פורטל:לונדון/הידעת?/קטעי הידעת?

לקט קטעי "הידעת?"

1	מטבע רומי שהוטבע בלונדיניום בתקופת נציבותו של קראוסיוס. השם "לונדון" קדם לכיבוש הרומי, אולם משמעותו אינה ידועה בוודאות. מחקר של ריצ'אד קואוטס מעלה כי השם הוא משפה קדם-קלטית ומקורו ככל הנראה במילה "פלואו נידה" שמשמעה "נהר רחב זורם", ופירוש השם "לונדון" הוא היישוב שליד הנהר הרחב הזורם (הכוונה לתמזה). ישנה סברה לפי מקורו של השם במילה הקלטית "לונד" משמעה "אזור פראי". או "לין - דון" - המצודה (בקלטית: "דון") ליד הנהר (בקלטית: "לין").	עריכה | תבנית | שיחה
2	גשר לונדון כיום (בצילום דרומי-מערבי) גשר לונדון הוא גשר בעיר לונדון מעל הנהר תמזה, המחבר בין הסיטי לבין סאת'רק. באתר בו עומד הגשר עמדו גשרים כבר 2000 שנה. את הגשר הראשון (גשר עשוי עץ) בנו הרומאים בשנת 46. הגשר שופץ במהלך השנים עד שבשנת 1014 שרף אותו המלך אתלרד השני כדי להגן על העיר מפני הפלישה הדנית. האירוע מוזכר עד ימינו בשיר הילדים גשר לונדון מתמוטט. כיום הגשר פשוט למראה, והתיירים נוטים להתבלבל בינו לבין גשר מצודת לונדון, בעל המראה הייחודי והמיוחד. אולם בעבר, כאשר הגשר היחידי מעל נהר התמזה, באזור לונדון היה גשר לונדון, היה זה גשר אחר, שנראה אחרת לגמרי. הוא היה בנוי כעשרים וחמישה מטרים מגשר לונדון של ימנו, ועליו היו בנויים בנייני קומות ייחודיים, שהיוו המשך לרחובות, ביניהם הוא קישר.	עריכה | תבנית | שיחה
3	כתובת "הבט שמאלה" במעבר חצייה בגיברלטר; מיועד לתיירים בריטים, שמורגלים להביט ימינה בעת חציית כביש. בגיברלטר כיוון התנועה הוא בצד ימין, בניגוד לבריטניה בשל העומס הרב במעבר על גשר לונדון, קבע ראש עיריית לונדון, בשנת 1722, כי כל התנועה הנכנסת ללונדון תעבור בצידו המערבי (השמאלי) של הגשר, ואילו התנועה היוצאת מלונדון תעבור בצידו המזרחי (הימני) של הגשר. חקיקה זו היא הראשונה בבריטניה בעניין כיוון התנועה, ובעקבותיה התנועה בכבישי בריטניה בצידו השמאלי של הכביש מאז ועד היום.	עריכה | תבנית | שיחה
4	גשר לונדון כיום בשנת 1968 נמכר גשר לונדון לאמריקאי רוברט מקלוך, תמורת סכום של 2,460,000$. מאוחר יותר טען הקונה, כי טעה וחשב שהוא קונה את גשר טאוור. מקלוך פירק את הגשר ללבנים, ובנה אותו מחדש בלייק האואסו סיטי, אריזונה.	עריכה | תבנית | שיחה
5	ויליאם שייקספיר בסוף המאה ה-16, בתקופת "העידן האליזבתני", התגורר ועבד בלונדון ויליאם שייקספיר. שייקספיר הביא לשיא את התיאטרון האליזבתני, אולם אצילי לונדון באותה עת התנגדו לתיאטראות ולמופעים, כי אלה נחשבו בעיניהם לבילוי המוני, העלול לחולל התפרעויות. התיאטראות נחשבו לסכנה גם בגלל חששם של שליטי העיר כי הצפיפות עלולה להביא להתפשטות מגפות, וכן בשל התנגדות הפוריטנים להופעות מנימוקים דתיים. התיאטרון הצליח להתמודד עם התנגדויות אלה בעיקר בזכות העובדה, כי המלכה אליזבת הראשונה אהבה תיאטרון.	עריכה | תבנית | שיחה
6	ביום ראשון, ה-2 בספטמבר 1666 בשעה אחת לפנות בוקר, פרצה השרפה הגדולה של לונדון בסמטת פודינג בדרום העיר. בשל הרוחות החזקות התפשטה האש במהירות וכילתה את מרבית בתי העיר. הרוח נחלשה רק ביום רביעי בשבוע, והאש כובתה ביום חמישי. אולם בשל התחזקות הרוחות פרצה האש בשנית באזור טמפל. לבסוף רק שימוש באבק שרפה ופיצוץ שארית בתי העיר סביב אזור השריפה אפשר השתלטות על האש. האנדרטה לשריפה הגדולה של לונדון נבנתה כהנצחה לאירוע.	עריכה | תבנית | שיחה
7	ציור שמן משנת 1670 לערך המתאר את הלדגייט עולה בלהבות במהלך השרפה, ברקע הציור מתוארת קתדרלת סנט פול הישנה המתחילה להישרף. השרפה הגדולה של לונדון השמידה בין היתר 87 כנסיות ובהן קתדרלת סנט פול, 44 גילדות ואת הבורסה המלכותית, אולם מספר המתים בשריפה היה נמוך, ומשערים שלא עלה על 16 אבדות בנפש.	עריכה | תבנית | שיחה
8	תיאטרון הגלוב המשוחזר לתיאטרון גלוב המשוחזר גג קש ייחודי - זהו המבנה הראשון שהותר לבנותו עם גג קש מאז השרפה הגדולה של לונדון, בשנת 1666. כתנאי להקמתו הותקנו בגג אמצעי כיבוי אש, שהם השינוי היחיד במבנה מהתוכניות המקוריות. כיום יכול התיאטרון להכיל 1,500 צופים (הן יישובים והן עומדים). בתקופה האליזבתנית נהגו להיכנס לתיאטרון כ-3,000 צופים, שגופם היה קטן יותר, והם היו מוכנים לעמוד בצפיפות גדולה יותר.	עריכה | תבנית | שיחה
9	תיאטרון הגלוב המשוחזר בתיאטרון גלוב הופיעה להקת "אנשי המלך" - להקת תיאטרון שאליה השתייך ויליאם שייקספיר, ומרבית מחזותיו של שייקספיר הוצגו על במת התיאטרון. ב-1613 עלה התיאטרון באש, ככל הנראה בעת ירי תותח במחזה הנרי השמיני של שייקספיר, שהצית את גג הקש. התיאטרון נבנה מחדש ונפתח שנה מאוחר יותר, אולם נסגר בהשפעת הפוריטנים בשנת 1642 - יחד עם יתר התיאטראות של לונדון - ונהרס ב-1644 כדי לאפשר הקמת בתי מגורים.	עריכה | תבנית | שיחה
10	תוכניתו של ג'ון אוולין לבניית העיר לאחר השריפה מספר ימים לאחר השרפה הגדולה של לונדון הוצגו למלך תוכניות לשיקום העיר על ידי האדריכלים כריסטופר רן, ג'ון אוולין ורוברט הוק. רן הציע לבנות שדרות רחבות החוצות את העיר ממזרח למערב ומצפון לדרום, וליצור מספר כיכרות גדולות אשר סביבן יבנו אולמות הגילדות. אוולין הציע תוכנית שונה במעט והציע רחוב ראשי אחד ממזרח למערב. תוכניות אלה לא יצאו אל הפועל בשל שיקולים משפטיים - של בעלות האזרחים על הקרקעות, ורחובות העיר נבנו בתוואי המקורי של הרחובות מימי הביניים, תווי הרחובות הקיים עד ימינו.	עריכה | תבנית | שיחה
11	ארמון קנזינגטון ויליאם השלישי מלך אנגליה לא אהב את לונדון. עשן העיר החמיר את מחלת האסתמה בה לקה, ועל כן לאחר השריפה הראשונה בארמון וייטהול (בשנת 1691) רכש את בית נוטינגהאם והפך אותו לארמון קנזינגטון. קנזינגטון היה באותה עת כפר חסר חשיבות, אולם לאחר מעבר בית המלוכה אל הכפר הפך האזור לאזור מגורים פופולרי.	עריכה | תבנית | שיחה
12	קריקטורה שפורסמה במגזין פאנץ' ב-1855, כתגובה למכתב ששלח המדען מייקל פארדיי בנושא הזוהמה בתמזה עד המאה ה-19 נהגו לשפוך את שפכי העיר לונדון לנהר התמזה. התמזה היוותה גם אחד ממקורות מי השתייה של העיר, והמים המזוהמים הביאו להתפשטות מחלות זיהומיות רבות. זיהום התמזה הגיע לשיאו בסירחון הגדול של 1858, שבו נאלצו תושבי מרכז לונדון לעזוב את העיר בשל ריח הביוב שעלה מנהר התמזה. רק לאחר הסירחון הגדול הקציב הפרלמנט הבריטי תקציב לפתרון הבעיה, הקים ועדה מיוחדת לפתרון המצב והוקמה מערכת ביוב ללונדון.	עריכה | תבנית | שיחה
13	צפלין שהופל מעל אנגליה, 1916 העיר לונדון נפגעה בהפצצות מצפלינים גרמניים במהלך מלחמת העולם הראשונה. הפצצות אלו הרגו 700 תושבים ויצרו בהלה גדולה בקרב הציבור.	עריכה | תבנית | שיחה
14	פחם אבן. בראשית המאה ה-20, בשל השימוש של התושבים בפחם לחימום בתיהם, כוסתה העיר לונדון בערפיח תמידי, אשר כונה "ערפל לונדוני", או "מרק האפונים" בשל סמיכותו. מצב זה הלך והחמיר עד "הערפיח הגדול" שנמשך חמישה ימים - בין ה-5 בדצמבר וה-9 בדצמבר 1952, שגרם לחושך מוחלט בעיר, והביא למותם של 4,000 תושבים. בעקבותיו נחקק חוק האוויר הנקי 1956, אשר הגביל את סוגי הדלקים המותרים בשימוש.	עריכה | תבנית | שיחה
15	מרגרט תאצ'ר בשל מחלוקת פוליטית בין ראש ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ'ר מהמפלגה השמרנית, לבין ראש מועצת לונדון רבתי, קן ליווינגסטון, חבר מפלגת הלייבור, בוטלה המועצה בשנת 1986 וכל סמכויותיה נמסרו לרובעי לונדון השונים. בעקבות צעד פוליטי זה הפכה לונדון למטרופולין היחיד בעולם בלא מנהל מרכזי. עם עליית הלייבור לשלטון בבריטניה, הוקמה בשנת 2000 המועצה מחדש בתור רשות לונדון רבתי וקן ליווינגסטון נבחר בשנית לראשות עיריית לונדון.	עריכה | תבנית | שיחה
16	לונדון איי הלונדון איי (ה"עין של לונדון"), שגובהו 135 מטרים, הוא גלגל הענק הגבוה ביותר באירופה, והגבוה ביותר בעולם עד שנת 2006. הגלגל אינו עוצר את סיבובו כדי לאסוף נוסעים. מהירותו איטית מספיק כדי שהנוסעים יוכלו להיכנס אל התא ולצאת ממנו תוך כדי תנועת הגלגל. במהלך השנתיים הראשונות להפעלתו ביקרו בגלגל 8.5 מיליון מבקרים.	עריכה | תבנית | שיחה
17	בלונים מעוגנים מגינים על שמי לונדון במלחמת העולם השנייה הופצצה לונדון על ידי מפציצים גרמניים. כדי לאלץ את המפציצים להגביה לגבהים מהם לא יוכלו לפגוע במדויק, הוקפה העיר בבלונים מעוגנים. כיוון שטייסי המפציצים חששו להתנגש בכבלי העגינה של הכדורים הפורחים, הם נאלצו להגביה טוס ויכולת דיוק הטלת הפצצות שלהם נפגעה.	עריכה | תבנית | שיחה
18	לאחר שבקשת חברת אוקסו להקים שלטי חוצות ענקיים על מגדל אוקסו בלונדון נענתה בשלילה, הם התחכמו ובנו במגדל חלונות בצורת המילה "OXO".	עריכה | תבנית | שיחה
19	ביום הראשון לפתיחתו, עברו מעל 90,000 איש בגשר המילניום בלונדון שתוכנן על ידי האדריכל נורמן פוסטר. העומס חשף כשל הנדסי שגרם לסגירת הגשר שלושה ימים בלבד לאחר פתיחתו, ותיקונו נמשך שנה ושמונה חודשים.	עריכה | תבנית | שיחה
20	שפך הנהר פליט מתחת לגשר בלקפריירס מתחת לעיר לונדון זורמים מספר נהרות תת-קרקעיים אשר כוסו במאה ה-18, וכיום לא ידוע נתיבם. נהרות אלה מזינים את האגמים השונים בפארקים המלכותיים של לונדון כגון האגם בפארק סנט ג'יימס, או אגם הסרפנטיין בהייד פארק. אולם מאז שכוסו הנהרות לא ברור איזה נהר מזין איזה אגם. נהר הווסטבורן לדוגמה, זורם מעל אחד מקווי הרכבת התחתית של לונדון וניתן לראות את הצינורות בהם הוא זורם באחת מתחנות הרכבת.	עריכה | תבנית | שיחה
21	ויליאם יוארט גלאדסטון במשך שנים רבות נהג ראש ממשלת בריטניה, ויליאם יוארט גלאדסטון, להסתובב בלילות ברחובות לונדון ולשכנע פרוצות לחדול מעיסוקן. גלאדסטון רשם יומן מפורט ובו שמות הפרוצות שפגש.	עריכה | תבנית | שיחה
22	הוצאה להורג בתלייה הייתה פופולרית מאד באנגליה במשך מאות שנים. עד מחצית המאה ה-19 בוצעו רוב התליות באופן פומבי, כך שהציבור, כולל ילדים, יכול היה לחזות במעשה על כל פרטיו. התלייה הפומבית האחרונה בוצעה בלונדון בשנת 1868, כאשר הרכבת התחתית כבר פעלה בעיר זה חמש שנים. למרבה האירוניה יכלו תושבי לונדון להגיע לאירוע, הנחשב היום פרימיטיבי, בכלי התחבורה המתקדם ביותר באותה עת. התלייה כעונש חוקי המשיכה להתבצע בבתי הכלא באנגליה ובמושבותיה עוד כמאה שנים, כולל בארץ ישראל המנדטורית, בה הועלו לגרדום אסירי המחתרות. ההוצאה להורג בתלייה בוטלה באנגליה באופן רשמי רק ב-1964.	עריכה | תבנית | שיחה
23	הנרי מור, 1975 הפסל הנרי מור התפרסם לראשונה בסדרה של רישומים שערך במנהרות הרכבת התחתית של לונדון בזמן הבליץ - הפצצת העיר על ידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. רישומים אלו הציגו דמויות כבדות פיסוליות באופיין, ושימשו סמל לעמידתם של תושבי לונדון ב"בליץ" הגרמני. עבודתו החדשנית כפסל התבטאה בעיצוב דמויות בהן יצר חללים נגטיביים המהווים חלק בלתי-נפרד מן היצירה, אשר שילבו את הדמות עם הסביבה. פסליו הם לרוב מונומנטליים ורבים מהם הוא הציב בטבע.	עריכה | תבנית | שיחה
24	שניים מן העורבים של מצודת לונדון העורבים של מצודת לונדון הם קבוצה של עורבים שחורים הגדלים בתנאי שבי במצודת לונדון. אגדה עתיקת יומין גורסת כי נוכחות העורבים מגינה על המלוכה הבריטית ועל המצודה; קיימת אמונה טפלה ולפיה אם העורבים של מצודת לונדון ימותו או יימלטו, אזי הכתר ובריטניה ייפלו. הקבוצה מונה לכל הפחות שבעה פרטים, מהם שישה שהם המינימום הנדרש והשביעי כגיבוי למקרה שאחד מהם ימות. מעבר לכך, עורבי המצודה מגויסים לכוחות המזוינים של הממלכה כמו חיילים רגילים, והם מקבלים תעודות זיהוי כמו חיילים ושוטרים. בדומה לחיילים, ניתן לשחרר את העורבים משירות בגין התנהגות בלתי הולמת.	עריכה | תבנית | שיחה
25	תרשים של הקושרים משנת 1605. מזימת אבק השרפה הייתה קשר להתנקשות במלך אנגליה, ג'יימס הראשון, משפחתו ורוב אצולת המדינה, בפיצוץ ארמון וסטמינסטר - בניין הפרלמנט הבריטי, בעת טקס פתיחת הפרלמנט, בשנת 1605. חג הכשלת הקשר נקרא "ליל גאי פוקס", והוא נחוג עד ימינו, מדי 5 בנובמבר, בחברות רבות מתוך חבר העמים הבריטי. הדבר מעורר את השאלה, מה באמת היה הסיכוי של פעולת חבלה כל כך יומרנית להצליח, באמצעים טכנולוגיים כה פרימיטיביים, לולי נעצרו הקושרים מבעוד מועד. היסטוריונים אינם עוסקים לרוב במדע ניסויי, וגם לא בשאלות "מה היה קורה אילו". אולם תוכנית הטלוויזיה ITV בדקה זאת בשנת 2005. לצורך השחזור הוקם דגם מדויק של בית הלורדים, כפי שהיה במאה ה-17, אם כי קירות הבניין נבנו מבטון בעובי שני מטר, ולא מאבן. המבנה כולו התפורר עד אבק מהפיצוץ, כולל מכשירי מדידת עוצמת הפיצוץ, שהונחו בו. ראש הבובה שדימתה את המלך עף למרחקים. מומחים הסיקו כי כל אדם במרחק של עד 100 מטרים ממוקד הפיצוץ, לרבות כל נוכחיי בית הלורדים, היה נהרג.	עריכה | תבנית | שיחה
26	יצירות אמנות רבות הושחתו במהלך השנים ממניעים שונים. בשנת 1918 מחו חברות התנועה הסופרג'יסטית הפמיניסטיות על הצגת הציור "ונוס מביטה במראה" של ולסקס בלונדון על ידי כך שחתכו את הציור לגזרים. בשנת 1972 ניפץ אדם בעזרת פטיש את דמותו של ישו ב"פייטה" מאת מיכלאנג'לו, בעוד הוא צועק "אני הוא ישו". בשנת 1975 נחתך ציורו של רמברנדט "משמר הלילה" בידי אדם שהחליט כי הוא בנו של הצייר וכי הוא נשלח על ידי "בני האור" להילחם ב"בני החושך". על תמונתו של רמברנדט "דנאה" שפך, בשנת 1987, לאומן לטבי חומצה במחאה על הדיכוי הסובייטי.	עריכה | תבנית | שיחה
27	"רחוב הבירה ומשעול הג'ין" מאת ויליאם הוגארת, 1751 במאה ה-18 בלונדון, בתקופת שיגעון הג'ין, השאלה אם לשתות בירה או ג'ין הייתה שאלה פוליטית וחברתית. ויליאם השלישי הביא מהולנד חיבה למשקאות חריפים שזוקקו מדגנים. המשקה החדש, "ג'ין", קודם כמשקה פרוטסטנטי ופטריוטי; כתחליף מתוצרת מקומית לברנדי, שיובא מצרפת היריבה והקתולית. אבל כשצריכת הג'ין שברה שיאים, יצאו נגדו מגני המוסר, והציעו במקומו את הבירה. הג'ין, לטענתם, הפך את העניים לצרכני מותרות מפונקים, ופגע בבריאותם, ביצרנותם ובמילוי חובותיהם למשפחה. על רקע זה יצר ויליאם הוגארת, בשנת 1751, את "רחוב הבירה ומשעול הג'ין" (בתמונה). ברחוב הבירה, הנשים נשואות ומכובדות, הגברים בריאים ויצרנים. אחד מהם מעשן מקטרת ואינו מפריע לאיש. לעומת זאת, במשעול הג'ין יש רעב, התאבדות, והתעללות בילדים. במרכז המשעול, אישה המרוכזת בקופסת טבק הרחה, מאפשרת לעוללה ליפול אל מותו. הוגארת, ללא ספק, בחר בבירה על פני הג'ין.	עריכה | תבנית | שיחה
28	גשר מצודת לונדון בשנות השישים הסיטה ממשלת בריטניה תקציבים מפיתוח וייצור מטוסי קרב לתחום הטילים המונחים. מדיניות זו פגעה בתעשיית התעופה הבריטית ובמורל טייסי חיל האוויר המלכותי. בשנת 1968 הודיעה הממשלה על קיצוצים גם בחיל האוויר עצמו, כולל ביטול המפגן האווירי השנתי שלו. כאות מחאה ערך סגן אלן פולוק, טייס קרבי ששירת בחיל, מפגן אווירי על דעת עצמו. לאחר שהמריא למשימת תחזוקה מאושרת נפרד פולוק מהגף, ועבר לטיסה נמוכה ולמרכז לונדון. הוא הקיף שלוש פעמים את בית הפרלמנט, חלף כמעט בגובה פני המים ליד אנדרטת חיל האוויר המלכותי שעל גדת נהר התמזה, המשיך אל גשר מצודת לונדון, ועבר בחלל שבין מגדלי הגשר ושני מפלסיו – מלבן ברוחב 60 מטר ובגובה 43 מטר – כל זאת בעת שהגשר המה אדם. זו הייתה הפעם הראשונה שבה עבר שם מטוס סילון. בדרכו לבסיסו ערך פולוק גם יעפים נמוכים מעל שדות תעופה שונים של החיל, כשמטוסו הפוך. פיקוד החיל לא העמיד את פולוק למשפט צבאי, כדי לא לתת לו במה להעלאת טענותיו נגד הממשלה.	עריכה | תבנית | שיחה
29	ארתור קונאן דויל הבלש שרלוק הולמס, תושב לונדון, הוא גיבור ספריו של ארתור קונאן דויל. אף על פי שארבעה מו"לים דחו את הספר הראשון בכיכובו של הולמס שנכתב ב־1886, הרי שההצלחה לא איחרה לבוא. דויל עצמו "קינא" בגיבור שלו, ואף טען שבגללו הוא לא נחשב סופר רציני. על כן, הוא רמז על מותו בסיפור "הבעיה הסופית" שפורסם ב־1893, ורק בעקבות לחץ הקוראים שב שרלוק הולמס לתחייה כעבור שמונה שנים בספר "כלבם של בני בסקרוויל".	עריכה | תבנית | שיחה
30	סגן הארי קולבורן והדובה ויני פו הדב נקרא באנגלית "ויני הפו", וקרוי על שם העיר ויניפג שבקנדה. סגן הארי קולבורן, חייל בצבא הקנדי מהעיר ויניפג, אימץ דובה שחורה וקרא לה על-שם עירו ויניפג הדובה, או בקיצור ויני. הוא הבריח אותה לאנגליה וכשהוצב בצרפת העביר אותה לגן החיות של לונדון. כריסטופר רובין, בנו של הסופר א. א. מילן ראה את הדובה בגן החיות, וקרא על שמה את דוב הצעצוע שלו "ויני", שנתן את ההשראה לסיפור על ויני הדוב.	עריכה | תבנית | שיחה
31	הגנרל אוולין יו בארקר, מפקד הכוחות הבריטים בארץ ישראל, הוציא בשנת 1946 פקודה אנטישמית לפיה יש לפגוע ביהודים, "בצורה שהיא השנואה על הגזע הזה יותר מאשר על כל גזע אחר, פגיעה בכיסיהם". כתוצאה מכך ניסה האצ"ל להתנקש בחייו מספר פעמים. באחד הניסיונות נשלח עזר ויצמן ששהה בלונדון ב-1948 "לדפוק את הגנרל הבריטי בארקר", אך הסקוטלנד יארד גילה את המזימה, ויעץ לוויצמן "חזור הביתה לפלסטין", עצה שוויצמן נאלץ לקבל.	עריכה | תבנית | שיחה
32	בשנת 1936 הקים שמעון זידלר, בן למשפחת ויסוצקי, את מפעל התה, תה ויסוצקי. את החברה ייסד קלונימוס זאב ויסוצקי, מראשי חובבי ציון, במוסקבה בשנת 1849, והיו לה סניפים רבים, ביניהם סניף בלונדון שנוהל על ידי אחד העם. עוד בימי היישוב הפכה החברה לחברת התה המובילה בארץ ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
33	כרזה לתצוגה של ראשו הכרות של אוליבר קרומוול אוליבר קרומוול (25 באפריל 1599 - 3 בספטמבר 1658) היה מצביא ומדינאי אנגלי, שלא זכה למנוחה נכונה - הוא נתלה ונערף שנתיים לאחר מותו. קרומוול עמד בראש צבאות הפרלמנט במלחמת האזרחים האנגלית, אשר תוצאתה הייתה הדחת המלך צ'ארלס הראשון, הוצאתו להורג והכרזה על "הרפובליקה הבריטית". בשנת 1658 מת קרומוול ממחלה ונקבר בהלוויה מפוארת במנזר וסטמינסטר שבלונדון. לאחר תקופה נטולת שליט הכתיר הפרלמנט של בריטניה את צ'ארלס השני כמלך בשנת 1660. בשנת 1661 הוצאה גופתו של קרומוול ממקום קבורתה והועברה טקס של הוצאה להורג לאחר המוות ב-30 בינואר, אותו תאריך שבו הוצא להורג צ'ארלס הראשון. הגופה נגררה ברחובות לונדון ונתלתה באתר ההוצאה להורג טייברן עד לשעות אחר הצהריים אז נכרת הראש והגופה הושלכה לבור. הראש הוצג לראווה על עמוד מחוץ למנזר וסטמינסטר עד 1685, לאחר מכן החליף ראשו מספר ידיים והפך לחפץ המוצג כקוריוז בפני הציבור עד שבסופו של דבר הוא נקבר באוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1960.	עריכה | תבנית | שיחה
34	מוזס וילהלם שפירא בשנת 1883 הודיע סוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא כי רכש אוסף של מגילות מתקופת הבית השני שהתגלו במערות באזור ים המלח. שפירא כמעט ומכר את המגילות למוזיאון הבריטי עבור מיליון לירות שטרלינג, אך ארכאולוגים שבדקו את המגילות, בראשם שארל קלרמון-גנו, טירפדו את העִסקה, וטענו כי המגילות מזויפות. שפירא עזב את לונדון בבושת פנים, כשהוא ממורמר ומושפל. במהלך החודשים הבאים נדד ללא מטרה בערי אירופה, כשהוא הולך ומאבד את צלילות דעתו. ב-9 במרץ 1884 הגיע למלון קטן ברוטרדם והסתגר בחדרו. כעבור יומיים שם קץ לחייו בחדרו שבמלון, ביריית אקדח. המגילות נמכרו בסכום זעום לאספן פרטי, ונראה שאבדו בשרפה. לאחר גילוי מגילות מדבר יהודה במערות בקומראן יש התוהים אם לא הייתה פרשיית המגילות אחת ההחמצות הגדולות בתולדות הארכאולוגיה. היות שהמגילות אינן עוד בנמצא, ככל הנראה לא תיוודע התשובה לעולם.	עריכה | תבנית | שיחה
35	זרעי הקיקיון המצוי שמקליפתם מפיקים ריצין ריצין הוא חלבון רעיל המופק מקליפתם של זרעי צמח הקיקיון המצוי. רעילותו של הריצין, שמונע את ייצורם של חלבונים בריבוזומים של תאים איקריוטיים, גבוהה פי 6,000 מזו של ציאניד, והוא נחשב לאחד הרעלים החזקים בעולם. הק.ג.ב. השתמש בריצין לצורך לוחמה ביולוגית בתקופת המלחמה הקרה. בשנת 1978 הוא צייד בריצין את סוכני המשטרה החשאית הבולגרית שהגיעו ללונדון על מנת להתנקש בחייו של מתנגד המשטר גאורגי מרקוב בנשק מתוחכם. בעת שהמתין מרקוב בתחנת אוטובוס ליד גשר ווטרלו, הסוכן הבולגרי התקרב אליו למרחק נגיעה וירה לתוך רגלו קליע זעיר שהכיל ריצין מתוך מטרייה שהותאמה לכך. בגופו של מרקוב, שמת תוך שלושה ימים, התגלה קליע פלטינה באורך 1.52 מילימטר ועקבות של רעל הריצין.	עריכה | תבנית | שיחה
36	הפרלמנט הבריטי בין האיסורים השונים שמטיל החוק הבריטי על הפרלמנט הבריטי והנבחרים בו, נאסר על כניסה לבית הנבחרים עם חליפת שריון. הערות שוליים	עריכה | תבנית | שיחה
37	בלהיטה של להקת פט שופ בויז הלונדונית, West End Girls, המדבר על בחורות מרובע וסט אנד בעיר, ישנה שורה בה נאמר: "From Lake Geneva to the Finland station", דהיינו, מאגם ז'נבה לתחנת פינלנד. אולם, כנראה שהעיר שהינה חלק מנושא השיר, אינה קשורה לא לאגם ז'נבה ולא לתחנת פינלנד. למעשה, השורה רומזת על חזרה מגלות כפוייה תוך דימוי לחזרתו של לנין מהגלות הפוליטית בשווייץ, בעקבות מהפכת פברואר של 1917 בה ויתר הצאר ניקולאי השני על כסאו. בעת מלחמת העולם הראשונה, שהה לנין בגליציה שתחת שליטת אוסטריה, כנתין אויב עבר לשווייץ הנייטרלית ובה שהה עד מהפכת פברואר 1917. לנין וקבוצה של סוציאליסטים אחרים קיבלו היתר מגרמניה, שקיוותה להחליש באמצעותם את מאמצי המלחמה של יריבתה, לחזור דרכה לרוסיה בקרון רכבת מיוחד, והגיעו לתחנת פינלנד שבפטרוגרד ב-3 באפריל.	עריכה | תבנית | שיחה
38	שני שריפים נבחרים מדי שנה לסיטי של לונדון על ידי חברות הליבריינס - איגוד מקצועי. לנושאי המשרה הזו הייתה, בהיסטוריה, אחריות שיפוטית חשובה. הם השתתפו במשפטי בית הדין הפלילי המרכזי, אולד ביילי. אולם בימינו לשריפים אלו יש סמכויות סמליות בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
39	מראה האצטדיון במשחק ארסנל נגד ריאל מדריד מרבית הערים הגדולות באנגליה מתהדרות בלפחות קבוצת כדורגל מקצוענית אחת הנושאת את שם העיר. כך לדוגמה מועדון הכדורגל ליברפול, מנצ'סטר סיטי ומנצ'סטר יונייטד במנצ'סטר, או ברמינגהאם סיטי בברמינגהאם - אך דווקא בבירה והעיר הגדולה ביותר, לונדון, אין אף קבוצה מקצוענית הנושאת את שמה. למרות זאת, לונדון היא העיר המיוצגת ביותר בכדורגל המקצועני האנגלי, על ידי קבוצות המייצגות את שכונותיה ורובעיה השונים. נכון לעונה 2023/24, ישנן 13 קבוצות לונדוניות בארבע הליגות המקצועניות בכדורגל האנגלי, מתוכן שבע חברות בליגה העליונה, הפרמייר ליג - ארסנל, ברנטפורד, וסטהאם יונייטד, טוטנהאם הוטספר, פולהאם, צ'לסי וקריסטל פאלאס.	עריכה | תבנית | שיחה
40	-	הוספה
41	-	הוספה
42	-	הוספה
43	-	הוספה
44	-	הוספה
45	-	הוספה
46	-	הוספה
47	-	הוספה
48	-	הוספה

בחזרה לפורטל