אנטון פרודקין
 | |
| לידה |
16 בינואר 1880 רוסה, נסיכות בולגריה  |
|---|---|
| פטירה |
1 באוגוסט 1942 (בגיל 62) וארנה, ממלכת בולגריה |
| מדינה |
ממלכת בולגריה, נסיכות בולגריה |
| תקופת הפעילות |
1900–1942 (כ־42 שנים) |
  | |
אנטון מקרוביץ' פרוּדקין (בבולגרית: Антон Макарович Прудкин; 16 בינואר 1880, רוסה, נסיכות בולגריה – 1 באוגוסט 1942, וארנה, ממלכת בולגריה) היה קברניט, אנרכיסט, מהפכן ומרגל בולגרי ממוצא אוקראיני. בתקופת מלחמת העולם השנייה שימש פרודקין כקברניטה של ספינת המעפילים רודניצ'אר בשלוש הפלגותיה הראשונות, במסגרת מפעל ההעפלה הפרטי של ברוך קונפינו. ב-1941 ביצע פרודקין ניסיון סחיטה של 300 עצורים יהודים שנכלאו במחנה המעצר איגנטייבו ונמנעה מהם האפשרות לעזוב את אדמת בולגריה, לאחר שזו הצטרפה להסכם התלת-צדדי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנטון פרודקין נולד ברוסה. אביו היה חייל בצבא האימפריה הרוסית אשר לחם בבולגריה במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), התחתן עם אישה מקומית והשתקע בנסיכות. אחיו של פרודקין, יאקוב לחם במהלך מלחמת הבלקן הראשונה והשנייה ואחותו הצטרפה לחוגי המפלגה הקומוניסטית של בולגריה. פרודקין רכש השכלה יסודית ותיכונית בסבישטוב. ב-1900 סיים את בית הספר הימי במיקולאייב והצטרף לצי הסוחר הבולגרי. ב-1902 הפך לסוכן של האוכרנה ובמסגרת פעילותו זו, חבר לארגונים מהפכניים פרו-בולגריים כגון הארגון המהפכני הפנים-מקדוני. ב-1905 היה פרודקין מעורב בניסיון ההתנקשות הכושל בסולטאן עבדול חמיד השני בקונסטנטינופול. פרודקין המשיך בפעילותו המחתרתית במסגרת הארגון המהפכני הפנים-מקדוני ונטל חלק ברציחות פוליטיות, כגון סדרת מעשי רצח שבוצעו בסלוניקי (אנ'). ב-1906 ארגן פרודקין שביתת ימאים בנמלי הים השחור. לאורך מלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה המשיך פרודקין לרגל עבור האימפריה הרוסית, ודרכה מסר מידע צבאי חשוב למדינות ההסכמה אודות בסיסי וכוחות צבאות מעצמות המרכז. פרודקין נלכד והושלך לכלא.
במהלך מאסרו התקרב לחוגי מפלגת האיכרים של בולגריה ובהמשך רקם קשרים אישיים עם מנהיגה אלכסנדר סטמבוליסקי. עם מינויו של סטמבוליסקי לראש ממשלת בולגריה שוחרר פרודקין מכילאו ומונה לשורת תפקידים ובכלל זה מפקד המשטרה הימית של בולגריה. בראשית 1920, נמנה פרודקין נמנה עם המארגנים הבולטים של "שביתת התחבורה" בבולגריה (בול'). בהמשך, רקם פרודקין קשרים עם אנשי המפלגה הקומוניסטית ובספטמבר 1923 השתתף בניסיון ההפיכה הקומוניסטי הכושל. ב-1925 סייע למארגני הפיגוע בכנסיית סווטה נדליה. פרודקין נעצר על ידי משטרת הביטחון הבולגרית, נשפט ונדון למוות. בהמשך, הומר עונשו למאסר עולם וב-1936 זכה לחנינה ושוחרר. לאחר שחרורו עבר לווארנה ועבד כקברניט פרילנסר בהפלגות מזדמנות. במקביל, החל פרודקין לרגל עבור מינהל המודיעין הראשי של ברית המועצות. ב-1942 נלכד פרודקין כאשר ניסה לבצע פעולת חבלה במכלי דלק של הצבא הגרמני בנמל וארנה. פרודקין נשפט, נדון למוות והוצא להורג ב-1 באוגוסט 1942. ב-1969 בצו של נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות קיבל פרודקין את "עיטור המלחמה הפטריוטית".[1]
בווארנה מנציח אחד הרחובות את שמו.[2]
פרודקין וניסיונות ההעפלה מבולגריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1939 גירשה ממשלת בולגריה מתחומה 4,022 יהודים נתינים זרים במסגרת "המסע לגירוש נתינים זרים". לאחר לחץ של הקונסיסטוריה היהודית הוסכם עם המשטרה הבולגרית שמאות רבות של יהודי ששהו תקופה ארוכה במשולש הגבולות טורקיה–יוון–בולגריה יובאו לווארנה, ושם יועלו על ספינות מעפילים שעשו את דרכן לארץ ישראל. בהיעדר סיוע מהמוסד לעלייה ב' פנו ראשי הקונסיסטוריה לברוך קונפינו שניהל מבצע העפלה פרטי מבולגריה לארץ ישראל. קונפינו נעזר בקשריו עם אנשי מנגנוני הביטחון הבולגריים. במסגרת מפעל העפלה זה שכר קונפינו את שירותיו של אנטון פרודקין שגם לו היו קשרים ענפים במנגנוני הביטחון הבולגריים, והוא שימש קברניטה של ספינת המעפילים רודניצ'אר בשלוש הפלגותיה הראשונות לארץ ישראל, במסגרתן עלו 1,133 יהודים מהונגריה ובולגריה ובהם פליטי המסע לגירוש נתינים זרים. לפני הפלגתה השלישית של הרודניצ'אר ארגן פרודקין שביתת ימאים על סיפונה. כאשר שבה הרודניצ'אר מהפלגתה השלישית, פיטר קונפינו את אנטון פרודקין.[3][4]
לאחר אסון טביעת הסלבדור הקימה הקונסיסטוריה היהודית ועדת בדיקה בראשות לאון פרחי. אנטון פרודקין זומן לוועדה להעיד כמומחה מקצועי, הוא ניצל את ההזדמנות "לסגור חשבון" עם קונפינו, ומסר חוות דעת מקצועית קשה במיוחד בדבר אי התאמתה של ה"סלבדור" ואודות התנהלותו של קונפינו.[5]
ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה להסכם התלת-צדדי והפכה לאחת ממדינות הציר. הוורמאכט נכנס לבולגריה באותו היום. ב-10 במרץ הפליגה מבולגריה ספינת המעפילים דאריין 2 ושערי בולגריה נסגרו ליציאת יהודים. בהמשך לאחר הפלישה ליוגוסלביה וכיבושה על ידי הגרמנים, הגיעו לבולגריה פליטים ממנה והתרכזו בווארנה במטרה לצאת לכיוון ארץ ישראל. המשטרה הבולגרית ערכה מבצע מעצרים בווארנה במסגרתו עצרה 100 פליטים יוגוסלביה, מרביתם מאזור בלגרד ועוד 200 יהודים "נתינים זרים" או מחוסרי נתינות שלא הצליחו לצאת מבולגריה. העצורים הובאו למחנה מעצר הסמוך לכפר איגנטייבו ונכלאו שם. פרודקין רכש ספינה בשם נָדֶזְ'דָה ולפי גרסה אחרת בשם סְטְרוּמָה. הוא הגיע לאיגנטייבו והציע לעצורים להפליג בספינתו תמורת 30 אלף לבות לכל אדם. הפליטים מיוגוסלביה ובראשם החזן אלטארץ נטו לקבל את הצעתו, אך נציגי הקונסיסטוריה היהודית ובראשם נסים (בוקו) לוי סירבו בתוקף להפלגה בשל מצבה הרעוע של הספינה, ופעלו בקרב העצורים שלא לקבל את ההצעה.
פרודקין לו היו קשרים ענפים עם מנגנוני הביטחון הבולגריים, פעל לכך שראשי הקונסיסטוריה יזומנו לחקירה במשטרה ובמהלכה איים עליהם סגן מפקד המשטרה הבולגרית סטואיל דרגנוב, שאם לא יועבר הכסף לפרודקין בתוך שלושה ימים, כל העצורים וראשי הקונסיסטוריה יימסרו לגרמנים ויגורשו למחנות ההשמדה. במהלך הפגישה הוצע שוחד למשטרה הבולגרית כדי לא לאפשר את ההפלגה וסגן מפקד המשטרה הסכים לקבלו. ראש הקהילה היהודית בווארנה ז'אק טולידו ערך מגבית בקהילה וגייס 80,000 לבות. הכסף הועבר למשטרה, העצורים שוחרר מהמחנה וקיבלו אשרות שהייה בבולגריה.[6][7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנטון פרודקין - ביוגרפיה, באתר hrono.ru (ברוסית)
- טרוריסט, מבריח, הרפתקן, מרגל, באתר bratushka.ru (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יאנקו ניקולוב יאנקוב, The Bulgarian Lepta On Terrorism-Anton Prudkin, באתר iankov.blogspot.com (בבולגרית).
- ^ רחוב אנטון פרודקין, באתר WikiMapia.
- ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939–1949, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2004, עמודים: 73–78, 310–311.
- ^ אריה ל. אבנרי, מוולוס עד טאורוס- עשור ראשון להעפלה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1986, עמודים 268–273.
- ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עמודים: 314–315.
- ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עמודים 278, 327.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה – כרך ג' תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמודים 36–39.
| ההעפלה, העפלה מארצות המזרח | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פעילי עליה | שאול אביגור • יעקב אבידוב • יצחק (אייק) אהרונוביץ' • אמנון (זיסט) ברמן • נפתלי גולומב • שלמה הלל • יוסי הראל • מנשה הראל • רחל ינאית בן-צבי • ציון כהן • מרדכי לימון • דוד מימון • עדה סרני • ברוך קונפינו • רות קליגר-עליאב • זאב שינד |  _1939.jpg)    | |||||||||||||||||
| ארגונים | ארגון מעפילי קפריסין • הגדעונים • המוסד לעלייה ב' • עליית אף על פי • פלי"ם • שורות המגינים | ||||||||||||||||||
| אירועים | אסון הפאטריה • אסון סטרומה • גולי מאוריציוס • הפאנים • ליל וינגייט • מבצע אואזיס • מבצע איגלו • מבצע איילת השחר • מבצע מבוכה • מבצע מייקלברג• מבצע מרגו • עלייה ג' • עלייה ד' • פיצוץ תחנות הרדאר • פיצוץ הרדאר בגבעת אולגה • פריצת מחנה עתלית • פרשת לה ספציה • פרשת קלאדובו-שאבאץ • צי הצללים • קבורת נספי האונייה סלבדור בישראל | ||||||||||||||||||
| אתרים | מחנות המעצר בקפריסין • מחנה המעצר בעתלית • מחנה המעצר בלטרון • זנגווארדן • אמדן • מחנה פפנדורף • מחנה אם שטאו | ||||||||||||||||||
| מסמכים | סרטיפיקט | ||||||||||||||||||
| אוניות העפלה |
| ||||||||||||||||||
| אוניות גירוש | אושן ויגור • אמפייר הייווד • אמפייר רייוול • אמפייר לייף גארד • ראנימיד פארק | ||||||||||||||||||
| מורשת והנצחה |
| ||||||||||||||||||