לדלג לתוכן

האיחוד הלאומי–תקומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האיחוד הלאומי–תקומה
מדינה ישראלישראל ישראל
מייסד חנן פורת, צבי הנדל עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים חנן פורת
צבי הנדל
יעקב כץ (כצל'ה)
אורי אריאל
בצלאל סמוטריץ'
תקופת הפעילות מרץ 1999 – אוגוסט 2023 (כ־24 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אפיון מפלגת ימין דתית-לאומית
אידאולוגיות ציונות דתית[1]
ארץ ישראל השלמה[2]
שמרנות[3]
שוק חופשי[4]
כנסות הכנסת הארבע עשרה ואילך
ממשלות 29,[5] 30, 33, 34, 37
אותיות יט (1999)
ל (2003)
טב (2006, 2013 - 2020)
ט (2009, 2021, 2022)
שיא כוחה 7 מנדטים (2022)
שפל כוחה מנדט אחד (1999)
רשימה פוליטית האיחוד הלאומי (1999–2000, 2009–2013)
איחוד לאומי-ישראל ביתנו (2000–2006)
האיחוד הלאומי-מפד"ל (2006–2009)
הבית היהודי (2013–2019)
איחוד מפלגות הימין (2019)
ימינה (2019–2021)
הציונות הדתית (2021 ואילך)
נוצרה מתוך המפד"ל
מיקום במפה הפוליטית ימין
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת
7 / 120
https://zionutdatit.org.il/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האיחוד הלאומי–תקומה (כיום מוכרת בשם מפלגת הציונות הדתית) היא מפלגת ימין ציונית דתית אשר הוקמה במרץ 1999 על ידי חנן פורת וצבי הנדל אשר פרשו מהמפד"ל במהלך הכנסת הארבע עשרה והקימו את סיעת תקומה.

המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת החמש עשרה ברשימה משותפת עם מפלגת מולדת וחרות - התנועה הלאומית תחת השם האיחוד הלאומי, והשם אומץ לשם המפלגה בעקבות היותה מזוהה איתו.

בכל מערכות הבחירות שמאז הקמתה חברה המפלגה למפלגות אחרות והתמודדה במסגרת רשימה מאוחדת. החל מהבחירות לכנסת העשרים וארבע מותגה מחדש בשם "הציונות הדתית".

הכנסת הארבע עשרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 מרץ 1999, בשלהי הכנסת הארבע עשרה פרשו חברי הכנסת חנן פורת וצבי הנדל מהמפד"ל, בעקבות חתימת הסכם ואי בסוף 1998 ולקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה, שנועדו להתקיים כעבור כחודשיים. השניים מקימים סיעה בשם "אמונים", אך ב-17 במרץ השם משונה לתקומה. המייסדים הקימו למפלגה החדשה גם מזכירות, בת 70 חברים כיום, שתקבל את ההחלטות. בנוסף הוקמה ועדת רבנים שכללה את הרבנים דב ליאור, זלמן מלמד וחיים שטיינר.

הכנסת החמש עשרה (1999–2003)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמליל ששימש את המפלגה בעבר

במהלך הבחירות לכנסת החמש עשרה התמודדה המפלגה פעולה ברשימת האיחוד הלאומי, יחד עם מולדת של רחבעם זאבי ובני אלון, שהוקמה ב-1988 ועם חרות - התנועה הלאומית, שהוקמה כחודש קודם לכן על ידי בני בגין ומיכאל קליינר שפרשו מהליכוד. האיחוד נועד להוות סיעה משמעותית בכנסת, שתמנע מהליכוד בראשות בנימין נתניהו, להוסיף ולוותר על שטחים מארץ ישראל, כפי שכבר עשה לדעתם בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה, בהסכם ואי.

בבחירות עצמן הפסיד נתניהו לאהוד ברק וגם הרשימה המאוחדת נכשלה יחסית לציפיותיה וזכתה ב-4 מושבים בלבד בכנסת, מהם אחד בלבד לתקומה. בעקבות זאת, כמה חודשים אחרי הבחירות, באוקטובר 1999 פרש חנן פורת מהכנסת ופינה מקום לצבי הנדל. תקומה, כחלק מרשימת האיחוד הלאומי, עברה עימה את כל תהפוכות הכנסת החמש עשרה: תחילה היא נותרה באופוזיציה לצד של הליכוד. ב-1 בפברואר 2000 היא חברה למפלגת ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן, ליצירת סיעה חדשה - איחוד לאומי-ישראל ביתנו. וכעבור שנה, במרץ 2001 היא הפכה לחלק מהקואליציה, כחלק מסיעת האיחוד הלאומי–ישראל ביתנו, אחרי הקמת ממשלת שרון הראשונה.

ב-17 באוקטובר 2001 נרצח רחבעם זאבי על ידי מחבל פלסטיני מהחזית העממית, במלון הייאט במזרח ירושלים. מחליפו של זאבי בכנסת היה אורי אריאל, חבר הכנסת השני מטעם תקומה בתוך ההאיחוד הלאומי-ישראל ביתנו. כחצי שנה אחרי הרצח, ב-14 במרץ 2002, פרשה האיחוד הלאומי–ישראל ביתנו ובתוכה תקומה, מהממשלה ומהקואליציה, תוך שהיא מבקרת בחריפות את מדיניות ההבלגה בה נקטה הממשלה באותה עת למול השתלשלות אירועי האינתיפאדה השנייה. כשבועיים אחרי הפרישה, ב-27 במרץ אירע הפיגוע במלון פארק בנתניה ויומיים לאחר מכן החל מבצע חומת מגן, אולם האיחוד הלאומי–ישראל ביתנו, לרבות תקומה, נותרה באופוזיציה לממשלת שרון עד תום כהונת הכנסת החמש עשרה.

הכנסת השש עשרה (2003–2006)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות ינואר 2003 זכתה הרשימה המאוחדת תחת השם "האיחוד הלאומי" ב-7 מושבים בכנסת, מהם שניים לתקומה (הנדל ואריאל). האיחוד הלאומי הצטרפה לקואליציה ונציגיה בממשלת שרון השנייה, שהוקמה בפברואר 2003, היו בני אלון וליברמן, מטעם שני המרכיבים האחרים של הרשימה המאוחדת ולא מטעם תקומה. בראשית יוני 2004, לקראת ולצורך השגת רוב בהצבעה בממשלה על תוכנית ההתנתקות, פיטר ראש-הממשלה שרון את ליברמן ואלון, שניים מהמתנגדים לה ובעקבות הפיטורין פרשה האיחוד הלאומי, לרבות תקומה, מהקואליציה. ב-6 ביוני 2004 אושרה תוכנית ההתנתקות בממשלה, לאור הרוב שנוצר בה לאחר פיטורי שני שרי האיחוד הלאומי. האיחוד הלאומי נותרה לאחר מכן באופוזיציה עד תום תקופת כהונת הכנסת השש עשרה, כאשר לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה פרשה ממנה ישראל ביתנו, שהחליטה לרוץ בנפרד.

הכנסת השבע עשרה (2006–2009)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיחוד הלאומי החלה את המירוץ בבחירות לכנסת השבע עשרה כשהיא כוללת בששת המקומות הראשונים ברשימתה שני נציגים מכל אחת מהמפלגות שהרכיבו אותה - מולדת, ציונות דתית לאומית מתחדשת ותקומה (הנדל ואריאל). עם זאת, לאחר לחצים מצד רבנים ותנועות ציבוריות של פעילי ימין הוסכם ב-9 בפברואר 2006 על רשימה משותפת של האיחוד הלאומי והמפד"ל.

בבחירות שנערכו במרץ 2006, ניצחה מפלגת קדימה בראשות אהוד אולמרט, שירש את אריאל שרון חודשיים קודם לכן, בעיצומה של מערכת הבחירות, בעקבות האירוע המוחי שאירע לשרון. רשימת האיחוד הלאומי - מפד"ל לא עמדה בציפיות מרכיביה וזכתה בתשעה מושבים בכנסת, בלבד, מהם שניים לנציגי תקומה (הנדל ואריאל). האיחוד הלאומי - מפד"ל התייצבה באופוזיציה, לצידה של מפלגת הליכוד המצומקת (12 מושבים בלבד).

הכנסת השמונה עשרה (2009–2013)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה בפברואר 2009 החליטו תקומה ומולדת להתאחד עם המפד"ל, ליצירת מפלגה חדשה - הבית היהודי, שאמורה הייתה להתמקד בנושאי ערכים וחינוך ופחות בנושא ארץ ישראל השלמה[6][7] מלאכת הכנת הרשימה החדשה הופקדה בידי ועדה ציבורית עצמאית,[8] אולם לאחר פרסום הרשימה המיועדת לכנסת וערב סגירת רשימות המועמדים פרשו ממנה חברי הכנסת של "האיחוד הלאומי" (מפלגת מולדת ותקומה). הם טענו שהוועדה המסדרת מעלה בתפקידה בכך שכללה את כל חברי הכנסת של המפד"ל ברשימה הסופית, בעוד רק אחד מחברי האיחוד הלאומי הוצב בין עשרת המועמדים הראשונים. תקומה ומולדת הפורשות, נשארו לפיכך עם השם "האיחוד הלאומי", בעוד המפד"ל רצה בנפרד בשם "הבית היהודי". מפלגת התקווה, שבראשה עמד אריה אלדד, שפרש קודם לכן מהאיחוד הלאומי, חזרה והצטרפה אל תקומה ומולדת וכמו כן הצטרפה גם מפלגת ארץ ישראל שלנו של הרב שלום דב וולפא וברוך מרזל.[9] בראש רשימת האיחוד הלאומי החדשה - ישנה הזו הוצב הפעם יעקב כץ (כצל'ה) שהיה חבר תקומה.

בבחירות עצמן זכתה הרשימה ב-4 מושבים בכנסת, אחד יותר מהבית היהודי, כאשר נציגי תקומה הם יעקב כץ (כצל'ה) ואורי אריאל. לאחר הקמת ממשלת נתניהו השנייה נשארה הסיעה כולה באופוזיציה, בעוד הבית היהודי וגם כן ישראל ביתנו מצטרפים לממשלה.

אורי אריאל היה יושב ראש הועדה לביקורת המדינה,[10] יושב ראש ועדת משנה לעניין מפוני גוש קטיף וצפון השומרון והיה בין השאר גם חבר בוועדה למינוי שופטים, חבר וועדת הכספים. האיחוד הלאומי כולו וגם אורי אריאל לבדו, דורגו במקום הגבוה ביותר במדד הפעילות הלאומית, בדו"ח החצי-שנתי שמפרסם ארגון מטות ערים, עם ציון ממוצע של מעל 95.[11]

בנוסף לפעילות בכנסת, תמכה המפלגה בארגוני הימין הבאים באופן פעיל: הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, החזית הכתומה וארגון זכויות האדם ביש"ע. ארגונים אלה מוקדשים להגנה על זכויותיהם של המתנחלים ומפוני גוש קטיף וצפון השומרון.

לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורי אריאל – ראש המפלגה עד 2019

ב-18 באוקטובר 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה התפצלה "האיחוד הלאומי" שוב. שניים מהח"כים (אריאל וכץ, בפועל מפלגת תקומה) חתמו על הסכם ריצה משותפת עם מפלגת הבית היהודי בבחירות לכנסת ה-19, אך אריה אלדד ("התקווה") ומיכאל בן-ארי ("ארץ ישראל שלנו") פרשו, הקימו רשימה חדשה בשם עוצמה לישראל[12][13] והחליטו לרוץ בנפרד. במקביל, ביקשה תקומה מרשם המפלגות לשנות את שמה הרשמי להאיחוד הלאומי-תקומה[14] בקשה שאושרה רשמית סמוך למועד הגשת הרשימות.

ב-29 בנובמבר 2012 הגיעו אנשי המפד"ל (הבית היהודי) ותקומה להסכם מפורט וסופי שהשלים את ההסכם שנחתם חודש קודם לכן, לרוץ במשותף בבחירות לכנסת התשע העשרה. על פי ההסכם נפתלי בנט ישמש כראש הסיעה המאוחדת תחת השם "הבית היהודי" ואנשי תקומה יקבלו ארבעה מקומות בעשירייה הראשונה. בבחירות זכתה הבית היהודי ב-12 מנדטים, 4 מהם נציגי האיחוד הלאומי - תקומה.

הכנסת העשרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההכרזה על הקדמת הבחירות, החלו דיונים בסיעה לגבי שיתוף פעולה מחודש עם הבית היהודי, או חיבור למפלגתו החדשה של אלי ישי. חברי הכנסת ורבני המפלגה לא הגיעו להכרעה, והחליטו להעביר את ההכרעה למרכז המפלגה, שהכריע בהצבעה על חבירה לבית היהודי. עם זאת, מספר מחברי המרכז החליטו לחבור למפלגתו של ישי (בהם הרב דוב ליאור וכן הרב שלמה אבינר, שלקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הביע תמיכה במפלגת הבית היהודי).[15] בבחירות לכנסת ה-20 זכתה רשימת הבית היהודי ב-8 מנדטים, 2 מהם נציגי האיחוד הלאומי - תקומה[16]

משנת תשע"ה[17] עומד הרב שטיינר בראש וועד רבני המפלגה, ולצדו הרב דוד חי הכהן, הרב איסר קלונסקי, הרב גדעון פרל, הרב חיים ירוחם סמוטריץ' והרב שמעון כהן.

תוכנית ההכרעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2017 אישרה ועידת המפלגה את "תוכנית ההכרעה" של בצלאל סמוטריץ'. התוכנית מציעה פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולפיה יוקמו ביהודה ושומרון שישה אזורי ממשל מוניציפלי שייבחרו בידי הפלסטינים שם. תושבי האזור יוכלו לקבל סיוע כדי להגר למדינות ערב. אם יישארו ויפעילו אלימות הם יטופלו בידי כוחות הביטחון "בעוצמה גדולה מכפי שאנו עושים כיום".[18]

לפי התכנית, שלום אמיתי ובר קיימא יושג באמצעות נקיטת מספר צעדים במקביל:

  1. סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל
  2. יישום הריבונות הישראלית בכל רחבי יהודה ושומרון, בפרט באמצעות הקמת יישובים נוספים שבהם מאות אלפי מתיישבים
  3. פירוק הרשות הפלסטינית.[19]

לפי התכנית יוצע לפלסטינים תושבי יהודה ושומרון לקבל את השלטון הישראלי וליהנות ממלוא זכויות האזרח למעט הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת, תמורת הסכמתם לוותר על מימוש שאיפה לאומית. כל תושב שלא יהיה מעוניין בכך, יקבל סיוע להגר למדינה ערבית שבמסגרתה יוכל לממש את שאיפתו הלאומית, או לכל מדינה אחרת. כלפי אלו שינקטו בפעולות טרור תינקט התמודדות נחושה שתוביל לייאוש מחזון המדינה הפלסטינית ולדעיכת המוטיבציה לטרור (כפי שלאחר מלחמת העצמאות קיבלו ערביי ישראל את השלטון הישראלי כעובדה מוגמרת) עוד לפי התכנית, יינתן לערביי יהודה ושומרון ממשל עצמי, שיחולק לשישה ממשלים מוניציפליים אזוריים שייבחרו בבחירות דמוקרטיות.[19]

התכנית שוללת את הטענה שיישום התכנית יהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד, בנימוק שהיא מהווה את הרע במיעוטו ומעניקה לפלסטינים את מירב הזכויות הדמוקרטיות, הרבה יותר מאשר הם צפויים לזכות בכל הסדר אחר. בטווח הארוך מציעה התוכנית לאפשר לפלסטינים שיחפצו בכך ליישם את זכותם לבחור ולהיבחר לפרלמנט ריבוני דרך הפרלמנט הירדני, או לקבל אזרחות מלאה במדינת ישראל לאחר תקופה בה יוכיחו את נאמנותן למדינה.[19]

הבחירות לכנסת ה-21

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש המפלגה הנוכחי – בצלאל סמוטריץ'

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 התמודד ח"כ בצלאל סמוטריץ על תפקיד יו"ר המפלגה וניצח את היו"ר המכהן, אורי אריאל, בבחירות במרכז המפלגה.[20] לאחר הדחתו פרש אריאל מהחיים הפוליטיים היות שהכריז כי יתמודד רק על תפקיד יושב ראש המפלגה ולא על מקום ברשימה לכנסת.[21]

לקראת משא ומתן, הושג הסכם בין מפלגת הבית היהודי בראשות היו"ר הטרי רפי פרץ לבין סמוטריץ' על ריצה משותפת גם בבחירות אלה.[22] סוכם כי במקומות האי-זוגיים ברשימה יוצבו נציגים של הבית היהודי ובמקומות הזוגיים נציגים של האיחוד הלאומי-תקומה. בראש הרשימה יעמוד פרץ. סמוטריץ' יוצב שני אך יבחר ראשון תפקיד בממשלה ובכך יהיה לשר הבכיר בין השניים. אם תקבל הרשימה רק תפקיד אחד בממשלה תתקיים רוטציה על התפקיד בין שניהם. אם תזכה הרשימה במספר מושבים אי זוגי תתקיים רוטציה בין נציגי שתי המפלגות על מושב. כן הוחלט ש"כל ההחלטות יתקבלו בהסכמת שני הצדדים וחלוקת כל התפקידים יהיה באופן שוויוני על ידי יושב ראש שתי המפלגות".[23] בהמשך צורפו לרשימה גם נציגי עוצמה יהודית והוצבו במקום החמישי והשמיני. הרשימה המאוחדת נקראה איחוד מפלגות הימין.

בבחירות אלו קיבלה הרשימה כולה 5 מנדטים ונכנסו לכנסת העשרים ואחת שני נציגים של האיחוד הלאומי - תקומה.

הבחירות לכנסת ה-22 וה-23

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת ה-22 בספטמבר 2019 התמודדה המפלגה כחלק מרשימת ימינה בראשות איילת שקד וקיבלה שני מנדטים (סמוטריץ' וסופר) מתוך שבעה לרשימה. ימינה התפרקה מיד אחרי הבחירות לסיעת הימין החדש וסיעת "הבית היהודי-האיחוד הלאומי".[24] בכנסת זו לא הוקמה ממשלה חדשה והממשלה הקודמת המשיכה לכהן כממשלת מעבר. בחודש יוני התפטר אורי אריאל מתפקידו כשר החקלאות[25] ובמקומו נכנס לממשלה סמוטריץ' שמונה לשר התחבורה וחבר הקבינט המדיני ביטחוני.[26]

בבחירות לכנסת ה-23 שנערכו במרץ 2020 התמודדה המפלגה שוב ברשימת "ימינה" שהקמה מחדש, כשהפעם בראשה נפתלי בנט.[27] רשימת "ימינה" זכתה לשישה מנדטים, מתוכם שניים למפלגת "האיחוד הלאומי - תקומה".

הבחירות לכנסת ה-24

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמליל המפלגה לאחר מיתוגה מחדש בשם "הציונות הדתית"

לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, הכריז סמוטריץ על התמודדות ברשימת "הציונות הדתית", שתתמודד בנפרד מימינה ושמטרתה לייצג את ערכי הציונות הדתית.[28] בנוסף הכריז כי ברצונו לבצע מיזוג מלא עם מפלגת הבית היהודי על בסיס מתווה שנחתם בעבר עם הרב רפי פרץ, וקרא לביצוע פריימריז פתוחים לשם כך.[29] לקראת הגשת רשימת המפלגה, הודיעה "הציונות דתית" כי ישולבו ברשימתה לכנסת נציגים ממפלגות עצמה יהודית ונעם.[30]

הבחירות לכנסת ה-25

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמליל המפלגה בבחירות לכנסת העשרים וחמש
ערך מורחב – הבחירות המקדימות במפלגת הציונות הדתית (2022)

לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש קיימה המפלגה לראשונה בתולדותיה בחירות מקדימות בקרב כלל מתפקדי המפלגה. המפלגה, תחת השם הציונות הדתית, התמודדה לכנסת ברשימה משותפת עם עוצמה יהודית ונעם. הרשימה זכתה ב-14 מנדטים, בהם שבעה לאיחוד הלאומי - תקומה.

באוגוסט 2023 חתם יו"ר המפלגה, בצלאל סמוטריץ על הסכם מיזוג מפלגות עם חגית משה, יו"ר מפלגת הבית היהודי. על פי ההסכם מפלגת הבית היהודי תתמזג לתוך מפלגת האיחוד הלאומי–תקומה. מוסדות הבית היהודי יפורקו, ושמונים חברי המרכז של הבית היהודי יצורפו למרכז מפלגת האיחוד הלאומי–תקומה, ושם המפלגה יהיה "מפד"ל – הציונות הדתית".[31] מרכז הבית היהודי ומרכז האיחוד הלאומי–תקומה אישרו את ההסכם,[32][33] אך נכון לינואר 2024 לא נעשו צעדים נוספים לקראת איחוד, פרט להגשת רשימה מאוחדת לעיריית ירושלים.[34]

מצע המפלגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצע מפלגת הציונות הדתית מתמקד בציונות, בלאומיות, באחדות ושלמות העם והארץ ובקשר עם המסורת וההיסטוריה היהודית.[35] בכלל זה תומכת המפלגה בחיזוק הזהות היהודית-דתית של המדינה, בעידוד עלייה יהודית ובצמצום ההגירה הלא יהודית, בחיזוק ההתיישבות היהודית ביו"ש, בגליל ובנגב, בצמצום יכולת ההתערבות של מערכת המשפט בהחלטות הממשלה, בקידום פטור מגיוס לתלמידי ישיבה ועידוד השתלבות של חרדים בשוק העבודה, ובהפרדת החינוך הדתי מהחינוך הממלכתי הן מבחינת תכנים והן מבחינת תקציבים.

מבנה המפלגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת המפלגה לכנסת נבחרה עד הבחירות לכנסת ה-25 על ידי 129 חברי מרכז המפלגה.[36] החל מהבחירות לכנסת ה-25 הרשימה נבחרת על ידי מתפקדי המפלגה.

מזכ"ל המפלגה הראשון היה נחי אייל, שכיהן בתפקיד עד 2014, אז הוחלף על ידי אופיר סופר.[37] לאחר הבחירות לכנסת ה-21, בעקבות היבחרו של סופר לכנסת נבחר סגנו יהודה ולד לתפקיד המזכ"ל.

נציגי המפלגה בכנסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה
כנסת מושבים חברי כנסת הערות
הכנסת ה-14 (1996)
2 / 120
חנן פורת, צבי הנדל
הכנסת ה-15 (1999) במסגרת האיחוד הלאומי עם הקמת הסיעה:
1 / 120
עם תם הכהונה:
2 / 120
(מתוך 4 לרשימה כולה)
חנן פורת, צבי הנדל, אורי אריאל
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת האיחוד הלאומי
2 / 120
(מתוך 7 לרשימה כולה)
צבי הנדל, אורי אריאל
  • רשימת כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן.
הכנסת ה-17 (2006) במסגרת האיחוד הלאומי והמפד"ל
2 / 120
(מתוך 9 לרשימה כולה)
צבי הנדל, אורי אריאל
  • רשימת כלל מועמדי האיחוד הלאומי והמפד"ל, ראו כאן.
הכנסת ה-18 (2009) במסגרת האיחוד הלאומי
2 / 120
(מתוך 4 לרשימה כולה)
יעקב כץ (כצל'ה), אורי אריאל
  • רשימת כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן.
הכנסת ה-19 (2013) במסגרת הבית היהודי עם הקמת הסיעה:
4 / 120
עם תם הכהונה:
5 / 120
(מתוך 12 לרשימה כולה)
אורי אריאל, אלי בן-דהן, זבולון כלפא, אורית סטרוק, הלל הורוביץ
הכנסת ה-20 (2015) במסגרת הבית היהודי
2 / 120
(מתוך 8 לרשימה כולה)
אורי אריאל, בצלאל סמוטריץ'
הכנסת ה-21 (2019) במסגרת איחוד מפלגות הימין
2 / 120
(מתוך 5 לרשימה כולה)
בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר
  • רשימת כלל מועמדי איחוד מפלגות הימין, ראו כאן.
הכנסת ה-22 (2019) במסגרת ימינה
2 / 120
(מתוך 7 לרשימה כולה)
בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר
  • רשימת כלל מועמדי ימינה, ראו כאן.
הכנסת ה-23 (2020) במסגרת ימינה
2 / 120
(מתוך 6 לרשימה כולה)
בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר
  • רשימת כלל מועמדי ימינה, ראו כאן.
הכנסת ה-24 (2021) במסגרת הציונות הדתית עם הקמת הסיעה:
4 / 120
(מתוך 6 לרשימה כולה)
עם תם הכהונה:
5 / 120
(מתוך 7 לרשימה כולה)
בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדיגר, שמחה רוטמן, אורית סטרוק, אופיר סופר
הכנסת ה-25 (2022) במסגרת הציונות הדתית
7 / 120
(מתוך 14 לרשימה כולה)
בצלאל סמוטריץ', אופיר סופר, אורית סטרוק, שמחה רוטמן, מיכל וולדיגר, אוהד טל, משה סולומון, צבי סוכות

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יהודה שלזינגר, Yamina's chief to challenge Netanyahu in upcoming election, Israel Hayom, ‏24 בדצמבר 2020
  2. ^ תוכנית ההכרעה הישראלית, באתר האיחוד הלאומי (ארכיון)
  3. ^ ג'רמי שרון, Court rules online civil marriages valid, upending Israel’s religious status quo, The Times of Israel, ‏10 ביולי 2022
  4. ^ אתר למנויים בלבד רויטרס, רונית דומקה, סמוטריץ' ב"וול סטריט ג'ורנל": "נקרב את ישראל למודל הכלכלי האמריקאי", באתר TheMarker‏, 28 בדצמבר 2022
  5. ^ הייתה חברה בקואליציה; חברותיה לסיעה המשותפת האיחוד הלאומי יוצגו בממשלה.
  6. ^ נדב שרגאי, אחרי 52 שנה תנועת המפד"ל יורדת מהבמה ההיסטורית, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2008
  7. ^ חזקי ברוך, מרכז מפלגת תקומה אישר הערב ברוב קולות את ההחלטה על פירוק המפלגה ואת הצטרפותה למפלגה החדשה של איחוד מפלגות הימין, באתר ערוץ 7, י"ט בחשוון ה'תשס"ט.
  8. ^ מרב דוד, מפלגת ימין חדשה במקום האיחוד הלאומי-מפד"ל, באתר nrg‏, 3 בנובמבר 2008
  9. ^ מפלגת ימין קמה לתחייה - "ארץ ישראל שלנו", באתר וואלה, 15 בדצמבר 2008
  10. ^ מורן אזולאי, זעם באופוזיציה: ח"כ מהימין ראש ועדת הביקורת, באתר ynet, 15 במאי 2012
  11. ^ עמיחי רובין, ‏דו"ח מטות ערים: מי הח"כים הכי פעילים למען ארץ ישראל?, באתר "סרוגים", 7 באוגוסט 2012
  12. ^ אורי פולק, ‏"הבית היהודי" ו"האיחוד הלאומי" חתמו סופית על ריצה משותפת, באתר כיפה, 18 באוקטובר 2012
  13. ^ הציונות הדתית ברשימה אחת: "נביא 15 מנדטים", באתר ynet, 18 באוקטובר 2012
  14. ^ הודעה על שינוי שם מפלגה בפנקס המפלגות, באתר רשם המפלגות.
  15. ^ גיא עזרא, ‏עשרות רבנים מהציונות הדתית הביעו תמיכה במפלגת 'יחד', באתר "סרוגים", 20 בינואר 2015
  16. ^ חנן גרינווד, ‏חברי מרכז תקומה זועמים: פעילי יחד מנסים ליצור פילוג, באתר כיפה, 26 בינואר 2015
  17. ^ לאחר פרישת הרב דב ליאור והרב זלמן מלמד פרסמה המפלגה מודעות להזמנה לכנס ציבורי ובה צוין כי הרב חיים שטיינר הוא ראש רבני מפלגת תקומה
  18. ^ אתר למנויים בלבד יותם ברגר, ועידת מפלגת האיחוד הלאומי אישרה את התוכנית הקוראת לטרנספר לפלסטינים, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2017
  19. ^ 1 2 3 בצלאל סמוטריץ', ‏תוכנית ההכרעה: המפתח לשלום נמצא בימין, השילוח, 6, ספטמבר 2017
  20. ^ גיא עזרא, ‏סמוטריץ' נבחר לראשות האיחוד הלאומי, באתר "סרוגים", 14 בינואר 2019.
  21. ^ יקי אדמקר‏, הדיח את אורי אריאל: סמוטריץ' נבחר לראשות "האיחוד הלאומי", באתר וואלה, 14 בינואר 2019
  22. ^ דני זקן, ‏הסכם איחוד במפלגות הציונות הדתית: הישג לסמוטריץ' מול הבית היהודי, באתר גלובס, 15 בפברואר 2019
  23. ^ יותם ברגר, הבית היהודי והאיחוד הלאומי ירוצו יחד: פרץ יעמוד בראש, סמוטריץ' יהיה השר הבכיר, באתר הארץ, 14 בפברואר 2019.
  24. ^ אנה ברסקי, ‏ימינה מתפרקת: הימין החדש מתפצל מהבית היהודי והאיחוד הלאומי, באתר מעריב אונליין, 17 בספטמבר 2019
  25. ^ יובל קרני ואיתמר אייכנר, שר החקלאות אורי אריאל התפטר מתפקידו, באתר ynet, 10 בנובמבר 2019
  26. ^ נעה לנדאו, נתניהו מינה את פרץ לשר החינוך ואת סמוטריץ' לשר התחבורה ולחבר בקבינט, באתר הארץ, 17 ביוני 2019
  27. ^ אלדר ממן, הימין החדש והאיחוד הלאומי ירוצו יחד, באתר ערוץ 20, 14 בינואר 2020.
  28. ^ בצלאל סמוטריץ' מכריז על הקמת מפלגת הציונות הדתית, 06, בינואר 2021, בדף של בצלאל סמוטריץ' ברשת הפייסבוק.
  29. ^ אמיר אטינגר, ‏סמוטריץ': "בנט משקר, לא היה שיח על מיקומים", באתר "סרוגים", 13 בינואר 2021
  30. ^ חזקי ברוך, סמוטריץ׳ ובן גביר חתמו על הסכם לריצה משותפת, באתר ערוץ 7, 3 בפברואר 2021
  31. ^ חזקי ברוך, הפעם לא בדקה ה-90: הבית היהודי ו"הציונות הדתית" מתמזגות, באתר ערוץ 7, 3 באוגוסט 2023
  32. ^ אריה יואלי, ‏מרכז הבית היהודי אישר את ההסכם לפירוק המפלגה, באתר "סרוגים", 20 באוגוסט 2023
  33. ^ חזקי ברוך, מרכז מפלגת הציונות הדתית אישר את הסכם האחדות עם הבית היהודי, באתר ערוץ 7, 20 באוגוסט 2023
  34. ^ גיא עזרא, ‏נחשפה רשימת המפד"ל – הציונות הדתית בירושלים, באתר "סרוגים", 21 בספטמבר 2023
  35. ^ מצע המפלגה, באתר מפלגת הציונות הדתית
  36. ^ משה ויסטוך, מירב כהן, יהונתן קליין, ‏ברוב מוחץ: בצלאל סמוטריץ' הוא יו"ר האיחוד הלאומי, באתר כיפה, ח בשבט התשעט, 14 בינואר, 2019
  37. ^ חזקי עזרא, אופיר סופר - מזכ"ל האיחוד הלאומי-תקומה, באתר ערוץ 7, 30 ביולי 2014