התנגדות להגירה

התנגדות להגירה, המכונה גם אנטי-הגירה, היא אידאולוגיה פוליטית השואפת להגביל את ההגירה. במובן המודרני, הגירה מתייחסת לכניסתם של אנשים ממדינה או טריטוריה אחת למדינה או טריטוריה אחרת שבה הם אינם אזרחים. ההתנגדות להגירה נעה מקריאות לרפורמות שונות בהגירה, דרך הצעות להגבלת הגירה מוחלטת ועד לקריאות להחזרת מהגרים קיימים לארצות המוצא שלהן. קיימים סוגים שונים של מהגרים – כמו מהגרי עבודה חוקיים (זמניים או קבועים), פליטים, מהגרים בלתי חוקיים, וקיימת גם חפיפה בין הגדרות אלו, התנגדות להגירה עשויה להיות התנגדות לסוג מסוים של הגירה בזמן של קבלה של סוגי הגירה אחרים, או התנגדות לסוג מסוים של מהגרים.

קריקטורה בעקבות חוק הדרת הסינים מ-1882 שבה מופיע סיני כשבאמתחתו תעשייה, סדר, שלום ופיכחות, והוא מסורב כניסה בשער הזהב של החירות. על הקיר כתובה הודעה: פניהם של קומוניסטים, ניהיליסטים, סוציאליסטים, פניאן ופרחחים מקודמים בברכה אך אין כניסה לסינים.

בעשורים האחרונים, ההגירה שינתה את הדמוגרפיה של מדינות מפותחות רבות. אוכלוסיית ילדי החוץ בארצות הברית כפולה כיום (2014) לעומת 1950. במדינות כמו קנדה, איטליה ובריטיניה הצמיחה בכמות המהגרים הייתה גבוה עוד יותר. ההגירה משפיעה על החברה, התרבות, הפוליטיקה והכלכלה של המדינות הקולטות בדרכים רבות. חוקרים מזהים התפשטות רטוריקה נגד זרים בתקשורת, בתמיכה עממית בהגבלות הגירה ובהגדלת הנראות של מפלגות ימין בעלות עמדות קסונופוביות באופן גלוי. אמצעים לא יעילים להגבלת ההגירה ומגוון אתני ותרבותי גדול של מהגרים הובילו לכך, שקיימים ויכוחים ציבוריים סוערים ביחס להגירה. הגירה כלכלית אל מדינות מתקדמות גרמה לקיום של מיעוטים אתניים בין לאומיים שיש להם זהויות ונאמנות מפוצלות, הגורמות לערעור על תפיסות מסורתיות ביחס לאזרחות ומתחים בין התושבים הילידים לבין המהגרים. שיח על מהגרים והגירה בדרך כלל מביא לתגובה ציבוריות חזקות מאוד, במיוחד אם השיח עבר פוליטיזציה, או כאשר הוא מצטלב עם נושאים דחופים אחרים כמו חשש מפני גלובליזציה או טרור.

דוגמאות

דוגמאות היסטוריות להתנגדות להגירה כוללות:

• חוקים והגבלות נגד יהודים, מוסלמים וצוענים במערב אירופה ובמזרח אירופה. לדוגמה ב-1290 התרחש גירוש יהודי אנגליה ונאסר עליהם להיכנס לממלכה. ב-1492 התרחש גירוש ספרד בו גורשו יהודי ספרד ונאסר עליהם להיכנס לספרד. בשנת 1502 יצא צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות ספרד להתנצר או לעזוב.
• החל משלהי המאה ה-15 ניתן למצוא תיאורים שליליים של צוענים או "בני רומה" מפי יושבי הקבע, והם תוארו לעיתים כגנבים, רמאים, בורים, בטלנים, עובדי אלילים, מזוהמים, מגלי עריות, גנבי ילדים ועוד. גילויי העוינות כלפי בני רומה מצד האוכלוסייה המקומית ומצד השלטונות הלכו וגברו, עד כדי מתן צווי גירוש. צו הגירוש הראשון הוצא על ידי הרייכסטאג הקיסרי הגרמני בשנת 1497. שנים ספורות לאחר מכן ניתנו צווים דומים בספרד, בפורטוגל, בערי המדינה של איטליה ובצרפת. באנגליה צו הגירוש הראשון הוצא ב-1530, ובסביבות השנים האלה הוצאו צווים דומים באירלנד, בהולנד, ובארצות סקנדינביה.
• רוסיה הגבילה את התיישבות היהודים ל"תחום המושב" השטחים שיוחדו עבור יהודי האימפריה הרוסית בין 1791 למהפכה הרוסית ב-1917. שטחים אלה נרכשו לאחר שלוש חלוקות פולין-ליטא והתגוררה בהם אוכלוסייה יהודית גדולה, בניגוד לאזוריה הפנימיים של רוסיה שהיו כמעט ריקים מיהודים. שורת צווים ותקנות אסרה על היהודים המקומיים להגר לתוך רוסיה הישנה והגבילה אותם לשטחי "התחום".
• התנגדות וחקיקה נגד מהגרים סינים לארצות הברית. אף כי ארצות הברית מדגישה את יחסה החיובי למהגרים יש בה התנגדות תכופה כלפי מהגרים לא לבנים ובכלל זה נגד סינים. חוק הדרת הסינים – חוק פדרלי בארצות הברית שנחתם על ידי הנשיא צ'סטר ארתור ב-6 במאי 1882, ובו השעתה ארצות הברית את ההגירה הסינית לתחומה, איסור שיועד להימשך 10 שנים. הוא בוטל עם חקיקת חוק מגנוסון ב-17 בדצמבר 1943.
• הגבלת הגירה של יפנים לארצות הברית. בהסכם הג'נטלמני משנת 1907 היה הסכמה לא רשמית בין ארצות הברית לאימפריה היפנית, שלפיה ארצות הברית לא תטיל מגבלות על ההגירה היפנית לתחומה ואילו יפן מצדה לא תתיר הגירה נוספת ממנה אל ארצות הברית. מטרת הסכם זה הייתה להפחית את המתיחות בין שתי מעצמות אלה השוכנות משני צדי האוקיינוס השקט. הסכם זה בא לסיומו עם חוק ההגירה של 1924 שאסר על הגירת מזרח-אסייתים לארצות הברית. דבר זה תרם למתיחות בין ארצות הברית ליפן לפני מלחמת העולם השנייה.
• הדור השני של הקו קלוקס קלאן השני התנגד להגירת מהגרים לארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20. ההתנגדות הייתה חזקה במיוחד להגירת "לא לבנים" או "לא פרוטסנטים" לארצות הברית – כולל מהגרים ממזרח אירופה, יהודים, קתולים. עמזה זו הקנתה לארגון תמיכה משמעותית בקרב עירוניים במעמד החברתי-כלכלי הנמוך.
• חוקים נגד הגירת יהודים לישראל. הספר הלבן של 1922 – בעקבות טענות של ערבים על פגיעה בפרנסתם כתוצאה מהמוני העולים היהודיים לארץ, קבע צ'רצ'יל כי העלייה היהודית לארץ ישראל תוגבל למכסה אותה תהיה מסוגלת הארץ לקלוט מבחינה כלכלית, מבלי שהדבר יהפך לעול על כתפי תושבי הארץ הקיימים.
• התנגדות להגירה במדינות הגוש האירופי, בבריטניה, באוסטרליה, ביפן ובארצות הברית. התנגדות מיוחדת היא להגירה של שחורים, פליטים ומוסלמים. לעומת התנגדות זו בחלק מהמדינות (כמו ארצות הברית, אוסטרליה) יש מדיניות לעידוד הגירה של מהגרים משכילים.
• התנגדות למהגרי עבודה בישראל, התנגדות לקליטת פליטים מאוקראינה, והתנגדות למהגרים פליטים ומסתננים מאפריקה.

נימוקים נגד הגירה

קיימים נימוקים שונים המצדיקים התנגדות להגירה. הללו כוללים חשש מפני שינוי האופי הלאומי של המדינה, חשש מהשפעות תרבותיות של המהגרים על התרבות המקומית, חשש מפשיעה גוברת או מתמיכה בטרור, חשש מפני אובדן משרות למהגרים, חשש מפני עומס גדל על משלמי המיסים (הוצאות גדולות בתחומים כמו חינוך, בריאות, תשלומי רווחה), חששות מפני הכנסת מחלות מידבקות למדינה ועוד.

טיעונים כלכליים נגד הגירה כוללים טענות לכך שכמה קבוצות של מהגרים עשויות לגרום לעומס על מערכות הרווחה, מערכות הבריאות, הדיור הציבורי ובתי הספר הציבוריים של המדינה הילידית. לפי דו"ח מ-2011 של משרד השילוב הדני, הרפורמה המחמירה של דנמרק בדיני ההגירה חסכה למדינה 6.7 מיליארד יורו בהשוואה לגישה קודמת מתירנית מתירנית יותר.

מתנגדי ההגירה טוענים לעיתים קרובות כי מהגרים תורמים לשיעורי פשיעה גבוהים יותר, אך מחקרים מראים שאנשים נוטים להעריך יתר על המידה את הקשר בין הגירה לפשע. הספרות האקדמית מספקת ממצאים מעורבים לגבי הקשר בין הגירה לפשע ברחבי העולם, אך מוצאת עבור ארצות הברית שלהגירה אין השפעה על שיעור הפשיעה או שהיא מפחיתה את שיעור הפשיעה. מחקר באיטליה לדוגמה מצא כי הגירה הובילה ליותר מעשי שוד, אך לא לשינוי בכל סוג פשיעה אחר. מכיוון שמעשי שוד הם חלק קטן מאוד מהפשיעה ההשפעה של הגירה על הפשיעה היא אפסית. מחקר במערב אירופה לא מצא קשר בין עליה בהגירה לבין עליה בפשיעה, אבל מצא עליה בפחד מפני פשיעה וכי פחד זה קשור להתנגדות להגירה.

מהגרים, כמו גם תיירים עלולים להביא מחלות זיהומיות שאינן שכיחות לאוכלוסייה הילידית במדינת היעד. הדבר כולל לדוגמה מחלות כמו צהבת, שחפת או מחלות מחלות טפיליות. והדבר משמש לעיתים כטיעון נגד הגירה. קיימת היסטוריה של תנועות עלויות לבנה כמו ה-קו קלוקס קלאן שמדגישים בצורה מוגזמת את הקשר בין הגירה לבין מחלות כדי לעורר רגשות גזעניים והתנגדות למהגרים.

סיבות

בדמוקרטיות מפותחות רבות (כמו אירופה, ארצות הברית ועוד) אוכלוסיות המהגרים גדלו במהירות. במקביל גדלה גם הספרות המחקרית על יחסם של התושבים הילידים ביחס להגירה. התאוריות בתחום התפתחו בשני ענפי מחקר שונים – כלכלה פוליטית ופסיכולוגיה פוליטית והיא נוגעת לנושאים בתחומים שונים במדעי החברה כמו מדעי המדינה, כלכלה וסוציולוגיה. אף כי הספרות המחקרית התפתחה במידה רבה בצורה עצמאית, המסקנות שהגיעו אליהן בשני התחומים דומות מאוד.

לפי סקירת מחקרים, באופן עקבי, אין כמעט קשר בין עמדות כלפי הגירה לבין נסיבות כלכליות אישיות. עמדות כלפי הגירה מעוצבות בעיקר בגלל חששות סוציוטרופיים לגבי השפעות של מהגרים ברמה הלאומית – השפעות על הכלכלה או על התרבות. דפוסים אלה התגלו בצורה חזקה יותר בבדיקות נסיוניות ומתאימות לראיות מארצות הברית, קנדה ומערב אירופה.

מחקר משנת 2020 מצא כי גזענות ביולוגית (הנחה אנשים הם בעלי תכונות אופי או יכולות שכליות בהתאם לקבוצה אתנית) וגזענות תרבותית (אמונה כי חלק מהתרבויות נעלות על תרבויות אחרות), יכולות לנבא התנגדות להגירה. וכן תמיכה או התנגדות להגירה בהתאם למוצא האתני של מהגרים (לדוגמה התנגדות לבנים להגירת שחורים, אבל אדישות להגירת לבנים). השערת החוקרים היא כי הן ההתנגדות להגירה והן התנגדות מיוחדת למהגרים ממוצא מסוים קשורה לאיומים מצד המהגרים – הן איומים ממשיים והן איומים סמליים. החוקרים גם מצאו כי במדינות אם דמוקרטיה איכותית יותר השפעות אלה מתונות יותר.

ראו גם

• גלובליזציה
• מהגר עבודה
• שנאת זרים