חיבור אבוד

חיבור אבוד הוא יצירה ספרותית או עיונית שידוע כי התקיימה, אך לא שרדה. עדויות לקיומה של היצירה הן אזכורים ביצירות אחרות שכן שרדו, ולעיתים שרד רק חלק מהיצירה שמלמד על שאר חלקיה.

חיבורים אבדו מכל מיני סיבות. לפעמים איבדו אותם במשבר או אסון היסטורי (כגון שריפת הספרייה הגדולה של אלכסנדריה), לפעמים הם הושמדו בכוונה בגלל תוכנם (כסוג של צנזורה, למשל באמצעות שריפת ספרים) ולעיתים, כותבי החיבורים עצמם החליטו להשמידם, מסיבות שונות (אם כי לא תמיד הצליחו - הפואמה האפית "אינאיס" נשמרה על ידי אוגוסטוס, על אף שיוצרה, ורגיליוס, ציווה להשמידה, וכך גם יצירותיו של פרנץ קפקא פורסמו למרות בקשתו שיושמדו).

לעיתים, שורדים חלקים מחיבורים אלה כציטוטים בחיבורים אחרים. למשל, האנציקלופדיה "תולדות הטבע", מאת פליניוס הזקן, מצטטת חיבורים קדומים יותר. בין היתר, התבססה האנציקלופדיה על כתביו של מרקוס טרנטיוס וארו - מלומד וסופר רומאי, שחי ופעל כ-100 שנים לפני פליניוס. מקור אחר הוא מרקוס ויפסניוס אגריפס, שעל מפותיו הסתמך פליניוס בחלק מהכרכים הגאוגרפיים. בערכים זואולוגיים הסתמך פליניוס על אריסטו, ובתחום הבוטני על תאופרסטוס.

כמו כן, לעיתים שורדים חיבורים אבודים כעתיקות, או כאשר הדפים עליהם הם נכתבו משמשים כמצע לכתבים מאוחרים יותר (פלימפססט). דוגמה לחיבור שנחשב כאבוד, אך נמצא, הוא "הפלימפססט של ארכימדס", ששרד מתחת לטקסט של ספר תפילה.

רוב החיבורים האבודים החשובים ביותר נכתבו בעידן הקלאסי, מאחר שלפני המצאת הדפוס היו עותקים מעטים מכל כתב יד, אך ישנן דוגמאות מכל תקופות ההיסטוריה, למשל, גם במאה ה-20 אבדו סרטי ראינוע רבים (כ-80% מהם) מאחר שצולמו על חומר בלתי יציב הנוטה להתלקחות, שדרש טיפול מסור על מנת לשמרו.

חיבורים אבודים חשובים

העולם הקלאסי

"ענייני אסיה", "ענייני אירופה", "על ים האירתריאני" מאת אגאתרכידס.
ספר פילוסופיה מאת אנכסגורס. רק קטעים מפרק הראשון שרדו.
"על עשיית ספירות" מאת ארכימדס.
ספר על אסטרונומיה מאת אריסטרכוס מסאמוס, שבו הוא תיאר את התאוריה ההליוצנטרית שלו.
"דה וויטא סואה" מאת אוגוסטוס קיסר.
"היסטוריה של בבל" מאת ברוסוס.
תשעה ספרים מאת יוליוס קיסר, וכן מכתבו ושירי אהבתו שנכתבו בנערותו.
היסטוריה של מסעי צבאו של אלכסנדר הגדול, היסטוריה של יוון, והיסטוריה של המלחמה הפיניקית מאת קליסתנס.
זכרונות של סולה, צוטט אצל פלוטרכוס.
מילון השפה האטרוסקית, היסטוריה של קיסרות אוגוסטוס, היסטוריה של קרתגו, ופולמוס בעד קיקרו מאת קאטו הזקן.
היסטוריה של פרס וסוריה ועוד היסטוריה של הודו מאת קטסיאס.
שלושה ספרים על מתמטיקה ואחד על לוגיקה מאת אוקלידס.
ספר על כתבי קאטו הזקן, סאטורנוס שעוסק בטקסי הדת של רומא, אנציקלופדיה שלמה, וספר על הנביאות מאת ווריוס פלאקוס.
"על הטבע" ו"האפיטאפוס" מאת גורגיאס.
"המרגיטס" מאת הומרוס.
שלושה-עשר הספרים מאת לוקאנוס, שאחד מהם חלק ממעגל האפיקות הטרויאנית.
"מדיאה" מאת אובידיוס, רק שני חלקים שרדו.
"היסטוריה של המלחמות בגרמניה", "סטודיוסוס" על הרטוריקה, ו"היסטוריה של תקופתו" מאת פליניוס הזקן. הספר הראשון והאחרון צוטט על ידי טקיטוס.
"היסטוריה של קונסטנטינוס הגדול" מאת פראקסאגורוס.
ארבעה ספרים פילוסופים מאת פרוטגורס.
"על גורמי הרהיטות המושחתת" מאת קווינטיליאנוס.
ספרי הסיבילות, שהיו בסיסה של הדת של רומא הפגנית.
אגיפטיקה, מאת מנתון.
"ההיסטוריה" מאת סטראבון.
שלושה-עשר ספרים על היסטוריה, דקדוק, ספרות, פילוסופיה, ומשקי יוון העתיקה מאת סווטוניוס.
ספרים של ההיסטוריון אסיניוס קוודראטוס.
ספריהם של כל משוררי המעגל האפי, לבד מהומרוס. אלה כללו את ששת ספרי מעגל האפי: "סיפריה", "איתיופוס", "האיליאדה הקטנה", "ביזת טרויה", "נוסטוי", וה"טלאגוני".

חיבורים רבים

מחזות אייסכילוס. מתוך 90 שרדו עד ימינו רק שישה. קטעים מהמחזה "אכיליוס" נתגלו על ידי ארכאולוגים בשנות ה-90 של המאה ה-20 במצרים.
מחזות אגאתון. כולם אבודים.
שירי אלקאיוס. מתוך עשר מגילות שרדו רק כמה ציטוטים.
שירי אלקמן. רק 100 בתים שרדו. בשנות ה-60 נתגלו חלקים רבים על ידי ארכאולוגים.
מחזות אריסטופאנס. רק 11 מתוך 40 שרדו.
שבעה-עשר המחזות שיוחסו לאאופוליס.
חיבורי אריסטו. מומחים מניחים שרק חמישית מתוך כל עבודתו שרדה.
חלק מעבודותיו של אריאנוס ההיסטוריון.
שירי קאלימאכוס. רק שישה מתוך כמעט 800 שרדו, כולל כמה חלקים קצרים.
ספרי קיקרו. רק שישה מהם שרדו. הם עוסקים ברטוריקה. חלקים משבעה ספרים אחרים על הפילוסופיה קיימים היום.
חיבוריו של דמוקריטוס. הוא כתב הרבה על האתיקה. רק קטעים שרדו.
מחזות אוריפידס. 18 מתוך 90 שרדו, וכן קטעים ארוכים מעוד כמה מהם.
חיבורי הרקליטוס. כתביו שרדו רק בציטוטים.
מחזות מנאנדרוס. הוא כתב יותר מ-100 קומדיות. אחת מהן שרדה.
שירי פינדארוס. רק שירי הניצחון שלו שרדו. רוב השאר ידוע מציטוטים ומפפירוסים שנתגלו במצרים בעת החדשה.
מספר חיבורים של פילון האלכסנדרוני (למשל, בסדרת "נגד פלאקוס והמשלחת לגאיוס").
שירים ונאומים מאת פליניוס הצעיר.
מחזות סופוקלס. רק שבעה שרדו מתוך 123.
שירי סאפפו. רק אחד מהם שרד בצורה מלאה. יש קטעים מעוד כמה שירים שעדיין קיימים.
חיבורי פיתגורס. אין טקסטים שנכתבו על ידיו.
חיבורי זנון מאליאה. פילוסוף פרה-סוקרטי רק מושפע. אף-אחד מכתביו לא שרד בגרסה מלאה.
כתריסר כתבי פרשנות פילוסופיים של מטרודורוס מלמפסקוס על דעותיו של אפיקורוס
בין יצירותיה של היפאטיה, שאבדו כולן, פירוש לספרו של דיופנטוס, "אריתמטיקה", פירוש לספרו של אפולוניוס על החרוט, והערות על עבודתו של תלמי.
ידיעותינו על סוקרטס מגיעות מתיאורים חיצוניים, בעיקר מתיאוריו כפי שהוא מופיע ביצירותיו של תלמידיו, אפלטון וקסנופון.

חיבורים סיניים מוקדמים

צ'ין שה-חואנג, הקיסר הראשון של סין שרף את רוב הספרים שנכתבו לפני זמנו כחלק מעלייתו לשלטון.
"הקלסיקה של המוזיקה" מאת קונפוציוס.
ספריית אקדמיה בהנלין נהרסה ב-1900 במהלך מרד הבוקסרים ומסמכים עתיקים ייחודיים רבים הושמדו.

טקסטים דתיים

טקסטים מקראיים

ערך מורחב – כתבי יד אבודים בתולדות ישראל

מספר ספרים שהוזכרו בתוך ספרי התנ"ך, כמו "ספר הישר", "ספר מלחמות ה'" ומדרשי נביאים שונים.
לפי כמה דעות, נכתבה נבואתו של בלעם בן בעור על ידי משה בספר מיוחד שאבד, בנוסח ארוך יותר מזה המובא בספר במדבר^[1].
"הקספלה", אוסף תנ"כי מאת אוריגנס.

טקסטים נוצריים

מסמך ה-Q - מסמך היפותטי ששימש כאב-טקסט לברית החדשה.
חמישה מספרי הברית החדשה.
אחד עשר ספרים מהבשורות האפוקריפיות של הברית החדשה, בהן בשורת חווה ובשורת העברים.

המאה ה-2

זכרונות הגסיפוס והיסטוריה שלו על כנסייה הנוצרית.
ה"אנטיתזות" (Antitheses) מאת מרקיון. כתביו הושמדו בגלל כפירתו בעיקרי הנצרות האורתודוקסית. כמה ציטוטים מהספר קיימים בפולמוסים שנכתבו נגדו על ידי אנשי הכנסייה.