הצתה (פשע)

רכב כיבוי שהוצת ועלה באש בעת המהומות בתאילנד בחודש מאי 2010

הצתה היא פשע של הבערת אש בכוונת זדון או כדי לפגוע במבנים, אנשים, באתרי טבע וצמחייה. הצתה לעיתים תכופות מאופיינת בהבערת אש ברכושם של אחרים, או ברכושו של המצית מתוך כוונה לתבוע תגמולי ביטוח במרמה.

הגדרות משפטיות

המשפט המקובל

הגדרת הצתה במשפט המקובל היא "שרפה במזיד של ביתו של אחר" לעבירה המרכיבים הבאים:

1. במזיד
2. שרפה
3. של משכן
4. של אחר

במזיד - לצורכי הגדרת הצתה במשפט המקובל "במזיד" משמעותו עשיית מעשה הגורם סיכון גבוה לשרפה. אין כל צורך במעשה בכוונה תחילה או מתוך רצון לשרוף משכן, מצידו של העבריין.

שרפה - במשפט המקובל חריכה של כל חלק מבית די בה כדי לספק את דרישת מרכיב זה של העבירה. אין צורך שהנזק לבית יהיה משמעותי. מצד שני, אין די בשינוי צבע בלבד כתוצאה מעשן כדי לעמוד בדרישת מרכיב זה ויש צורך להצביע על נזק ממשי למבנה עצמו. אין די בנזק לכיסוי המבנה בלבד, כגון שטיחים או טפטים. הצתה אינה מוגבלת למבנים עשויים עץ. די בכל פגיעה או נזק שנגרם למבנה כתוצאה מחשיפה לחום או להבה.

משכן - משמעותו מקום מושב. הריסת מבנה שאינו מיושב לא בא בגדר עבירת הצתה, "כיוון שעבירת הצתה מטרתה להגן על התיישבות, שריפת בית שאינו מיושב אינו מבסס עבירת הצתה." במשפט המקובל מבנה לא הפך למשכן אדם (בית) עד אשר התושב הראשון עבר להתגורר בו, והוא פסק מלשמש כבית אם תושביו נטשו אותו בכוונה שלא לשוב ולגור בו. הבית כולל את המבנה המרכזי ומבני המשנה בחלקת הקרקע הצמודה אליהם. משכני אדם לא מוגבלים אך ורק לבתים, גם הבערת אש במתבן עשויה לבסס עבירת הצתה במשפט המקובל אם המתבן היה מיושב.

של אחר - הבערת אש של אדם במשכן השייך לו אינה מבססת עבירת הצתה במשפט המקובל. אולם לצורכי המשפט המקובל הרכוש במשכן, או היושבים במשכן, הם הקובעים את שייכותו של המבנה ולא הרישום בספרי הקרקעות. על כן, דייר במבנה מושכר המצית אש לא יהיה אשם בעבירת הצתה על פי המשפט המקובל, בעוד שבעלי המבנה המבעיר בו אש יהיה אשם בעבירה.

אף יותר מכך, המבעיר אש בבית שבו הוא מתגורר כדי לתבוע כספי ביטוח אינו עובר עבירת הצתה על פי המשפט המקובל. מקורה ההיסטורי של הבחנה זו הוא בהנחה שהייתה רווחת בימי קדם באנגליה כי זכותו של אדם להשמיד את רכושו הפרטי בכל דרך שיבחר בה.

בישראל

עבירת הצתה מוגדרת בסעיף 448 לחוק העונשין הקובע:

המשלח אש במזיד בדבר לא לו, דינו - מאסר חמש עשרה שנים; עשה כן במטרה לפגוע בנכס של המדינה, בנכס המשמש את הציבור, באתר טבע, בצמחיה או בבטחת דרי הסביבה או במטרה לפגוע בבני אדם, דינו - מאסר עשרים שנים.

חוק העונשין בישראל מבחין בין הבערת אש במזיד ברכושו של אחר, שהיא פשע, לבין הבערת אש ברשלנות שהיא עבירה קלה יותר מסוג עוון והעונש הנילווה לה הוא עד שלוש שנות מאסר. עבירת ההצתה היא עבירה תלוית תוצאה, קיומה של שרפה היא מרכיב מהותי בעבירה ובלעדיה איננה מתקיימת.

בית המשפט העליון בישראל קבע, עוד בעת שהיה בתוקף עבירת הבער לפי פקודת החוק הפלילי, 1936, כי אדם המשלח אש ברכושו שלו, אינו אשם בעבירת הצתה. במקרה שהובא בערעור לבית המשפט העליון זוכה אדם מעבירת הצתה לאחר ששלח אש במזרנים ובצמר גפן בדירתו בבניין משותף המכיל כשלושים דירות באילת. השרפה גרמה נזק אך ורק לרכושו של הנאשם ולא נגרם כל נזק לשכניו. לא כך הדבר אם ההצתה נעשית בכוונת מרמה.

טרור פלסטיני

ההצתה משמשת גם כאמצעי טרור נפוץ המתבצע על ידי מחבלים פלסטינים וערביי ישראל. המחבלים מבצעים את ההצתות באמצעות הבערת אש, שריפת צמיגים, יידוי בקבוקי תבערה, שילוח עפיפוני תבערה והפרחת בלוני תבערה ונפץ. פיגועי הצתה בעוטף עזה על ידי הפרחת עפיפוני ובלוני תבערה מרצועת עזה מתרחשת מאז 2018 והביאה לשריפת אלפי דונמים של שדות חקלאיים, שטחים פתוחים, יערות ושמורות טבע.

ראו גם

• פירומניה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הצתות בוויקישיתוף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.