לפני כשלוש מאות שנים, העיגול הראשי הוציא צו האומר, שמכיוון שלנשים חסר הגיון והן מלאות ברגש, אסור להתייחס אליהן כאל יצורים הגיוניים, וגם לא לתת להן השכלה. התוצאה הייתה שלא לימדו אותן קריאה ואפילו לא אריתמטיקה, במידה שתאפשר להם לספור את הזוויות של בעליהן וילדיהן. מאז ואילך דעך כוחן האינטלקטואלי במידה ניכרת מדור לדור. השיטה הזאת של אי מתן חינוך לאישה או של ”שתקנות” עדיין שלטת.
פעם אחת נתן לו רבו את שפופרתו, היא, טַבַּקתוֹ, ואמר:
– מהר רוץ, הֶשע, והבא לי מלֹא השפופרת אבקת טבק להריח בה.
– ואיה הכסף? – שאל השע.
– גבורה לקנות בכסף? – אמר הרב בדרך שחוק – הראני את כֹחך וקנה בלי כסף.
השע יצא ומקץ רגעים מספר שב ונתן את השפופרת על יד רבו.
הכניס הרב את האגודל והאצבע אל השפופרת להעלות משם קמצוץ – ולא מצא כלום. שאל את השע:
– ואיה הטבק?
– גבורה להריח בטבק – ענה השע כדרך שאמר לו רבו – הראני אתה את כֹחך, הריחה באין טבק!
לעולם ידחוק אדם עצמו, ויתגלגל בצער, ואל יצטרך לבריות, ואל ישליך אדם עצמו על הציבור. וכן ציוו חכמים ואמרו: עשה שבתך כחול, ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם ומכובד, והעני - יעסוק באומנות, ואפילו באומנות מנוולת, ולא יצטרך לבריות. מוטב לפשוט עורות הנבילות בשוק, ולא יאמר לעם: חכם אני וגדול אני וכהן אני, פרנסוני!
ההוא ששמע בחלומו בת קול יוצאה ומכריזה:
”פלוני בן־פלוני! בבית־דין של מעלה נמנו וגמרו, שכל מה שיבוא עליך, יבוא על שכנך כפליים”.
מיד התהפך החולם על צידו ומילמל מתוך שינה: יהי רצון, שתסתמא עינִי...
ההוא ששמע בחלומו בת קול יוצאה ומכריזה:
”פלוני בן־פלוני! בבית־דין של מעלה נמנו וגמרו, שכל מה שיבוא עליך, יבוא על שכנך כפליים”.
מיד התהפך החולם על צידו ומילמל מתוך שינה: יהי רצון, שתסתמא עינִי...
וכותל מערבי, אשר הוא קיים עדיין – רצוני לומר חלק ממנו – אבניו הן אבנים גדולות מאד ועבות, לא ראיתי כגודל האבנים ההן בשום בניין קדמון, לא ברומי ולא בשאר מקומות.
I do not believe in the creed professed by the Jewish church, by the Roman church, by the Greek church, by the Turkish church, by the Protestant church, nor by any church that I know of. My own mind is my own church.
