו ועדות לבדיקת הנושא מטעם האו"ם: צוות הבדיקה של האו"ם בנושא העימות בעזה בראשות ריצ'רד גולדסטון (בעקבות עופרת יצוקה) וועדת שייבס (בעקבות צוק איתן).

בקיץ 2011 פרצה "המחאה החברתית" (המכונה גם 'מחאת האוהלים'), שבשיאה הפגינו ברחובות מאות אלפי אזרחים, בעיקר נגד מחירי הדיור ויוקר המחיה.

בשנת ה'תשע"ו (2015–2016), בעקבות עימותים בהר הבית, החל גל טרור שאופיין בהתקפות בנשק קר וחם (בעיקר פיגועי דקירה אך גם פיגועי דריסה ופיגועי ירי) של יחידים, לרוב צעירים ואף בני נוער וילדים. "אינתיפאדת הסכינים" דעכה בסוף 2016. נרצחו בה כ-40 ישראלים וחוסלו כ-250 מחבלים פלסטיניים.

ב-6 בדצמבר 2017 הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הכרה רשמית של ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל. ב-14 במאי 2018 עברה שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים.

ב-2018 חלה הסלמה הן בחזית הצפונית, מול איראן וסוריה, והן מול חמאס ברצועת עזה. בצפון המשיכה ישראל לתקוף נשק אסטרטגי שהועבר לחזבאללה. באפריל העימות הצבאי בינה לבין איראן הפך לישיר. ישראל הפציצה עשרות מטרות איראניות בסוריה ובתקיפות אלו נהרגו עשרות חיילי משמרות המהפכה האסלאמית. שיא העימות הגיע במבצע בית הקלפים וחשיפת תוכנית הנשק הגרעיני של איראן במבצע של המוסד.

בגזרת רצועת עזה ועוטף עזה חלה הסלמה בעקבות מהומות אלימות וניסיונות חדירה במסגרת "צעדת השיבה הגדולה", שנערכו מדי יום שישי, החל מסוף מרץ 2018. במאי החלו הפלסטינים בשילוח יומיומי של עפיפוני תבערה ובלוני נפץ, שהציתו למעלה מאלף שריפות שכילו כ-30,000 דונם בעוטף עזה. ביולי ונובמבר שיגרו ארגוני הטרור הפלסטיניים מאות רקטות ארטילריות ופצצות מרגמה לעבר ישראל. בעימותים נהרגו שני חיילים ישראליים, נפצעו כ-20 ישראלים וחוסלו כ-260 מחבלים פלסטיניים.

בעקבות פרישת מפלגת "ישראל ביתנו" של אביגדור ליברמן מממשלת ישראל השלושים וארבע, הקואליציה נותרה עם רוב זעום בכנסת. לאור זאת, התפזרה הכנסת העשרים והבחירות לכנסת העשרים ואחת הוקדמו. תוצאות הבחירות לא הצליחו לספק רוב לנתניהו או ליריבו מרשימת "כחול לבן" בני גנץ, ונתניהו, יחד עם המפלגות הערביות "חד"ש-תע"ל" ו"רע"ם-בל"ד", פיזר את הכנסת העשרים ואחת. בנקודה זו, החל משבר פוליטי שליווה את המדינה לשתי מערכות בחירות נוספות בתוך פחות משנה, בניסיון להקים את ממשלת ישראל הבאה. הבחירות לכנסת העשרים ושתיים והבחירות לכנסת העשרים ושלוש לא הסתיימו בהכרעה ברורה. ב-17 במאי 2020 הקים נתניהו את ממשלת ישראל השלושים וחמש יחד עם בני גנץ, דבר שהוביל למחאה נגד הממשלה ה-35 . בפברואר 2020 החלה התפרצות נגיף הקורונה בישראל, ונכון לחודש נובמבר כ-320 אלף תושבים נדבקו בנגיף וכ-3,000 מתו ממנו.

ב-15 בספטמבר 2020, נחתמו בבית הלבן הסכם איחוד האמירויות-ישראל והסכם בחריין–ישראל, הסכמי שלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות ולבחריין כחלק מהסכמי אברהם, וב-23 באוקטובר 2020 הוכרז על הסכם ישראל–סודאן. ב-10 בדצמבר 2020 הוכרז על הסכם ישראל-מרוקו.

גאוגרפיה

ערכים מורחבים – גאוגרפיה של ארץ ישראל

גאוגרפיה של ישראל

גליל

מישור
החוף

הרי
יהודה

עמק
הירדן

נגב

ים הלבנטיני
(תיכון)

הכנרת

ים
המלח

מפרץ
אילת

יהודה
ושומרון

רצועת
עזה

לבנון

סוריה

ירדן

מצרים

תמונות לוויין של ישראל וסביבתה במשך היום (מימין) והלילה (משמאל)

נופים אופייניים לארץ ישראל – מצפון לדרום נופי ישראל הר החרמון נוף טיפוסי ברמת הגולן. נחל שניר. ים כנרת. הר תבור בגליל. הר הכרמל ומפרץ חיפה. חקלאות בעמק יזרעאל. צוקי כורכר וחוף הים התיכון במישור החוף/השרון. נוף הררי בשומרון. יער אשתאול – יער של אורן ירושלמי שניטע על ידי קק"ל. חורש ים תיכוני (בחזית התמונה פורחים לוטם שעיר ולוטם מרווני). מבט אווירי על תל אביב, גוש דן. השפלה. חולות ניצנים – מישור החוף הדרומי. ים המלח ומדבר יהודה. גבישי מלח בים המלח. כלניות בשמורת פורה בנגב הצפוני. נוף בנגב. מכתש רמון. דישון מקראי בחי-בר יוטבתה בנוף האופייני לערבה. מפרץ אילת והרי אילת ברקע. ישנן 22 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

ישראל ממוקמת ביבשת אסיה, במזרח התיכון. מצפון היא גובלת עם לבנון; במזרח עם ירדן; בצפון-מזרח עם סוריה; בדרום נמצא הים האדום; במערב: מצרים והים התיכון. בישראל אקלים ים תיכוני, כלומר – הקיץ ארוך, בהיר, חם ויבש, ואילו החורף מתון, בהרים ובצפון קר יותר. הצפון והמרכז המזרחי הרריים, המערב שפלת חוף, במזרח זורם נהר הירדן, הדרום מדברי, 5% מיוערים. חרף שטחה המצומצם יחסית, בישראל קיים מגוון של תצורות גאוגרפיות שונות: החל בחרמון, המתנשא לגובה של מעל 2,000 מטרים ואף מתפקד כאתר סקי במשך שבועות ספורים בשנה, דרך רמת הגולן הבזלתית והמוריקה, הגליל ההררי והשופע מים, מישור החוף החם והלח, בקעת הירדן הצחיחה וים המלח – המקום הנמוך בעולם, הרי ירושלים הקרירים, הנגב הצפוני הפורח ועד מדבר יהודה, הנגב המדברי – שבו תופעות גאולוגיות ייחודיות כגון המכתשים, הערבה וחבל אילת החמים ברוב עונות השנה. גיוון גאוגרפי וגאולוגי זה נובע ממיקומה הייחודי של ישראל על קו הבקע הסורי-אפריקני ועל היותו גשר בין המדבר לאקלים הממוזג של דרום אירופה והאקלים הים-תיכוני.

קו החוף

ערכים מורחבים – חופי ישראל

קו החוף הים תיכוני בישראל משתרע לאורך כ-190 ק"מ, מצפון לדרום. מלבד מפרץ חיפה, קו החוף ישר ומתעקל בהדרגה: בדרום כיוונו צפון-מזרח - דרום-מערב, ובצפון - כמעט צפון-דרום. קו החוף ברובו חלק וחולי, ובמקומות מסוימים יש רכסים סמוך לחוף.

קו החוף הקעור של ישראל חותך מערכת זו של רכסים ושקעים בזווית קלה. אי לכך בקו החוף בצפון הארץ יש רצועות רכסי חוף לא שחוקים, ואילו רכסי החוף במרכז קו החוף שחוקים ויוצרים צוקי חוף בולטים. אורכה של רצועה זו חמישים ק"מ, והיא ידועה בשם "מדרון השרון". הצוקים והרכסים בה הם הגבוהים ביותר. ככל שמדרימים, הרכסים מיושרים פחות בבירור ויוצרים קטעי צוקים לא-אחידים, וביניהם רווחים גדולים. קווי החוף במרכז ובצפון, בפרט באזורי הגליל המערבי והכרמל, הם אתרים חשובים לקינון צבים, בעיקר צב הים (Caretta caretta), אך מלבד אלה מבחר המינים בהם הוא דל. מאידך, דיונות החול הנודדות והיציבות למחצה משמשות בית גידול למינים מגוונים, ובהם מספר גדול של מיני זוחלים.

מקורות מים

ערך מורחב – משאבי מים בישראל

ישראל גובלת בשני ימים: הים התיכון במערב והים האדום בדרום. בערים חיפה, אשדוד ואילת ישנם נמלים המהווים חלק חשוב בכלכלת ישראל. מקווי המים העיקריים בישראל נמצאים בבקעת הירדן: ים כנרת, ימת מים מתוקים בצפון הארץ, וים המלח, ימת מים מלוחים במיוחד במזרח מדבר יהודה. לימות אלה חשיבות רבה בכלכלת ישראל ובמשק המים הלאומי. בעבר הייתה מצפון לכנרת ימת החולה וסביבה ביצות נרחבות אך הן יובשו וממנו נותרו רק שני מקווי מים (שמורת החולה ואגמון חולה) המהוות שמורות טבע ואתרי צפרות חשובים. הנהרות הגדולים בארץ הם נהר הירדן ונהר הירקון, הזורמים איתן כל ימות השנה. בישראל נחלים רבים שהם נחלי אכזב, הזורמים רק בימי בגשמים בחורף ויבשים בשאר ימות השנה.

גאולוגיה

ערך מורחב – גאולוגיה של ישראל

הגאולוגיה של ישראל עשירה ומורכבת מאירועים גאולוגיים רבי עצמה שהשאירו את חותמם בסלעים ובגאומורפולוגיה המקומית, בין היתר בקמטי הקשת הסורית המצויים לכל אורכה של ישראל. אירועים אלה אינם רק נחלת ההיסטוריה – מיקומה בנקודת המפגש בין שלושה לוחות טקטוניים מותיר אותה חשופה להשפעתם של תהליכים המתקיימים גם כעת, אשר מתבטאים בעיקר ברעידות אדמה.

אקלים

ערך מורחב – אקלים ארץ ישראל

ארץ ישראל, ומדינת ישראל בתוכה, נמצאת במזרח החבל הים תיכוני המקיף את אגן הים התיכון. באזור זה שורר אקלים ים-תיכוני המתאפיין בשתי עונות עיקריות: חורף קצר וגשום וקיץ ארוך, חם ושחון. החבל הים תיכוני משתרע על מרבית חלקה הצפוני של ארץ-ישראל. הוא מגיע במישור החוף עד לאשקלון ובחבל ההר – עד לדרום הרי יהודה, להוציא את מדרונותיהם המזרחיים של הרי השומרון והרי יהודה – באזורים אלה מתחלף החבל הים תיכוני בשוליו המערביים של האזור האירנו-טורני. גם רצועות רחבות בחרמון ובנגב התיכון נחשבות כחלק מהאזור האירנו-טורני. ברוב חלקי האזור הזה שורר אקלים יבשתי וקיצוני ביותר: החורף קר ומושלג, אביב וסתיו גשומים וקיץ חם ויבש, אך בישראל התנאים האלה כמעט שאינם מורגשים כיוון שהיא נמצאת בשולי האזור ונתונה להשפעה הממתנת של הים התיכון. הצמחייה עשירה מאוד במספר מיניה והצומח הוא של יער ערבתי דליל, בתות וערבות דגניים, וכן צומח ים תיכוני.

מדרום לחבל האירנו-טורני וממזרח לו משתרע החבל הסהרו-ערבי. בישראל הוא כולל את מדבריות יהודה והנגב. האקלים באזור זה הוא דו-עונתי. עונת הגשמים שלו קצרה מאוד ועונת היובש ארוכה מאוד, החורף נוח והקיץ חם ויבש מאוד. כמות הגשמים בו מועטה ביותר ומאפשרת חקלאות בסיסית בלבד. ברוב שטחיו לא קיים צומח אלא בערוצים ובשקעים, האוגרים את המים היורדים מהרמות. צמחיית האזור היא ענייה, ומספר מיניה נאמד ב-1,400 בלבד. הצומח הוא מדברי קיצוני ומקורו באזורי הסהרה, סיני וערב. החבל הסהרו-ערבי הוא הגדול ביותר בשטחו מבין החבלים הגאוגרפים בישראל, אך מספר המינים בו קטן.

החי והצומח בישראל

ערכים מורחבים – צמחיית ארץ ישראל, החי של ארץ ישראל

הצומח בארץ מתאפיין בגיוון רב עקב ריבוי אזורי האקלים השונים של ארץ ישראל. החל מההאזור האירנו-טורני המאפיין את צפון ישראל וכלה באקלים המדברי של הנגב. צורות הצומח הנפוצות בארץ ישראל הם החורש הים-תיכוני, הבתה והגריגה. העצים האופייניים לארץ ישראל הם הזית, האלון, האלה, התאנה, החרוב והשיטה. בארץ ישראל מספר עצים עתיקים, שנשמרו הודות לפולחן מקומות וקברים קדושים וכן חקלאות מצד תושבי הארץ לאורך ההיסטוריה. עם הקמת מדינת ישראל החלה קרן קיימת לישראל בנטיעת יערות רבים, רובם הם יערות מחטניים.

בארץ ישראל פרחים רבים, כאשר האהובים והידועים ביותר ביניהם הם כלנית מצויה‏, רקפת מצויה, אירוסי ההיכל, צבעוני, נרקיס, תורמוס ההרים ושושן צחור – כולם צמחים מוגנים בישראל. לצידם פורחים בשפע גם חרציות, סביונים, לוטם, פרג אגסני, חרדל השדה, פשתה שעירה, מרגנית השדה ומספר מינים פולשים בהם החמציץ הנטוי וטיונית החולות.

ארץ ישראל הייתה מאז ומעולם ארץ המגשרת בין אפריקה, אסיה ואירופה; ועל כן גם מיני החי הם מארצות שונות. נוסף על כך, שינויי הנוף: המדבר, השדות, הביצות, הנוף העירוני וההרים הגבוהים (דוגמת החרמון) הם גורם חשוב במפגש מינים שונים. בין מיני המדבר (רובם מאפריקה) ניתן למנות את השרקרק הירוק, היעל, הצבי, ישימונית, הראם הלבן, תנין היאור, נמר המדבר, צבוע מפוספס, יחמור, יחמור פרסי, ארבע קו מובהק ועקרב צהוב; מבין מיני השדות ניתן למנות את מושית השבע, פרחית נעמי, דבורת הדבש, שבלול השדה העגור האפור, אנפית הבקר ואדום-החזה; מבין מיני הביצות ניתן למנות את הסיקסק והלוטרה; מבין מיני ההרים ניתן למנות את שבלול החרמון, צפע החרמון וירגזי החרמון; ומבין מיני הנוף העירוני ניתן למנות את חתול הבית, חולדה מצויה, עטלף פירות מצוי, העורב האפור, הדרור והעורבני. יש מספר מינים המזדמנים לישראל לעיתים כגון הפלמינגו המצוי, שניתן לראותו בבריכות המלח שליד אילת, והפלמינגו הזוטר שנצפה בפעם האחרונה בישראל ב-2006. בישראל מצויים 33 מיני עטלפים: מהם 32 מיני עטלפי חרקים בסכנת הכחדה ואחד עטלף פירות מצוי הנפוץ בכל הארץ.

במפרץ אילת חיים 1270 מיני דגים, מעל 3000 מינים של חסרי חוליות ואלמוגים, עשרות מיני עופות, 4 מיני צבי ים, ומעל 10 זנים של יונקים ימיים. מפרץ אילת הוא קטן. ממדיו מגיעים לכדי 1% משטחו הכללי של הים האדום, שאף הוא איננו גדל בממדים עולמיים. כמותו הוא עמוק – 1860 מ' – ופתחו אל הים האדום עצמו רדוד וצר. טמפרטורות המים גבוליות: פחות מ-20 מעלות בחורף, וגם המליחות קיצונית, 4.1% מלחים. שני אלה מגבילים את תפוצת החי והצומח שבו. למרות כל אלה, שוניות הים האדום ומפרציו ידועות בעושרן והמגוון הביולוגי שלהן, והאחוז הגבוה של מינים אנדמיים (30%-35%). עיקר העושר הביולוגי במפרץ אילת הוא בשונית האלמוגים, שקיום תחומה בעיקר בשטח שמורת חוף האלמוגים בדרום אילת.

ישראל נמצאת על נתיב הנדידה של עופות רבים, בהם עגורים, חסידות, שקנאים ומיני ברווזים. רבים מהם עוצרים בישראל לנוח ולאכול, בעיקר ליד מקווי מים כמו אגמון חולה. מסיבה זו הפכה ישראל ליעד צפרות עולמי חשוב. הציפור הלאומית של ישראל היא הדוכיפת. בשנות האלפיים, התרבו בישראל מינים פולשים – בעיקר עורב אפור, מיינה מצויה ודררת קרמר, הפוגעים באוכלוסיית העופות המקומית ובחקלאות עקב אופיים האגרסיבי.

מספר רב של מינים נכחדו או שנמצאים על סף הכחדה בגלל הרס בית גידול; דוגמאות לכך: ייבוש החולה, כריית חול על חופי ישראל (המפריעה לצבים להטיל ביצים) ובניית ערים, כפרים וקיבוצים למיניהם. בעלי החיים נעלמים גם מסיבות אחרות: ציד בלתי חוקי, סחר, והשתלטות של מינים פולשניים אשר לא אמורים להיות בארץ וברחו מגני חיות ומחזיקי סחר בלתי חוקי. מינים אלה דוחקים את שאר המינים לצד; חלקם אוכלים אותם, פוצעים אותם או נושכים אותם (דוגמת הנוטריה), את חלקם מהססים לאכול מאי ידיעה, וחלקם פשוט אוכלים על חשבון מינים אחרים. בנובמבר 2011 נתגלתה מחדש הצפרדע עגלשון שחור גחון, שנחשבה לנכחדת מאז ייבוש ביצת החולה.

העץ הלאומי של ישראל הוא עץ הזית, הפרח הלאומי הוא הכלנית והציפור הלאומית היא הדוכיפת.

• 
  מרבדי כלניות אדומות
• 
  צבי ארץ ישראלי
• 
  זית - העץ הלאומי
• 
  דוכיפת - הציפור הלאומית
• 
  פרחי ארץ ישראל

דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של ישראל

התפלגות אוכלוסיית ישראל לפי דת בין 1949—2015‏:
     יהודים      מוסלמים      נוצרים      דרוזים      אחרים.
עד 1995, נתונים על נוצרים כללו גם את נתוני אחרים.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה ישראל נכון למרץ 2019, 9,009,000 תושבים. מספר זה כולל את תושבי הקבע במדינה (התושבים הערבים במזרח ירושלים, תושבי רמת הגולן וכן הישראלים הגרים ביהודה ושומרון), ולאו דווקא את האזרחים. ישראל, בשיתוף עם הרשות הפלסטינית, אחראית גם לתושבים הפלסטינים של יהודה ושומרון, אולם אלה אינם נחשבים כאזרחי המדינה או כתושבי קבע בישראל, והם בעלי מעמד אזרחי רק בתחומי הגדה המערבית ורצועת עזה.

כ-74.6% מתושבי הקבע בישראל הם יהודים (כ-6,566,200 תושבים), כ-20.9% הם ערבים מוסלמים ונוצרים (כ-1,841,700 תושבים), כ-1.7% דרוזים (כ-119,700 תושבים) וכ-4.5% אחרים (כ־401,300; רבים מהם הם עולים ובני משפחותיהם, בעלי שורשים יהודיים אך אינם יהודים על פי ההלכה היהודית; או תושבים ללא סיווג דת). בישראל שוהים גם כ-169,000 אלף עובדים זרים חוקיים. נכון ל-2009, 72% מהאוכלוסייה היהודית נולדה בארץ, 20% ילידי אירופה ואמריקה ו-10% ילידי אסיה ואפריקה.

תוחלת החיים הממוצעת בישראל היא מהגבוהות בעולם, ועמדה ב-2017 על 81.27 לגברים ו-84.58 לנשים.

לפי סקר של האקונומיסט מ-2008 ישראל ממוקמת בפסגת הטבלה העולמית במחשוב, עם 122.1 מחשבים לכל 100 תושבים. אזרח ישראלי מייצר בממוצע 1.5 ק"ג של אשפה ביום.

ערב הקמת המדינה היו בישראל 716,000 יהודים, שהיוו כ-7% מן העם היהודי באותה עת. מספרם המדויק של ערבים באותה עת אינו ידוע, אולם לפי הערכות כ-700,000‏ ערבים רבים עזבו את הארץ בעת מלחמת העצמאות והיו לפליטים במדינות ערב וכ-156,000 נשארו במדינה.

ראו גם – הפער העדתי בישראל

מגילת העצמאות של ישראל וחוקי היסוד שלה קובעים מדיניות של שוויון זכויות מלא בלא הבדלי דת, גזע ומין. אף על-פי-כן, המוצא האתני הוא בעל משמעות רבה בישראל. כל ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם היו ממוצא מזרח-אירופי. שילובם של יהודים מזרחים בתפקידים בכירים, כגון שרים בכירים ובעלי עמדות בכירות בצבא, החל בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. סקרים מראים שהמשכורות הממוצעות של יהודים ממוצא אשכנזי גבוהות משל אלה שממוצא מזרחי, ונמוכות מהן משכורות הערבים.^{[דרוש מקור]} המשכורת הממוצעת לגברים גבוהה מהמשכורת הממוצעת לנשים.^{[דרוש מקור]}

ב-2001 הושבע השר הלא-יהודי הראשון סאלח טריף, בן המיעוט הדרוזי, לממשלה ה-29, וב-2007 מונה השר הערבי המוסלמי הראשון, ראלב מג'אדלה לממשלה ה-31.

אזורים עירוניים עיקריים

ערך מורחב – ערים בישראל

על פי נתוני האו"ם ל-2011, ישראל נחשבת לאחת המדינות הצפופות ביותר בעולם, עם 343.91 נפש לקמ"ר. בפועל הצפיפות גבוהה יותר, שכן רק 50% משטח ישראל בגבולות הקו הירוק מיושב או מעובד. חלק הארי של השטח הבלתי מיושב הוא מדבר הנגב. רוב הקרקעות הבלתי מיושבות או הבלתי מעובדות משמשות שטחי אימונים לצה"ל. בין המדינות הצפופות יותר מישראל: הודו, לבנון, יפן, בלגיה והולנד. 6% אחוז משטח מדינת ישראל מיוער, ו-27% משטחה הוא חקלאי. מאז שנות ה-70 העיר הגדולה ביותר היא ירושלים שבה מתגוררים כעשירית מאוכלוסיית המדינה.

הערים הגדולות ביותר בישראל מבחינת אוכלוסייה להן יותר מ-200 אלף תושבים הן: ירושלים, תל אביב, חיפה, ראשון לציון, אשדוד, פתח תקווה, נתניה, באר שבע ובני ברק.

הערים הגדולות של ישראל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‏
	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה
ירושלים תל אביב-יפו
	1	ירושלים	ירושלים	1,003,755	11	רמת גן	תל אביב	177,462	חיפה ראשון לציון
	2	תל אביב-יפו	תל אביב	483,319	12	בית שמש	ירושלים	169,983
	3	חיפה	חיפה	298,006	13	אשקלון	הדרום	162,616
	4	ראשון לציון	המרכז	265,265	14	רחובות	המרכז	153,653
	5	פתח תקווה	המרכז	258,143	15	בת ים	תל אביב	129,817
	6	נתניה	המרכז	242,343	16	הרצליה	המרכז	109,826
	7	אשדוד	הדרום	227,943	17	חדרה	חיפה	105,077
	8	בני ברק	תל אביב	224,890	18	מודיעין-מכבים-רעות	המרכז	103,657
	9	באר שבע	הדרום	216,273	19	כפר סבא	המרכז	101,387
	10	חולון	תל אביב	197,270	20	לוד	המרכז	88,127

שפה

ערך מורחב – מדיניות לשונית בישראל

שלט רחוב בעברית, ערבית ואנגלית

הגיוון הרב באוכלוסיית ישראל מתבטא במספר השפות המדוברות בה. בישראל מדוברות כ-30 שפות, רובן בקהילות עולים ומהגרי עבודה. השפה הראשית המשמשת הן לתקשורת רשמית והן לתקשורת יומיומית בין תושבי ישראל היא עברית מודרנית. עם הקמת המנדט הבריטי בארץ ישראל בשנות ה-20 הוכרזו שלוש שפות רשמיות: אנגלית, ערבית ועברית. עם הקמת מדינת ישראל הוכנס תיקון בחוק המבטל את החובה להשתמש בשפה האנגלית ואת העדיפות המשפטית שלה. עם זאת, נשמרו זכויות השימוש בשפה בפנייה לרשויות, וכן השילוט והתוויות בישראל כוללים לרוב את השפה האנגלית. מבחינה מעשית הפכה העברית לשפה הרשמית העיקרית. הערבית משמשת שפה נוספת בחלק מהפרסומים הרשמיים וניתן להשתמש בה בנאומים בכנסת או בפניות לרשויות.

העלייה הגדולה מארצות ברית המועצות לשעבר והעלייה מאתיופיה, הביאו לשימוש נרחב גם בשפה הרוסית ובאמהרית. המדיניות החדשה (בשונה מהמדיניות שנהגה בשנותיה הראשונות של המדינה) מעמידה לרשות העולים שירותים שונים בשפת ארץ מוצאם. מצד שני נעשה מאמץ להקנות לעולים את השפה העברית, בעיקר באמצעות אולפנים מיוחדים ללימוד עברית. מערכת החינוך הישראלית הממלכתית כוללת בתי ספר המלמדים בעברית ובתי ספר המלמדים בערבית.

דתות

ערך מורחב – דת בישראל

העיר העתיקה בירושלים, מוקד הדתות האברהמיות

75.3% מתושבי ישראל, כ-6,200,000 תושבים, הם יהודים. בישראל, שיועדה להיות מדינת העם היהודי, ומגדירה את עצמה כמדינה יהודית דמוקרטית, אין הפרדה ממשית בין דת למדינה, והיחסים בין הממסד הדתי לשלטונות נגזרים במידה רבה ממכתב הסטטוס קוו שנשלח בעת הקמת המדינה ועיגן את ההסכמות בין דוד בן-גוריון לממסד הרבני (ובו הוסכם בין השאר על כך שמוסדות המדינה ישמרו שבת וכשרות, ודיני האישות יתנהלו על פי ההלכה). הדת השלטת בישראל היא היהדות, ודתות המיעוטים הגדולות הן האסלאם והנצרות.

לא קיימים נתונים רשמיים לגבי האוכלוסייה הלא-דתית (דוגמת אתאיסטים ושאר השקפות בלתי-דתיות באופן משמעותי), אשר עשויה לכלול עד רבע מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל. לפי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

• 43% "לא דתיים, חילוניים"
• 23% "מסורתיים-לא כל כך דתיים"
• 15% "מסורתיים-דתיים"
• 10% "דתיים"
• 9% "חרדים"

התפלגות מאמינים ולא מאמינים על פי מחקר המשך של מרכז גוטמן שבוצע בשנת 2009:

• 80% מאמינים באלוהים
• 20% לא מאמינים

20.6% מתושבי הקבע בישראל, כ-1,720,000 תושבים, (כולל תושבי מזרח ירושלים) הם ערבים, הנקראים ומחשיבים עצמם כערביי ישראל או כ"פלסטינים אזרחי ישראל". שיעור הערבים הנוצרים בקרב הערבים בישראל הוא כ-9% ומהווה כ-2% מכלל האוכלוסייה. בנוסף ישנם דרוזים (כ-120 אלף איש, או 1.7%) וצ'רקסים, שגם הם נספרים כערבים. כ-4.1% מתושבי ישראל מוגדרים כ"אחרים" (כ-327,000 תושבים). רובם המכריע הם עולים ובני משפחותיהם אשר אינם רשומים כיהודים במשרד הפנים, למשל כאלה שאמם איננה יהודיה או שנשואים ליהודי.

חינוך

ערך מורחב – חינוך בישראל

בית הספר חביב בראשון לציון - בית הספר העברי הראשון בארץ ישראל.

חוק לימוד חובה הוא אחד החוקים הראשונים שנחקקו בכנסת הראשונה ב-1949. החוק קובע שכל ילד בישראל חייב להיות במסגרת חינוך (גן ילדים או בית ספר) החל מגיל 5 ועד גיל 14 ומטיל חובה על הורי הילד לרשמו למוסד החינוכי ולדאוג להופעתו הסדירה של הילד ללימודים עד לסיום גיל חינוך חובה. החוק לא נגע להעמדת אמצעים נלווים לחינוך: ספרים, כלי כתיבה, מחברות. מאוחר יותר, הורחבה תחולת החוק בשלבים ובמאה ה-21, הכוונה ללימודים חובה חינם הכוללים שתים-עשרה שנות לימוד (עד כיתה י"ב). בישראל קיימים בתי ספר ממלכתיים, שהם בתי ספר ממשלתיים המיועדים לציבור האזרחים הכללי, בתי ספר ממלכתיים-דתיים המיועדים לציבור הדתי, מערכת חינוך חרדית, וכן רשתות חינוך פרטיות נוספות.

מערכת החינוך הממלכתית מורכבת מגן חובה, בית ספר יסודי (כיתות א'–ו'), חטיבת ביניים (כיתות ז'–ט') וחטיבה עליונה (כיתות י'–י"ב) שנקראת גם בית ספר תיכון. ישנם בתי ספר שש-שנתיים שמשלבים את לימודי חטיבת הביניים עם לימודי החטיבה העליונה.

מערכת החינוך החרדית כוללת תלמוד תורה, בתי ספר חרדיים וישיבות, שבדרך כלל מתנהלות בנפרד מהחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, ובדרך כלל לא כוללות לימודי ליבה של מקצועות כמו מתמטיקה, אנגלית ואזרחות. היעדר לימודי ליבה מבתי הספר החרדיים הביא לביקורת ציבורית חריפה על התבדלותו של החינוך החרדי והשפעתו על אחוזי התעסוקה הנמוכים בקרב הציבור החרדי.

אחוז ההוצאה לחינוך יחסית לתמ"ג הוא הגבוה בעולם – (7.3%). אף על פי כן, יחסית למספר הילדים, ההשקעה בחינוך לתלמיד נמוכה מאשר רוב מדינות ה-OECD. ההוצאה הממוצעת לתלמיד בישראל עומדת על 15,696 דולר.

השכלה גבוהה

ערך מורחב – השכלה גבוהה בישראל

האוניברסיטה העברית בירושלים

הקמת אוניברסיטה בישראל הייתה חלק מהחזון הציוני, והצעה לעשות זאת עלתה כבר ב-1884 בוועידת קטוביץ. חזון זה התממש לאחר מלחמת העולם הראשונה, בהקמת שני מוסדות השכלה: האוניברסיטה העברית בירושלים והטכניון בחיפה.

ההכרה במוסד כמוסד להשכלה גבוהה היא בסמכותה של המועצה להשכלה גבוהה, ופתיחתו של מוסד כזה מצריכה היתר של המועצה. מוסדות להשכלה גבוהה בישראל פועלים ברבדים אחדים:

• אוניברסיטאות, שבהן עוסקים במחקר ובהוראה לכל התארים האקדמיים, במגוון רחב מאוד של תחומים.
• מכללות אקדמיות, העוסקות בהוראה למגוון מצומצם יותר של תחומים, בדגש על מקצועות ממוקדים, ומעניקות רק תואר ראשון או שני.
• מכללות מקצועיות, המעניקות הכשרה והסמכה במקצועות מסוימים, ללא מתן תואר אקדמי.
• שלוחות של אוניברסיטאות זרות הפועלות בישראל.

בישראל פועלות תשע אוניברסיטאות: האוניברסיטה העברית בירושלים, הטכניון, מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, האוניברסיטה הפתוחה ואוניברסיטת אריאל בשומרון.

פריון

שיעור פריון לפי לאום האם

שנה	יהודים	ערבים	סה"כ
2002	2.64	4.19	2.89
2003	2.73	4.14	2.95
2004	2.71	3.99	2.90
2005	2.69	3.72	2.84
2006	2.75	3.68	2.88
2007	2.80	3.62	2.90
2008	2.88	3.57	2.96
2009	2.90	3.49	2.96
2010	2.97	3.51	3.03
2011	2.98	3.34	3.00
2012	3.04	3.32	3.05
2013	3.05	3.15	3.03
2014	3.11	3.17	3.08
2015	3.13	3.13	3.09
2016	3.16	3.11	3.11

הגיל החציוני של האוכלוסייה הוא 28.3, ושיעור המבוגרים מעל גיל 65 הוא כ-10% מהאוכלוסייה. שיעור הילדים ובני הנוער באוכלוסיית המדינה גבוה יחסית ועומד על כ-30%, לעומת כ-20% במערב אירופה. שיעור הילודה בישראל עומד על 19 לידות לשנה לכל אלף נפשות, השיעור הגבוה ביותר מבין כל המדינות המפותחות. האוכלוסיות בעלות שיעור הילדים הגבוה ביותר הן הציבור הערבי-מוסלמי והציבור הדתי ובעיקר החרדי. לפי נתוני הלמ"ס הגיל החציוני לנישואין ראשונים עולה בהתמדה לגברים 26.9 ולנשים 23.9. תוחלת החיים בלידה היא 78.9 שנים לגברים ו-83.4 לנשים.

בשנותיה הראשונות של ישראל שיעור הפריון של נשים ערביות היה גבוה באופן משמעותי משיעור הפריון של נשים יהודיות. אולם, מגמה זו השתנתה ובשנת 2015, לראשונה שיעור הפריון הכולל של הנשים הערביות והיהודיות היה זהה ועמד על 3.13 ילדים בממוצע לאישה.

פוליטיקה וממשל

ערכים מורחבים – פוליטיקה של ישראל, שיטת הממשל בישראל

הנשיא
ראובן ריבלין

ראש הממשלה
בנימין נתניהו

מליאת הכנסת – בית המחוקקים ובית הנבחרים של ישראל.

ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. בראש המדינה עומד הנשיא, אך הוא אינו מחזיק בסמכויות ביצועיות משמעותיות, ותפקידו הוא סמלי. בין תפקידיו של הנשיא, הטלת משימת הרכבת הממשלה על ראש הממשלה. ראש הממשלה נבחר על ידי הכנסת, בתהליך דו-שלבי: לאחר הבחירות לכנסת מזמין נשיא המדינה את ראשי המפלגות להתייעצויות, אז הוא מטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת בעל הסיכויים הטובים ביותר לעמוד במשימה, ולאחר משא ומתן בין המועמד לראשי המפלגות מאשרת הכנסת או דוחה את הרכב הממשלה החדשה. חבר הכנסת שהרכיב את הממשלה ממונה לראש הממשלה והוא הנושא במרב האחריות הכרוכה בפעולותיה. החלטות הממשלה מתקבלות בישיבותיה בכל יום א' בשבוע. לאחר שאישרה הממשלה הצעת אחד השרים כהחלטה, היא הופכת להחלטת ממשלה ועל השרים לבצעה. רוב פעולות הממשלה חייבות אישור של הכנסת.

הרשות המחוקקת (הפרלמנט) היא הכנסת. היא מורכבת ממאה ועשרים חברי הכנסת ונבחרת בבחירות כלליות ויחסיות, לקדנציה של ארבע שנים או עד שהכנסת מחליטה לפזר את עצמה לפני המועד, או אחריו במקרים מסוימים. כל אזרח (או אזרחית) שהוא גם תושב קבע וגילו מעל 18 שנים רשאי להצביע. ההצבעה בבחירות לכנסת היא לרשימות מועמדים, שאותן מרכיבות המפלגות הרשומות כחוק (כל מפלגה יכולה להציג רשימה אחת, אבל כמה מפלגות יכולות להציג רשימה משותפת). המועמדים ברשימה מדורגים – ככל שמיקומם ברשימה גבוה יותר, כך יש להם סיכוי רב יותר להיבחר לכנסת. כל אזרח מצביע עבור הרשימה שבה הוא תומך. רשימה שזכתה בפחות מאחוז החסימה אינה רשאית לשלוח נציג לכנסת הנבחרת. כל רשימה שזכתה בקולות מעבר לשיעור הנ"ל תשלח לכנסת נציגים בשיעור יחסי לשיעור הקולות בו זכתה. לדוגמה, אם רשימה פלונית זכתה ב-10% מהקולות, היא תשלח כ-12 נציגים לכנסת, ואלה יהיו מועמדים 1–12 ברשימה.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 שונתה שיטת הבחירות, ונערכה הפרדה בין בחירת ראש הממשלה לבחירות לכנסת, אך החוק הושב לקדמותו לאחר מספר שנים של חוסר יציבות (ראו: חוק הבחירה הישירה).

אף על פי שבהכרזת העצמאות התחייבו החותמים לכתיבת חוקה בתוך מספר חודשים, עד היום לא נכתבה חוקה לישראל, וזאת בשל חילוקי דעות פנימיים בנוגע לאופיה של המדינה. את תפקיד החוקה ממלאים חוקי יסוד שנחקקים על ידי הכנסת ויש להם מעמד מיוחד, ופסיקותיו של בית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ). חוקי היסוד עתידים, לפי החלטת הררי שנתקבלה בכנסת, להרכיב יחדיו חוקה שלמה.

בניגוד למדינות אירופה שבהן החלוקה בין מחנות הימין והשמאל מתבססת בעיקר על פי העמדות בתחום הכלכלי-חברתי, השיח הפוליטי בישראל נע רובו סביב הסוגיה הביטחונית-מדינית. הגושים הפוליטיים בכנסת הם השמאל, ימין, החרדים, המרכז והערבים.

• הימין (מיוצג בכנסת על ידי הליכוד, ישראל ביתנו, ימינה, הבית היהודי ודרך ארץ ובעבר גם המפד"ל, האיחוד הלאומי, התחיה, מולדת, חרות ועוד) מזוהה עם הלאומיות היהודית ואידאולוגיה ציונית. הימין מתאפיין בגישה נצית לגבי הסכסוך הישראלי-ערבי. הם מאמינים בגישה תקיפה כנגד מדינות ערב והפלסטינים והתנגדו להסכמי אוסלו. הימין מאמין שאפשר למגר את הטרור באמצעות פעולות צבאיות. רוב הימין תומך ברעיון ארץ ישראל השלמה ומתנגד לפינוי יישובים. מפלגת הליכוד (ימין-מרכז) מתנגדת לנסיגות חד צדדיות, אך מוכנה לוויתורים תמורת שלום. למרות זאת, ראשי הממשלה מנחם בגין ואריאל שרון פינו יישובים מחצי האי סיני ורצועת עזה. חלק ניכר מן הימין בארץ הוא בעל נטייה מסורתית ופרו-דתית, אם כי יש מחנה ימין חילוני. הציונות הדתית נוטה היום ברובה לימין. מבחינה כלכלית, אין אחדות דעים בקרב מפלגות הימין. הרוב תומכות בשוק חופשי ויש הנוטות לכיוון מדינת רווחה ומדיניות קצבאות המסייעת לחלשים.^{[דרוש מקור]} הימין הקיצוני תומך בין השאר בטרנספר של ערבים ופלסטינים מתחומי ארץ ישראל למדינות ערב. המפד"ל בהנהגת יוסף בורג הייתה בעבר מפלגת מרכז, אך ממאי 1977 היא נחשבת מפלגת ימין.
• המפלגות החרדיות (ש"ס, יהדות התורה המורכבת מאגודת ישראל ומדגל התורה) נוטות לתמוך בימין אך ישבו גם בממשלות של מפלגות השמאל. מפלגות אלו פועלות לרוב על-פי רבניהן (בהנהגת מפלגת ש"ס עומדת מועצת חכמי התורה). המפלגות מתנגדות להפרדת דת ומדינה ושמרניות מאוד בנושאי צביון המדינה והחברה. במישור הכלכלי הן בעד מדינת רווחה ומדיניות הקצבות נדיבה לחלשים. הן מתנגדות לגיוס בחורי ישיבה ולכל פגיעה אחרת ב"עולם הישיבות".
• המרכז (יש עתיד וחוסן לישראל, בעבר: המפלגה הפרוגרסיבית, הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית הישראלית, ליברלים עצמאיים, שלומציון (מפלגה), שינוי, מפלגת המרכז ומפלגת קדימה) – מפלגות המרכז מקבלות בדרך-כלל את גישת השמאל שלפיה יש לצמצם את הנוכחות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון אך מביע חוסר אמון במחויבות הפלסטינים לשלום עם ישראל. המרכז לרוב תומך בפעולות חד-צדדיות כגון בניית גדר ההפרדה ותוכנית ההתנתקות לצד המשך הפעולות הצבאיות (כגון סיכולים ממוקדים) ללוחמה בטרור. מבחינה כלכלית, המרכז לרוב הוא ליברלי ותומך בשיטת השוק החופשי ובגישה קפיטליסטית.
• השמאל (מפלגת העבודה, שהיא גלגול היסטורי של מפא"י; מרצ וחד"ש, ובעבר מפ"ם) נוקט בגישה יונית יותר כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי. בעבר הייתה מפלגת העבודה נצית יחסית, אך מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 היא נהפכה ליונית יותר עם חתימת הסכמי אוסלו עם אש"ף. בעבר זוהה השמאל עם הסוציאליזם, אך בשנות האלפיים, הוא מזוהה עם הגישה היונית ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי. מחנה השמאל תומך בשתי מדינות לשני עמים ומאמין שהסכמי שלום ופשרות הם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. השמאל תומך בפינוי מרבית ההתנחלויות או כולן ובהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה. רוב מפלגות השמאל בישראל הן בעלות אוריינטציה ציונית, הרואה בהסדרים מדיניים עם המדינות והעמים השכנים דבר שעשוי לקדם את ישראל ולבסס את מעמדה כמדינה יהודית ודמוקרטית. לצדן יש בישראל תנועות שמאל רדיקליות פוסט-ציוניות שמאמינות כי הפתרון הרצוי לסכסוך שישראל נתונה בו הוא הקמת מדינה דו-לאומית בשטחי ישראל והרשות הפלסטינית או הפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. מבחינת ממשל מפלגות השמאל מתאפיינות לרוב בליברליזם, והן אינן אחידות במצען הכלכלי. חד"ש (הכוללת בתוכה את מק"י הקומוניסטית) מוגדרת סוציאליסטית והעבודה ומרצ סוציאל-דמוקרטיות. מפלגות השמאל נוטות לתמוך בנושאי זכויות האדם והפרדת דת ומדינה.
• המפלגות הערביות (בל"ד, רע"ם, תע"ל וחד"ש) מאגדות בתוכן מפלגות שונות מאוד זו מזו, מחד"ש החילונית ועד רע"ם הדתית. המשותף להם הוא שעיקר מצביעיהן מגיע מהמגזר הערבי ישראלי. הנהגת מפלגת חד"ש מורכבת מנציגים יהודים וערביים והיא אינה מגדירה עצמה כמפלגה ערבית, אף שהיא מזוהה כך בדרך כלל בתקשורת הישראלית. כולן מתנגדות לציונות ולמדיניות ישראל בשטחים, ותומכות בהקמת מדינה פלסטינית לאחר נסיגה ישראלית לקווי 4 ביוני 1967. בחלק ממפלגות האלה רווחת הסתייגות מהגדרתה של ישראל כמדינה יהודית, ורואות בכך אפליה של המגזר הערבי במדינה. על כן הן מבקשות את הגדרתה של המדינה כמדינת כל אזרחיה, והנהגת אוטונומיה תרבותית למגזר הערבי. המפלגות הערביות מקבלות בעשורים האחרונים תמיכה של בין 8 ל-15 מנדטים, אך הן לא נכנסו בתקופה זו לקואליציה או קיבלו תפקידי שרים. לעיתים, תמכו מבחוץ בממשלות שמאל ומרכז ונתנו "רשת ביטחון" לנסיגות ולהסכמי שלום.

עד 1977 שלטה בישראל מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) וגלגוליה. בדרך כלל בקואליציה היו שותפות מפלגות השמאל הציוניות כגון מפ"ם, המפד"ל ומפלגת המרכז הציונים הכלליים (שהפכה לליברלים ומאוחר יותר התמזגה עם הליכוד). ב-1977 התרחש המהפך, והליכוד, בראשותו של מנחם בגין, עלה לשלטון. מאז הפכה הליכוד למפלגת השלטון המרכזית, עם הפסקות לא ארוכות שבהן מפלגת העבודה חזרה לשלטון. כ-29 שנה לאחר המהפך, בבחירות 2006, לראשונה המפלגה השלטת שנבחרה, לא הייתה מהימין או מהשמאל, אלא מפלגה שזיהתה עצמה כמרכז – מפלגת קדימה בראשותו של אהוד אולמרט. אך לאחר שלוש שנים חזר השלטון לידי הליכוד.

חלוקה מינהלית

ערכים מורחבים – מחוזות ישראל

מחוזות ישראל

צפון

חיפה

מרכז

תל אביב

יהודה
ושומרון

ירושלים

דרום

ישראל מחולקת לשבעה מחוזות מנהליים, בכל אחד מהם משרדי ממשלה מחוזיים, בית משפט מחוזי ומוסדות נוספים. החלוקה מתפרסמת בילקוט הפרסומים כצו ממשלתי – "הודעה על חלוקת שטח המדינה למחוזות ונפות ותיאור גבולותיהם" ועוברת תיקונים מפעם לפעם. הסמכות לקבוע מחוזות ניתנה לממשלה בסעיף 3 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח–1948. שבעת המחוזות הם מחוז ירושלים, מחוז הצפון, מחוז חיפה, מחוז המרכז, מחוז תל אביב, מחוז הדרום ומחוז יהודה ושומרון.

השלטון המקומי בישראל מנוהל דרך חלוקתה לרשויות מקומיות, כשרשות מקומית בישראל היא היחידה הגאוגרפית-מנהלית הקטנה ביותר הנהוגה בה. נכון ל-2012, קיימות 256 רשויות מקומיות בישראל.

מחוז	בירה	העיר הגדולה ביותר	אוכלוסייה
			יהודים	ערבים	סה"כ	הערה
ירושלים	ירושלים		7001670000000000000♠67%	7001320000000000000♠32%	1083300 !1,083,300
צפון	נוף הגליל	נצרת	7001430000000000000♠43%	7001540000000000000♠54%	1401300 !1,401,300
חיפה	חיפה		7001680000000000000♠68%	7001260000000000000♠26%	0996300 !996,300
מרכז	רמלה	ראשון לציון	7001880000000000000♠88%	7000800000000000000♠8%	2115800 !2,115,800
תל אביב	תל אביב		7001930000000000000♠93%	7000200000000000000♠2%	1388400 !1,388,400
דרום	באר שבע	אשדוד	7001730000000000000♠73%	7001200000000000000♠20%	1244200 !1,244,200
יהודה ושומרון	אריאל	מודיעין עילית	7001980000000000000♠98%	5000000000000000000♠0%	0399300 !399,300

^א כולל למעלה מ־200,000 יהודים ו־300,000 ערבים במזרח ירושלים.

^ב אזרחי ישראל בלבד.

גבולות ישראל

ערך מורחב – גבולות מדינת ישראל

ישראל גובלת בים התיכון ובמצרים במערב, בים האדום בדרום, בירדן במזרח, בסוריה בצפון-מזרח ובלבנון בצפון. בין ישראל למצרים, לחוף הים התיכון, נמצאת רצועת עזה, הנמצאת בשליטת חמאס. באזור ההר המרכזי שבין ישראל לירדן נמצאים הרי יהודה ושומרון (המכונים גם הגדה המערבית), הנמצאים בשליטה משולבת של ישראל והרשות הפלסטינית ומעמדם הסופי, כמו גם מעמדה של רצועת עזה, טרם הוכרע. בצפון-מזרח נמצאת רמת הגולן בשליטת ישראל, והוחלו עליה חוקי מדינת ישראל (באמצעות חוק רמת הגולן), אך סוריה ממשיכה לתבוע עליה ריבונות.

יחסי חוץ

ערך מורחב – יחסי החוץ של ישראל

  יחסים דיפלומטיים

  היחסים הדיפלומטיים הושעו

  יחסים דיפלומטיים בעבר

  ללא יחסים דיפלומטיים, אבל עם יחסי מסחר בעבר

  אין יחסים דיפלומטיים

ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון, ושגריר ישראל בוושינגטון אבא אבן, עם נשיא ארצות הברית הארי טרומן, מאי 1951

בבסיס מדיניות החוץ של ישראל מאז ראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 עומדים קשריה עם המערב המהווה מקור תמיכה וסיוע מרכזיים למדינה במישור הבינלאומי והצבאי. עד אמצע שנות ה-60 נשענה ישראל במידה רבה על תמיכתה של צרפת והחל מאמצע שנות ה-60 ובייחוד אחרי 1967 הפכה ארצות הברית למעצמה העיקרית המעניקה תמיכה וסיוע בהיקף רחב לישראל. ארצות הברית מהווה אחת מהתומכות הבולטות ביותר של ישראל. הסיוע של ארצות הברית מתבטא בתמיכה בישראל בארגונים בינלאומיים ובסיוע כלכלי וצבאי רחב היקף של מיליארדי דולרים בשנה.

יחסי החוץ של ישראל הושפעו מהחרם הערבי שהוטל עליה ועל חברות הסוחרות איתה מצד מדינות ערב. בעקבות הסכמי השלום בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, צומצם היקף החרם הערבי ומצב יחסי החוץ של ישראל השתפר.

באו"ם לא נהנתה ישראל מתמיכה רחבה. באופן מסורתי, האו"ם תמך בישראל כשהחליטה לוותר על שטחים, אך ביקר את ישראל על פעולות צבאיות שלה שמלוות בנפגעים לצד השני. החריג הבולט באו"ם הוא ארצות הברית, המפגינה יחס ידידותי ונחשבת ל"ידידה הגדולה" של ישראל. ארצות הברית מצהירה מפעם לפעם כי היא ערבה לקיומה וביטחונה של המדינה ואף משתמשת פעמים רבות בזכות הוטו שלה כנציגה קבועה במועצת הביטחון, כדי למנוע החלטות הפוגעות בישראל. בין ידידותיה המסורתיות של ישראל נמצאת גרמניה, שלאחר תהליך ארוך שכלל את הסכם השילומים ב-1952 וכינון יחסים דיפלומטיים ב-1965 נמצאת ביחסים טובים עם מדינת ישראל, ואף מעניקה לה סיוע צבאי. מדינות אחרות שנחשבות לידידות טובות של ישראל הן קנדה, צ'כיה ופולין.

ברית המועצות התייצבה בראש מדינות ערב במשך עשורים ארוכים במסגרת המלחמה הקרה בארצות הברית. נקודת שבר גדולה הייתה ב-10 בנובמבר 1975, כאשר התקבלה באו"ם החלטה 3379, הקובעת כי "הציונות היא גזענות". הצהרה זו בוטלה ב-1991. לאחר תום המלחמה הקרה ונפילת ברית המועצות, הטונים הצורמים שהגיעו מרוסיה התמתנו. בשנות האלפיים, לישראל יחסים ענפים עם רוסיה.

עד מלחמת יום הכיפורים, ישראל עשתה ניסיונות להיחלץ מהבידוד העולמי ביצירת קשרים עם מדינות עולם שלישי מתפתחות. היחסים עם מדינות אפריקה נפסקו בין השאר בגלל לחץ ערבי וטענות מדינות אפריקה השחורה שהשליטה הישראלית בסיני משמעה כיבוש אדמה אפריקאית. כדי למצוא מדינות ידידות, ישראל קיימה יחסים מיוחדים עם מדינות שהפרו זכויות אדם או מדינות מבודדות, כמו דרום אפריקה וטאיוואן.

לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, ירדן, והחתימה על הסכמי אוסלו, חל שיפור מסוים ביחסי ישראל עם חלק ממדינות ערב. קשר חשוב נוצר בין ישראל לטורקיה. לאחר יישום תוכנית ההתנתקות מדינות מוסלמיות נוספות כמו פקיסטן הודיעו על חימום יחסים. יחסי ישראל וטורקיה התקררו באופן משמעותי בעקבות אירועי המשט הטורקי ב-2010.

עד למהפכה האיסלאמית ב-1979, לאיראן היו יחסים טובים עם ישראל, אולם הם נותקו והפכו לעוינות עזה לאחריה.

פעולות צבאיות של ישראל בעקבות פריצת האינתיפאדה השנייה, גרמו לשפל בתדמיתה של ישראל ולעלייה באנטישמיות בקרב מדינות מערביות רבות, במיוחד באירופה. בישראל קיים ציבור רב הטוען כי באופן מסורתי, "כל העולם נגדנו" ומשייכים לביקורת על מדיניות ישראל אספקטים אנטישמיים. מדינאים, אקדמאים, דיפלומטים ועיתונאים אפיינו את האנטישמיות החדשה: הסתה וגל תקיפות אנטישמיות כנגד יהודים המסווה את עצמו כאנטי-ציונות והתנגדות למדינת ישראל. מתוך כך בעקבות האינתיפאדה, מספר סמלי של חברות מסחריות החליטו להחרים את ישראל, אך הייצוא הישראלי לא נפגע.

צבא וביטחון

ערכים מורחבים – ביטחון ישראל

לוחם גדוד הסיור המדברי יורה במקלע נגב

טנק של צה"ל חוצה את תעלת סואץ על גשר שהקים חיל ההנדסה הישראלי

בשלושה העשורים הראשונים לקיומה, הייתה ישראל מוקפת מכל עבריה במדינות עוינות שלא הכירו בה. מצב זה החל להשתנות בהדרגה ב-1977 עם ביקורו של נשיא מצרים בישראל ונכון ל-2014 יש לישראל חוזי שלום ויחסים דיפלומטיים עם שתיים משכנותיה, מצרים וירדן, והכרה דה-פקטו מצד יתר שכנותיה. בין ישראל לסוריה ולבנון שוררים יחסי איבה ומתיחות ביטחונית. מתחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 התנגשויות צבאיות קורות מפעם לפעם בגבול ישראל-סוריה, וכן תקריות מעטות בגבול עם לבנון.

האסטרטגיה הביטחונית הרשמית של ישראל היא "קונספציה הגנתית-הגבית". ישראל ממתינה שתהיה מצד האויב תקיפה או פעילות מאיימת ורק אז פועלת בתגובה. לעיתים כמו בתקיפת הכור העיראקי, היא יוזמת מכת מנע צבאית, כדי למנוע התפתחות איום חריף יותר. ישראל נחשבת לגורם צבאי חזק באזור המזרח התיכון ויש התולים בעוצמה צבאית זו את נכונותן של ארצות ערב השכנות להכיר בה ולהיכנס למשא ומתן מדיני איתה מאז סוף שנות ה-70 של המאה ה-20.

החל משנות ה-70 של המאה ה-20 צברה ישראל ניסיון רב בלוחמה בשטח בנוי ומלחמה מול טרור, שהתבטא בפעולות שחרור בני ערובה נועזות (כגון פעולת סבנה ומבצע אנטבה), פעולות קומנדו וחבלה, מבצעים צבאיים נרחבים כנגד בסיסי טרור וסיכולים ממוקדים שבהם נהרגו טרוריסטים בכירים. לצה"ל הישגים רבים בלוחמה בטרור: דיכוי הטרור ברצועת עזה בתחילת שנות ה-70, גירוש אש"ף לתוניס במלחמת לבנון הראשונה ודיכוי הטרור ביהודה ושומרון בעקבות האינתיפאדה השנייה. יחידות העילית והלוט"ר של ישראל – בהן הימ"מ, סיירת מטכ"ל, השב"כ (המפעיל סוכנים ומספק מודיעין נגד טרור), המסתערבים, שייטת 13, חבלני משמר הגבול וחיל ההנדסה הקרבית שמפעיל את יהל"ם – זכו למוניטין בינלאומי.

האיומים החדשים העיקריים שנוצרו באחרונה עבור ישראל הם מצד איראן שמתקדמת בתוכניתה לפיתוח יכולת גרעינית, ומארגוני טרור פלסטינים כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי וארגוני טרור בינלאומיים כמו אל-קאעידה וחזבאללה. קיים חשש שארגוני טרור פלסטינים ישפרו את יכולתם לשגר טילים מרצועת עזה ואף יפתחו יכולת שיגור טילים מיהודה ושומרון – לרבות טילים נגד מטוסים ורקטות ארוכות-טווח. החשש מליבוי מחודש של האלימות בין ישראל לפלסטינים נחשב לאיום החמור ביותר על אזרחי ישראל, לצד תוכנית הגרעין האיראנית.^{[דרוש מקור]}

הביטחון הוא הנושא המרכזי בפוליטיקה הישראלית, ונחשב למהותי יותר מנושאי חברה וכלכלה. ישראל היא אחת המדינות הדמוקרטיות היחידות בעולם שבה רוב המנהיגים הפוליטיים וראשי הממשלה הם אנשי צבא בכירים לשעבר או בעלי קשר חזק לביטחון.^{[דרוש מקור]}

שירותי הביטחון

מסדר כבוד חמוש של משטרת ישראל ומשמר הגבול

אמצעי הלחימה של צה"ל

מערכת הביטחון בישראל מורכבת ממספר ארגונים:

• צבא הגנה לישראל (צה"ל) – הצבא של ישראל, מורכב מחיילים סדירים, אנשי קבע וצבא מילואים. השירות בו חובה לרוב האוכלוסייה. אחראי על הגנת ישראל מפני איומים חיצוניים וטרור.
• שירות הביטחון הכללי (שב"כ) – ארגון חשאי האחראי על מניעת טרור וחתירה נגד המדינה.
• המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – ארגון ביון האחראי על ריגול ופעולות חשאיות במדינות זרות.
• משטרת ישראל – אחראית לביטחון פנים, שמירת הסדר הציבורי ואכיפת חוק.
• שירות בתי הסוהר (שב"ס) – הזרוע האחראית על אחזקת, תפעול ושמירת בתי הסוהר האזרחיים בישראל.
• המטה לביטחון לאומי – גוף מייעץ ומתאם בענייני ביטחון במשרד ראש הממשלה.
• הרשות הלאומית להגנת הסייבר – גוף המתאם את הגנת הסייבר ואבטחת המידע של ישראל. לגופים שונים במערכת הביטחון - בהם צה"ל, משטרת ישראל, השב"כ והמוסד - יש יחידות סייבר, וישראל נחשבת למובילה עולמית בתחום זה.

ישראל הסתמכה ועדיין מסתמכת על צבא גדול יחסית לגודל אוכלוסייתה, זאת בהשוואה למדינות אחרות בעולם המערבי. עד תחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 היו חיילי המילואים כוח מרכזי בעיקר בשעות חירום. צה"ל מסתמך בעיקר על הכוחות הסדירים שכוללים חיילים בשירות חובה וחיילים בשירות קבע. צה"ל מתאפיין ברמת תחכום טכנולוגי גבוהה, ובציוד מתקדם, שחלקו מיוצר בישראל, אולם רובו נקנה מארצות הברית, באמצעות כספי הסיוע הביטחוני. הברית הבינלאומית המרכזית שעליה מסתמכת ישראל היא הברית עם ארצות הברית. במסגרת זו ישראל נאלצת (באופן לא-רשמי) לקבל את הסכמתה של ארצות הברית למכירת פיתוחי נשק ישראלים למדינות שנמצאות בהתנגשות אינטרסים עם ארצות הברית, למשל הרפובליקה העממית של סין. אף על פי כן, ישראל היא אחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם, בעיקר למדינות מתפתחות.

צה"ל נחשב לאחד הצבאות החזקים ביותר במזרח התיכון ומתבסס על יתרון בהון האנושי ויתרון טכנולוגי. חיל האוויר הישראלי נחשב לאחד החזקים והטובים בעולם. לצה"ל זרוע ימית - חיל הים הישראלי - שמפעיל סירות בט"ש, קומנדו ימי, ספינות טילים וצוללות דיזל המתקדמות מסוגן. חיל השריון של צה"ל זכה להצלחות מזהירות במבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. בעשור השני של המאה ה-21 נעשה בו שימוש בטנק המרכבה סימן 4מ שנחשב לאחד הטובים והמתקדמים בעולם. אגף המודיעין של צה"ל לוקח חלק מרכזי בהגנה על ישראל ובהספקת מודיעין צבאי איכותי מאוד שמאפשר התכוננות והיערכות לאיומים וכן מכת מנע בעת הצורך. בעשור האחרון החל צה"ל בהתעצמות בתחום הסייבר ולוחמת רשת.

חלק ניכר מתקציב המדינה מופנה לצורכי הביטחון (לצה"ל כ-12% ב-2017). חוק גיוס חובה שנחקק ב-1949 קובע שכל תושב קבע בישראל, גבר או אישה, חייבים לשרת בצה"ל החל מגיל 18 לתקופה של 3 שנים לגברים ושנתיים לנשים (תקופות השירות משתנות מעת לעת לפי הצורך). עם זאת, פטור גורף ניתן לכל התושבים שמוגדרים כ"בני הלאום הערבי" (כלומר לכל ערביי ישראל, למעט הדרוזים), וכן ניתן פטור פרטני לתלמידי ישיבות, בעיקר ישיבות חרדיות ולנשים אשר מצהירות שאמונתן הדתית מונעת מהן לשרת בצבא. מספר העילות הרפואיות או הסוציואקונומיות לפטור משירות צבאי עלה עם השנים ועם הגידול באוכלוסייה.

בהתבסס על נתוני צה"ל, 30% מקרקעות המדינה מיועדים לשטחי אימונים וניסויים; ב-11% מקרקע המדינה יש מגבלות בנייה מטעמי ביטחון; על 4% קרקע נוספים מוקמים מתקנים של צה"ל; ועל עוד 1% מהאדמות יש מתקנים של מערכת הביטחון. על-פי המחקר "ההשלכות הכלכליות של האחזקה והשימוש בקרקע על ידי מערכת הביטחון", נתונים אלה אינם משקפים את ההיקף האמיתי של שיעור שימושי הקרקע לצורכי ביטחון, שכן גם בשטחים נוספים נמצאה זיקה ושימוש ביטחוני עקיף.

שירותי ביטחון נוספים הנמצאים בפיקוח משרד ראש הממשלה הם המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים האחראי על פעולות ביון ואיסוף מודיעין מחוץ לגבולות המדינה, לצד דיפלומטיה חשאית ופעולות מיוחדות בארצות זרות; והשירות הביטחון הכללי (שב"כ) שאחראי על ביון ואיסוף מודיעין וכן על העברתו לצה"ל ולמשטרה בתוך גבולות המדינה ומעבר לקו הירוק.

על ביטחון הפנים ואכיפת החוק בישראל אחראית משטרת ישראל. משמר הגבול הוא הזרוע הקרבית של המשטרה ומשמש הן לפעולות בשטחים והן כעתודות באזורי הספר והפריפריה. ישראל מפעילה מספר יחידות עילית ללוחמה בטרור וחילוץ בני ערובה, הבכירה שבהן היא הימ"מ – "היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור" – שנחשבת לאחת מיחידות העילית הטובות והמקצועיות בישראל ומחוץ לה.

טכנולוגיה צבאית ואמצעי לחימה

ערכים מורחבים – תעשייה ביטחונית בישראל, אמצעי לחימה של צה"ל

טנק מערכה מרכבה סימן 4מ עם "מעיל רוח" הדור האחרון של טנק המרכבה הישראלי.

ישראל נחשבת למעצמה של ייצור ופיתוח טכנולוגיה צבאית ואמצעי לחימה, והתעשיות הביטחוניות של ישראל – כגון רפאל - מערכות לחימה מתקדמות, התעשייה האווירית, אלביט מערכות, אלתא והתעשייה הצבאית (בשנות האלפיים, "תעש מערכות") – נמצאות בחזית הטכנולוגית. אמצעי הלחימה של צה"ל מבוססים ברובם על אמצעי לחימה תוצרת ארצות הברית (בעיקר נשק קל, מטוסי קרב ומסוקי קרב) ועל אמצעי לחימה מפיתוח מקומי תוצרת ישראל, הכוללים טנקים, רכב קרבי משוריין, כלים ואמצעים הנדסיים, ספינות מלחמה, נשק קל, תחמושת, שריון ואמצעי מיגון מתקדמים, מערך הגנה רב-שכבתי נגד רקטות וטילים, ארטילריה רקטית, טילים מסוגים שונים, ואף כלי טיס בהם לווייני תצפית וריגול. לפי מקורות זרים ישראל היא גם מעצמה גרעינית וברשותה כמות רבה של טילים גרעיניים מתקדמים. עם זאת, ישראל מקפידה על עמימות רשמית בנושא. ראו מדיניות הגרעין של ישראל.

כלכלה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: המידע לא מחולק לפי נושאים, סוקר את ההיסטוריה של הכלכלה בצורה כרונולוגית ורק משנות האלפיים, פסקת "תשתיות מים וחשמל" צריכה להפוך לפסקת "אנרגיה" ולהכיל את נושא הגז בים, מכיל לפעמים פירוט יתר.

ערכים מורחבים – כלכלת ישראל

גורדי השחקים של גוש דן מסמלים בעיני רבים כלכלה מודרנית בישראל

מטבע של שקל חדש ישראלי המבוסס על מטבע השקל הקדום

ישראל הצליחה ליצור כלכלה יציבה וחזקה תוך עשורים בודדים, בתנאי אי ודאות ביטחונית תוך ניהול מספר מלחמות שדרשו גיוס מילואים כללי, ובעוד אוכלוסייתה גדלה בקצב מהיר. כלכלת ישראל בולטת בעוצמתה למול שכנותיה: התמ"ג של ישראל עמד ב-2017 על 318 מיליארד דולרים, מקום 33 בעולם. והתמ"ג לנפש עמד על 40,500 דולר בשנה (נכון ל-2014), ישראל ממוקמת במקום 19 במדד הפיתוח האנושי. על פי סקר הכנסות של הלמ"ס ל-2010, הכנסה ממוצעת ברוטו לחודש, עמדה על 14,385 ש"ח למשק בית, ועל 4,323 ש"ח לנפש. במדד הגלובליזציה של כתב העת האמריקני Foreign Policy ישראל דורגה ב-2006 במקום ה-15 בעולם.

לישראל מחצבים מועטים המהווים מקור חשוב ובסיס לתעשייה הישראלית. ישראל מפיקה מאדמתה ברום, אשלגן, גופרית, פוספט וגז טבעי שהתגלה בכמויות גדולות ב-2009 למול חופי חיפה וחדרה, והפך את ישראל לספקית גז טבעי. מחצבים אלה מספקים תשתית לפעילותם של מפעלים רבים, המהווים את עמוד השדרה של התעשייה בישראל, ועם זאת ישראל עדיין תלויה באופן רב במדינות זרות שיספקו לה מתכות ומשאבי אנרגיה – כגון נפט ופחם. בשל המחצבים המועטים ושטחה הקטן, כלכלת ישראל שמה דגש על הגורם האנושי: תעשיות עתירות ידע כגון היי טק, טכנולוגיה רפואית וטכנולוגיה צבאית שאחראיות לחלק נכבד מהיצוא התעשייתי. ישראל היא מרכז הסחר הגדול בעולם ליהלומים מלוטשים, וענף זה אחראי לכ-28% מהיצוא הישראלי הכללי. הענף השני בגודלו הוא יצוא ויצור כימיקלים ומוצרים כימיים הכולל תזקיקי נפט ותרופות (24% מהיצוא הישראלי).

חריגה בנוף היא התעשייה הצבאית (תע"ש, התעשייה האווירית, רפאל אלביט ועוד), שמשגשגת למרות תלותה בחומרי גלם מיובאים. ישראל השקיעה בתעשייה זו לצרכיה הפנימיים, ובשל האיכות והטכנולוגיה המתקדמת של מוצריה הצבאיים, מדינות רבות קונות מישראל את תוצרתה. המכירות מכניסות רווחים ומטבע זר למדינה, ומשפיעות על המשך המחקר הפיתוח. ישראל היא אחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם. ב-2007 רביעית, וב-2009 עלתה להיות שלישית, אחרי ארצות הברית ורוסיה.

בנוסף, כלכלת ישראל הצליחה לצמוח הודות למקורות כספיים שבאו מבחוץ. הסיוע האמריקני הכולל מאז הקמת המדינה מסתכם כבר ביותר ממאה מיליארד דולרים. יהודים מהתפוצות תרמו גם הם סכומי עתק למדינה ולמוסדותיה הודות להם הוקמו בתי ספר, ארגונים ומוסדות אשר תרמו להתפתחות הכלכלית המואצת של המדינה. נוסף לכך מכרה ישראל איגרות חוב ליהודים בתפוצות באמצעות ארגון הבונדס ובכך פיתחה עוד יותר את כלכלתה. עם זאת, ישראל הוציאה יותר כספים משהיו לה – על כן היא לוותה הלוואות עתק. בעשורים האחרונים, כשמדינת ישראל הפכה חזקה יותר מבחינה כלכלית, היא מחזירה בהדרגה את חובותיה. כחמישית מתקציב המדינה ב-2018 מוקדש להחזר חובות וריביות.

כלכלת ישראל מאופיינת בהוצאה ציבורית גדולה יחסית העומדת על כ-54%.^{[דרוש מקור]} זאת בעיקר בשל תקציבי הביטחון והרווחה הגדולים. בעבר, המדינה הייתה סוציאליסטית יותר – כלומר ההוצאה הציבורית הייתה גדולה יותר, והכלכלה הייתה ריכוזית יותר. אך בעשורים האחרונים הכלכלה הישראלית מתאפיינת בליברליזציה, כלומר הפחתה בשיעור המס – מס על החברות ומס על יחידים, המשק נעשה פחות ריכוזי – יותר ויותר מפעלי ממשלה מופרטים, וכן ההוצאה הציבורית מופחתת – כדוגמת ביטחון ורווחה.

ההוצאה לבריאות בישראל נמצאת במקום בינוני יחסית למדינות העולם ועומדת על 8.7% מהתמ"ג.^{[דרוש מקור]} מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נרשמת עלייה מתמדת בהוצאות הפרטיות על בריאות ובמקביל ירידה בהשתתפות המדינה בהוצאות האלה. ישראל מאופיינת בהוצאה נרחבת על צורכי ביטחון, כשבמהלך העשור השני של המאה ה-21 השקיעה המדינה כל שנה בביטחון כ-62 מיליארד שקל (כ-16 מיליארד דולר), ו-6.9% מהתמ"ג של המדינה.

ב-2002 ישראל הגיעה למשבר כלכלי חמור בעקבות האינתיפאדה השנייה, השפעת התפוצצות בועת הדוט-קום העולמית בשנת 2000 המיתון העולמי שפרץ בשל פיגועי 11 בספטמבר. בעקבות המצב הונהגה מדיניות חומת מגן כלכלית שנועדה להוציא את המשק מהקיפאון הכלכלי ולאושש את הכלכלה. במסגרת זו הורדו ההוצאות הציבוריות והופחתה הריכוזיות המשק.

מאז שנת 2000 קיימת מגמה של חברות ישראליות לרכוש עסקים בעולם או לפתוח סניפים של רשתות ישראליות מחוץ לגבולות המדינה. נכון ל-2013, חלק ניכר מהקניונים במזרח אירופה נמצא בבעלות אנשי עסקים ישראליים.^{[דרוש מקור]}

במהלך 2010 עברה ישראל, חרף המשבר הכלכלי העולמי, ממעמד של כלכלה מתפתחת למדינה מפותחת. שינוי הסיווג הערים קשיים על שוק ההון הישראלי, אך הדבר היווה קפיצת מדרגה למדינת ישראל מבחינה כלכלית. ב-2011 ישראל התקבלה כחברה בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי OECD.

מאז שנת 2007 חלה בישראל עלייה הדרגתית במחירי הדיור ועליית מחירים כללית. העלייה במחירים נבעה מסיבות שונות, ובהן ריבית נמוכה, מחסור מצטבר של כ-65,000 יחידות דיור והחלטת משרד האוצר בשנת 2007 להגביל את הבנייה במרכז כדי לגרום לעליית מחירים ובכך לאלץ רוכשים רבים לעבור לפריפריה. בעקבות זו קמו מחאות חברתיות כדוגמת המחאה החברתית ב-2011 ומחאת הקוטג'.

בשנים 2009–2012 היו כמה גילויים של מאגרי גז משמעותיים: תמר 1, לווייתן ותנין.

מדע וטכנולוגיה

ערכים מורחבים – מדע וטכנולוגיה בישראל, תגליות בישראל, המצאות בישראל

פארק מתם בחיפה. ישראל נחשבת למובילה בתחום ההיי-טק וחברות ההזנק.

הישגיהם של מדענים ישראלים בתחומי המדע והטכנולוגיה משמעותיים ובעלי חשיבות כלל עולמית. בתקופת המנדט ומאז קום המדינה עסקו ישראלים במדע, הן בתאוריה והן במעש. תרומותיה של ישראל בולטות במיוחד בגנטיקה, מדעי המחשב, פיזיקה, כימיה, אלקטרוניקה, אופטיקה, מדעי החקלאות והנדסה. בתחום הטכנולוגיה ישראל ידועה בפיתוח אמצעי לחימה וציוד צבאי, ותחום מדעי הטבע, בפיתוח שיטות חקלאיות מתקדמות; והחל משנות ה-90 של המאה ה-20 ישראל עודדה תעשיות היי-טק וחברות הזנק (סטארט אפ); כמו מחקר הרפואה בישראל הוא מהמתקדמים בעולם.

תעשיות עתירות טכנולוגיה לקחו מרכיב חשוב בכלכלת ישראל, בייחוד בשני העשורים האחרונים. המשאבים הטבעיים המוגבלים ודגש על חינוך והשכלה טכנולוגיים היוו גורם מרכזי בהכוונת התעשייה לתחומי היי-טק. כתוצאה מהצלחתה של ישראל בפיתוח חומרה, תוכנה, תקשורת ובמדעי הטבע וכתוצאה מריבוי חברות הסטארט-אפ רבים מתייחסים לישראל כעמק הסיליקון השני (שמכונה לעיתים "סיליקון ואדי"). חברת אינטל פתחה מספר מפעלים בישראל בהשקעות של מיליארדי דולרים וחברות אחרות כמו מוטורולה מחזיקות בישראל גם מרכזי פיתוח.

בסוף 2005 היו בישראל 379,503 חברות רשומות, כאשר החברה הישראלית הגדולה ביותר היא חברת התרופות הגנריות טבע תעשיות פרמצבטיות, שהכנסותיה בשנה זו היו כ-5 מיליארד דולר ונשאו רווח של מעל מיליארד דולר. חברות ענק אחרות בישראל עוסקות בתחום ההיי-טק, כגון צ'קפוינט, אמדוקס וקומברס, מלאנוקס, נייס.

על פי ארגון ה-OECD ההשקעה בישראל במחקר ופיתוח יחסית לתמ"ג היא הגבוהה בעולם (4.21% שהם 10.236 מיליארד דולר ב-2013). ישראל מכונה "אומת הסטארטאפ" וקיימת בה תופעה של הקמת חברות הזנק ומכירתן לגורמי חוץ. בכל שנה מבוצעת מכירות של חברות כאלו, בעיקר לחברות בינלאומיות בסכום מצטבר של מיליארדי דולרים לשנה. עסקאות גדולות נעשו החל ממכירת ICQ, אנוביט ומרקורי ועד מכירת NDS וWaze. יוצאת דופן היא חברת ישקר, שאיננה חברת היי-טק, שנרכשה על ידי ברקשייר האת'וויי, המנוהלת על ידי וורן באפט, בשתי פעימות תמורת 6 מיליארד דולר. שנת 2014 הייתה שנת שיא בהשקעות זרות בחברות הזנק ישראליות – 15 מיליארד דולרים ברכישת חברות ישראליות (בהשוואה ל-7.6 מיליארד ב-2013) ו-9.8 מיליארד דולרים בגיוסי הון בבורסות חוץ לארץ (לעומת 1.2 מיליארד ב-2013)

ויצק (WEIZAC), המחשב האלקטרוני הראשון בישראל ומבין הראשונים בעולם. פעל בשנים 1955–1963 במכון ויצמן למדע.

ב-2004 השקעות הון הסיכון בישראל היו גדולות מבכל מדינה באירופה. ויחס ה-VC/GDP הגדול בעולם אחרי ארצות הברית. למעט ארצות הברית וקנדה לישראל יש הכי הרבה חברות הרשומות בנאסדק. ישראל היא בעלת האחוז הגבוה ביותר של מחשבים אישיים לנפש.

מספר המאמרים המדעיים לנפש שנכתבו על ידי ישראלים הוא מהגבוהים בעולם. היא במקום השלישי בעולם (עם שווייץ) ביחס הפטנטים הרשומים לנפש.

החל מהמאה ה-21, זכו שמונה מדענים ישראלים בפרס נובל בתחומי המדעים. הביוכימאים אברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר מהטכניון חלקו בפרס לכימיה ב-2004. דניאל כהנמן זכה בפרס לכלכלה ב-2002 וב-2005 זכה בו גם המתמטיקאי ישראל אומן (שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים). ב-2009 זכתה בפרס נובל לכימיה הביוכימאית עדה יונת ממכון ויצמן למדע, ב-2011 זכה פרופסור דן שכטמן מהטכניון בפרס נובל לכימיה על גילוי קווזי-גבישים וב-2013 זכו בפרס זה גם אריה ורשל ומיכאל לויט.

ב-2010 זכה פרופסור אילון לינדנשטראוס במדליית פילדס למתמטיקה.

בשנת 2015 ישראל דורגה במקום החמישי בעולם במדד החדשנות של בלומברג, אשר מודד ביצועי מדינות בתחום המחקר והפיתוח, חינוך טכנולוגי, פטנטים ויכולות טכנולוגיות נוספות.

תחבורה

ערכים מורחבים – תחבורה בישראל, כבישי ישראל

כביש 90 בקטע שלאורך ים המלח – הכביש הארוך ביותר בישראל

בישראל תשתית תחבורה הכוללת כבישים מהירים, מסילות ברזל לרכבת, שדות תעופה, נמלים ומספר חברות תחבורה ציבורית. שדה התעופה הראשי והבינלאומי של ישראל הוא נמל התעופה בן-גוריון הממוקם ליד לוד ולצידו שדות תעופה קטנים יותר ברחבי הארץ. נמלי הים העיקריים של ישראל הם נמל אשדוד, נמל חיפה ונמל אילת. חברות התחבורה הציבורית הגדולות בישראל הן קואופרטיב האוטובוסים "אגד", המפעיל קווי אוטובוסים בכל רחבי הארץ, ודן חברה לתחבורה ציבורית המפעיל קווי אוטובוסים בעיקר באזור גוש דן. רכבת ישראל מפעילה רכבות נוסעים ורכבות משא, ובעשור השני של המאה ה-21 עובדת על הרחבת התשתיות ופתיחת קווי רכבת חדשים.

ב-2011 נהרגו בכבישי ישראל 412 אזרחים בתאונות דרכים. מדובר בירידה של 163 הרוגים, מ-2001, עשור לפני כן, שהיא ירידה של 28%. המגמה הכללית היא ירידה שנתית של כ-4% בממוצע במספר ההרוגים בכל שנה.

תשתיות מים וחשמל

ערכים מורחבים – משק המים בישראל, משק החשמל בישראל

אף שישראל היא ארץ דלה במים, יש בה תשתיות מים מתקדמות. על תשתיות המים הארציות אחראית חברת מקורות, שנחשבת לאחת מחברות המים המתקדמות בעולם. את המים שואבת מקורות מהכנרת, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף ומובילה אותם לרוב היישובים בישראל. המים מהכנרת מובלים למרכז ודרום הארץ על ידי המוביל הארצי שנבנה בשנות ה-50 ובשנות ה-60 של המאה ה-20. בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 החלה המדינה בעזרת מכרזים בהקמת מפעלי התפלה גדולים, שתפקידם להתגבר על שנות בצורת ועל המחסור במים מתוקים. מקורות מקימה את המוביל הארצי החדש, המזרים מים ממפעלי ההתפלה לרשת המים הארצית. את המים מוכרת מקורות לרשויות המקומיות והן מובילות את המים לתושבים. מחסור במים גרם לישראל להיות המדינה המתקדמת ביותר בעולם בהשבת שפכים לצורכי חקלאות.^{[דרוש מקור]} כ-70% ממי הביוב בישראל עוברים טיהור ומושבים לצורכי השקיה, וכ-60% משדות הנגב מושקים במי קולחין שעברו השבה.

רובו המכריע של החשמל בישראל מיוצר על ידי חברת החשמל לישראל. חברת החשמל היא חברה ממשלתית וציבורית שהוקמה עוד ב-1923. ישראל ייצרה ב-2006 50,372 מיליון קוט"ש (קילוואט-שעה), שהופקו ברובם מפחם ומיעוטם מדלק וממקורות אחרים. נכון ל-2010 כ-36.6% מתפוקת החשמל בישראל מיוצר משרפת גז טבעי, כ-61% משרפת פחם, ורוב היתרה משרפת סולר ומזוט. כ-725 מגוט"ש יוצרו על ידי יצרנים פרטיים מתוכם 290 מגוט"ש נמכרו בחזרה לחברת החשמל.

תרבות

ערכים מורחבים – תרבות ישראלית

היכל הספר, משכנן של מגילות מדבר יהודה ("המגילות הגנוזות") וכתר ארם צובא

זובין מהטה מנצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בקונצרט לכבוד 70 שנה להיווסדה

התרבות הישראלית היא שילוב בין מסורות תרבותיות רבות, כאשר הבולטות שבהן הן התרבות היהודית והתרבות המערבית. ישראל היא מדינה יהודית וחגיה הרשמיים הם חגי ישראל בנוסף ל-5 מועדים שקבעה המדינה לציון אירועים חשובים: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות, יום הזיכרון ליצחק רבין ויום ירושלים.

חלק ניכר מהיצירה התרבותית החילונית מוצגת באזור תל אביב, אף שרבים ממוסדות התרבות הממלכתיים נמצאים בירושלים. בזכות אוכלוסייה המורכבת מעולים מחמש יבשות ומ-100 מדינות ויותר, ובשל תרבויות אוטונומיות כמו הפלסטינית, הרוסית והחרדית, שכל אחת מהן מונה כמיליון איש ומחזיקה עיתונים ורשתות להפצת תוצרי תרבות, התרבות הישראלית מצטיינת בעושר ומגוון רב.

בסיסה של התרבות הישראלית בעליות הראשונות ממזרח אירופה. העליות שבאו לאחר מכן נאלצו לוותר על חלק מזהותן לטובת "כור היתוך" בעל תרבות משותפת. החל משנות ה-80 של המאה ה-20, "כור ההיתוך" התחלף בזירה תרבותית פתוחה ומגוונת, שהתבטאה במוזיקה הישראלית שגוונה בצלילי רוק, מוזיקה מזרחית וסגנונות נוספים, בטלוויזיה ובקולנוע הישראלי, שהחלו לעסוק בזהות הישראלית המגוונת ובהבדלי התרבויות של האוכלוסייה (למשל דרך "סרטי הבורקס"). באותן שנים התפתחה בישראל תרבות ישראלית אלטרנטיבית מפותחת, בתחומי המוזיקה, המחול, הקומיקס, השירה, האמנות, הפרינג' ובתחומים אחרים. בשנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות הפיכת הטלוויזיה לרב-ערוצית עם כניסת הכבלים, ערוץ 2 והאינטרנט, התפוררה "מדורת השבט" לטובת גיוון הסגנונות ותחומי העניין התרבותיים.

עם השנים, ממשלת ישראל תומכת פחות ופחות באמנויות. אחוז התמיכה נמוך מהנהוג במדינות המערב ומגיע להרבה פחות מחצי אחוז מהתקציב.^{[דרוש מקור]}

התזמורת הפילהרמונית הישראלית מופיעה ברחבי המדינה ולעיתים קרובות גם מנגנת בחוץ לארץ. ישראל נחשבת למעצמה בתחום המחול המודרני, עם להקות כמו בת שבע ובת דור.

הוותיק בתיאטרוני ישראל הוא הבימה, אשר נוסד ב-1917. תיאטראות חשובים נוספים הם התיאטרון הקאמרי, תיאטרון בית ליסין, תיאטרון גשר (בעברית וברוסית), התיאטרון העירוני חיפה ותיאטרון באר שבע.

בערים תל אביב, הרצליה וירושלים ישנם מוזיאונים לאמנות. מוזיאון ישראל בירושלים מאכלס בתוכו את מגילות מדבר יהודה, כמו גם אוסף מקיף של אמנות יהודית דתית ואמנות עממית.

תקשורת

ערך מורחב – תקשורת בישראל

בישראל יש תקשורת המונים חופשית וענפה. העיתונים הגדולים הם ישראל היום, ידיעות אחרונות, מעריב והארץ. לצידם ישנם עיתונות מגזרית המיועדת לדתיים לאומיים, חרדים, העולים מרוסיה, ערביי ישראל ועוד. הטלוויזיה בישראל נוסדה באופן ממשי רק בשנות ה-60 של המאה ה-20 עם הקמת הערוץ הראשון של רשות השידור שהוא ערוץ הטלוויזיה הממלכתי של ישראל. בשנות ה-90 של המאה ה-20 התפתחה באופן ניכר הטלוויזיה המסחרית עם תחילת שידוריו של ערוץ 2. בהמשך, נוסדו ערוצים נוספים במסגרת חברות הכבלים, yes הטלוויזיה בלוויין וערוץ 10. כיום קיימים בישראל 3 ערוצי טלוויזיה מרכזיים - כאן 11, קשת 12 ורשת 13 המשודרים באיכות HD. הרדיו בישראל ותיק מאוד, כאשר תחנות הרדיו הגדולות והפופולריות ביותר הן רשת ב' של קול ישראל וגלי צה"ל. בעשורים האחרונים נפתחו מספר רב של תחנות רדיו אזוריות. בשנות ה-2000 התחזקה התקשורת באינטרנט והרבה כלי תקשורת מסורתיים פתחו אתרי אינטרנט, בהם בין השאר מוצגים מבזקי חדשות עדכניים.

העיתונים היומיים הגדולים יוצאים בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית. ישנם עיתונים קטנים יותר בצרפתית, פולנית, יידיש, הונגרית רומנית וגרמנית. קיימים מקומונים בערים רבות וכתבי עת לתרבות.

בשנת 2016 הוריד "מדד חופש העיתונות" של פרידום האוס את דירוגה של ישראל מ"בעלת חופש עיתונות מלא" ל"חופשית בחלקה". בסך הכל ישראל דורגה במקום 65 מתוך 200 המדינות במדד (ב-2017, במקום 64). ב-2020, דורגה ישראל במדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים ללא גבולות במקום 88 מתוך 180 מדינות וטריטוריות.

ספורט

ערך מורחב – ספורט בישראל

גל פרידמן (משמאל) - שייט בעל מדליית זהב מאולימפיאדת אתונה 2004, ואריק זאבי (מימין) - ג'ודוקא בכיר ובעל מדליית ארד אולימפית.

הספורט מהווה חלק חשוב מן התרבות הלאומית בישראל ונתמך על ידי משרד התרבות והספורט. למרות מיקומה הגאוגרפי של ישראל ביבשת אסיה, איגודי הספורט בישראל בענפים השונים משתייכים לאיגודים האירופיים על רקע סירובן של מדינות אסיאתיות ערביות להתחרות מול ספורטאים ישראלים. בישראל חמישה מרכזי ספורט גדולים: מכבי, הפועל, בית"ר, אליצור ואס"א. ענפי הספורט הפופולריים ביותר בישראל הם הכדורגל והכדורסל. בישראל צמחו מספר שחקני כדורגל, כדורסל, טניסאים, לוחמי ג'ודו, וספורטאים ימיים אשר זכו להצלחה בינלאומית. בין ההישגים של ספורטאים ישראלים ישנם זכיות באליפויות עולמיות בענפי השייט, ג'ודו, איגרוף, היאבקות וקאנו/קיאק. ישראל היא מרכז בינלאומי לספורט היהודי ברחבי העולם והחל משנת 1932, עוד לפני קום המדינה, נערכת בישראל המכביה מדי ארבע שנים.

תקצוב הספורט בישראל נמוך ביחס למקובל במדינות המערב ובהתאם לכך, הישגי הספורט הישראלי הם נמוכים באופן יחסי. לשם השוואה, בשנת 2019 תקציב הספורט נאמד בכמיליארד ש"ח, כ-0.2 אחוז מתקציב המדינה. עם זאת, החל משנות ה-80 של המאה ה-20 חלה התפתחות בספורט התחרותי ובעיקר בספורט היחידני בישראל, עקב כניסתם של ספונסרים, משקיעים פרטיים והקמת היחידה לספורט הישגי. ישראל משתתפת באופן סדיר במשחקים האולימפיים החל משנת 1952, אך זכתה במדליה האולימפית הראשונה שלה רק באולימפיאדת ברצלונה 1992 (יעל ארד, ג'ודו) ובמדליית הזהב האולימפית הראשונה באולימפיאדת אתונה 2004 (גל פרידמן, גלישת רוח). ישראל זכתה לפחות במדליה אחת בכל אחד ממשחקי הקיץ האולימפיים מאולימפיאדת ברצלונה 1992 עד אולימפיאדת ריו 2016, למעט אולימפיאדת לונדון 2012.

ענף הספורט הפופולרי ביותר בישראל הוא הכדורגל. הישג השיא של נבחרת ישראל בכדורגל היה זכייה בגביע אסיה בכדורגל 1964. מלבד זאת, הנבחרת העפילה פעם אחת לטורניר המונדיאל (מקסיקו 1970), אך מאז כשלה בהעפלה לטורניר זה ולאליפות אירופה בכדורגל. בין ההצלחות הבולטות של הכדורגל הישראלי ניתן למנות את העפלתה של הפועל תל אביב לרבע גמר גביע אופ"א בעונת 2002 והעפלתה של מכבי חיפה לרבע גמר גביע המחזיקות בעונת 1999. בעונת 2003 הייתה מכבי חיפה לקבוצה הישראלית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות. חיפה העפילה פעם נוספת בעונת 2010. שתי קבוצות נוספות שחזרו את ההישג: מכבי תל אביב בעונת 2005 ובעונת 2016 והפועל תל אביב בעונת 2011. המועדון המעוטר ביותר בארץ הוא מכבי תל אביב (23 אליפויות ו-23 גביעי מדינה). קבוצות מצליחות אחרות הן הפועל תל אביב (13 אליפויות ו-16 גביעים), מכבי חיפה (12 אליפויות ו-6 גביעים), בית"ר ירושלים (6 אליפויות ו-7 גביעים), הפועל פתח תקווה (6 אליפויות, מהן 5 רצופות, ו-2 גביעי מדינה), מכבי נתניה (5 אליפויות וגביע אחד) והפועל באר שבע (5 אליפויות וגביע אחד).

בכדורסל זכתה ישראל להישגים בינלאומיים רבים. היא מיוצגת בהצלחה על ידי נבחרת ישראל בכדורסל, שזכתה פעמיים באליפות אסיה והגיעה להישג השיא שלה כאשר זכתה במקום השני באליפות אירופה 1979. קבוצת מכבי תל אביב אשר נחשבת לאחד המועדונים הטובים באירופה זכתה ב-6 אליפויות אירופה, הראשונה ב-1977 והאחרונה ב-2014. בנוסף, זכתה הפועל ירושלים בגביע יול"ב פעם אחת (2004). בזירה המקומית מכבי תל אביב היא הקבוצה המצליחה ביותר, עם 52 אליפויות ליגת העל בכדורסל ו-44 גביעי מדינה. קבוצה זו שלטה במשך שנים רבות בליגה הישראלית, כשזכתה באליפות במשך 23 עונות רצופות, בין 1970 ל-1992. קבוצות מעוטרות נוספות הן הפועל תל אביב (5 אליפויות ו-4 גביעים), הפועל ירושלים (2 אליפויות ו-4 גביעים), הפועל גלבוע גליל (2 אליפויות ו-2 גביעים) והפועל חולון (אליפות ושני גביעים).

ענף פופולרי נוסף הוא הטניס. שחר פאר הייתה הטניסאית המובילה של ישראל עד לפרישתה, ודורגה בשיאה במקום ה-11 בעולם. טניסאית בולטת נוספת היא אנה סמאשנובה אשר דורגה בשיאה במקום ה-15 בעולם. בין הטניסאים הבולטים נמנים דודי סלע (29 בעולם בשיאו), שלמה גליקשטיין (22 בעולם בשיאו) ועמוס מנסדורף שדורג בשיאו במקום ה-18 בעולם ונחשב לגדול הטניסאים הישראלים. שחקני הזוגות אנדי רם ויוני ארליך דורגו בשיאם במקומות הראשונים בעולם, וזכו באליפות אוסטרליה הפתוחה בשנת 2008, הם שני הטניסאים הראשונים מישראל שזכו בטורניר גראנד סלאם. נבחרת הגברים של ישראל רשמה את הישג השיא שלה עת העפילה לחצי גמר גביע הדייוויס בשנת 2009.

ענפי השיט והג'ודו הם הענפים היחידניים המצליחים ביותר בישראל עם זכיות במדליות רבות מהמשחקים האולימפיים ומאליפויות עולם. בענפים הפופולריים אתלטיקה והתעמלות, ספורטאים ישראלים זכו במספר מדליות מאליפויות עולם ובענף השחייה הפופולרי זכו ישראלים במדליות מאליפויות אירופה. ענף השחמט בישראל הוא בעל היסטוריה ארוכת שנים ובעל הישגים בינלאומיים. משחק השחמט פופולרי מאוד בישראל ומתקיימות ליגות בין המועדונים שבערים השונות. גם תחום ספורט הנכים הוא תחום מפותח בישראל, ונציגיה זוכים במדליות רבות באולימפיאדות הנכים.

בריאות

ערך מורחב – מערכת הבריאות בישראל

ניידת טיפול נמרץ של מגן דוד אדום

מערכת הבריאות מורכבת ממספר קטן יחסית של ארגונים גדולים המפעילים שירותי בריאות, והיא, בעיקרה, מערכת בריאות ציבורית, המבוססת על כספי מסים ותקצוב ממשלתי. מערכת הבריאות בישראל צברה ברבות השנים הישגים רבים בתחומי הרפואה והמחקר הרפואי, בריאות הציבור ונגישות הציבור לשירותי הבריאות. הרופאים הישראליים זוכים להערכה רבה בעולם ולמוניטין רב. שירותי החירום של ישראל מורכבים בעיקר ממגן דוד אדום (ארגון ההצלה הלאומי של ישראל), אך כוללים גם ארגונים התנדבותיים אחרים כמו איחוד הצלה, זק"א והצלה יו"ש, לצד מספר חברות פרטיות המפעילות אמבולנסים כגון שח"ל ונטלי. התשתית של מערכת הבריאות בנויה על קופות החולים, כאשר הגדולות שבהן הן שירותי בריאות כללית ומכבי שירותי בריאות. הללו מפעילות מאות מרפאות ומרכזים רפואיים ברחבי הארץ. בישראל נמצא גם מספר רב של בתי חולים, הנמצאים ברובם או תחת בעלות המדינה (בתי חולים ממשלתיים) או תחת בעלות קופות החולים. הגדולים והידועים שבהם הם בית החולים הדסה (ירושלים), בית החולים שיבא (תל השומר), בית החולים איכילוב (תל אביב) ובית החולים רמב"ם (חיפה). ב-2013 דורגה ישראל חמישית במדד הבריאות של בלומברג, כאשר מערכת הבריאות הישראלית דורגה רביעית ביעילותה.

לפי ארגון הבריאות העולמי, נכון למאי 2016, תוחלת החיים בישראל היא במקום השישי בעולם. תוחלת החיים הממוצעת של הגברים מגיעה ל-80.6 שנים ושל הנשים היא 84.3 שנים. על-פי נתוני משרד הבריאות הישראלי, תוחלת החיים בארץ עלתה בין השנים 2000–2010 ב-3 שנים. לפי מרכז טאוב, שירות חובה בצה"ל, המיקום הגאוגרפי ומידת הדתיות של תושביה, הובילה לתוחלת חיים ארוכה יותר בישראל. בנוסף מצא המרכז שחרדים בישראל בריאים יותר ומאריכים חיים.

נכון לשנת 2015, הגיל החציוני הוא 29.7, אצל הגברים הגיל החציוני הוא 28.6 ואילו בקרב הנשים 30.8. שיעור הילדים ובני הנוער באוכלוסיית המדינה גבוה יחסית ועומד על כ-30%, לעומת כ-20% במערב אירופה. האוכלוסיות בעלות שיעור הילדים הגבוה ביותר הן הציבור הערבי-מוסלמי והציבור החרדי. לפי נתוני הלמ"ס הגיל החציוני לנישואין ראשונים עולה בהתמדה לגברים 26.9 ולנשים 23.9. ב-2009 נמצא כי בישראל ישנה תמותה של 2.6 תינוקות על כל 1,000 לידות. בין השנים 1979–2004 חלה ירידה של 70% בשיעורי תמותת תינוקות בישראל. עם זאת, פערים שונים הובילו לכך שתינוקות ערבים מתים פי 3 יותר מתינוקות יהודים. תמותת התינוקות במגזר הבדואי היא הגבוהה ביותר, בה נשמר יחס של 1:4 בשיעורי תמותת תינוקות של בדואים לעומת יהודים.

בשנת 2011 פרצה שביתה של הרופאים והמתמחים בעקבות שחיקה בשכר ובתנאי העבודה, וכן העומס על קופות החולים ובתי החולים. מבחינת המשאבים המוקצים לבריאות, מצבה של ישראל ירוד יחסית ליתר מדינות ה-OECD.

ראו גם

	ספר: ישראל
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

עיינו גם בפורטל פורטל ישראל הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ישראל. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בישראל על כל רבדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, כלכלה, חברה, תרבות, ספורט ועוד.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ממשל זמין
• Orangepluto123/טיוטה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• אטלס ישראל – מפות וגרפים בתחומים שונים הקשורים לישראל, אתר מט"ח
• אתר המפות הממשלתי
• אתר האינטרנט הרשמי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
• אוסף התצלומים הלאומי, באתר לשכת העיתונות הממשלתית
• אתר תמונות היסטוריות של ארץ ישראל, המרכז למדיה דיגיטלית, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה.

הערות שוליים

ישראל – תבניות ניווט
היסטוריה של עם ישראל ה'תש"ח ואילך - מדינת ישראל

* קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אסיה קטגוריה:המזרח הקרוב קטגוריה:המזרח התיכון קטגוריה:ארץ ישראל: ישויות מדיניות קטגוריה:מדינות וטריטוריות דוברות ערבית