חיים מוולוז'ין

הרב חיים מוולוז'ין

לידה	24 במאי 1749 ז' בסיוון תק"ט וולוז'ין, האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה	14 ביוני 1821 (בגיל 72) י"ד בסיוון תקפ"א וולוז'ין, האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית, האיחוד הפולני-ליטאי
מקום פעילות	וולוז'ין
תקופת הפעילות	? – 14 ביוני 1821
רבותיו	רבי רפאל זיסקינד הכהן מהמבורג, רבי אריה לייב גינצבורג, הגאון מווילנה
תלמידיו	בנו הרב יצחק מוולוז'ין; הרב יוסף זונדל מסלנט; הרב אריה לייב שפירא; הרב דוד טביל ממינסק; הרב יחיאל מיכל ממינסק; הרב אברהם שמחה מאמצ'יסלב; הרב יעקב ברוכין; הרב אליהו רגולר
חיבוריו	"נפש החיים" רוח חיים על פרקי אבות ותשובות הלכתיות בשו"ת חוט המשולש
צאצאים	יצחק מוולוז'ין רלקה סולובייצ'יק

הרב חיים בן יצחק (ברוסית: איצקוביץ; 24 במאי 1749, ז' בסיוון ה'תק"ט – 14 ביוני 1821, י"ד בסיוון ה'תקפ"א), אשר ידוע יותר בשם רבי חיים מוולוז'ין היה תלמידו הבולט ביותר של הגאון מווילנה, מייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז'ין - "אם הישיבות", ורב העיירה וולוז'ין.

תולדות חייו

רבי חיים הוא בנם של יצחק בן חיים, שהיה פרנס הקהילה בוולוז'ין ורבקה, בת רבי יוסף רפפורט, בנו של רבי שמחה הכהן רפפורט. בצעירותו למד תחילה במשך שנתיים אצל הרב רפאל זיסקינד, רבה של מינסק (ולימים רבן של המבורג וקהילות אה"ו), ואחר כך אצל השאגת אריה, שהיה רב העיירה באותה עת. מגיל 19 התחיל ללמוד אצל הגאון מווילנה (הגר"א). בהסכמתו ובברכתו של רבו, הגאון מווילנה, חזר רבי חיים מווילנה לוולוז'ין ושימש כרבה של העיירה. בגר"א הוא ראה גדול שלא היה כמותו כמה דורות, עד שאפילו בהתייחסות הציבורית אליו כממשיך דרכו ראה פגיעה בגאון. עם זאת, בתגובתו לחסידות היה מתון מרבו (ראו להלן).

החל לשמש כרבה של וולוז'ין ככל הנראה בשנת ה'תקל"ד (1774). לאחר כחמש עשרה שנות רבנות עבר לכהן כרב בוילקומיר, אך חזר לוולוז'ין לאחר שנה אחת בלבד בעקבות התנגדות בקהילה, והמשיך לשמש כרבה עד מותו. בראשית המאה ה-19, לאחר פטירת רבו, ייסד ר' חיים את ישיבת עץ חיים בוולוז'ין ובכך הפך לאבי הישיבות הליטאיות הגדולות. לקראת ייסודה של הישיבה, יצא בעשרת ימי תשובה ה'תקס"ג (1802), במכתב גלוי אל "אוהבי התורה" בליטא, ובו קרא להרים את קרן לימוד התורה והישיבות.

ב"קול הקורא להקמת הישיבה", כתב בענווה כי אינו ראוי להיחשב כתלמידו של הגאון מווילנה: ”ואנוכי שמעתי שנקרא עלי שם רבנו הגדול וכו', וזכיתי להיקרא בשמו הטוב עלי לומר תלמידו, וראיתי חובה לעצמי להודיע בישראל נאמנה וכו', שכל האומר כן אינו אלא טועה גמור וכו'. ובמקצת הימים אשר זכיתי לשמש אותו, לא זכיתי ממנו אלא לידע צורתא דשמעתא אחר יגיעה.”

בהקדמה לביאור הגר"א על שולחן ערוך חלק אורח-חיים, מונים בני הגר"א, רבי יהודה לייב ורבי אברהם, את ר' חיים כראש וראשון לתלמידי הגר"א.

ספרו הידוע ביותר הוא "נפש החיים", המהווה מניפסט תיאוסופי של האידאולוגיה המתנגדת לחסידות ומדגיש את לימוד התורה כריטואל דתי-תיאורגי והאמצעי היחיד לדבקות באל.

היה לו חלק מרכזי בעליית תלמידי הגר"א שהחלה ב-1808. קיימת עדות של ר' אריה נאמן על-פיה ר' חיים אף הגה ויזם את העלייה שבראשה עמדו ר' ישראל ור' מנחם מנדל משקלוב. ר' חיים לא עלה לארץ ישראל בעצמו, אך סייע רבות לעולים וכמה מתלמידיו עלו בעצמם. הוא שימש כסמכות הרבנית של ארגון רוזני וילנה, שתמך כלכלית בפרושים, היהודים הליטאים-אשכנזים בארץ ישראל, באמצעות כספי החלוקה והקמת "כולל הפרושים" ואף היה הסמכות העליונה לניהול ענייניהם. כתוצאה מכך הייתה לו השפעה רבה על התוויית המדיניות של היישוב הישן בירושלים.

הוא נפטר בי"ד בסיוון ה'תקפ"א, 14 ביוני 1821, ונקבר בוולוז'ין. על מצבת קברו נכתב באקרוסטיכון על שמו:

חכמת תלמוד בבלי ובינת תלמוד ירושלמי, מקור חיים
יופי זוהר הקבלה, ותפארת זיו האגדות, בחרו בחיים
יראת ה' טהורה, עצה ותושיה וגבורה, חלקם בחיים
מסתרי מדרשי רבים, ומטמוני דעת אלקים, מצא חיים
בבית תלמודו ומדרשו, ובין תלמידיו, יודעי ארחות חיים
נהי ובי ומספד, כי עלה מהם, נפש החיים
יללה והגה והי בכל אשר בו רוח חיים
צעקת אראלים, נשבע רוח ה', נשא רוח חיים
חסד ואמת וצדקה, מרום לפניו הלכו בארצות החיים
קדושה וענוה צדק, קצוי ארץ מלאה דרך חיים
זורח הוא שם, אל מקומו שואף, עץ החיים
לקח אותו ה' לראות בטוב ה' בארץ החיים
אשר הונף ואשר הורם, עטרת ראשנו, רוח אפנו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הגאון הגדול, הי חסיד הי ענו
כקש"ת מרנא חיים נ"ע האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין, אשר יצק מים חיים על ידי עיר וקדיש בשמיא, גאון האמיתי, אור העולם, רבן של כל בני הגולה כקש"ת מרנא ורבהנא החסיד המפורסם מ' אליהו מווילנא, ואחי ראש אלפי ישראל הגאון וצדיק דמי לבר אלהין, קדוש יאמר לו, מ' ש. זלמן נ"ע
שבק לן חיים, יום ה' לסדר "ויהי בנסוע הארון", י"ד סיון, שנת "כל הכתוב לחיים" לפ"ק

שיטתו בהלכה

רבי חיים הדגיש את חשיבות החשיבה העצמאית, גם במחיר מחלוקת על חכמים שקדמו לו, כפי שקיבל מרבו הגר"א.

זה דרכי מעודי אשר חנן ה' את דעתי לקיים מסברא דנפשאי דילן היא, ואף אם כן אמצא בספר בר מזלי' אנא, וכן אם אמצא בספר דרך אחרת, אשר דרכו ירט לנגדי, אין דרכי להביא דבריו ולסתור אותם והמעיין האמיתי יבחר דרך האמת כי בתורה דכתיב בה אמת, בלתי אל האמת עינינו. ברוך ה' אלקים אמת שומר הבטחתו אמת כי לא תשכח תורת אמת מפי זרע אמת.

— חוט המשולש, סוף סימן יא.

משנתו החינוכית

רבי חיים החשיב את לימוד הבקיאות. הוא דרש לימוד פשוט, והתנגד לפירושים מפולפלים. העריך את חשיבות החזרות בלימוד ואמר שעל ידי ריבוי חזרות יתורצו שאלות רבות. לאדם המתקשה בלימודו הציע ללמוד במתינות ומתוך שמחה וכתב שבלימוד כזה יכול להשיג בזמן מועט מה שבלא מתינות ישיג בשעות רבות^{[דרוש מקור: מניין כל הפסקה הזו?]}.

רבי חיים המליץ על לימוד הספר מסילת ישרים. החשיב מאוד את לימוד התורה, טען כי הוא סוד הקיום היהודי; במידה מסוימת, לשיטתו, ללימוד התורה עדיפות על כל דבר אחר, כולל תפילה וגמילות חסדים, ולעיתים אף הצלת נפשות^{[דרוש מקור]}. יחסו ללימוד התורה מוצג בשער הרביעי של "נפש החיים", המייחס משמעות מיסטית-קבלית עמוקה ללימוד זה, המקיים לדבריו את כל העולמות. הוא כותב: ”והאמת בלתי שום ספק כלל. שאם היה העולם כולו מקצה עד קצה פנוי ח"ו אף רגע אחת ממש מהעסק וההתבוננות שלנו בתורה. כרגע היו נחרבים כל העולמות עליו”.

בהקדמה לספר "נפש החיים" כותב בנו רבי יצחק מוולוז'ין על חינוכו של אביו להשתתף בצער כל אחד ואחד מישראל.

יחסו לחסידות

בניגוד לגר"א, היה רבי חיים מתון ביחסו לתנועת החסידות. הוא ביטא את התנגדותו לחסידות בספר "נפש החיים", שבו העמיד את תלמוד התורה כתחליף לדבקות החסידית.

לאחד מקרוביו שנטה לחסידות בניגוד לרצונו, הורה שלושה דברים:

• שלימוד גמרא יהיה עבורו העיקר.
• שלא יעבור על דיני הגמרא.
• שלא יבזה את תלמידי חכמים, ובפרט לא את הגר"א.

בקרב חסידות חב"ד יש הסוברים שראה את ספר התניא ועוד תורות חסידיות, וקיבל חלקית את שיטת "הצמצום אינו כפשוטו", בניגוד לרבו הגר"א. לדעת הרב יוסף לייב זוסמן, הרב צבי אינפלד והרב יוסף אביב"י שיטתו הקבלית מבוססת על דברי רבו הגר"א ואף כי קרא את ספרי החסידות והסכים עם חלק מהדברים, דעתו מנוגדת לשיטה החסידית שהמציאות האלוהית היא המציאות היחידה, אלא שיטתו היא כי רק הכוחות בטלים לאלוקים, אך לא המציאות.

משפחתו

• בנו, רבי יצחק המכונה רבי איצלה, מילא את מקומו כראש ישיבה בוולוז'ין אחריו והדפיס את ספרו "נפש החיים" בשנת תקפ"ד, 1824 (בהקדמת הספר ציין כי לצערו התאחר מלהדפיס את הספר ועקב כך שיכל את בנו כעונש משמים).
• בנו, יוסף. דברים קצרים שלו מופיעים בראש ספר "נפש החיים", אחרי הקדמתו הארוכה של ר' איצלה.
• בתו, אסתר, נישאה לר' הלל פריד מגרודנא שלימד בישיבת וולוז'ין לצד חמיו.
• בתו, רלקה נישאה לר' יוסף סולובייצ'יק אב"ד וילייאמפול וקובנה. בנם, רבי יצחק זאב סולובייצ'יק היה רב העדה בקובנה (וכנראה אף בעיר ניסוויזש קודם לכן), ונכדם היה רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בית הלוי), אבי שושלת בית בריסק. בזיווג שני היא נישאה לרבי משה כהנא שפירא, ונכדם הוא רבי זלמן סנדר כהנא שפירא אבי רבי אברהם דוב כהנא שפירא רבה של קובנה ובעל הדבר אברהם. בתו של רבי משה מזיווגו הראשון נישאה לאחיה החורג יצחק זאב סולובייצ'יק, בנה של רלקא מזיווגה הראשון.
• אחיו הגדול, הרב שמחה, הנזכר בספרו "רוח חיים" פ"ב מי"ב, בפסקה "והתקן עצמך וכו' שאינה ירושה לך", שם ציין שאחיו הרב "הגאון וצדיק מוה' זלמן קדוש ה'" בהיותו כבן 6 שאל את "אחינו הגאון מוה' שמחה זצוקל"ה [...] וכזאת תירץ לו כאשר כתבנו לעיל".
• אחיו, רבי זלמן היה ידוע כעילוי. תולדות חייו וחידושי תורתו פורסמו בספר "תולדות אדם".
• אחיו, רבי יוסף משערשוב, נישא לבת הנגיד רבי דוד משערשוב.

ספריו

שו"ת חוט המשולש - תשובות של ר' חיים מוולוז'ין, חתנו ונכדו, וילנא, 1882, מהדורה ראשונה

• נפש החיים - ספר בארבעה שערים בנושאים אמוניים. השער הראשון מדבר על האחריות המוטלת על כתפי האדם, בשל כוח היצירה העצום שהוא ניחן בו, ויכולתו לפעול גם בעולמות העליונים. השער השני מדבר בענייני תפילה ופעולותיה בעולמות העליונים, השער השלישי מדבר בענייני קבלה ובעשר הספירות. והשער הרביעי המפורסם ביותר (המודפס אף כקונטרס נפרד) מדבר על חשיבות התורה, לימודה ולומדיה.
• רוח חיים - פירוש על מסכת אבות, בפירוש זה מביא אף מדברי אחיו רבי זלמן.
• חוט המשולש - ליקוטי שאלות ותשובות בנושאים שונים. מכתביהם של רבי חיים מוולוז'ין, חתנו ר' הלל פריד ונכדו ר' אליעזר יצחק פריד.

דב אליאך הוציא ליקוט מתורתו בשם כל הכתוב לחיים, ירושלים ה'תשמ"ח

לקריאה נוספת

• דב אליאך, אבי הישיבות - (תשע"ג) תולדות חייו של רבי חיים ודרכו התורנית
• הרב ד"ר נחום לאם, תורה לשמה - ניתוח השקפתו של רבי חיים
• ישעיהו ליבוביץ, פרקי אבות - לפי פירוש "רוח חיים" של ר' חיים מוולוז'ין, אגם הוצאה לאור, 2012
• עלוני 'עץ חיים' לתולדותיו, משנתו ומשפחתו

קישורים חיצוניים

חיים מוולוז'ין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"

• כתר ראש - הנהגותיו שנכתבו בידי תלמידו רבי אשר הכהן משערשוב
• משה שמואל שמוקלר, תולדות רבנו חיים מוואלוזין, וילנה ה'תרס"ט, באתר היברובוקס
• 'ר' חיים ב"ר יצחק מוולוז'ין', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 51 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק(הקישור אינו פעיל, 11.5.2020), תמונה 1249).
• מאורות הגר"ח מוולוז'ין, מכון אוצר הברכה, אברהם אליעזר סופר, נ"יו, ירושלים
• דוד הלחמי, רבי חיים מוולוז'ין, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' רכ"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• ר' חיים מוולוז'ין, בתוך: עלון שבת הראי"ה של ארגון 'אור האורות' לפרשת האזינו, תשרי ה'תשס"ט, באתר ישיבה
• חיים בן יצחק (1749-1821), מוולוז'ין, דף שער בספרייה הלאומית

ספריו

• חיים בן יצחק, מוולוז’ין, 1749-1821, יראת ה’ לחיים - נפש החיים, ווילנא תקצז, באתר היברובוקס
• טקסט של הספר נפש החיים
• טקסט של הספר 'רוח חיים'
• אליהו לנדא (נין הגר"א), ארחות חיים - כתר ראש, באתר היברובוקס
• ר' חיים מוולוז'ין, שו"ת חוט המשולש, באתר היברובוקס
• חיים בן יצחק, מוולוז’ין, אגרת החיים, בני ברק 5773, באתר היברובוקס