לדלג לתוכן

שלום מרדכי שבדרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי שלום מרדכי הכהן שְבַדְרוֹן
מהרש"ם
לידה 26 באפריל 1835
כ"ז בניסן תקצ"ה
בכפר סמוך לזלוטשוב, גליציה
פטירה 14 בפברואר 1911 (בגיל 75)
ט"ז בשבט תרע"א
מקום פעילות גליציה
תקופת הפעילות ?–1911 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חסידות
תחומי עיסוק רב ופוסק
תלמידיו רבי שלום מוסקוביץ' אדמו"ר משאץ לונדון
חיבוריו שו"ת מהרש"ם, דעת תורה גילוי דעת, שו"ת דרכי שלום, תכלת מרדכי, משפט שלום ועוד

רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון (כ"ז בניסן תקצ"ה, 26 באפריל 1835 - ט"ז בשבט תרע"א, 14 בפברואר 1911), ידוע בכינויו המהרש"ם מברז'אן היה רב ופוסק מפורסם בגליציה.

תולדות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בכ"ז בניסן תקצ"ה (1835) לרבי משה הכהן בכפר ביעניוב סמוך לזלוטשוב שבגליציה, ומילדותו התפרסם בשקדנותו המופלגת. מסופר כי נהג ללמוד שש עשרה שעות ביממה ולא לישון יותר משלוש וחצי שעות. בצעירותו היה מחסידיו של רבי שלום רוקח מבעלזא, והיה גם אצל רבי מאיר מפרמישלאן. לאחר מכן החל לנסוע לרבי אברהם מסטרטין ולרבי יצחק אייזיק מזידיטשוב. לאחר פטירת הנ"ל היה נוסע לרבי דוד משה מצ'ורטקוב ולרבי מהוסיאטין. קיבל סמיכה להוראה (הורמנא דרבנן) בגיל צעיר מאוד מרבי יוסף שאול נתנזון מלבוב, והתחתן בגיל 16 עם בתו של ר' יקיר מבילקמין.

לאחר נישואיו התגורר תחילה בבילקמין אצל חותנו ואחר כך בזלוטשוב. סירב לקבל על עצמו רבנות ועסק במסחר יין, בקר, ועצים, אך לאחר שפשט את הרגל נאלץ לקבל על עצמו רבנות.

כיהן ברבנות בפוטוק-זלוטי (תרכ"ז-תרל"א), אחר כך ביאזלוביץ (שם כתב את ספרו "משפט שלום") וכעבור שבע שנים מונה לאב"ד בקהילת בוצ'אץ'. בשנת תרמ"א התקבל לרבנות ברז'אן כמחליפו של רבי יצחק יהודה שמלקיש. בברז'אן כיהן ברבנות עד יום מותו בט"ז בשבט תרע"א. בשנותיו האחרונות נישא נישואים שניים לגיטל, בתו של הרב שמשון מרגליות מזלוזיץ ואלמנת הרב שמואל יצחק שור.

בנו היה הרב יצחק שבדרון. אחת מבנותיו נישאה לרב שלום רובינשטיין אב"ד לאנשי. נכדו, הקרוי על שמו, היה "המגיד הירושלמי" הרב שלום שבדרון. נכדו זה הוציא לאור רבים מספריו של סבו.

המהרש"ם ייסד בברז'אן ישיבה בשם "תושייה".

שאלות הלכתיות נשלחו לרב שבדרון ממדינות רבות באירופה. החפץ חיים התייעץ בו[דרוש מקור]. על פי סיפור של מהר"ם שפירא מלובלין, סיים המהרש"ם את ספר ארבעה טורים לפחות מאה ואחת פעמים עד גיל 39.[1] בתו סיפרה כי נהג לשנן את הלכות נטילת ידיים לפני כל סעודה, את הלכות ברכת המוציא במהלכה ואת הלכות ברכת המזון לפני הברכה. בכל סעודת מלווה מלכה היה עורך סיום על מסכתות שבת ועירובין, שאותן שינן מדי שבת.[2]

פסיקתו הייתה מקורית ורבנים קנאים חלקו עליו. אחד הבולטים בהם היה רבי צבי הירש שפירא ממונקץ'. במהלך העימות ביניהם פרסם המהרש"ם את החיבור "גילוי דעת". היה מעורב בהחלטות של כולל גליציה. בלטה פסיקתו להתיר מצות מכונה בפסח על אף שהשתייך לעדת החסידים. כתב תשובות בנושאים אקטואליים, דוגמת שימוש בחשמל ושאלות רפואיות. כך למשל כתב (שו"ת ח"ב, סימן רמ"ו) כי הבערת חשמל בשבת - לא הייתה במשכן ולכן איננה אסורה מדאורייתא.

היה בקי במספר שפות ונהג להתייעץ עם רופאים ומומחים בשאלות מקצועיות הנוגעות לתחומם.

חיבר כמה עשרות חיבורים שחלק מהם אבדו. את מרבית חיבוריו ההדיר בנו, הרב יצחק שבדרון (בעל ה"מנחת יצחק" על התוספתא), ואחריו המשיכו בעבודה זו גם בניו (ביניהם המגיד הירושלמי, רבי שלום שבדרון).

מחיבוריו שנדפסו:

  • שו"ת מהרש"ם בעשרה כרכים עם למעלה מאלפיים ושלוש מאות תשובות.[3]
  • דעת תורה ציונים על שולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה, נערך והורחב לכמה כרכים.[4] נדפס בחלקים במשך שנים רבות.
  • "גילוי דעת" על הסימנים ס"א - ס"ט שב"יורה דעה" ועל הלכות טרפות.
  • שו"ת דרכי שלום על כללי הש"ס והפוסקים.
  • תכלת מרדכי על התורה ודרשות, בז'ז'ני תרע"ג
  • משפט שלום על שולחן ערוך חושן משפט, הלכות מצרנות, שותפין ושלוחין, תר"ל

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הרב אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות, חלק כא, ירושלים, תשכ"ה,עמ' קיב-ריב (סוף הספר)
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ב, בני ברק, תשמ"ז, עמ' קצה-רטז
  • יצחק אלפסי, 'רבי שלום מרדכי הכהן שוודרון', בתוך: אנציקלופדיה לחסידות, כרך ג, מוסד הרב קוק תשמ"ו, עמ' תרצא-תרצג
  • דרכי שלום: כללי הש"ס והפוסקים, מכון דעת תורה תשע"ז, 'תולדות המחבר', עמ' ז-צו

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ כמה פעמים חזר המהרש"ם על הטור? באתר פורטל הדף היומי.
  2. ^ רבי שלום מרדכי שבדרון - המהרש"ם, באתר www.zomet.org.il (ארכיון)
  3. ^ נדפס על ידי בנו הרב יצחק שבדרון ונכדו הרב שלום שבדרון.
  4. ^ על ידי נכדו הרב שלום שבדרון שהוסיף ביאור לכל ציון, האם הוא רומז לקושיה או תירוץ וכדומה.