שרלוק הולמס
 | |
| יוצרים |
ארתור קונאן דויל  |
|---|---|
| מידע | |
| תאריך לידה |
6 בינואר 1854 |
| מקצוע | חוקר פרטי |
| אזרחות |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום מגורים |
רחוב בייקר 221 ב' |
| דמויות קשורות | |
| חברים | ד"ר ווטסון |
| אויבים |
פרופסור מוריארטי, סבסטיאן מורן |
  | |
.png)
שרלוק הולמס (באנגלית: Sherlock Holmes) הוא דמות ספרותית של בלש פרטי המופיע בספרים וסיפורים קצרים מאת ארתור קונאן דויל.
ביוגרפיה דמיונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי סיפור העלילה, שרלוק הולמס הוא בלש פרטי וסוכן חשאי[1] המפענח פרשיות סבוכות בעצמו או מסייע למשטרה ולשירות המודיעין הבריטי (הסקוטלנד יארד) לפתור תעלומות ומקרי רצח שונים.
אחיו של שרלוק הולמס מייקרופט הולמס עובד בממשלה ולעיתים מביא לאחיו פרשיות חדשות.
עיקר ייחודו של הולמס הוא חוש התבוננות המאפשר לו להבחין בפרטים החשובים, ו"יכולת היקש", המאפשרת לו להסיק מהם מסקנות מרחיקות לכת. על פי תפיסתו, יש רק כמות מסוימת של ידע שיכול אדם לצבור, לכן הוא מרכז את מאמציו בכיוונים מהם הוא עתיד להפיק את התועלת הרבה ביותר. הולמס מתפאר לעיתים במחקר שביצע, בו סיווג עשרות סוגים של אפר. שיטות מחקר דומות לאלו סייעו לו רבות בחקירותיו. גישתו לחקירות מאופיינת באמירה, כי כאשר אתה שולל את הבלתי אפשרי, מה שנותר - אף אם הוא בלתי סביר - חייב להיות האמת[2].
דמותו של שרלוק הולמס מבוססת על דמותו של אדם אמיתי, פרופסור שלימד את הסופר ארתור קונאן דויל בשם ג'וזף בל, אדם התואם גם את מראהו החיצוני של הולמס כדמות גבוהה וגרומה.
בעת קריאת סיפורי שרלוק הולמס אין הקורא אמור בדרך כלל לנחש מי העבריין, מכיוון שלא ניתנים לקורא די רמזים כדי לפתור את התעלומה. משום כך האפשרויות העומדות בפני קונאן דויל לסיום הסיפור רבות יותר מאשר אלו העומדות בפני סופרים דוגמת אגאתה כריסטי, אשר מגבילים את עלילת ספרם בכך שהם יוצרים מסגרת מצומצמת של חשודים אפשריים (למשל, בטירה אליה הוזמנו מספר אנשים לארוחת ערב). אצל שרלוק הולמס מסתיימת החקירה פעמים רבות בכך שהוא מספק לחוקרי הסקוטלנד יארד תיאור מדוקדק של העבריין והם אלה שלוכדים אותו.
חברו הטוב של הולמס, ד"ר ווטסון, המתפקד כרושם תולדותיו, משמש לעיתים קרובות להבהרת העלילה כאשר ווטסון מבקש מהולמס להסביר את ההיקשים הלוגיים בהם נקט. הולמס התגורר בלונדון, ברחוב בייקר 221 ב', כתובת שלא הייתה קיימת בזמן כתיבת הסיפורים. עד שנת 2002 שכן בכתובת זו סניף בנק, אך בסמוך לו (ברחוב בייקר מס' 239) נמצא מוזיאון שרלוק הולמס. כמו כן, בקצה הרחוב ישנה תחנת רכבת תחתית בשם תחנת רחוב בייקר (Baker Street Station) שבה מעטרות צלמיות פרופיל של הולמס את קירות התחנה.
הולמס הוא צלף מיומן[3] הבקי בשימוש באקדח[4] ובאמנות הלחימה הידועה בשם בריטסו. בנוסף הולמס הוא אמן התחפושות ולאורך הספרים והסיפורים משנה את מראהו פעמים רבות באמצעות מלבושים שונים וכלי איפור כדי להונות את יריביו ולהתגבר עליהם[5].
קונאן דויל לא היה מרוצה מהפופולריות אשר לה זכתה הדמות שיצר, ולכן החליט להמית את גיבורו הספרותי. בסיפור "הבעיה הסופית" הופיע לראשונה פרופסור מוריארטי, אשר היה האנטגוניסט בקו העלילה הראשי של סדרת הספרים ואויבו הגדול והמתוחכם ביותר של הולמס. הולמס סיפר עליו שהוא ראש ארגון פשע גדול, הקשור כמעט לכל פשע באנגליה, ובתמורה לכסף או לטובות אחרות, הארגון דואג לטובת הפושע או הפושעים, ומנקה אותם מכל אישום נגדם. בנוסף, הולמס סיפר שבמפגש שלו עם מוריארטי[4] הוא ראה שלפרופסור יש יכולות היקש ומחשבה מעולים[6], מה שהופך אותו ליריב הראשון של הבלש שבאמת משתווה לו. למרות איומיו של מוריארטי, סירב הולמס לנטוש את החקירה כנגדו[7]. אנשיו של מוריארטי ניסו להרוג את הולמס מספר פעמים מפני שהוא מצא די ראיות לחשיפת ארגונו של מוריארטי. לאחר שהולמס הביא את כל הראיות לידי המשטרה, הוא נסע עם שותפו, דוקטור ווטסון, אל מפלי רייכנבאך, אך מוריארטי עקב אחרי הולמס עד לשם והתעמת איתו. הולמס הלך לעבר המפלים, ושם הוא נאבק עם מוריארטי עד שנפל יחד איתו אל המפלים ושניהם מתו יחדיו[8].
ציבור הקוראים לא השלים עם מותו של הולמס והפעיל לחץ על קונאן דויל, אשר נכנע לדעת הקהל של קוראיו והשיב את הולמס לחיים בסיפור "הרפתקת הבית הריק". הוא מצא מוצא מן הסבך בהסבירו כי בשיטת ההיאבקות היפנית בריטסו, הצליח שרלוק הולמס להפיל את מוריארטי לתוך אשד רייכנבך שבקרבת העיירה מיירינגן, והלה נהרג ואילו הולמס נותר בחיים[9]. אנשי מיירינגן הקימו פסל לזכרו של שרלוק הולמס, ורבים התיירים שממשיכים לפקוד אותו. העירייה אף קבעה לוח ארד למרגלות האשד, ובו מתוארת דמותו של שרלוק הולמס, וחקוקה כתובת המציינת את המאבק בינו ובין מוריארטי. כמו כן, בעיירה פועל 'מוטל שרלוק הולמס', וכל אחד מ-21 החדרים קרוי על שם אחת הדמויות בספריו של קונאן דויל. בלב אדינבורו מצויה אנדרטה לארתור קונאן דויל, המעוצבת לפי תבניתו של שרלוק הולמס.
הולמס זכה להערכה רבה מצד הנעזרים בשירותיו ובהם הסקוטלנד יארד והמודיעין הבריטי. ב"הרפתקת ששת הנפוליאונים"[10] הוא אחד מהמקרים הבודדים שבהם הולמס מתואר במצב של התרגשות, לאחר שלסטרייד אומר לו:
ובכן, ראיתיך מטפל במקרים רבים מאוד, מר הולמס, אבל אינני חושב שראיתי מימי מלאכת-אמן מצוינת כל כך כמו במקרה הזה. איננו מקנאים בך בסקוטלנד יארד. לא, אדוני, אנו גאים בך מאוד, ואם תבוא מחר אל המטה, לא יהיה אדם - החל בזקן המפקחים וכלה בשוטר הצעיר ביותר - שלא ישמח ללחוץ את ידך.
בסיום החקירה שניהל, "פרשת תוכניות ברוס-פרטינגטון", בעבור הביון הבריטי הוענק לו שי מאת המלכה[11]. גם בסיפור האחרון שפרסם קונאן דויל אודות הבלש, "הקידה האחרונה", עסק הלה, ערב מלחמת העולם הראשונה בלכידת מרגל גרמני בעבור הביון הבריטי.
היכרות עם ווטסון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר הראשון בסדרה, "חקירה בשני", פוגש ד"ר ג'ון ה. ווטסון את שרלוק הולמס דרך מכר משותף. ווטסון, קצין ורופא בצבא הבריטי בדימוס[12], אשר שירת בחיל הרגלים ברגימנט קלעי נורת'אמברלנד המלכותי והוא לוחם מיומן, ותיק המלחמה האנגלו- אפגנית השנייה[13]. ווטסון נפצע ב-27 ביולי שנת 1880, בעת שלחם באפגניסטן בקרב מאיוואנד, בעת שסופח לרגימנט חיל רגלים אחר, רגימנט ברקשיר המלכותי, ועדיין יש בגופו קליע שלא הוצא, למרות זאת הדבר אינו משפיע על מהירות הליכתו ("אני עצמי נחשב קל רגליים" - כלבם של בני בסקרוויל, ישראל התשס"ח, עמ' 184). ווטסון מגלה התעניינות בתחומי עבודתו של הולמס ובשל היותו רווק, מחליט לשכור יחד עם הולמס חדרי מגורים ברחוב בייקר 221 ב', ושם הם גרו בשותפות עד לנישואיו של ווטסון.
הולמס והיהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכמה מהסיפורים עולה דמותו של הולמס כאנטישמית. באחד מן הסיפורים, בזמן נסיעה בכרכרה, מבדר הבלש את ווטסון בסיפור על הדרך בה היתל ביהודי ורכש ממנו את כינור הסטרדיוואריוס המפורסם שלו בפרוטות. בסיפור אחר מתלוננת אחת הדמויות על 'היהודים המלווים בריבית', האשמה אנטישמית ידועה, שחוזרת מספר פעמים[14].
ספרי הפרשיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ווטסון מעלה על הכתב עשרות פרשיות שחקר שרלוק הולמס, ומוציא אותם לאור בתור קובצי סיפורים קטנים. לא תמיד מרשה הולמס לווטסון לפרסם סיפור. למשל, כשעסק בפרשיית בית המלוכה ההולנדי, הולמס לא הרשה לו לכתוב דבר על המעשה, ויתרה מכך גם לא גילה לו על כך דבר. בסיפור "הבעיה הסופית", הסיפור בו לכאורה "מת" שרלוק הולמס, משאיר הולמס לווטסון מכתב, בו הוא אוסר עליו לפרסם פרטים על אופן "מותו", ומנחה אותו כיצד להרשיע את הפושע שעמו הוא מתעמת, פרופסור מוריארטי. ווטסון מגדיר את הולמס כ"אדם המצוין והחכם ביותר שהכרתי מעודי"[15]. לפי הסיפור נראה שבינו לבין הבלש ישנה חברות עמוקה מאוד, ושניהם מעריכים מאוד איש את רעהו[16].
מספרי שרלוק הולמס שכתב קונאן דויל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חקירה בשני - רומן אשר יצא לאור בשנת 1887. הספר עורר הדים רבים בקרב בני הקהילה המורמונית משום שהאשים אותם בפשעים כבדים. בישראל יצא הספר לאור בתרגום לעברית על ידי משה דור בהוצאת "מעריב לעם" בשנת 1960, ויצא שוב לאור בתרגומו של אוֹרי בלסם בהוצאת "מרגנית"-"זמורה ביתן מודן" בשנת 1989
- חותם הארבעה - יצא לאור בשנת 1890. יצא לאור בעברית בתרגומו של שלמה ערב בשם "חותם הארבעה או תעלומת בית שולטו" בהוצאת צ'צ'יק בשנת 1951; בשם "סימן הארבעה" בתרגומן של שלומית קדם וחדוה גיל, בהוצאת לדורי בשנת 1982; ובשם "חותם הארבעה" בתרגומו של אוֹרי בלסם בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1983
- הרפתקאות שרלוק הולמס קובץ סיפורים קצרים, (1892). יצא לאור בעברית בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי
- זיכרונותיו של שרלוק הולמס (1894)
- כלבם של בני בסקרוויל - הופיע בשנת 1901 כסיפור בהמשכים בכתב העת סטרנד מגזין, ובשנת 1902 יצא לאור כספר. נחשב לטוב שבספרי שרלוק הולמס. יצא לאור לראשונה בעברית בתרגומו של אוריאל הלפרין (יונתן רטוש) בהוצאת אמנות בשנת 1929
- שובו של שרלוק הולמס (1905) - יצא לאור בעברית (בשם "שרלוק הולמס מפענח תעלומות") בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי
- עמק הפחד - יצא לאור בשנת 1914. יצא לאור בתרגומו לעברית של מיכאל הנדלזלץ בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1990
- הקידה האחרונה (1917)
- ספר החקירות של שרלוק הולמס - הופיע בשנת 1927. יצא לאור בעברית בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי ובתרגומו של אורי בלסם בהוצאת זמורה ביתן, בשם ספר הפרשיות של שרלוק הולמס
שנים אחדות לאחר הפרסום הראשוני של הסיפורים באנגלית, החלו מתפרסמות באירופה ובארצות הברית גרסאות מתורגמות ומעובדות של סיפוריו של קונן דויל, כמו גם סיפורים נוספים שבמרכזם הוצבו דמויותיהם של הבלש ובן לווייתו הנאמן. בראשית המאה העשרים, החלו הסיפורים נפוצים גם במזרח התיכון ובמזרח הרחוק. בארץ ישראל תורגמו הסיפורים הראשונים לעברית בראשית שנות ה-20 - אחדים מהם בידי זאב ז'בוטינסקי ובני חוגו - ולתרגומם נלווה בחלק מן המקרים פולמוס ספרותי ואידאולוגי לאומי.[17]
אזכורים בספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים רבים נכתבו כספרי המשך לסדרה המצליחה ובהם: "שרלוק הולמס מול דרקולה", ד"ר ג'קיל ומיסטר הולמס", "זכרונותיו של ווטסון". בסיפור "הבעיה הסופית" שפורסם ב-1893, נהרג הולמס בהיתקלות עם פרופסור מוריארטי. עלילת הסיפור מתרחשת בשנת 1891. קונאן דויל החזיר את הולמס לתחייה לאחר 8 שנים, ובאחד מסיפורי ההמשך מספר הולמס לווטסון בנונשלנטיות כי הוא טייל שנתיים בטיבט ובידר את עצמו בביקור בלהסה. בעקבות משפט זה, החליט ג'מיאנג נורבו להשלים את הפער וכתב את "המנדלה של שרלוק הולמס: השנים החסרות", בו מתואר מסעו של הולמס בהודו ובטיבט. מוריס לאבלאן, יוצר דמותו של ארסאן לופאן, הפורץ הנוצץ, נזקק לדמותו של שרלוק הולמס ליצירת עימות באחד מספריו, אך כדי שלא יואשם בגנבה ספרותית שיבש את השם להרלוק שולמס. בספר של לאבלאן הבלש מושם ללעג על ידי ארסאן לופאן ודבר זה עורר את זעמו של ארתור קונאן דויל. ספרו של מייקל שייבון, "פתרון סופי", הוא תעלומת רצח המתרחשת באנגליה בשנת 1944, ובפתרונה עוסק "הזקן", שמאפייניו רומזים לשרלוק הולמס.
סופרים ויוצרים רבים שאבו השראה מדמותו של הולמס והעזר כנגדו ד"ר ג'ון ווטסון. הסופר ג'ון לה קארה, למשל, העיד כי את ההשראה לדמותם של גיבורו ג'ורג' סמיילי ושותפו פיטר גוילאם שאב מגיבוריו של קונאן דויל[18]. ביומקש בקשי הוא בלש הודי דמיוני שדמותו נכתבה בהשראת שרלוק הולמס.
עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
סיפוריו של שרלוק הולמס זכו לעיבודים רבים על הבמה, בקולנוע ובטלוויזיה. אלה חלק מהם:
- סדרת הטלוויזיה של רשת "גרנדה", "הרפתקאותיו של שרלוק הולמס", ששודרה בין השנים 1984–1994, בכיכובם של ג'רמי ברט כהולמס ואדוארד הרדוויק כד"ר ווטסון. הסרטים עובדו על ידי ג'ון הוקסוורת' ותסריטאים אחרים מהסיפורים המקוריים של סר ארתור קונאן דויל. גם עם החשש שלו להיות מזוהה עם התפקיד, הופיע ברט ב-41 פרקים של הסדרה, לצדם של דייוויד ברק ואחר כך אדוארד הרדוויק שגילמו את דוקטור ווטסון. ב-1988 הופיעו ג'רמי ברט ואדוארד הרדוויק על במת התיאטרון במחזה "סודו של שרלוק הולמס" בבימויו של פטריק גרלנד.
- בשנים 2000–2001 הופקו עבור ה-BBC ארבעה סרטי הולמס הפעם בגילומו של השחקן מאט פראר כשרלוק הולמס.
- הסדרה "הרפתקאותיהם של שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון" שהוסרטה בשנות השמונים בברית המועצות בכיכובו של וסילי ליוואנוב זכתה לשבחים רבים, והשחקן הראשי קיבל בזכותה את אות מסדר האימפריה הבריטית בשנת 2006.
- בשנת 1999 הופקה סדרת הנפשה בשם "שרלוק הולמס במאה ה-22", שבה הולמס הוחיה מחדש באנגליה העתידית, על-מנת להילחם בכפיל גנטי של אויבו המושבע, פרופסור מוריארטי. הסדרה שודרה בישראל בערוץ הילדים בשנת 2003.
- בשנת 2009 יצא לאקרנים הסרט "שרלוק הולמס" בבימויו של גאי ריצ'י ובכיכובם של רוברט דאוני ג'וניור וג'וד לאו כשרלוק הולמס וד"ר ווטסון, בהתאמה. בשנת 2011 יצא סרט ההמשך, "שרלוק הולמס: משחק הצללים".
- בשנת 2010 הוצגה ב-BBC מיני-סדרה בשם "שרלוק" שמגוללת את סיפורם של שרלוק הולמס וג'ון ווטסון במאה ה-21, בכיכובם של בנדיקט קמברבאץ' ומרטין פרימן, בהתאמה.
- בשנת 2012 יצאה סדרה בשם "אלמנטרי" אשר גם היא מגוללת את סיפורם של הולמס ו-ווטסון במאה ה-21. בסדרה זאת, מוצגת דמותו של ווטסון על ידי אישה ושמה ג'ואן ווטסון בכיכובם של ג'וני לי מילר ולוסי לו, בהתאמה.
- בשנת 2013 עלתה לשידור בערוץ הטלוויזיה הממלכתי ברוסיה מיני-סדרת טלוויזיה בשם "שרלוק הולמס", בת שמונה חלקים, גרסה מקומית מחודשת לסיפורו של הבלש.
- בשנת 2015 יצא הסרט "מר הולמס" בבימויו של ביל קונדון, בהשתתפות השחקן איאן מקלן בתפקיד שרלוק הולמס המבוגר.
- בשנת 2018 יצא הסרט הקומי "ווטסון והולמס" על דמותו של שרלוק, בכיכובם של ויל פרל וג'ון סי. ריילי.
- בשנת 2019 החלו צילומי הסדרה הרוסית "שרלוק ברוסיה" המגוללת כיצד הולמס רודף אחר ג'ק המרטש שנמלט מלונדון לסנקט פטרבורג. בכיכובו של מקסים מטבייב.
- בשנת 2020 הועלה לנטפליקס סרט בשם "אנולה הולמס", המגולל את סיפורה של אחותו הצעירה של שרלוק, אנולה (מגולמת על ידי מילי בובי בראון). שרלוק, המגולם על ידי הנרי קאביל הוא אומנם לא כוכב הסרט, אך אך יש לו בו חלק נכבד. במהלך הסרט מתחקה שרלוק אחר אנולה במסעה, עוזר לה, ולבסוף היא אף עולה עליו ביכולותיה. לסרט יש סרט המשך משנת 2022 אשר בסופו ניתן לראות את ד"ר מוריארטי ואת היכרותו הראשונה של הולמס עם ד"ר ווטסון.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רחוב בייקר 221 ב'
- מוזיאון שרלוק הולמס
- רחוב בייקר
- דוקטור ווטסון
- פרופסור מוריארטי
- המפקח לסטרייד
- מייקורפט הולמס
- חקירה בשני
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל הנדלזלץ, שרלוק הולמס תעלומת הבלש בן האלמוות, מפה הוצאה לאור, 2006
- ראובן גפני, לעברת את שרלוק הולמס: פרשייה ספרותית-אידאולוגית מתקופת המנדט, יד יצחק בן-צבי, 2022
- יובל מלחי, פודקאסט היסטוריה לילדים, שרלוק הומלס.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל הנדלזלץ, "שובו של שרלוק הולמס: כל הסיפורים, כרך ב'" מאת ארתור קונאן דויל, מאז הוא לא אותו האיש, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2010.
- דניס ויטצ'בסקי, שרלוק הולמס: הרבה יותר מבלש - על גלגולי שרלוק הולמס בקומיקס, באתר וואלה, 21 בדצמבר 2011
- נועה מנהיים, שובו של השרלוק: גלגוליו הבלשיים של הולמס, באתר ynet, 6 בינואר 2012
- אמיר חרש, שרלוק הולמס מתחת לזכוכית המגדלת, באתר 'יקום תרבות' 31 באוקטובר 2012
- יעקב שביט, יומן קריאה: שרלוק הולמס, ז'בוטינסקי וראשיתה של הספרות הבלשית בעברית, בבלוג "עונג שבת", 17 ביוני 2022
על המחבר
- סר ארתור קונאן דויל - באתר הספרייה החופשית.
- כתבי ארתור קונאן דויל בפרויקט גוטנברג (באנגלית).
סיפורי שרלוק הולמס
- שרלוק הולמס: "עניין של זהות", באתר וואלה, 11 במרץ 2010
- ארתור קונאן דוייל, שערורייה בבוהמיה, תרגום רות שמעוני, אלכסון, 9 בינואר 2014
- ספרי שרלוק הולמס - בקובצי טקסט וסיפורים בהשמעה באנגלית בפרויקט גוטנברג.
- שרלוק הולמס - מקוון (באנגלית).
- מריה קוניקובה, אמפתיה קרה ומחושבת, באתר "אלכסון", 21 בנובמבר 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארתור קונאן דויל, "שובו של שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק ב'", "הרפתקת הבית הריק", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 14, "אחר עברתי דרך פרס, שהיתי במכה וערכתי ביקור קצר אך מעניין אצל הח'ליף בחארטום, ואת מסקנותי העברתי למשרד החוץ".
- ^ ארתור קונאן דויל, "כל עלילות שרלוק הולמס - פרשת נזר התרשיש", "פרשת תוכניות ברוס- פרטינגטון", הוצאת זמורה ביתן, 1985, עמוד 168, "עלי להזכיר לך את האמת הנושנה: כאשר כל ההסברים האחרים מכזיבים- מה שאינו סביר חייב להיות האמת".
- ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הטקס של בני מסגרייב", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 335, "יתר על כן, מאז ומתמיד החזקתי בדעה שאימוני ירי באקדח הם בילוי שנועד ללא ספק להתקיים תחת כיפת השמים, וכאשר הולמס, באחד מאותם מצבי רוח מוזרים שלו, היה מתיישב בכורסה, כשבידו אקדח בעל הדק רגיש ולצדו מאה כדורי אקדח, ומעטר את הקיר ממול בעזרת נקבי כדור בראשי התיבות הפטריוטיים V.R, הייתי משוכנע בוודאות גמורה שלא היה בכך כדי לשפר את מראה חדרנו ואת אווירתו".
- ^ 1 2 ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 452, "האמת היא, שבעת כניסתו חשתי מיד בסכנה האישית הגדולה האורבת לי. דרך ההצלה היחידה שהייתה פתוחה לפניו הייתה השתקתי. כהרף עין חטפתי את האקדח מן המגירה ותחבתי אותו לתוך כיסי. הבגד הסתיר אותו מן העין".
- ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 456, "איש הכנסייה הישיש הטה את פניו לעומתי. כהרף עין התיישרו הקמטים, האף התרחק מן הסנטר, השפה התחתונה הפסיקה לרטוט והפה חדל למלמל. העיניים ניצתו שוב, הדמות השפופה הזדקפה. מיד התמוטטה התחפושת כולה, והולמס הופיע בדמותו שלו".
- ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 453, "אני מכיר כל מהלך במשחקך. אינך יכול לעשות דבר לפני יום שני. היה זה דו- קרב בינך לביני, מר הולמס. אתה מקווה להיא אותי לספסל הנאשמים. אני מבטיח לך כי לעולם לא אעמוד בתא הנאשמים. אתה מקווה להביס אותי. אני מבטיח לך כי לעולם לא תצליח להביס אותי. אם תהיה מספיק פיקח להביא עלי חורבן, היה בטוח כי גם אני אעשה זאת לך".
- ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 453, "'חלקת לי מחמאות אחדות מר מוריארטי,' אמרתי. 'הרשה לי לחלוק גם לך מחמאה ולומר כי לו הייתי בטוח באפשרות הראשונה, הייתי מקבל בשמחה גם את האפשרות השנייה, למען טובת הציבור".
- ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 456, "בדיקה של מומחים אינה מותירה מקום לספק בכך שמאבק אישי בין שני הגברים הסתיים- כפי שניתן היה לשער במצב כזה- בצניחתם מטה, לפותים זה בזרועותיו של זה. כל המאמצים למצוא את גופותיהם עלו בתוהו, ושם, עמוק בתוך היורה מטילת המורא של מים גועשים וקצף תוסס, ישכבו לעד הפושע ואלוף החוק הגדולים בדורם".
- ^ ארתור קונאן דויל, "שובו של שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק ב'", "הרפתקת הבית הריק", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 12, "כשהגעתי לקצה מצאתי את עצמי בין המצרים. הוא לא שלף כל נשק, אך נחפז לעברי וכרך את זרועותיו הארוכות סביבי. הוא ידע כי משחקו שלו כבר הסתיים, ולא רצה אלא לנקום בי. התנודדנו יחד על דפת המפל. אבל אני, כזכור, יודע בריטסו- שיטת ההיאבקות היפנית- שהועילה לי לא פעם בעבר. השתחררתי מאחיזתו, והוא התנודד נואשות בזעקה איומה במשך שניות ספורות ופילח את האוויר בשתי ידיו. חרף כל מאמציו לא הצליח להשיב לעצמו את שיווי המשקל וצנח למטה. רכנתי מעבר לשפה וראיתי אותו נופל הרחק- הרחק. לבסוף פגע בסלע, דילג מעליו וצלל אל תוך המים".
- ^ במהדורה שתורגמה על ידי שלומית קדם ואורלי דינצמן
- ^ ארתור קונאן דויל, "כל עלילות שרלוק הולמס - פרשת נזר התרשיש", "פרשת תוכניות ברוס- פרטינגטון", הוצאת זמורה ביתן, 1985, עמוד 175, "שבועות מספר לאחר מכן נודע לי בדרך מקרה, שחברי בילה יום בוינזדור, וחזר משם כשברשותו סיכת- עניבה ובה משובצת אבן ברקת נהדרת. כששאלתיו אם קנה אותה, השיב שזאת מתנה מגברת נעלה מסוימת, ששיחק מזלו לבצע למענה שליחות פעוטה.".
- ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הטקס של בני מסגרייב", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 335, "שירותי הקשה והפרוע באפגניסטן, בנוסף על נטייה בוהמית הטבועה בי, גרמו לי לנהוג ברשלנות יתרה שאינה יאה לאיש רפואה".
- ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "תעלומת עמק בוסקומב", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 78, "חיי הצבא באפגניסטן לימדו אותי, לפחות, להיות נוסע זריז ומיומן. צורכי היו פשוטים ומעטים, וכעבור זמן קצר מזה שנקבתי, כבר ישבתי בכרכרה שכורה ומזוודתי לצדי".
- ^ ארתור קונן דויל, הרפתקאת אחוזת שוסקומב הישנה, מפנקסו של שרלוק הולמס
- ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 463.
- ^ ארתור קונאן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "שערורייה בבוהמיה", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 21, "לא ולא, דוקטור, הישאר במקומך. בלי בוזוול- שלי אני אבוד".
- ^ ראובן גפני, לעברת את שרלוק הולמס: פרשייה ספרותית-אידיאולוגית מתקופת המנדט, ירושלים: יד בן-צבי, תשפ"ב
- ^ ג'ון לה קארה, "הקדמה:אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם, או למה אנחנו אוהבים את קולו של ווטסון", מתוך הספר "כלבם של בני בסקרוויל, ועוד סיפורים", מאת ארתור קונאן דויל, אריה ניר הוצאה לאור, 2008, עמודים 8–9, "אין פלא אפוא שצימודם של הולמס ווטסון הוליד יותר חקיינים מכל צמד ספרותי אחר. דרמות שוטרים בנות-ימינו שואבות מהם בלי הפסק. הם אחראים בלעדיים כמעט לסרטי הצמד-חמד. המותחן המודרני היה אבוד בלעדיהם. בלי שרלוק הולמס, האם הייתי ממציא אי-פעם את ג'ורג' סמיילי? ובלעדי ד"ר ווטסון, האם הייתי נותן אי-פעם לסמיילי את העזר-כנגדו פיטר גילם? הייתי רוצה לחשוב שכן, אבל אני מטיל בכך ספק גדול".