סידני ברנר

סידני ברנר
Sydney Brenner
	סידני ברנר בשנת 2008
לידה	13 בינואר 1927; ג'רמיסטון, דרום אפריקה
פטירה	5 באפריל 2019 (בגיל 92); סינגפור
ענף מדעי	ביולוגיה, גנטיקה
מקום מגורים	דרום אפריקה, סינגפור
מקום לימודים	אוניברסיטת אוקספורד; קינגס קולג'; אוניברסיטת ויטווטרסראנד; אקסטר קולג' ;
מנחה לדוקטורט	סיריל נורמן הינשלווד
מוסדות	אוניברסיטת קיימברידג'; אוניברסיטת קליפורניה בברקלי ;
תלמידי דוקטורט	Gerald M. Rubin, John G. White, Gerald Mayer Rubin
פרסים והוקרה	פרסים והוקרה
מספר צאצאים	3
תרומות עיקריות
	חקר הגנטיקה של ה-Caenorhabditis elegans

סידני ברנר (באנגלית: Sydney Brenner;‏ 13 בינואר 1927 – 5 באפריל 2019) היה ביולוג יהודי-דרום אפריקאי, שעבר לאנגליה בהמשך חייו. זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2002 (יחד עם רוברט הורביץ וג'ון סלסטון^[1]).

קורות חיים

ברנר נולד ב-1927, בעיירה קטנה בדרום אפריקה, סמוך ליוהנסבורג, להורים יהודים שהיגרו למדינה זו ממזרח אירופה. אביו היגר אליה מליטא ב-1910, כדי לחמוק מגיוס לצבא הצאר^[2]. האב הגיע דווקא לדרום אפריקה, משום שאחיו הבכור כבר גר שם מזה כעשרים שנה, וכן משום שכספו לא הספיק לו להגיע לארצות הברית, שם גרה אחותו. אח נוסף של האב נשאר ברוסיה ומת עם משפחתו ברעב שלאחר תקופת המהפכה הבולשביקית שם. אמו של ברנר נולדה בדבינסק (כיום דאוגבפילס), ליד ריגה שבלטביה והיגרה לדרום אפריקה ב-1922. האב עבד ביוהנסבורג כסנדלר. לברנר אחות צעירה ממנו בשנתיים ואח צעיר בשבע שנים, והמשפחה כולה, יחד עם סבתו של ברנר, שש נפשות בסך הכל, גרה בשני החדרים האחוריים של הסנדלריה. האב היה אנאלפבית, אף שידע לדבר בחמש שפות שונות (יידיש, רוסית, אנגלית, אפריקנס וזולו), אולם ברנר למד קרוא וכתוב מעיתונים כבר מגיל ארבע^[3].

אמו של ברנר הייתה יהודיה דתייה, בעוד אביו החשיב את עצמו כחילוני גמור.

ילדותו

ברנר קפץ שלוש כיתות בבית ספר יסודי וסיים בית ספר תיכון בדצמבר 1941, בגיל 15 בלבד. החל מגיל שבע הוא קורא וחובב ספרי מדע בדיוני; הוא מחזיק ברשותו אוסף גדול של ספרי מדע בדיוני, בהם חוברות ישנות רבות של "Amazing Stories" וכן של "Astounding Stories". הוא יכול היה להרשות לעצמו לקנות חוברות אלה הודות לדוד עשיר יחסית (אחי אמו), שמימן עבורו תחביב זה^[4]. בשנים שלאחר מכן, מיד לאחר שחגג בר מצווה, הוא מצא שיטה אחרת להשיג הכנסה מסוימת: כיהודי בוגר הוא היה משתתף, תמורת סכום זעום, בתור "עשירי למניין", הן בתפילות בית הכנסת ששכן בדרך לבית הספר ובו חסרו לעיתים קרובות יהודי בוגר אחד או שניים ל"מניין", והן בלוויות, שלעיתים היה בהן מיעוט של משתתפים.

רופא וחוקר

ברנר החל בניסויים כימיים וביוכימיים שונים עוד בהיותו בתיכון, במעבדה שהקים לעצמו במוסך. בגיל 15 הוענקה לו מלגה מטעם מועצת העיירה, בתור תלמיד מצטיין, ובעזרתה למד רפואה באוניברסיטת ויטווטרסראנד ביוהנסבורג, החל מאותו גיל. תוך כדי לימודי הרפואה, הוא גם למד וחקר בתחומים קרובים (ביוכימיה, גנטיקה ועוד), וגם עבד למחייתו כטכנאי במעבדה. שורת עיסוקים זו האריכה מאוד את לימודיו, כך שהוא סיים את בית הספר לרפואה רק כעבור תשע וחצי שנים, ביולי 1951, בגיל 24. עם זאת, במקביל הוא סיים גם תואר ראשון (.BSc) ושני (.MSc) במדעים. הוא החל לפרסם מאמרים מקצועיים, הן ברפואה והן בביולוגיה, כבר ב-1945, בגיל 18.

אוקספורד

באוקטובר 1952 ברנר החל ללמוד לדוקטורט בכימיה פיזיקלית באוניברסיטת אוקספורד, אנגליה. חודשיים לאחר מכן הוא נישא למאי לבית קוביץ', גרושה עם ילד מנישואיה הראשונים, שהגיעה אף היא מדרום אפריקה לאנגליה, ללימודי דוקטורט בפסיכולוגיה. נישואין אלה נמשכו חמישים ושבע שנים, עד פטירתה של אשתו בינואר 2010. נולדו להם שלושה ילדים.

באפריל 1953 זכה ברנר להיות בין הראשונים שראו את מודל מבנה ה-DNA של ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק, בקיימברידג', אנגליה, ולהתיידד עם צמד המדענים. כפי שהוא מספר, הדבר היווה נקודת מפנה עבורו, והוא החל להקדיש את חייו ליצירתו של מקצוע חדש - ביולוגיה מולקולרית, ולהבנת והסבר דרך פעילותה של ה-DNA, המולקולה המורכבת, נושאת התורשה. הדבר גם השתלב עם עבודתו של ברנר עצמו, על בקטריופאג'ים.

משפחת ברנר שבה לדרום אפריקה בדצמבר 1954, לאחר ששני בני הזוג קיבלו את הדוקטורט שלהם. ברנר קיבל מעבדת מחקר משלו במחלקה לפיזיולוגיה בבית הספר לרפואה, באוניברסיטת יוהנסבורג, אולם נשאר שם שנתיים בלבד.

קיימברידג'

בדצמבר 1956 הוזמן ברנר לשוב לאנגליה, כשותף מחקר לפרנסיס קריק במעבדתו בקיימברידג'. הוא היה שותפו של קריק בקיימברידג' במשך כעשרים שנה. שנים אחדות אחרי שקריק עבר לארצות הברית והצטרף למכון יונה סאלק למחקרים ביולוגיים בלה הויה, קליפורניה, הוא הצטרף אליו כחוקר גם שם. ברנר היה החוקר שהינחה וכיוון את ממשלת סינגפור בשלבים הראשונים של תחילת המחקר הביו-רפואי שלה. הוא ייסד ושימש נשיא של מכון אוקינאווה למדע וטכנולוגיה, וב-1996 ייסד באוניברסיטת קליפורניה בברקלי את המכון למדעים מולקולריים, בו שימש כנשיא ומנהל מדעי.

במשך שנים רבות היה ברנר בעל טור קבוע בשם "Loose Ends" במגזין "Current Biology". ב-1997, אוסף הטורים הללו יצא לאור שוב, בתור ספר, שזכה להצלחה.

מחקריו

ברנר התמקד במחקריו בחקר ה-DNA, גנטיקה התפתחותית, חקר מותם המתוכנן גנטית של תאים (אפופטוזה) וביולוגיה מולקולרית. הוא גילה, יחד עם קריק, שכל "קודון", שלישיית נוקליאוטידים ב-DNA, מקודד ליצירת חומצה אמינית אחת, כאשר מספר חומצות אמיניות יוצרות ביחד חלבון ובסוף כל רצף גנטי ליצירת חלבון מסוים נמצא קודון סיום (Stop Codon - מונח שהוא המציא), שתפקידו לסיים את הקידוד לחלבון הספציפי, כדי להתחיל לייצר את החלבון הבא. הוא גם גילה, יחד עם שני שותפים אחרים, את ה-mRNA, מולקולת הביניים הקובעת את סדר התייצבות חומצות האמינו בתוך כל חלבון.

תגלית אחרונה זו זיכתה אותו בפרס לסקר למחקר רפואי בסיסי לשנת 1971. הוא קיבל את פרס לסקר פעם שנייה, גם בגין מפעל חיים, וזכה באותות כבוד נוספים. בין השאר הוא גם חבר האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית), כמו גם חבר האקדמיה הצרפתית למדעים. ב-1987 קיבל את פרס הארווי מטעם הטכניון, ב-1991 קיבל את מדליית קופלי מטעם החברה המלכותית, שהוא חבר גם בה וב-2002, סמוך לפני הזכייה בפרס נובל זכה בפרס דן דוד במדעי החיים מטעם אוניברסיטת תל אביב.

פרס נובל והתולעת על שם ברנר

ברנר היה הראשון שהשתמש, ב-1965, בתולעת נימית עגולה, שקופה וקטנה (באורך 1 מ"מ) - נמטודה, הקרויה Caenorhabditis elegans, לצורכי מחקר גנטי, נוירוביולוגי וביולוגיה התפתחותית. הוא הפך אותה לחיית המודל העיקרית למחקר בתחומים אלה, משהסתבר שהיא מתאימה מאוד למחקרים גנטיים ועצביים^[5]. עובדה זו הקנתה לו ולשותפיו רוברט הורביץ וג'ון סלסטון, כעבור עשרות שנים, את פרס נובל, "בגין תגליותיהם בנוגע להסדרה הגנטית של התפתחותם של איברים שונים ותיכנות מותם של תאים". הם קיבלו את פרס נובל ב-8 בדצמבר 2002^[6].

נמטודה קרובה לנמטודה זו, נקראת כיום על שמו - Caenorhabditis brenneri.

ברנר נפטר בסינגפור ב-5 באפריל 2019.

פרסים והוקרה

פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (1971)
דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פורטו (30 באפריל 2003)
John Innes Centre Haldane Lecture (2003)
מדליית נוברטיס (1980)
הצלב הגדול של מסדר השמש העולה (2017)
הרצאת קרוניאן (1986)
גראן פרי שארל-לאופולד מאייר (1975)
מסדר הזהב של מפונגובווה (2004)
דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פומפאו פברה (2014)
פרס ההישג המיוחד ע"ש אלברט לסקר (2000)
מדליית ביילי (2007)
מדליית מנדל (1970)
פרס לואי-ז'נטה לרפואה (1987)
גרגור מנדל (1970)
פרס קיוטו לטכנולוגיה מתקדמת (1990)
מדליית סיר הנס קרבס (1980)
מדליית איגוד התורשה של אמריקה (1987)
פרס הארווי (1987)
פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (1991)
פרס דן דוד (2002)
המדליה המלכותית (1974)
פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (2002)
מדליית קופלי (1991)
פרס מרץ' אוף דיימס בביולוגיה התפתחותית (2002)
פרס המלך פייסל הבין-לאומי במדעים (1992)
מדליית מקס דלבריק (1994)
פרס ויליאם בייט הארדי (1969)
פרס בריסטול-מאיירס סקוויב למחקר נוירוביולוגיה (1992)
קרן פלדברג (1983)
פרס רוזנסטיל (1985)
עמית החברה המלכותית
עמית האקדמיה למדעים רפואיים
הצלב הגדול של מסדר הנסיך אנריקה
פרס המלך פייסל הבינלאומי לרפואה
עמית כבוד של החברה הביופיזיקאית הבריטית

ספריו

"Loose Ends": Collection of Loose Ends / False Starts columns by 'Uncle Syd.' from January 1994 to December 2000 (Current Biology, 1997) ISBN 18592232571/1-85922-325-7
'My Life in Science', with Lewis Wolpert, edited by Errol C. Friedberg and Eleanor Lawrence, BioMed Central 2001, 199pp ISBN 0-9540278-0-9

לקריאה נוספת

"Sydney Brenner: A Biography" by Errol Friedberg, pub. CSHL Press, October 2010, ISBN 0879699477.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סידני ברנר בוויקישיתוף

סידני ברנר, באתר פרס נובל (באנגלית)
סידני ברנר, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
על סידני ברנר, באתר מכון סאלק למחקר ביולוגי, ארצות הברית
מה הגנום יכול לספר לנו על העבר? סמינר של סידני ברנר, באתר סמינרים ביולוגיים אינטרנטיים
על סידני ברנר, באתר פרס דן דוד של אוניברסיטת תל אביב
סידני ברנר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סידני ברנר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ מערכת אתר הידען, ‏פרסי נובל גם בפיסיקה * פרס נובל למפענח "תוכנת ההתאבדות" של התאים, באתר "הידען", 8 באוקטובר 2002
^ תמליל ראיון וידאו עם סידני ברנר באתר webofstories
^ ריאיון עם סידני ברנר, 23 באוגוסט 2007
^ תמליל ראיון וידאו עם סידני ברנר
^ מאמרו של סידני ברנר מדצמבר 1973, כפי שפורסם ב-Genetics במאי 1974, על המבנה הגנטי של הנמטודה
^ נוסח הרצאת פרס נובל של סידני ברנר

[1] מערכת אתר הידען, ‏פרסי נובל גם בפיסיקה * פרס נובל למפענח "תוכנת ההתאבדות" של התאים, באתר "הידען", 8 באוקטובר 2002

[2] תמליל ראיון וידאו עם סידני ברנר באתר webofstories

[3] ריאיון עם סידני ברנר, 23 באוגוסט 2007

[4] תמליל ראיון וידאו עם סידני ברנר

[5] מאמרו של סידני ברנר מדצמבר 1973, כפי שפורסם ב-Genetics במאי 1974, על המבנה הגנטי של הנמטודה

[6] נוסח הרצאת פרס נובל של סידני ברנר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)