הכנרת
 | |
| הכנרת בתצלום לוויין | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
טבריה  |
| מיקום |
 ישראל |
| סוג | ימת בקע |
| מידות | |
| שטח | 166[1] קמ"ר |
| נפח | 4.131[1][2] קמ"ק |
| גובה |
211.23 מטר מתחת לפני הים (14 בנובמבר 2024, ירידה של 0.5 ס"מ  מלפני יום[3]) |
| גובה מרבי | הקו האדום העליון: 208.8 מטר מתחת לפני הים |
| גובה מזערי |
הקו האדום התחתון: 213 מטר מתחת לפני הים הקו השחור: 214.87 מטר מתחת לפני הים (דצמבר 2001) |
| אורך מרבי | 21[1] ק"מ |
| אורך | 21 קילומטר |
| רוחב מרבי | 12[1] ק"מ |
| רוחב ממוצע |
12 ק"מ |
| עומק מרבי | 44[1] מטר |
| עומק ממוצע | 25.6 מטר |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין |
נהר הירדן, נחל כינרות, נחל נון, נחל כורזים, נחל אור, נחל כח, נחל ארבל, נחל שריר, נחל סוסיתה, נחל בני יהודה, נחל תמרה, נחל צילצל, נחל עין גב, נחל גף, נחל רקת, נחל סיאה, נחל סמך, נחל צלמון, נחל משושים, נחל עמוד, נחל דליות, נחל שילם, נחל עוש, נחל חמת, נחל מנורה, נחל ברניקי, נחל מנורים, נחל יחציאל, נחל מינים |
| מקור לנהר | נהר הירדן |
| אגן ניקוז | 2,730 קמ"ר |
| מדינות באגן הניקוז |
ישראל לבנון סוריה |
| אורך קו החוף | 53[1] ק"מ |
| ערים | טבריה |
| תחלופת המים | 8.8 שנים |
| קואורדינטות | 32°49′08″N 35°35′24″E / 32.818906°N 35.590033°E |
  | |
  | |
.jpg)
הכִּנֶּרֶת היא ימה בצפון מזרחה של ישראל ואגם המים המתוקים הגדול בארץ ישראל. בעבר סיפקה הכנרת כרבע מצריכת המים בישראל, אך בעקבות ירידת מפלס המים כתוצאה משנות בצורת שפקדו את ישראל, פחתה שאיבת המים מהאגם ומתקני ההתפלה היו לספק המים העיקרי. נכון לעשור השני של המאה ה-21 מספקת הכנרת בין 2 אחוזים מסך הצריכה[4] ל־13 אחוזים.[5] מפלס מי הכנרת משתנה תכופות על פי עונות השנה ובהתאם לשנים גשומות או שחונות ונמצא לרוב בתחום של 209 עד 212 מטרים מתחת לפני הים. בשנות בצורת נחשפים איים בכנרת עקב ירידת המפלס.[6] הכנרת היא הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם.[7]
אטימולוגיה
השם "כנרת" מופיע ברשימת הערים שנכבשו על ידי תחותמס השלישי ממצרים שחי במאה ה־15 לפנה"ס. כנרת היא העיר ה־34 ברשימה. בנוסף מופיע אזכור לשם זה ב"פפירוס לנינגרד 1116A", המכיל רשימה של תבואה ושיכר שסופקו לשליחים של ערים שונות מארץ כנען.[8]
השם מופיע גם במקרא, בספר במדבר,[9] בספר דברים[10] ובספר יהושע.[11]
לפי הדעה הרווחת, השם כנרת, הנגזר מן המילה "כינור", נובע מצורתו של האגם – צורת כינור (הכינור המוזכר במקרא דמה בצורתו לנבל[12]). אולם ככל הנראה דעה זו איננה נכונה, שכן בתקופה זו לא היו מפות של הימה וצורת הכינור אז הייתה שונה מצורתו המודרנית.[13] יתרה מכך, במפות מימי הביניים המתוארכות לשנים 1250–1332 לספירה מופיע הים בצורות שונות שבינן לבין צורת כינור אין מאומה.[14] נראה שהסבר זה נוצר כתוצאה משיבוש של דברי התלמוד: "ולמה נקרא שמה כנרת, שמתוקים פירותיה כקול הכינור" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ו', עמוד א', בתרגום לעברית). ואכן כלי זמר בשם "כינר" מופיע בניבים כנעניים עתיקים, ואזכור ל"מדגת כנרת" נמצא בעיר אוגרית בלוחות המתוארכים למאה ה־16 לפנה"ס. בלוחות מוזכר אל כנעני בשם זה, וככל הנראה כלי הנגינה שימש במקדשו.[15]
שמה של הכנרת במשנה, בתלמוד ובתוספתא הוא ימה של טבריא על־שם העיר טבריה הסמוכה אליה, ככל הנראה על מנת לא להזכיר את שמו של האל הכנעני.[15] במקורות אלה מופיע לעיתים השם גינוסר כשמה של הכנרת, על שם בקעת גינוסר הסמוכה אליה. שם זה התקבל גם בשפות אירופיות אחדות. בערבית התקבל השם "ימת טבריה" (بحيرة طبريا, "בּוּחיירת טַבַּרִ֫יַא"), וכך גם בצרפתית. בנוסח היווני של הברית החדשה וכן בתרגום הוולגטה ללטינית מכונה הכנרת "ימת הגליל" (יוונית: θαλάσσης τῆς Γαλιλαίας, "תלאסאיס טיס גליליאס", לטינית: Mare Galilaeae). שם זה מקובל כיום באנגלית: Sea of Galilee.
גאולוגיה
ערך מורחב – ימת הלשון
אגם הכנרת נמצא במרכז בקע הירדן, בחלקו הצפוני של השבר הסורי אפריקאי. כיוונים אחדים של תנועות טקטוניות מאפיינים את אזור הכנרת, כשם שהם אופייניים לבקע הסורי־אפריקני כולו:
- תנועות בכיוון צפון־דרום, שהתחילו לפני כ־20 מיליון שנים ונמשכו תקופה ארוכה.
- תנועות מתיחה בכיוון מזרח־מערב, שהחלו מאוחר יותר, בראשית הפלייסטוקן (לפני 1.8 מיליון שנים), וגרמו לשקיעה של אזור האגם.
כתוצאה מהתזוזות האופקיות בכיוון צפון־דרום ושקיעת אזור הכנרת, נוצר אגם, שקרקעיתו אינה סימטרית: שיפועה תלול יותר במזרח ומתון יותר במערב. בחלקה הדרומי של הכנרת קיים מצוק תת־ימי מכוסה במשקעי האגם. המצוק ברור בחלקו המערבי ופחות ברור בחלקו המזרחי של האגם, בגלל התנועות האופקיות צפון־דרום.
לכנרת בצורתה הנוכחית קדם אגם הלשון, המלוח, שהשתרע מאזור צפון הכנרת ועד חצבה בדרום.[16] לאגם הלשון קדם אגם עובדיה, שהיה קטן יותר ומימיו מתוקים. אגם הכנרת נוצר בצורתו הנוכחית לפני פחות מ־20,000 שנים, כתוצאה משקיעה טקטונית אחרי התייבשותו של אגם הלשון.
האזור המקיף את האגם כולל מגוון רחב של סלעים דוגמת: חצץ, גבס, בזלת, גיר, חרסית, צור, חוואר ועוד.[17]
גאוגרפיה
רומה של הכנרת בתקופה המודרנית מצוי בטווחים של 208.8 - עד 214.87 - מטר מתחת לפני הים. ברום המרבי, שטח פני האגם הוא כ־168 קמ"ר והעומק המרבי כ־44 מ'. הנקודה העמוקה ביותר בקרקעית הכנרת נמצאת ברום של 256 - מ' מפני הים.[18] קודם לבנייתו של סכר דגניה על מוצא הכנרת לירדן הדרומי בשנות ה־30 של המאה ה־20, ווסת מפלס הכנרת בעיקר על ידי זרימה לירדן הדרומי ובאופן משני על ידי התאדות בקיץ, כאשר גובה מוצא הירדן עמד על סביב 212.3-, מה שמנע ירידת מפלס לגובה נמוך יותר. שחזור על בסיס נתונים שונים מהתקופה שקדמה לבניית סכר דגניה העלה שגובה המפלס נע בין 209 - ל־211-, עם שינוי שנתי של 90–120 ס"מ בין מפלס השפל למפלס השיא. בניית סכר דגניה איפשרה להעלות את גובה מפלס הכנרת למפלס גבוה יותר (אך לא כזה שיגרום הצפות בטבריה), ומנגד להורידה עד 214.5 - (באמצעות העמקת המפלס באזור מוצא הירדן שנעשתה במקביל לבניית סכר דגניה).[19][20]
מיקומה הוא על הבקע הסורי־אפריקני, מה שגורם לפערים טופוגרפיים גדולים (כ־550 מטר) בינה לבין השטח שסביבה. הכנרת, כמו ים המלח, היא למעשה תוצר של הבקע, וצורתו המיוחדת היא למעשה מעוין שהתעגל ברבות הימים בשל בליה של הטבע. (באזור הכנרת הבקע לא היה ישר אלא מזוגזג, והיו בו מדרגות אופקיות, וכאשר חלק אחד ממנו הועתק ממקומו צפונה, נוצר חלל בצורת מעוין).
בעבר, בשנת גשמים ממוצעת סיפקה הכנרת כשליש מצריכת המים בישראל, אך רצף שנות בצורת, בצירוף תצרוכת המים העולה של ישראל כתוצאה מגידול האוכלוסייה והתפתחות התעשייה הביאו למצב שהמפלס התדרדר. מנגד נבנו מתקני התפלת מים ומפעלים לטיהור מי שפכים שמפצים על יכולת השאיבה המוגבלת של הכנרת בימינו. כיום הכנרת מספקת רק 2% מתצרוכת המים הכללית של ישראל. היקף חופי הכנרת נע בין 55 ל־60 ק"מ לפי גובה המפלס. במפלס הגבוה ביותר שטחה הוא כ־169 קמ"ר ובמפלס הנמוך ביותר 161 קמ"ר.
המערכת האקולוגית
- ערך מורחב – החי בכנרת
מאז שנות ה־90 סובלת הכנרת מתנודות מפלס קיצוניות כגון הבצורת של השנים 1999–2001 ובשנים 2008–2011. המערכת האקולוגית של הכנרת מצויה במצב רגיש והיא סובלת מחוסר יציבות כתוצאה מפעילות אדם, הבאה לידי ביטוי במופעים אקולוגיים שונים: אצות כחוליות (Cyanobacteria) המייצרות רעלנים פלשו לכנרת, והן פורחות מדי שנה בקיץ; הפריחה האביבית של אצת הפרידיניום (Preidinium gatunense), שחזרה על עצמה מדי שנה, מתרחשת רק בשנים גשומות; שלל הדיג הגיע ב־2008 לשפל של כל הזמנים; אוכלוסיות הזואופלנקטון קרסו בשנת 1993 ושוב ב־2004 וב־2010; חילזון פולש (מסוג Thiara scabra) השתלט על חופי הכנרת תוך דחיקת המינים הטבעיים.[21]
בסך הכל, בכנרת ישנם 16 מיני דגים: 8 מיני דגים טבעיים לאגם ועוד 8 מינים זרים שאוכלסו בה. המין הנפוץ ביותר באגם, הלבנון (הידוע גם כ"סרדין") הוא דג קטן שחי כבוגר בלהקות במים הפתוחים שם הוא ניזון מזואופלנקטון ומהווה כ־80% מסה"כ הדגים באגם. בכנרת גם מיני אמנוניים שונים, הידוע שבהם הוא אמנון הגליל, בגלל ערכו המסחרי הרב. מין זה ניזון בעיקר מאצת הפרידיניום. למינים אחרים ממשפחת האמנוניים (אמנון מצוי, אמנון ירדן, אמנונית יוסף, 2 מיני טברנון) תפקידים במארג המזון כאוכלי אצות, זואופלנקטון, דטריטוס וחסרי חוליות.[22]
כמו כן חיים במעמקי הכנרת שפמנונים. טברנון לסתני (Tristramella sacra) היה מין דגים אנדמי לכנרת בלבד ממשפחת אמנוניים. מין זה לא נראה מאז שנות ה־90 ונחשב נכחד עקב התייבשות הימה. מין נוסף של אמנון, טברנון סימון כנרתי (שם עממי: מרמור, שם מדעי: Tristramella simonis simonis) נעלם מהכנרת מאז שנת 2013.[23]
דיג וייצוב המערכת האקולוגית
- ערך מורחב – דיג בכנרת
הכנרת מהווה מקור דגה לדייגים מקצועיים וחובבים. מדי שנה נידוגים כ־2,000 טון דגים בכנרת, כשליש מתוכם לבנון הכנרת (Acanthobrama terraesanctae), שליש קיפון (בורי, דג המאוכלס בכנרת ואינו יכול להתרבות בה) והשאר אמנון הגליל, אמנון הירדן, כסיף שפל־עין ומספר מינים נוספים.
האגף לדיג ולחקלאות ימית שבמשרד החקלאות מאכלס בכנרת מדי שנה דגיגי אמנון, דגיגי כסיף ודגיגי קיפון (בורי). אכלוס זה, מתבצע בתאום עם יחידת ניטור כנרת ברשות המים על פי החלטות ועדה מקצועית המשותפת למשרד החקלאות ורשות המים. מטרת האכלוס היא קודם כל שיפור וייצוב המערכת האקולוגית של האגם בשילוב עם העשרת האגם בדגים והגברת שלל הדייג.
משרד החקלאות גם אחראי לאכוף את חוקי הדיג בכנרת, ובעיקר על איסור הדיג בעונת ההטלה של הדגים באזורים מוגדרים.
פיתוח על קו המים
בעשורים האחרונים, עקב שאיבת מים מהכנרת מחד גיסא, והתמעטות המשקעים ומקורות המים הזורמים אליה מאידך גיסא, ירד מפלס המים בכנרת אל מתחת לקו האדום התחתון (213 - מ' מתחת פני הים). בעבר ניתנו אישורים על ידי עיריית טבריה לגופים שונים, לפתח את חופי הכנרת לצורך בילוי והפקת רווחים משטחים אשר יהפכו יבשתיים וישמשו למטרות שונות, אולם יותר מאוחר הפכו פעולות אלה לשנויות במחלוקת, ואף הוגשו עתירות לבג"ץ על ידי גופים ציבוריים שונים למניעתן. ב־2008 הוקם על פי חוק הסדרת הטיפול בחופי הכנרת "איגוד ערים כנרת" אשר נועד להסדיר את הטיפול בחופי הכנרת. איגוד ערים כנרת מוביל להכנתה של תוכנית מתאר ארצית חדשה תמ"א 13/13 שתסדיר את הטיפול בחופי הכנרת, תציין היכן מותר לפתח חוף לצורכי תיירות ובאיזו מידה והיכן אסור ויש לשמר. השטחים אשר יובשו בעבר אושרו לכך בתמ"א 13 הישנה. על פי טענת עיריית טבריה, ייבוש מקטע מהכנרת לצורכי פיתוח תיירותי אינו מפחית את כמות המים באגם, וכאשר זה נעשה על פי הנחיות מקצועיות אף אינו פוגע במערכת האקולוגית שלו.
הידרולוגיה
מקורות מי אגם הכנרת הם מעיינות הירדן, מי נגר עילי המתנקזים אל הכנרת משטח אגן ההיקוות שלה (כ־800 מיליון מ"ק), מעיינות הנובעים בתוך הכנרת וגשם היורד ישירות על האגם (כ־70 מלמ"ק). מקור נוסף למי הכנרת הוא הטיית מי שיטפונות מהירמוך לכנרת.
שטח אגן ההיקוות של הכנרת הוא 2,730 קמ"ר, רובו של שטח זה נמצא במדינת ישראל ומקצתו (660 קמ"ר) בתחום לבנון. האחרון כולל חלקים מדרום לבנון המנוקזים על ידי נחל שניר (אזור חאצביא), עמק עיון המנוקז על ידי נחל עיון וחלק קטן נוסף המנוקז על ידי נחל דישון. שטח אגן ההיקוות אשר בשליטת ישראל כולל את הר החרמון ורובה המוחלט של רמת הגולן, את עמק החולה והגליל העליון המזרחי (מהר מירון ומזרחה), וחלק קטן של הגליל התחתון המזרחי.[24]
על פי מחקרים שהתבססו על גובה פני הכנרת מהמאה ה־19 ועד הקמת סכר דגניה בשנת 1932, העריכו החוקרים שלפחות באלף השנים האחרונות שקדמו להקמת הסכר, מפלס הכנרת לא ירד מתחת לרום 212.50 - מ'.[25]
כמות המים השנתית הממוצעת הנכנסת לאגם נאמדת בכ־870 מלמ"ק, כאשר הנתון המקסימלי הוא 1538 מלמ"ק בעונת הגשמים 1968–1969, וכל 1.65 מלמ"ק קוב שווה ערך לעלייה של כסנטימטר במפלס הכנרת. ההתאדות השנתית הממוצעת מהאגם מסתכמת בכ־270 מלמ"ק, וכ־70 מלמ"ק גולשים לירדן הדרומי דרך סכר דגניה, בממוצע שנתי. שאיבת המים למוביל הארצי מסתכמת בכ־430 מלמ"ק, ושאיבה ישירה מהאגם לצרכנים וכן כמות מים המועברת למדינת ירדן על פי הסכם שנחתם עמה מסתכמת בכ־120 מלמ"ק נוספים. כמות המים המקסימלית הניתנת לשאיבה דרך המוביל הארצי בחודש היא 50 מלמ"ק. פתיחה מקסימלית של סכר דגניה מאפשרת הזרמה של כ־13.5 מלמ"ק ליום לירדן הדרומי, שהם כ־8 ס"מ ממפלס הכנרת. בחורף 1968–1969 שוחררו כ־900 מלמ"ק דרך סכר דגניה, על מנת למנוע את הצפת חופי הכנרת.[26] פתיחה נוספת של סכר דגניה נעשתה בשנת 1992 וחורף שנת 2003/4 בעקבות כמות רבה של משקעים. ב־24 במאי 2013 נפתח סכר דגניה שוב במסגרת התוכנית לשיקום הירדן הדרומי מהכנרת ועד לאזור שפך נחל בזק.[27]
הרוב המוחלט של מי הנגר העילי המגיעים לכנרת (כ־70% בממוצע בשנים 1975–2008[28]) מגיעים מנהר הירדן, והשאר מנחלי רמת הגולן המתנקזים ישירות אל הכנרת (נחל משושים, נחל יהודיה, נחל דליות ונחל סמך) ומנחלי הגליל המזרחי המתנקזים ישירות לכנרת (נחל עמוד ונחל צלמון). בנוסף, הגשם הישיר על פני האגן והמעיינות מוסיפים ביחד כ־100 מלמ"ק. בניגוד לסברה רווחת, רק כעשרה אחוזים ממי הכנרת מגיעים מהפשרת שלגים בחרמון לאחר עונת הגשמים.[29]
העלייה השנתית הממוצעת במפלס הכנרת עומדת על 157 ס"מ לשנה. העלייה היומית הגבוהה ביותר שנמדדה הייתה של 36 סנטימטר ב־23 בינואר 1969.[30]
|
טמפרטורת המים במעלות צלזיוס לפי חודשי השנה, ממוצע שנתי 1969–1983:
מקור נתונים: World Lakes Database pH המים לפי חודשי השנה, ממוצע שנתי 1969–1986:
מקור נתונים: World Lakes Database |
ריבוד בכנרת
במשך חודשי הקיץ נוצרות בכנרת שכבות מים נפרדות בעקבות הפרשי טמפרטורה, תופעה הקרויה "ריבוד אגמים" או "ריבוד תרמי". כאשר השכבה העליונה (אפילמיניון) מתחממת בעקבות קרינת השמש המחממת את פני המים עד לעומק של כ־15 מטר ומביאה את המים עד לטמפרטורה של 25°–30° מעלות צלזיוס, ואילו השכבה התחתונה (ההיפולמיניון) נשארת קרה כמו טמפרטורת הימה בחורף (כ־15° מעלות). הבדלים אלו נגרמים בגלל צפיפות המים – מים חמים קלים יותר ממים קרים, ולכן עולים כלפי מעלה. בין שתי השכבות ישנה שכבת ביניים החוצצת ביניהם (מטלמיניון או תרמוקלינה) שעוביה נע בין 2–5 מטר. התרמוקלינה מתחילה להיווצר בחודש אפריל ומתייצבת באזור חודש מאי, ואז מתחילה לרדת בקצב של 3 סנטימטר ביום עד שהיא מגיע לעומק שבין 22–25 מטר. בין שתי השכבות יכולים להגיע הבדלי הטמפרטורות עד ל־15° מעלות.
בשל הניתוק בין השכבות נוצרת תופעה שבה רק החלק העליון של האגם מקבל חמצן בעקבות מגעו עם האוויר, ואילו החלק התחתון נטול חמצן לחלוטין במשך 8–9 חודשים, בתחילת החורף השכבה העליונה מתחילה להתקרר והבדלי הטמפרטורה והצפיפות קטנים עד שבתחילת ינואר משתוות הטמפרטורות של שתי השכבות ונוצר ערבול מלא של האגם עד לקרקעית במשך 3–4 חודשים (היפוך), בזמן ההיפוך חמצן מגיע לכל חלקי האגם.
אגם הכנרת הוא אגם מונומקטי חם כלומר בעל היפוך אחד בשנה.[31]
הכנרת כמקור מים של מדינת ישראל
- ערך מורחב – משק המים והשפכים בישראל
הכנרת סיפקה בעבר כרבע מכמות המים השנתית הנצרכת בישראל. בשל חשיבות זו, מפלס הכנרת ואיכות המים, מעוררים עניין רב בציבור בישראל. מקורות הכנרת היו מקור לעימות צבאי בין ישראל לסוריה שכונה המלחמה על המים. כיום מספקת הכנרת בין 2 ל-13 אחוזים בלבד מתצרוכת המים, מחד גיסא בשל ירידת המפלס בעקבות רצף שנות בצורת, ומאידך עקב הקמת מפעלי התפלה רבים על חוף הים התיכון.
מפלס
לצורכי ניהול אגם הכנרת נקבעו לאגם "קו אדום עליון" – מפלס מקסימלי שאסור לעבור היות שבמקרה של גאות ישנה סכנת הצפה לאתרים מסביב לאגם, ו"קו אדום תחתון" שמתחתיו אסור לשאוב עקב סכנה לפגיעה במערכת האקולוגית ובאיכות המים. הקווים עוגנו בתקנות[32] ובצו,[33] בעקבות חורף סוער בצפון הארץ (חורף 1968–1969) שהביא לספיקות שיא בנחלים הזורמים אל הכנרת, ולעליית מפלס חריגה שהובילה לנזקים לאורך חופי הכנרת. הקו האדום העליון נקבע אז לרום של 208.9 מטרים מתחת לגובה פני הים (מאוחר יותר שונה ל־208.8) והקו האדום התחתון נקבע ל־212 מטרים מתחת לגובה פני הים.
בעקבות 3 שנות בצורת רצופות בשנים 1989–1991 נשבר שיא חדש של המפלס הנמוך בכנרת[דרושה הבהרה]. אך בעקבות חורף 1991–1992 בישראל שהיה מאוד גשום, מפלס הכנרת עלה ב-4 מטרים ונפתח סכר דגניה.
בעקבות עליה בביקושי המים בישראל ורצף שנות בצורת, מפלס המים התקרב אל הקו האדום התחתון שנקבע, ועל כן במהלך שנות ה־80 וה־90 של המאה ה־20 הורד הקו האדום התחתון מספר פעמים (עד לרום של 215.5-), על מנת לאפשר מבחינה חוקית את המשך שאיבה גם במפלס נמוך, וכיום הוא עומד על 213-.[34] בדצמבר 2001 ירד מפלס המים בכנרת אל הרום הנמוך ביותר שנמדד: 214.87 - מטר.[35] מפלס זה נקבע כ"הקו השחור" שמתחתיו אסורה שאיבה.
מפלס הכנרת הפסיק לרדת בין היתר בגלל חורף 2002/03 הגדול שבו נמדדה עליה של 4 מטרים.
מבחינת יכולת שאיבה, לא ניתן לשאוב ממפלס נמוך מ־215.5-, עקב ירידת מפלס המים מתחת לצינור השאיבה. נפח המים במפלס המרבי ("קו אדום עליון") הוא 4.3 מיליארד מטר מעוקב (מ"ק), ובקו האדום התחתון – 3.6 מיליארד מ"ק. כמות המים הנכנסים לכנרת בשנה עומדת על כ־620 מיליון מ"ק בממוצע רב שנתי. כמות המים המתאדים בשנה עומדת על כ־250 מלמ"ק בממוצע ולכן כמות "המים הזמינים" (הכמות הנכנסת בניכוי האידוי) עומדת על כ־370 מלמ"ק בממוצע רב שנתי.
ברשות המים קיימת יחידה (יחידת ניטור כנרת) המרכזת את כלל פעילות הניטור והתפעול בכנרת ובאגן ההיקוות. יחידה זו, אשר הוקמה ב־1998, ומלווה בצוות היגוי המורכב ממומחים מהאקדמיה, עוזרת למנהל רשות המים לקבל החלטות לגבי ניהול האגם על פי מיטב הידע הקיים.
עליית מפלס הכנרת היא תוצאה של מים הזורמים אליה מנחלים שונים, מאגן ההיקוות של הכנרת. מקור המים הוא במעיינות גדולים, לצד גאויות בעקבות ירידת משקעים בהיקפים גדולים באגן ההיקוות. עם זאת, כמות המים הזורמת לכנרת מושפעת גם מהיקף השימוש במי המעיינות והנחלים לצורכי מי שתייה וחקלאות באזור עמק החולה ורמת הגולן, כאשר גידול בכמות המים הנתפסת באזורים אלו משמעה ירידה בהיקף הזרימות לכנרת. המפלס מושפע גם מתקופות השבתה יזומות של המוביל הארצי לצורכי תחזוקה.
בינואר 2013 נרשמה עלייה חדה במפלס הכנרת בעקבות שבוע גשום ביותר בצפון ישראל והמסת שלגים מהרי רמת הגולן והחרמון. העלייה, אשר נרשמה כגבוהה ביותר מזה שני עשורים, הגיעה לכשני מטרים וקירבה את מפלס הכנרת לקו האדום העליון.[36]
בפברואר 2019, הודיעה רשות המים כי הכנרת עלתה לראשונה מזה שנתיים מעל לקו האדום התחתון,[37] ובאפריל 2019 דווח כי הכנרת עלתה בשלושה מטרים, עלייה זו נחשבת לעלייה הגבוהה ביותר מאז חורף 2003. במהלך המערכת החורפית שפקדה את ישראל בינואר 2020 עלה מפלס הכנרת בצורה משמעותית והיה הגבוה ביותר לחודש ינואר מאז שנת 2004, שבה הגיע המפלס בחודש אפריל לגובה הנמוך רק בשישה סנטימטרים מהקו האדום העליון.[38]
בשלהי 2022 הושלם פרויקט "המוביל ההפוך" (הולכה צפונה) שנועד להזרים מים מותפלים מהים התיכון אל נחל צלמון הזורם אל הכנרת בשנות בצורת שבהן מפלס הכנרת צפוי לרדת משמעותית ללא תוספת זאת.[39][40]
איכות המים
איכות מי הכנרת נמצאת בתהליך התדרדרות, בשל הפרת המאזן בין אספקת מי גשם מתוקים לנביעה טבעית של מי תהום המלוחים פי 10 ממליחות מי הים התיכון.[41][42] מליחות המים הגיעה לשיאה בשנת 1964 ועמדה על כ־400 מיליגרם מלח לליטר מים, אך מאז שהוקם מוביל מים מלוחים, שהיטה חלק ניכר מהמים המלוחים אל הירדן דרומית לכנרת, פחתה המליחות והיא עומדת על כ־250 מיליגרם מלח לליטר – זו מליחות רבה מכדי להשתמש במי הכנרת לגידולים רגישים למליחות כגון אבוקדו ומנגו, אך בתקני המים בישראל עדיין עומדת בגבול המותר למי שתייה. עם זאת, המליחות מורגשת היטב בטעם המים.[43] כיום מסתכם הטיפול במים בהשקעת חומר מרחף (בעיקר בחורף ובאביב) ובהכלרה לשם חיטוי. על מנת לעמוד בדרישות לאיכות מי־שתייה. לשם כך הוקם באתר אשכול מתקן לסינון המים. מתקן זה הביא להפחתת עכירותם, לשיפור איכותם המקרוביאלית ולהורדת רמת הכלרה בלתי רצויה, אך אין מענה לבעיית המליחות. פרנסי הסביבה לוחצים לפתרון בדמות מפעל התפלה.[44]
בעיית איכות המים נוספת בכנרת היא פריחת האצות הכחוליות (ציאנובקטריה).[45] ההתמודדות עם בעיה זו כוללת ניקוי מתמיד של אגן ההיקוות מזיהום כלשהו ובעיקר מזרחן, ניהול מפלסים בתנודות קטנות ככל האפשר וניהול ממשק דייג תומך הכולל אכלוס מיני דגים העוזרים בייצוב המערכת האקולוגית.
היסטוריה
תקופת האבן
בשל שפע המשאבים הטבעיים ומיקומה של הכנרת על ציר נדידת האדם הקדמון מאפריקה לאסיה, האדם התיישב באגן הכנרת למן תחילת התקופה הפלאוליתית. האתר הפרהיסטורי הקדום בארץ, תל עובדיה, מצוי מעט דרומית לאגם של ימינו, ובו נמצאו סדרה של התיישבויות בנות כ־1.2–1.5 מיליוני שנים, ככל הנראה של אדם מהמין הומו ארקטוס.
בסוף התקופה הפלאוליתית העליונה ובתקופה האפיפלאוליתית, כאשר הכנרת הייתה דומה לצורתה בהווה, היו לחופיה אתרי יישוב רבים. אתר אוהלו II, מחנה של ציידים־לקטים ודייגים בקרבת תל בית ירח, יושב כ־23 אלפי שנים לפני זמננו, כאשר מפלס הימה היה נמוך מעט מהיום, והשתמר באופן יוצא דופן כאשר מפלס האגם עלה וכיסה אותו במים. בזכות זאת נמצאו באוהלו השרידים הקדומים בעולם לסוכות מחומר צמחי, שפע זרעים ופירות שנאספו בידי תושבי האתר, וממצאים רבים נוספים.[46] ליד קיבוץ עין גב התגלתה סדרה של מחנות פרהיסטוריים, ביניהם נחל עין גב I מהתרבות העתליתית, עין גב I מהתרבות הכבארית הכולל בקתה וקבורת אדם, ואתר נחל עין גב II מסוף התרבות הנאטופית (בן כ־12 אלפי שנים) ובו שרידים של מבני אבן רבים וקבורות.[47] אתר נאטופי נוסף הוא חוף שחף, השוכן על כביש טבריה־צמח. גם באתר זה התגלה מבנה אבן וקבורה אנושית בסמוך אליו.[48] הכפרים החקלאיים הראשונים מהתקופה הנאוליתית ידועים בעיקר מעמק הירדן (למשל אתר שער הגולן) ולא מחופי הכנרת.
התקופה הכלקוליתית ותקופות הברונזה והברזל
שרידים של יישוב כלקוליתי נמצאו בחפירות בתל בית ירח (6,000 שנה לפני זמננו) – מתקופה זו התגלו בורות ששימשו לאחסון מזון ובישול. לפני כ־5,000 שנה נוסדה העיר בית ירח שהייתה אחת הערים הגדולות בארץ בתקופת הברונזה הקדומה.[49] העיר נעזבה בסוף תקופת הברונזה הקדומה, ומתקופת הברונזה התיכונה התגלו רק בתים בודדים ובית קברות.
לא הרחק מתל בית ירח נישא תל קֶדֶשׁ (במורדות ההר שבין פוריה עילית למושבה כנרת), המזוהה בדרך כלל עם העיר המקראית קֶדֶשׁ נפתלי, שם נמצאו שרידים רבים מתקופת השופטים (הברזל הקדומה). צפונה יותר, כ־2 ק"מ צפונית לטבריה נישא תל רַקַּת (הנקרא גם ח'רבת אל־קֻנֵיטְרָה או תל אִקְלַטִיֶה) המזוהה עם רקת המקראית, גם היא עיר בנחלת נפתלי. בתל רקת נמצאו עדויות ליישוב בתקופה הברונזה והברזל, בעיקר בצורת חרסים ושרידי מבנים.
בחוף הצפון־המערבי של הכנרת, ידוע על העיר הכנענית כנרת אשר חרבה בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת ולא נושבה בתקופת הברזל 1. בתקופת הברזל 2 (המאה ה־10 לפנה"ס) נוסדה באזור עיר חדשה היא כנרת המקראית, גודלה כ־25 דונם. עיר זו הוקפה בחומה מסיבית. בשלהי המאה ה־9 ותחילת המאה ה־8 לפנה"ס הצטמצמה העיר לשטח של כ־8 דונם.[50]
בתל הדר על חופה המזרחי של הכנרת נחשפה עיר נמל קטנה מבוצרת מתקופת הברונזה המאוחרת א'. כמו תל כנרות, גם כאן חלה נסיגה יישובית בתקופת הברונזה המאוחרת ב'. במאה ה־11 לפנה"ס התחדש היישוב בתל־הדר. בתקופת הברזל הצטרפה תל עין גב לרצועת היישובים הארמיים על חופי הכנרת.[51]
אזכורים במקרא
על פי סיפורי המקרא, שבט נפתלי קיבל את הכנרת בחלוקת השבטים בתקופת ההתנחלות.[52] החוף המזרחי של כנרת היה חלק מממלכת גשור. בתקופת המלכים בערך 854 לפנ"ס התרחש לחופי הכנרת קרב גדול. אחאב מלך ישראל הנחיל תבוסה לצבא של ארם דמשק בפיקודו של מלכם בן־הדד השני.
וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, וַיִּפְקֹד בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם, וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ וַיֵּלְכוּ לִקְרָאתָם, וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים, וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר: "כֹּה אָמַר ה': ’יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם: "אֱלֹהֵי הָרִים ה' וְלֹא אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא", וְנָתַתִּי אֶת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּיָדֶךָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'’". וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָה וַיַּכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרָם מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד. וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל הָעִיר וַתִּפֹּל הַחוֹמָה עַל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים, וּבֶן הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר.
- העיר המקראית אפק מזוהה עם תל עין גב הנמצא בחפירות ארכאולוגיות בעין גב.[53]
- בסביבות שנת 733 לפנה"ס מלך אשור תגלת־פלאסר השלישי כבש את רוב ארץ ישראל והחריב את כל היישובים באזור כנרת כולל העיר המבוצרת כנרת. שרידי העיר נמצאים בתל כנרות (תל אל־ערימה) ליד עין שבע.
- בספר יהושע (י"ט, ל"ה) מוזכרות "ערי מבצר הצדים" המצויות בנחלת שבט נפתלי. חפירות ארכאולוגיות שנערכו במהלך המאה ה־20 על ידי הארכאולוגים ויליאם פוקסוול אולברייט ויוחנן אהרוני זיהו שרידי העיר רקת בתל רקת מספר מאות מטרים צפונית לגבולה העירוני של טבריה כיום.
טבריה ומגדלא
בתקופת בית שני שכנה בחופה המערבי של הכנרת העיר מגדלא שהייתה המרכז העירוני היחיד בחוף המערבי של הכנרת. מהעיר הזאת הגיעה מרים המגדלית. בשנת 20 לספירה הקים הורדוס אנטיפס את העיר טבריה על חופה הדרומי־מערבי של הכנרת. העיר נקראה על־שם הקיסר הרומי טיבריוס והפכה למרכז יהודי משגשג עד כיבוש הארץ בידי הצלבנים ב־1099. בתקופה המוסלמית הקימו ח'ליפים ארמונות לחופיה.
בעת החדשה
משה ריישר בספרו שערי ירושלים מספר על ים כנרת במאה ה־19:
"אורכו י"ב שעות, רוחבו שש. הרים נאים סביבו. מימיו זכים וטובים, שותים הרבה ולא נודע כי באו אל קרבנה. ודגים גדולים רבים מינים שונים וטובים מאד, מהם מוליכים לצפת והסביבה למכור.
— עמ' 31
אזור הכנרת היה ערש ההתיישבות הציונית השיתופית. במקום הוקמה חוות כנרת שהייתה החווה החקלאית הראשונה, וכן דגניה שהייתה אם הקיבוצים. אף אנשי נהלל, המושב הראשון, התחילו את הכשרתם החקלאית כאן.
עם קביעתו הסופית של קו הגבול בין המנדט הבריטי בארץ ישראל לבין המנדט הצרפתי בסוריה ב־1923, נקבע כי הגבול בין שטח המנדט הבריטי לשטח המנדט הצרפתי יעבור 10 מטרים מצפון־מזרח לחוף הכנרת במפלס המים המרבי. לפיכך סימנה הכנרת את גבולה המזרחי של ארץ ישראל, אך נכללה בשלמותה בתחומיה. עם זאת, הייתה לצרפתים זכות לשאוב מים מהכנרת לטובת יישובים סוריים על־פי הסכם צרפתי־בריטי.
בהסכמי רודוס בין ישראל לסוריה משנת 1949 אומץ תוואי הגבול המנדטורי, כך שהכנרת נכללה להלכה בשלמותה בתחומי מדינת ישראל. בפועל, השתלטה סוריה על חלקו הצפון־מזרחי של האגם והחזיקה רצועה ברוחב 250 מטרים ממימי האגם, לרגלי רמת הגולן. כוחות סוריים אף ירו לעבר ספינות דייגים ישראליות שניסו לחדור לחלק זה של האגם (חלק זה עשיר יחסית בדגה).
באפריל 1949 הציע חוסני א־זעים, נשיא סוריה באותה תקופה, לחתום על הסכם שלום עם ישראל וליישב בסוריה שלוש מאות אלף פליטים פלסטיניים תמורת ויתור ישראל על מחצית משטח הכנרת. בן-גוריון דחה את ההצעה.[54]
הסורים תבעו להוסיף ולקיים את ההסכם הצרפתי־בריטי שהתיר להם לשאוב מים מן הכנרת. ישראל הייתה מוכנה להתיר שאיבה מוגבלת בלבד לצורכי היישובים הסוריים על גדת האגם, ובלבד שתוכר ריבונותה המלאה על הכנרת.[55] מצב זה השתנה רק בעקבות כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.
בזמן המשא ומתן עם סוריה בשנת 2000 תבעה סוריה זכות על הגישה לגדת הכנרת, כפי שהיה בפועל עד מלחמת ששת הימים. ישראל דחתה את התביעה וטענה כי על פי גבולות שביתת הנשק של 1949–1967, הטריטוריה הסורית מסתיימת 10 מטרים מגדת הכנרת במפלס המים המרבי. ויכוח זה היה בין המכשולים שמנעו השגת הסכם שלום בין הצדדים.[56]
הכנרת כשדה תעופה ימי
- ערך מורחב – שדות תעופה ימיים בארץ-ישראל
בשנים 1931–1942 שימש ים כנרת כשדה תעופה ימי. בשנת 1931 החליטה חברת אימפיריאל איירווייז הבריטית לחנוך קו תעופה בין – נמל התעופה קרוידון בלונדון להודו דרך ארץ ישראל.[57] הטיסה הייתה משולבת במטוס ימי ובמטוס רגיל. ב־21 באוקטובר 1931 נחת המטוס הימי הראשון מסוג "s-17 scipio short" על פני הכנרת,[58] הנוסעים הועברו מטבריה אל שדה התעופה צמח ומשם המריאו להודו דרך בגדאד במטוס יבשתי. כאשר התרסק אחד המטוסים הימיים בכנרת, בשנת 1942 בגלל סופה עזה פסקו הנחיתות הימיות.[59] אחרי שהנחיתות הימיות בכנרת פסקו, הועברו ה"שדות הימיים" אל ים המלח ומפרץ חיפה.
בשנותיו הראשונות של חיל־האוויר הישראלי, הופעלו לזמן קצר שלושה מטוסים אמפיביים בשורותיו: "סי-בי" (דבורת הים), "וידג'ן" ו"קטלינה". המטוסים שימשו לסיורי ים ופטרולים לאיתור ניצולים וספינות שאבדו בלב ים. ביוני 1948 הגיע זוג מטוסים אמפיביים מדגם "וידג'ן" מתוצרת חברת גראמן, לחיל־האוויר, במסגרת מבצע רכש של נדבן יהודי בשם וילהלם ואן־ליר, אשר מסר את המטוסים במתנה לחיל. אחד מהמטוסים התרסק בכנרת בדצמבר 1948 וצוותו נספה.[60]
חשיבות דתית ותרבותית
חשיבות דתית
לכנרת חשיבות גדולה בנצרות. לפי האמונה הנוצרית ישו עשה שם מספר נסים: הילך עליה, הטביע בה שדים (מתי ח'), הרגיע רוחות הסערה ואחרים.
במקום יציאת נהר הירדן מכנרת נמצא אתר ירדנית המאפשר טבילה טקסית בירדן. כשליש מאתרי עלייה לרגל של תיירות צליינית לארץ ישראל נמצאים בגליל ומסביב לכנרת.
על פי דעה אחת במסורת היהודית בארה של מרים נמצא בים הכנרת מול החלונות של בית הכנסת העתיק.[61]
באסלאם, לפי חדית' יבוש הכנרת הוא אחד הסימנים המרכזיים של סוף העולם.
השפעה תרבותית
הכנרת הייתה בכל הדורות השראה לאמנים ויוצרים בזכות יופיה וקסמה והנופים הנשקפים ממנה. הכנרת שמשה מוטיב מרכזי לרחל המשוררת אשר קבעה בסמוך לה את ביתה. בתרבות הארץ ישראלית נכתבו שירים רבים לכנרת בידי פזמונאים ומשוררים.
שירים על כנרת
|
וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם, |
| וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים... |
- "כנרת" מאת מרדכי זעירא, לפי שיר של אלכסנדר פן[62]
- "יש לי כנרת", מילים ולחן מאת צבי בן־יוסף מילות השיר, באתר שירונט
- "ואולי לא היו הדברים...", מילים מאת רחל המשוררת, לחן יהודה שרת
- "כנרת", מילים מאת רחל המשוררת, לחן נעמי שמר
- "אגדה" (על שפת ים כנרת...), מילים יעקב פיכמן, לחן חנינא קרצ'בסקי
- "שירי לי כנרת", מילים עודד פלדמן, לחן מילי מירן ורמי קידר
- "גם אני רוצה לשיר על כנרת", מילים אילן גולדהירש, לחן שייקה פייקוב
- "כנרת", מילים אביגדור המאירי, לחן מרק לברי
- "כנרת אחרת", מילים יהודה שרת, לחן משה וילנסקי
- "נגן לי ירדן", מילים יעקב שרת, לחן מוני אמריליו
- "קסם על ים כנרת", מילים מרדכי הוניג, לחן עממי[63]
- "הכל פתוח", מילים ולחן נעמי שמר[64]
באמנות
אמנים רבים בכל התקופות ציירו את הכנרת. רוב היצירות קשורות לנושאים מהברית החדשה בגלל חשיבות המקום לנצרות.
- ג'ובני לפרנקו, פרסקו "ישו על ים כנרת" בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא, 1305
- ג'וטו, פסיפס "La Navicella" בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא, 1303
- פיטר ברויגל האב, "נוף עם ישו והשליחים על ים כנרת", 1553
- רמברנדט, "סערה בים כנרת", 1633. נגנבה ב־1990 ממוזיאון איזבלה סטוארט גרדנר[65]
- אברהם וילרטס, "דרשת ישו על ים כנרת", 1643.
- אז'ן דלקרואה, "ישו על ים כנרת", מוזיאון האומנות של בלטימור, 1854
- וסילי פולנוב, "על ים כנרת", בגלריית טרטיאקוב במוסקבה, 1888
- איוון אייווזובסקי, "הליכה על המים", 1897
- ניקולאי רוריך, "ים כנרת", 1936
הכנרת כאתר נופש ובילוי
הכנרת היא אתר נופש ובילוי פעיל. עשרות חופי רחצה מוסדרים קיימים לחופיה. בחלק מהם מתקיימת פעילות אתגרית כמו שיט סירות ואופנועי ים, סקי מים ורחיפה. כמו כן מתקיימת פעילות של תנועת הנוער צופי ים בחוף המושבה כנרת, שם נמצא שבט "צופי ים כנרת". החניכים עוסקים בפעילות ימית ובשיט, ובפעילות חברתית, חינוכית וערכית.
מעט מהחופים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום, על אף שהחוק מתיר גביית תשלום רק בעבור הסדרת חניה. מבקר המדינה כתב בדו"ח מיוחד, כי מעשית הכניסה להולכי רגל ללא תשלום מנועה בחלק גדול מהחופים. בדצמבר 2006 לאחר מאבק משפטי של החברה להגנת הטבע וגופים ירוקים נוספים, הוסרו מחופי הכנרת עשרות גדרות בצו בית משפט, ונפתחו לציבור הרחב עשרות חופים, שהיו עד אז מגודרים שלא כחוק. חלק מהחופים גם הונגשו לנכים.[66]
בדצמבר 2022 דווח על עבודות לשיקום רצועת חוף דגניה שאורכו כ-75 מטרים ושטחו כשלושה דונמים, במטרה לאפשר בו בילוי משפחתי, צפרות וטיילות אך ללא רחצה.[67]
שביל סובב כנרת
שביל סובב כנרת אותו יזמה החברה להגנת הטבע, הוא פרויקט אשר מטרתו יצירת שביל, תוך כדי הסרת גדרות ומכשולים אחרים, ואשר יאפשר הליכה מסודרת ובאופן חופשי סביב אגם הכנרת. השביל מסומן בסימון שבילים לבן־סגול־לבן. נכון לשנת 2010 הוכשרו שבילים באורך של כ־30 קילומטר סביב האגם, שהיקפו הכולל מגיע לכ־60 ק"מ. באפריל 2011 נפתח שביל הליכה בגליל שנקרא שביל ישו. אורכו של השביל הוא 65 ק"מ, והוא מתחיל בנצרת ומסתיים בכפר נחום. שביל זה מהווה רשת של שבילי הליכה, דרכי עפר ושבילי אופניים שמחברים מקומות מרכזיים הקשורים בתולדות ישו והנצרות.
צליחת הכנרת
מדי שנה, בעונת הסתיו, מתקיים בכנרת אירוע שחייה עממי הנקרא צליחת הכנרת. השם "צליחה" מעט מטעה, שכן מדובר במשחה באורך 1.5, 3 (תחרותי) ו־3.5 ק"מ (עד 4.2 ק"מ, תלוי במפלס) ולא חציית האגם במרכזו. צליחת הכנרת היא אירוע השחייה העממי הגדול בישראל. אחת לשנה בחודש ינואר מתקיים מרתון הכנרת. מסלולו מטבריה עד סמוך לקיבוץ עין גב וחזרה. האירוע הראשון התקיים ב־31 בדצמבר 1977. אחת לשנה מתקיימת גם הקפת הכנרת באופניים.
בינואר 2022 התקיימה לראשונה התחרות הבינלאומית לדיג ספורטיבי של קרפיונים.[68]
יישובים לחוף הכנרת
בעבר
בעבר שכנו מספר יישובים עתיקים לחופי הכנרת: היישובים באזור צפון הכנרת כוללים את מסעדיה, כפר עקב וכפר נחום. האחרון נחשב אחד המקומות החשובים לנצרות, היות שישו קבע בו את מרכז פעילותו במשך תקופה ארוכה, ואחדים מהשליחים התגוררו במקום. במזרח הכנרת נמצאים כורסי, בית צידה וסוסיתא, כאשר הגן הלאומי כורסי הוא אתר ארכאולוגי ובו שרידיו של מנזר נוצרי המתוארך למחצית המאה ה־5 לספירה, ובסוסיתא ניתן לראות שרידים של עיר הקשורה בתרבות יוונית ורומית, ביניהם הפורום של העיר, המקדש לקיסרי רומא, כנסיות ביזנטיות ועוד. בדרום הכנרת נמצא תל בית ירח ובו בית כנסת קדום, כנסייה ביזנטית ומבנים רבים אחרים.
בהווה
היישובים השוכנים כיום לחופיה של הכנרת: במזרח – קיבוץ עין גב, האון (קיבוץ לשעבר שהתפרק והפך ליישוב קהילתי), וקיבוץ מעגן. בדרום – קבוצת דגניה א' (הקיבוץ הראשון שהוקם בארץ ישראל), דגניה ב' המושבה כנרת וקבוצת כנרת. במערב – העיר טבריה, המושבה מגדל וקיבוץ גנוסר.
גלריה
-
-
-
סירות עוגנות בכנרת -
החוף המזרחי ומורדות הגולן -
צוק לחוף הכנרת -
דיג בכנרת -
דרום הכנרת ממרום המושבה כנרת -
-
-
שקיעה בכנרת, צילום ממצפור החרוב שבארבל -
הדרך למושבה כנרת, ברקע הכנרת -
פתיחת שערי הסכר בחורף 1991 -
מטוס ימי בדרכו מהודו לאנגליה, מתדלק במימי הכנרת, 1938 -
שקיעה בכנרת ממצפה השלום ברמת הגולן -
ספינת תיירים בכנרת -
הכנרת, ברקע הרי הגולן -
שקיעה ממצפה אופיר
.jpg)
ראו גם
לקריאה נוספת
- אייל מירון (עורך), הכנרת וכל נתיבותיה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן־צבי, תש"ע 2010. (הספר בקטלוג ULI)
- מנדל נון, הכנרת, מונוגרפיה של ימה, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"ז (הספר בקטלוג ULI)
- אליהו אורן, ים כנרת הכימיה והפיזיקה שלו, "מערכות ים" י"ג, ינואר 1953 עמ' 15
- רותי רודנר, רענן צ'רבינסקי ודניאל בבצ'יק, תראה את האדים עולים מהכנרת, 'בין גלים' 174, יוני 1988, עמ' 39
קישורים חיצוניים
- אתר מנהלת הכנרת וגובה מפלס הכנרת
- הכנרת במאגר נתוני הימות העולמי
- מידע על אתר הכנרת, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
- דוח מבקר המדינה על הכנרת
- דב גינזבורג, הכנרת וסביבותיה בספרות חכמי ישראל, המכון הגאולוגי, ירושלים (בתוך אתר "דעת")
- אגם הכנרת, באתר חקר ימים ואגמים לישראל
- הכנרת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עדי חשמונאי, ים כנרת, ים המוות: ישראל מתייבשת, גרסת 1944, באתר nrg, 8 באוגוסט 2010
ענת ג'ורג'י, עידו אפרתי, טוחנים מים // ישראל כבר לא מתייבשת - אבל על מחירי המים זה לא ישפיע, באתר TheMarker, 11 בינואר 2013- אייל לוי, הקסם חזר: סיור סביב הכנרת שהתאוששה כנגד כל הסיכויים, באתר מעריב אונליין, 13 באפריל 2019
- הכנרת וסביבותיה בספרות חכמי ישראל
- על השם כִּנֶּרֶת, באתר האקדמיה ללשון העברית, אפריל 2018
- מפלס המים בכנרת לאורך שנים, מחקר של שמוליק מרקו
- מור הופרט, תשכחו מהמפלס: אחרי 50 שנות מחקר, למשה גופן יש מה ללמד אותנו על הכנרת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 27 בדצמבר 2019
- ערן פייטלסון, צפריר גזית ואיתי פישהנלדר, תפקיד הקו האדום בשמירה על מפלסים גבוהים בכינרת, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2005
- גיא ורון, המצלמה תיעדה במשך חודש: עליית מפלס הכינרת, באתר מאקו, 18 באפריל 2021
- איתן לשם, סובב כנרת: זה המצב באגם הלאומי של ישראל, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2021
אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: הכינרת וסירה לבנה לראש השנה, גלי צה"ל, 1.10.24
אגם כנרת (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
שער לגן עדן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1984
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 6 ברום 210.0- מטר
- ^ הכנרת ומים עיליים, אתר מקורות
- ^ עמוד הבית, באתר רשות ניקוז ונחלים כינרת
- ^ צרות של מתפילים, באתר זווית
- ^ מפלס הכנרת מ-1966 ואילך, באתר www.water.gov.il
- ^ אחיה ראב"ד, אי נוסף נחשף בכנרת בשל ירידת מפלס המים, באתר ynet, 7 בדצמבר 2016
- ^ על הכנרת, באתר מקורות
- ^ "תל כנרות", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, עמ' 810
- ^ ”...וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה.” (ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק י"א)
- ^ ”וְהָעֲרָבָה וְהַיַּרְדֵּן וּגְבֻל, מִכִּנֶּרֶת וְעַד יָם הָעֲרָבָה, יָם הַמֶּלַח, תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה מִזְרָחָה.” (ספר דברים, פרק ג', פסוק י"ז)
- ^ ”...הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל, עַד קְצֵה יָם כִּנֶּרֶת, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה.” (ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק כ"ז), ”וְעָרֵי מִבְצָר: הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת.” (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ל"ה)
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ג, עמוד ב', נאמר שהכינור והנבל נבדלים זה מזה במספר המיתרים שלהם.
- ^ משה גופן, יצחקי גל, מקור השם "כנרת", באתר מנהלת הכנרת
- ^ עתניאל מרגלית,ים כנרת – על שום מה?, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו. כרך מא, חוברת ג' (קמו) (ניסן-סיון תשנ"ו
- ^ 1 2 דב גינזבורג, הכנרת וסביבותיה בספרות חכמי ישראל, המכון הגאולוגי, ירושלים
- ^
מפרץ סדום, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ גיאולוגיה, באתר רשות ניקוז ונחלים כינרת
- ^ כנרת באתר מנהלת הכנרת
- ^ חיים גבירצמן, אגם הכינרת: מאזן המים, שאיבות ומפלסים, מתוך 'משאבי המים בישראל: פרקים בהידרולוגיה ובמדעי הסביבה', ישראל 2002
- ^ מפלסי מינימום בעבר ההיסטורי של הכינרת, באתר רשות הכנרת
- ^ דורון מרקל, מציאת פתרון משמר לבעיית ההצפה של צמחיית חופי הכנרת, תוך איזון בין צורכי משק המים ותיירות, אקולוגיה והסביבה, אוגוסט 2012
- ^ איליה אוסטרובסקי, ניטור הדגה בכנרת, חקר ימים ואגמים לישראל, 2012
- ^ משה ליכטמן, מדענים: "וירוס חדש וקטלני גורם לאסון אקולוגי בכנרת", באתר גלובס, 22 בינואר 2015
- ^ מפת אגן ההיקוות של הכנרת, באתר חקר ימים ואגמים לישראל
- ^ על פי גל ומרקל (אגמית 14–18 :145), צוטט באתר חקר ימים ואגמים לישראל
- ^ אתר מנהלת הכנרת
- ^ אלי אשכנזי, לראשונה מאז 1964: החלה הזרמת מים מהכנרת לירדן באופן סדיר, באתר הארץ, 24 במאי 2013
- ^ נתונים הידרולוגיים של אגן הכנרת, השירות ההידרולוגי
- ^ ד"ר עמיר גבעתי, רשות המים, רזי ברקאי, גל"צ. 10:46 – 25 בנובמבר 2014
- ^ - מפלס הכנרת – רשות ניקוז ונחלים
- ^ מגדל נון, הכנרת, מונוגרפיה של ימה, עמ' 107–109
- ^ תקנות המים (ויסות מפלס הכנרת), התשכ"ח - 1967
- ^ צו המים (קביעת המפלס המותר), התשכ"ח - 1968
- ^ באתר רשות המים
- ^ מפלס הכנרת, באתר המשרד להגנת הסביבה
- ^ אדם טבע ודין נ' עיריית טבריה: "לא לייבוש הכנרת"
- ^ ישראל מושקוביץ ואילנה קוריאל, גשמים כבדים בצפון ובמרכז, חדשות טובות מהכינרת, באתר ynet, 27 בפברואר 2019
- ^ דוח מפלסי כנרת
- ^
המוביל ההפוך: הפרוייקט שישים סוף לירידת מפלס הכנרת, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 03:05)
- ^ פרויקט הולכה צפונה, באתר מקורות
- ^ אגם הכינרת: מליחות הכינרת, באתר lib.cet.ac.il
- ^ משהו עולה בכנרת, וזה לא המפלס | זווית
- ^ אסף בן נריה, זווית, מקום לדאגה: מי הכנרת נעשים מלוחים יותר, באתר ynet, 18 ביוני 2016
- ^ אילנה קוריאל, בטבריה חוששים להישאר בלי מים - ומבקשים מתקן התפלה, באתר ynet, 17 בפברואר 2018
- ^ זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה, פריחה, ולא מהסוג הטוב, באתר "הידען", 3 במרץ 2016
- ^ דני נדל (עורך), אוהלו II: מחנה דייגים־ציידים־לקטים בן 23,000 שנה על חוף הכנרת. מוזיאון ראובן ועדית הכט, אוניברסיטת חיפה (2002).
- ^ Grosman, L., Munro, N. D., Abadi, I., Boaretto, E., Shaham, D., Belfer-Cohen, A., & Bar-Yosef, O. (2016). Nahal Ein Gev II, a Late Natufian Community at the Sea of Galilee. PloS one, 11(1), e0146647
- ^ דו"ח ראשוני על החפירה בחוף שחף
- ^ תל בית ירח באתר אוניברסיטת תל אביב
- ^ חפירות בתל כנרות באתר "עידן התנ"ך"
- ^ עונת החפירות האחרונה בתל עין־גב – סיום פרויקט ארץ גשור
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ל"ה
- ^ לדעת החוקר יוחנן אהרוני
- ^ ד"ר אבישי בן־פורת "בעיות המים בין ארץ ישראל וסוריה, במבט של 80 שנה
- ^ הפסקה כולה מתבססת על: משה ברור, גבולות ישראל, עבר הווה עתיד – היבטים גאוגרפיים־מדיניים, יהושע אורנשטיין הוצאת ספרים יבנה, תשמ"ח 1988, עמ' 162–163
- ^ גבולות באתר סנונית (הקישור אינו פעיל, 03/03/19)
- ^ עלון ראשית התעופה בארץ ישראל, באתר התאחדות בולאי ישראל
- ^ הארץ, 20 באוקטובר 1931, ט' חשוון תרצ"ב, עמוד 1(4) "האווירון אנגליה – הודו יגיע היום לא"י"
- ^ מטוסי ים בכנרת 1931–1942, באתר יוטיוב
- ^ מים ושמיים, באתר חיל האוויר
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות ס"ז א', וכן במדרש רבה ויקרא פרשה כ"ב פסקה ד', אמנם בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ה, עמוד א' מבואר שהבאר נמצא בים על יד הר הכרמל.
- ^ באתר "זמרשת"
- ^ מילות השיר "קסם על ים כנרת", באתר שירונט
- ^ מילות השיר "הכל פתוח", באתר שירונט
- ^ על הגנבה באתר של המוזיאון
- ^ נתוני נגישות חופים, באתר נגישות ישראל
- ^ ישראל מושקוביץ, אחרי שנים שהיה סגור, חוף דגניה עובר שיקום וייפתח לציבור, באתר ynet, 12 בדצמבר 2022
- ^ משה גלעד, כל הדגים חזרו למים בשלום, באתר הארץ, 18 בינואר 2022
.jpg)
| אגמי הבקע הסורי-אפריקני | ||
|---|---|---|
| אגמי מערב אסיה | אגם החולה • הכנרת • ים המלח | 
|
| אגמי צפון אתיופיה | אגם עסל • אגם אבה | |
| אגמי מזרח הבקע האפריקני | אגם טורקאנה • אגם לוגיפי • אגם ברינגו • אגם בוגוריה • אגם נקורו • אגם אלמנטייטה • אגם נאיוואשה • אגם מגאדי • אגם נטרון • אגם אייסי • אגם מניארה | |
| אגמי מערב הבקע האפריקני | אגם אלברט • אגם אדוארד • אגם קיוו • אגם טנגניקה • (אגם ויקטוריה, אגם קיוגה) | |
| אגמי דרום הבקע האפריקני | אגם רוקווה • אגם מלאווי • אגם מלומבה • אגם צ'ילווה | |
| אגמים אחרים | אגם מ'וורו • אגם מ'וורו וונטיפה | |
| האתרים הנוצריים בצפון הכנרת | ||
|---|---|---|
|
