...תיטיבו עם ההורים. אם יגיע האחד מהם, או שניהם, לגיל זיקנה בביתך, אל תקצר רוחך ואל תעליבם. דבר עמהם בעדינות ובהקטנת עצמך והתפלל בהכנעה ורחמים: "ריבוני! רחם עליהם כאשר ריחמו עלי בגדלם אותי".
— הקוראן, בתרגום ד"ר אהרון בן־שמש, בשורת בני־ישראל (פסוקים 25-24).
הברזל הוא הכלי השימושי ובו בזמן גם הקטלני ביותר שבידי האדם. בעזרת הברזל אנו חופרים באדמה לטעת עצים ומשיבים לגפנים בכל שנה את נעוריהם כשאנו מקצצים ענפים רקובים. בעזרת הברזל אנו מבקעים אבנים, בונים בתים ומבצעים הרבה פעולות הנחוצות לחיים. אבל אותו ברזל הוא המשמש למלחמות, לרצח ולשוד. לא רק בתגרות ידיים אלא גם ממרחק באמצעות כלי נשק מעופפים וטסים המועפים מבליסטראות, מושלכים מידי אדם, או מצוידים בכנפי נוצה. באלו אני רואה את ההמצאה הנפשעת ביותר של המחשבה האנושית; כדי להחיש את מותם של בני אדם הענקנו לברזל כנפיים ולימדנו אותו לעוף.
מכיוון שהודיעו לנו שבמלכויותינו היו כמה נוצרים רעים שהתייהדו ובגדו באמונתנו הקתולית הקדושה, והסיבה הגדולה לכך הייתה – הקשר בין היהודים והנוצרים לכן, אנו בעצתם ועל פי ראייתם של כמה מן הכמורה, האצולה הגבוהה והנמוכה של מלכותנו, ואנשי מדע ומצפון אחרים מן המועצה שלנו, בהיותנו חושבים על כך רבות, הסכמנו לצוות לגרש את כל היהודים והיהודיות ממלכויותינו.
— צו גרנדה - גירוש היהודים מספרד של ימי הביניים. 31 במרץ 1492.
בעיר ההיא ראיתי תוך סחי
פיסה אחת מגויל תורה קרוע.
ניערתי בזהירות מקלף נצחי
את האבק שבו היה זרוע;
ושם כתוב: "בארץ נוכריה" –
רק שתי מילים מספר עם-הנצח.
בשתי מילים הללו חבויה
היסטוריה של כל פרעות הרצח.
משמעותן הרגילה של מילים נתחלפה. פזיזות חצופה נחשבה כנאמנות לחבורה, היסוס נבון כפחדנות, מתינות כמסווה לפחדנות, היכולת לראות בעיה מכל צדדיה כרפיון ידיים. אלימות מטורפת הועלתה לאחת ממידות הגבריות ותכנון זהיר כאמתלה להשתמטות. חמום המוח נחשב תמיד לנאמן ומתנגדו לחשוד. המצליח במזימה נחשב פיקח והמגלה מזימה לפיקח עוד יותר אך מי שניסה למנוע את הצורך במזימות נחשב כמי שמפר אחדות או כפוחד מהמתנגדים.
מזון-מעון-מלבוש-מורה-מרפא: 'חמש פעמים מ'. יחס לכל אחד מן הצרכים הללו קיים בכל מדינה ובכל תקופה מושג מסוים על מינימום מספיק. וחובתה של המדינה, על פי 'תרופתי', צריכה להיות: כל אדם, המודיע שהוא דורש את "חמש הממין", צריך לקבל אותן.
— זאב ז'בוטינסקי, הגאולה הסוציאלית, המקור באידיש: דער מאמענט, וארשה, 1934
