לדלג לתוכן

עקיבא פיינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עקיבא פיינשטיין במסיבת העיתונאים לאחר שחרורו ב-20 בינואר 1950
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

עקיבא פיינשטיין (4 בספטמבר 192316 בנובמבר 1975) היה חבר המחלקה הסורית בפלמ"ח ופעיל המוסד לעלייה ב'. פיינשטיין פעל במדינות ערב להעלאת יהודים לארץ ישראל, עד שנתפס ונכלא בלבנון ובסוריה. שוחרר לאחר קום המדינה.

פיינשטיין נולד בראש פינה ב-1923 למשה ומלכה פיינשטיין. ב-1941 גויס לפלמ"ח על ידי יגאל אלון והוצב במחלקה הסורית. הקבוצה עברה קורס בסיסי בבית אורן וקורס ימי בתל אביב. מימון האימונים נעשה על ידי הבריטים. בסיום הקורס ב-1942 קיבלו המשתתפים זהות ערבית ונשלחו ללבנון וסוריה על מנת להשתלב במדינות אלו, לאסוף מודיעין ולחבל במתקנים חיוניים במקרה הצורך. בנוסף עסקה הקבוצה ברכישת נשק והברחתו.

ב-1943 החליטו הבריטים, שתמכו בקבוצה, להפסיק את פעילותה. רוב חברי הקבוצה חזרו לארץ אך חלקם, ופיינשטיין ביניהם, בחר לסייע בהבאת עולים במסגרת המוסד לעלייה ב'. כינוס המועמדים לעליה נעשה על ידי ארגון החלוץ ותפקידו של עקיבא פיינשטיין היה אז לקלוט את קבוצות העולים ולהעבירם את גבול לבנון וסוריה לארץ ישראל. לרוב עברו מסלולי העלייה דרך קוניטרה לחולתה או מלבנון לכפר גלעדי. בתקופה זו עבד עם מנשה הראל ויאני אבידוב. בין חברי הפלמ"ח שקלטו את העולים לאחר חציית הגבול היה חיים חפר.

עבודתו של פיינשטיין בלבנון הסתיימה ב-26 במאי 1946 כשנתפס על ידי משטרת לבנון (ייתכן שעקב הלשנה). לאחר שנחקר בעינויים בכלא בביירות הועבר ב-1947 להמשך חקירות בכלא בדמשק. למרות העינויים הקשים לא נשבר ולא הסגיר את חבריו. נעשו ניסיונות לשחררו בעזרת שיחוד הסוהרים הסורים[1]. בסופו של דבר שוחרר לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1950, במסגרת חילופי שבויים.

לאחר קום המדינה מונה פיינשטיין לתפקיד מושל נצרת ולאחר מלחמת ששת הימים מונה למושל הצבאי הראשון של קוניטרה ורמת הגולן בדרגת סא"ל[2][3].

בשנות ה-70 מינה אותו שר השיכון אברהם עופר לתפקיד האחראי לטיפול בבעיית הדיור של הבדואים.

פיינשטיין התחתן עם לינדה זאגה (שגם היא הייתה מעורבת בהעלאת היהודים מארצות ערב) ולהם ארבעה ילדים. עם תחילת עבודתו הממשלתית עברה המשפחה לירושלים.

עקיבא פיינשטיין נפטר בירושלים ב-1975 ונקבר בהר הזיתים, על מצבתו נחקק המשפט "פעלו בסתר גולה ומעשיו לעמו גאולה". רעייתו נפטרה ב-1995.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • יחזקאל המאירי, שבויי סוריה א', בוסתן, 1974
  • יאני אבידוב, נתיבים נעלמים, הוצאת ספריה לעם - הוצאת עם עובד, תל אביב, 1955
  • שלמה הלל, רוח קדים: בשליחות מחתרתית לארצות ערב, הוצאת ספריית יהודה דקל, ירושלים, הוצאה מחודשת, 2013. (תורגם לאנגלית בשם "Operation Babylon", ומשם גם לצרפתית; בנוסף, הספר זכה לעיבוד: עמוס כרמל, תחנת בגדאד אינה עונה (ציורים: אבי כץ), תל אביב: עידנים/ידיעות אחרונות, תשמ"ט).
  • חיים גורי, 'דפים ירושלמיים'. נושאה של אחת הרשימות המכונסות בספר היא שיחה שקיים גורי עם עקיבא על עשייתו בלבנון וסוריה ועל העינויים שעבר. השיחה התקיימה ב-1967, לפני המלחמה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ על ידי אביה של אשתו
  2. ^ סיפורו של אל"ם (במיל') אריה נתיב באתר הפרקליטת הצבאית
  3. ^ מכתב של סא"ל עקיבא פיינשטיין, באתר haifa.userservices.exlibrisgroup.com, ‏1969