פורטל:חוק ומשפט/הידעת?/קטעי הידעת

קטעי "הידעת?" נוספים

לקט קטעי "הידעת?"

1

חיים כהן הוא האדם היחיד בתולדותיה של מדינת ישראל אשר כיהן כפרקליט המדינה, כיועץ המשפטי לממשלה, כשר המשפטים, ואף כשופט בבית המשפט העליון.

עריכה | תבנית | שיחה

2

בשנת 1982 פסק בית המשפט האירופי לזכויות אדם שהעונש הגופני שהיה נהוג בבתי הספר בבריטניה הוא הפרה של אמנת זכויות האדם ועלול לחנך את הילד בצורה מנוגדת לרצונם ואמונתם של הוריו.

עריכה | תבנית | שיחה

3

המג'לה, קובץ החוקים העות'מאני המבוסס על המשפט המוסלמי, בוטלה בישראל רק בשנת 1984, בעוד שטורקיה ביטלה את המג'לה כבר בשנת 1926, והחליפה אותה בקוד האזרחי השווייצרי. החוק לביטול המג'לה וחוק יסודות המשפט הם שני החוקים הקצרים ביותר בספר החוקים הישראלי. כל אחד מהם מכיל שני סעיפים בלבד.

עריכה | תבנית | שיחה

4

לפי בית המשפט העליון של ארצות הברית, עגבנייה היא ירק. בשנת 1883 נחקק בארצות הברית חוק שלפיו הוטל מכס על ירקות. לא היה ברור אם העגבנייה נכללת ברשימת המוצרים שלגביהם החוק תקף, והוויכוח בשאלה אם היא פרי או ירק הגיע עד לבית המשפט העליון של ארצות הברית שפסק ב-1893, במשפט ניקס נגד הידן שהעגבנייה היא ירק, כלשון העם, על אף שמבחינה בוטנית היא נחשבת לפרי והמילה "ירק" היא חסרת משמעות.^[1]

עריכה | תבנית | שיחה

5

בית המשפט העליון של ארצות הברית מורכב מתשעה שופטים והוא יושב תמיד בהרכבו המלא, כך שלמעשה כל שופט נותן פסק דין בכל תיק. בחוקת ארצות הברית נקבע כי השופטים יחזיקו בכהונתם ללא הגבלת זמן. כך יצא שבמשך 218 שנים היו לבית המשפט 17 נשיאים בלבד. הנשיא שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר היה ג'ון מרשל, שכיהן בתפקיד 34 שנים, ואילו ויליאם קושינג, שופט בהרכב הראשון של בית המשפט, כיהן כנשיא יומיים ואז דחה את המינוי. רק בשנת 1981 מונתה לראשונה אישה, סנדרה דיי או'קונור, לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון.

עריכה | תבנית | שיחה

6

ארני צ'יימברס, חבר לשעבר בסנאט של ארצות הברית, הגיש תביעה נגד אלוהים בשנת 2007, וביקש כי הנתבע יוצא להורג על ידי זריקת רעל. לטענתו, אלוהים אשם בפעילות טרור. זאת, משום שהוא מפיץ "אימת מוות והרס בקרב מיליונים מתושבי כדור הארץ". בית המשפט של מדינת נברסקה ביטל את התביעה, בטענה כי לא ניתן לזמן את הנתבע לדיון. זאת, כיוון שכתובת המגורים שלו אינה נמצאת ברישומים.

עריכה | תבנית | שיחה

7

אחת מהדוגמאות לפער בין הגדרה משפטית להגדרה חברתית היא במקרה של מת'יו שפרד, צעיר שנרצח עקב היותו הומוסקסואל. במשפטם של הרוצחים הוכח כי הם תקפו את שפרד עקב נטייתו המינית. הפשע לא הוגדר על ידי בית המשפט כ"פשע שנאה" מסיבות טכניות: בחוק האמריקאי לא הייתה התייחסות לנטייה מינית כגורם אפשרי לפשע שנאה. לאחר המקרה ניסה הנשיא ביל קלינטון לאשר הכנסת פשעים כנגד הומואים ולסביות, נשים ובעלי לקות לרשימת פשעי השנאה בארצות הברית, כיוון שניסיון החקיקה התקבל רק אחרי 11 שנים בבית הנבחרים, בשנת 2009, אף על פי שבית המשפט האמריקאי לא הגדיר את רצח שפרד כפשע שנאה, הוא נחשב כיום לדוגמה מובהקת של פשע שנאה הומופובי כלפי אוכלוסיית הלהט"ב.

עריכה | תבנית | שיחה

8

החוק היפני מחייב כל רוכש רכב חדש, וכל מי שמבקש לשנות את כתובתו להוכיח כי יש בידו חניה, בה יוכל להחנות את הרכב. החניה נדרשת להיות עד שני קילומטרים ממקום מגוריו, ונדרש להוכיח כי היא גדולה מספיק לרכב, ובבעלותו של בעל הרכב. לעומדים בדרישות נמסרת "תעודת חניה" מידי המשטרה, שמודבקת על הרכב, למניעת קבלת קנסות.^[2]

עריכה | תבנית | שיחה

9

גופתו של האפיפיור פורמוסוס, שמת ב–897, הוצאה מקברה תשעה חודשים לאחר מותו, על מנת להעמידו למשפט בעוון הפרה של חוק הכנסייה הרומנו־קתולית, על ששימש כבישוף של אפיפיורות רומא וגם כבישוף של מחוז אחר. פורמוסוס נשפט על ידי הכנסייה בראשות האפיפיור סטפן השישי ונמצא אשם. כעונש כרתו שלוש מאצבעותיו והשליכוהו אל נהר הטיבר. הגופה נמצאה מאוחר יותר על ידי נזיר וקבורה כיום בבזיליקת פטרוס הקדוש.

עריכה | תבנית | שיחה

10

אזהרת מירנדה הנפתחת במילים: "יש לך זכות לשמור על שתיקה. כל דבר שתאמר עלול לשמש ואף ישמש נגדך בבית המשפט", מושמעת לכל חשוד בארצות הברית לפני שהוא נשאל אודות ביצוע מעשה פשע. השוטרים שעצרו את ארנסטו מירנדה בשנת 1963 בחשד לחטיפה, שוד ואונס, לא הקריאו לו את זכויותיו, והוא הורשע בבית המשפט על סמך הודאתו. החובה להקריא את אזהרת מירנדה לחשודים, שהתקבלה על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין מירנדה נגד אריזונה, לא עזרה למירנדה עצמו שהורשע במשפט חוזר על סמך ראיות אחרות. לאחר שחרורו, עסק מירנדה במכירת כרטיסים עם חתימתו שעליהם מודפסת "אזהרת מירנדה". מירנדה מת כתוצאה מדקירת סכין בשנת 1976. החשוד במעשה בחר להשתמש בזכות השתיקה לאחר שהוקראה לו אזהרת מירנדה. הוא שוחרר ונמלט למקסיקו.

עריכה | תבנית | שיחה

11

צעד חשוב לקראת הכרה בהומוסקסואלים כאנשים שווי זכויות עשתה הכנסת בשנת 1992, בעת שהתקבל תיקון לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, לפיו חל איסור להפלות עובד או דורש עבודה בשל נטייתו המינית. הייתה זו פריצת דרך משמעותית בהכרה בהומוסקסואלים כאנשים שווי זכויות, ולא כ"בגירים העושים מעשיהם בצנעה". לעורך הדין דן יקיר שפעל מטעם האגודה לזכויות האזרח היה תפקיד חשוב בהתפתחות זו ובהתפתחויות שבאו אחריה (אין קשר ארגוני בין אגודה זו למה שכונתה "האגודה לזכויות הפרט"). בשנת 1995 התקבל תיקון נוסף לחוק לפיו דיון בעניין הפליה מחמת נטייה מינית בבית הדין לעבודה יתנהל בדלתיים סגורות.

עריכה | תבנית | שיחה

12

שמואל אוסוואלד רופאייזן, שכינה עצמו "האח דניאל", נולד בפולין, למשפחה יהודית, והיה חבר בתנועת נוער ציונית; בעת השואה התחבא במנזר, ובהמשך המיר דתו לנצרות; ב-1958 הגיע לישראל ככומר קתולי, על מנת לשרת במנזר על הר הכרמל; ב-1962 הגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית על פי חוק השבות, אך בקשתו נדחתה על ידי משרד הפנים. עתירה לבג"ץ נגד החלטה זו נדחתה ברוב של ארבעה שופטים כנגד אחד, ונפסק כי האח דניאל לא ייחשב כיהודי לצורך החוק. החלטת בג"ץ הייתה תקדימית בכך שפירשה את החוק מנקודת ראות לאומית ולא יהודית הלכתית – רופאייזן נולד כיהודי, ולפי ההלכה נחשב ליהודי, גם לאחר שהמיר את דתו, בבחינת "ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא". לאור פסיקת בג"ץ, הנחשבת דוגמה לאקטיביזם שיפוטי מוקדם במדינת ישראל, תוקן חוק השבות על ידי הכנסת, והוצאו ממנו במפורש יהודים שהמירו את דתם.

עריכה | תבנית | שיחה

13

מרטן גר היה איכר צרפתי בן המאה ה-16 שעזב את משפחתו לאחר שהואשם בגנבת חיטה מאביו. שמונה שנים מאוחר יותר הופיע בכפר אדם שטען כי הוא מרטן גר הנעדר. בזכות דמיונו הפיזי לגר ובקיאותו בפרטי חייו, עלה בידו לשכנע את הסביבה בזהותו. הוא חי עם אשתו של גר, ברטראנד, ובנו במשך שלוש שנים, והיא אף ילדה לו בתקופה זו שני ילדים. כשדרש האיש את ירושת אביו של גר שנפטר, תבע אותו דודו של מרטן גר באשמת התחזות. לאחר זיכויו, נפתח משפט מחודש ב-1560. ברטראנד שינתה את גרסתה וטענה שהאיש מתחזה. בעקבות כך נגזר עליו גזר דין מוות. בעתירה לחנינה מצא הפרלמנט בטולוז כי ברטראנד שודלה לעדות שקר על ידי הדוד, אולם בשלב זה חל מפנה דרמטי: מרטן גר האמיתי הופיע בבית המשפט כשהוא צולע על רגל עץ. בסופו של המשפט החוזר הוצא המתחזה להורג בתלייה באשמת ניאוף והונאה.

עריכה | תבנית | שיחה

14

סר פטריק גדס, ביולוג סקוטי בהשכלתו ומומחה לתכנון ערים, היה אחראי לתוכנית גדס, תוכנית המתאר הראשונה של תל אביב, בה עוצבו רחובותיה של העיר. נכדתו, אן גדס, הייתה מעורבת בסוף שנות השישים של המאה ה-20 בבג"ץ שליט שהסעיר את מדינת ישראל בשאלה מיהו יהודי. גדס, נוצריה בדתה, נישאה לרב-סרן בנימין שליט. הזוג ביקש לרשום את ילדיהם כבעלי לאום יהודי, ונענה בשלילה על ידי משרד הפנים. שליט עתר לבג"ץ, ובתור אחד הנימוקים הובא פועלו של גדס הסב. העתירה התקבלה, ובעקבותיה שונה חוק השבות.

עריכה | תבנית | שיחה

15

הסופר, זוכה פרס נובל לספרות, ש"י עגנון שימש גם מזכירו של בית משפט השלום העברי, מערכת שיפוטית להתדיינות בעניינים אזרחיים בין בעלי דין יהודיים בתקופת היישוב. בית המשפט נוסד ביפו בשנת 1909, ובראשו עמד ארתור רופין. רוב השופטים שכיהנו בבית לא היו משפטנים, והם פסקו לפי דרכי 'השכל הישר' והמחשבה הפשוטה. הצדדים הסמיכו את בית המשפט לדון בעניינם לפי דיני הבוררות.

עריכה | תבנית | שיחה

16

נשיא ארצות הברית זאכרי טיילור, וסגנו מילרד פילמור סירבו להישבע ביום ראשון, במועד שיועד להשבעתם, 4 במרץ 1849. מכיוון שנשבעו רק למחרת, יש הטוענים כי יושב ראש הסנאט של ארצות הברית, דייוויד רייס אטצ'יסון, היה "נשיא ליום אחד". מאידך, מומחי המשפט גורסים כי על סמך חוקת ארצות הברית תקופת כהונתו של טיילור החלה בארבעה לחודש אף שלא הושבע כנהוג.

עריכה | תבנית | שיחה

17

ב-1897 נדונה בפרלמנט של מדינת אינדיאנה הצעת חוק, שנודעה בשם הפופולרי הצעת חוק פאי, משום שעל פי האמור בה ניתן לקבוע ערכו של פאי. עיקר החוק נגע לשיטתו של מתמטיקאי חובב לתרבוע העיגול באמצעות בנייה בסרגל ובמחוגה, וממנה נבעו מספר ערכים שגויים לפאי, 3.2 למשל. חמש עשרה שנה לפני כן פורסמה הוכחה שפאי הוא מספר טרנסצנדנטי, ולכן תרבוע העיגול בלתי אפשרי. למרות זאת, ההצעה אושרה בוועדת החינוך ואחר כך בבית הנבחרים, ואף עברה בקריאה ראשונה בסנאט של אינדיאנה. רק התערבותו המהירה של פרופסור למתמטיקה שנכח במקרה בבית המחוקקים מנעה את הפיכת ההצעה לחוק מחייב.

עריכה | תבנית | שיחה

18

בשנת 1925 נערך בטנסי משפט הקופים, בו נתבע מורה לדין על כך שלימד את תורת האבולוציה במסגרת החינוך הציבורי. רק בשנת 1967 בוטל החוק שאסר על לימוד תורת האבולוציה בטנסי, ורק ב-1987 קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי הבריאתנות היא אמונה דתית וככזו אין ללמד אותה בבתי ספר ציבוריים. הוויכוח על הקדשת זמן ללמוד תאוריית הבריאתנות בבתי הספר, לא נפסק, ובשנת 2005 אחרי שמערכת החינוך בקנזס ביקשה לדון מחדש בהקדשת זמן שווה ללימוד תורת האבולוציה ותאוריית הבריאתנות, ביקש בובי אנדרסון, אזרח המדינה, כי יוקדש זמן שווה גם ללמוד תאוריית "מפלצת הספגטי המעופפת"

עריכה | תבנית | שיחה

19

קטע הקוד השנוי במחלוקת קועקע על זרוע מפגין

בעוד חוקי הייצוא של ארצות הברית אוסרים על יצוא נשק ואמצעי הצפנה חזקים, ייצוא של ספרים אינו יכול להיות מוגבל, עקב חופש הדיבור המעוגן בחוקה. בשנת 1993 נפתחה חקירה פלילת כנגד פיל צימרמן בעילה שהפצת תוכנת ההצפנה PGP שפיתח ופרסם ברשת היוזנט, הינה עברה על חוקי הייצוא. כתגובה לכך, פרסם צימרמן ספר, שהכיל הדפסה של קוד המקור של תוכנת PGP. על ספר זה לא קיימת הגבלת ייצוא, וכל אדם החפץ בתוכנה יכול היה לסרוק את דפי הספר ובכך לטעון את התוכנה אל מחשבו.

חוקי ייצוא הצפנה בארצות הברית עדיין קיימים, אך עברו שינוי מהותי במהלך שנות ה-90 לאור מקרה זה, וכיום ניתן להפיץ תוכנה הכוללת הצפנה בצורה קלה יחסית.

עריכה | תבנית | שיחה

20

כאשר סוריה עצרה את אלי כהן, היא הכריזה שהוא "אשף ריגול". גם ראש ממשלת ישראל דאז, לוי אשכול, הודה שכהן מרגל, וניסה לפדות אותו, טרם משפטו. אלא שכהן מעולם לא נשפט כלל על ריגול. הוא הוצא להורג באשמת כניסת אזרח לשטח צבאי סגור. אולם, למרות היותו אזרח, כהן נשפט דווקא בבית דין צבאי, כאילו היה חייל סורי. יתרה מזאת, הוא נשפט כאילו היה חייל פשוט, שנחשד בעבירה קלה - לאולם המשפט לא הורשה להיכנס שום קהל ושום עיתונאי (משפט בדלתיים סגורות), הצדדים לא יוצגו בידי עורכי דין, וכשופטים שמשו קציני הצבא. השופטים היו אותם קצינים בכירים, שהיו מיודדים עם כהן, לפני שנחשף. אילו כהן היה נשפט באשמת ריגול, כשלי ידידיו בצמרת הצבא והממשלה, בשמירת סודות המדינה, היו נחשפים.

עריכה | תבנית | שיחה

21

אלברט פיש היה סאדו-מאזוכסיט, פדופיל, רוצח סדרתי וקניבל. הוא רצח לפחות 15 ילדים, והטריד מינית ועינה ילדים רבים נוספים. פיש נדד ברחבי ארצות הברית, ומצא קורבנות כמעט בכל מדינה בה. רוב קורבנותיו היו ממשפחות עניות, שחורות, שעניינו במיוחד את המשטרה, בשל הגזענות השכיחה בתחילת המאה ה-20. בסופו של דבר נתפס פיש, משום שלאחר שהרציחות וההתעללות הפכו להרגל ששעמם אותו, הוא פיזר רמזים על אודות זהותו, בשביל ליהנות מריגוש של מרדף המשטרתי, והוצאתו להורג. הוצאתו להורג בכיסא חשמלי הייתה מסובכת מבחינה טכנית, משום שפיש המזוכיסט גרם לעצמו לנכות, שלא אפשרה לו לשבת. כפי שהובהר בצילום רנטגן, פיש החדיר מסמרים לשרירי עכוזו.

עריכה | תבנית | שיחה

22

המקרה היחיד בו הוצא להורג אזרח מדינת ישראל היה סרן מאיר טוביאנסקי בפרשה הקרויה על שמו. טוביאנסקי היה עולה שהתנדב להגנה, ושירת כמפקד שדות התעופה של ירושלים אולם במקביל עבר כמהנדס בחברת החשמל, שהייתה בבעלות הבריטים. במהלך מלחמת העצמאות חשדו בו שהעביר מידע על סנדאות ייצור תחמושת בירושלים לצבא ירדן שהפציץ אותן, זאת דרך קשריו עם הבריטים. בעקבות חקירה חלקית נעצר באשמה זו על שירות הידיעות של ההגנה. הוא נשפט במשפט שדה, נמצא אשם, והוצא להורג במקום בידי כיתת יורים. שנה לאחר המקרה, בעקבות חקירה, נמצא כי טוביאנסקי היה חף מפשע. החוקר שהפליל אותו הורשע באשמת הריגה ונגזר עליו יום מאסר אחד, עליו קיבל חנינה מידי הנשיא.

מאיר טוביאנסקי קבור כיום בהר הרצל, על קברו רשום "נהרג בשוגג".

עריכה | תבנית | שיחה

23

ב-9 במרץ 2006 אישרה האספה הלאומית של ונצואלה את שינוי סמל ונצואלה, שינוי שנכנס לתוקפו ב"יום הדגל" ב-12 במרץ 2006. על-פי ההחלטה, הסוס שעל הסמל יופיע דוהר שמאלה במקום באופן שהיה עד אז, ימינה תוך הפניית ראשו לאחור. השינוי נעשה בהנחייתו של הנשיא הסוציאליסטי והאנטי-אמריקאי הוגו צ'אווז, לבקשתה של בתו בת התשע, אשר לא אהבה את מראה הסוס המסתכל לאחור. טענות האופוזיציה על בזבוז הכסף הכרוך בהחלפה, הושתקו על ידי המשטר.

עריכה | תבנית | שיחה

24

כשחפרו את יסודות מלון פאלאס המוסלמי, נתגלו לפתע עצמות שהיו חלק מבית קברות מוסלמי סמוך. המופתי חאג' אמין אל-חוסייני ביקש להמשיך בבנייה ופרסם פתווה המבטלת את קדושת בית הקברות בשל עתיקותו. בשנת 1990 סללה עיריית ירושלים שביל דרך בית הקברות, ושלפה את הפתווה ההיסטורית כדי למנוע סערה דתית-מוסלמית. כיום טוען מרכז שמעון ויזנטל את אותה טענה בבואו לבנות במקום את מוזיאון הסובלנות.

עריכה | תבנית | שיחה

25

פסק דין לורנס נגד טקסס הוא פסק דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית הקובע כי כל חוק האוסר על קיום יחסי מין הומוסקסואליים בין שני בוגרים בביתם סותר את חוקת ארצות הברית בשל הפגיעה בזכות לפרטיות. בפסק דין זה, שניתן בשנת 2003, קבע לראשונה בית המשפט העליון של ארצות הברית, ברוב של 6 שופטים נגד 3, כי ההחלטות הקודמות של בית המשפט, ובהן ההחלטה משנת 1986 - פסק דין באוורס נגד הארדוויק בטלות. לפני פסק דין זה סירב בית המשפט (בפסק דין באוורס) לתת הגנה שכזו וקבע כי אין כל הגנה בחוקה שיש בה כדי לפסול חוקים שאוסרים על קיום יחסי מין הומוסקסואליים וקובעים כי מעשים אלה הם עבירה פלילית.

עריכה | תבנית | שיחה

26

חוקת ארצות הברית הבטיחה חירות ושוויון לכל ללא קשר לדת או למוצא אתני, ואכן ידוע שמעולם לא הייתה אפליה חוקית וממסדית כלפי היהודים. מקרה יוצא דופן אירע ב-1862, בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית, בו גורשו יהודים שהתגוררו במחוז טנסי שכלל חלקים מטנסי, מיסיסיפי וקנטקי. במהלך המלחמה בין מדינות הצפון ומדינות הדרום, חרף האיסור החוקי על העברת סחורות, המשיכו מדינות הדרום במסחר עם מדינות הצפון ועם שאר מדינות העולם, וההכנסות שמרו על כוחן להמשיך במלחמה, לדאבונם של צבאות הצפון. גנרל יוליסס סימפסון גרנט, לימים נשיא ארצות הברית ה-18, סבר שכל הסוחרים יהודים, ולכן פרסם את הצו לגירוש היהודים ממחוז טנסי. היהודים התנגדו לצו זה, ואף פנו לנשיא אברהם לינקולן, שהורה מיד על ביטול צו הגירוש.

עריכה | תבנית | שיחה

27

סעיף בהסכם הסיפוח של רפובליקת טקסס לארצות הברית, שנחתם ב-29 בדצמבר 1845, קובע כי טקסס יכולה להתפצל לכמה מדינות, עד חמש במספר. הסעיף נוסח לאחר שמדינות הדרום חששו כי עם הזמן יצטרפו לארצות הברית יותר מדינות המתנגדות לעבדות ונועד להבטיח כי טקסס תוכל להתפצל ולהגדיל את מספר המדינות תומכות העבדות. ב-1850 כמעט ומומשה אפשרות זאת כאשר קליפורניה, שהתנגדה לעבדות, הצטרפה לארצות הברית. לטקסס היו תביעות על חלקים מקולורדו ומניו מקסיקו, והיו אנשים בטקסס שרצו להקים בשטחים אלו מדינה טקסנית נוספת, כמשקל נגד להצטרפות קליפורניה. בסופו של דבר שולמו לטקסס, שהייתה שקועה בחובות כבדים, פיצויים של עשרה מיליון דולר תמורת ויתור על שטחים אלה. ואולם האפשרות התאורטית של התפצלות טקסס למספר מדינות קיימת גם כיום.

עריכה | תבנית | שיחה

28

הצעה 6 (באנגלית: Proposition 6) היא יוזמה מדינית שהועלתה להצבעה וכשלה בקליפורניה, ארצות הברית, ב-7 בנובמבר 1978. היוזמה נודעה בשם "יוזמת בריגס" על שם העומד מאחוריה, המחוקק המדיני השמרן ג'ון בריגס ממחוז אורנג'.

היוזמה הכושלת אמורה הייתה למנוע מהומואים, לסביות, וכל מי שתומך בזכויות להט"ב מלעסוק בהוראה בבתי הספר הציבוריים במדינה. יוזמת בריגס הייתה כישלונה הראשון של תנועת התנגדות לזכויות להט"ב שמטרתה הייתה לבטל חוקים שקידמו זכויות להט"ב במדינה, אותה הובילה אניטה בריאנט וארגונהּ "הצילו את ילדינו" שפעל בפלורידה. הארווי מילק היה מהפעילים הבולטים נגד היוזמה, והתנגדותו של רונלד רייגן סייעה לבסוף לכשלונה בהצבעה.

עריכה | תבנית | שיחה

29

במהלך המאה ה-19, כשהקרקע סביב שיקגו חולקה לטריטוריות שלטון מקומי, בין העיירות והכפרים בסביבה, אזור מיוער קטן, קרוב לחוף ימת מישיגן, נשמט מהחלוקה, ונותר בלא שום אחריות מוניציפלית. תחילה, זה לא הפריע לאיש. אולם כאשר המכוניות הפרטיות הפכו לנפוצות, הדברים השתנו. באזור זה, שנקרא בפי העם No Man's Land (ארצו של אף אחד / שטח הפקר), קם אחד ממרכזי הקניות הראשונים בארצות הברית, שבו טבעת של חנויות הקיפה מגרש חנייה גדול. העסקים שם פרחו, לא רק בשל הקדמה, אלא גם בשל העובדה, שאיש לא גבה שם ארנונה מהסוחרים. בשנת 1942, האזור סופח לפרוור וילמט, אחרי שנים של מאבקים משפטיים, ואחרי שהפוליטיקאים של היישובים הסמוכים מנעו ממכבי האש שלהם, להגיע למקום כדי לכבות שרפה.

עריכה | תבנית | שיחה

30

כתב הרונגו-רונגו, הכתב היחיד שנוצר בפולינזיה, נוצר דווקא באי הפסחא, אי קטן ומבודד שאוכלוסייתו מנתה כמה אלפי תושבים בלבד. מקורו של הכתב, שלא פוענח עד היום, לא ידוע. לפי אחת ההשערות הכתב הומצא על ידי תושבי האי, אנשי רפּה נוּי, לאחר שהוקסמו ממסמך כתוב עליו הוחתמו ב-1770 על ידי משלחת ספרדית ממלכות המשנה של פרו. המסמך, שאותו אנשי האי לא ידעו לקרוא, הפך אותם באופן מעשי לנתינים של מלך ספרד.

עריכה | תבנית | שיחה

31

סעיף 175 היה הסעיף בחוק העונשין הגרמני, משנת 1870, שאסר על יחסים אינטימיים בין גברים. חוקים דומים התקיימו במדינות רבות בעולם, ובחלקו עדיין קיימים. אולם זה הגרמני ידוע לשמצה בשל השימוש שעשה בו המשטר הנאצי לכליאת הומוסקסואלים במחנות ריכוז, סירוסם והמתתם.

הנאצים שינו את הסעיף, והרחיבו את תחולתו. הם שינו את ההגדרה מ'עבירה' ל'פשע', ובכך הגדילו את העונש הפוטנציאלי לחמש שנות מאסר. כמו כן הם הסירו מהניסוח את הביטוי 'שלא כדרך הטבע', שנתפס כמתייחס למין אנאלי בלבד. כדי לעבור על החוק, מספיק היה לגרום ל'פגיעה בחוש הבושה', כך שלא היה צורך אפילו במגע כלל - אפילו מבט לא צנוע עלול היה להביא להרשעה. שינוי החוק הביא לעלייה תלולה במספר המעצרים.

חלק גדול מהאסירים שנכלאו במחנות ריכוז בעוון הומוסקסואליזם, לא זכו לפיצויים מממשלת גרמניה המערבית, כי הם נחשבו לפושעים. יתרה מזו, חלק מהאסירים ששרדו את המחנות נשלחו לכלא, לסיים את תקופת מאסרם על פי סעיף 175. נוסף על הדחייה החברתית והחקיקה המפלה כלפיהם, נותר בעינו גם הרישום הפלילי מתקופת המלחמה, אשר סיווג אותם כעבריינים, ופגע בזכויותיהם למשך יתרת חייהם. חוק זה בוטל בגרמניה המערבית רק בסוף שנות השישים. רק בשנת 2002, כעבור יותר מחמישים שנה, הודיע הפרלמנט הגרמני על חנינה כללית להומוסקסואלים שהורשעו בתקופת השלטון הנאצי, וביקש את סליחתם.

עריכה | תבנית | שיחה

32

הלוגו העברי של הרי פוטר

בארצות הברית טענו אנשים רבים בזכות איסור הכנסת ספרי הארי פוטר לבתי ספר בגין טיעונים משפטיים שונים, בין היתר על בסיס הטיעון שדת הכישוף ויקה היא דת המוכרת על ידי הממשל, ולפיכך התרת הכנסת הספרים לבתי ספר ציבוריים תגרום להפרת עקרון הפרדת הדת מהמדינה. במשך השנים נעשו ניסיונות שונים ברחבי ארצות הברית להגביל את הגישה או את המכירה של הספרים על בסיס טיעונים בעלי אופי דתי.

עריכה | תבנית | שיחה

33

בשנת 1633, כ-80 שנה לאחר פתיחתו של בית הקפה הראשון באימפריה העות'מאנית, הוציא הסולטאן מורט הרביעי את הקפה מחוץ לחוק, כחלק מרפורמות שהנהיג שאסרו גם על מוצרי הטבק והאלכוהול, זאת אף על פי שכנראה היה אלכוהוליסט בעצמו. העונש על שתיית קפה בתקופה זו היה עונש מוות, והסולטאן נהג להסתובב בעצמו בבתי הקפה ולוודא אישית שהורגים את מי שמפר את החוק. החוק החזיק מעמד שנה אחת בלבד, אז בוטל על ידי המופתי של האימפריה העות'מאנית, מוחמד בהאי אפנדי, שהוציא פתווה המתיר את העישון ושתיית הקפה, מתוך העיקרון שכל מה שאינו אסור במפורש במסורת האסלאמית – מותר.

עריכה | תבנית | שיחה

34

הוצאה להורג בתלייה הייתה פופולרית מאד באנגליה במשך מאות שנים. עד מחצית המאה ה-19 בוצעו רוב התליות באופן פומבי, כך שהציבור, כולל ילדים, יכול היה לחזות במעשה על כל פרטיו. התלייה הפומבית האחרונה בוצעה בלונדון בשנת 1868, כאשר הרכבת התחתית כבר פעלה בעיר זה חמש שנים. למרבה האירוניה יכלו תושבי לונדון להגיע לאירוע, הנחשב היום פרימיטיבי, בכלי התחבורה המתקדם ביותר באותה עת. התלייה כעונש חוקי המשיכה להתבצע בבתי הכלא באנגליה ובמושבותיה עוד כמאה שנים, כולל בארץ ישראל המנדטורית, בה הועלו לגרדום אסירי המחתרות. ההוצאה להורג בתלייה בוטלה באנגליה באופן רשמי רק ב-1964.

עריכה | תבנית | שיחה

35

המתמטיקאי הבריטי אלן טיורינג,ממניחי היסודות למדעי המחשב והדמות המרכזית במאמץ הבריטי במלחמת העולם השנייה לפצח את הצופן של מכונת ההצפנה "אניגמה" של הצבא הגרמני, מעולם לא הסתיר את עובדת היותו הומוסקסואל. בשנת 1952 הורשע טיורינג בהומוסקסואליות, התנהגות שהייתה עבירה פלילית באנגליה של אותה עת. בגזר הדין ניתנה לו האפשרות לבחור בין עונש מאסר לבין טיפול הורמונלי, וטיורינג בחר באפשרות השנייה. הטיפול כלל זריקות הורמונים נשיים, על מנת לדכא יצרו המיני. ככל הנראה בשל תופעות הלוואי של ההורמונים (צמיחת שדיים), שם קץ לחייו כעבור שנתיים, ב-7 ביוני 1954.
ב-2009, בעקבות עצומה אותה יזם ג'ון גרם-קמינג ושעליה חתמו למעלה מ-30 אלף בריטים, פרסם ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, הודעת התנצלות "בשם ממשלת בריטניה, וכל מי שבזכות עבודתו של אלן חי בחופש", על היחס אליו זכה טיורינג ממוסדות השלטון הבריטי. בהצהרה הכיר בראון בטיורינג כ"כקורבן המפורסם ביותר של ההומופוביה בבריטניה".

עריכה | תבנית | שיחה

36

עונש מוות במקרא ניתן בגין עבירות מסוימות, ונעשה באחת מארבע דרכים – ארבע מיתות בית דין. בניגוד לדעה המקובלת כי ביהדות ניתן להעניש את החוטאים רק בעונשים הקבועים במקרא, בתלמוד מופיעים עונשים שבתי-דין יוזמים, גם במקרים בהם אין עונש או שהמקרה אינו עומד בסדרי-הדין. דוגמה לעונש מוות יזום היא הריגה בסקילה שבוצעה באדם שעבר עבירה מדרבנן, כיוון שמדובר היה בתקופה הרגישה של הכיבוש היווני. עונש נוסף נועד לאדם ששילש בחטא שעונשו כרת ושכבר הלקו אותו עליו פעמיים, או לאדם שהתרו בו שלא יחטא, אך הוא לא הגיב להתראה כנדרש מבחינה פורמלית. בעונש זה היו מכניסים אותו ל"כיפה" – צינוק צר, ובאמצעות הרעבה מכריחים אותו לאכול דברים שמביאים לכך ש"יצֵרוּ מעיו ויחלה", ולבסוף "כרסו נבקעת".

עריכה | תבנית | שיחה

37

אחד הנושאים העיקריים במשפט העברי הוא דרכי הקניין. כך, למשל, חפצים מיטלטלים נקנים בהגבהה שלהם בידי הקונה, ונכסי דלא ניידי בכסף, שטר או חזקה. דרכי הקניין של בעלי חיים שנויים במחלוקת תנאים. תנא קמא סבור שבעלי חיים נקנים במשיכה (כאשר הקונה מזיז אותם ממקום למקום), אולם לדעת רבי שמעון בעלי חיים, כמו מטלטלים, נקנים דווקא בהגבהה. דעה זו עוררה את רב יוסף לתמוה כיצד ניתן לקנות פיל.
אחת התשובות בתלמוד, היא שיש להביא "חבילי זמורות" כדי לקנות את הפיל. יש שפירשו (רש"י) שעל הקונה להניח זמורות אלה על הרצפה ולהוליך את הפיל עליהם - וכיון שהזמורות גבוהות, הפיל נקנה בהגבהה. אך לפי פירוש בעלי התוספות, הקניין מתבצע בכך שמניפים את הזמורות, שהם מאכל פילים, מול הפיל, וכשהפיל קופץ (לבעלי התוס' לא נודע שפילים אינם יכולים לקפוץ) כדי לאכול מהם - הוא נקנה בהגבהה.

עריכה | תבנית | שיחה

38

בית המשפט העליון קבע, בשנת 1994, בבג"ץ 721/94 אל-על נגד דנילוביץ כי דייל אשר ביקש לנצל סעיף בהסכם הקיבוצי המעניק לבן זוג כרטיס טיסה בהנחה, רשאי לקבל הטבה זו אף אם בן זוגו הוא מאותו המין. היה זה פסק דין מהפכני שקיבלו השופטים אהרן ברק ודליה דורנר כנגד דעת המיעוט של השופט יעקב קדמי. מאז פסק דין זה פסיקת בתי המשפט בישראל מכירה דה-פקטו בזוגות הומוסקסואלים, בעיקר במסגרת עקרון "ידועים בציבור", המסדיר בעיקר את ענייניהם של זוגות הטרוסקסואלים שלא נישאו באופן רשמי. הסדר זה מעניק לזוגות הומוסקסואלים מעמד טוב יותר מהמקובל במדינות רבות בעולם המערבי. אף על פי כן, מעמדם החוקי של ההומוסקסואלים בישראל מוסדר רק באופן חלקי. בנושאים כגון דיני ירושה, אימוץ, אזרחות, ביטוח לאומי, משכנתאות, מיסוי מקרקעין ועוד, לא קיימת בחקיקה התייחסות להומוסקסואלים, ועקב כך נדרשת פנייה לבתי משפט במקרים רבים.

עריכה | תבנית | שיחה

39

במספר פסקי דין אישר בית המשפט בישראל כי יש משום לשון הרע בכך שאומרים או רומזים על מישהו שהוא הומוסקסואל, כאשר איננו כזה. פסק הדין הנודע ביותר בעניין הוא "הלכת אמסלם" משנת 1995;

שמעון אמסלם, כדורסלן קבוצת הפועל חיפה, הגיש תביעה נגד עיתון העיר שנתן לכתבה בעניין אולימפיאדת הגייז בלוס אנג'לס את הכותרת "אמסלם לא לבד" - זאת בגלל הפזמון המקניט "אמסלם ההומו" שהיו שרים באותה תקופה כמה מאוהדי הקבוצות היריבות במשחקים שבהם השתתף. אמסלם, שאינו הומוסקסואל, הגיש תביעת לשון הרע נגד העיתון. בית המשפט החליט שהיה בכותרת משום רמיזה על נטייתו המינית של אמסלם, ופסק לו פיצויים בסך 150,000 שקלים. פסקי דין נוספים שעל פיהם הומוסקסואליות (ולסביות) היא דבר הנתפס כמביש ושלילי בישראל, ושהצגתו של אדם כך שעלולים להסיק כי הוא הומוסקסואל עשויה להיות בגדר לשון הרע, הושפעו מהלכת אמסלם ומסתמכים עליה.

עריכה | תבנית | שיחה

40

המונח "הגנת טווינקי" מקורו בעוגיות טווינקי (בתמונה), חטיף אמריקאי פופולרי העתיר בסוכר

הגנת טווינקי הוא כינוי לעגני להגנה משפטית מופרכת או בלתי סבירה. אין מדובר בהגנה משפטית מוכרת בתורת המשפט, כי אם במונח עממי שנטבע על ידי התקשורת בעת סיקור משפטו של דן וויט, שנאשם בשנת 1979 ברצח חבר מועצת העיר סן פרנסיסקו הארווי מילק וראש העיר ג'ורג' מוסקונה. עורכי דינו של וויט טענו כי סבל מ"יכולת ירודה" כתוצאה מהדיכאון בו חש לאחר שפרש מתפקידו כחבר מועצת העיר סן פרנסיסקו. עוד נטען כי וויט הפסיק לצרוך מזון בריאות ועבר לדיאטה שהכילה בעיקר חטיפים עתירי סוכר (דוגמת עוגות טווינקי), ועובדה זו הוצגה כסימפטום של הדיכאון שלו. התקשורת, שלא פירשה נכון קו הגנה זה, הציגה בעת סיקור המשפט את הטענה כי הסוכר שבמזון היה בעצמו הגורם ליכולת הירודה של וויט כטיעון המרכזי של ההגנה. וויט הורשע בידי חבר המושבעים בהריגה. המחאה הציבורית שפרצה בעקבות פסק הדין הובילה למהומות ליל וייט.

עריכה | תבנית | שיחה

41

ערפיח מלאכותי, שנוצר לצורך צילום סרט, נועד לשחזר את אווירתה של לונדון הוויקטוריאנית, שהתאפיינה בערפיחים כבדים ותכופים

בראשית המאה ה-20, בשל השימוש של התושבים בפחם לחימום בתיהם, כוסתה העיר לונדון בערפיח תמידי, אשר כונה "ערפל לונדוני", או "מרק האפונים" בשל סמיכותו. מצב זה הלך והחמיר עד "הערפיח הגדול" שנמשך חמישה ימים - בין ה-5 בדצמבר וה-9 בדצמבר 1952, שגרם לחושך מוחלט בעיר, והביא למותם של 4,000 תושבים. בעקבותיו נחקק חוק האוויר הנקי 1956, אשר הגביל את סוגי הדלקים המותרים בשימוש.

עריכה | תבנית | שיחה

42

בראשית ימי מדינת ישראל, נהג צה"ל לגייס פושעים למשימות מודיעין בארצות אויב, מתוך הנחה שתושייתם הפלילית תסייע להם במשימתם. בשני מקרים, נכשלה שיטה זו כישלון חרוץ. אברי אלעד, שנחשד כי הסגיר לידי המצרים את רשת הסוכנים שהופעלה במסגרת מה שכונה "העסק הביש", גויס בזכות העובדה שהודח שוב ושוב מיחידות עילית בצה"ל, בשל גנבות, הברחות, מכירה בשוק השחור והוראת צניחה, אף על פי שמעולם לא צנח בעצמו. מרדכי קידר, אשר הורשע בשוד וברצח של סייען יהודי בעת ששהה בארגנטינה, גויס בזכות העובדה שהיה חשוד בשוד בנק בעפולה ורצח בחדרה.

עריכה | תבנית | שיחה

43

בין האיסורים השונים שמטיל החוק הבריטי על הפרלמנט הבריטי והנבחרים בו, נאסר על כניסה לבית הנבחרים עם חליפת שריון.^[3]

הערות שוליים

^ NIX v. HEDDEN (1893), בית המשפט העליון של ארצות הברית, החלטה מיום 10 במאי 1893(באנגלית)
^ Application procedure for a vehicle parking place (garage) certificate, בקשה לקבלת תעודת חניה לרכב חדש, מחוז קנאגאווה, יפן (באנגלית)
^ Legal Oddities, באתר משרד המשפטים הבריטי (באנגלית)

עריכה | תבנית | שיחה

44

ארני צ'יימברס, חבר לשעבר במשך 37 שנים בבית המחוקקים של מדינת נברסקה, הגיש ב-2007 תביעה נגד אלוהים וביקש כי הנתבע יוצא להורג על ידי זריקת רעל. לטענתו, אלוהים אשם בפעילות טרור משום שהוא מפיץ "אימת מוות והרס בקרב מיליונים מתושבי כדור הארץ". בית המשפט של נברסקה ביטל את התביעה, בטענה כי לא ניתן לזמן את הנתבע לדיון היות שכתובת המגורים שלו אינה נמצאת ברישומים.

עריכה | תבנית | שיחה

45

לפני החדרת מחט מזרק או עירוי לזרוע, נהוג לחטא באלכוהול את העור באזור המיועד לדקירה, על מנת למנוע זיהום. באופן לכאורה פרדוקסלי, חיטוי שכזה הוא חובה בארצות הברית גם לפני הוצאה להורג באמצעות זריקת רעל, על אף שבגוף הנידון למוות לא יכול להתפתח נזק מזיהום חיידקי או נגיפי בזמן הקצר שנותר לו לחיות, ועל אף שההוצאה להורג מיועדת לפגוע בעליל בבריאותו. אחת הסיבות לנוהל זה היא שייתכן כי בפרק הזמן שבין החדרת המחט לבין תחילת הזרקת הרעל יורה בית המשפט לעכב את ביצוע גזר הדין, כפי שאכן קרה בטקסס ב-1983, בעת ההוצאה להורג של הרוצח ג'יימס אוטרי. אוטרי הוחזר חי ובריא לתאו, אך הוצא להורג מספר חודשים לאחר מכן.

עריכה | תבנית | שיחה

46

ב-27 בנובמבר 2007 פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" מודעת אבל פיקטיבית שנשאה את שמו של "אברהם אזולאי", גיבור סרטו של אפרים קישון "השוטר אזולאי". ברשימת ה"אבלים" הופיעו שמותיהם של שבעה שוטרים מנהריה, שכונו בשם "השוטרים הנוקמים", ונחשדו בניסיון לפגוע בעבריין בעיר. בכך הופר צו איסור פרסום שהטיל בית המשפט על שמות החשודים.

עריכה | תבנית | שיחה

47

רעמסס השני היה מגדולי מלכי מצרים העתיקה וייתכן שהיה אותו "פרעה", ששלט בימי יציאת מצרים. המומיה של רעמסס התגלתה בעמק המלכים, ונשמרה במצרים. בשנת 1974 הבחינו מדענים כי מצבה של המומיה מדרדר, וכי היא נרקבת והולכת. הוחלט לשלוח את המלך לפריז, לשם בחינה בידי מומחים. על פי דרישות החוק הצרפתי, המומיה קיבלה דרכון בו צוין מקצועה כמלך מת, והתקבלה בפריז בכבוד מלכים, לרבות מסדר צבאי, שנערך לכבודה בשדה התעופה לה בורז'ה. המדענים בפריז מצאו כי על המומיה התיישבה פטריה, והצליחו להסיר את הנגע. כיום ניתן לראות את המומיה במוזיאון המצרי בקהיר.

עריכה | תבנית | שיחה

48

במהלך מלחמת העולם השנייה היה מקובל לאיים על חיילים בעונש מוות כדי לדרבנם להילחם. בזמן המצור על סטלינגרד הוציאו הסובייטים להורג כ־13,500 מחייליהם באשמות שונות ומשונות. באחת היחידות ההונגריות שלחמה נגד הסובייטים, נשפט חייל למוות בגלל שביקר אצל חברו בלי רשות. לאחר שהתחנן החייל על חייו, הומר עונשו בשמונה שעות שמירה.

עריכה | תבנית | שיחה

49

צ'ארלס מנסון נולד לעבריינים, ומאז שנת 1949 החל להיעצר ולהיאסר שוב ושוב בעוון גנבה, הונאה וסרסרות. בשנת 1967, לאחר שהשלים עשר שנות מאסר בעוון הפרת תנאי שחרורו ממאסר קודם, שידול לזנות וזיוף המחאה בנקאית, הוא שוחרר מן הכלא. זאת למרות, שהתחנן בפני הנהלת הכלא להישאר שם, בטענה שהכלא הוא ביתו. בשנת 1969 הוא עמד בראש כת, שביצעה תשע רציחות, בארבעה אתרים נפרדים. מנסון הורשע בשבעה מעשי רצח ממדרגה ראשונה, ונגזר עליו גזר דין מוות. אולם בשל ביטול זמני של עונש המוות בקליפורניה, גזר הדין הומתק למאסר עולם. מנסון אכן ריצה את מאסר העולם, פשוטו כמשמעו. הוא אכן מת בכלא, בשנת 2017. אולם מדינת קליפורניה דווקא ניסתה להמתיק גם עונש זה. מנסון היה מועמד לשחרור על תנאי, הן בשנת 2007 והן בשנת 2012, אך בשתי הזדמנויות אלו הוא סירב להגיע לשימוע.

עריכה | תבנית | שיחה

50

בשנת 2020 הוגש נגד שפי פז כתב אישום על השחתת מקרקעין, בשל כתיבת סיסמאות על דלת שגרירות האיחוד האירופי. אולם, לא תמיד היחס לכתיבה על רכוש הזולת היה כה שלילי. קירות רומא בעת העתיקה היו מכוסים גרפיטי. על עמוד בכנסיית הקבר מתנוססת כתובת כזו, משנת 1384, שאיש לא טרח עדיין למחוק. צילומים של הכותל המערבי, מימי השלטון העות'מאני, מראים כי הוא היה מכוסה גרפיטי. בשנת 1948, לוחם הפלמ"ח, ברוך ג'מילי, ״עיטר״ מבנה בשער הגיא בשמו, ועד שהרשויות טרחו למחוק כתובת זו, בשנות ה-80, היא הפכה לפואנטה במערכון של הגשש החיוור, ושלמה ארצי וגידי קורן כתבו עליה שיר הלל, שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1974. ג׳מילי תבע את הרשויות, ודרש, שישחזרו את הגרפיטי. הוא טען, שלגרפיטי הזו יש ערך היסטורי, כמו לגרוטאות המשוריינים בשער הגיא. ג'מילי, אמנם, הפסיד גם במשפט וגם בערעור, אך בשנת 2011 הרשויות דווקא כן שחזרו את הגרפיטי (כמתועד בתמונה). השחזור מומן מתקציב שימור אתרי המורשת הלאומיים.

עריכה | תבנית | שיחה

51

תיק אודסה הוא ספר מתח מאת פרדריק פורסיית', שפורסם לראשונה בשנת 1972, ומספר על הרפתקאותיו של עיתונאי גרמני צעיר, המנסה לאתר פושע נאצי, ממחוללי השואה. בתחקיר לכתיבת הספר השתתף צייד הנאצים שמעון ויזנטל. בשנת 1974 עובד הספר לסרט קולנוע מצליח. הסרט תרם לחשיפת הפושע הנאצי אדוארד רושמן, שהתחבא בזהות בדויה, בבואנוס איירס. שכניו זיהו אותו על המסך, ונגשו למשטרה המקומית, וזו נגשה לשגרירות מערב גרמניה, כדי שתוציא בקשת הסגרה. משטרת בואנוס איירס נגשה דווקא לשגרירות גרמניה המערבית, שבה רושמן טרם היה מבוקש, למרות שבאוסטריה הוא כבר היה מבוקש מזה מספר עשורים, הן בעוון פשעים נגד האנושות והן בעוון ביגמיה.

עריכה | תבנית | שיחה

52

ולטר ראוף היה מבכירי האס אס וממפתחי משאיות הגז, שחנקו את נוסעיהן בעשן מנוע. הוא היה אחראי לרציחתם של כ-100,000 איש בשואה. לאחר מלחמת העולם השנייה, עיתונאים שונים דיווחו על הימצאותו, בזהות הבדויה, בצ'ילה. אולם צ'ילה, שהייתה אז תחת שלטון אוגוסטו פינושה, הכחישה את הדיווחים. בשנת 1981, לאחר שהמוסד נכשל בהתנקשות בחייו, ראוף התראיין לסרט תיעודי זוכה פרס אמי, ומערב גרמניה דרשה את הסגרתו. אולם פינושה סירב להסגירו. צייד הנאצים, שמעון ויזנטל, הפעיל לחץ ציבורי על ממשלת צ'ילה. הוא חילק בעולם מיליוני גלוית דואר עם תמונותיהם של ראוף וקורבנותיו, וביקש ממקבלי הגלויות לכתוב עליהן דרישה לפינושה, להסגרת ראוף. אך פינושה לא נכנע, וראוף נשאר חופשי בצ'ילה עד יומו האחרון. לווייתו כללה סממנים נאצים מובהקים.

עריכה | תבנית | שיחה

53

בניסיון לעצור פיליבסטר שבו השתתף הסנאטור הרפובליקני רוברט לה פולט ב-1908, הורעלה כוס השתייה שלו במידה שהיה בה די להביא למותו. הסנאטור הספיק ללגום מליקר הביצים שהיה בכוס, חש שמשהו אינו כשורה, ולא המשיך לשתות ממנה. הוא נאם במשך 8 שעות נוספות, ובסך הכל ארך נאומו 18 שעות. בסופו של דבר ניסיון הפיליבסטר נכשל. רצף הנאומים של משתתפי הפיליבסטר נפסק כשסנאטור אחר, שהיה עיוור, פינה את הבמה לחבר מפלגתו שלא שהה באותה עת בתוך האולם.

עריכה | תבנית | שיחה

54

במהלך המהפכה הצרפתית, בתקופת שלטון הטרור, שהנהיג רובספייר, נערפו ראשיהם של כ-17,000 איש בגיליוטינה, האחרון שבהם רובספייר עצמו. אולם הוצאתו להורג הביאה רק את סוף שלטון הטרור. לא את סוף השימוש בגיליוטינה. אנשים רבים הוצאו בה להורג בצרפת, גם אחרי המהפכה הצרפתית – האחרון שבהם בשנת 1977, ארבע שנים בלבד לפני ביטול עונש המוות במדינה. לאחד ממפעילי הגיליוטינה בצרפת של המאה ה-20 היה הספק של 300 ראשים בקריירה, והוא ירש את משרתו מאביו, שנשחק מעודף עבודה. גם מחוץ לצרפת הופעלו גיליוטינות. גרמניה הנאצית רצחה בעזרתן 20,000 איש.

עריכה | תבנית | שיחה

55

תמונת פרופיל וחזית של רוברט פרנקלין סטראוד עם מספר האסיר ותאריך הצילום — רוברט פרנקלין סטראוד

רוברט פרנקלין סטראוד היה אסיר עולם, שמצא נחמה בגידול ציפורים ובמחקרן המדעי בתאו, ואף פרסם ספרות מקצועית בנושא. הוא היה גיבורם של ספר וסרט המבוססים על סיפורו הייחודי. סטראוד נודע בכינויו "איש הציפורים מאלקטרז". למרות כינויו, למעשה בעת שהייתו באלקטרז, כבר לא גידל ציפורים. להפך. הוא הועבר לאלקטרז, כדי שיפסיק לגדל ציפורים. זאת משום שעסקי גידול הציפורים שלו אילצו את הנהלת הכלא להעסיק מזכירה במשרה מלאה, כדי שתקרא את כל מכתביו, כמקובל עם מכתבים של אסירים, ומשום שהתקשה לשמור על היגיינה ורב עם המוציא לאור של ספריו.

עריכה | תבנית | שיחה

56

כאשר אליזבת השנייה יוצאת אל מחוץ לגבולות הממלכה המאוחדת היא אינה זקוקה לדרכון. על הדרכון הבריטי מופיעה גרסה של שלט האצולה המלכותי שלה ואילו על הדף הראשון מופיע הסמל בצירוף המשפט הבא: ”מזכיר המדינה הבריטית של הוד מלכותה מבקש ודורש, כי בשם הוד מלכותה, כל הנוגעים בדבר יאפשרו לנושא [התעודה] לעבור באופן חופשי וללא מעצורים ולהגיש סיוע והגנה לנושא כפי שידרש”. מאחר שהדרכון הבריטי מונפק בשמה של המלכה, אין לה כל צורך בתעודה המונפקת בשמה. לעומת זאת, שאר חברי בית המלוכה, כולל בנה הנסיך מוויילס, חייבים בנשיאת דרכון.

עריכה | תבנית | שיחה

57

בשנת 1994 ביקש חבר הקוּ קְלוּקְס קְלָאן לאפשר לארגונו לאמץ קטע מדרך בעיר סנט לואיס שבמדינת מיזורי בארצות הברית. במסגרת האימוץ היה הארגון אמור לדאוג לניקיון הדרך באופן קבוע, ולהציב בה שלטי רחוב הנושאים את שמו, כמקובל בארצות הברית כאשר ארגון מאמץ קטע רחוב. בתחילה סירבה המדינה לבקשה, אבל לאחר פסיקת בית משפט פדרלי שקבעה כי הסירוב אינו חוקתי, הוכרחה המדינה בשנת 2000 להציב את השלטים. בית המחוקקים של מיזורי החליט בתגובה לשנות את שם הדרך לדרך רוזה פארקס, אישה אפרו-אמריקאית אשר התפרסמה בשל סירובה בשנת 1955 לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן – סירוב שהוביל, בעזרתו של מרטין לותר קינג, לביטול מדיניות ההפרדה הגזעית של חברת האוטובוסים הציבורית של מונטגומרי. בעקבות שינוי זה ויתר הקו קלוקס קלאן על זכותו לטפח דרך זו.

עריכה | תבנית | שיחה

58

תחנת החלל סקיילאב שוגרה לחלל ב-1973 וננטשה ב-1974. מעבורת חלל הייתה אמורה לעגון בקרבתה בשנת 1979, ולהעלות אותה מהמסלול הזמני בו חגה סביב כדור הארץ למסלול גבוה ובטוח יותר. בשל עיכובים בהשקת המעבורת ותנאים אטמוספיריים חריגים, התרסקה סקיילאב על כדור הארץ ב-11 ביולי 1979. מחוז אספרנסה שבאוסטרליה, שבשטחו נחתו חלק משברי התחנה, קנס את ארצות הברית ב-400 דולר בגין השלכת פסולת ברשות הרבים; הקנס שולם רק 30 שנים מאוחר יותר, לאחר ששדרן רדיו אמריקאי גייס את הסכום הדרוש ממאזיניו, ושילם אותו בשם נאס"א.

עריכה | תבנית | שיחה

59

תיקונים לחוקת ארצות הברית של אמריקה דורשים רוב מיוחד בקונגרס ואשרור על ידי לפחות שלושה רבעים ממדינות האיחוד. התיקון האחרון לחוקת ארצות הברית הוא ה-27 במספרו. הוא אושרר סופית רק ב-1992, 202 שנים שבעה חודשים ויומיים אחרי שהועבר בקונגרס בשנת 1789. ייתכן שהעיכוב נבע מתוכנו של החוק שמעכב את העלאות השכר של חברי הקונגרס עד אחרי הבחירות הבאות.

עריכה | תבנית | שיחה

60

פירס ברוסנן גילם את דמותו של ג'יימס בונד בכמה סרטים

נעימת הנושא של סרטי "ג'יימס בונד" חוברה על ידי המלחין מונטי נורמן, על אף שרבים מייחסים את חיבורה למלחין ג'ון בארי. בארי נשכר על ידי מפיקי הסרט כדי לעבד ולתזמר מחדש כמה מן הקטעים בפסקול של "ד"ר נו", לאחר שלא היו מרוצים מעבודתו של נורמן. כאשר העיתון לוס אנג'לס טיימס פרסם במאמר כי בארי הוא המחבר, תבע נורמן את העיתון על סך 30,000 ליש"ט וזכה.

עריכה | תבנית | שיחה

61

סם יוסטון (1793 - 1863) הוא האדם היחיד שכיהן כמושל של שתי מדינות שונות בארצות הברית – של טנסי ושל טקסס. יוסטון כיהן גם כמפקד הצבא וכנשיא רפובליקת טקסס, טרם סיפוחה לארצות הברית. מעבר לכך, בין הקריירה שלו בטנסי לבין זו שבטקסס, הורשע יוסטון בתקיפה אלימה. בפוליטיקה האמריקנית של ימינו הייתה הרשעה כזו מסיימת כנראה את חייו הציבוריים. גם העובדה שיוסטון נשאר בחיים אחרי אותה תקיפה היא בגדר נס; שכן יריבו כיוון אקדח אל חזהו מטווח קרוב ולחץ על ההדק - אך האקדח לא ירה.

עריכה | תבנית | שיחה

62

ברטראן דלָנוֹאֶה, ראש עיריית פריז משנת 2001 עד 2014, היה הפוליטיקאי הצרפתי הבכיר הראשון, שהכריז על נטייתו המינית כהומוסקסואל. ב-2002 נדקר דלנואה בעת שהתערבב בציבור, בחגיגות לילה לבן (nuit blanche) בעירו. הפציעה לא סיכנה את חייו, והוא שוחרר מבית החולים כעבור שבועיים. המתנקש, אזדין ברקן, טען שהוא שונא פוליטיקאים מהמפלגה הסוציאליסטית והומוסקסואלים. ברקן קיבל אישור לעזוב את בית החולים לחולי נפש, לאחר שסיים שם את הטיפול. ב-2007 הוא לא הגיע לפגישה עם רופאיו ומאז נעלמו עקבותיו.

עריכה | תבנית | שיחה

63

דוגמה לתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח היא מקרה שהתפרסם בישראל בשנת 1984, עת אישפז אדם בשם משה לוי את חברתו לחיים סוזאן אמויאל, בבית חולים דונולו ביפו בגלל מורסות קשות שכיסו את גופה. לאחר שהתברר בבית החולים שקיים דמיון בין מקרה זה למקרה קודם שאירע ארבע שנים קודם לכן, בשנת 1980 אצל מי שהייתה רעייתו של משה לוי ומתה בשל המורסות, נפתחה חקירה משטרתית שבה הודה לוי בהזרקת נפט לרעייתו משום שביקש להוכיח לה את אהבתו כדי שלא תתגרש ממנו ולאחר ארבע שנים כאמור, הזריק נפט וחומר ניקוי לחברתו משום שביקש להינשא לה. משה לוי, אשר כונה גם "המזריק מיפו" או "מזריק הנפט", הורשע במשפט שנערך בתל אביב, ונידון למאסר של 46 שנים. בבית הכלא פגע באותה דרך בדרור לוי, אסיר שעימו התיידד וגרם גם לו לחבלות קשות ועל כך נידון ל-10 שנות מאסר נוספות. בתחילת שנות התשעים מת משה לוי בכלא ממחלת הסרטן.

עריכה | תבנית | שיחה

64

בשנת 1952 נתפס משה דיין לתחביב הארכאולוגיה, כשמצא כדים עתיקים, שנחשפו בשיטפון, בתל א-צפי. הוא ביצע חפירות ארכאולוגיות בלתי חוקיות, בעודו במדים, ובהמשך, כשהיה חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל. הוא אף עמד בקשר עם שבטי הבדואים, לשם רכש עתיקות. תחביב זה הביא כמעט למותו, כאשר ב-1968 התמוטט עליו גוש כורכר באתר ארכאולוגי. איש השב"כ, יעקב פרי, סיפר כי דיין השתמש באנשי שב"כ בעת שחפר באופן לא חוקי ביהודה ושומרון. את ממצאיו שמר לרוב דיין לעצמו, כך שמעשה היה שודד עתיקות. כנגד דיין הוגשו תלונות רבות על הפרת חוק העתיקות, שלא טופלו. בעקבות תלונה שהוגשה נגדו ב-1965 זומן דיין לגביית עדות בתחנת המשטרה, אלא שדיין הגיע להסדר עם אגף העתיקות והמוזיאונים, ולכן לא עמד לדין. לאחר מותו של דיין, ב-1981, אלמנתו מכרה את אוסף העתיקות הלא חוקי למוזיאון ישראל, תמורת מיליון דולר.

עריכה | תבנית | שיחה

65

הטוען בכתב תביעה, כי פרסום מסוים על אודות אדם מסוים עובר על חוק איסור לשון הרע, מסתכן בכך שהנתבע יוכיח את אמיתות דבריו המקוממים, קבל עם ועדה, על במת בית המשפט. כך קרה בשנות ה-50, כשהיועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, תבע את מלכיאל גרינוולד, וניסה להגן על שמו הטוב של ישראל קסטנר. בית המשפט המחוזי זיכה את גרינוולד מרוב ההאשמות, והשופט בנימין הלוי כתב בפסק דינו, ש"קסטנר מכר את נפשו לשטן" כי שיתף פעולה עם הנאצים בביצוע השואה. עקבות המשפט קסטנר נרצח, עוד בטרם הסתיים הליך הערעור. בסופו של דבר, בית המשפט העליון קבע, שאמנם קסטנר לא סייע לקיום השואה, אך סייע ביודעין ובאופן פלילי לפושע מלחמה נאצי להימלט מדין. השופט שמעון אגרנט הוסיף את המשפט העמום "את קסטנר תשפוט ההיסטוריה ולא בית המשפט". דמותו של קסטנר נשארה שנויה במחלוקת ומפורסמת עד היום.

עריכה | תבנית | שיחה

66

בדיקת רקמות להוכחת אבהות, כלל אינה משווה בין מבני הרקמות של שני האנשים הנבדקים. היא אפילו לא משווה את המבנים של תאים בודדים מגופם. היא משווה סמנים בחומר התורשתי. סמנים אלו יהיו זהים בשתי דגימות חומר ביולוגי שנלקח מאותו אדם או מתאומים זהים, ויהיו שונים לחלוטין בין אנשים חסרי קרבה משפחתית. בין קרובים מדרגה ראשונה, מחצית מהסמנים יהיו זהים. כך שלמעשה, כאשר הבדיקה כן מוכיחה קרבה משפחתית, היא לא מבדילה בין נבדקים שהם אב ובנו לבין נבדקים שהם אחים. גם יחידות משטרה לזיהוי פלילי ולחיפוש נעדרים מבצעות בדיקות סמני DNA. זהות מלאה בין הסמנים מגוף החשוד לבין חומר ביולוגי שהושאר בזירת הפשע (למשל על בדל סיגריה שהפושע עישן או על מסטיק שירק), קושרת את החשוד לזירה, והשוואת סמנים בין גווייה לא מזוהה לבין בני משפחת נעדר יכולה לאשש או לשלול את זהות הגווייה.

עריכה | תבנית | שיחה

67

כעיתונאי, רפי נלסון סיקר ספינה דנית, ששטה בתעלת סואץ, בשנת 1957, ונשבה על סיפונה בידי המצרים. כשהוחזר ארצה, הוא נשפט על מסירת מידע מסווג לאויב, נקנס באלף לירות וקיבל מאסר על תנאי. זאת למרות שנלסון הוכיח במשפטו, שכלל לא היה בידיו מידע מסווג משמעותי. נלסון השתחרר מצה"ל עשר שנים קודם לכן, כי הפך לנכה צה"ל, וכל ידיעותיו על היערכות הצבא יכלו להיאסף בקלות בידי כל תייר וכל קורא של ביטאון צה"ל, "במחנה". בנוסף הוכיח נלסון, כי גם המידע הזה נסחט ממנו בעינויים. נלסון הורשע כי סיפר בחקירתו, שעודד למסור את המידע בעזרת הבטחה כוזבת, כי יהיה העיתונאי הישראלי הראשון, שיראיין את נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר.

עריכה | תבנית | שיחה

68

אחד המתמודדים בבחירות לכנסת התשיעית היה איש העסקים שמואל פלאטו-שרון, שבאותה עת חשש מפני הסגרתו לצרפת בשל עבירות מיסים, ובתשדירי הבחירות אף נראה מובל, כביכול, אל מטוס בשדה התעופה, ומוסגר לצרפת. פלאטו שרון, שהתמודד תחת הסיסמה "פלאטו שרון - האיש הבודד לכנסת", היה המועמד היחיד ברשימתו. הוא זכה במספר קולות שהספיק לשני חברי כנסת, אך הואיל ורשימתו, שלימים נקראה פיתוח ושלום, לא כללה מועמדים נוספים, המנדט הנוסף חולק בין יתר המפלגות בהתאם לחוק בדר-עופר.

עריכה | תבנית | שיחה

69

בשנת 2006 סיפר סוחר להנהלת המוזיאון לאמנות האסלאם (בתמונה), בירושלים, כי הוא איתר את אוסף השעונים העתיקים, המפורסם והמוערך, שנגנב משם 23 שנים קודם לכן. הסוחר סיפר כי זיהה חלק מאוסף, כאשר עורכת דין ביקשה ממנו הערכת מחיר לשעונים, עבור לקוחה אנונימית. אוצרי המוזיאון הגיעו למשרד הפרקליטה, אך השעונים היו בכספת, בבנק. אולם הפרקליטה זיהתה בפניהם חלק מהשעונים, בקטלוג. למחרת, היא הציגה בפני האוצרים ארגזי קרטון עם 40 מהשעונים, עטופים בנייר עיתון. בין ה-40 היו "המלכה", שייצר האמן אברהם-לואי ברגה עבור מרי אנטואנט, ה"סימפתיק" ו"שעון האקדח" המפורסמים. בחלק מהפריטים חסרו אבני חן ופיסות זהב. במשא ומתן הוסכם, שהשעונים יוחזרו למוזיאון תמורת סכום סמלי, וכי זהות הלקוחה, שלטענת עורכת הדין ירשה את השעונים, לא תיחשף. רק כעבור שנה נודע למשטרה על החזרת חלק מהשעונים, וזו גילתה כי הלקוחה היא נילי שמרת והמוריש הוא בעלה המנוח, המוכר למשטרה, נעמן דילר. בפשיטות משטרתיות על מקומות, שציין דילר בצוואתו, נמצאו 48 שעונים נוספים. במשך שנות דור, המשטרה לא חשדה, שדילר אחראי לפריצה, כי הוא סידר לעצמו אליבי כוזב בעזרת מסמכים מזויפים.

עריכה | תבנית | שיחה

70

המחבל הנורווגי, אנדרס ברינג בריוויק (בתמונה), ביצע את מתקפות הדמים בנורווגיה בשנת 2011, שכללו פיצוץ מכונית תופת בקריית הממשלה באוסלו, וטבח באמצעות ירי, במחנה נוער של מפלגת העבודה הנורווגית. הוא רצח 77 איש ופצע מאות נוספים. את הרובה האוטומטי, ששימש אותו לביצוע הטבח, הוא קנה באופן חוקי, כשהצהיר, שהרובה נועד לצייד, כפעילות פנאי. בשביל להשיג רישיון לאקדח, הוא החל להתאמן בקביעות במועדון ירי ספורטיבי. גם את חומר הנפץ הרב, עבור מכונית התופת, בריוויק קנה באופן חוקי לחלוטין. רבים מחומרי הדשן לחקלאות יכולים לשמש גם כחומרי נפץ. לכן בריוויק הקים חווה חקלאית.

עריכה | תבנית | שיחה

71

בבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה, שהתקיימו בשנת 1996, רץ רפאל איתן ("רפול") עם מפלגתו, "צומת", ברשימה מאוחדת עם מפלגת הליכוד. לאחר ניצחון בנימין נתניהו והליכוד בבחירות, הובטח לרפול תפקיד השר לביטחון פנים. אך עקב חקירה פלילית, שהתקיימה נגדו, רפול היה מנוע מלכהן בתפקיד זה, וקיבל את תפקידי שר אחרים. זו הייתה תקופת כהונתו האחרונה בכנסת ובממשלת ישראל. לאחר החקירה הועמד רפול לדין והודה בעובדות כתב האישום. אך נפסק שעובדות אלה אינן מהוות עבירה.

עריכה | תבנית | שיחה

72

בפרלמנט הבריטי יש שני בתים. בבית הלורדים יושבים רק בכירים מהאצולה ומהכנסייה האנגליקנית, שאינם נבחרים על ידי איש, וגם לא בהכרח מיצגים אזרחים מכל רחבי המדינה. לעומתו, בית הנבחרים הבריטי צריך לייצג את הפשרה בין בחירת רוב האזרחים לבין בחירת רוב מחוזות הבחירה. אלא, שגם משימת ייצוג זו לקתה בחסר במשך מאות שנים. זאת משום, שתחומיהם של מחוזות הבחירה לא עודכנו בהתאם לדמוגרפיה. היו מחוזות, שהכילו ערים נטושות, אשר נותרו בהם תושבים מעטים ביותר. מספר הבוחרים בהם היה קטן כל כך, עד שמועמד בודד יכול היה לשחד את כולם מכיסו שלו. מחוזות אלו כונו "מחוזות רקובים" ו"מחוזות כיס". בזמן מסוים, מתוך כ-400 חברי פרלמנט נבחרים, כמעט 300 נבחרו על ידי פחות מ-500 בוחרים כל אחד.

עריכה | תבנית | שיחה

73

עקב לאקונה בחוק העונשין במדינת מיסיסיפי בארצות הברית, לא היה איסור פלילי על מכירת ילדים במדינה עד שתוקן החוק ב-2009. הלאקונה התגלתה כאשר מערכת המשפט נקלעה בבעיה להעמיד לדין אישה שניסתה למכור את נכדתה עבור 2,000 דולר ומכונית משומשת. אף שהאישה נעצרה על ידי המשטרה, לא היה סעיף חוק להגיש נגדה כתב אישום ולכן שוחררה.^[1]

עריכה | תבנית | שיחה

74

לוגו הלהקה

להקת ג'נסיס הוקמה בידי תלמידי פנימיה, והוחתמה בידי המפיק ג'ונתן קינג על חוזה הקלטות למשך עשר שנים. בדיעבד נודע, שהחוזה לא היה בתוקף, כיוון שהאמנים היו קטינים. בשנת 1969 הוציאה הלהקה אלבום מוזיקת פופ בשם From Genesis to Revelation, שתאם את טעמו המוזיקלי של המפיק, אך לא את טעמם של חברי הלהקה. האלבום הצליח במכירות רק אחרי שנים רבות, כשהלהקה הפכה פופולרית, בזכות אלבומיה הבאים, שהיו בסגנון רוק מתקדם. חברי הלהקה החליטו, ששיתוף הפעולה ביניהם לבין קינג חייב להיפסק, ולשם כך פנו אליו בטענה השקרית, לפיה הלהקה התפרקה.

עריכה | תבנית | שיחה

75

עם סיום מלחמת העולם השנייה, חייל האס אס הנאצי, פדוי השבי, אולריך שנפט, ראה את גרמניה כחורבה, שעדיף לברוח ממנה. מִשֻּׁתָּפוֹ היהודי לחדר השכור, במינכן, הוא למד על ארגוני צדקה, הסועדים ניצולי שואה, וזייף זהות יהודית בשם "גבריאל זיסמן". "זיסמן" עלה ארצה באניית מעפילים, התגייס לארגון ההגנה, והפך לקצין תותחנים בצה"ל (בתמונה). אולם הקריירה הצבאית שלו נקטעה, כשבבידוק ביטחוני התברר, שבערב של שכרות, הוא הציג לחבריו את צילומו במדים נאציים. בינתיים, גרמניה התאוששה מבחינה כלכלית, ושנפט שאף לחזור אליה. אלא של"זיסמן" הייתה רק אזרחות ישראלית, ובתחילת שנות ה-50, ישראל וגרמניה היו מדינות אויב. "זיסמן" עבר לגור עם זוג עולים חדשים מגרמניה, הפך למאהב של האישה, וניסה להגר לגרמניה יחד איתה. אולם הדרכון הגרמני שלה איפשר רק לה להיכנס לגרמניה. "זיסמן" ניסה להשיג דרכון מצרי, על ידי גיוס לשירות מצרים, כמרגל בישראל. הוא נחת בישראל בזהות מזויפת חדשה, כ"דוד ויזברג", נתפס מיד בידי השב"כ, ישב חמש שנים בכלא רמלה בעוון גילוי סודות צבאיים, ומאז נעלמו עקבותיו.

עריכה | תבנית | שיחה

76

ב-19 ביולי 2007 נישקה רינדי סאם, אמנית ממוצא קמבודי, ציור של הצייר האמריקאי סיי טומבלי, שהוצג בתערוכה במוזיאון לאמנות בת זמננו באוויניון. הנשיקה השאירה סימן בולט של שפתון אדום, שניסיונות רסטורציה, בעזרת 30 חומרים שונים ובעלות שיקום שהוערכה בכ-47,000 דולרים, לא הצליחו להעלים. היא נעצרה ונשפטה על גרימת נזק ליצירת אמנות. במשפטה טענה כי הכתם האדום הוא "עדות לכוחה של האהבה". היא נידונה לתשלום קנס סמלי בן כ-2,000 דולרים, ולעבודות שירות.

עריכה | תבנית | שיחה

77

במסגרת מחקריו כפרופסור בקולז' דה פראנס על הקשר בין פסיכיאטריה ומשפט פלילי, פרסם הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו ב-1973 את הספר "אני פּ‏ייר ריבְייר, ששחטתי את אמי, אחותי ואחי". הספר עסק בעדותו של פייר ריבייר, אשר הועמד למשפט בתחילת המאה ה-19 על רצח בני משפחתו. לאחר מותו של פוקו, התגלה במסמכי בית הספר בו למד, שכבר בצעירותו נחשב לתלמיד מצטיין, ולרוב אף שובץ בשלישייה הפותחת של תלמידי השכבה, אך מעליו מדורג לא אחת תלמיד מצטיין אחר. שמו של אותו תלמיד היה גם כן, פייר ריבייר.

עריכה | תבנית | שיחה

78

חוק השיפוט הצבאי קובע עונש מאסר של 3 שנים על התחזות כחייל בצבא ההגנה לישראל. מאסר של שנה יוטל על חייל המתחזה כבעל דרגה, תפקיד או עיטור שאינם שלו, בעוד חריגה מסמכות עשויה לשלחו למאסר אף למשך 10 שנים. עונש קל יותר מוטל בפקודת הצופים על התחזות לחבר תנועת הצופים, או חריגה מסמכות של אחד מחבריה – מאסר חודש או קנס בסך 12,900 ש"ח (ב-2008). פקודה זו בספר החוקים הישראלי היא מורשת מימי המנדט הבריטי, אשר מאז עריכתה לנוסח חדש, בשנת 1978 – לא נאכפה כלל.

עריכה | תבנית | שיחה

79

בשנת 1854 המציא אנטוניו מאוצ'י, מהגר איטלקי שחי בארצות הברית, מכשיר דמוי טלפון שאפשר לו לתקשר בין קומות בביתו, אך הוא לא רשם פטנט על המצאתו. בשנת 1876 הקדים אותו אלכסנדר גרהם בל ורשם פטנט על הטלפון שהוא המציא, מה שגרם להכרה בו כממציא הבלעדי של הטלפון במשך יותר ממאה שנה בכל מקום למעט איטליה. ב-16 ביוני 2002 הכיר בית הנבחרים האמריקני בחלקו של מאוצ'י בהמצאת הטלפון.

עריכה | תבנית | שיחה

80

בשנת 1908 הקימו פקידי משרד המשפטים הפדרלי של ארצות הברית מחלקת בילוש לא חמושה ודלת סמכויות, בת 34 עובדים. נבחרי הציבור קיבלו דיווח על ההקמה רק לאחר מעשה. עד שנת 1924, שבה מונה ג'ון אדגר הובר (בתמונה) למנהל המחלקה, מספר העובדים בה גדל פי עשרים. הובר החזיק במשרה זו במשך 48 שנים, עד יום פטירתו, והקדיש לה את כל זמנו. הוא מעולם לא הקים משפחה, הוא גר אצל אמו, וכשיצא לחופשות בילה בחברת סגנו ומזכירתו. מיד עם כניסתו לתפקיד הוא החליף רבים מעובדיו בעורכי דין ורואי חשבון. הוא עסק בהתמדה בשיפור איכות והגדלת כמות כוח האדם בארגון, שיפור שיטות העבודה שלו, הרחבת סמכויותיו, והעסקתו במשימות חשובות ככל האפשר. הוא העסיקו במלחמה בארגונים חתרניים, במאפיה, במבריחים ובעבריינים שהתחמקו ממשטרות מקומיות, ובאיתור נעדרים, מרגלים זרים ורוצחים סדרתיים. מעריכים כי נבחרי הציבור לא עמדו בדרכו של הובר, כי בלשיו גילו מידע מביך או מפליל גם אודותם. כך הפך ה-FBI לגוף אכיפת החוק הבולט בארצות הברית.

עריכה | תבנית | שיחה

81

שמואל רכטמן היה חבר הכנסת הראשון שהורשע בעברה פלילית ונדון למאסר. הוא אף אולץ להתפטר מן הכנסת. לו היה רכטמן מכהן בפרלמנט ההודי, הוא היה יכול להמשיך בתפקידו גם בהיותו אסור. בפרלמנט ההודי כיהנו אפילו חברים שהורשעו בפשעים חמורים, כרצח וסחיטה, והיו גם כאלו שנבחרו לתפקידם בעודם בכלא. כמה אסירים אף שוחררו מהכלא על מנת שיוכלו להשתתף בהצבעות חשובות.

עריכה | תבנית | שיחה

82

אגורה ישראלית ישנה אחת

קשה לפוליטיקאים לתפוס כותרות בעיתונים. זה קשה במיוחד בתקופה שלקראת הבחירות. ויקטור תייר, שהתמודד לכנסת חמש פעמים, מתוכן שלוש פעמים ברשימה עצמאית, מצא דרך להיכנס, לקראת הבחירות, לכל מהדורות החדשות המרכזיות, ולספר שם על משנתו. תייר, שרצה להבליט את עוניו של האזרח הקטן, נהג לשלם את כל דמי ההשתתפות של מפלגתו בבחירות במטבעות של אגורה אחת. נוהגו זה יצר מהומה, כי הוא כפה על ועדת הבחירות המרכזית לשבת ולספור את כספו במשך שעות ארוכות. בעקבות זה נחקק "חוק תייר", המתיר תשלום לוועדת הבחירות המרכזית בהמחאה בנקאית בלבד.

עריכה | תבנית | שיחה

83

בשנת 1692, בעיירה קטנה בקולוניית מסצ'וסטס שבניו אינגלנד, נערך ציד מכשפות גדול. הוא נמשך כחצי שנה ובמהלכו נידונו 19 איש למוות בתלייה על ידי חבר מושבעים מקומי לאחר שהורשעו במאגיה שחורה וכישוף. בין הַמּוּצאים להורג היה גם הכומר של העיירה. אדם נוסף הומת בעינויים כי סירב לעמוד למשפט. מאות אחרים שנחשדו כמכשפים, אך לא הורשעו, שהו במעצר, חלקם במעצר ממושך. כמו כן הומתו בעיירה כלבים, שנחשדו בסיוע לכישוף. בפרשה זו, שמכונה ציד המכשפות בסֶיילֶם, עדת מפתח הייתה ילדה בת 11. רבים מהאנשים שהואשמו בכישוף נחשבו לאויבים של בני משפחתה. 14 שנים לאחר הפרשה היא פרסמה מכתב התנצלות.

עריכה | תבנית | שיחה

84

נורווגיה היא הישות המדינית המודרנית היחידה בעולם שבה מבצעים שינוי חקיקה בשפה מתה. חוקת נורווגיה שנחתמה ב-17 במאי 1814, לאחר 250 שנות איחוד עם דנמרק, נכתבה בשפה המקובלת אז לכתיבת מסמכים רשמיים, השפה הדנית. במאתיים השנים שעברו מאז, השתנתה השפה הדנית, ואילו הנורווגים פיתחו שתי צורות כתיבה – נורווגית ספרותית ונורווגית חדשה – אבל מסיבות שונות הוחלט לא לתקן את השפה בה כתובה החוקה. יוצא אפוא שאת השינויים והתוספות בחוקה, המבוצעים מדי פעם, נאלצים המחוקקים לכתוב בדנית עתיקה, שפה שכיום איש אינו דובר.

עריכה | תבנית | שיחה

85

בשנת 1926, נטל השופט האמריקני וינסנט ברנאן את ההשראה ממשפט שלמה, כשהכריע במחלוקת לגבי משמורת על פעוטה כבת שלוש. הצדדים היו אמה הביולוגית של הילדה, ומולה האם המאמצת, גיסתה של האם הביולוגית, שגידלה את הילדה מינקותה. לאחר ששמע את טענות הנשים, נהג השופט ברנאן בדומה לשלמה, והודיע על פסק דין מדומה: הילדה תילקח מאמה המאמצת ותימסר לבית יתומים. תגובותיהן של שתי האמהות לפסק הדין המדומה צולמו במצלמות קולנוע מוסוות, ולאחר מכן נותחו על ידי ברנאן בסיוע פסיכולוגים מומחים. את הילדה החליט ברנאן למסור לידי האם המאמצת, שהפגינה לדבריו תגובה רגשית עזה לאין שיעור מהאם הביולוגית. התכסיס שנקט ברנאן לא סייע למעמדו הציבורי ולכבודו של בית המשפט, והשופט גונה כמי שעשה שימוש בפעלול זול ממניעים של תאוות פרסום. בסופו של דבר נאלץ ברנאן לשנות את החלטתו, כשהתברר שהאם הביולוגית לוקה בשמיעתה ולא הבינה את ההכרזה על פסק הדין המדומה. כפשרה הוחלט על משמורת משותפת.

עריכה | תבנית | שיחה

86

הטבח בספינת העבדים זונג היה רצח המוני של עבדים שחורים, שאירע בשנת 1781, על ידי השלכתם לים, כשהם כפותים, מספינת עבדים בבעלות אנגלית. אותם עבדים היו אפריקאים שנחטפו, הובלו בכפייה בספינות משא, ונמכרו לעבדות במחיר גבוה. הם נחשבו כרכוש ולא כבני אדם, היחס אליהם היה אכזרי, ולא הייתה קיימת כל הגנה חוקית על זכויותיהם. מקרה זה של יחס לעבדים כאל מטען והשלכתם לים, לא היה חריג, כפי הנראה. עם זאת, הטבח בספינת העבדים זונג פורסם בתקשורת והוא ידוע כיום לפרטיו, בזכות תביעת הביטוח שהגישו הבעלים על "אובדן הסחורה", שתועדה בפרוטוקולי בית המשפט. אף כי בית המשפט סבר עדיין כי עבדים שחורים הם רכוש ואינם שווים לבני אדם, הגבירה הפרשה את נראות התנועה לביטול העבדות. התנועה צוטטה, נכתבו עליה שירים ונוצרה בעקבותיה יצירתו המפורסמת של ויליאם טרנר "ספינת העבדים". בסופו של דבר, היווה המקרה אבן דרך במאבק המר לביטול העבדות בעולם המערבי.

עריכה | תבנית | שיחה

87

אירוע יוצא דופן הביא את הרב והפוסק יהושע לייב דיסקין (המהרי"ל דיסקין) לעזוב את משרת הרבנות בבריסק ולעלות לארץ ישראל. אישה צעירה בבריסק תבעה גט מבעלה, והלה הסכים בתנאי שתשלם לו סכום כסף גדול כ"פיצוי" ותפקיד את הסכום אצל המהרי"ל. הגט ניתן, אך אשת הרב, שזעמה על הסחיטה, החזירה לאישה את הכסף. הבעל הגרוש תבע את המהרי"ל אצל השלטונות, והוא נאסר באשמת מעילה. מה שהציל אותו משליחה לעבודת פרך בסיביר היה שוחד גדול לסוהרים, שבזכותו ברח עם אשתו מרוסיה בשנת ה'תרל"ז (1877), והשתקע בירושלים, שם הפך למנהיג עדת הפרושים, והנהיג חרם נגד המשכילים והמחדשים.

עריכה | תבנית | שיחה

88

ראובן לרר היה היהודי הראשון שגידל דבורים בארץ ישראל בעת החדשה. את הכוורת הראשונה הוא הקים בתקופת העלייה הראשונה ב"נחלת ראובן" שהפכה לימים לנס ציונה. נגד לרר הוגשה תביעה על ידי ערבי מיפו שטען כי "הדבורים מוצצות את לשד פרחי ההדרים ומזיקות לפרי". בית המשפט העות'מאני ביפו קיבל את התביעה וחייב את לרר בתשלום פיצויים בסכום רב. בסיוע הקונסול האוסטרי, הוגש ערעור לבית המשפט העליון בקושטא. העניין נדון במשך שנתיים והוצאות ההליך המשפטי היו גבוהות. לבסוף נפסק כי הדבורים לא מזיקות לצמח, אלא אדרבה, הן מאביקות את פרחיו.

עריכה | תבנית | שיחה

89

לעיתים, אזרחים זוכים לדרגות בכירות בצבא על אף שלא התקדמו בסדר הדרגות המקובל. כך למשל זכה נחמן שי בדרגת ייצוג תא"ל כאשר התמנה לתפקיד דובר צה"ל בשנת 1989. גם שופטים הנדרשים לשפוט חיילים מקבלים דרגות ייצוג על פי חוק השיפוט הצבאי, הקובע ששופט לא יכול להיות נמוך בדרגה מנאשם. עקב סעיף זה בחוק קיבל עודד מודריק דרגת ייצוג של רב-אלוף, כדי שיוכל לשפוט את הרמטכ"ל, משה יעלון, בגין תאונת דרכים שנגרמה באשמתו ושנגרם בה נזק לרכב הצבאי שלו. מנגד, רפאל איתן, אשר לאחר סיום כהונתו כרמטכ"ל התנדב לשירות מילואים כטייס, קיבל דרגת ייצוג של רב-סרן והשתתף במשימות קישור ומודיעין.

עריכה | תבנית | שיחה

90

בשנת 2013, במהלך סיבוב ההופעות השלישי של טיילור סוויפט, תחנת הרדיו KYGO ארגנה לה מפגש עם עשרות מעריצים. כשהגיע תורו של דייוויד מולר, עובד התחנה, להצטלם עם סוויפט, הוא הושיט את ידו מתחת לחצאיתה, ונגע בישבנה. סוויפט דיווחה זאת מיד, ומולר פוטר מהתחנה. ב-2015 תבע מולר את סוויפט על הוצאת דיבה, ודרש פיצויים בסך שלושה מיליון דולר, על פיטוריו והכתמת שמו. סוויפט הגישה תביעה נגדית בגין תקיפה מינית. לדבריה, כספו של מולר לא עמד בראש מעייניה. היא חפצה להעלות את המודעות להטרדות מיניות, ולעודד נערות לתבוע את תוקפיהן. חבר המושבעים מצא רק את מולר אשם, והוא חויב לשלם לסוויפט דולר אמריקני אחד בלבד - זה היה סכום התביעה הנגדית. הכרעה זו קיבלה אזכור בווידאו קליפ של השיר "Look What You Made Me Do", בו הזמרת מחזיקה שטר של דולר אחד.

עריכה | תבנית | שיחה

91

תמונת תקריב שחורה-לבנה של וילם הוזנפלד במדי הוורמאכט — וילם הוזנפלד במדי הוורמאכט

בינואר 1945, נלקח וילם הוזנפלד, קצין בוורמאכט וחבר במפלגה הנאצית בשבי הסובייטי. חמש שנים מאוחר יותר דן אותו בית משפט צבאי סובייטי, במשפט מהיר, ל-25 שנות מאסר. במשפט עצמו, כך לפי פסק הדין המשתרע על עמוד אחד בלבד, לא הייתה להוזנפלד זכות להגן על עצמו. פסק הדין קבע שהוזנפלד חקר במו ידיו אסירים, במהלך מרד ורשה, ושלח אותם למעצר. הוא הואשם, שכביכול, "במעשיו תרם לחיזוק הפשיזם במאבקו כנגד ברית המועצות", נשלח למאסר עולם עם עבודת פרך, ומת בו מסבלו. אולם כיום אנו יודעים, שהוזנפלד בכלל היה קצין תרבות וספורט, שלא עשה שום פשע נגד האנושות, וסיכן עצמו בשביל לסייע לעצירים פולנים, ולהציל מהשואה עשרות יהודים. האיש מוכר כחסיד אומות העולם.

עריכה | תבנית | שיחה

92

בית האונייה, אחד המפורסמים מהמבנים לשימור של העיר הלבנה בתל אביב, שמיניאטורה שלו מוצגת במיני ישראל, נבנה בלא היתר בנייה. בנייתו החלה בשנת 1934, אולם תוכניות הבנייה הוגשו לאישור העירייה רק ב-1935, ולמרות שגם אז הן לא אושרו, הבנייה נמשכה בלא מפרע. התוכניות (שלא שרדו) הציגו בניין בן שלוש קומות, בהתאם לחוק עזר עירוני שהיה אז, אולם בית האונייה התנשא לגובה של שש קומות. כשנה לאחר סיום הבנייה דרשו פקחי העירייה מהיזם, שיהרוס לפחות את הקומות העליונות, והוגשה תביעה נגדו. אך לאחר משא ומתן עם ראש העיר, מאיר דיזנגוף, הוחלט להותיר את המבנה במתכונתו הנוכחית.

עריכה | תבנית | שיחה

93

לוגו העיתון.

בין הנשפטים על רצח העם ברואנדה, היו גם שדרני רדיו מסיתים. למעשה, לא היה בדבר חידוש. אחד מ-22 נאשמי המשפט הראשי, שבמשפטי נירנברג, היה יוליוס שטרייכר – המקים, הבעלים והעורך של עיתון התעמולה הנאצי, "דר שטירמר". מבין עשרת הנידונים למוות במשפט זה, הוא היה היחיד, שנענש רק בשל רדיפת יהודים (לקראת ותוך כדי השואה). לקראת הוצאתם להורג, שטרייכר השווה את עצמו וחבריו לעשרת בני המן. אולם פסק הדין הכריז על שטרייכר, ולא על היטלר, כ"אויב היהודים מספר אחת".

עריכה | תבנית | שיחה

94

בסוף שנות השישים, הקים חבר הכנסת מנחם פרוש, בירושלים, את מלון המרכז כנציג חברה של משקיעים אמריקניים עלומי שם. בשנת 1971 התברר שהחברה החזיקה 100,000 דולר, כספי נאמנות של ג'ו "הקצב" סטאשר - שותפו של מאיר לנסקי - מראשי המאפיה בארצות הברית והופיעו בעיתונות פרסומים המאשימים את פרוש בסיוע למאפיונרים. פרוש טען שלא ידע על קשריו של סטאשר ואינו בודק בציציות משקיעיו ותורמיו. אולם, על פי ידיעות מהעשור השני של המאה ה-21, גם פרוש עצמו היה ידיד של לנסקי.

עריכה | תבנית | שיחה

95

אף על פי שיהדות בריטניה היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות ומונה כרבע מיליון בני אדם, הצו המורה על גירוש יהודי אנגליה משנת 1290, שניתן על ידי המלך אדוארד הראשון, עדיין בתוקף ומעולם לא בוטל. למרות שהצו משנת 1290 לא בוטל באופן פורמלי, לאחר שהאמנציפציה ו-Jewish Relief Act 1858 ביטלו כל אפליה בין אנגליקנים לשאר אזרחי אנגליה, אין משמעות מעשית לצו זה.

עריכה | תבנית | שיחה

96

למרות שהלהיט רב הביצועים צל עץ תמר הוקלט לראשונה בתחילת שנות החמישים, תחנות הרדיו והטלוויזיה שמשמיעות אותו, משלמות עליו תמלוגים רק משנת 1999. זאת ועוד, התשלום עצמו הוא תשלום רטרואקטיבי, שהחל רק בשנת 2014, בעקבות פסק בוררות עם יורשי הפזמונאי והמלחין המקוריים. במשך כל השנים הופיעו במקום שמות היוצרים, שמות בדויים על עטיפות התקליטים של מבצעי השיר וספק אם מבצעי השיר בעצמם ידעו מי כתב אותו. לילית נגר, לדוגמה, שהייתה המבצעת השנייה של השיר, בשנת 1954, סיפרה שהמוזיקאי בובי פנחסי מכר לה אותו תמורת חמש לירות, ועל עטיפת ומדבקת התקליטון שלה צוין רק שם המעבד המוזיקלי של השיר. זהות המחברים האמיתיים נתגלתה רק ב-2013, בעקבות תחקירים של יואב גינאי מרשת ב' ושל צוות אתר האינטרנט זמרשת. המחברים, אפרים וינשטיין וחיים קוברין, כמו גם יורשיהם, לא היו מעורים בעסקי השעשועים ולכן לא דאגו להסדיר את זכויות היוצרים ביוזמתם במשך כל אותן השנים.

עריכה | תבנית | שיחה

97

אליס איילנד הוא אי מלאכותי הנמצא בנמל ניו יורק בשפך נהר הדסון. במשך שנים רבות הייתה מחלוקת בין מדינת ניו ג'רזי למדינת ניו יורק בדבר הבעלות על האי. האי נמצא בצד ניו ג'רזי של נהר ההדסון, אולם במהלך התקופה הקולוניאלית שקדמה להקמתה של ארצות הברית היה האי תחת שיפוטה של מושבת ניו יורק. בחוזה בין שתי המדינות, שנחתם בשנת 1834 ואושר על ידי הקונגרס של ארצות הברית, הסכימה ניו ג'רזי שהאי יישאר תחת שיפוטה של ניו יורק. בשל כמות המהגרים הרבה שהגיעה לאי בסוף המאה ה-19, הרחיב השלטון הפדרלי את שטח האי על ידי ייבוש שטחים מהים. כיום כ-90% משטח האי הוא שטח שיובש מהים. שטח זה אינו כלול במסגרת ההסכם בין המדינות משנת 1834. מדינת ניו ג'רזי טענה כי השטחים המיובשים שייכים לה, מאחר שלא דובר בהם בחוזה. מאחר שהצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה, תבעה מדינת ניו ג'רזי את מדינת ניו יורק. בתגובה לעיתונות בעקבות תביעה זו, אמר ראש עיריית ניו יורק רודולף ג'וליאני כי סבו, שהגיע בתור מהגר לאליס איילנד, מעולם לא התכוון להגיע לניו ג'רזי. לבסוף החליטו שתי המדינות לחלוק בבעלות על האי, אם כי החלטה זו תאורטית בלבד. בפועל, השלטון הפדרלי מנהל את האי, ולא אף מדינת משנה.

עריכה | תבנית | שיחה

98

בימי שלום פועל חיל האוויר השווייצרי רק בשעות היום – בשעות העבודה המקובלות בשוק. סיבה אחת לכך היא תקציבית – יקר להפעיל עובדים ומיכון 24 שעות ביממה. סיבות נוספות קשורות בשמירה על איכות הסביבה, כמו הימנעות מנזקי רעש עקב טיסות מטוסים תדירות, שפוגעות בתיירות. השבתת החיל בלילות התפרסמה באירוע חטיפת מטוס של אתיופיאן איירליינס מעל שמי שווייץ. מכיוון שהאירוע התרחש בלילה, הוזנקו מטוסי קרב צרפתיים ולא שווייצריים לעבר המטוס החטוף, שליוו אותו עד נחיתתו בשדה התעופה של ז'נבה. שווייץ מפורסמת כמדינה נייטרלית, שמאות בשנים לא השתתפה בשום מלחמה. אפילו במלחמות העולם, שהתרחשו במאה ה-20, פעילותו של צבא שווייץ הסתכמה בערך בגיוס חיילי המילואים ובשהייה בכוננות בבסיסים. מאז שנת 1949, גם קוסטה ריקה שומרת על נייטרליות. אך בניגוד לשווייץ, קוסטה ריקה פירקה את צבאה לחלוטין מרגע שחוקקה חוקי נייטרליות. קוסטה ריקה היא המדינה הראשונה בעולם שפירקה את צבאה באופן חוקתי

עריכה | תבנית | שיחה

99

כבר כנער, יוהאן "ג'ק" אנטרווגר סייע לבני משפחתו לגנוב חיות משק, וכן הורשע ונאסר מספר פעמים, מסיבות מגוונות. בשנת 1976, כשהיה בגיל 26, הוא הורשע ברצח אישה. כאסיר, הוא כתב סיפורת ושירה, שנמכרה היטב במולדתו, והפך לידוען. הוא שכנע את הרשויות כי השתקם ושוחרר על תנאי בשנת 1990. להחלטה לשחררו סייע לחץ האליטה האמנותית, כולל כלת פרס נובל לספרות, אלפרידה ילינק, וחתן פרס נובל לספרות, גינטר גראס (לפני שנודע שהאחרון היה בבחרותו לוחם אס אס). עם שחרורו, אנטרווגר מונה לכתב חוץ פלילי בעיתונות, וקיבל ממשטרות העולם מידע שסייע לו להיות רוצח סדרתי בין לאומי. בסופו של דבר, הוא הורשע ברציחת תשע נשים נוספות – אם כי מעריכים כי מספר קורבנותיו היה גבוה יותר.

עריכה | תבנית | שיחה

100

הפסקת האש שסיימה את מלחמת העולם הראשונה נחתמה ב-11 בנובמבר 1918 בשעה 5 בבוקר, אך קבעה את השעה 11:00 כשעת סיום הלחימה. במשך השעות בין חתימת הפסקת האש לכניסתה לתוקף נהרגו או נפצעו אלפי חיילים - באופן רשמי ביום זה מעל 10,000 חיילים נהרגו (כולל פצועים שנפצעו קודם לכן ומתו מפצעיהם ביום זה), נפצעו או הוכרזו נעדרים. החייל הבריטי האחרון, טוראי ג'ורג' אדווין אליסון נהרג בשעה 9:30, כ-90 דקות לפני כניסת הפסקת האש לתוקף. הוא לחם ברציפות במלחמה מאז 1914. טוראי הנרי גנטר מצבא ארצות הברית נהרג בשעה 10:58 בעת התקפה על עמדת מכונת ירייה גרמנית והוא באופן רשמי ההרוג האחרון במלחמת העולם הראשונה. דקה לאחר מכן בעת כניסת הפסקת האש לתוקף נכנעו החיילים באותה עמדה לחבריו ליחידה.

75 חיילים צרפתים נהרגו באותו היום, אולם תאריך המוות שלהם שונה ל-10 בנובמבר כדי למנוע ממשפחותיהם את התסכול מכך שיקיריהם נהרגו ביום האחרון למלחמה, וכדי למנוע מחלוקת לגבי זכאותם של יורשי הנופלים לתגמול מוגדל בגין מוות בעת מלחמה.

עריכה | תבנית | שיחה

בחזרה לפורטל

קטעי "הידעת?" נוספים