לדלג לתוכן

ישראל מאיר הכהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים)
לידה 26 בינואר 1839
י"א בשבט ה'תקצ"ט
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ז'טל, האימפריה הרוסית
פטירה 15 בספטמבר 1933 (בגיל 94)
כ"ד באלול ה'תרצ"ג
הרפובליקה הפולנית השנייההרפובליקה הפולנית השנייה ראדין, הרפובליקה הפולנית השנייה
כינוי ה"חפץ חיים"
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 15 בספטמבר 1933 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות אורתודוקסית
תחומי עיסוק הלכה, גאולה, צבא, תשובה, מוסר, מקרא, אגדה, סדר קדשים
רבותיו רבי נחומקה מהורדנא
תלמידיו רשימה חלקית
חיבוריו משנה ברורה, חפץ חיים, שמירת הלשון, אהבת חסד, בית ישראל, מחנה ישראל, ליקוטי הלכות, נדחי ישראל ועוד
תפקידים נוספים ראש ישיבה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי ישראל מאיר הכהן קגן[1] מראדין (י"א בשבט ה'תקצ"ח, 6 בפברואר 1838[2] – כ"ד באלול ה'תרצ"ג, 15 בספטמבר 1933) המכונה "החפץ חיים" על שם ספרו, היה מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה, מייסד וראש ישיבת ראדין ומחבר הספרים משנה ברורה, שמירת הלשון והחפץ חיים.

תולדותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה ז'טל בפלך גרודנו של האימפריה הרוסית (היום בבלארוס) לר' אריה זאב ולרבנית דובורושה.
אין ודאות מוחלטת לגבי שנת לידתו. הרב נתן קמנצקי, בספרו "גידולו של גדול" מסיק מתאריכי הלידה בבקשתו של החפץ חיים להגר לארץ ישראל, שהוא חי 94 שנים,[3] כלומר נולד בשנת ה'תקצ"ט (1839). גם לפי הערכת בנו הוא נולד בשנת ה'תקצ"ט.[4] לפי הרב שמואל ברוך שולמן נולד בשנת ה'ת"ר,[5] לפי אחד הביוגרפים שלו משה מאיר ישר, הוא נולד בשנת 1838,[6] לפי היברייסקיה אנציקלופדיה הוא נולד בשנת 1833.[6]

אביו היה חנווני. אמו הייתה אשתו השנייה של אביו, בנישואיו הראשונים היה אביו נשוי לאחותה, מרים, וממנה נולדו שלושה ילדים: ריזל, משה ואהרן. בסביבות גיל עשר עבר ללמוד תורה ב"פרנס קלויז" בווילנה, שם נודע כעילוי. אביו ורבו שבקלויז היו מתלמידי רבי חיים מוולוז'ין[7]. בווילנה גם הושפע מאוד מהמגידים המקומיים ומסגנון דרשותיהם ששילבו משלים[8].

בגיל ארבע עשרה[9] נפטר אביו, וכעבור כשנתיים נישאה אמו מחדש לאדם בשם שמעון. על פי עדותו, בתקופת לימודיו בווילנה ניסה אד"ם הכהן להשפיע עליו שיצטרף לחוג המשכילים, אך החפץ חיים סירב. בגיל שבע עשרה, בהתאם לרצונו של אביו החורג, ולמרות התנגדותה של אמו, נשא לאישה את אחותו החורגת, פרידא, כדי שלא ייווצר קרע בנישואי אמו. לאחר חתונתם התגוררו בראדין, הסמוכה לווילנה, שם גר אביו החורג, ובשנים הראשונות לאחר נישואיהם אכלו על שולחנו. לאחר שהלה נקלע לקשיים כספיים, פתחו הוא ואשתו חנות מכולת קטנה שהניבה להם פרנסה בדוחק. והחפץ חיים עזר לאשתו, העוסקת העיקרית בחנות, בהנהלת החשבונות.[10] הודות להצלחה היחסית שגרפה החנות, התאפשר לו ללמוד ואף לצאת לעיתים לתקופות פרישות ממושכות בעיירות שסביב ראדין, ובחלקן גם לימד קבוצות שונות של בחורים, בחלק מהמקרים גם תמורת תשלום.

תקופה קצרה כיהן כרב העיירה ראדין, אולם התפטר מתפקידו עקב אי עמידתם של אנשי העיר בתנאים שקבע כשנכנס לתפקיד.[11] בשנת תרכ"ט הקים בראדין ישיבה בשם "ישיבת ראדין", עמד בראשה ומסר בה שיעורי מוסר ובשנותיה הראשונות אף ניהל אותה ודאג לכל צרכיה.

בשנת תרס"ג (1903) מתה פרידא אשתו, ולאחר כשנתיים נשא לאישה את מרים פריידא ביתו של ר' הלל מלאפיס שהייתה צעירה ממנו ביותר משלושים שנה. מנישואין אלו נולדו בנו רבי אהרן קגן, ובתו פייגל חיה זקס. מרים פריידא הגיעה עם בנה רבי אהרן למונטריאול דרך סיביר ויפן בשנת 1942, ונפטרה בניו יורק ב-1946.

החפץ חיים הושפע מרבי נחומקה מהורדנה (שלמד בישיבת וולוז'ין) ומרבי ישראל מסלנט. בשנת 1873 הוציא את ספרו הראשון, "חפץ חיים", העוסק בהלכות איסור לשון הרע. ב-1884 הוציא לאור את חלקו הראשון של ספרו משנה ברורה. התעקש שלא לקבל שכר על רבנותו, ואת פרנסתו מצא בחנות המכולת ובמכירת ספריו בעילום שם. הוא עמד בקשר עם שאר רבני אירופה בתקופתו, ובין השאר השתתף בייסוד אגודת ישראל ותמך בשרה שנירר בהקמת רשת בתי הספר לבנות בית יעקב. החפץ חיים תמך באופן פעיל בייסוד ישיבות ברחבי המדינה.

משנתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעלו הציבורי הראשון היה בתחום שמירת הלשון, לשם כך חיבר את ספריו 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון'. נודע כמי שיישם בעצמו הלכות אלו ונזהר מאוד מכל לשון הרע. הדגיש באופן כללי את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו, ולשם כך כתב את ספרו 'אהבת חסד' וספרים נוספים.

חיבורו הגדול והמקיף ביותר הוא הספר 'משנה ברורה', שהוציא בשישה כרכים בין השנים ה'תרמ"ד-ה'תרס"ז. זהו חיבור הלכתי על סדר אורח חיים של השולחן ערוך, שמסכם את חידושי ההלכה בספרים שהתחברו אחרי השולחן ערוך, ובמידת הצורך מכריע במחלוקות ביניהם, על פי סוגיות התלמוד וכתבי הראשונים. במקרי ספק שאין בהם הכרעה ברורה הוא ממליץ לרוב להחמיר, אך אינו מחייב. עם השנים הפך הספר לקודקס ההלכתי החשוב ביותר של הציבור האשכנזי (ובעל השפעה רבה גם על עדות המזרח). על אף שחיבורו הגדול ביותר הוא המשנה ברורה, אשר לקח לרב לחברו 22 שנים, נודע הרב ישראל בציבור כמחבר ה"חפץ חיים" וזאת מכיוון שהרב ישראל רצה להדגיש את חשיבותם של הלכות לשון הרע וליידע את הציבור שאין לזלזל בהן.

הוא דגל בחיבוריו באמונה הפשוטה והתמימה של פשטי המקראות והמדרשים וללא מערכת תאולוגיה כלשהי, אך בחיבורו האחרון 'ספר מצוות קצר' הוא חרג ממנהגו והביא את דברי הרמב"ם לגבי מצוות אהבת ה': "ואין אדם אוהב להקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעת תהיה האהבה, אם מעט - מעט, ואם הרבה - הרבה. לפיכך צריך האדם לייחס עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ובתבונות המודיעים כבוד קונו, כפי כח שיש באדם להבין ולהשכיל".[12]

החפץ חיים השקיע זמן רב כדי לוודא שספריו מודפסים כראוי, כדי שלא יהיה חשש גזל של הקונים. הוא שילם למגיהים שיבדקו כל כרך לפגמים.[13] החפץ חיים אף ויתר על זכויות היוצרים בספרים הבולטים, והתיר לכל המעוניין להפיצם באופן זהה למקור בתנאי ש-4% מהספרים יתרמו לבית כנסת[14].

הוא כתב שדווקא בזמן התלמוד שהייתה אווירה שבה "קבלת האבות הייתה חזקה מאוד אצל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו בו אבותיו" ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא בהתבוננות בנעשה בבית לא היה צורך במוסדות חינוך לבנות שילמדו תורה. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים. ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק: היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה. שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן שאם הדבר לא ייעשה, כתב החפץ חיים, ”עלול שיסורו לגמרי מדרך ה' ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו”[15] ולכן הוא פסק שמכיוון שאיסור התלמוד לגבי לימוד תורה לנשים הוא בעיקרו בלימוד התורה שבע"פ (התלמוד), אבל לגבי התורה שבכתב האיסור אינו קיים בדיעבד ולכן נשים יכולות בדיעבד ללמוד תורה שבכתב כדי להתחזק ביהדות. הפסק שלו התקבל, ובמזרח אירופה הוקמה רשת בתי ספר לבנות בשם "בית יעקב", מיסודה של שרה שנירר, ובה למדו תנ"ך, אך לא למדו תושב"ע.

החפץ חיים היה ככל הנראה הראשון שכתב ספר הלכה ומוסר לחיילים ("מחנה ישראל") ולמהגרים ("נדחי ישראל"), וזאת על אף שהביע התנגדות חריפה להגירה לאמריקה, ואף כתב על כך חוברת ("נפוצות ישראל"). הוא גם כתב ספר הלכה ומוסר לנשים ("גדר עולם"). הוא הקדיש פרקי הלכה ומוסר לאיסור הלנת שכר.[16]

החפץ חיים נודע גם בציפייתו לגאולה, ובמסגרת זו הוא עודד כהנים ואחרים ללמוד את הלכות עבודת הקרבנות וסדר קדשים. לשם כך חיבר את הספר "ליקוטי הלכות" ואף ייסד כולל מיוחד בישיבתו ("כולל קדשים") שעסק בכך. הוא התעסק בהכנות לביאת המשיח כי האמין שהימים הם ימי עקבתא דמשיחא והתקיימו כל סימני הגאולה הנזכרים בתלמוד,[17] לכן יסד 'כולל קודשים' על מנת לחדש את תורת הקרבנות ולהכשרת כוהנים לעבודת המקדש.[18] אהב מאוד את תלמידי 'כולל קודשים', ואמר: "אני אוהב את כל היהודים. את בני הישיבות אני אוהב יותר, ומי שלומד "קדשים" אני אוהב יותר".[19] חיבר קונטרס "צפית לישועה" לחיזוק אמונת ישראל בביאת המשיח.[20]

קיימות עדויות שהרב חזה את השואה ומראותיה, ולפיכך זרז לתשובה ומעשים טובים כדי למנוע את רוע הגזרה.[21] הרב התמצא במאורעות לאומיים והבין-לאומיים, ואף שילבם בדרשות פרשת השבוע.[22] הוא האמין שעם ישראל יחזור לארצו בליווי ניסים גלויים, ונבואות הגאולה יתגשמו כפשוטן.[23] כאשר סיפרו לו בצהלה על הצהרת בלפור - הוא בכה מעצב כי האמין שמהלך זה הוא זעיר ביחס לגאולה שציפה: "אבל אני יודע שהקב"ה יש לו לשלם, והוא ישלם הכל, לא תיפול שערה מכל מה שהבטיח [ניסים ונפלאות], ואם כן – מה לי ולהצהרת בלפור?!".[24]

פעילותו הציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיעוד וידאו של הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל ב-1923, החפץ חיים נראה מגיע לכנס
ספר מכתבי החפץ חיים, מספר זה ניתן ללמוד רבות על פעליו הציבוריים הרבים

החפץ חיים היה מהמייסדים של תנועת אגודת ישראל[25] ואף הופיע בכנסייה הגדולה הראשונה של תנועה זו.[26]

החפץ חיים עסק רבות בעניינים ציבוריים, ונחשב לאחד מהמעצבים והמשפיעים על אופיו של הציבור החרדי בתחילת המאה העשרים. הוא חתום על הרבה חידושים ותקנות שבמידת מה משפיעה עד היום על הצביון של הציבור החרדי.

  • הסכים להקמת תנועת בית יעקב בידי שרה שנירר לתת חינוך תורני לבנות, דבר שהיווה חידוש גדול ומעורר התנגדות בימים ההם.[27]
  • דאג לשמירת שבת של יהודים במקומות עבודה שונים. פעל לטובת פועלי בתי חרושת יהודים שלא יצטרכו לחלל את השבת,[28]. פעל גם בבלגיה למען סגירת הבורסה באנטוורפן ביום השבת, עקב היות רוב סוחריה יהודים.[29]
  • הקים מערך של הספקת מזון כשר להמוני החיילים היהודים בצבא הפולני בכל מקומותם, בין שתי מלחמות העולם.[30]
  • פעל רבות להחדרת שמירת טהרת המשפחה בקרב נשות ישראל, וייחד רבות מאגרותיו[31] לשם כך. הוא דרש בפני נשים רבות שהתכנסו לשומעו בביהכנ"ס הגדול של וילנה ואף הוציא ספר על כך בשם "טהרת הבית".
  • סירב לבקשות רבנים לעלות לארץ ישראל, וניסה לחזק את עולם התורה באירופה.[32] פעל רבות למען עליית יהודים דתיים לארץ ישראל[דרוש מקור] ואף רצה לעלות בעצמו בערוב ימיו, אולם ללא הצלחה.[33]
  • פעל להשקטת המריבה בירושלים בין תלמידי הרב קוק לבין תלמידי הרב זוננפלד,[34] וסלד כנראה מן ההכפשות נגד הרב קוק שאותו הכיר משחר ימיו. יש הטוענים כי סייע לו להשיג את משרת הרבנות הראשונה שלו.[35]
  • התנגד להתחברות עם התנועה הציונית והסוכנות, ואף סירב להקים איתם גוש פרלמנטי יהודי מאוחד כנגד הרשימות הפולניות. הוא הסתייג מדרכה של תנועת המזרחי ומוסדותיה[36] ואף ניסה לשכנע את הרב יצחק יעקב ריינס לחזור בו מתמיכתו בציונות, אך לא נמנע בשל כך מלהשתתף בהספדים עליו.[37]
  • סירב להכנסת לימודי חול ושפת מדינה בסדרי החינוך בעולם הישיבות כי חשש להתבוללות ולהתערות עם יתר תושבי המדינה. בשנת תר"ץ פעל בקרב נשיא פולין ושריו לביטול הגזירה לחייב רבנים במבחנים על לימודי חול ובקבלת סמיכה מ"קולעגיום" רבני.[38]
  • הקים יחד עם הרב חיים עוזר גרודזנסקי את ועד הישיבות, לדאוג לקיומם החומרי של הישיבות.[39]
  • דרש להקים תלמודי תורה ובתי ספר חרדיים לבנים בעירם.[40]
  • פעל במרץ למען יהודי רוסיה בשיתוף פעולה עם גדולי ישראל מכל החוגים. התבטאויותיו על ה "יבסקים" היהודים ששיתפו פעולה עם השלטון הקומוניסטי בברית המועצות לעקירת הדת היהודית, היו חמורות ביותר ואף הביע חרטה בזקנותו על שלא יצא למלחמה פיזית בהם כמבואר בספר "קובץ מאמרים" של תלמידו רבי אלחנן וסרמן. יזם עם הרב חיים עוזר גרודזנסקי, אדמו"רי בית ליובאוויטש ורבנים נוספים, מכתבי קול קורא הקוראים ליהודי התפוצות לסייע ליהודי רוסיה.[41][42][43]
קול קורא לתענית ציבור בשנת ה'תרפ"ט עליו חתום החפץ חיים יחד עם הרב חיים עוזר גרודזינסקי ואדמו"ר הריי"ץ

בני משפחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנישואיו הראשונים:

מנישואיו השניים:

הנצחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רחוב בירושלים על שם ספרו "חפץ חיים".

על שמו קרויים רחובות רבים בישראל. כמו כן הקיבוץ הדתי חפץ חיים (ותחנת קליטת המים הסמוכה אליו).

בשנות ה-40 פעלה בכפר סבא ישיבת חפץ חיים, בראשות הרב אהרן יהודה לייב שטינמן. אחיינו, הרב חיים דוד ליבוביץ, הקים בארצות הברית את ישיבת חפץ חיים.

מספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
החפץ חיים בלימוד, עטור טלית ותפילין
  • משנה ברורה, (ששה כרכים), פירוש על חלק "אורח חיים" של השולחן ערוך. ספרו זה נפוץ במהירות ומקובל אצל רוב שומרי ההלכה.
  • ביאור הלכה, מודפס ביחד עם משנה ברורה שבו מבאר בהרחבה את כל הדעות בהלכות מורכבות שמוזכרות במשנה ברורה.
  • שער הציון, מודפס ביחד עם משנה ברורה וביאור הלכה שבו מציין בקצרה המקורות של ההלכה שהביא במשנה ברורה.
  • חפץ חיים, שמירת הלשון, זכור למרים', חובת השמירה, שפת תמים, כבוד שמיים ועוד ספרים על איסור לשון הרע ושמירת הפה.
  • אהבת חסד, מעניין מצוות שבין אדם לחברו (הלוואה, איסורי ריבית, הכנסת אורחים, ניחום אבלים ועוד)
  • אהבת ישראל הלכות איסור שנאה
  • תורת כהנים עם הגהות הגר"א מכת"י ופירוש חדש
  • ליקוטי הלכות (שלשה כרכים), ספר הערוך כמו פירוש הרי"ף על מסכתות בתלמוד שעליהם לא חיבר הרי"ף (סדר קדשים, וחלקים מסדר נזיקין וסדר מועד.)
  • ציפית לישועה, קובץ מאמרים על הציפייה לגאולה. הספר מעורר על החיוב לצפות לביאת המשיח יום יום בכל עת ובכל זמן, לצפות לישועת ה' למרות ירידת הדורות ועל לימוד ענייני קדשים.
  • תורה אור, אגדות חז"ל מהתלמוד, ממדרשים ומספר הזוהר, המעוררות ומזכירות על לימוד התורה ובמיוחד על לימוד סדר 'קדשים' "שבזה נחשב כאלו נבנה בית המקדש בימיו ומקריב עליו קרבנות וגם מקרב בזה את הגאולה ועוד כמה מעלות קדושות הנמצאות בזה" (מתוך דף השער)-נדפס בתור פתיחה לאספת זקנים.
  • דבר בעתו, על מאכלות אסורות
  • גדר עולם על הלכות כיסוי ראש לנשים
  • חומת הדת, ספר מוסר, קריאה לכל איש ישראל להתחזק בעצמו ולחזק אחרים בלימוד התורה ובקיום המצוות.
  • מחנה ישראל, העוסק בדילמות של התנהגות חיילים יהודים בצבא נכרי
  • נדחי ישראל, מיועד למתגוררים באזורים שמקשים על קיום חיים יהודיים
  • נפוצות ישראל, המביע התנגדות להגירה לאמריקה
  • ספר המצוות הקצר, המצוות הנוהגות בזמננו בקצור נמרץ
  • קונטרס תפארת אדם, בעניין הקפת הראש והשחתת הזקן
  • שם עולם, חלק ראשון על שמירת שבת, עשיית חסד והחזקת לומדי תורה; חלק שני על התחזקות בעבודת ה'.
  • תורת הבית בו יבואר גודל חיוב האדם ללמוד תורה בביתו בכל עת שהוא פנוי ממלאכתו ומעסקיו וגודל שכרו עבור זה ובסופו מאמר עלבונה של תורה.
  • בית ישראל "בו יבוארו הרבה עניינים נחוצים לכלל ישראל"
  • אגרות החפץ חיים (שני כרכים)

כמו כן הוציא לאור את הספר 'גבורת ארי' של רבי אריה לייב גינצבורג (ה'שאגת אריה') על מסכתות: יומא, תענית, מכות, ביצה ונזיר.

  • אספת זקנים-אספה של פירושים מגאונים קדמונים על רוב המסכתות מסדר קדשים.
  • ליקוטי מאמרים

מתלמידיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ישראל מאיר הכהן
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: מחבר:ישראל מאיר הכהן
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישראל מאיר הכהן

חיבורי וכתבי החפץ חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הוא לא עשה שימוש בשם משפחה; שמו "כהן" תועתק בהגייה רוסית כַּגָן ודבק כשם משפחה בחלק מילדיו. במסמכים רשמיים הופיע בשם פּוּפּקוֹ, שאותו אימץ גם בנו הגדול. ראו עוד: ראובן אליצור, דגל מחנה ראובן, בני ברק תשע"ב, עמ' שעו-שעז. המכתב המקורי מצולם אצל ראובן דב דסלר, שנות דור ודור, א, ירושלים תש"ס, עמ' רצב-רצג.
  2. ^ שנת לידתו מצויה במחלוקת. ראו בהמשך
  3. ^ Making of a Godol, pp. 1106-1108
  4. ^ בספר תולדות וקורות חייו של בעל החפץ חיים בנו הוא גם המקור היחיד לתאריך לידתו - י"א בשבט.
  5. ^ שמואל ברוך שולמן, אורחינו הגדולים, לקראת בואו של ה„חפץ חיים” לא"י, דואר היום, 12 באפריל 1931
  6. ^ 1 2 ישר עמוד כה הערה 1
  7. ^ "מאיר עיני ישראל", ח"א, עמוד 176-7 (שם מצוין שבגיל 13 למד בווילנה)
  8. ^ "מאיר עיני ישראל", ח"א, עמוד 172
  9. ^ ראו לעיל דיון על שנת הולדתו. המקור למידע הוא עדות בנו (תולדות החפץ חיים עמוד ב), אולם ייתכן שמה שמדויק שם זו דווקא השנה, תרי"ג, ולא הגיל. הרב מאיר ישר מעיד לעומתו שאביו נפטר בשנת תר"ט (עמוד כט).
  10. ^ מנחם הכהן אוסטרי, פרקים בתולדות ישראל בדורות האחרונים, רחוב בצלאל, חיפה. מיקוד: 3353805: אור מאיר, עמ' 31- 32
  11. ^ כשנכנס לתפקידו התנה עם אנשי העיר שלשה תנאים. 1. שלא יקבל משכורת. 2. שאנשי העיר ימחלו לו במקרה של טעות בדין או אם יפגע בהם. 3. שאנשי העיר יתחייבו לציית לו. בעקבות סירוב של שני סוחרים לציית לפסק דינו, התפטר מתפקידו. (ישר עמוד מו). לפי דב כ"ץ זה אירע בתקופה מאוחרת יותר, בשנת תרמ"א (כ"ץ תנועות המוסר 25)
  12. ^ רי"מ, ספר מצוות קצר, עשין ג. ראו ה'בעל בית': ר' ישראל מאיר הכהן, ה'חפץ חיים', בנימין בראון, עמ' 145-144, בתוך הספר הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, עורכים בנימין בראון ונסים ליאון, ירושלים 2017.
  13. ^ עדות בנו בספר תולדות וקורות חייו של בעל החפץ חיים
  14. ^ פרופ' נחום רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים תנאיו של החפץ חיים למדפיסי המשנה ברורה והחפץ חיים, 102. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"א-1991
  15. ^ חפץ חיים, לקוטי הלכות - סוטה, פרק ג, עמ' 21–22. דברים דומים כתב החפץ חיים במכתבו בנוגע לייסוד בית יעקב: "עניין גדול ונחוץ הוא בימינו אלה, אשר זרם הכפירה ר"ל שורר בכל תקפו. וכל החששים והפקפוקים מאיסור ללמד את בתו תורה אין שום בית מיחוש לזה בימינו אלה. כי לא כדורות הראשונים דורותינו, אשר בדורות הקודמים היה לכל בית ישראל מסורת אבות ואמהות לילך בדרך התורה והדת ולקרות בספר צאינה וראינה בכל שבת קודש. מה שאין כן בעוונותינו הרבים בדורותינו אלה" (מצוטט אצל א' גרינבאום, 'החנוך הדתי לבנות בישראל', בתוך: שבילי החינוך, עמ' 35).
  16. ^ 17) 'הלנת שכר בפסיקת החפץ חיים: לקראת מודרניזציה של דיני העבודה ההלכתיים?' בתוך: תרביץ – רבעון למדעי היהדות, שנה עה (ניסן-אלול תשס"ו), עמ' 501–538.
  17. ^ ראה מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל, מאת בנו, עמ' כז. ראו גם שם עמ' טו, טו, לב, לז, נא, סג, קו, קעו. פוליטיקה ומסורת אגודת ישראל בפולין, 1939-1916, גרשון בקון, ירושלים 2005, עמ' 61.
  18. ^ ראה אור אלחנן, כרך א, עמ' נב. מאיר עיני ישראל, כרך א, עמ' 423.
  19. ^ מאיר עיני ישראל, כרך א, עמ' 423.
  20. ^ מאיר עיני ישראל, כרך ג, עמ' 551. מאיר עיני ישראל, כרך ה, עמ' 561.
  21. ^ מאיר עיני ישראל, כרך א', עמ' 34, 435. מאיר עיני ישראל, כרך ה, עמ' 285, 287. מאיר עיני ישראל, כרך ב, עמ' 21, 40. חפץ חיים על התורה, עמ' קס"ה. ראו גם השואה : לקט דברים בנושא חורבן יהדות אירופה ת"ש-תש"ה מתוך אספקלריה של תורה, הרב יואל שוורץ והרב יצחק גולדשטיין, עמ' 66-67
  22. ^ מאיר עיני ישראל, כרך ה, עמ' 296.
  23. ^ מכתבי הרב החפץ חיים, בעריכת בנו, עמ' 78.
  24. ^ מאיר עיני ישראל, כרך ב, עמ' 476.
  25. ^ ActivePaper Archive, www.jpress.nli.org.il
  26. ^ מידע על הכנסיות הגדולות של אגודת ישראל(הקישור אינו פעיל, 10.3.2021) כמו כן בספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתב קכ
  27. ^ מידע על הקמת בית יעקב בברכת ועידוד ה"חפץ חיים"
  28. ^ ספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתבים קז קח ועוד
  29. ^ ספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתב נד
  30. ^ ספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתבים עט צא קיד
  31. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים טו סו עז ועוד
  32. ^ מאיר עיני ישראל, כרך ג, עמ' 649–650. ראה קונטרס עקבתא דמשיחא, על פי עדות תלמידו הרב אלחנן וסרמן, עמ' 55-54.
  33. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתב סד, וספר "קובץ אגרות החפץ חיים" - בני ברק תשמ"ו מכתבים רבים ממכתב קכז עד מכתב קלז
  34. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתב קכב, וספר "קובץ אגרות החפץ חיים" - בני ברק תשמ"ו מכתבים קמה וקמו
  35. ^ בנימין בראון, ה'בעל בית', ר' ישראל מאיר הכהן, ה'חפץ חיים', עמ' 151, בתוך הספר הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, עורכים בנימין בראון, נסים ליאון, ירושלים 2017.
  36. ^ מרא דארעא ישראל, מנחם מענדיל גערליץ, עמ' ריח. מאיר עיני ישראל, כרך ב, עמ' 482–486, 647, 509.
  37. ^ בנימין בראון, ה'בעל בית', ר' ישראל מאיר הכהן, ה'חפץ חיים', עמ' 149 הערה 225, בתוך הספר הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, עורכים בנימין בראון ונסים ליאון, ירושלים 2017.
  38. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים מט פט צב צג צד קד קה קט ועוד. מאיר עיני ישראל', כרך ב, עמ' 41–49, 483, 489-488. שם כרך ד, עמ' 403.
  39. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים נא נב עא
  40. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים לח מג מד ועוד
  41. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים כב כג נח עח
  42. ^ אגרות קודש לאדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש כרך ב' עמודים קסח-קסט
  43. ^ הריי"ץ מליובאוויטש כרך ב' עמודים קפג - קפה
  44. ^ משנה ברורה, באור הלכה, סימן של"ב, סוף ד"ה "ואם הוא ספק"
  45. ^ השם "חיה" נוסף לה על ידי אביה לאחר שחלתה בצעירותה בטיפוס (לדבריה ב"מאיר עיני ישראל", ח"א, עמ' 44)


אחרונים
חכמי יהדות אשכנז רבי משה איסרליש (הרמ"א) • רבי שלמה לוריא (המהרש"ל) • רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) • רבי מרדכי יפה (ה"לבוש") • רבי יהושע פלק כץ (הסמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי הכהן (הש"ך) • רבי העשיל מקראקא • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) • רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (ה"מגן אברהם") • רבי יאיר חיים בכרך (ה"חות יאיר") • רבי יעקב יהושע פלק (ה"פני יהושע") • רבי אריה לייב גינצבורג (ה"שאגת אריה") • רבי נתנאל וייל (בעל "קרבן נתנאל") • רבי יוסף תאומים (ה"פרי מגדים") • רבי יחזקאל לנדא (ה"נודע ביהודה") • הגאון מווילנה • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל "שולחן ערוך הרב") • רבי יהודה לייב מינוביץ' (בעל "שארית יהודה") • רבי אריה לייב הלר (ה"קצות") • רבי אברהם דנציג (ה"חיי אדם") • רבי יעקב לורברבוים (ה"נתיבות המשפט") • רבי עקיבא איגר • רבי משה סופר (ה"חתם סופר") • רבי מנחם מנדל שניאורסון (ה"צמח צדק") • רבי שלמה קלוגר • רבי שלמה גאנצפריד (בעל ה"קיצור שולחן ערוך") • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (בעל "ערוך השולחן") • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") • רבי משה פיינשטיין • רבי מנחם מנדל שניאורסון ("הרבי מליובאוויטש")
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יוסף קורקוס • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"צ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי (ה"מאמר מרדכי") • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי חיים פלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי יוסף קארו (הבית יוסף) • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי אברהם יצחק הכהן קוק • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יהודה לייב הלוי אשלג (בעל הסולם) • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אוירבך • רבי שאול ישראלי • רבי אליעזר יהודה וולדנברג • רבי בן ציון אבא שאול • רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא • רבי מרדכי אליהו • רבי יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף • רבי שמואל הלוי ואזנר • רבי זלמן נחמיה גולדברג
תנאים • אמוראים • סבוראים • גאונים • ראשונים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ישראל_מאיר_הכהן&oldid=40068974"