מפלגת ש"ס
 | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| שם רשמי | התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה |
| מנהיגים |
נסים זאב יצחק חיים פרץ אלי ישי אריאל אטיאס אריה דרעי |
| תקופת הפעילות | 1982–הווה (כ־42 שנים) |
| אפיון | מפלגה חרדית ספרדית |
| אידאולוגיות |
שמרנות[1] שוויון עדתי[2] מדינת הלכה[1][2] סוציאל-דמוקרטיה[3] |
| כנסות | 11 ואילך |
| ממשלות | 21–25, 27–29, 31–32, 34–35, 37 |
| אותיות | שס |
| שיא כוחה | 17 מנדטים (1999) |
| שפל כוחה | 4 מנדטים (1984) |
| מטה | עם ועולמו 6, ירושלים |
| צבעים רשמיים | שחור, זהב (בעבר תכלת) |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| הכנסת |
11 / 120 |
|
shas | |
תנועת ש"ס (ובשמה המלא: "התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה" ובהמשך, "התאחדות הספרדים שומרי תורה תנועתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל")[4] היא מפלגה חרדית-ספרדית בישראל, שהוקמה ב-1982 ועומדת לבחירה ברמה הארצית החל מהבחירות לכנסת האחת עשרה ב-1984.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה הוקמה כמפלגה מוניציפלית (עם רצון להתמודד בעתיד כרשימה עצמאית) ב-1982, לקראת הבחירות לעיריית ירושלים שנערכו באוקטובר 1983. מקימי ש"ס המוניציפלית היו ירושלמים חרדים-ספרדים בשנות ה-30 לחייהם, ובראשם יעקב כהן, נסים זאב ושלמה דיין (שני האחרונים לימים חברי כנסת).[5] לאחר שהתייאשו מהאגף המזרחי בתוך "אגודת ישראל" הוחלט להקים מפלגה שתפנה לא רק אל האוכלוסייה החרדית-ספרדית, אלא לכלל המזרחים בישראל, כולל אלה שאינם שומרים מצוות. שם המפלגה שנבחר היה "התאחדות הספרדים שומרי תורה", והאותיות שנבחרו היו ש"ס, ומאז זה היה שמה של המפלגה בפי כול.
לקראת הבחירות הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו של הרב עובדיה יוסף, כאשר הרב שך, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי, תמך בהקמתה. הרב שך היה מתומכיה המובהקים של ש"ס עד 1990 (אז החליט לפרוש בשל פרשיית "התרגיל המסריח"). המפלגה הצליחה בבחירות המוניציפליות של 1983 וזכתה בשלושה מנדטים.
לאחר ההצלחה בבחירות לעיריית ירושלים הפכה ש"ס לתנועה ארצית, שפניה אל הבחירות לכנסת האחת עשרה שנערכו ב-1984. בראש הרשימה הוצב הרב יצחק חיים פרץ. התנועה זכתה בבחירות אלו ל-4 מנדטים והייתה הפתעת הבחירות. הצלחת המפלגה גרמה לקרע בתוך אגודת ישראל בין הליטאים לחסידים אשר כתוצאה ממנו הורה הרב שך לתומכיו להצביע לש"ס - וכך עברו שני מנדטים מאגודת ישראל לש"ס. כשנה לאחר הבחירות, ב-1985, בעקבות קרע בין ש"ס הירושלמית לש"ס הארצית, שונה שמה של המפלגה הארצית לש"ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה. אחד מהישגיה הראשוניים בזירה הפוליטית ב"מלחמה על השבת" נרשם כבר ב-1986 כשראש הממשלה שמעון פרס נכנע ללחץ ראשיה והורה על סגירת שוק השבת הראשון במדינה, "הפישפשוק", בקיבוץ ניר אליהו.
יו"ר תנועת ש"ס, הרב יצחק חיים פרץ, כיהן כשר הפנים בממשלת האחדות של יצחק שמיר ושמעון פרס, וכשר הקליטה בממשלתו של יצחק שמיר. על רקע חילוקי דעות עם אריה דרעי, עקב "התרגיל המסריח" שנעשה בניגוד להוראתו של הרב שך - מורו הרוחני של הרב פרץ, הוא פרש מהסיעה וב-25 בדצמבר 1990 הקים סיעת יחיד. במקומו מונה שר הפנים ומקורבו של הרב יוסף, אריה דרעי, ליו"ר. לאחר בחירות 1992 חברה ש"ס לשמאל והצטרפה לממשלת ישראל העשרים וחמש בראשות יצחק רבין. בעקבות החלטת בג"ץ כי אריה דרעי אינו יכול להמשיך בכהונתו כשר הפנים עקב כתב האישום נגדו ובעקבות חתימת הסכמי אוסלו פרשו אנשי ש"ס מהממשלה בספטמבר 1993. בהצבעה בכנסת על ההסכם כל חברי הסיעה נמנעו או נעדרו מהמליאה.[6][7]
כמות הקולות של המפלגה עלתה בהתמדה. בבחירות 1996 קיבלה 10 מנדטים ובבחירות 1999, זכתה להצלחה סוחפת לאחר שקיבלה 17 מנדטים, רבים מהם על חשבון הליכוד. ברם, דרעי מצא עצמו אז מחוץ לפוליטיקה בגלל הרשעתו במשפט פלילי וכניסתו לכלא לשנתיים עקב כך, וחבר הכנסת אלי ישי מונה ליו"ר במקומו. לצד דרעי, הורשעו לאורך השנים עוד שישה חברי כנסת של ש"ס בפלילים: יאיר לוי, רפאל פנחסי, יאיר פרץ, עופר חוגי, שלמה דיין ושלמה בניזרי.
במסע הבחירות לכנסת השש עשרה ב-2003 קיבלה ש"ס 11 מנדטים ונותרה לראשונה בתולדותיה מחוץ לקואליציה. בבחירות 2006 קיבלה ש"ס 12 מנדטים והצטרפה לממשלת אולמרט.
ב-2010 הצטרפה ש"ס כחברה אל ההסתדרות הציונית העולמית, ארגון הגג של התנועה הציונית. כחלק מהמהלך הודיעה המפלגה כי תשנה את תקנונה ותאמץ את אמנת ירושלים שגובשה ב-2004 על ידי המפלגות הציוניות. לצורך ההצטרפות חברה ש"ס אל הליכוד וביחד פעלו כסיעה משותפת במנגנוני ההסתדרות. הצעד עורר תגובות קשות מצד דגל התורה.[8]
באוקטובר 2012 החליטה מועצת חכמי התורה כי תפקיד היו"ר יבוטל עד לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה, ואריה דרעי ישוב לתנועה וישתלב בהנהגתה יחד עם אלי ישי ואריאל אטיאס.[9] ברשימה לכנסת התשע עשרה הוצב אלי ישי במקום הראשון ואחריו אריה דרעי ואריאל אטיאס. קמפיין ש"ס היה "חוזרים הביתה", וסיסמת הבחירות "את אחיי אנוכי מבקש".
ב-2 במאי 2013, שלשה חודשים לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה, מונה אריה דרעי ליו"ר תנועת ש"ס.[10]
ב-7 באוקטובר 2013 נפטר המרן, מנהיגה הרוחני של המפלגה, הרב עובדיה יוסף. את מקומו כמנהיג הרוחני של ש"ס תפס הרב שלום כהן.
ב-15 בדצמבר 2014 עזב אלי ישי את המפלגה עקב חילוקי דעות עם אריה דרעי, והקים את מפלגת יחד, בתמיכתו של הרב מאיר מזוז.[11][12]
ב-28 בדצמבר 2014 פורסמה בחדשות ערוץ 2 קלטת וידאו מ-2008, בה נראה הרב עובדיה יוסף מביע את חששו מדרעי ומכנה אותו "רשע".[13] אחרי הסערה שהתחוללה עם פרסום הקלטת, שלח דרעי ב-29 בדצמבר מכתב למועצת החכמים בו הציע להתפטר מהנהגת המפלגה, אך מועצת חכמי ש"ס דחתה את התפטרותו.[14] על פי עיתון הארץ, טיוטת התמיכה של מועצת החכמים הוכנה עוד בטרם הגיע מכתב התפטרותו לידיה.[15] קמפיין המפלגה בבחירות 2015 כלל את "קמפיין השקופים" ואת הסיסמה: "המהפכה חוזרת".
בעקבות הבחירות לכנסת העשרים כוחה של ש"ס הצטמצם מאוד והיא השיגה 7 מנדטים בלבד בכנסת - השפל מאז 1992, זאת לאור התמודדתו של אלי ישי ומפלגתו "יחד" שגרעה ממצביעי המפלגה.
במסע הבחירות לכנסת העשרים ואחת קמפיין ש"ס התבסס על הסיסמה "ביבי צריך אריה חזק",[16] וגם: "כותל המזרח של עולם התורה". בבחירות השיגה ש"ס 8 מנדטים.
במסגרת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים ש"ס קיבלה 9 מנדטים, ובכך הגדילה את כוחה. במסע הבחירות לכנסת העשרים ושלוש ש"ס שמרה על כוחה, והצטרפה לממשלת האחדות.
ב-22 באוקטובר 2021 חתם יושב ראש המפלגה אריה דרעי על הסדר טיעון בתשובה לכתב אישום על עבירות מס שהוגש נגדו, ובמסגרתו סוכם על התפטרות מהכנסת ועל תשלום קנס כספי. ב-25 בינואר 2022 נכנסה התפטרותו לתוקף וחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי מונה ליו"ר הסיעה. חבר הכנסת יוסף טייב נכנס לכנסת במקום דרעי.[17] באוגוסט 2022 נפטר מנהיגה הרוחני של המפלגה הרב שלום כהן.
ב-17 באפריל 2023 נוספו להנהגת ש"ס כחברי מועצת חכמי התורה הרבנים אברהם סלים, שלמה מחפוד, שלמה בן שמעון ושמואל בצלאל.[18]
פעילות תקציבית וממשלתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחת ממטרותיה של המפלגה, הייתה לדאוג לתקצוב הוגן למוסדות החינוך הדתיים הספרדיים, על רקע טענות לקיפוח מתמשך מצד אגודת ישראל האשכנזית. לאור הצלחתה בבחירות בשנת 1984 החלה בהקמת מוסדות נלווים לתנועה, בהם תנועת אל המעיין ורשת בתי הספר של מעיין החינוך התורני.
ש"ס פעלה להעברת תקציבים למוסדות דתיים ברחבי הארץ ולתקצוב רשת החינוך שלה, וכן להגדלת הקצבאות לשכבות החלשות, ובעיקר קצבאות הילדים. לצורך כך הייתה שותפה בכל קואליציה מיום הקמתה ועד שנת 2003. התגברות כוחה, שהפכה אותה במספר כנסות ללשון מאזניים קואליציונית, הביאה לטענות מתנגדיה כי היא נוקטת ב"סחטנות פוליטית" של הקופה הציבורית. בהתנגדות לדרישות המפלגות החרדיות בכלל, וש"ס בפרט, בלטה מפלגת שינוי בראשות טומי לפיד, אשר התנתה את כניסתה לממשלה בכך שש"ס לא תהיה שותפה בקואליציה. בכנסת ה-16 זכתה שינוי ב-15 מנדטים, ונכנסה לקואליציה בראשות אריאל שרון במקום ש"ס. בממשלה זו פעלה הממשלה ושר האוצר בנימין נתניהו להורדה דרסטית של הקצבאות. לאחר התפטרות אהוד אולמרט בשלהי הכנסת השבע עשרה, שבה ש"ס לדרוש את העלאת קצבאות הילדים וציפי לבני סרבה לדרישתה והעדיפה ללכת לבחירות.
בבחירות לכנסת ה-18 זכתה ש"ס ב-11 מנדטים. ב-23 במרץ 2009 חתמה מפלגת ש"ס על הסכם קואליציוני עם מפלגת הליכוד, שמקנה לש"ס את תיק הפנים לאלי ישי, ואת תיק הבינוי והשיכון (אריאל אטיאס), את תיק הדתות ושר בלי תיק. כמו כן, מונה מטעם ש"ס סגן שר במשרד האוצר, ויו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.[19] כמו כן, ש"ס והליכוד הגיעו להסכמות בנושא קצבאות הילדים.
ש"ס נוטה לבקש לעצמה את משרד הפנים במשא ומתן הקואליציוני, על-מנת שתוכל לקבוע את הטון בסוגיות של דת ומדינה. בנוסף למשרד הפנים, מעדיפה ש"ס לרוב משרדים בעלי אופי סוציאלי כמו הרווחה, הבריאות, השיכון, העלייה והקליטה והדתות.
מצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על-פי המצע שלה, מטרותיה של ש"ס הן להביא לכך שלא תהיה אפליה בין ספרדים לאשכנזים, וכן לקרב את הספרדים המסורתיים אל היהדות ובכך "להחזיר עטרה ליושנה".[2] יחד עם שמרנות חברתית ודתית, המפלגה תומכת במדינת הלכה.[1][2] כמו כן ש"ס מתמידה להציג עצמה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית, המעמידה את האינטרסים של המעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים בראש מעייניה.[3]
גישת המפלגה בשאלת מסירת שטחים הייתה נתונה לתנודתיות מסוימת. בעוד שבהצבעה בכנסת על הסכם אוסלו א' נמנעו חבריה, המפלגה התנגדה לחתימה על הסכם אוסלו ב', למשא ומתן הישראלי-פלסטיני בקמפ דייוויד 2000 ולתוכנית ההתנתקות. גם בעמדותיו של המנהיג הרוחני של התנועה, הרב עובדיה יוסף, ניתן לראות קו דומה. בעוד הרב יוסף הביע בפסק הלכה מ־1980 תמיכה בהשבת שטחים בהסכם השלום בין ישראל למצרים בנימוק של פיקוח נפש, אך בימי הסכמי אוסלו הביע התנגדות רפה שהפכה תקיפה יותר עם הזמן.[20]
בשנת 2010 ש"ס אימצה את אמנת ירושלים, אמנה שגובשה ב־2004 על ידי כלל המפלגות הציוניות בישראל, והצטרפה להסתדרות הציונית העולמית.[21]
על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה: "התנועה דוגלת בקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ושואפת לקבץ בה את יהודי העולם. מבחינה ביטחונית-מדינית המפלגה תומכת בהסדרי שלום עם מדינות ערב תוך שמירה על ביטחונם של תושבי ישראל, אך עם זאת מתנגדת לחלוקת ירושלים. בשורה של הצבעות מפתח בסוגיות מדיניות היא הפגינה קו ניצי ימני."[22]
כמקובל במפלגות החרדיות, המפלגה אינה מציבה נשים ברשימתה לכנסת. עם זאת, לקראת הבחירות לכנסת העשרים יזם אריה דרעי הקמת מועצת נשים מייעצת, בראשות עדינה בר שלום, בתו של הרב יוסף, ויפה דרעי, אשתו של היו"ר דרעי.[23]
ב־1993 הקימה התנועה ביטאון בשם "יום ליום", שנועד להביע השקפה התואמת גם את דעתו של הרב עובדיה יוסף. העיתון נמכר ב־2017 לידי נעמה עידן, והמפלגה הקימה ביטאון חדש - "הדרך".[24]
ראשי המפלגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מספר | שם | התחלת כהונה | סיום כהונה |
|---|---|---|---|
| 1 | נסים זאב | 1982 | 1984 |
| 2 | יצחק חיים פרץ | 1984 | 1990 |
| 3 | אריה דרעי | 1990 | 1999 |
| 4 | אלי ישי | 1999 | 2012 |
| 5 | טריומווירט של אריאל אטיאס, אריה דרעי ואלי ישי | 2012 | 2013 |
| (3) | אריה דרעי | 2013 | מכהן |
נציגי ש"ס בכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
|
|---|
 |
נציגי המפלגה, בכל הכנסות, היו רק גברים.
תוצאות בחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בחירות | ראש הרשימה | קולות | אחוז | מושבים | +/- | קואליציה/אופוזיציה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1984 | יצחק חיים פרץ | 63,605 | 3.1 | 4 / 120
|
קואליציה | |
| 1988 | 107,709 | 4.7 | 6 / 120
|
 2
|
קואליציה | |
| 1992 | אריה דרעי | 129,347 | 4.9 | 6 / 120
|
|
קואליציה (1992-1994) |
| אופוזיציה (1994-1996) | ||||||
| 1996 | 259,796 | 8.5 | 10 / 120
|
4
|
קואליציה | |
| 1999 | 430,676 | 13 | 17 / 120
|
7
|
קואליציה (1999-2000) | |
| אופוזיציה (2000-2001) | ||||||
| קואליציה (2001-2003) | ||||||
| 2003 | אלי ישי | 258,879 | 8.22 | 11 / 120
|
 6
|
אופוזציה |
| 2006 | 299,054 | 9.53 | 12 / 120
|
1
|
קואליציה | |
| 2009 | 286,300 | 8.49 | 11 / 120
|
1
|
קואליציה | |
| 2013 | 331,868 | 8.75 | 11 / 120
|
|
אופוזציה | |
| 2015 | אריה דרעי | 241,613 | 5.73 | 7 / 120
|
4
|
קואליציה |
| 2019 | 258,275 | 5.99 | 8 / 120
|
1
|
בחירות בזק | |
| 2019 ב' | 329,834 | 7.44 | 9 / 120
|
1
|
בחירות בזק | |
| 2020 | 352,842 | 7.69 | 9 / 120
|
|
קואליציה | |
| 2021 | 316,008 | 7.17 | 9 / 120
|
|
אופוזציה | |
| 2022 | 392,964 | 8.25 | 11 / 120
|
2
|
קואליציה |
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2018 יצא לאקרנים הסרט "הבלתי רשמיים" בבימויו של אלירן מלכה המבוסס על סיפור ההקמה של המפלגה.[26] ניסים זאב, ממייסדי התנועה, יצא נגד הסרט וטען שנעשה עוול היסטורי משום שלא הוזכר בסרט.[27]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנחם רהט, ש"ס, הרוח והכוח: איך ניצחה ש"ס את הפוליטיקה הישראלית, הוצאת אלפא תקשורת, 1998.[28]
- אביעזר רביצקי, ש"ס - היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד, 2006, ISBN 9651317868.
- ריקי טסלר, בשם השם - ש"ס והמהפכה הדתית, הוצאת כתר, 2003.
- יואב פלד, ש"ס - אתגר הישראליות, הוצאת תפו"ח מבית ידיעות אחרונות, 2001.
- נסים לאון 'מה שם ייקרא לתופעה שאין יודע מי קבע אותה ולמה?': לשאלת התפתחותה של החרדיות המזרחית בישראל, עיונים 16, 2006, עמ' 85 - 107.
- בתיה זיבצנר ודוד להמן, ש"ס כאתגר - יצירת יהדות ישראלית חדשה, הוצאת רסלינג, 2010.[29]
- גד ברזילי, אחרים בתוכנו: משפט וגבולות פוליטיים לקהילה החרדית עיוני משפט כ"ז עמ' 587.
- נסים ליאון, "הגישה הממלכתית של ש"ס ומשמעותה", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010
- נסים ליאון, הפוסק כתועמלן: הלכה ופופוליזם ביהדות המזרחית בת זמננו, עיונים 20, 2010, הוצאת מכון בן-גוריון, עמ' 337 - 359.
- דני פילק, אנחנו העם (אתם לא!): פופוליזם מכיל ופופוליזם מדיר בישראל, עיונים 20, 2010, הוצאת מכון בן-גוריון עמ' 28 - 48.
- נסים ליאון, ש"ס, הרב עובדיה יוסף והתהליך המדיני, עיונים 21, 2011, הוצאת מכון בן-גוריון, עמ' 172 - 189.
- ענת פלדמן, 'להחזיר עטרה ליושנה' או 'שינוי עטרה ישנה' - תפקיד מנהיגות חרדיות מזרחיות על פי תנועת ש"ס, מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2017
- נסים ליאון ויאיר אטינגר, באין רועה: ש"ס וההנהגה החרדית-מזרחית אחרי עידן הרב עובדיה יוסף, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2018
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מפלגת ש"ס, באתר רשם המפלגות
- סיעת ש"ס בכנסת העשרים וארבע, באתר הכנסת
תנועת ש"ס, דף שער בספרייה הלאומית
מפלגת ש"ס, ברשת החברתית פייסבוק
מפלגת ש"ס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מפלגת ש"ס, ביישום טלגרם
מפלגת ש"ס, סרטונים בערוץ היוטיוב- מפלגת ש"ס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שידורי וידאו של מפלגת ש"ס, באתר ערוץ הכנסת
- מפלגת ש"ס, באתר כנסת פתוחה
חכ"ל נסים זאב - מקימים את מפלגת ש"ס (חלק 1), סרטון בערוץ "מוזיאון הכנסת", באתר יוטיוב (אורך: 02:38)
כתבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי אלוש ויוסי אליטוב, "בן פורת יוסף" - חייו משנתו ומהלכיו הפוליטיים של הרב עובדיה יוסף, באתר nrg, 19 באוקטובר 2004
- אבישי בן חיים, תקציר המיתולוגיה הש"סניקית, באתר nrg, 19 במאי 2005
- גד ברזילי, ש"ס: אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה, באתר ynet, 26 בדצמבר 2008
- נסים ליאון, "ש"ס מול מזרח נתניה", באתר מוסף שבת, 5 בינואר 2011
- יצחק הורוויץ, משואה פוליטית: פורץ הדרך הש"סית ניסים זאב, באתר בחדרי חרדים, 23 באפריל 2015
חגי עמית, "סוף המהפכה המזרחית": האם ש"ס תיעלם או תפתיע ב-9 באפריל?, באתר TheMarker, 20 בינואר 2019- ליאור דטל, יש תורה, אבל אין קמח: מה קרה לילדים ברשת החינוך של ש"ס?, באתר TheMarker, 3 ביוני 2021
- יוני מצליח, דרעי ורשת החינוך של ש"ס לא דאגו לנו או להורינו. הם דאגו לש"ס, באתר הארץ, 1 בפברואר 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Knesset Elections 2021: A Guide to Israel's Political Parties, Israel Policy Forum, 10 במרץ 2021
- ^ 1 2 3 4 Israel Political Parties: Shas, Jewish Virtual Library
- ^ 1 2 מעריב אונליין, ש"ס: הרשימה המלאה של המפלגה בדרך לבחירות 2021, באתר מעריב אונליין, 31 בינואר 2021
- ^ שמה המלא של המפלגה בתגובת היועץ המשפטי לממשלה והרשות להגנת הפרטיות לעתירה שהוגשה כנגד המפלגה, באתר "העין השביעית", 16 בפברואר 2020
- ^ על פי דבריה של ד"ר ענת פלדמן, בסרטו של ניסים מוסק, מבט שני - "בין לינדנשטראוס לש"ס" (18 בינואר 2012), הרב נסים זאב החליט להקים בית ספר לבנות מזרחיות; כשניסה לגייס מימון מעיריית ירושלים הוא נענה שם על ידי פקיד שאמר לו כי "ללא כוח פוליטי לא ניתן לגייס מימון ותמיכה להקמת בית ספר". אירוע זה הביא להקמת תנועת ש"ס כרשימה מוניציפלית בירושלים
- ^ צוות המשרוקית של גלובס, האם ש"ס אחראית להסכמי אוסלו? | המשרוקית של גלובס, באתר גלובס, 3 ביוני 2019
- ^ ש"ס, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ קובי נחשוני, מפשילים שרוולים: הליטאים נגד הספרדים, באתר ynet, 24 בינואר 2010
- ^ הקרב על ש"ס הסתיים בפשרה: הנהגה משולשת, באתר וואלה, 17 באוקטובר 2012
- ^ קובי נחשוני, דרעי מונה ליו"ר ש"ס: "נהיה אופוזיציה לוחמת", באתר ynet, 3 במאי 2013
- ^ יאיר אטינגר, אלי ישי הכריז על הקמת מפלגה חדשה; "נזכה ביותר מ-10 מנדטים", באתר הארץ, 15 בדצמבר 2014
- ^ ישי כהן, אלי ישי פרש מש"ס: "אני עוזב את המפלגה, לא את הדרך", באתר כיכר השבת, 15 בדצמבר 2014
- ^ עמית סגל ויאיר שרקי, הקלטת שמסעירה את ש"ס: "דרעי גנב ורשע, לא אבגוד בישי", באתר מאקו, 28 בדצמבר 2014
- ^ עמית סגל ויאיר שרקי, כתב לענייני דתות, בעקבות חשיפת הקלטת בחדשות 2: דרעי הציע שיתפטר מש"ס, בקשתו נדחתה, באתר מאקו, 29 בדצמבר 2014
- ^ יאיר אטינגר, מועצת החכמים של ש"ס דחתה את התפטרות דרעי; טיוטת מכתב התמיכה בו הוכנה מראש, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2014
- ^ גבי שניידר, ביבי צריך אריה חזק: ש"ס חשפה את קמפיין הבחירות, באתר Hidabroot, 5 בינואר 2019
- ^ ישי כהן, במסגרת הסדר טיעון: אריה דרעי הודה והורשע בעבירות מס, באתר כיכר השבת, 25 בינואר 2022
- ^ תומכי דרעי: אלו המנהיגים החדשים של ש"ס, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 17 באפריל 2023
- ^ אטילה שומפלבי, ש"ס חתמה על הסכם; העבודה מתחילה מו"מ, באתר ynet, 23 במרץ 2009
- ^ בני בראון, היהדות החרדית והמדינה, 2015
- ^ הרב יוסף אישר הצטרפות ש"ס להסתדרות: היש ציוני ממני?, באתר הארץ, 19 בינואר 2010
- ^ ש"ס, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ^ צבי שיימן, לא נבחרת, רק מייעצת: ש"ס מקימה מועצת נשים, באתר "סרוגים", 14 בדצמבר 2014
- ^ ישי כהן, "דבר האבד": העיתון החדש של ש"ס - 'הדרך', באתר כיכר השבת, 30 ביולי 2017
- ^ מורן אזולאי, אחרי שהודה בעבירות מס: דרעי התפטר מהכנסת, באתר ynet, 23 בינואר 2022
- ^ ציון נאנוס, "הבלתי רשמיים" - הסרט על ש"ס, באתר מאקו, 25 ביולי 2018
- ^ "עשה עוול היסטורי": איום בתביעה נגד יוצר הסרט 'הבלתי רשמיים', באתר "סרוגים", 2 באוגוסט 2018
- ^ ש"ס נגד המערכת המשפטית, באתר גלובס, 15 בנובמבר 1998
- ^ הספר יצא תחילה לאור באנגלית:
David Lehmann and Batia Siebzehner, Remaking Israeli Judaism: The Challenge of Shas. Oxford University Press, 2006 ISBN 1850658196, ISBN 0195306937.
- מפלגת ש"ס
- ישראל: מפלגות
- סיעות בכנסת
- יהדות חרדית בישראל
- מפלגות ציוניות
- מפלגות שמרניות
- עובדיה יוסף
- הרב שך
- ספרדים ועדות המזרח בארץ ישראל
- ישראל: מפלגות עדתיות
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-22
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-23
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-24
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-25
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-27
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-28
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-29
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-31
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-32
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-34
- סיעות החברות בממשלת ישראל ה-35
- מפלגות שהוקמו ב-1982
- מפלגות חרדיות בישראל
- פופוליזם ימני