על יצול־העגלה נחרבה העיר ביתר:
בביתר היו נוהגים, כאשר נולד תינוק – שתלו ארז, כאשר נולדה תינוקת – שתלו תורנית, וכאשר היו נישאים – היו כורתים את העצים ובונים מהם חופה עבורם. יום אחד עברה שם בת־הקיסר, ונשבר יצול־עגלתה. כרתו עבדיה ארז מאותם הארזים והביאוהו לה. התנפלו עליהם בני ביתר והכום. באו הרומאים ואמרו לקיסר: מרדו בך היהודים! בא עליהם למלחמה.
שלום חייב להיות, ושלום יהיה. זה המסר של ראש הממשלה רבין. יצחק רבין היה שותפי, חבר שלי. הערצתי אותו ואהבתי אותו מאוד. כיוון שמילים לא יוכלו לבטא את רגשותי, הרשו לי רק לומר: "שלום, חבר".
אינני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית... אני מרגישה שעכשיו אני יהודייה בעלת הכרה, ובכל מאודי. אני מתגאה ביהדותי, ומטרתי לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בבניינה... רעיון אחד מעסיק אותי ללא הרף – ארץ-ישראל.
Four score and seven years ago our fathers brought forth on this continent a new nation, conceived in liberty, and dedicated to the proposition that all men are created equal.
"Far away in the sunshine are my highest aspirations. I may not reach them, but I can look up and see their beauty, believe in them, and try to follow where they lead."
"שם הרחק באור השמש הן שאיפותיי הגבוהות ביותר. ייתכן שלא אגיע אליהן, אך יכולה אני להביט מעלה ולראות את יופיין, להאמין בהן, וּלנסות ללכת לאן שהן מובילות."
