מיכאל הנדלזלץ
 | |
| הנדלזלץ, 2016 | |
| לידה |
26 במרץ 1950 (בן 74) ורשה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת תל אביב |
| תקופת הפעילות | מ-1969 |
| מעסיק |
למרחב, הארץ |
| פרסים והוקרה |
פרס סוקולוב |
  | |
מיכאל הַנְדֶלְזַלְץ (נולד ב-26 במרץ 1950) הוא עיתונאי, מבקר תיאטרון, מתרגם ועורך ישראלי, כתב ביקורות תיאטרון בעיתון "הארץ" בין השנים 1975 ל-2017 ושימש בתפקידי עריכה שונים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנדלזלץ נולד בשנת 1950 בוורשה שבפולין, בן לרופא ד"ר אברהם הנדלזלץ. סבו, ישראל אליהו הנדלזלץ, היה העורך של שבועון לילדים בשם צפרירים, סופר ומתרגם פורה לעברית של ספרות ילדים, שהיה הראשון שתרגם לעברית את פינוקיו מאת קרלו קולודי. עלה לישראל במסגרת עליית גומולקה בשנת 1957. בוגר תיכון עירוני ה' בתל אביב. בעל תואר ראשון בתיאטרון ובתורת הספרות הכללית מאוניברסיטת תל אביב.
ב-1969 החל לכתוב ביקורת תיאטרון בעיתון "למרחב". בשנים 1971–1981 שירת בגלי צה"ל. במרץ 1975 החל לפרסם ביקורת תיאטרון ב"הארץ", את הביקורת הראשונה כתב על המחזה "קומדיה של טעויות" שהוצג בתיאטרון קאמרי. לאחר פרישתו של חיים גמזו מהעיתון הפך למבקר התיאטרון הקבוע של "הארץ"[1].
ב-1981 הצטרף למערכת "הארץ" כמבקר תיאטרון וכעורך. ערך ב"הארץ" את המדורים "אמנויות" (1992-1981), "מלים ומו"לים" (1992-1985) והמוסף "ספרים" (1993 עד 2005)[2].
ב-2005 החל לכתוב מדור שבועי בשם "המילה האחרונה". זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות.
עסק גם בתרגום ספרים מפולנית ומאנגלית.
על עבודתו כמבקר תיאטרון אמר:
כתיבה על משחק בתיאטרון היא אחד הדברים הקשים ביותר, מפני שזהו עיסוק המערב מיומנות ורגש, כשהכלי הוא גופו ונפשו של אדם. זהו מסתורין שאני מודה כי לא ירדתי לחקרו, אבל אני תמיד מלא התפעלות כשהוא מתרחש לעיני. הביקורת אינה אמורה להיות עצה ידידותית לצופה, ואפילו לא פידבק לבמאי, אלא תיאור חוויה מורכבת, במספר מילים מצומצם, אחרי ערב הבכורה. אני בהחלט משתדל לא להתעלם משחקנים ולמצוא את הדרך לתאר את חוויותי למראה עבודתם.
— מתוך מדור שאלות ותשובות של "הארץ"[3]
החל משנת 2015 משמש בעל טור במסגרת מיזם 929 - תנ"ך ביחד. ב-29 במרץ 2017, עם הגיעו לגיל פרישה, פרסם טור פרידה מתפקידו כמבקר התיאטרון של "הארץ", תפקיד אותו מילא במשך 42 שנים[4].
בגיל מבוגר הפך מיכאל הנדלזלץ לנכה הנעזר בקלנועית, פרט שהוא מתייחס אליו לעיתים כאשר הוא כותב על בעיות בנגישות לאולמות תיאטרון.
בשנת 2022 השתתף בתוכנית "המרדף" בערוץ כאן 11. בשנת 2024 החל לשחק, לראשונה, בהצגה "אנטיגונה" מאת ברטולט ברכט בבימויו של עירא אבנרי, פרויקט מיוחד שהוצג במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט בתל אביב.
הנדלזלץ נשוי, ואב לשלושה ילדים.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חנוך לוין על-פי דרכו (הוצאת ידיעות אחרונות, 2001): לקט ביקורות תיאטרון על מחזותיו של חנוך לוין[5]
- לקט מאמריו שהתפרסמו מדי שבוע בפתח מוסף "ספרים" בעיתון "הארץ" הופיע בקבצים הבאים:
- ספר (1997)
- עוד ספר (2000)
- ספר הספרים הזמני (2004)
- הספר האחרון מסוגו (2006)
- שרלוק הולמס: תעלומת הבלש בן האלמוות, הוצאת מפה, (2006)
- ממלא מקום עצמי (אוסף טורים מהמדור "המילה האחרונה" בעיתון הארץ מן השנים 2005–2008), הוצאת מאגנס, 2018.
- קהלת על פי הנדלזלץ הוצאת נהר, 2020.
תרגומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הקידה האחרונה: מבחר מסיפורי שרלוק הולמס, הוצאת זמורה ביתן, הוצאת מודן, 1978
- מדריך להורים: צעדים ראשונים בלמידה, בעריכת שרה בונט סטיין, הוצאת רשפים, 1979
- ארתור קונן דויל, עמק הפחד: כל עלילות שרלוק הולמס, זמורה, ביתן, 1981. מהד' שנייה, 1990. בעריכת יחיעם פדן
- ויטולד גומברוביץ', פורנוגרפיה, רומן, הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת כתר 1987
- לורנס אוליבייה, על המשחק, מודן, 1989
- הנריק סנקביץ', במדבר וביער עד, ספריית מעריב, 1991. ציורים: שמעון קובילינסקי.
- דניאל בארנבוים, חיים במוזיקה, עידנים הוצאת ידיעות אחרונות, 1992, בעריכת מיכאל לוין.
- לשק קולקובסקי, שיחות עם השטן. מפתח שמימי, תרגום מפולנית, הוצאת מפה והוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2004, 165 עמודים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל הנדלזלץ, דף שער בספרייה הלאומית
- מיכאל הנדלזלץ, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- מיכאל הנדלזלץ, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- מאמרי מיכאל הנדלזלץ, באתר "הארץ"
- מאמריו של מיכאל הנדלזלץ באתר 929 - תנ"ך ביחד
קובי מידן מראיין את מיכאל הנדלזלץ, בתוכנית "חוצה ישראל" של הטלוויזיה החינוכית, באתר YouTube- ynet, חיים עם ספרים, באתר ynet, 19 באפריל 2005
בן שני, "אנשים בלילה" עם מיכאל הנדלזלץ, באתר iCast, 3 ביולי 2013- הארץ, מיכאל הנדלזלץ: מה יש בתיאטרון שחסר בקולנוע, באתר הארץ, 11 ביוני 2014
איתי שטרן, "עד שהמסך עולה, כל הצגה היא הכי טובה שיש", באתר הארץ, 2 באפריל 2017- חנוך מרמרי, הגוֹמֵז, המְהַנְדֵּל והדור הבא, באתר העין השביעית, 1 באפריל 2017
- כרמית ספיר ויץ, מיכאל הנדלזלץ: "קבוצות שונות מייחלות למותי, בייסורי אימים אם אפשר", באתר מעריב אונליין, 21 ביולי 2018
המרדף | עונה 6 - פרק 33 (בהשתתפות מיכאל הנדלזלץ), סרטון בערוץ "כאן מנגישים - ערוץ חדשות כאן עם כתוביות", באתר יוטיוב (אורך: 56:21)
ממאמריו:
- לא הייתי נכד, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2007
- כנופיית הארבעה (שבגללה הח"מ בכלל כותב), באתר הארץ, 29 בספטמבר 2008
- תלאותיו של צופה נכה בתיאטרון הישראלי, באתר הארץ, 12 בינואר 2015
- מה למדתי מ-40 שנות כתיבת ביקורת תיאטרון, באתר הארץ, 13 באפריל 2015
- מה הייתה המילה "שואה" שנתיים לפני השואה?, בערוץ YouTube של האוניברסיטה הפתוחה
- המסך יורד והתפקיד שלי בהצגה של עולם התיאטרון הישראלי נגמר, באתר הארץ, 29 במרץ 2017
על יצירתו
- שרלוק הולמס: תעלומת הבלש בן האלמוות, באתר "טקסט"
- הספר האחרון מסוגו, באתר "טקסט"
- גד קינר, חנוך לוין על פי הנדלזלץ, כתב העת "תיאטרון", חוברת מספר 5
- בני ציפר, "ממלא מקום עצמי": ספרו של מיכאל הנדלזלץ חותם תקופה בעיתונות התרבות, באתר הארץ, 28 ביוני 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מיכאל הנדלזלץ, מיכאל הנדלזלץ שובר שיאים, באתר הארץ, 25 במרץ 2009
- ^ מתי גולן, מו"לים, באתר גלובס, 21 באפריל 2005
- ^ שאלה ותשובה עם מיכאל הנדלזלץ, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2003
- ^ מיכאל הנדלזלץ, המסך יורד והתפקיד שלי בהצגה של עולם התיאטרון הישראלי נגמר, באתר הארץ, 29 במרץ 2017
- ^ יצחק לאור, מה נשאר לנו מהביקורת, באתר הארץ, 27 באפריל 2001