קרב עמק איילון (אוניית מעפילים)

**קרב עמק איילון**
Fabio
	אניית המעפילים בהספנה לאחר מבצעי ההעפלה.
	אניית המעפילים בהספנה לאחר מבצעי ההעפלה.
תיאור כללי
צי	ההעפלה
דגל הצי	דגל איטלקי
חברת ספנות	המוסד לעלייה ב'
ציוני דרך עיקריים
מספנה	בנויה מעץ
תחילת הבנייה	1945
מיקום	יציאה מבנדול, צרפת
מידות
אורך	37 מטר
רוחב	8.5 מטר
שוקע	3.5 מטר
נתונים טכניים
מהירות	8 קשר
מספר נוסעים	705 מעפילים
מספר תרנים	שני תרנים
הנעה	מנוע דיזל

קרב עמק איילון (אוניית מעפילים) הייתה האונייה האחרונה בין אוניות ההעפלה. שמה המקורי היה Fabio וכינויה "המורד". אוניה זו הגיעה בליל 28 במאי 1948, ו-706 מעפיליה הורדו בחוף קיסריה. ההפלגה כולה נערכה באופן חוקי, שכן היא הפליגה לאחר קום המדינה.

האונייה

שמה של האונייה – בעקבות קרב לטרון שנערך בעצם אותם הימים. הספינה יצאה לדרך לאחר הכרזת המדינה והגיעה באין מפריע לארץ. היא נכללת ברשימת הפלגות עליה ב' משום שהפעלתה הייתה עדין במסגרת המבצעית של מפעל ההעפלה.

הספינה צוידה במזון ל־16 ימי הפלגה; ב־20 טון מים; ב־22 טון דלק לפי צריכה של 1,400 ק"ג ליממה. כן צוידה בשתי סירות עץ, בשתי רפסודות ובשלוש סירות גומי ל־30 איש כל אחת. צוות האונייה היה איטלקי. הקברניט צ'ירו פלומבה איטלקי, מפקד דוד שטרן מהפלי"ם, אלחוטנית רות חייקין -עופר. מלווים: גלעדה הלוי (חובשת), ווילי רוסטוקר מתנדב מקנדה.

בעשרת הימים שלפני ההפלגה רוכזו במחנות בדרום צרפת בשתי קבוצות. במחנה הגדול 500 בני נוער מצ'כיה והונגריה^[1] ובמחנה הקטן כ-200 בני נוער מצפון אפריקה.

העלאת המעפילים נעשתה במפרץ בחוף הצרפתי סמוך לבנדול (Bandol). המעפילים הגיעו במשאיות נהוגות על ידי חיילים ארץ ישראלים בצבא הבריטי. הצרפתים לא הפריעו. ההפלגה נערכה ללא הפרעות בנתיב השגרתי דרך תעלת מסינה כרתים וצפון קפריסין, ומשם לחוף קיסריה.

היה חשש שהצי המצרי יתנכל לספינה ולצורך הגנתה המלווים צוידו בארבעה מקלעים, תשעה סטנים ורובה אחד. אולם ההפלגה עברה ללא אירועים מיוחדים. למעט רגעי מתח כאשר אח"י אילת (א-16) התקרבה אליה ולא היה ברור תחילה באיזו ספינת מלחמה מדובר. הוקם קשר צעקות האונייה הורידה את מעפיליה באמצעות סירות הפלי"ם בחוף קיסריה ב־29 במאי 1948. לאחר מכן המשיכה לנמל חיפה שהיה עדין בשליטת הבריטים. צוות המלווים עזב את הספינה בסירה למעגן הקישון שהיה בשליטת צה"ל. במהלך הדרך רדפה אחריהם סירת מנוע בריטית אך ללא הצלחה. הגעת האונייה פורסמה כ” האוניה הראשונה לעליה חופשית למדינת ישראל”^[2] בנסיבות שנוצרו עם הפסקת ההסגר הימי על ידי הבריטים לא נעשה יותר שימוש" בשם זה. והאונייה קיבלה את הכינוי המורד.

הפלגות נוספות

במהלך מלחמת העצמאות ביצעה האונייה עוד שתי הפלגות במסגרת עלית גח"ל והפלגת רכש נשק אחת^[3]

בספטמבר 1948 קבע המוסד לעלייה ב' את יהודה בן-צור כמפקד הספינה "המורד" ("פאביו" במקור), שיצאה בחצות בין 6 ל-7 בספטמבר מנמל גָאאֵטָה (Gaeta), - במערב איטליה כ-80 ק"מ מצפון מערב לנאפולי. עם 292 עולי גח"ל ומח"ל, רובם צעירים. בהפלגה נוצרה תקלה במצפן.

לאחר הצטיידות בדלק אך ללא תיקון המצפן יצאה "המורד" ב-7 בספטמבר חזרה לגאאטה ואספה 300 עולים. ב-9 בספטמבר עברה בתעלת מסינה והגיעה ב-17 בספטמבר לנמל חיפה.

מעפילים על סיפון "קרב עמק איילון".
צמד המלווים, וילי רוסטוקר (מימין) ויהודה בן-צור על הגשר של אוניית עולי גח"ל ומח"ל המורד, ספטמבר 1948.

לקריאה נוספת

הלל ירקוני, ספינות מעפילים מא' ועד ת', עמ' 222, הוצאת גוונים 2005.
רשימת מברקים בין האונייה למפקדת הפלי"ם. 25 - 30 במאי 1948, בארכיון מוזיאון ההעפלה וחיל הים.