שמענו על הפיכת המים ליין בחתונה בקנה כמעשה נסים. אבל תמורה זו, בחסד האלוהים, מתחוללת למול עינינו בכל יום. הבט בגשם היורד מהשמים על הכרמים, שם הוא נכנס לשרשי הגפנים כדי להפוך ליין; עדות מתמדת לכך שאלוהים אוהב אותנו ואוהב לראותנו שמחים.
ואין ליהודי עיניים? אין ליהודי ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ולא כמו הנוצרי מאותו הלחם הוא אוכל, באותם כלי נשק הוא נפצע, באותן מחלות הוא מתייסר, באותן רפואות הוא מתרפא, באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו? אם תדקרו אותנו - לא נזוב דם? אם תדגדגו אותנו - לא נצחק? אם תרעילו אותנו - לא נמות? ואם תתעללו בנו - האם לא נתנקם?
משל לאדם שהיה מהלך בדרך:
פגע בו ארי ונוצל (ניצל) ממנו – היה מספר והולך מעשה ארי;
פגע בו דוב ונוצל ממנו – שכח מעשה ארי והיה מספר והולך מעשה דוב;
פגע בו נחש ונוצל ממנו – שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש.
אף כך ישראל – צרות אחרונות משכחות את הראשונות.
אמרו על חכם אחד שהיה מאריך בדבריו יותר מדאי, ושאלו לו מדוע אתה עובר הגבול להאריך כל כך? ואמר להם "כדי שיבינו הפתאים". אמרו לו "בעוד שיבינו הפתאים, המשכילים יקוצו".
מכאוביך יָחֵלו כפרי האהוב, דרך שטנות וזיופים תסול לך א ֹרח, כמו דרך יער אפלה.ֹ [...] אין החלום כה נבדל מן המעשה, כמו שיחשבו רבים. כל מעשה בני האדם היה לפנים חלום, ואחרי כן היה גם כן לחלום.
כמו שמחפש אדם הדבר בנר, שהוא חופש יפה, כן אחפש את ירושלם לבער כל הפושעים שבה. וכן אמר: נֵר ה' – נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. (משלי, כ', כ"ז)