אגודת רופאים מדברי עברית
אגודת הרופאים מדברי עברית, (ארמ"ע) הייתה אגודה שהקימו, בהשפעתו של אהרן מאיר מזי"א[1], רופאי ירושלים ב-1913. בין מייסדי האגודה : ד"ר אריה בעהם, ד"ר אריה לייב שמעוני-מקלר,[2] ד"ר אריה גולדברג, ד"ר אריה פייגנבאום, ד"ר זאב ברין וד"ר מרים נופך. היו"ר שנבחר היה ד"ר אהרן מאיר מזי"א, ד"ר אברהם אבושדיד נבחר לגזבר, והמזכיר ד"ר א. ל. שמעוני-מקלר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האגודה נטלה על עצמה להכשיר את הלשון העברית לשימוש מקצועי ברפואה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה,(1914-1918) ארמ"ע עמדה על משמר הבריאות בירושלים ויחד עם תחנת הבריאות ומכון פסטר בירושלים נלחמה במלריה, גרענת, כלבת, אבעבועות השחורות, טיפואיד, ובכולרה. אחת מפעולותיה החשובות הייתה ארגון עזרה רפואית לעניי ירושלים ובראש מפעל חשוב זה עמד ד"ר אריה בעהם.
בזיכרונותיו סיפר בעהם שלא פשוט היה להקים אז איגוד של רופאים יהודיים. ד"ר משה וולך, למשל, שהיה מנהלו של בית החולים שערי-צדק, ראה עצמו יהודי חרדי גרמני בן דת משה והתנגד להקמת התארגנות רפואית יהודית. לאספת היסוד של התארגנות זו באו אפוא מתנגדים ותומכים. במרכז הדיונים עמדה השאלה האם רצוי שהרופאים היהודים יתארגנו באגודה מקצועית משלהם ולהיבדל על ידי כך מיתר רופאיה של ירושלים. בסוף הדיון התגבשה פשרה - ההתארגנות המוצעת תאחד לא רק רופאים יהודיים, אלא יתקבלו אליה כל הרופאים הזרים דוברי עברית ושמה יהיה "אגודה של רופאים מדברי עברית".[3].
שנה קודם להקמת "אגודת רופאים מדברי עברית", ב-11 בינואר 1912, כאשר מספר הרופאים היהודים בארץ עמד על 32, באספה שהתקיימה בביתו של ד"ר מאיר קרינקין ברחוב אלנבי בתל אביב הוחלט לייסד אגודה שתיקרא "אגודה מדיצינית עברית ליפו ומחוז יפו", שאליה יוכלו להתקבל רופאים, וטרינרים ופרוביזורים (רוקחים מוסמכים). הנוכחים באספה שנחשבו למייסדי האגודה הם ד"ר יהודה לייב פוחובסקי, ד"ר חיים חיסין, ד"ר בת שבע יוניס גוטמן, ד"ר מאיר קרינקין, ד"ר מנחם שטיין וד"ר משה שרמן והרוקח זאב אורבוך. צורפו אליהם ד"ר סוניה בלקינד, ד"ר יעקב ברנשטיין-כהן מפתח תקווה, ד"ר וויצברד מראשון לציון וד"ר אברהם צבי מוסקוביץ מרחובות. באספה נקבע שיעור דמי החבר באגודה ונערכו בחירות חשאיות להנהלה, שעל פיהן נבחרו ד"ר פוחובסקי ליושב ראש, ד"ר קרינקין לסגן יושב ראש וד"ר משה שרמן למזכיר.[4]. כתב על-כך ד"ר שרמן[5]:
הועד הקטן הזה של "אגודה מדיצינית עברית", שמנתה כתריסר חברים, היה עמוס עבודה. לפניו עמדו בעיות לא יותר קלות מאלו שעומדות לפני הוועדים הנוכחיים. יש עוד להוסיף, כי לא הייתה לנו דירה מיוחדת, לא היו פקידים. את הכל עשינו בעצמנו – גם את כתיבת המכתבים וגם את מסירתם לתעודתם. אפילו גזבר מיוחד לא היה לנו. ד"ר פוחובסקי, העשיר שבינינו, צריך היה לדאוג לכיסוי ההוצאות ובחלקן הגדול הוא כיסה אותן מכיסו הוא, משום שהגירעון היה גדול למדי. היינו צעירים. גם ד"ר פוחובסקי היה אז צעיר, אבל אני הייתי הצעיר שבחבורה. מפני זה עלי היו מטילים את רוב העבודות ואני מילאתי אותן בשמחה.
תוך שנה הצטרפו לאגודה כמעט כל הרופאים היהודים בארץ, מלבד רופאי ירושלים, והאגודה שינתה את שמה ל"האגודה המדיצינית העברית בארץ-ישראל".
לפני הופעתו של עיתון "הרפואה" הוציאה "האגודה המדיצינית העברית בארץ-ישראל" עיתון שנקרא בשם "זיכרונות דברים של האגודה המדיצינית העברית בארץ ישראל". הגיליון הראשון הודפס בספטמבר 1912. הופעת העיתון נקטעה בשנת 1914 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה[6]
ב- 1914 הוסכם על איחוד האגודות, אך מלחמת העולם הראשונה דחתה את האיחוד ל- 1919. בעקבות האיחוד שונה שם האגודה ל"הסתדרות רפואית עברית בארץ-ישראל" (הר"ע), האגודה הרפואית היפואית הפכה לסניף התל אביבי, והאגודה הירושלמית, לסניף ירושלים, וב-1921 נוסד בחיפה הסניף השלישי, על ידי הד"ר הלל יפה.[7].
עם הקמת המדינה שונה השם שוב ל"הסתדרות רפואית ישראלית" (הר"י).
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארץ קמו אותה עת מפלגות - "הפועל הצעיר", ו - "פועלי ציון" - והסתדרויות פועלים - הסתדרות פועלי הגליל, (1911), ופועלי יהודה (1911), שגם הקימו קופות חולים,[8].
בספטמבר 1913 התאספו ביפו 30 איש, וייסדו את "האגודה להסתדרות היהודים בארץ - ישראל".
על רקע מגמת ההתארגנות הכללית ביישוב הקימו הרופאים בינואר 1912 את "אגודה מדיצינית עברית" ביפו, ובירושלים הקימו בשנת 1913 את "אגודת הרופאים מדברי עברית", (ארמ"ע) .[9].
בשנת 1882 היה ניסיון להקים את הסתדרות הרופאים בירושלים, ניסיון שכנראה שלא צלח.
עיתון הצפירה מי"ג תשרי תרמ"ג, 1882, בישר באמצעות כתבו יעקב גאלדמאן תחת הכותרת :
נוסדה הסתדרות הרופאים
"חברת הרופאים" נוסדה בירושלים זה כמחצית השנה, באי בריתה הם שנים-עשר רופאי העיר אשר כתב תעודה בידם כי השלימו חוק לימודים בשבת תחכמוני. מהם שני אנשים עברים, והם האדונים ד"ר פופעלעס[10] - ירא וחרד לדבר ה' וד"ר שווארץ[11]. מטרה מדעית להחברה ופעמיים בחודש יתאספו יחד וישאו ויתנו בדברי מדע הדרושים למלאכתם
[12].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ההסתדרות הרפואית בישראל, תולדות הארגון
- דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, ד"ר אברהם אבושדיד, כרך 1, עמוד 470, 1947.
- ד"ר דוד מרגלית, "רופאי העליה השנייה", דבר, 30 בספטמבר 1955
- מרדכי נאור, תולדות ארץ ישראל, "רופאים וחולים בירושלים של פעם", דיווחים רפואיים בעיתונות המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "סיפורי ארץ-ישראל - מצבות מדברות 1950-1850, ד"ר אהרן מאיר מזי"א
- ^ נסים לוי, "פרקים בתולדות הרפואה בארץ-ישראל 1948-1799", הוצאת הקיבוץ המאוחד והפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט, הטכניון, חיפה, 1998, עמוד 151, 155, 360
- ^ נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", הוצאת איתי בחור, מהדורה שנייה, מרץ 2012, עמוד 14
- ^ הרפואה, "מאה שנים להיווסדה של ההסתדרות הרפואית בישראל, (הר"י)", פרופ' נסים לוי, הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, הטכניון, חיפה, ינואר 2012.
- ^ שרמן, מ. " על הוועד הראשון של ה.ר.ע מפני 35 שנה" מכתב לחבר 155, י"ב בשבט תש"ז 2.2.47 עמוד 1367
- ^ עיתון הרפואה בן 101 שנים? פרופ' אבישי גולץ, הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, חיפה, "הרפואה," דצמבר 2020, כסלו-טבת תשפ"א, כרך 159, חוברת 12, מכתבים למערכת, עמוד 908
- ^ ז. וינשל, "תולדות הסניף החיפאי", הרפואה, י"ב, חוברת 3, עמוד 48
- ^ מרדכי נאור, עורך, "העלייה השנייה 1914 - 1903", הוצאת עידן, ירושלים, 1988, עמ' 235
- ^ אורית נבות, אברהם גרוס, המלחמה בגרענת: ראשית בריאות הציבור בארץ-ישראל, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 113
- ^ ד"ר שרגא פביוס פופעלעס 1843-1912
- ^ ד"ר יצחק שווארץ
- ^ שלמה שבא, דן בן אמוץ, "ארץ ציון ירושלים", זמרה, ביתן, מודן הוצאה לאור, 1973, שער שני, "שחקי, שחקי על החלומות", פרק : בריאות ותברואה, מאמר : "נוסדה הסתדרות הרופאים", עמוד 111.