שביתת הרופאים בישראל (2011)
שביתת הרופאים היא שביתה שיזמה ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) במרץ 2011, במהלך משא ומתן לקראת חתימת הסכם קיבוצי לרופאים במגזר הציבורי. בנוסף לתביעות בנושאי שכר עלו במהלך השביתה תביעות בדבר תנאי עבודה ירודים, שעות עבודה רבות ורצופות ועומס רב על הרופאים. להדגשת הטענה שלא מדובר רק בתביעות שכר, התנהלה השביתה בסיסמה: "להציל את הרפואה הציבורית בישראל".
השביתה החלה ב-5 באפריל 2011, והסתיימה בחתימתו של הסכם קיבוצי כעבור ארבעה וחצי חודשים, ב-25 באוגוסט. עיסוקם של הרופאים בהצלת חיי אדם אינו מאפשר שביתה מלאה, ולכן הייתה זו שביתה חלקית שבמהלכה ננקטו דרכים שונות לשיבוש העבודה, כגון עבודה במתכונת שבת או השבתת שירותים באזור מסוים. נלוו לשביתה צעדי מחאה נוספים, ובהם הפגנות,[1] צעדת מחאה, שביתת רעב והתפטרות המונית.
סכסוך העבודה שבמסגרתו התקיימה השביתה הובא לדיון גם בבית הדין הארצי לעבודה[2] ובבג"ץ,[3] מתוך כוונה לזרז את סיום הסכסוך.
ראשית הסכסוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 ביולי 2000 נחתמו שני הסכמים קיבוציים בין שלושה מעסיקים גדולים של רופאים - מדינת ישראל, שירותי בריאות כללית, והסתדרות מדיצינית הדסה לבין ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: הר"י): הסכם שכר לתקופה שמ-1 ביולי 1998 ועד 31 בדצמבר 2001 והסכם בוררות לתקופה של 10 שנים עד ל-13 ביולי 2010. במסגרת הסכם הבוררות נקבע מנגנון יישוב חילוקי דעות שעיקרו הימנעות משביתה למשך 10 שנים והכרעה במחלוקות בין הצדדים באמצעות בוררות.
באוגוסט 2010, לאחר שפג הסכם הבוררות, החל, ביוזמת הר"י משא-ומתן בין הר"י למעסיקים לקראת גיבושו של הסכם קיבוצי חדש. ב-20 במרץ 2011 הכריזה הר"י על סכסוך עבודה, לאחר שלטענתה מהלכי המשא-ומתן הגיעו למבוי סתום. המשא-ומתן נמשך, אך ללא הצלחה,[4] ובתום זמן ההמתנה הנדרש על פי חוק יישוב סכסוכי עבודה,[5] ב-5 באפריל החלה הר"י בשיבושי עבודה ובעיצומים בבתי החולים הממשלתיים,[6] בשירותי בריאות כללית ובהדסה. גם הרופאים השכירים במכבי שירותי בריאות ובקופת חולים מאוחדת נכללו בשובתים, אף שמעסיקיהם לא היו צד למשא-ומתן.
בדרישות הרופאים נכללו דרישות העוסקות בשכרם ובתנאי עבודתם של הרופאים, וכן דרישות העוסקות בתפעולה ובעתידה של מערכת הבריאות בישראל, ובהן:[7]
- העלאת שכר השעה ב-50%.
- שמירה עתידית על השכר הריאלי של הרופאים.
- שיפור הביטוח הפנסיוני לרופאים.
- מציאת פתרון לבעיית המחסור ברופאים, ובפרט הגדלת מספר התקנים.
- מתן מענה למקצועות רפואיים שבהם יש מחסור במצטרפים חדשים.
- שיפור תנאי עבודתם של הרופאים המתמחים, המהווים כ-22% מאוכלוסיית הרופאים בישראל.
- קידום הרפואה בפריפריה, באמצעות הפניית משאבים נוספים לבתי החולים ולמרפאות בפריפריה.
מהלך השביתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחילת השביתה קיימו השובתים לסירוגין שיבושים שונים בפעולת בתי החולים והמרפאות, ובהם ביטול ניתוחים מתוכננים (פרט לניתוחים מצילי חיים, שהתקיימו כמתוכנן) ועבודה במתכונת שבת. במקביל התקיים משא ומתן בין הצדדים לסכסוך, שבראשו עמדו יו"ר הר"י, ד"ר ליאוניד אידלמן, כנציג הרופאים, ואילן לוין, הממונה על השכר באוצר, כנציג המעסיקים.[8]
ב-23 ביוני 2011 דחה בית הדין האזורי לעבודה את בקשותיהם של המעסיקים למתן צו מניעה שיאסור על הר"י לנקוט עיצומים, וקבע כי "העיצומים כפי שהרופאים קיבלו על עצמם בהצהרה לפרוטוקול עומדים באמות מידה של סבירות ומידתיות ואין ליתן לגביהם צו מניעה". נדחתה גם עתירתם של המעסיקים להעביר את הסכסוך להכרעה בבוררות בהתאם לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957.
ב-30 ביוני ביקשו הצדדים לסכסוך מבית הדין הארצי לעבודה שילווה את מהלכי המשא ומתן ביניהם, במטרה להביא בהקדם לגיבושו של הסכם קיבוצי. נשיאת בית הדין, נילי ארד, נעתרה לבקשה והצדדים התכנסו מדי יום בבית הדין הארצי לעבודה, וניהלו משא-ומתן, במקביל לעיצומים במערכת הבריאות, ובהם "עבודה לפי הספר" וביטול תורנויות של רופאים מומחים.[9] המגעים בין הצדדים נמשכו ברציפות כשלושה שבועות, אך לא הביאו לסיום הסכסוך.
בשלב זה החלו הרופאים המתמחים בעיצומים משלהם, ללא אישורה של הר"י. ב-21 ביולי קבע בית הדין ששביתת הרופאים המתמחים היא בלתי חוקית ובלתי מוגנת, והורה להר"י לדאוג לחזרתם של הרופאים המתמחים לעבודה סדירה.
ב-25 ביולי ערערו המעסיקים על פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה ובקשו צו מניעה שיאסור על המשך העיצומים והוראה להפניית הצדדים לבוררות. גם בערעור נדחו בקשות אלה. עמותת מרשם, שבה חברים רופאים מתמחים, רופאים מומחים צעירים וסטודנטים לרפואה, ביקשה להצטרף כצד להליך, אך בקשתה נדחתה, בנימוק שהר"י היא הארגון היציג של הרופאים, כולל הרופאים המתמחים.
באותו יום פתח יו"ר הר"י, ד"ר ליאוניד אידלמן, בשביתת רעב,[10] ויצא בצעדה לירושלים. אל צעדתו הצטרפו רופאים נוספים.[11] ב-2 באוגוסט נפגש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם ד"ר אידלמן וביקש ממנו להפסיק את שביתת הרעב.[12] למחרת הודיעו הצדדים לסכסוך על פריצת דרך משמעותית במשא-ומתן ביניהם, וד"ר אידלמן סיים את שביתת הרעב שלו, שנמשכה 11 ימים. הצדדים הודיעו על הסכמה להוסיף אלף תקנים לבתי החולים הציבוריים.[13]
בתחילת אוגוסט הגישו מאות רופאים מתמחים מכתבי התפטרות, שאמורים היו להיכנס לתוקף תוך חודש.[14]
גישור והסכם הרופאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 באוגוסט הסכימו הצדדים על הליך של גישור ביניהם, בהנחייתו של פרופ' יצחק פטרבורג, סמנכ"ל בחברת "טבע", ובעבר מנכ"ל שירותי בריאות כללית ונשיא ומנכ"ל "סלקום".[15] במהלך הגישור העמיק הקרע בין הרופאים המתמחים ובין הר"י, ונציגי הרופאים המתמחים נפגשו בנפרד עם המגשר, לאחר שהודיעו שהר"י אינה מייצגת אותם יותר.[16]
ב-25 באוגוסט 2011 נשא הליך הגישור פרי, ונחתם הסכם קיבוצי בין המעסיקים להר"י שעקרונותיו הם: העלאה משמעותית של השכר לרופאים העובדים בפריפריה ובמקצועות רפואה במצוקה (הרדמה, טיפול נמרץ כללי, לב וילדים, רפואת פגים וכירורגיה), תוספת 1000 תקנים חדשים והורדת מספר התורנויות של המתמחים לשש בחודש. הרופאים הסכימו להנהגת שעון נוכחות.[17]
ועדי הרופאים בבתי-החולים איכילוב, מאיר, רמב"ם ואברבנאל פנו לבית הדין לעבודה בדרישה שיוציא צו זמני שימנע את כניסתו לתוקף של ההסכם הקיבוצי. בית הדין דחה דרישה זו.[18] בנובמבר 2011 חזר בית הדין לעבודה לדון בדרישה של ועדי עובדים אלה לבטל את ההסכם הקיבוצי, בנימוק שההסתדרות הרפואית הפרה את חובת הייצוג ההוגן בחתימתה עליו.[19] קבוצה של רופאים הקימה ארגון בשם ארב"ל - ארגון רופאי בתי החולים,[20] שבראשו עומד פרופ' ערן דולב. יו"ר הר"י, ד"ר לאוניד אידלמן, תקף את הארגון החדש, וקבע שחברות של רופא בו היא בגדר חברות כפולה נוגדת, וכן אין לאפשר חברות בשני הארגונים במקביל.[21]
במסגרת ההסכם הוחלט על העלאה של מספר התקנים למתמחים בפריפריה. לצד ההסכם המדינה החלה להעניק תמריצים נוספים למתמחים בפריפריה, שהתקיימה עד 2014, ולאחריה בכל שנה ועדת הכספים ערכה שינויים במענקים מדי שנה. בסך הכל בין השנים 2011 ל-2019 הוצאו בפועל כ-910 מיליון ש"ח בגין מענקים אלו.[22] משנת 2011 ועד 2016 הייתה מגמת עלייה כללית באחוז איוש מהתקינה בבתי חולים במרכז ובפריפריה, אולם מ-2016 ישנה מגמת ירידה באחוז האיוש בבתי חולים בפריפריה.
מחאת המתמחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרע שנתגלע במהלך השביתה בין הרופאים המתמחים ובין הר"י לא התאחה עם חתימת ההסכם (שחל גם על המתמחים, משום שהר"י היא הארגון היציג שלהם). המתמחים הביעו התנגדות להסכם שנחתם, נקטו צעדי מחאה נגדו, ולא משכו חזרה את מכתבי ההתפטרות שלהם.[23] ב-4 בספטמבר, יום כניסתה לתוקף של התפטרות של 1,067 מתמחים, פסק בית הדין הארצי לעבודה שההתפטרות בטלה, משום שהיא מהלך מאורגן ולכן בלתי חוקי, וקרא למתמחים לשוב לעבודה סדירה.[24] המתמחים צייתו לפסק הדין, אך בעקבותיו הגישו בהדרגה 812 מתמחים מכתבי התפטרות אישיים, כדי שהתפטרותם לא תבוטל על ידי בית הדין.[25]
ב-3 באוקטובר, עם התקרב מועד כניסתם לתוקף של מכתבי ההתפטרות, הושגה הסכמה, בדיון בבית הדין הארצי לעבודה, לדחות ביומיים את כניסתם לתוקף של מכתבי ההתפטרות, ולנצל זמן זה לדיונים בין הצדדים למציאת מוצא מהמשבר.[26]
ב-10 באוקטובר, במקביל לדיונים בין המתמחים לאוצר, נכנסה לתוקף התפטרותם של מאות מתמחים, ואלה לא הגיעו לעבודתם, צעד שגרם לשיבוש פעילותם של בתי החולים.[27] כעבור יומיים פסק בית הדין הארצי לעבודה שגם התפטרות זו אינה צעד אישי אלא צעד ארגוני בלתי חוקי, והורה למאות המתפטרים לשוב לעבודתם.[28] ב-17 באוקטובר עתרו המתמחים לבג"ץ בבקשה לבטל את צווי המניעה שהוצאו נגדם. ב-15 בנובמבר נעדרו מאות מתמחים מעבודתם, ויותר מ-200 רופאים מומחים, ובהם מנהלי מחלקות, הגישו גם הם את התפטרותם.[29] ב-17 בנובמבר, בדיון בבג"ץ, דחתה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, את בקשת המתמחים לבטל את צווי המניעה שהוצאו נגדם. היא דרשה מהם לשוב להידברות עם נציגי משרד האוצר, ואם לא כן יימשך ההליך בעניינם שבו הם נאשמים בביזיון בית המשפט. בהמשך אותו חודש מונה פרופ' שלמה מור-יוסף כיועץ לסגן שר הבריאות לענייני משבר הרופאים (צעד שפורש כהדחתו של מנכ"ל המשרד, רוני גמזו, מניהול המשבר),[30] והפרופסורים יצחק זמיר ומרדכי מירוני מונו למגשרים בסכסוך.[31] יו"ר הר"י, ד"ר לאוניד אידלמן, תקף את המתמחים ותומכיהם, וטען שהם חותרים להרס הרפואה הציבורית.[32]
ב-7 בדצמבר 2011 הגיע המשבר לסיומו, עם חתימה על הסכם בין הרופאים המתמחים למשרד האוצר, שבו הובטחו למתמחים הטבות אחדות, ובהן מענק של 60,000 ש"ח לכל רופא מתמחה עד סוף תקופת ההתמחות והבטחה לבחון מחדש את ההסכם הקיבוצי לאחר שלוש שנים.[33]
העסקתם של רופאים במשמרות של 26 שעות ברצף
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסגרת פסק הדין בעתירות שהוגשו לבג"ץ במהלך השביתה, הפנו שופטי בג"ץ את העותרים בבג"ץ 8382/11 ד"ר דניאל לנצברג ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', להמשך ברור טענותיהם נגד העסקתם של רופאים מתמחים במשמרות של 26 שעות ברצף בבית הדין לעבודה.
בעקבות כך, בינואר 2012 הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה, במסגרתה טוענים שישה רופאים מתמחים וסטודנט לרפואה, כי העסקתם של רופאים מתמחים בבתי החולים הציבוריים בישראל במשמרות של 26 שעות ברצף ללא שינה, היא בלתי חוקתית, מקימה סכנה לפונים לבתי החולים הציבוריים בישראל וסותרת את הוראותיו של חוק שעות עבודה ומנוחה (ס"ע 54860-01-12 ואח' ד"ר דניאל לנצברג נ' מדינת ישראל).
בדצמבר 2012, לאחר הגשתה של התביעה, וכשנה לאחר תום השביתה הסדיר שר התעשייה, המסחר והתעסוקה את שעות העבודה החריגות של הרופאים, ובפרט את מספר התורניות ומשך התורנויות שבהן ניתן להעסיק רופאים.[34] היתר זה, המאפשר העסקתם של רופאים מתמחים במשמרות של 26 שעות ברצף נועד, בין היתר, להתמודד עם הטענות המועלות בתביעה. ביולי 2014 פסל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב את ההיתר, ואסר על העסקת רופאים במתכונת זו.[35]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- להציל את הרפואה הציבורית בישראל, באתר ההסתדרות הרפואית בישראל
- רינת מרקוביץ', שרי אסיף ונדב הר טוב, דוח הוצאות השכר בשירות המדינה ובגופי הביטחון 2019, בחינת האפקטיביות של הסכם הרופאים המתמחים בפריפריה ובמקצועות במצוקה, עמ 119
- יעל אשכנזי, פרופ' ברוך רוזן, מיכל גורדון, אריאל ינקלביץ', משיכת מתמחים לפריפריה ולמקצועות רפואיים במצוקה בעקבות ההסכם הקיבוצי משנת 2011, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, 2017
- אריאל נוי, מחאת הרופאים נמשכת: עיצומים במרכז ובדרום הארץ, באתר וואלה, 23 במאי 2011
- דן אבן, בתי החולים הציבוריים יושבתו, הרופאים יפגינו, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2011
- הסכם מספר 20110267, בין ממשלת ישראל, שירותי בריאות כללית וההסתדרות המדיצינית הדסה ובין ההסתדרות הרפואית בישראל, נחתם ב-25 באוגוסט 2011, הסכם קיבוצי באתר משרד הכלכלה והתעשייה
- רוני לינדר-גנץ, שנה להסכם הרופאים: יותר מתמחים, פחות תורנויות וירידה חדה בתורנויות מומחים, באתר TheMarker, 9 באוגוסט 2012
פרשנות:
- רוני לינדר-גנץ, הכרזת העצמאות של המתמחים, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2011
- רוני לינדר-גנץ, נתי טוקר, המתמחים, היח"צנים והשיאים בשביתת הרופאים שהסתיימה אתמול, באתר TheMarker, 9 בדצמבר 2011
- חן מענית, "המתמחים הם חיילים שבויים שהלכו אחרי המפקדים", באתר גלובס, 15 בדצמבר 2011
- טל כרמון ויניב כרמל, שיחה עם ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית ששבת רעב ב-2011, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 13 ביולי 2016
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אריאל נוי, הרופאים הפגינו בי-ם: להציל הרפואה הציבורית, באתר וואלה, 27 באפריל 2011
- ^ עס"ק 48472-06-11 מדינת ישראל, ואחרים נגד ההסתדרות הרפואית בישראל, ניתן ב-25 ביולי 2011
- ^ ליטל גרוסמן, ביניש: שביתת הרופאים היא פוגענית ביותר, באתר nrg, 2 באוגוסט 2011
בג"ץ 5627/11 עו"ד דוד פורר נ' ראש ממשלת ישראל ושר הבריאות, בנימין נתניהו ואחרים, ניתן ב-2 באוגוסט 2011 - ^ רוני לינדר, שביתת הרופאים קרובה מתמיד: התפוצצה ישיבה נוספת עם נציגי האוצר, באתר TheMarker, 31 במרץ 2011
- ^ חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז–1957, באתר הכנסת
- ^ זיוה מוגרבי-קובני וזאב קליין, המשא ומתן נכשל, הרופאים שובתים היום ומחר, באתר "ישראל היום", 5 באפריל 2011
זיוה מוגרבי-קובני, יחזירו את השר"פ?, באתר "ישראל היום", 6 באפריל 2011 - ^ על מה אנחנו נאבקים?, באתר הר"י
- ^ דן אבן, המשא ומתן יחודש בבוקר, הרופאים ימשיכו בעיצומים, באתר הארץ, 11 באפריל 2011
מיטל יסעור בית-אור, חודש המשא ומתן עם הרופאים: מאמץ למנוע שביתה, באתר ynet, 12 באפריל 2011 - ^ מיטל יסעור בית-אור, שביתת הרופאים: "בתי חולים ייסגרו באמצע יולי", באתר ynet, 2 ביולי 2011
- ^ חדשות 2, יו"ר ההסתדרות הרפואית פתח בשביתת רעב, באתר מאקו, 25 ביולי 2011
- ^ רוני לינדר, מחאת הרופאים מתרחבת: מאות רופאים צועדים ברחבי הארץ, באתר TheMarker, 27 ביולי 2011
- ^ אלי ברדנשטיין וליטל גרוסמן, נתניהו נפגש עם יו"ר ההסתדרות הרפואית וביקש: די לשביתת הרעב, באתר nrg, 2 באוגוסט 2011
- ^ תומר ולמר, אידלמן סיים לשבות רעב: "בדרך להסכם היסטורי", באתר ynet, 3 באוגוסט 2011
- ^ רוני לינדר-גנץ, המתמחים הודיעו על התפטרות: "השכר מבזה לעומת הקושי הפיסי", באתר TheMarker, 4 באוגוסט 2011
- ^ מארק שון, מאבק הרופאים: הוחלט על הליך גישור; המגשר: פרופ' יצחק פטרבורג, באתר כלכליסט, 15 באוגוסט 2011
- ^ נרי ברנר, בלי ההסתדרות: הרופאים הצעירים והמגשר נועדו, באתר ynet, 17 באוגוסט 2011
- ^ מאבק הרופאים:ההישגים, באתר ההסתדרות הרפואית בישראל
- ^ שי ניב, ביה"ד לעבודה סירב להוציא צו זמני נגד ההסכם עם הרופאים, באתר גלובס, 15 בספטמבר 2011
- ^ רוני לינדר-גנץ, תביעה: "ההסתדרות הרפואית הפרה את הייצוג ההוגן כלפי הרופאים", באתר TheMarker, 6 בנובמבר 2011
- ^ ליטל גרוסמן, מאבק המומחים: "160 חתמו על התפטרות", באתר nrg, 27 באוקטובר 2011
- ^ יו"ר הר"י מתייחס לארב"ל באיגרת לרופאים: "פיצול בין-ארגוני רק מחליש את ציבור הרופאים", אתר "רשת רפואה", 14 בנובמבר 2011
- ^ רינת מרקוביץ', שרי אסיף ונדב הר טוב, דוח הוצאות השכר בשירות המדינה ובגופי הביטחון 2019, בחינת האפקטיביות של הסכם הרופאים המתמחים 1בפריפריה ובמקצועות במצוקה, עמ 122
- ^ הילה ויסברג, המתמחים יפגינו נגד ההסכם בין האוצר להסתדרות הרפואית; בכירים במערכת יממנו את המתמחים, באתר TheMarker, 30 באוגוסט 2011
- ^ סק"כ 722-09-11 מדינת ישראל – משרד הבריאות ומשרד האוצר ואחרים נגד ההסתדרות הרפואית בישראל ועמותת מרש"ם, ניתן ב-4 בספטמבר 2011
- ^ רוני לינדר-גנץ, 812 מתמחים יתפטרו בעוד שבועיים; מנהל מחלקה: "חושש מאסונות", באתר TheMarker, 20 בספטמבר 2011
- ^ דן אבן, המשבר במערכת הבריאות נדחה ביומיים - המדינה קיבלה את הצעת המתמחים לדחות את ההתפטרות ב-48 שעות, באתר TheMarker, 3 באוקטובר 2011
- ^ נרי ברנר, המתמחים: לא נחדש את המשא ומתן עם האוצר, באתר ynet, 11 באוקטובר 2011
- ^ רוני לינדר-גנץ, בית הדין לעבודה ביטל התפטרות המתמחים: "צעד קולקטיבי ומאורגן - ולכן הוא אסור", באתר TheMarker, 12 באוקטובר 2011
- ^ דן אבן, רויטל חובל, הרופאים שוב עתרו לבג"ץ; יותר מ-200 מומחים התפטרו, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
- ^ דן אבן, מנכ"ל מש' הבריאות לשעבר: אי אפשר להדיח את גמזו, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2011
- ^ רוני לינדר-גנץ, בג"ץ הקציב למדינה ולמתמחים שבועיים להגיע להסכמה, באתר TheMarker, 22 בנובמבר 2011
- ^ דנה ויס, אידלמן תוקף את ארב"ל: רוצים להרוס את הרפואה הציבורית, באתר מאקו, 26 בנובמבר 2011
- ^ דן אבן, המתמחים והאוצר חתמו על הסכם, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2011
- ^ תיקון ההיתר הכללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים (הוראת שעה), י"פ 6518, התשע"ג, עמ' 1682, מיום 27.12.2012
- ^ חן מענית, שי ניב, ביה"ד: אסור להעביד רופאים מתמחים 26 שעות ברצף, באתר גלובס, 23 ביולי 2014