נגישות

סמלי סוגי עזרי נגישות (מהפינה השמאלית-עליונה בכיוון השעון): סידור נגישות כללי או סידור נגישות למשתמשי כיסאות גלגלים, טלפרינטר ללקויי שמיעה, הגברת קול לכבדי שמיעה, תרגום לשפת סימנים, טלוויזיה במעגל סגור להקלת הקריאה לכבדי ראייה, תמליל מונגש בכתב ברייל, סידורי נגישות כלליים ללקויי ראייה וטלפון עם מגבר ללקויי שמיעה.

סמל המייצג נגישות לאנשים עם מוגבלות שאינה נראית (מוגבלות שכלית, נפשית, תקשורתית ולקויות למידה)

נְגִישׁוּת היא מידת התאמתה של מערכת לשימושם של אנשים בעלי יכולות גופניות, נפשיות ושכליות מגוונות ככל האפשר, לרבות אנשים שהיכולות שלהם באחד מתחומים אלה נמוכות עד כדי לקויות. נגישות טובה נותנת מענה לאנשים עם מוגבלויות בכל התחומים:

• מוגבלות תנועה: נכים בכיסאות גלגלים, אנשים עם מגבלויות בתנועת ידיים.
• מוגבלות חושית: אנשים עם מוגבלות ראייה: קצרי רואי וכבדי ראייה, עיוורים, ואנשים עם לקות שמיעה.
• מוגבלות התפתחותית קוגניטיבית.

הנגישות היא תת-תחום של השמישות – תחום העוסק בהתאמת המערכת לשימושם של אנשים רבים ככל האפשר. העוסקים בהנדסת מערכות ממיינים את תכונת הנגישות של המערכות בין התכונות המכונות ilities, לצד מאפיינים לא-פונקציונליים אחרים של מערכות, כגון אמינות ובטיחות.

התפתחות ההכרה בנגישות וחקיקה

כפתורי מעלית נגישים בבית החולים של אוונסטון, במטרופולין של שיקגו. כל הכפתורים בהישג יד של משתמשי כיסאות גלגלים, כפתורי החירום הם הנמוכים ביותר והם בהישג יד של מי שנפל על הרצפה. סימוני הכפתורים מוטבעים במספר צורות שונות (דפוס כסוף על שחור ואדום על כסוף, תבליט וברייל) ומתאימים לאנשים עם מגוון יכולות ראייה. כפתור קומת הכניסה מסומן בכוכב כדי לסייע בהתמצאות בבניין

שפת מדרכה נגישה לעיוורים, כבדי ראייה ומשתמשי כיסאות גלגלים, ליד מעבר חצייה באוונסטון, במטרופולין של שיקגו

חוקים לסיוע לאנשים עם לקויות חוקקו במקומות רבים ותקופות שונות. חלק מחקיקה זו ניתן כיום להגדיר כחקיקת סעד, חלק כחקיקת נזיקין וחלק כחקיקת נגישות. מהמשפט העברי, למשל, מוכר החוק הקובע כי אדון חייב לשחרר עבד שנפגע גופנית באופן בלתי הפיך (יצא בשן ועין) – חקיקת נזיקין, מצוות ביקור חולים – חקיקת סעד, והכלל "לפני עיוור לא תיתן מכשול" כמו גם הפטור מאחריות פלילית ל"חרש, שוטה וקטן" – חקיקת נגישות. אולם, החקיקה בתחומים אלה, לרבות תחום הנגישות, לא הייתה שיטתית עד לאמצע המאה העשרים.

בעקבות המהפכה התעשייתית המעצבים התייחסו אל המשתמשים במוצרים באופן שבלוני ונטו להתעלם מהייחודיות בהעדפות ובצרכים של כל פרט ופרט. בספר "טכנולוגיה מסייעת: התאמת פריט ללקוח למען שיקום מוצלח" (2002, בעריכת מרסייה שרר) טוענים מנדלסון ופוקס כי ”את התקופה שבין מלחמת העולם השנייה לבין 1970 לערך, ניתן לאפיין כתקופת הטכנולוגיה המרוכזת בעצמה.” זאת להבדיל מטכנולוגיה המתוכננת בהתאם לרעיון הלקוח במרכז. הם מנמקים את טענתם כך:

• פריטי ציוד נקנו כיחידות שלמות ולא כחלקי יחידות שניתן לשנות את הזיווגים ביניהם (לא נמכרו מגברי פטפון שניתן להפריד ולהתאים בינם לבין חלקי המערכת האחרים של הפטפון, לא נמכרו מכונות כתיבה שניתן להפריד את המנגנון המרכזי שלהם מהמדפסת ומהמקלדת). אם היה מבחר גדול בין דגמי מוצרים, המבחר הצטמצם לכזה שבין מערכות שלמות.
• ציוד שעוצב עבור אנשים עם מוגבלות נקנה בנפרד מציוד לאוכלוסייה הכללית.
• ציוד שעוצב עבור אנשים עם מגבלות היה בעל מבחר דל ועוצב בלא התחשבות בצרכים האישיים של המשתמש (למשל, עיצוב כיסאות גלגלים לא הושפע מתנאי מסלול נסיעתם).
• לא הייתה התחשבות בצרכי אנשים עם לקות בעיצוב ציוד לאוכלוסייה הכללית (אם הוסף צג-מספר לטלפון או שהופחת מספר המדרגות בכניסה לאוטובוס, זה לא נעשה מתוך מחשבה על אנשים עם לקות).
• הרעיון לפיו אוכלוסיית האנשים עם הלקויות היא פלח שוק שניתן לפתח מוצרים עבורו היה זר למעצבים.

הנסיבות לחקיקה שיטתית של חוקי נגישות

במהלך המאה העשרים אירעו מספר התפתחויות ששינו את יחס החברה לאנשים עם לקויות ועמה את חקיקת הנגישות, שהפכה לשיטתית, מסודרת ומושתת על העיקרון הבסיסי של שוויון הזדמנויות. התפתחויות אלו היו:

• ההתפתחות ברפואה המודרנית אפשרה לפצועים רבים ולפצועי מלחמה בפרט לשרוד כנכים
  • נכי המלחמה הרבים נטו להתארגן בקלות לדרישת זכויות.
  • בלא סידורי נגישות ושיקום מקצועי המדינה נאלצה לפרנס נכים רבים שיכולת פרנסתם אבדה.
• התפתחות בנוירולוגיה, בפסיכולוגיה ובמקצוע פרא-רפואי וריבוי באבחונים של אנשים כבעלי לקות קוגניטיבית, שיכולים לדרוש אמצעי נגישות.
• המהפכה בתפיסה הערכית-חברתית, בעיקר בשנות השישים:
  • השראה ממאבקי שוויון זכויות של בני מיעוטים, בעיקר ממאבק השחורים, בארצות הברית, בשנות השישים.
  • התפתחות התנועה נגד אשפוזים ממושכים בבתי חולים סיעודיים ובמיוחד תנועת האנטי פסיכיאטריה.
  • הפצת רעיון ההגשמה העצמית והתפיסה שכל אדם צריך לנצל את חייו היטב.
• התפתחות הטכנולוגיה:
  • התפתחות הטכנולוגיה במאה ה-19 שבעקבותיה באה התמסדות כלל עולמית של מערכי נגישות מידע והשכלה לעיוורים ולחירשים. דבר זה גיבש קהילות של עיוורים וחירשים עם מודעות למצבם.
  • ההתפתחות הטכנולוגית הכללית (ובמיוחד ההתפתחות של הנדסת אנוש, תורת החומרים, החשמל והמחשב) אפשרה ייצור של ציוד נגיש וציוד שמשפר נגישות (כגון תותבים מתוחכמים ומכשירי שמיעה).
  • השפעה חוצה גבולות של הישגיי נגישות מקומיים:
    • התפתחות התחבורה והתקשורת הגבירה את המודעות הגלובלית לפתרונות נגישות מקומיים ולמאבקי נגישות מקומיים.
    • התפתחות התחבורה והתעשייה אפשרה יבוא אישי של מוצרים נגישים.
    • יצואנים התאימו את כלל הסחורה שלהם לחוקי הנגישות של כלל מדינות היעד שלהם או לתקנות הנגישות של קונים גדולים באותן מדינות. כך הגיעו מוצרים נגישים גם לידי מי שהחוק המקומי במדינתו לא הגן עליו. מוצרים אלה שיפרו את המודעות לנגישות והעלו את הדרישות של האזרחים לסידורי נגישות.
• אנשים מתוך הקהילות בעלות הלקויות, כגון אלכסנדר גרהם בל ופרנקלין דלאנו רוזוולט, הגיעו לעמדות מפתח.

חקיקה בארצות הברית

הגישה ההנגשתית נולדה בהשראת מאבק שוויון זכויות השחורים בארצות הברית במהלך שנות השישים. בעקבות מאבק זה החלו גם אנשים עם לקויות לראות עצמם כשייכים לקבוצת מיעוט מקופחת ושאפו להתאמת החברה אליהם. החוקים ראשונים העוסקים בנגישות חוקקו בארצות הברית בשנות השישים. דוגמה לחוק כזה היא the Architectural Barriers Act of 1968 – חוק שדרש שמבנים ממשלתיים יהיו נגישים למשתמשי כיסאות גלגלים ולמעשה טבע את המושג "נגישות". מאז חוקקו בארצות הברית חוקים רבים העוסקים בתחום.

ב-1973 חוקק בארצות הברית חוק רב השפעה בשם Rehabilitation Act. חוק זה עסק בזכותו של כל אזרח עם לקות לקבל מהמדינה תוכנית שיקום שתאפשר לו השתלבות בשוק העבודה. הסעיף המהפכני ביותר של חוק זה היה סעיף 504 שקבע שאסור למעסיק לאפלות בין מועמדים עם לקות למועמדים בלא לקות. סעיף זה היה למעשה פריט החקיקה הראשון בארצות הברית למען שוויון הזכויות אנשים עם לקויות וההכרה הרשמית הראשונה באנשים עם לקויות כבמיעוט שיש להגן על זכויותיו. חוק זה אומנם חל רק על מוסדות חינוך, מוסדות ממשלה וארגונים שלפחות חלק מתקציבם הוא ממשלתי, אך הוא גרם לשינוי התפישה גם לגבי מעסיקים שהוא לא חל עליהם.

ב-1975 עוגנה זכותם של אנשים על לקויות לשוויון בחינוך ולחינוך בכלל – the Education of All Handicapped Children Act of 1975 (the Individuals With Disabilities Education (Act.

חוק הנגישות הבולט ביותר שחוקק בארצות הברית היהAmericans with Disabilities Act of 1990. ג'ורג' בוש האב שהיה נשיא ארצות הברית באותה תקופה, הודיע כי הוא עומד להטיל וטו על החוק וכתוצאה מכך מפגינים נכים צרו והשתלטו על בנייני ממשל רבים ברחבי ארצות הברית. תחנות הטלוויזיה בארצות הברית וברחבי העולם שידרו את תמונותיהם של מפגינים הנוטשים את כיסאות הגלגלים שלהם וזוחלים במעלה מדרגות הבית הלבן בניסיונות חוזרים ונשנים להשתלט גם עליו.

השפעה חוצה גבולות של החקיקה האמריקנית

השפעות החקיקה האמריקנית והפגנות הנכים בארצות הברית חצו גבולות. בשל היותה של ארצות הברית שוק גדול, יצרנים רבים מחוץ לארצות הברית התאימו באופן וולנטרי את כל הציוד שלהם לתקנים האמריקנים. המטוסים, האוטובוסים והמחשבים, לדוגמה, הפכו לנגישים יותר גם מחוץ לארצות הברית בשל חוקים אלה. הופעת ציוד נגיש במקומות בהם לא הייתה מודעות לנגישות, כמו גם תמונות מהפגנות הנכים, נתנו השראה למאבקי זכויות במקומות רבים.

בסוף שנת 2006 פרסם ארגון האומות המאוחדות אמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות, ובאנגלית Convention on the Rights of Persons with Disabilities או בראשי תיבות "CRPD". בחודש מרץ 2007 חתמה ישראל על אמנה זו.

חקיקה בבריטניה

שני חוקי הנגישות המרכזיים בבריטניה הם The Chronically Sick and Disabled Persons Act of 1970 ו-Disability Discrimination Act of 1995. הראשון שבהם היה חוק שמטרתו לשפר את איכות חייו של מי שנתפס כבלתי כשיר לעבודה ולאורח חיים נורמליים בשל היותו בעל לקות. אולם, למרות תפיסת המחוקק החוק דווקא נתן לאנשים רבים עם לקות להגיע לאורח חיים נורמלי.

חקיקה בישראל

ערך מורחב – נגישות בישראל

בישראל חוקקו מספר חוקים בגישה ההנגשתית. הבולט בהם הוא חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. חוק זה חוקק בשנת 1998 בלא כל התייחסות לנגישות. אולם בשנת 2005 הוא תוקן כך שיכיל מושג זה ובין השאר הוסף בו פרק שלם על נגישות. פרק הנגישות בחוק השוויון מגדיר נגישות כך: ”אפשרות הגעה למקום, תנועה והתמצאות בו, שימוש והנאה משירות, קבלת מידע הניתן או מופק במסגרת מקום או שירות או בקשר אליהם, שימוש במתקניהם והשתתפות בתוכנית ובפעילויות המתקיימות בהם, והכול באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי.”

פרק הנגישות של החוק קובע את החובה להנגיש כל מקום שניתן בו שירות לציבור לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות. לפי חוק זה, כל בניין אשר ניתן בו שירות לציבור, כגון: משרדי ממשלה, בתי משפט, בתי עסק, לרבות בתי קולנוע, מסעדות, פארקים ובתי מלון, בתי ספר, אתרי אינטרנט, מופעים ועוד – חייבים בנגישות הנוגעת לשירות הניתן במקום, למבנים, לתשתיות ולסביבת הבניין. זאת כדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות לקבל שירות באופן שוויוני, מכובד ועצמאי, יחד עם כלל הציבור.

חוק שוויון זכויות והתקנות הקשורות אליו מתייחסים לאנשים עם מוגבלות פיזית, מוגבלות בראייה, מוגבלות בשמיעה, מוגבלות נפשית ומוגבלות קוגניטיביות. את ביצוע התאמות ההנגשה אמור לספק המחזיק, המפעיל או הבעלים של מקום ציבורי. כמו כן, מעניק החוק כלים לאכיפתו, כגון מערך פקחים בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אשר הוסמכו להוציא צווי נגישות נגד החייבים בנגישות אשר לא ביצעו את ההתאמות הדרושות. כמו כן, עסק טעון רישוי אשר לא עומד בדרישות החוק במעמד הגשת הבקשה לרישיון – לא יקבל רישיון עסק. בנוסף, אדם עם מוגבלות אשר הגיע לקבל שירות במקום ציבורי והמקום נמצא לא נגיש יכול להגיש תביעה אזרחית ללא הוכחת נזק.

משרד הכלכלה מעניק תעודת הסמכה לבעלי מקצוע שעברו התמחות בתחום הנגישות. ישנם שני סוגי התמחויות:

1. מורשה נגישות מתו"ס (מבנים, תשתיות וסביבה). יועצים אלו עוסקים בהנגשת הסביבה הפיזית של הבניין, התשתיות והסביבה שלו וחייבים להיות רשומים בפנקס המהנדסים והאדריכלים וההנדסאים.
2. מורשה נגישות השירות. יועצים אלו עוסקים בהנגשת השירות הניתן במקום, כגון מערכת שמע, שילוט, רהיטים, אתר אינטרנט, נהלים, הדרכות עובדים ועוד.

בתיקון לחוק התכנון והבנייה שתוקפו החל מ-1 באפריל 1972 נקבע כי כל מבנה ציבורי שנבנה בישראל חייב לכלול אמצעים שיאפשרו גישה לנכים. הרחבה ופירוט של עיקרון זה נעשו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998. כמו כן נקבע בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ובתקנות לפיו, כי על מפעיל שירות תחבורה ציבורית ורשות מקומית להסדיר נגישות עבור אנשים עם מוגבלות לשירותי תחבורה ציבורית. כן הותקנו תקנות בדבר נגישות לאתרי עתיקות, גנים לאומיים, שמורות טבע ושטחים פתוחים שבניהול רשות הטבע והגנים או הקרן הקיימת לישראל, או מטעמן.

חוקי נגישות נוספים:

• חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים), התשס"ה–2005, אשר מחייב להנגיש שידורי טלוויזיה עבור אנשים עם מוגבלות שמיעה. (ראו גם תרגום בכתוביות).
• חוק חניה לנכים, התשנ"ד–1993 המסדיר חניות נכים.
• חוק זכויות תלמידים עם לקות למידה במוסדות על-תיכוניים, התשס"ח–2008

בישראל היו גם הפגנות של אנשים עם לקויות. הפגנות בולטות במיוחד:

1. הפגנה ושביתת שבת בת 77 יום שארגן מטה מאבק הנכים בישראל, בראשות אריה צודקביץ ובדברור יואב קריים מול משרד האוצר, בשנת 2001. בדרישות עיקריות: להשוות את קצבת הנכות לשכר המינימום ולמנוע שלילת הקצבה מנכה שעובד כדי לעודד נכים לעבוד.
2. הפגנת החירשים שנערכה מיד אחרי הפגנת מטה המאבק, ובאותו המקום, בטענות שהממשלה לא נותנת סיוע סביר לקניית ציוד טכנולוגיה מסייעת ודורשת מנהגים חירשים תשלום אגרת רדיו ברכב.
3. הפגנת החירשים בשנות השמונים בטענה שמשרד הרווחה לא מכיר בחירשות כנכות.

התאמות במקומות עבודה בישראל

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות אוסר על מעסיק להפלות עובד או דורש עבודה מחמת מוגבלותו. סעיף 8 לחוק לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות מרחיב את הגדרת האפליה וקובע "לרבות אי ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של אדם עם מוגבלות אשר יאפשרו העסקתו".

לפי החוק על המעסיק להתאים את מקום העבודה הסייג הוא – מבלי שהדבר יטיל נטל כבד מדי על המעסיק. השתתפות המדינה במימון התאמות מאפשרת למעסיקים לבצע התאמות ולהתמודד עם הסייג. תקנת השתתפות המדינה במימון התאמות קובעת מענק מותנה שניתן על ידי המדינה לסייע למעסיקים לבצע התאמות. תהליך קבלת השתתפות המדינה בהתאמות:

ראשית על מעסיקים לפנות למשרד הכלכלה באתרם. התהליך כרוך במילוי טפסים וקבלת אישור מורשה נגישות על הצורך בהתאמה או על ביצועה. חברות פרטיות כמו "מקשיבים נט" מסייעות למעסיקים לקבל את מירב ההתאמות האפשריות תוך השקעה מינימלית של זמן ומשאבים.

סוגי נגישות וטכניקות הנגשה

שלט המכיל כתב ברייל אנגלי וכתב אנגלי רגיל ומורה על חדר שירותים נגיש למשתמשי כיסאות גלגלים בבית החולים של אוונסטון, במטרופולין של שיקגו. השלט הוא דוגמה לנגישות פיזית – לא די בזה שחדר השירותים יהיה נגיש, צריך גם שאנשים עם לקויות מגוונות יוכלו למצוא את חדר השירותים ולהגיע אליו

עמדת בנקאי מונגשת לנכים ולקויי שמיעה בבנק הפועלים

הנגישות היא תחום רחב מאוד ולכן תפיסתו דורשת את חלוקתו לתת תחומים. ישנן מספר דרכי חלוקה מקובלות:

• חלוקה לפי הזכות לקבלת שירותי נגישות:

1. התאמה ללקות: נגישות המאפשרת שימוש במערכת לאנשים עם לקויות, בעזרת סידור מיוחד הנועד רק להם. דהיינו שימוש בציוד טכנולוגיה מסייעת (ציוד מיוחד לאנשים עם לקויות כגון מצערת המחליפה את דוושת הגז עבור נהג עם רגליים משותקות) או נוהל מיוחד החל רק על אנשים עם לקות (כגון שמירת מקום חניית נכים או תוספות זמן במבחן בעבור מי שקורא וכותב לאט). הרבה פעמים יש להקפיד שההתאמה תהיה מידתית לקושי התפקודי כך שתאפשר שוויון הזדמנויות ולא אפליה מתקנת והרבה פעמים יש לוודא שרק אנשים עם לקות אכן זוכים להתאמה.
2. עיצוב אוניברסלי: נגישות שפוטרת אנשים עם לקויות מהיעזרות בציוד טכנולוגיה מסייעת או מדרישת נהלים מיוחדים בעת שימוש במערכת. על פי רוב, מי שעוסק בעיצוב אוניברסלי אינו מגביל את עצמו לשיפור הנגישות בלבד ומנסה לשפר את כלל השמישות. דוגמה: הוספת מעלית לבניין מאפשרת לאנשים עם יכולות גופניות מגוונות להגיע בקלות אל הקומות העליונות של הבניין.

• חלוקה הנובעת מנוסח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ומקובלת בישראל: נגישות פיזית/נגישות בנייה מול נגישות השירות.

לדוגמה: נגישות פיזית של מטופל עיוור למשרדו של רופא היא נגישות ההגעה מביתו של המטופל אל משרדו של הרופא. נגישות זו כוללת: נגישות מציאת המידע על הדרך מראש, נגישות ההתמצאות בשלבי ההגעה בתחבורה ובתוך מבנה המרפאות וכיוצא בזה.

נגישות השירות של מטופל זה אצל הרופא כוללת, למשל: טפסים נגישים אצל הפקידים, בדיקות נגישות אצל האחות והרופא, קבלת מרשם נגיש לבית המרקחת שלא יאלץ את המטופל לבקש מהרוקח לחטט בכליו של המטופל כדי לזהות את המרשם.

• חלוקה לפי לקויות – למשל: נגיש בעבור לקויי שמיעה או נגיש בעבור דיסלקטים. בהקשר זה בעלי המקצוע מסווגים את האוכלוסייה בעלת הלקויות ל: לקויי חישה, לקויי קוגניציה, לקויי תנועה ובעלי לקות נפשית.
• חלוקה לפי סוגי המערכות המונגשות. למשל:
  • נגישות בנייה: נגישות מבנים ונגישות הסביבה הבנויה החיצונית.
  • נגישות תחבורה: נגישות נהיגה, נגישות נסיעה ברכב קרקעי פרטי, ברכב קרקעי ציבורי, בכלי טיס ובכלי שיט.
  • נגישות מידע וכלי תקשורת (מחשבים, ספרים, טלפונים, טלוויזיה).
  • תיירות נגישה.
  • נגישות קוגניטיבית: באמצעות הנגשה נכונה, כמו פישוט לשוני, אדם עם מוגבלות שכלית או נפשית או תקשורתית, או עם לקויות למידה, זוכה לשוויון הזדמנויות, ויכול למצוא את דרכו ולהסתדר.

עיצוב אוניברסלי מול התאמות ללקות

עיצוב אוניברסלי

ערך מורחב – עיצוב אוניברסלי

מפה בעיצוב אוניברסלי – מפה נגישה לאנשים עם יכולות גופניות מגוונות. את המפה ניתן למשש, לראות ולשמוע. הערה: אם המפה הייתה גם צבועה בניגוד חזותי בולט היא הייתה מתאימה גם לאנשים עם לקות ראייה. זו מהות העיצוב האוניברסלי (עיצוב מכליל)

עיצוב אוניברסלי או תכנון אוניברסלי הוא תכנון הלוקח בחשבון את השמישות. דהיינו, עיצוב אוניברסלי הוא עיצוב שמטרתו להפוך את המערכת לכזו שמגוון האנשים היכולים לתפעל אותה ביעילות או לקבל ממנה שירות יעיל, הוא מקסימלי. זה כולל אנשים שאינם מצוידים בטכנולוגיה מסייעת אף על פי שהיא עשויה לסייע להם. לדוגמה, פותחן קופסאות שימורים שאנשים רבים בעלי יכולות גופניות מגוונות יכולים לתפעל אותו בקלות ובלא העזרות במכשיר נוסף, מקיים את רעיון העיצוב האוניברסלי טוב יותר מאשר פותחן קופסאות שרק גברים חסונים שאינם איטרי יד ימינם יכולים לתפעל ביעילות.

עיצוב אוניברסלי אינו חייב להיות עיצוב של חפץ. הוא יכול להיות גם עיצוב של דרך הוראה (מערך שיעור מעוצב אוניברסלית מאפשר השתתפות של תלמידים עם יכולות מגוונות) של נוהל, או של כל דבר אחר.

לעיצוב האוניברסלי יש מספר יתרונות על פני עיצוב שאינו כזה:

• נתינת שוויון הזדמנויות.
• פרטיות רפואית – העובדה שהוא אינו מאלץ אנשים להשתמש בטכנולוגיה מסייעת או בנהלים מותאמים אישית מאפשרת לאנשים שלא להבליט את לקויותיהם. לדוגמה לשמירה על פרטיות: חדר מחשבים שבו כל עמדות המחשב בעלות אמצעי קלט ופלט שאנשים עם לקויות מגוונות יכולים להשתמש בהן מאלץ פחות משתמשים לשבת תחת שלט שעליו כתוב "עמדת מחשב שמורה לנכים". הזכות לפרטיות רפואית מעוגנת בישראל בחוק זכויות החולה שהוא נגזרת של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
• חיסכון:
  • כאשר משרתים קהל לקוחות רחב, לא צריך לקנות, לצד הציוד הרגיל, גם ציוד מיוחד עבור אנשים עם לקות.
  • אדם חסר לקות שקונה ציוד לעצמו לא צריך להחליף את הציוד כאשר הוא נפצע, רוכש לקות או מזדקן.

התאמה לאנשים עם מוגבלות

התאמה ללקות היא שינוי הנעשה באופן בו ניגש אדם עם לקות אל מערכת או אל נוהל כך שיתאפשר שוויון הזדמנויות לאנשים בעלי לקות. בניגוד למתן נגישות על ידי עיצוב אוניברסלי, כשניתנת התאמה יש הקפדה על שני דברים: שהשינוי ייתן שוויון הזדמנויות ולא יתרון לבעל הלקות (דהיינו, לא ליצור אפליה מתקנת) ושהשינוי לא יקל על אנשים נוספים לצד האנשים שהוא בא לסייע להם.

דוגמאות מבחינות בין התאמה לבין פתרונות נגישות שאינם התאמה:

• אדם שמן באופן קיצוני אינו מצליח לשבת בכיסא רגיל במחלקת התיירות שבמטוס. התקנת כיסא מיוחד עבורו באותה מחלקה, או שדרוגו בלא תשלום למחלקה עם כיסאות רחבים יותר, תהיה התאמה ללקות. לעומת זאת, החלפת כלל הכיסאות באותה מחלקה יהווה עיצוב אוניברסלי ושדרוג אותו נוסע למחלקה עם כיסאות רחבים יותר בתוספת תשלום יהיה פתרון שאינו מוגדר לא כהתאמה ולא כעיצוב אוניברסלי.
• סטודנט עם כתב יד בלתי קריא מסיבות רפואיות (דיסגרפיה או שיתוק מוחין) מקבל התאמת מבחנים ללקותו – אישור לכתוב את מבחניו בעזרת מעבד תמלילים (על מחשב זר המוגש לו עם טופס המבחן). לעומת זאת, בקשתו של אותו סטודנט כי יתאפשר לו להשתמש גם בתוכנת הגיליון האלקטרוני של המחשב כדי לתת לו יתרון שיפצה אותו על קשיים שונים שלקותו גורמת לו, אינה בקשה להתאמה אלא בקשה לאפליה מתקנת.
• פטור משיעור התעמלות עבור תלמידים עיוורים או בעלי אסתמה אינו התאמה ולמעשה אינו פתרון נגישותי משום סוג שהוא. תלמידים עם לקויות זקוקים לשיעור ההתעמלות בדיוק כמו כל תלמיד אחר ופטור כזה הוא פגיעה בשוויון ההזדמנויות שלהם.

חוקי הנגישות במדינות רבות דורשים התאמה במאמץ סביר ולא בכל מחיר. דהיינו, המחוקקים מותירים מקום לשיקול דעת עבור הגורמים הבאים:

• שרים הממונים על תחומים הקשורים לנגישות נדרשים להוציא תקנות לבנייה ועיצוב נגיש. תקנות אלה לוקחות בחשבון את מחיר שינויי העיצוב מול התועלת שמביאים שינויים אלה. לדוגמה, השר יכול להחליט בתקנות נגישות תחבורה ציבורית כי אוטובוסים תקניים המשרתים את הציבור הרחב צריכים להיות ערוכים לקליטת משתמשי כיסאות גלגלים כל עוד רוחב הכיסא ומשקלו אינם עולים על מידות מסוימות. מי שכיסא הגלגלים שלו רחב יותר או כבד יותר יכול להשתמש בשירות תחבורה ציבורית נגיש מיוחד שנקרא פרא-טרנזיט. אולם, גם לכלי רכב המשמשים בשירות זה יש גבול תקני עבור מידות כיסאות הגלגלים שהם יכולים לשאת. מי שמסיבותיו שלו, כיסא הגלגלים שלו כבד או רחב יותר מהתקן לרכב הפרא-טרנזיט, לא מקבל התאמה לשימוש בתחבורה ציבורית.
• שופטים הדנים בתביעות לשוויון הזדמנויות עשויים להחליט אם התאמה מסוימת היא סבירה ואפילו לקבוע תקדימים בנושא. לדוגמה, שופט עשוי לקבוע שאין לפטר עובד שהפך לנכה כל זמן שהנגשת סביבת עבודתו עולה למעסיק פחות מאחוז מסוים מהרווח שהחברה מפיקה מעבודתו של עובד זה.

מאמץ לא סביר לנתינת התאמה אינו חייב להיות מחיר כספי או מאמץ שניתן למדוד את מחירו. סבירות של דרישה להתאמה עשויה להישקל כנגד גורמים רבים ומגוונים. דוגמאות:

• חופש אקדמי – דרישה שמרבית הדיאגראמות המוצגות בהרצאה בתחום מדעי החברה יהיו נגישות לתלמידים עם עיוורון צבעים תיתפש כנראה כדרישה סבירה יותר מאשר דרישה כי חומר הלימוד בקורס בתולדות האומנות יכיל רק יצירות אמנות הנגישות לציבור זה.
• ערכי תרבות – דרישה שכניסתו הראשית של בניין ציבור תהיה נגישה למשתמשי כיסאות גלגלים נתפשת כדרישה סבירה יותר עבור בניין חסר ערך ארכיטקטוני מיוחד מאשר עבור בניין שחזיתו הראשית הוכרזה כחזית בניין לשימור. מעבר לזאת, סירוב להנגשת כניסתו הראשית של בניין ציבור ייתפש כהחלטה סבירה יותר בהתחשב באלטרנטיבה המוצעת. אם האלטרנטיבה היחידה היא הנגשת הכניסה האחורית, המשמשת בניין זה כיום רק לכניסת האספקה ולפינוי האשפה ושימשה בניין זה בעבר ככניסת משרתים, אז האלטרנטיבה בעייתית בשל הסמליות שלה.

טכנולוגיה מסייעת

ערך מורחב – טכנולוגיה מסייעת

דוגמה לאביזרי טכנולוגיה מסייעת: ידיות להקלת האחיזה במפתחות עבור אנשים עם תנועה מוגבלת. עמותת מילבת, תל-השומר, ישראל

טכנולוגיה מסייעת היא תחום ידע בטכנולוגיה, העוסק בקבוצת מכשירים לשיפור התפקוד של אנשים עם מוגבלות ובידע הנלווה למכשירים אלה. מכשור טכנולוגיה מסייעת מוגדר על פי רוב כמכשור המסייע רק לאנשים עם מוגבלויות ושעצם השימוש בו אינו מקטין את התלות בו (טכנולוגיה שהשימוש בה כן מקטין את התלות בה קרויה לרוב "טכנולוגיה שיקומית"). הידע הנלווה למכשור זה קשור בדרך ייצורו, אספקתו, אסטרטגיות שימוש בו, התאמתו למשתמש, הדרכת השימוש בו, מדידת התועלת שהוא מביא, דרכי המימון שלו וכיוצא בזה. ספקים רבים של טכנולוגיה מסייעת, כגון אופטומטריסט ומרכיב תותבות, נחשבים לבעלי מקצוע פרא-רפואי.

דוגמאות

• משקפי ראייה הם פריט טכנולוגיה מסייעת משום שלאנשים חסרי מוגבלות אין בהם עניין ומשום שהשימוש בהם אינו מצמצם את התלות בהם. לעומת זאת, משקפי שמש ומשקפיים לשיקום עין עצלה שאינם פריטי טכנולוגיה מסייעת. מכשור מוכר בתחום זה הוא חברת הטכנולוגיה הישראלית אורקם.

  

  כיסא גלגלים רובוטי של resymmetry

• מכשיר טלפרינטר להנגשת הטלפון עבור חירשים.
• עזרי נגישות למחשב – כל תוכנה וחומרה שמשנה או מחליפה את הקלט או הפלט של המחשב כך שיתאימו לאדם בעל לקות. דוגמאות: מדפסת ברייל, צג ברייל, תוכנה להקראה קולית של פלט הצג, משוב קולי לפעולות המקלדת והעכבר, עזרי הקלדה פיזיים (מקל ראש, מקל פה) ומקלדות חליפיות.
• טכנולוגיה מסייעת לשילוב לימודי – אביזרים שמאפשרים לתלמיד עם לקות להשתלב בכיתה של תלמידים חסרי לקות.

הנגשה לפי תחום

נגישות בנייה ומבנים

ערך מורחב – הנגשה למוגבלים בתנועה

נגישות בנייה היא ענף מרכזי בנגישות העוסק באדריכלות נגישה של מבנים ושל המרחב הציבורי. לענף נגישות זה יש חפיפה חלקית כמעט עם כל ענפי הבנייה ועיצוב הריהוט. ישנם נושאים בנגישות בנייה החופפים תת-תחומים אחרים של ענף הנגישות, נגישות ספריות, למשל, היא גם נושא בנגישות מידע וגם בנגישות בנייה. נגישות אתרי בידור ותיירות היא ענף הן בנגישות בנייה והן בתיירות נגישה.

כבש למשתמשי כיסאות גלגלים באוטובוס ביפן

חדר כיתה עם תקרה ומשטח קיר אחורי מחוספסים לעמעום הד ומבנה קונכייתי לפינת המרצה לריכוז גלי הקול הבאים מכיוונו

נגישות למשתמשי כיסאות גלגלים

מעלון לכיסא גלגלים בתחנת אוטובוס בברזיל

משתמשי כיסאות גלגלים נתקלים בבעיות נגישות בסביבות בנוית רבות ומגוונות וההנגשה עבורם היא מן היקרות הקיימות, בעוד עיצוב סביבה נגישה עבורם מלכתחילה אינה תמיד יקרה במיוחד. משתמשי כיסאות גלגלים צריכים דירות פרטיות נגישות ובנייני ציבור נגישים, לרבות נגישות למעליות, מסדרונות, דלתות, חדרי שירותים, מדרכות, אולמות הרצאה, תיאטרון וקולנוע, חדרי אוכל, שולחנות עבודה ועוד. בבניינים ציבוריים שנבנו אחרי חקיקת חוקים בנושא, חייבים להיות נגישים למשתמשי כיסאות גלגלים. ברוב המדינות בהן חוקקו חוקים אלה אין חובה להפוך כל בניין ציבורי הישנים לנגישים לאלתר. יש חובה להפוך לנגישים את אגפי הבניינים העומדים לשיפוץ, כאשר הם עומדים לשיפוץ. יוצאים מן הכלל הם בניינים לשימור בעלי ערך היסטורי שיש להתפשר בין הנגשתם לבין שמירת ערכם המוזואולוגי.

יכולתו הפיזית של ציבור משתמשי כיסאות הגלגלים היא מגוונת, כמו גם התכונות הפיזיות של כיסאות הגלגלים עצמם. משתמשים בעלי יכולות גופניות טובות יכולים לצאת מהכיסא ובמקרים קיצוניים אפילו לפסוע מעט בלא עזרתו (למשל, מי שמשתמש בכיסא גלגלים בשל דלקת פרקים). משתמשים כאלה יוכלו אפילו לעלות מדרגה או שתיים בכוחות עצמם. משתמשים אחרים עם יכולות גופניות גבוהות, שיש להם רגלים משותקות לגמרי, עשויים להיות בעלי פלג גוף עליון חסון, להצטייד בכיסאות גלגלים קלי משקל וחזקים ולדלג עם הכיסא במודר מדרגה בודדת. בקיצונות השנייה מצויים אנשים שאינם יכולים לשנות את תנוחת ישיבתם בכיסא עצמו. הם קשורי אל הכיסא ברצועות ובתומכות. הם נוהגים בכיסא ממונע כבד בעזרת ג'ויסטיק או מערכת קלט ממוחשבת אחרת.

הכיסא שלהם נושא מלבדם ומלבד המנוע ומערכת ההיגוי שלו, גם את המחשב האישי שלהם (שנגיש להם רק דרך מערכת ההיגוי של כיסא הגלגלים) וביחד עם הכיסא שלהם הם כה כבדים ותופסים נפח כה גדול עד שמעלון רגיל של כיסאות גלגלים אינו יכול לשאת אותם. רדיוס הסיבוב של הכיסא שלהם עשוי להיות רחב במיוחד כך שפניות רגילות במסדרון יהיו בלתי עבירות בשבילם. רוב משתמשי כיסאות הגלגלים, הן המונעים ידנית והן הממונעים, מצויים בין שתי הקיצוניות האלה.

בשנת 2014 החלו להתפתח כיסאות גלגלים ואמצעים ייחודיים המיועדים להגדלת נגישות אנשים בעלי מוגבלויות ללא תלות בסביבה. כך, פותחו כיסא גלגלים רובוטי המאפשר לבעלי שיתוק לנוע בקלות וללא חשש מפצעי לחץ שנגרמים בכיסאות גלגלים רגילים, מערכות דוגמת ReWalk המאפשרים לבעלי מוגבלויות לעלות ולרדת במדרגות, ומשתמשים בכיסא גלגלים בעמידה יוכלו להגיע לדלפקים ושאר שירותים הניתנים לאדם בגובה ממוצע בלבד.

נגישות חדרי שירותים

קטע מתא שירותים נגיש למשתמשי כיסאות גלגלים. בתא יש מרחב תימרון רב, האסלה מוגבהת מעט מהנורמה וסביב האסלה יש ידיות אחיזה מסוגים מגוונים

בכל בניין ציבור חדש חייב להיות לפחות תא שירותים נגיש אחד למשתמשי כיסאות גלגלים. ככל שבבניין יש תאי שירותים רבים יותר, כך צריכים להיות בו יותר תאים נגישים (התקנות קובעות מספרים קונקרטיים). עדיף להנגיש חדרי שירותים שמכילים תא שירותים אחד ואינם מוגדרים דווקא כשירותי נשים או דווקא כשירותי גברים. חדרי שירותים כאלה מאפשרים לנכה הזקוק למסייע אנושי לקבל סיוע בשירותים מאדם שאינו מהמגדר שלו.

דלתות הכניסה לחדר השירותים ולתא השירותים צריכות להיות רחבות מספיק למעבר כיסא הגלגלים וקלות לתפעול בישיבה על כיסא ובידי אנשים עם כושר ידיים מוגבל. המעברים בחדרי השירותים צריכים להיות ברוחב המאפשר מעבר כיסא גלגלים ופעולת ידיים לתפעול כיסא גלגלים ידני. מלבד זאת יש להשאיר בתוך תא השירותים מקום מספיק כדי להסתובב, סיבוב שלם, עם כיסא גלגלים ולאפשר למשתמש בכיסא לתמרן בתוך התא.

בתוך תא השירותים יש להנגיש את האסלה, הכיור, מתקן ייבוש הידיים, המראה, מתג האור (אם כל מבקר אמור להשתמש בו), השקע למכונות גילוח חשמליות (אם יש כזה), ווי התליה למעילים, החלון (אם כל מבקר מורשה לפתוח ולסגור אותו) וכל התקן אחר שכל מבקר מורשה להפעיל.

הנגשת האסלה דורשת את היותה בגובה מסיים (על פי רוב מעט גבוהה מהמקובל), התקנת מוט אחיזה או ידיות רחבות על קירות תא השירותים, שמאפשרות למשתמש כיסא הגלגלים לאחוז בהן כשהוא עובר לשבת על האסלה והנגשה של ידית הורדת המים ומתקן נייר הטואלט.

הנגשת הכיור כוללת הגבהה שלו שמאפשרת לגשת אליו בכיסא גלגלים כך שלרגלי המשתמש בכיסא יהיה מקום תחת הכיור. אפשרות גישה לברז המים ולסבון. ההנגשה דורשת גם בידוד תרמי של הצינורות המובילים מים חמים אל הברז ושל הצינורות המובילים מים מהכיור אל הביוב. הבידוד מונע כוויות מרגלי המשתמש; מי שרגליו משותקות לא מתגונן היטב מכוויה.

הנגשת המראה מחייבת הצטיידות במראה ארוכה ולא הנמכה או הטיה של המראה הקיימת. הנמכה או הטיה מקשות את השימוש במראה עבור אנשים חסרי לקות.

נגישות המרחב הציבורי לאנשים עם הפרעות ראייה

ערך מורחב – נגישות המרחב הציבורי לאנשים עם הפרעות ראייה

תחנת רכבת תחתית ביפן. על הרצפה מוטבעים סימנים מישושיים רבים אותם חש העיוור במקלו. סימני אזהרה בקרבת קצה הרציף סימני כיוון

כשעיוור נע ברשות הכלל הוא יכול להיות מונחה באמצעים שהוא מביא עמו או באמצעים המצויים בנתיב התנועה. העיוור יכול להביא עמו אדם המלווה אותו, כלב נחייה, מקל לחישת קרקע וסימנים מישושיים, GPS עם פלט קולי, מידע שיש לו מראש על נתיב התנועה או הכרות עם נתיב התנועה. ברשות הרבים ישנם אמצעים שמכוונים אותו – חלקם הושמו שם למטרה זו כגון כתובות בכתב ברייל, הודעות קוליות, צלילים וסימנים על הקרקע שעוצבו כדי לכוון עיוורים ומחסומים שמונעים מעיוורים להיתקל במכשולים שהם אינם רואים.

הנחיה על ידי מלווה אנושי היא ההנחיה הנוחה ביותר לתנועה ברשות הרבים אבל היא יקרה והיא מפרה את פרטיותו של העיוור ואת תחושת העצמאות שלו. כלב נחייה נותן יותר תחושת עצמאות ממלווה אנושי, מפריע פחות לפרטיות וזול יותר. אולם, הוא מבין פחות את צורכי הנגישות של העיוור ויש גם להשקיע בו זמן ולטפל בו. כלבים מוגבלים יותר ממלווה אנושי, למשל, בגילוי מכשולים בגובה ראש של אדם, כמו חלק עליון של גרם מדרגות הבולט אל שטח אולם בתוך בניין.

מקל חשת קרקע מוגבל עוד יותר בגילוי מכשולים שונים והכרות עם נתיב התנועה מוגבלת לחלוטין בגילוי מכשולים חדשים. ההליכה בהנחיית מלווה אנושי, כלב או היכרות מוקדמת עם נתיב התנועה מהירה יותר משימוש במקל. הרבה עיוורים בוחרים במקל מתוך ברירת מחדל.

בסביבה בלתי נגישה לעיוורים העיוור להיעזר בהתמצאות בלא סיוע אנושי גם בסימנים שונים המצויים בסביבה. הוא יכול, למשל, לדעת שהגיע הזמן לרדת מהאוטובוס בעזרת ספירת הסיבובים שהאוטובוס עושה בין התחנה בה הוא עולה לבין זו שהוא צריך לרדת בה. הוא יכול לדעת שהגיע הזמן לחצות את הכביש כשהוא שומע שאנשים חוצים את הכביש. אולם סימנים כאלה לא תמיד מצויים בסביבה וכשהם מצויים, הם לא תמיד נוחים לשימוש והם מאלצים את העיוור לשמור על ריכוז גבוהה בזמן שהוא נע ממקום למקום.

הודעות בכתב ברייל יכולות לעזור בהנגשת הסביבה. אולם, לא כל העיוורים קוראים ברייל. מעבר לזאת, הודעות ברייל חייבות להופיע במקומות צפויים. אפשר לסמן את כפתורי המעלית בברייל אבל אין טעם לצרף תרגום לברייל לשלט התלוי מעל ראשם של העוברים והשבים. אפשר לשקול הצבה של רמקול המשמיע שוב ושוב הקלטה של תוכנו של שלט, בתנאי שלא נוצר מפגע רעש. אם ההודעה שיש להנגיש הוא הודעת אזהרה, הדרך המיטבית להנגשתו עבור עיוור היא השמת מחסום או מעקה.

סימנים על קרקע יכולים להועיל לעיוור במציאת דרכו ובהימנעות בהיתקלות במחסומים. שפת מדרכות בהן מותקנים סימנים מישושיים המעידים על הגעה אל קצה המדרכה ועל הצורך להתכונן לחציית כביש. פסים מובילים הבולטים המותקנים לאורך המדרכה מאפשרים לעיוור להצמיד אילו את מקל החשה וללכת מהר יותר. מסמרות מתכת או מרצפת בעלות בליטות מסמנות לעיוור פתחים, דלתות ומעברים ובכך חוסכים ממנו עצירה לקריאה של שלטי ברייל על מספר דלתות.

סביבה נגישה לעיוורים לא אמורה להכיל עצמים חדשים בנתיב ההליכה. זאת משום שעיוור, שמכיר את מסלול ההליכה ולא משתמש באמצעי הנחיה עשוי להיתקל בהם.

נגישות תחבורה

ערך מורחב – נגישות תחבורה

מצערת גז ובלם במכונית של נהג עם רגליים משותקות

נגישות התחבורה כוללת נגישות נהיגה, נסיעה ברכב קרקעי פרטי, ברכב קרקעי ציבורי, בכלי טיס ובכלי שיט. נגישות התחבורה הציבורית כוללת את נגישות הרכב הציבורי עצמו כמו גם את נגישות המידע הדרוש לאיתורו ולהתמצאות בשימוש בו, נגישות התחנות או הנמלים בהם הוא עוצר וכיוצא בזה. תחבורה ציבורית קרקעית מונגשת בעיקר עבור משתמשי כיסאות גלגלים ועיוורים, אולם אנשים עם לקויות אחרות עשויים למצוא אותה לא נגישה כגון אנשים עם פוביות (פחדים קיצוניים).

תחבורה קרקעית מקשרת אותנו לפעילויות חיים חשובות בתחום הלימודים, העבודה, הטיפול העצמי והפנאי. לאדם שבשל לקותו מתקשה להתרחק מביתו יש אפשריות תפקוד מוגבלות ביותר. גם לאדם שיכול להתרחק מביתו רק בתחבורה ציבורית (אינו נוהג) או רק בתחבורה פרטית (התחבורה הציבורית אינה נגישה לו) יש אפשרויות תפקוד מוגבלות. תפקוד טוב בחברה מודרנית דורש יכולת בחירה עניינית בין שימוש בתחבורה פרטית לציבורית.

נגישות מידע ותקשורת

ערך מורחב – נגישות מידע ותקשורת

אנשים עם לקויות שונות עשויים להיתקל במחסומי נגישות למידע ותקשורת. לקויי שמיעה יכולים להתקשות בשיחה עם הזולת, בהקשבה לרדיו, לטלוויזיה, לטלפון וכיוצא בזה. לקויי ראייה מתקשים בשימוש בספרים, מחשבים, בצפייה בסרטים ועוד. לקויי תנועה מתקשים לחייג בטלפון, לתפעל מחשב, להפוך דפים בספר וכדומה. אנשים עם לקויות קוגניטיביות עשויים גם הם להיתקל במחסומי נגישות מגוונים בתחום זה. הפתרונות לבעיות נגישות בתחום זה הם פתרונות מגוונים: יישום תקני נגישות, הצעת חומרה חלופית, שינויים בתוכנה וגם הגברת המודעות לפתרונות קיימים וקלי יישום.

תחום זה כולל גם את תת-תחום הנגישות באינטרנט, השואף להנגיש את השימוש ברשת ובכלים הדיגיטליים השונים לכלל האוכלוסייה, כולל בעלי מוגבלויות שונות, ובכללן כבדי ראייה. בתחום זה גם נוצרה בשנים האחרונות חקיקה משמעותית, ותקנים בין-לאומיים המנסים לפשט ולהסדיר את נגישות האינטרנט.

נגישות בחינוך

נגישות שמע של חדרי כיתה

ערך מורחב – בידוד אקוסטי

בחדר כיתה בעל אקוסטיקה מוצלחת, התלמידים שומעים בקלות את המורה ואינם שומעים כמעט קולות אחרים מקולו של המורה, בין אם מקורם מתוך הכיתה ובין אם מבחוץ. כמו כן, חדר כיתה כזה אינו יוצר רעש עבור מי שנמצא מחוצה לו.

כאשר יש אקוסטיקה טובה, המורה לא צריך להרים את קולו והתלמידים צריכים להשקיע ריכוז בהקשבה דווקא לקולו ובסינונו בין הרעשים. חדר כיתה כזה יוצר אווירת נינוחות עבור כל המצויים בו. הוא מועיל במיוחד למורה, שאינו מסתכן בפציעת מאמץ חוזרנית בשל אימוץ מתמשך של קולו ולתלמידים בעלי לקות שמיעה ולקות קשב וריכוז.

מקורם של רעשים לא רצויים בחדר הכיתה יכול להיות מחוץ לחדר (קולות דיבור מהמסדרון), מחוץ לבניין (רעש מכוניות מהרחוב) אך יכול להיות גם מתוך החדר עצמו. רעש מתוך חדר הכיתה יכול להיות, למשל, פטפוט של תלמידים, רעש גרירת כיסאות, רעש המזגן (תלוי בסוג המזגן, חלק מהמזגנים עושים רעש מחוץ לבניין) או הד דברי המורה. את כל הרעשים האלה, בין אם מקורם מתוך חדר הכיתה ובין אם מקורם מחוצה לו, אפשר להפחית בבנייה – בעיצוב צורה נכונה לבניין (למשל, לא להציב חלון מול חלון) ובבחירת חומרי בנייה נכונים. ניתן להפחיתם גם בהוספת עזרים אקוסטיים (כגון זיגוג כפול ופסי אטימה לדלתות, ציפויים בולעי הד לתקרה ולקירות).

ניתן להשיג שיפור בתנאי השמע של חדר כיתה תוך תשלום מחיר סביר, בניתוח השמע בכיתה בעזרת תורת הגלים והשוואת מחיר ותועלת של פתרונות אפשריים. בדרך כלל, זול יותר לבנות חדר כיתה נגיש אקוסטית, מאשר לבנות חדר כיתה בלא התחשבות בנגישות ולנסות לתקנו לאחר מכן.

על פי תקנות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ניתן לדרוש ממשרד החינוך הישראלי את הנגשתו של חדר כיתה לתלמיד לקויי שמיעה.

עזרים נוספים: שילוט המבקש לשמור מקום בשורת הספסלים הראשונה עבור תלמידים עם לקות שמיעה ולקות קשב וריכוז יסייע לתלמידים אלה לשבת במקום ממנו קל יותר לשמוע את המורה וקשה יותר לראות ולשמוע מראות ורעשי רקע. מקום בשורה הראשונה יקל גם על תלמיד לקויי שמיעה הנעזר בקריאת שפתיים. תלמיד עם לקות ראייה לא בהכרח יעדיף לשבת בשורה הראשונה משום שאם יש לו שדה ראייה מצומצם, הוא עשוי לראות ממנה רק חלק קטן משטח הלוח.

תלמידים לקויי שמיעה יכולים להיעזר גם במכשור הגברה, במתרגם סימולטני לשפת הסימנים (משרד הרווחה עשוי לממן זאת) או במקליד סיכומי שיעור סימולטני. מקליד סיכומי שיעור סימולטני יכול להיות אדם המגיע לכיתה במיוחד לצורך זה או אחד תלמידי הכיתה המקבל תשלום עבור חשיפת סיכומי השיעור שלו.

מקליד סיכומי שיעור סימולטני נעזר לרוב במחשב עם מקרן המאפשר לתלמיד לקויי השמיעה לקרוא את דברי המורה בזמן אמת. עותק סיכום השיעור של המקליד הסימולטני יכול להינתן, אחרי השיעור גם לתלמידים בעלי לקויות שונות, שמתקשים לסכם את השיעור בזמן אמת. תלמידים אלה עשויים להיות בעלי לקות בגפיים העליונות, בעלי דיסגרפיה או בעלי לקות קשב וריכוז.

נגישות לחינוך הפורמלי

ערך מורחב – שילוב בחינוך

בשביל ללמוד ביעילות במערכת חינוך פורמלית צריך נוכחות בכיתה, הקשבה יעילה להרצאות, סיכום יעיל של ההרצאות, חזרה על חומר ההרצאה בין ההרצאות, קריאת ספרות הלימוד, עמידה במטלות השוטפות של הלימודים, נגישות מחשב (למשל כדי לעמוד בחלק מהמטלות וכדי לחפש באינטרנט הבהרות לנקודות לא מובנות בחומר), התכוננות יעילה למבחנים והיבחנות יעילה או כתיבה יעילה של עבודות מסכמות. לקויות שונות עשויות להפוך שלבים שונים בחינוך הפורמלי לבלתי נגישים. מלבד ההצלחה הרשמית בלימודים, המחוקק הישראלי קובע כי עצם קבלת שירות נגיש חייב להיות מכובד. דהיינו, שלקותו של אדם אינה צריכה להפוך את השהייה במוסד החינוכי לבלתי נעימה.

פתרונות:

• אימוץ פתרונות משטחי נגישות הבנייה, התחבורה והמידע. כגון הרחבת דלתות בית הספר כך שתלמיד עם כיסא גלגלים יוכל לעבור דרכן, הסעת תלמידים עם כיסא גלגלים ממונע אל בית הספר ברכב הנגיש להם, או הקראה ממוחשבת של ספרי הלימוד.
• התאמות דרכי למידה והיבחנות, כגון:
  • בחינה בעל פה עבור מי שאינו מניע את ידיו ביעילות
  • היתר הגשת עבודה כתובה במקום מצגת בעל פה עבור תלמיד עם גמגום
  • מתן רשות לצאת במהלך השיעור למספר הפסקות קצרות עבור תלמיד שמתקשה לשבת זמן רב במקום אחד
  • פטור ממקצועות לימוד משניים כדי לפנות זמן לטיפולים רפואיים או לשיעורי תגבור במקצועות מרכזיים, שהתלמיד מתקשה לתפוס (למשל פטור משיעורי תורה שבעל פה בשביל לקבל שיעורי חיזוק באיות ובקריאה, או בשביל לקבל טיפול אצל קלינאי תקשורת).
  • סיוע טכנולוגי: הקלדת מבחנים במקרה של כתב יד בלתי קריא הנובע מסיבות רפואיות, הקלטת הרצאות למתקשים בכתיבת סיום שיעור, צילום הלוח במקום העתקה ממנו עבור מי שכותב לאט וכיוצא בזה.
• סייע אישי צמוד לתלמיד שמתקשה בעניינים טכניים רבים אך יכול, מבחינה אינטלקטואלית, לעמוד בדרישות המערכת.
• "כיתה קטנה" – כיתה בבית הספר הרגיל שבה יש מספר תלמידים קטן בהרבה מן המקובל ולכן קל יותר להתרכז בה וקל יותר לשנות את אופן העברת חומר הלימוד של כלל התלמידים כך שיתאם את צורכי הנגישות של תלמיד מסוים.
• מערך הוראה בבית חולים עבור תלמידים המאושפזים לתקופה ארוכה.
• חינוך מיוחד חלקי – חלוקת זמנו של התלמיד בין מערכת החינוך הפורמלי הרגילה לבין בית ספר שבו לומדים רק תלמידים עם לקות קשה. בילוי חלק מהזמן במערכת החינוך הפורמלית הרגילה מקיים את עקרון שוויון ההזדמנויות ומכין את התלמיד לחיים בקרב האוכלוסייה הכללית. הלימוד בחינוך המיוחד, לעומת זאת, מאפשר לתלמיד ללמוד נושאים שחשובים לו בשל לקותו וקשה ללמדם בבית ספר רגיל, כגון קריאה וכתיבה בכתב ברייל, שיחה בשפת סימנים או שיעורי התעמלות המלמדים מקצועות ספורט נכים. החינוך המיוחד מאפשר לתלמיד גם ליצור קשרים חברתיים תומכים עם תלמידים אחרים בעלי לקות דומה לשלו.
• חינוך מיוחד מלא – לימוד מחוץ למערכת החינוך הרגילה בבית ספר שבו יש התאמות רבות וקיצוניות לקותו של התלמיד. מערך זה קיים עבור תלמידים שקשה למצוא דרכים להנגיש להם את החינוך הפורמלי הרגיל ועבור תלמידים שהנגשת החינוך הרגיל פחות חשובה להם מאשר לימוד חומר הייחודי לאנשים עם לקות כשלהם.

נגישות ספורט, יצירה ופנאי

ערך מורחב – ספורט נכים

רקדנים נכי רגליים בהופעה בניו דלהי

אדם בעל לקות צריך נגישות ויכולת השתתפות בתחומי החיים השונים. בהקשר זה נהוג לחלק את תחומי החיים לארבעה: עבודה, לימודים, טיפול עצמי ופנאי. תחום הפנאי כולל, בין השאר נגישות הספורט (ספורט נכים) חובבני, אמנות חובבנית ותיירים. הנגשת ענפים אלה נעשית בדרכים מגוונות, החל מעיצוב טכנולוגיה מסייעת לספורט, אמנות ופנאי (כגון רגליים תותבות המותאמות לריצה, כיסא גלגלים המותאם לטניס נכים או לנסיעה על חוף הים, מכחול המותאם לאחיזה בפה), שינוי חוקי משחקי ספורט והנגשת אתרי תיירות.

הנגשת חלק נכבד מתחומים אלה היא הנגשה מסובכת הן מבחינה הנדסית והן מבחינת מימון. קשה, לדוגמה, להתקין מעליות באתרי תיירות היסטוריים כמו בניינים לשימור וקשה למצוא מממן עבור מספר כיסאות גלגלים המותאמים לענפי ספורט שונים עבור ספורטאי חובבן.

נגישות בספורט נכים מתבטאת בהתאמות למגבלות שכופה הנכת, בשינוי חוקי המשחקים ובאישור שימוש בטכנולוגיה מסייעת כמו אישור ריצה על רגלים תותבות ושימוש בכיסאות גלגלים שעוצבו לענף ספורט ספציפי.

ככל שלקותו של הספורטאי קשה יותר, כך התאמת ענף הספורט גוררת שינויים גדולים יותר. להתאמה יש שיטת דירוג הנקראת קלאסיפיקציה. ככל שהקלאס של האדם נמוך יותר, כך הוא פחות עצמאי והנכות שלו יותר קשה. בתחרויות נכים, המקצים נערכים לפי הקלאס, לדוגמה יהיה מקצה לנכים בעלי קלאס 8 (S8 בסימון המקובל) כדי שהתחרות תהיה הוגנת ולא יתחרה מישהו שהנכות שלו קלה נגד מישהו בעל נכות קשה.

שיאו של ספורט הנכים הוא המשחקים הפאראלימפיים. מאז המשחקים הפאראלימפיים סיאול (1988), אירוע זו מתקיים מיד לאחר האולימפיאדה הרגילה, באותו אתר בו היא התקיימה, תוך ניצול ההיערכות לאולימפיאדה הרגילה.

שלט באתר עתיקות בגרמניה המודיע שהגשר אינו מתאים לכיסאות גלגלים

תיירות נגישה

ערך מורחב – תיירות נגישה

תיירות נגישה היא נגישות לאתרי תיירות ומוצרים ושירותים הקשורים בהם. במרבית המקרים, כאשר מנגישים פעילות תיירותית, למעשה דואגים גם לשמישות שלה, דהיינו לא רק להתאמתה לאנשים עם לקויות אלא גם לאנשים עם קשיים מיוחדים על רקע אחר, כגון התאמה לילדים, לזקנים, לאנאלפביתים וכיוצא בזה. יכולתו של אדם בעל לקות לצאת לחופשה ולתייר, כמו רעיו חסרי הלקות, היא התגלמות של שוויון רב תחומי. שוויון שאינו מוגבל רק לצרכים קיומיים או להישגים הניתנים למדידה.

ראו גם

• נגישות בישראל
• נגישות בשבת
• נגישות קשישים
• פישוט לשוני
• פישוט סימולטני

לקריאה נוספת

• משאבי אנוש, גיליון 281–282, מאי–יוני 2011 – הגיליון כולו עוסק בנגישות.
• קהילה נגישה – מחזון למציאות / קלדרון, סלע-צדקה, צוק, הוצאת מכון ג'וינט ישראל והחברה למתנ"סים, ירושלים 2010 – חוברת של 150 עמודים.

קישורים חיצוניים

• חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1988, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• טפסים, מחשבונים, שרטוטים ועוד בנושא נגישות, באתר משרד המשפטים
• הטקסט המלא של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1988, באתר חילן
• תקני הבנייה הנגישה בישראל
• נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות: מידע בנושא נגישות
• נגישות ישראל: עמותה הפועלת למען קידום הנגישות לאנשים עם מוגבלויות
• בזכות: המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות
• נגישות, באתר כל זכות
• מאמר על נגישות מחשבים שנכתב עבור יועצים פסיכולוגיים לשיקום תעסוקתי בארצות הברית
• Universal design handbook
• מדריך תקנות הבנייה הנגישה מכוח החוק האמריקני Americans with Disabilities Act (1990)
• שר המשפטים חתם על תקנות הנגישות לשירות לאנשים עם מוגבלות, אתר משרד המשפטים, 18 בפברואר 2012
• ד"ר סיגל עוזיאל-קרל, מיכל טנא-רינדה, ד"ר שירה ילון-חיימוביץ, חוברת הנחיות להנגשה לשונית
• ד"ר שירה ילון-חיימוביץ, ד"ר סיגל עוזיאל-קרל, מיכל טנא-רינדה ושרונה דולמן, לאט ופשוט = גם זו נגישות!
• ד"ר שירה ילון-חיימוביץ ומיכל טנא-רינדה, הרצאת מבוא לסדנת פישוט לשוני
• יובל שני, רונית לוין שנור, – האם ישראל ערוכה למימוש מהפכת הנגישות?, שולחן עגול, האוניברסיטה העברית