שורות המגינים

סמל שורות המגינים בקפריסין, 1948, ארכיון ההגנה

שורות המגינים היה כינויה של התארגנות חשאית מטעם "ההגנה" של המעפילים שהיו עצורים במחנות המעצר בקפריסין.

במסגרת חשאית זו, אנשי הפלמ"ח שהגיעו למחנות קפריסין, בתחילה בספינות עם המעפילים ובהמשך במשלחות מארץ ישראל, הכשירו מעפילים רבים מאוד לקראת גיוסם להגנה ומאוחר יותר לצה"ל, פעלו בגיבוש חברתי, בחינוך ובתרבות, והבריחו ומילטו מעפילים רבים שהצטרפו ותרמו למאמץ המלחמתי במלחמת העצמאות.

ייסוד שורות המגינים וראשית פעולתן

המשימה הראשונית של "שורות המגינים" הייתה למנוע מהמעפילים, ששבו לחיות מאחרי גדרות תיל, לחזור למעמד הסביל של פליטים. המטרה הושגה באמצעות אימונים פרה-צבאיים (ומאוחר יותר - צבאיים) בתוך המחנות, והנחלת משמעת ותרבות הפלמ"ח. באוגוסט 1946 מפקדי ספינות המעפילים הראשונות והמלווים, אנשי הפלי"ם, בפיקודו של אריה קפלן (קיפי) אירגנו יחידת הגנה בת עשרים מעפילים חניכים, בתחילה ליצור כוח בטחון פנים לשמירת הסדר. אריה קפלן מפקד הספינה הנרייטה סולד ושאול אורן (אהרונוב) מלווה הספינה כ"ג יורדי הסירה היו המדריכים הראשונים במקצועות "היבשתיים" - ספורט שימושי (ס"ש) ותרגילי סדר (ת"ס), קרב פנים אל פנים במקל והתגוננות בפני סכין (קפ"פ). הם עמדו על הפוטנציאל הרב ליצירת עתודות לפלמ"ח אך בקשתם מהממונים עליהם לשלוח מדריכים להכשרה צבאית לא נענתה. בתקופה זו היה ברשותם אקדח או שניים ומכשיר קשר לא תקין ולא נעשה בהם שימוש.

בדצמבר 1946 חזר אריה קפלן לישראל ויואש צידון (צ'אטו), גדעוני הספינה "כנסת ישראל" החליף אותו בפיקוד על המסגרת והפעיל בעזרת בטריות מרכבים את מכשיר הקשר שהוחדר למחנה כדי לקיים קשר בין קפריסין למטה המוסד בארץ. הוא אירגן את המעפילים ככח צבאי וטבע את השם "שורות המגינים" במהלך מסדר. הכח עזר למזכירויות בשמירת הסדר ופעל בחינוך אנשים לקראת חיי הגנה בישראל.

ב 15 במרס 1947 הגיעה עזרה של מדריכי ה"הגנה" מכיוון בלתי צפוי. עם מגורשי הספינה "שבתאי לוזינסקי" הגיעה קבוצת אנשי פלמ"ח מהגדוד הרביעי, פלוגה ז', שבפיקודו של אורי יפה סייעו למעפילים לרדת בחוף ניצנים, התערבבו עם המעפילים וגורשו עימם לקפריסין. רובם שוחררו על ידי הבריטים תוך ימים לא רבים, אך יואש צידון השאיר את המדריכים הבאים: יהושע ברנשטיין, איתן יעקבסון, זלמן ענב, אליעזר נחשון ועוד אחד - כולם מפלוגת הסיירים של הגדוד הרביעי. הם נרתמו לשקם את גאוותם ואת ביטחונם העצמי של המעפילים וארגנו שני קורסי מדריכים במקביל, ברמה של מפקדי כיתות. עשרות המשתתפים הוכשרו בתרגילי סדר (ת"ס), ספורט שימושי (ס"ש), קרב פנים אל פנים ויסודות שדאות הפרט. במחנות הקיץ הוכשרו כמה מאות מעפילים. במחנות החורף דמו האימונים הכפר הנוער לפעילות גדודי נוער (גדנ"ע) .בתקופה זו ההתארגנות הייתה ספונטנית פנימית במחנות ולא נתמכה בידי המפקדה בישראל. באפריל 1947 השתתף יואש צידון בארגון הפגנה עקב קיצוץ המכסות, שבה נהרג המעפיל משה לרר ונפצעו ששה אחרים מירי הבריטים. יואש צידון הוחזר ארצה.

מיסוד שורות המגינים - משלחות הפלמ"ח הראשונה והשנייה

במחצית 1947 קיבלה הפעולה דפוס מאורגן ומסודר בהנחייתו של מטה הפלמ"ח ובגיבויו של הגדוד הרביעי שקיבל את הפיקוד עליה. זאת בעקבות עצתו של ישראל גלילי ליגאל אלון למסד את הפעילות. עד קום המדינה שוגרו לקפריסין שתי משלחות מטעם הגדוד הרביעי:

1. המשלחת הראשונה, שחדרה למחנות המעצר בתחילת יוני 1947, הייתה בפיקודו של יהודה דרכסלר, סגנו סגן מוטקה דגי - שניהם מפקדי מחלקות מנוסים (מ"מ), עוזי נמירובסקי ויעקב נוי (צ'ך) שהיו מדריכי ספורט מעולים (מד"סים), אריה הירשברג מפקד כיתה ושרה יפה החובשת. המשלחת הגיעה בספינת הפלמ"ח "כריש" כמעט ללא אמצעים. מוטקה דגי קיבל פיקוד על מחנות הקיץ שם כבר היה צוות מדריכים מקרב המעפילים, והשאר עברו למחנות החורף שם היה כפר הנוער במחנה 65. הם הקימו בו מרכז אימונים והעבירו קורס מדריכים בן 21 יום למעפילים שנשלחו על ידי התנועות. מסלול נוסף שמיסדו היה אימוני גדנ"ע המוניים בחינוך גופני מורחב (חג"ם) בכפר הנוער שכלל יום גדנ"ע חודשי מרוכז ובו נערכו תחרויות בין קבוצתיות. ההיענות הייתה נלהבת מעל למצופה וארגון הג'וינט במחנות בראשות משה לאוב, סייע ברכישת חבלים, כדורי ספורט, תוספות מזון למתאמנים, ביגוד ונעליים למדריכים. בתקופה זו החלו לחפור מנהרה ראשונה במחנה 60 להברחת אנשי פלי"ם. החופרים הראשונים בפיקודו של משה ליפסון איש החולייה הימית היו מלחים מתנדבים מארצות הברית שהגיעו עם חלק מהספינות. בתקופה זו סבלו חברי המשלחת ממחסור באמצעים וחומרי הדרכה וביקשו תגבורת. תרגילי הסדר החמושים (תס"ח) נערכו בעזרת רובי עץ שהוכנו בנגריית המחנה. בשלב זה אימוני הנשק נעשו בעזרת סימולטור - נורה עם בטריה שמאירה ברגע הלחיתה על ההדק - שהורכב על אחד מהאקדחים הבודדים שהוברחו למחנה. בתקופה זו החלה פעילות זיוף מסמכים במכון תיעוד שהוקם באוהל מכונת השכפול העלונים במחנה 62 שאפשרה למפקדי המחנות תנועה חפשית באי וסייעה במילוט אנשי הפלי"ם ומתנדבי חו"ל שנדרשו להבאת ספינות מעפילים נוספות. את המכון הקים והפעיל המעפיל יעקב וייס שהתנסה בנושא במפקדת הבריחה באוסטריה, והשתמש באמצעים שהושגו בקפריסין. בספטמבר הגיע המדריך הגדודי דן רם והתרשם מההישגים והצרכים. הוא חזר והמליץ על משלוח מיידי של תגבורת, נשק ואמצעי קשר. בעקבותיו הגיע לביקור בן שבועיים מפקד הגדוד יוסף טבנקין.
2. במהלך ביקורו של יוסף טבנקין הגיעה המשלחת השנייה באוקטובר 1947 ובה 10 אנשים והתמזגה עם הראשונה. המשלחת הביאה חומרי הדרכה, נשק לאימונים, חומרי חבלה ומכשיר קשר אמין. הנשק כלל חמישה תת מקלעים מסוג סטן, ומקלע אחד מסוג ברן. חלק מחבריה נכנסו עם הציוד ומכשיר הקשר דרך המנהרה שחפירתה אך נסתיימה למחנה 60 ואחרים נכנסו דרך השער עם תעודות מזויפות. דרכסלר נותר כמפקד הכללי ובראש 'מחנות החורף'. יצחק קרלינסקי, רזרביסט (איש מילואים) של הפלמ"ח שחזר לשירות פעיל, החליף את מוטקה דגי בפיקוד על 'מחנות הקיץ'. משה קליין שפיקד על האימונים והמתאמנים ומשה הרלינג נשארו איתו. אשר ספיר פיקד על מחנה 55 בקבוצת מחנות הקיץ שהיה מבודד ממחנות 60, 61, 62, 63. במשלחת הגיעה הגדעונית המנוסה ביבה נפחא, שהפעילה את מכשיר הקשר שחובר לרשת החשמל במחנה 62 בו הייתה מפקדת מחנות הקיץ. בכך התאפשר קשר אלחוטי רציף למטה הפלמ"ח בישראל. במחנות החורף נותרו אנשי המשלחת הראשונה פרט לעוזי נמירובסקי שהוחזר לישראל, ונוספו דב חקלאי וצבי רם מפקדי המחלקות, מדריך הספורט שלמה גרנוב, וזלמן ענב שחזר אחרי ארבעה חודשים בארץ בהם עבר קורס מ"כים והתנדב לשליחות נוספת. בסך הכול היו 13 חברים בתחילת נובמבר 1947. זלמן ענב, שמונה לראש המטה, ארגן את מטה פעילות שורות המגינים ואת חלוקת התפקידים בין המדריכים מהארץ שהעבירו את הידע המקצועי והמדריכים מקרב המעפילים שקיבלו בהמשך אחריות פיקוד על הקבוצות. מעגל המתאמנים הלך והתרחב, קורס המדריכים הוארך לכחמישה שבועות והוכנסו יסודות שדאות ואימוני נשק קבועים במנהרות שחפירתן טרם נסתיימה. עקב מגבלת כמות הנשקים וחוסר תחמושת התאמנו בו בירי רק המדריכים, חופרי המנהרות וחלק מחברי המזכירות המשותפת. עם פרוץ הקרבות בארץ אחרי ה 29 בנובמבר 1947, מנו שורות המגינים כ 3600 איש בהם כ 200 מדריכים. ניתן לזקוף את הישגי המסגרת לריבוי הגדול של בני נוער וצעירים במחנות, שהיו מאורגנים בתנועות וקיבוצים, לתודעה הציונית המפותחת שכרכה עלייה והגנה והייתה נחלתם, ולמדריכי הפלמ"ח שראו בפעילותם שליחות וכללו בה חינוך, תרבות והווי הפלמ"ח מסביב למדורה, וחיזוק העברית דרך שירי וסיפורי ארץ ישראל.

שורות המגינים במלחמת העצמאות

חברי המשלחת הראשונה חזרו עד ינואר 1948 לישראל כדי להשתתף בקרבות פרט ליהודה דרכסלר. בראשית ינואר 1948 הגיעו לקפריסין 15500 מעפילי הפאנים והכפילו את אוכלוסיית המעפילים למעל 30,000. כשליש גברים בגיל גיוס.

דרכסלר נסע לישראל כדי להפגש עם יגאל אלון ולבקש תגבור. על אף שהעתודה היית נחוצה ביותר, הקרבות לא איפשרו למטה הפלמ"ח לשלוח לקפריסין מפקדים מנוסים שיחליפו את אלו שפעלו במחנות ורק בתחילת פברואר 1948 מצא דרכסלר מחליף לעצמו - יעקב קמינסקי איש קיבוץ יגור שהחלים מפציעה והגיע למחנות החורף.

המשלחת השלישית של הפלמ"ח והעברת האחריות למשרד הבטחון

בשלהי יולי 1948, הגיעה משלחת שלישית של הפלמ"ח למחנות המעצר של המעפילים בקפריסין. בחודשים אפריל-מאי 1948 עזבו את האי כמעט כל חברי הפלמ"ח שהשתייכו למשלחת השנייה, הצטרפו ליחידותיהם בארץ, ולקחו חלק במאמץ לבלימת הפלישה של צבאות מדינות ערב בעקבות ההכרזה על עצמאות מדינת ישראל.

בראש המשלחת השלישית עמד ישעיהו (שייקה) ברות, וכן נימנו עליה יצחק בטיסט, שמונה כמפקד "מחנות החורף" וצבי בולר איש מרחביה, שמונה כמפקד "מחנות הקיץ". אל המשלחת הצטרף אביגדור הירש, שהיה חבר גם במשלחת הקודמת.

חברי המשלחת השלישית נכנסו למחנות במסווה של מורים ועובדים סוציאליים מטעם אירגון הג'וינט. במהלך הזמן שחלף מאז הוקמו 'שורות-המגינים', צבר סגל המדריכים מקרב המעפילים ניסיון רב באימונים והתגלו ביניהם אנשים מוכשרים ובעלי יכולת פיקודית. בה בשעה התקשה הפלמ"ח, שסבל מנפגעים רבים במהלך הקרבות בארץ, להקצות למשימה בקפריסין משלחת גדולה יותר. גם הצורך לארגן מחדש את הכוחות בארץ בתקופת ההפוגה השפיע על גודל המשלחת. במציאות זו ניתנה למעפילים עצמאות רבה בניהול השוטף של האימונים, בעוד חברי המשלחת של הפלמ"ח מרכזים את פעילותם בתחומי הקשר בין המוסדות השונים במחנות המעצר לבין המוסדות המוסמכים בארץ.

בראשית חודש אוגוסט 1948, נקראו מפקדי הפלמ"ח במחנות המעצר אל מטה הפלמ"ח בארץ, ושם נמסר להם כי עליהם להתמזג עם המשלחת הצה"לית באירגונו של אגף כוח-אדם במשרד-הביטחון. יצחק קרלינסקי, שליח הפלמ"ח הוותיק ביותר בקפריסין, וי' ברות שבו לאי כפעילי 'המוסד לעליה ב'', לארגן את הברחת המעפילים, ואילו יתר חברי המשלחת המקורית הצטרפו למשלחת הצה"לית. בכך הסתיים תפקידו של הפלמ"ח כאחראי ל'שורות-המגינים' ולשמירת הסדר והביטחון במחנות המעצר בקפריסין.

קישורים חיצוניים

• שורות המגינים, באתר הפלמ"ח
• שורות המגינים (אורכב 20.06.2020 בארכיון Wayback Machine), באתר ההגנה
• שורות המגינים בשירו של חיים חפר: שנת תש"ז
• נחום בוגנר, עלי-זית וחרב. פרק: שורת המגינים, עמ' 177-205, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית