לדלג לתוכן

חלזונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "חילזון" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו חילזון (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןחלזונות
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: רכיכות
מחלקה: חלזונות
שם מדעי
Gastropoda
‏קיווייה, 1797
שבלול הגינה, ישראל
איור של קונכייה של חילזון ממין הייDrobacia banatica
חילזון בתוך קונכייה
חילזון קטן בקונכייתו על גבי שעורה
חשופית – שבלול חסר קונכייה

חֶלְזוֹנוֹת (שם מדעי: Gastropoda) הם בעלי חיים המהווים את המחלקה הגדולה ביותר במערכת הרכיכות (תת-מערכה קונכיתנים). החלזונות הם רכיכות בעלי ראש עם משננת, רגל אחת המשמשת לתנועה ומעליה שק קרביים המכיל את איבריהם הפנימיים, המכוסה בגלימה. רובם בעלי קונכייה. החלזונות חיים בים (רוב המינים), במים מתוקים וביבשה (שבלולי יבשה).

מיון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים לפחות 60,000 מינים של חלזונות, ועוד ידוע על מינים רבים שנכחדו. בעבר חילקו אותם הזואולוגים לשלוש תת-מחלקות (המיון הוא על פי מערכת הנשימה):

אך מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים הראו שקבוצות אלה אינן מונופילטיות (כלומר: ענף המורכב מאב-קדמון וכל צאצאיו) ולכן אינן קבוצות טבעיות במיון עולם הטבע. בשנים האחרונות נעשה מחקר על מנת למיין את החלזונות מחדש.

כיום מונים שבעה ענפים (כלומר: קבוצות מונופילטיות) גדולים של חלזונות:

אנטומיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף החילזון מורכב משלושה חלקים עיקריים:

שרטוט של חילזון קדומני זימים Prosobranchia.
בצהוב בהיר: הגוף.
בחום: הקונכייה והאופרקולום.
בירוק: מערכת העיכול.
בסגול בהיר: זימים.
בצהוב: אוספרדיום.
באדום: הלב.
איברים:
1. רגל foot
2. pleural ganglion
3. pneumostome
4. commissura
5. osphradium
6. זימים gills
7. גנגליון ganglion
8. atrium of heart
9. visceral ganglion
10. ventricle
11. רגל foot
12. אופרקולום operculum
13. מוח brain
14. פה mouth
15. משוש tentacle
16. עין eye
17. משוש tentacle
18. ?
19. גנגליון הרגל pedal ganglion
20. lower commissura
21. ?
22. pallial cavity / חלל הגלימה mantle cavity / respiratory cavity
23. גנגליון עורפי parietal ganglion
24. פי הטבעת anus
25. hepatopancreas
26. vas deferens
27. רקטום rectum
28. כליה nephridium

ראש – הראש נושא את הלוע ואת אברי החישה. אברי החישה הם למעשה שני זוגות משושים וזוג לחיים עשיר בקולטנים המכסה את הלוע. הראש מצויד בלסתות חזקות וחסרות שיניים, לשון מחוספסת מכוסה במאות שיני גריסה וטחינה הנקראת משננת (רדולה).

רגל – הרגל היא איבר התנועה. יש לה סוליה שטוחה ושרירית המצופה באפיתל המפריש ריר דביק. ריר זה מתקרש במגע עם אוויר ומהווה קרום חלק המגן על הסוליה בזמן התנועה (יש ספרי לימוד הטוענים שחילזון יכול לזחול על תער גילוח מבלי להיחתך). הרגל השרירית מאפשרת לחילזון להיאחז ולהיצמד למשטחים חלקים (בשילוב עם הריר אותו הרגל מפרישה), לזחול ולשחות (תלוי במין).

שק קרביים – שק הקרביים מכיל את רוב אברי החילזון, כלומר את מערכת הרבייה, מערכת העיכול, מערכת הנשימה, את עיקר מערכת ההובלה והעצבים. הפתחים לרוב מערכות אלה נמצאים ברגל לצד הראש. את שק הקרביים עוטף קפל עור עשיר בבלוטות הנקרא גלימה. הגלימה מפרישה חומר רירי מקריש ההופך בהמשך לקונכייה.

הקונכייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

את גוף החילזון עוטפת הקונכייה, שהיא מבנה קשיח וחיוני עבור החילזון. הקונכייה מגנה מפני טורפים ומהווה מסתור מפני יובש בהיותה בלתי חדירה כמעט למים. הקונכייה ספירלית-בורגית ועשויה מפחמת הסידן (גיר) המצופה בחומר אורגניים קשים. בחלק מהמינים הקונכייה נתיישרה או נעלמה כליל.

הקונכייה מורכבת משלוש שכבות:

  1. השכבה החיצונית – השכבה העליונה הדקה העשויה קונכיולין, חומר אורגני דמוי כיטין. השכבה החיצונית מגנה על השכבה האמצעית מפני חומצות, ביניהן החומצה הפחמתית המצויה בגשם.
  2. השכבה האמצעית (פריזמות) – היא השכבה העיקרית ומורכבת בעיקר מפחמת הסידן.
  3. השכבה התחתונה (שכבת דר) – מורכבת מחומר אורגני בשם דר אותו מפרישות בלוטות בגלימה. השכבה מסודרת בצורת גבישים המעניקה לפנים הקונכייה את צבעה וברקה.

עובי הקונכייה מושפע מהאזור בו חי החילזון. חלזונות החיים בסביבה גירנית הם בעלי קונכיות עבות יותר, לעומת חלזונות החיים בסביבה לא גירנית. ישנם מינים של חלזונות, הנקראים חשופיות, בהם הקונכייה התנוונה כמעט לגמרי ואף נעלמה. החשופיות יכולות להתקיים גם בסביבה חסרת סלעי גיר ולהתחפר עמוק יותר באדמה אך מאידך פגיעות יותר למזג האוויר ולכן לא יכולות להתקיים בתנאי יובש וחום בהם חלזונות אחרים, בעלי קונכייה מתאימה, יכולים לעמוד.

מערכת הנשימה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב החלזונות הם בעלי זימים, לצורך נשימה, ואילו חלקם מפותחים יותר ובעלי ריאות בצורת רשת נימים.

רוב החלזונות חיים בים ונושמים בעזרת זימים. הזימים מורכבים מעלים דקים ומכוסי ריסים שבהם עובר הדם של החילזון. הריסים מזרימים את המים על פני העלים ודרכם מתבצע חילופי הגזים בחילזון. הזימים הם מבנה עדין ולכן ממוקמים בחלל הגלימה המעניקה להם הגנה. באב הקדמון של החלזונות חל פיתול ובו מיקום הזימים וחלל הגלימה מבצע סיבוב של 180 מעלות, כך שפתח חלל הגלימה והזימים ממוקמים בקדמת הגוף, לפני הלב. במספר קבוצות של חלזונות (אחור-זימאים) חל פיתול נוסף המחזיר את הזימים לירכתי הגוף.

מערכת הנשימה אצל הריאתיים מורכבת מריאה ופתחה הנקרא פנוימוסטום. הפנוימוסטום נסגר ונפתח לסירוגין, ובאותו הזמן חלל הריאה גדל וקטן, וכך נעשה חילוף הגזים בחילזון. הריאה מוקפת בכלי דם רבים הקולטים את החמצן שנכנס לריאה, ופולטים את הפחמן הדו-חמצני לחלל הריאה. החילזון שולט בפתיחה ובסגירה של הפנוימוסטום, וכך מונע איבוד מים. המקבילה להמוגלובין – חלבון נושא חמצן – אצל החלזונות היא חלבון ההמוציאנין, שבמקום ברזל מכיל נחושת.

מערכת העיכול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חילזון אוכל צמחים

מערכת העיכול מתחילה בלוע. הלוע מורכב ממספר חלקים; לחיים הדוחקות את המזון אל פתח הלוע, הלסת העליונה שהיא לסת קרנית וקשיחה ולשון העשויה כמגרדת בעלת אלפי שיניים קרניות, הנקראת משננת או מגרדת (בלועזית: radula) בעזרתן החילזון טוחן את המזון. המזון הגרוס עובר אל הוושט, שם זוג בלוטות רוק, הממוקמות משני צדי הושט, מפרישות אנזימים ומיצי עיכול, ההופך את המזון לעיסה. לאחר מכן, המזון עובר לקיבה, ומשם למעי המתפתל מספר פעמים בתוך הגוף, ועובר תהליכי ספיגה (בעזרת בלוטת הכבד), עד לפי הטבעת (הממוקם בפתח הקונכייה).

מערכת העצבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
משושיו של חילזון, מבט קרוב

לחילזון מרכז עצבי דמוי מוח, בצורת טבעת גנגליונים, המורכבת משני גושים עיקריים – מעל לוושט, ומתחתיה. זוג הגנגליונים העליונים מקושר לראש ולאברי החישה, בעוד הגוש התחתון מקושר לרגל ולשאר האיברים הפנימיים. לחלזונות כמה סוגים של קלטני חישה כוללים אברי חוש ריח, ראייה, שיווי משקל (statocysts) ומגע (mechanoreceptors). אין לחלזונות חוש שמיעה.

אברי חוש הריח של חלזונות יבשה (כולל חשופיות) נמצאים בקצה ארבעת המשושים וזהו איבר החישה העיקרי של החלזון. אברי הריח של אחורני-זימים נקראים rhinophores.

לרוב החלזונות אברי ראייה פשוטים הממוקמים בקצה המשושים (לרוב אצל שוכני יבשה) או בבסיס המשוש (לרוב בחלזונות ימיים) מבנה העין נע בין עינית פשוטה המבדילה בין אור לחושך עד לעיניים מורכבות יותר ואף מבנים בעלי עדשות. מאחר שרוב חלזונות וחשופיות היבשה פעילות לילה, חוש הראייה אינו מפותח במיוחד.

חילזון בהתקדמות

מערכת התנועה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבלול הגינה זוחל על חלון

התנועה אטית, ונעשית באמצעות התכווצויות גליות לאורך הסוליה. תוך כדי ההתקדמות מופרש ריר מן הסוליה. הריר למעשה מתחלק לשני סוגים – דליל ומימי, וצמיגי ודביק. שילוב של שני סוגי הריר מאפשרים לחילזון להתהלך על משטחים חלקים, וכן על משטחים מחוספסים, בלא שייפגע.[1]

אצל חלזונות רבים מקבוצת הקדם-זימאים, בייחוד אלה החיים ביבשה, התנועה נעשית באופן שונה. הרגל מחולקת בקו אורכי לשני חצאים. התנועה נעשית על ידי הרמת מחצית הרגל והזזתה קדימה בעוד שהמחצית השנייה משמשת כעוגן, ואחרי שהרגל שהורמה נחתה על האדמה, מחצית הרגל השנייה מורמת ומוזזת קדימה, וחוזר חלילה.

אצל חלזונות מים התנועה נעשית באמצעות ריסים הצמודים לסוליה. בגלל הציפה של המים, יכול החילזון לנוע באמצעות תנועות חתירה של הריסים.

שריר העמודית, הנמתח ממספר מקומות ברגל ועד לקודקוד הקונכית, מהווה איבר חשוב ביותר בחיי החילזון – בשעת סכנה, או חוסר פעילות, מתכווץ שריר העמודית, ומושך את הרגל והראש אל תוך הקונכייה שמספקת הגנה.

אורח חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבלולי יבשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלזונות ממין דרחול מטפסים על שיחים וקוצים בחודשי הקיץ החמים, כדי לא להתבשל באדמה הלוהטת
מקבץ של חלזונות גדולים

רוב החלזונות החיים ביבשה הם מהסדרה שבלולי יבשה ומיעוטם קדם-זימאים.

רוב חלזונות היבשה אוכלי צמחים, הניזונים מחומר צמחי מת, רקבובית, צמחים ירודים, חזזית, עובש, פטריות ובעלי חיים מיקרוסקופיים. לעיתים הם ניזונים גם מחומר צמחי ירוק. יש מינים של חלזונות טורפים כגון רומינה ערופה, טורפנית ורירנית ביבשה והחרוטון הארסי בים. שבלולי היבשה מהווים טרף לפרוקי-רגליים, עופות, מכרסמים ואף לשבלולים אחרים.

בארצות הצפון הקרות שוקעים החלזונות לתרדמת חורף, אך בארצות החמות נכנס החילזון לתרדמת קיץ דווקא. הוא מפריש חומר רירי דביק המתקשה וסוגר את פתח הקונכייה ומדביק אותו למשטח, או לגזע עץ. מכסה זה, הנקרא חתם (epiphragma), אטום לנוזלים אך חדיר לאוויר וכך מאפשר לחילזון לנשום מבלי לאבד נוזלים. במהלך תרדמת הקיץ מבצע החילזון קיוט: הוא מפסיק כמעט את כל פעילות חילוף החומרים וגופו עובר שינויים פיזיולוגיים שנועדו לתמוך בשרידות החילזון במהלך הקיוט. עם רדת הגשם נמס הריר המוקשה והחילזון משתחרר מהאחיזה.

ישנם חלזונות חד-מיניים וחלזונות דו-מיניים (הרמאפרודיט, כלומר בעלי מערכת איברי מין של זכר ונקבה כאחד). מספר שבלולי יבשה משתמשים במבנה שנקרא "פגיון אהבה" (love dart – מעין חץ שנוצר בחילזון הבוגר ומאפשר סוג של התעוררות מינית הדדית[2]) במהלך החיזור וההזדווגות. החילזון מטיל ביצים לתוך גומת קרקע קטנה ומהן בוקעים החלזונות הצעירים. חלק ממיני החלזונות הם הרמפרודיטים וברבייה זוויגית שני החלזונות מופרים ומטילים ביצים.

חילזון רומי עם חתם גירני

החלזונות, מעצם טבעם כרכיכות, מאבדים כמות ניכרת של מים דרך עורם הלח. יתרה מכך, הכליות שלהם אינן מווסתות את משק המים, והם נאלצים לפנות לאמצעים אחרים כדי להימנע מהתייבשות.

פרט לכך שהחילזון נוהג לפעול רק בשעות הלילה, בהן איבוד המים קטן יותר, ישנם מספר מנגנונים נוספים. ראשית – רוב גופו של החילזון מוגן על ידי הקונכייה, אשר אינה חדירה למים, ומגנה על האיברים הפנימיים. בשביל למנוע איבוד נוסף של מים החילזון נוהג לכווץ גם את שאר גופו אל תוך הקונכייה. במינים מדבריים, פתח הקונכייה קטן יותר מבמינים באזורים לחים, כדי להקטין את ההתייבשות.

בזמן שהותו בתוך הקונכייה, החילזון מפריש חומר רירי, אשר בו משובצים גרגירי גיר. הריר מתקשה והופך לחתם (epiphragma) עמיד בפני מים, העוזר לצמצמם את איבוד המים אף יותר. החתם עצמו, במיוחד מול פתח הנשימה, חדיר למעבר גזים, כך שהחילזון מסוגל להמשיך ולנשום.

בעונות החמות של השנה, כאשר הסכנה להתייבשות גבוהה, נוהג החילזון לבצע קיוט (aestivation) – צמצום התהליכים המטבוליים ופעילות החילזון, עד שהוא אינו נזקק לצאת כלל מהקונכייה ולהסתכן בחום, ונכנס לתרדמת קיץ. במהלך הקיוט שרירי הריאה פוסקים לפעול, כך שהחילזון מסתפק בנשימה דיפוזית בלבד, הכליה אוגרת בתוכה את החומרים המופרשים, והגלימה מפרישה חומרים המונעים איבוד מים אף יותר.

חלזונות מים מתוקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ראש של חילזון באקווריום

מוצאם של חלזונות המים מתוקים הוא כפול:

  • ישנם חלזונות מים מתוקים שהתפתחו מחלזונות ים שהתחילו לחדור לתוך סביבות בעלי מליחות משתנה כגון חופי גאות ושפל ושפכי נהרות. משם הם התפשטו בהדרגה אל הנהרות ומקווי מים מתוקים אחרים. רובם נושמים באמצעות זימים.
  • ישנם חלזונות מים מתוקים שהתפתחו מחלזונות יבשה, שהתפשטו לחופים רדודים וגדות מקווי מים מתוקים. מהם התפתחו חלזונות מים מתוקים החיים במקווי מים רדודים. רובם נושמים באמצעות ריאות ולכן צריכים לעלות מדי פעם לפני המים כדי לנשום אוויר.

אחד מווקטורי התפוצה העיקריים של חלזונות המים המתוקים הוא עופות מים.

מזונם של חלזונות המים המתוקים כולל אצות, פלנקטון, רקבובית וחומר אורגני על קרקעית מקווה המים, אך חלקם גם טורפים. הם מהווים טרף לחיות שונות, כגון דגים ועופות מים.

חלזונות ים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מגוון קונכיות של חלזונות ים
חילזון ימי מהמין חצוצרה אצילה.

חלזונות ים (אנ') הם חלזונות שחיים במים מלוחים דוגמת ים ואוקיינוס. רוב החלזונות הימיים הם מהקבוצה קדם-זימאים, ורק מיעוטם אחורני-זימאים או שבלולים. רובם נושמים בעזרת זימים.

מגוון הקונכיות של חלזונות הים הגדול, וכולל בין השאר קונכיות ספירליות, קונכיות מגדליות וקונכיות חרוטיות. לצד חלזונות קטנים מאוד ישנם גם חלזונות ענק בעלי קונכייה בגודל עשרות סנטימטרים. הכבדה שבחלזונות הים היא חצוצרה חקיינית שאורך קונכיתה יכולה להגיע לאורך של 91 ס"מ ומשקלה ל-18 ק"ג. ארוכה ממנה מעט היא ארנבת ים שחורה, שאורכה עד 99 ס"מ והיא הגדולה שבחלזונות.

החילזון והאדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
איורי קונכיות במסגרת מדע הקונכיולוגיה

תרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבויות רבות, החילזון הוא שם דבר לאטיות, ואדם אטי נמשל לעיתים לחילזון. ב-2013 יצא סרט אנימציה בשם "טורבו" המספר על שבלול גינה החולם להיות החילזון המהיר בעולם ולהתחרות במרוצים.

בישראל, השבלול הוא אחת מהחיות החביבות בעיקר על ילדים, זאת הודות לקונכייתו. מוכר בארץ גם שיר ילדים נודע "ברל'ה צא החוצה": ("ברל'ה ברל'ה, צא החוצה! אמא ואבא יתנו לך עוגה!"). לקראת תחילת עונת הסתיו ניתן לראות עשרות קונכיות של חלזונות, בדרך כלל ממין דרחול השיח הנפוץ במישור החוף, הדבוקות לגבעולי קוצים, ומחכים לגשם הראשון.

אסקרגו

מאכל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד משחר האנושות, אוכל האדם חלזונות. נמצאו אף שרידים של קונכיות בגלליו של האדם הקדמון מהמין הומו ארקטוס. במספר תרבויות, בהן רומא העתיקה והמטבח הצרפתי, בשר חילזון מסוים – "אסקרגו" – נחשב למעדן. כתוצאה מכך, מינים אלה של חלזונות, בעיקר חילזון רומי (Helix pomatia) ושבלול הגינה, יובאו לאזורים שונים בעולם ואף הפכו למינים פולשים כאשר חלקם ברחו מהשבי.

אספנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני אדם רבים מרותקים ממגוון הקונכיות הספירליות של החלזונות השונים (הנקראים גם "שבלולים"). יש הנוהגים לאסוף קונכיות וצדפות על שפת הים ובמקומות רבים המצויים לאורך החוף ואף צוללים אוספים קונכיות מרשימות מקרקעית הים ומציעים אותן למכירה. למעשה, חקר הרכיכות (מלקולוגיה) החל באיסוף, מיון וקיטלוג של קונכיות, ענף שנקרא קונכיולוגיה. אריסטו היה הראשון לפרסם מחקר על הרכיכות ופרסום זה היה קנוני עד הרנסאנס ותחיית המדעים. בתחילת העת החדשה איסוף קונכיות והצגתן לראווה בארונות תצוגה (שנקראו "קאבינט") היה פופולרי למדי בקרב מעמד האצולה ועודד מסעות ומשלחות לאיסוף קונכיות אקזוטיות ברחבי העולם. בהמשך, עם התחזקות מדעי הטבע בסוף המאה ה-17 החל מחקר ביולוגי ושיטתי יותר של הרכיכות והחלזונות בפרט.

קוסמטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום הקוסמטיקה נודע לריר החלזון (אותו שובל דביק, שקוף-כסוף שמותיר אחריו החלזון כשהוא נע) סגולות ייחודיות הקשורות בחידוש תאים. לפיכך, ריר החלזון הפך למרכיב משמעותי במוצרי קוסמטיקה מסוימים, לרוב של יצרנים מדרום קוריאה. ריר החלזון מצוי בעיקר בקרמים לעור ובמוצרי טיפוח אנטי-אייג'ינג. המעבדות הדרום-קוריאניות מתהדרות בכך שהן מייצרות את מוצרי הטיפוח שלהן ללא פגיעה בבעלי חיים. כך הוקמו "חוות חלזונות" רבות שבהן החלזונות נעים על גבי משטח שממנו מגרדים את הריר ומעבדים אותו לכדי המוצר המוגמר.

רפואה ומחלות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחלזונות היה גם שימוש רב במהלך ההיסטוריה ברפואה העממית, כמרכיב ביצירת תרופות ומשחות לטיפול במחלות וכאבים שונים.

חלזונות רבים משמשים נשא לטפילים ופתוגנים שונים, ויכולים להפיץ מחלות. המחלה הידועה ביותר שמופצת על ידי חלזונות היא הבילהרציה, הנגרמת על ידי עלקת הבילהרציה הדוגרת כטפיל בשבלולי מים מתוקים ואז עוברת לבני אדם. לפי ארגון הבריאות העולמי יש בעולם כ-207 מיליון מודבקים, 120 מיליון מהם סובלים מתסמיני המחלה, רובם באפריקה.

אף שמרבית החלזונות ניזונים מחומר צמחי מת ורקבובית, ישנם מינים של שבלולים, בעיקר חשופיות, שניזונים מצמחים ירוקים ומזיקים לגידולים חקלאיים. הללו מכרסמים בצמחים וגידולים חקלאיים, ונזקן נע מהשחתת הצמח, עבור בפסילתו לשיווק ומאכל וכלה בהריגת הצמח. אחת הדרכים להילחם בשבלולים המזיקים לחקלאות היא מחסום בראקר, מעין חצאית נחושת המולבשת על גזע הגידול ומונעת מהשבלולים והחשופיות לטפס ולהגיע לעלים ולפירות. אמצעים אחרים כוללים הדברה: הדברה באמצעות רעלים או הדברה ביולוגית.

סוגי חלזונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיון בפיסקה זו איננו חלוקה טקסונומית רשמית אלא סוגי השמות שמשתמשים בהם כיום בקרב הציבור הרחב לתיאור סוגי החלזונות.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חילזון גינה מצוי

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: ברלה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: חלזון
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: שבלול
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חלזונות
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Gastropoda

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ראו סרטון של שבלול הגינה זוחל על חלון.
  2. ^ על-פי ויקיפדיה באנגלית
  3. ^ להרחבה בנושא צבע התכלת ראו תכלת וארגמן בעולם העתיק
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חלזונות&oldid=39979950"